פלוני נ' הפניקס חברה לבטוח בע"מ

לפני בקשה למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב בגין תאונת דרכים מיום 29.1.15. בתיק מונו מספר מומחים: מומחה בתחום האורתופדיה – העריך את נכותה של התובעת ב-10% וקבע נכויות זמניות למשך כשנתיים; מומחה בתחום הפסיכיאטריה – העריך את נכותה של התובעת ב-20%; ומומחה בתחום הפה והלסת – העריך את עלות הטיפולים שהתובעת עתידה לעבור כתוצאה מהחבלה בתאונה. 

בא-כוח הנתבעת מתנגד לבקשה. נטען, בין השאר, כי התובעת לא טענה לנכות בתחום הכאב במסגרת כתב תביעתה ולא עתרה כלל למינוי מומחה בתחום זה; כי הבקשה מהווה הרחבת חזית של הטענות שהועלו בכתב התביעה והתובעת מושתקת מלהעלותה; וכי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, למעלה משנתיים לאחר הגשת כתב התביעה, קבלת חוות דעת המומחים, הגשת תחשיבי נזק וקבלת הצעת בית משפט. הנתבעת סבורה כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. נטען כי הבקשה נסמכת על מסמך רפואי בודד המלמד על פניה רפואית ראשונה למרפאת כאב ביום 7.6.18, שלוש שנים וחצי לאחר התאונה, וכי מדובר בניסיון "לדוג" חוות דעת נוספת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה. לעניין טענות הסף יצוין בתמצית כי טענת התובעת לכאב משמעותי ממנו היא סובלת הייתה "על השולחן" לאורך כל הדרך: הטענה הועלתה כבר בכתב התביעה (בסעיף 16), היוותה טעם בהחלטת התובעת לעבור ניתוח בכף רגלה, על מנת להפחית את הכאבים (מכתבו של ד"ר נוף מיום 12.7.16); ונזכרה בתלונות התובעת לפסיכיאטרית המטפלת (תיעוד מיום 20.11.16). בא-כוח התובעת חזר וציין, במסגרת תחשיב הנזק שהגיש ובקדם המשפט שנערך, כי לשיטתו, נכותה הרפואית של התובעת אינה מבטאת את נכותה התפקודית הקשה, שכן התובעת עדיין סובלת מכאבים עזים בקרסול, ועניין הכאבים משמעותי ביותר ואינו בא לידי ביטוי בסעיף הנכות. בא-כוח התובעת עתר לשמור על זכותו להגיש בקשה למינוי מומחה בתחום הכאב ככל שהצדדים לא ישכילו לסיים את התיק על דרך הפשרה, והגיש בקשות למתן ארכה להגשת בקשתו זו במהלך ניהול המשא ומתן בין הצדדים (ראו עמוד 5 לפרוטוקול מיום 26.11.17 והחלטה מיום 25.1.18). לאור האמור, ברי כי יש להידרש לבקשה לגופה.

בנסיבות העניין, שוכנעתי כי יש בתיעוד הרפואי שהוצג משום ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב. התובעת הבהירה בתצהירה את הסיבה לפנייה המאוחרת למרפאת כאב. כך, פירטה היא כי החליטה בהמלצת רופאה המטפל לעבור ניתוח, על מנת להקל על הכאבים מהם סבלה. כן פירטה היא כי בחלוף שנה מיום הניתוח ומשהכאבים לא פחתו, היא פנתה למרפאת כאב. מן התיעוד שצורף עולה כי התובעת אכן מטופלת כיום במרפאת כאב (סיכום ביקור מיום 7.6.18); מקבלת טיפול תרופתי שהותווה על ידי מומחה בתחום; הופנתה לערוך בדיקות שונות, אשר בהתאם למימצאיהן ניתן יהיה לשקול טיפול שמרני/פולשני במסגרת מרפאת הכאב; אף נקבע מועד נוסף לביקורהּ במרפאה זו. בכל אלה יש כדי להקים ראשית ראיה למינוי המבוקש. לא למותר להזכיר בשולי הדברים, כי על בית המשפט לנקוט במשנה זהירות בדונו בבקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכי במקרה של ספק, עדיף למנות מומחה, שאולי יתברר כי מינויו היה מיותר, מאשר לא למנות מומחה כלל (ראו, בין השאר, את רע"א 4402/16 פלוני נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (21.8.2016); רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.2012); רע"א (מחוזי ת"א) 5628-08-16 ב.ק. נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב – "הפול" (19.11.16)).

לפיכך, אני מורה על מינויה שלד"ר תמר ישר כמומחית רפואית מטעם בית המשפט בתחום רפואת הכאב.

היחידה המשפטית תמציא למומחית כתב מינוי.

בשכר המומחית תישא בשלב זה, כמימון ביניים, הנתבעת. ככל שלא תקבע נכות יוכלו הצדדים לטעון לעניין הוצאות בתום ההליך.