בוחבוט ואח' נ' עאסלה ואח'

לפני תובענה כספית בגין פעולות ומחדלים שביצע הנתבע כלפי התובעים, ואשר בעטיים, בין היתר, נמכר בית מגוריהם בהוצאה לפועל בהליך כינוס נכסים.

1.בדצמבר 1999 נטלו התובעים מבנק למשכנתאות (להלן – "הבנק") משכנתא לצורך רכישת דירת מגורים ברח' XXX (להלן – "הדירה"; נספח ט"ז לתצהירי התובעים).

2.כחודשיים – שלושה לאחר שנטלו משכנתא מהבנק, החלו התובעים לפגר בהחזרי ההלוואה (נספחים 2 ו-5 לחוות דעת שטיין נספח י"ז לתצהירי התובעים; עדות התובעת בעמ' 15 ש' 26-27), ובשנת 2000 נפתח כנגדם תיק הוצל"פ 02-30929-00-7 (להלן – "תיק ההוצל"פ") למימוש המשכנתא ומכירת הדירה (עדות התובעת בעמ' 16 ש' 4-5).

3.בשלהי 2004 או בתחילת שנת 2005 (המועד המדויק אינו ברור, אף אינו חיוני לצורך הכרעה) פנו התובעים אל הנתבע 1 (להלן – "הנתבע"), בחשבם כי הוא עורך דין, בכדי שייצג אותם מול הבנק (סע' 2 לכתב קובלנה מתוקן – מוצג נ1/1, עדות התובעת בעמ' 16 ש' 8-12).

הנתבע נטל מהתובעים סך כולל של 5,500 ש"ח עבור הייצוג ועבור הכנת חוות דעת של רואה חשבון (סע' 3 ו-6 לכתב הקובלנה המתוקן – מוצג נ1/1), כאשר בפועל באותה עת כלל לא היה עורך דין, וכאשר חוות דעת של רואה חשבון מעולם לא נערכה;

מועד הסמכתו של הנתבע – 13.12.06, כאמור בסע' 1 לכתב הקובלנה המתוקן ולעדותו בעמ' 20 ש' 20-21. הנתבע לא הציג כל חוות דעת שהוכנה עבור התובעים.

4.ביום 7.4.05 התקיים דיון בבקשת התובעים לעיכוב הליכי מימוש דירתם, אליו לא התייצב הנתבע – אלא עו"ד אחר (הנתבע 2), ובאותו מועד עיכב בית המשפט את הליכי המימוש (ת.א. 5714/05, בית משפט השלום בחיפה; נספח א' לתצהירי התובעים).

5.הפינוי

5.1בחודש נובמבר 2006 קיבלו התובעים הודעה מתיק ההוצל"פ על פינויים מהדירה, פנו לנתבע, אך זה הרגיעם כי הפינוי נדחה (סע' 10 לתצהירי התובעים).

5.2חרף האמור, ביום 5.12.06 הגיעו נציגי ההוצאה לפועל, ופינו את התובעים מהדירה (נספח ג' לתצהיר התובעים).

5.3באותו יום, יצאו התובעים בבוקר לעבודותיהם כהרגלם, ובשעות הצהריים התקשרה אמו של התובע אל התובע והודיעה לו שהיא הגיעה לדירה עם שני ילדיהם הקטינים של התובעים, בני שש ושלוש באותה עת, ופגשה בנציגי ההוצאה לפועל כשהם מבקשים לפנות את הדירה.

5.4התובעים עזבו את עבודתם באופן מידי והגיעו לדירה, ולאחר שניסיונותיהם להשיג את הנתבע כשלו, אף הבנק ובאי כוחו סרבו לדחות את הפינוי, נטלו מספר מיטלטלין עמם ופינו את הדירה.

6.ביום 2.1.07 הגיעו התובעים למשרד ב"כ הבנק, ואז נודע להם כי הנתבע הונה אותם, כי לא התייצב לדיונים שנקבעו בת.א. 5714/05 ועל כן תביעתם נדחתה והם חויבו בהוצאות בסכום כולל של כ-7,500 ש"ח (נספחים ב' ו-ד' לתצהירי התובעים).

כן הסתבר לתובעים, כי הוגשו בשמם בקשות ותצהירים שונים לבית המשפט, תוך זיוף חתימותיהם על תצהירים ויפויי כח, ותוך שימוש בחותמתה של הנתבעת 3 כעורכת דין.

7.ביום 29.1.07 הוגשה בקשתם המוסכמת של הבנק והתובעים למכירת הדירה בהוצאה לפועל תמורת הסך של 291,000 ש"ח, וביום 1.2.07 אושרה המכירה (נספח ט"ז לתצהירי התובעים, ונספח ג' לנספח זה).,

ביום 23.12.12 הגיש הבנק נגד התובעים תביעה לתשלום יתרת חובם (ת.א. 44159-12-12).

יובהר כבר כעת, כי ההליך בת.א. 44159-12-12 הסתיים בפסק דין מיום 1.2.15 במסגרתו נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש מצד הבנק, כפי שנרשם בלשון רפה ביותר בסע' 30 לתצהירי התובעים.

8.במשך כחצי שנה ניסו התובעים להשיג את הנתבע ולקבל את גרסתו לאירועים. בסופו של דבר הצליחו התובעים להיפגש סוף סוף עם הנתבע, והשיחה שהתקיימה ביניהם הוקלטה ותומללה (נספח ח' לתצהירי התובעים).

9.בתחילת שנת 2012 הגישו התובעים תלונה נגד הנתבע והנתבעת 3 ללשכת עורכי הדין (נספח י' לתצהירי התובעים). לשכת עורכי הדין הגישה קובלנה נגד הנתבע, אשר תוקנה בהמשך (מוצג נ1/1), וביום 17.12.13 הודה הנתבע בעובדות כתב הקובלנה המתוקן, והורשע עפ"י הודאתו (נספח י"א לתצהירי התובעים).

10.ההליך

10.1ביום 12.11.13 הוגשה תובענה זו, במסגרתה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בגין מכירת בית מגוריהם שלא לצורך ובסכומי הפסד, בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם ובגין ההוצאות שנגרמו להם עקב מעשיהם של הנתבעים ומחדליהם.

10.2אציין כבר כאן, כי ביום 29.6.16, ובהתאם להסכמת התובעים, נדחתה התביעה נגד הנתבעת 3, וביום 26.10.16, בעקבות הצעתי לתובעים והסכמתם - נדחתה התביעה נגד הנתבע 2.

10.3עוד קודם לכן, ביום 12.1.14 ניתן פסק דין כנגד הנתבע מחמת אי הגשת כתב הגנה.

פסק הדין בוטל בהחלטת כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) א. צ'יזיק מיום 15.12.14, תוך חיוב הנתבע בהפקדת הסך של 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט כתנאי לביטול פסק הדין.

הסכום הופקד ביום 29.12.14 בערבות בנקאית (בק' מס' 19), והתיק הועבר לטיפולי.

10.4ביום 26.2.15 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, אליה התייצבו התובעים ובא-כוחם בלבד.

10.5ביום 17.5.15 התקיימה ישיבת קדם משפט שנייה, בסיומה הוריתי על הגשת ראיות הצדדים.

ראיות התובעים, הכוללים תצהירי התובעים חוות דעת ונספחים, הוגשו (לאחר קבלת אורכות) ביום 5.11.15.

הנתבעים 2 ו-3 הגישו גם כן תצהירים, אך מאחר והתביעה נגדם נדחתה כמפורט לעיל ומאחר והם לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם - התצהירים אינם חלק מחומר הראיות (וראו: בקשת ב"כ הנתבע בעמ' 20 ש' 10).

מטעם הנתבע הוגש תצהירו ביום 19.4.16.

10.6ביום 16.6.16 התקיימה ישיבת קדם משפט שלישית, במהלכה ניתנה הצעתי לצדדים.

ביום 29.6.16 הודיעו התובעים כי הם אינם מקבלים את הצעתי, ועל כן נקבע התיק לשמיעת העדים.

10.7ביום 8.9.16 העידה התובעת, ובסיום חקירתה קיבלו הצדדים הצעתי לוותר על חקירת התובע, תוך הסכמה כי כל האמור בתצהיר ובעדות התובעת – כאילו נאמר ע"י התובע גם כן.

ביום 28.11.16 נחקר הנתבע, ובסיום הדיון הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.

10.8סיכומי התובעים הוגשו (לאחר קבלת ארכה ביוזמת בית המשפט) ביום 30.1.17. סיכומי הנתבע הוגשו (לאחר קבלת אורכות ולאחר תיקון כתב הסיכומים הראשון שהוגש ביום 18.7.17) ביום 26.7.17.

11.לאחר שעיינתי בראיות שהוגשו, שמעתי את הצדדים וקראתי את סיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. אנמק להלן טעמיי.

12.אחריותו של הנתבע

12.1אין ספק, כי הנתבע הונה את התובעים, הציג בפניהם מצג שווא כי הוא עורך דין, שעה שלא היה כזה, נטל מהם כספים לכיסו שלא כדין, הטעה אותם לסבור כי הליך הפינוי מעוכב, שעה שלא כך היה הדבר ובאופן כללי גרם להם להאמין כי הכל מתנהל כשורה וכי הם מוגנים, בעת שהמציאות הייתה אחרת.

הנתבע הודה בכך בפני בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין והורשע עפ"י הודאתו.

12.2ניסיונו של הנתבע בתצהירו ובעדותו לפניי להמעיט מחומרת מעשיו, לחזור בו מהודאתו בפני בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, תוך מתן עדות מתחמקת, פתלתלה וכוזבת בחלקה – הינו חטא נוסף על פשעו של הנתבע כלפי התובעים (וראו דברים שאמר הנתבע בחקירתו למשל בעמ' 21 ש' 4 אותם סתר בש' 16, ש' 18 ו-20, ש' 29-30, עמ' 22 ש' 13-18, עדותו באותו עמ' בש' 30-31 – הסותרת את דבריו בתמליל שצורף בעמ' 5 ש' 16, עמ' 23 ש' 1, ש' 14-15 – הסותר הודאתו בפני בית הדין של לשכת עורכי הדין, ש' 20-26, עמ' 24 ש' 3, 12, 18, עמ' 25 ש' 7-8, ש' 14-15, ש' 29-30, עמ' 26 ש' 1, ש' 3, ש' 9, ש' 22-23, ש' 25, ש' 27).

12.3מוטב היה לנתבע אם היה לוקח אחריות על כל מעשיו, על כל הטעויות שעשה, מתנצל מעומק ליבו בפני התובעים על התנהלותו מולם, ומציע להם פיצוי הולם בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם כתוצאה ממעשיו ומחדליו.

12.4משלא עשה כן הנתבע, הרי שיש לו חלק בנזקיהם של התובעים, כאשר לטעמי – עליו לפצותם בגין עגמת הנפש שנגרמה להם.

12.5כאמור, הנתבע הציג מצג שווא ולפיו הוא עורך דין שעה שלא היה כזה, זייף חתימות התובעים ונטל מהם כספים שלא כדין; אלה עניינים חמורים ביותר כשלעצמם, אך לא היה באף אחד מהם כדי לגרום לפינוי התובעים מדירתם במפתיע ביום 5.12.06.

12.6מהראיות שהובאו בפניי, אני מסיקה כי הפינוי נבע משלושה:

12.6.1ראשית, התרשלותו של הנתבע בייצוג התובעים בבית המשפט. העובדה כי איש מטעמו לא התייצב לישיבת יום 13.11.06 (נספח ב' לתצהירי התובעים), הביאה לביטול עיכוב הליכי מימוש המשכנתא ולפינוי בפועל חודש אח"כ.

12.6.2שנית, אי הבנה של התובעים את דבריו של הנתבע, כי בקשתם של התובעים (ככל שהייתה כזו) לעכב את הפינוי נדחתה, עובדה שמשמעותה היא כי ההליכים למימוש הדירה נמשכים ובהם גם פינויים מהדירה.

התובעים הבינו כי הפינוי נדחה (וראו: תמליל השיחה, נספח ח' לתצהירי התובעים בעמ' 6 ש' 5-27, עמ' 7 ש' 2-11 וש' 25-26).

אבהיר, כי גם אם לא הוגשה בקשה להוצאה לפועל לעיכוב הפינוי, אין חולק (והדברים עולים מהתמליל שהוגש ע"י התובעים), כי הנתבע אמר לתובעים שבקשה לעיכוב הליכים נדחתה, כלומר: לא התקבלה.

התובעים הבינו מהדברים שהפינוי נדחה. כאדם אשר הציג עצמו כעורך דין, כמי שהתובעים שמו מבטחם המלא בו (וראו עדות התובעת בעניין זה בעמ' 17 ש' 24-26, עמ' 18 ש' 4-6) - הייתה על הנתבע חובה, מוסרית לכל הפחות, להבהיר הבהר היטב לתובעים, שאין כל עיכוב הליכים עוד (ולא משנה הטעם לכך), וכי עליהם להיערך לפינוי דירתם.

הנתבע לא עשה כן, ובכך התרשל כלפי התובעים.

12.6.3אלא שהטעם השלישי בעטיו בוצע הפינוי, הטעם העיקרי בשלו לא הסכים הבנק לכל עיכוב נוסף בפינוי, נעוץ בעובדה כי התובעים לא שילמו את החזרי ההלוואות לבנק וזאת במשך חודשים רבים ועל פני מספר שנים.

מחדל נמשך זה של התובעים אינו קשור לנתבע, ואין לו כל חלק בו.

12.7אני סבורה, כי בנסיבות העניין וכפי שארחיב להלן, אי ביצוע התשלומים, משך חודשים על גבי חודשים, מהווה את הסיבה המשמעותית ביותר והעיקרית לכך שהתובעים פונו מדירתם והיא נמכרה בהוצאה לפועל.

גם אם מעשיו ומחדליו של הנתבע היו חמורים במהותם, ואף שאני סבורה כי מגיע לתובעים פיצוי מהנתבע בגין עגמת הנפש שגרם להם אף עליו להשיב לידיהם את הכספים שנטל מהם שלא כדין, מי שבפועל גרם לרובם המכריע של הנזקים הכבדים שנגרמו לתובעים – הם התובעים עצמם.

13.אי תשלום החוב לבנק ונקיטת הליכי מימוש המשכנתא

13.1אין חולק, כי התובעים לא שילמו את החזרי המשכנתא שלהם כבר בסמוך לאחר נטילת ההלוואות, ובגין כך נפתח תיק ההוצל"פ.

13.2כן אין חולק, כי הנתבעים פנו אל הנתבע מספר שנים לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ, ומשלא עלה בידיהם להגיע בעצמם להסכמות עם הבנק.

13.3בניגוד לנטען ע"י התובעת בעדותה לפניי, כי החזרי ההלוואות שולמו על ידם, תוך שהתובעת מפנה לחוות הדעת של מר שטיין מטעמה (נספח ט"ז) מנספחים 2 ו-5 לחוות הדעת עולה כי התובעים לא שילמו את החזרי ההלוואות לבנק משך חודשים רבים לאחר שפנו לנתבע ולאחר שקיבלו החלטת בית המשפט המורה על עיכוב הליכי מימוש הדירה.

בנספח 5, שהוא מסמך שערך המומחה מטעם התובעים, מפורטים התשלומים ששולמו ע"י התובעים מאז ניטלו ההלוואות ועד למכירת הדירה.

13.4כאמור - ביום 7.4.05 עיכב בית המשפט את הליכי המימוש (נספח א' לתצהירי התובעים), כאשר ביום 5.12.06 פונו התובעים מהדירה וביום 29.1.07 הוגשה להוצל"פ בקשה מוסכמת למכירת הדירה; התקופה שמחודש אפריל 2005 ועד דצמבר 2006 תקרא להלן – "התקופה הרלוונטית".

13.4.1מהפירוט עולה, כי בתקופה הרלוונטית לא שולמו התשלומים בחודשים אפריל, מאי יוני, אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2005 וכן תשלומי ינואר, פברואר ומרץ 2006, וכן לא בוצעו תשלומים מחודש יוני 2006 ועד פברואר 2007 (בחודש מרץ 2007 נכנס תקבול משמעותי בגין מכירת הדירה).

13.4.2במילים אחרות, מאז קיבלו התובעים החלטה מבית המשפט על עיכוב הליכי מכירת דירתם בחודש אפריל 2005 ועד לפינויים בפועל מהדירה בדצמבר 2006 (תקופה של 21 חודשים) לא שילמו התובעים דבר לבנק במשך 13 חודשים תמימים! יותר ממחצית התקופה לא שולם ע"י התובעים דבר לבנק, אף לא החזרי המשכנתא השוטפים.

13.4.3כפי שהודו התובעים בדיון מיום 7.4.05, וכעולה מנספח 5 הנ"ל, עוד קודם לעיכוב ההליכים לא שולמו החזרי ההלוואות משך מספר חודשים.

13.4.4מכאן, שלא די בכך שהתובעים לא שילמו את פיגוריהם עובר למתן צו העיכוב ביום 7.4.05 – אלא שלאחר שניתן להם צו עיכוב הליכים כאמור, הוסיפו והמשיכו שלא לשלם את החזרי ההלוואות.

13.5מה חשבו התובעים כל אותם חודשים רבים שהם אינם משלמים דבר ע"ח פיגוריהם או ע"ח התשלום השוטף? האם סברו כי הבנק ימתין עד אין סוף או עד שיואילו בטובם לשלם את החזרי המשכנתא שלהם?

גם אם היה הנתבע או מי מטעמו מתייצב לדיון שהתקיים ביום 13.11.06 – לא הייתה בפיו כל בשורה, באשר באותה תקופה גדלו פיגוריהם של התובעים לבנק והגיעו לסך הקרוב ל-70,000 ש"ח (נספח ה' לתצהיר הנתבע).

גם אם היו התובעים מצליחים לעכב עוד זמן מה את פינויים – התוצאה הסופית הייתה בלתי נמנעת; אם לא משלמים החזרי משכנתא, הבנק מממש את המשכנתא ומוכר את הדירה, תוך פינוי דייריה. אין תוצאה אחרת.

13.6התובעים טענו, באופן כללי וסתמי לטעמי, כי השקיעו בדירה סך שהוערך על ידם ב-80,000 ש"ח.

מעבר לציון סכום זה בחוות דעתו של מר פרמינגר מטעמם של התובעים, לא ראיתי כי התובעים צירפו כל אסמכתא לסכום הנטען.

אוסיף ואומר, כי אם נכונה טענתם, הרי שמדובר בהתנהלות כלכלית בלתי אחראית בעליל של התובעים, אשר העדיפו להשקיע השקעות כספיות אדירות בדירה, במקום לשלם את החזרי המשכנתא לבנק.

14.הסכמת התובעים למכירת הדירה

14.1התובעת העידה בפניי כי לאחר הפינוי הטראומתי לא ידעו התובעים מה לעשות. חייהם השתבשו וכל עולמם חרב (עמ' 13 ש' 22-23), ואני מאמינה להם.

פינוי מבית מגורים, המגיע במפתיע – מבחינתם של התובעים – הוא אכן אירוע קשה ביותר, במיוחד בנסיבות דנן ובאופן בו נודע לתובעים על הפינוי, כמתואר לעיל.

14.2 אני גם מאמינה לתובעים כי חשו עלבון, בושה והשפלה כבדים (עמ' 13 ש' 25-27, עמ' 14 ש' 16-20). עוד אני מאמינה להם, כי הם לא ידעו מה הן זכויותיהם (עמ' 13 ש' 28).

14.3וחרף כל האמור לעיל, בחודש ינואר 2007, חודש בלבד לאחר שלתחושתם - סולקו בבושת פנים מבית מגוריהם, חתמו התובעים על בקשה מוסכמת למכירת הדירה תמורת הסך של 291,000 ש"ח.

14.4עם כל ההבנה למצוקה הגדולה בה היו התובעים ביום הפינוי ובימים שלאחריו – לא מתקבל על הדעת בעיניי כי לא עשו דבר לבירור זכויותיהם, לא פנו מיד לקבלת ייעוץ משפטי, בפרט כאשר הם טוענים שהנתבע לא ענה להם לשיחות טלפון, ואף הגדילו עשות וחתמו על הסכמה למכירת דירתם במחיר בו נמכרה.

14.5אינני מקבלת את טענות התובעים שלקח להם שנים להיחלץ מהטראומה הנפשית שעברו (עמ' 13 ש' 25-26), בפרט כאשר הם מעולם לא פנו לקבלת כל סיוע נפשי או אחר (עמ' 14 ש' 10-13) כדי להתגבר על הקושי שחוו, ומהתרשמותי מהתובעת אני קובעת כי מדובר בהגזמה (וראו לעניין התרשמותי מהתובעת הערתי בעמ' 14 ש' 4-7).

14.6אם היו התובעים המומים במשך שנים – לא היו יכולים לחתום על דבר כמעט חודשיים לאחר שפונו; אדם הנמצא בטראומה ובהלם – כפי שטוענת התובעת – אינו מסוגל לעשות דבר, בוודאי שלא לחתום על מסמכים משפטיים בעלי השלכות כלכליות משמעותיות.

14.7התובעים אינם יכולים לטעון, כפי שהם מנסים לטעון כעת כלפי הנתבע, כי לא הבינו על מה חתמו. לו היו מעלים טענה כזו מול הבנק, היא הייתה נדחית. התובעים אנשים בוגרים הנושאים באחריות למעשיהם.

מסקנתי היא כי משחתמו התובעים על הסכמתם למכירה, חזקה עליהם כי הבינו והסכימו לכך, ועל כן לא ברור כיצד הם יכולים לטעון כעת לנזקים שנגרמו להם עקב המחיר בו נמכרה הדירה, מחיר - לו נתנו הסכמתם כאמור.

15.שכר הטרחה בגין הגנתם בת.א. 44159-12-12

15.1בתביעתם טענו התובעים להוצאות הגנה בסך של 20,000 ש"ח, דרישה עליה חזרו בתצהיריהם מיום 3.11.15, אלא שכפי שציינתי לעיל, התביעה האמורה נמחקה עוד ביום 1.2.15.

15.2לא ברור מדוע לא צורפה לתצהירים כל אסמכתא להוצאותיהם בגין הליך, שהסתיים כעשרה חודשים קודם לחתימת התצהירים.

15.3דרישת התובעים לפיצוי בגין הוצאות ההגנה לא הוכחה, ואני דוחה רכיב זה בתביעתם.

16.הפיצוי

16.1כפי שהבהרתי לעיל, אני סבורה כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם ביום 5.12.06, עת פונו מדירתם במפתיע, אף בגין ההונאה שהונה אותם הנתבע בהציגו את עצמו כעורך דין וכמי שאמון על ענייניהם המשפטיים.

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעים מהנתבע בגין רכיב זה על הסך של 50,000 ש"ח.

16.2כן אני סבורה כי התובעים זכאים להחזר הכספים ששולמו על ידם לנתבע (בסכום נומינלי של 5,500 ש"ח), העומדים על הסך של 8,700 ש"ח נכון להיום.

אבהיר, כי למרות שהכספים שולמו בשנת 2004 או 2005 והתביעה דנן הוגשה רק בנובמבר 2013 (קרי: בחלוף כ-8 שנים מאז התשלום), זכאותם להחזר לא התיישנה:

16.2.1כפי הודאתו של הנתבע בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין מיום 17.12.13, הנתבע הוליך את התובעים בכחש ורימה אותם.

16.2.2נוכח המפורט בתצהיר התובעים (סע' 12) לתובעים נודע לראשונה על ההונאה רק ביום 2.1.07, עת הגיעו למשרד ב"כ הבנק ונוכחו לדעת כי הוגשו בשמם בקשות שונות עליהן לא ידעו, אף חתימתם על תצהירים ויפוי כח - זויפה.

16.2.3על כן, ונוכח הוראות סע' 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תביעתם להחזר סכום זה לא התיישנה.

16.3כל נזקיהם האחרים של התובעים, המפורטים בכתבי הטענות מטעמם לא הוכחו (דוגמת הוצאות המשפט בת.א. 44159-12-12) או שלא הוכח כי שולמו (דוגמת הוצאות המשפט בהן חויבו במסגרתו של ת.א. 5714/05) או שאינם מגיעים להם, מאחר והתובעים הם אלה שגרמו למכירת דירתם בהוצל"פ כאשר לא שילמו את החזרי המשכנתא שלהם במשך שנים, ובהמשך חתמו על הסכמה למכירת הדירה ולא נקטו בכל פעולה להסדרת החוב לבנק, כמפורט לעיל.

17.התוצאה

17.1אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים הסך של 58,700 ש"ח.

17.2כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט (אגרות יחסיות) בסך של 2,000 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בסך של 14,300 ש"ח.

17.3אני מורה על חילוטה של הערבות הבנקאית שהופקדה ע"י הנתבע בהתאם להחלטה מיום 15.12.14, ועל העברת הכספים לתובעים באמצעות בא-כוחם לאחר העברתם לבית המשפט ע"י הבנק מוציא הערבות הבנקאית.

17.4יתרת הסכום תשולם ע"י הנתבע לתובעים עד ליום 31.10.17, שאם לא כן תישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ז, 17 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.