אביב ואח' נ' רונן ואח'

תביעה לפיצויים והשבת כספים ששילמה התובעת לנתבע 1, כדי לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון. התברר שלא קיבלה כל זכות באותן קרקעות ולכן תובעת היא את הנתבעים. הנתבעת 3 הגישה הודעת צד ג' כנגד החברה שביטחה את עורך הדין המנוח בביטוח מקצועי. הנתבעת 3 וחברת הביטוח הגיעו להבנות וניתן זה מכבר פסק דין בהודעה לצד שלישי.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת, אזרחית ישראלית, ביקשה לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון בסמוך ליישוב צופים.

    

2. הנתבע 1 עסק ברכישת קרקעות ביהודה ושומרון ושיווקן, בתחילה באופן אישי, ובהמשך באמצעות חברת סאלח השקעות ופיתוח השומרון בע"מ, שהיא הנתבעת 2. הנתבע 1 היה בעל המניות והמנהל של הנתבעת 2.

    

3. הנתבע 3 הוא עזבונו של המנוח עו"ד חנוך קליין, באמצעות יורשתו, אלמנתו, גב' מלכה קליין, (להלן-"עו"ד קליין"), אשר ערך את ההסכמים בין הצדדים.

    

   המערכת ההסכמית בין הצדדים:

4. כל המערכת ההסכמית המתוארת לעיל צורפה לכתב התביעה וכי כל המסמכים שיובאו להלן היו בידי התובעת.

    

5. ביום 17.11.2009 נערך בין התובעת והנתבע 1 ההסכם הראשון (להלן- "הגרסה הראשונה להסכם הראשון") ועותק ממנו הוגש לבית המשפט. מדובר בטופס הסכם סטנדרטי בו מולאו פרטים בכתב יד. לעיתים נמחק המלל הכתוב, ועל גבי המחיקה נכתב בכתב יד. לכאורה לא ברור אם כך נעשה במקור או בהעתק, אך הדברים נכתבו גם בגרסה המודפסת. על גבי הגרסה הראשונה להסכם הראשון נחזה כי מתנוססות חמש חתימות.

   האחת של התובעת, השניה של משה רונן, השלישית של עו"ד קליין המנוח שכתב "אני הח"מ חנוך קליין עו"ד " מאשר כי מסמך זה נחתם לפני היום. חתימת הינה לאישור חתימות בלבד ואינה מהווה ..." נראה, כי עו"ד קליין הדגיש שחתימתו נועדה לאימות חתימות הצדדים.

   החתימות הרביעית והחמישית אינן מזוהות, אך האחת מצויה לצד חתימת הנתבע 1 והשנייה מצויה לצד חתימת התובעת.

   לפי ההואיל הראשון הנתבע 1 חתם על הסכם לפיו קיבל מחב' אח-ראש אלקנה ומהעומד בראשה מר אחמד ראש סלאמה 10 דונמים הידועים כחלקה 101 בגוש 3 מאדמת הכפר ג'איוס הסמוך להתנחלות צופים (להלן- "המקרקעין").

   בהואיל השני נכתב כי התובעת מעוניינת לקנות חלק מזכות זו ומעוניינת לקבל לידיה אופציה לקבל שני דונמים. הנתבע הצהיר כי המקרקעין רשומים ברישומי מס והוגשה בקשה לפתיחת תיק במנהל האזרחי 9189.

   במסמך זה נמחק סעיף ג' להסכם שנוסחו כדלקמן:

   "________ מצהיר כי בדק את מסמכי הממכר והמוכר וכי בדק את נושא רישום הזכויות במנהל האזרחי ביו"ש, בקמ"ט מקרקעין...ומצא כי העסקה לפי הסכם זה מתאימה לצרכיו, וכי הוא יודע את תנאי הרישום המקרקעין ביהודה ושומרון".

   דבר זה מלמד שהזכויות הנמכרות על פי חוזה זה לא נבדקו ולא היו ברורות, ומחיקה זו הייתה צריכה לעורר שאלות אצל התובעת.

   בסעיף ד' התחייב הנתבע 1 כי הוא אחראי אישית לקיום עסקה זו.

   בסעיף ה' נכתב "תמורת הזכות" ואז נכתב בכתב יד במקום המלל המודפס שנמחק בהעתק שלפני ולא ברור אם גם במקור, "לקבלת רישום של 2 דונם והיתרה עם העברת הזכויות" "ביום חתימת הסכם זה" ושוב בכתב יד "תשלם סווטי סך של 62,000 $. 20,000 $ היום וסך של 40,000$ עם רשום טאבו ע"ש החברה.

   בהמשך התחייב הרוכש לשלם מיסים ככל שיוטלו עליו לפי החלטת הוועדה לרישום ראשון, וכל צד התחייב לדווח על העסקה לרשויות המס ולשלם את המיסים שיוטלו עליו. הערה זו מלמדת שהזכויות הנמכרות לא היו רשומות על שם המוכר הערבי שמכר את הזכויות לנתבעים 1 ו-2.

    

6. ביום 17.11.09 נערך הסכם מודפס שכותרתו "הסכם" ובו הודפסו פרטי הנתבע 1 והתובעת הודפסו (להלן: "הגרסה השנייה להסכם הראשון"). בגרסה השנייה להסכם הראשון מופיעים כל הפרטים שנכתבו בכתב יד על גבי ההסכם הראשון, כשהם מודפסים והוא נעדר החלקים שנמחקו. חתימתו של עו"ד קליין המנוח מופיע בכל אחד משני העמודים בתוספת הכיתוב "נערך על ידי" ובסיומו מופיעים חתימות הנתבע 1 והתובעת, שהיו הצדדים לחוזה. מאחר והתוספות שהיו בכתב יד בגרסה הראשונה להסכם הראשון הוכנסו להסכם זה, נראה כי מדובר במסמך מסודר יותר שהודפס ונחתם לאחר חתימת הגרסה הראשונה, וכי תוכנו זהה בעיקרו לגרסה הראשונה. נכתב בו כי הנתבע קיבל את המקרקעין וכי התובעת מעוניינת לקבל לידיה אופציה של 2 דונם. בהסכם זה נכתב כי הוא מבטל כל הסכם אחר שעשו הצדדים בכתב או בעל פה.

7. ביום 17.1.10 נחתם "נספח להסכם מיום 17.11.09" (להלן-"הנספח הראשון") ממנו עלה כי התובעת שילמה לנתבע 1 סך של 22,000 דולר ארה"ב (להלן-"דולר") עבור זכויות של 2 דונם במקרקעין וכי היא תשלם סך נוסף של 10,000 דולר ואת היתרה בעת התחלת הבנייה בשטח, או במועד בו תקבל השטח לצרכי בנייה. הנתבע 1 הצהיר כי ניתן יהיה לבנות 2 או 3 יחידות על כל דונם ברוטו ולכן תוכל לבנות 4 עד 6 יחידות דיור. הוא התחייב להשלים לה את השטח כך שיהיו לה 5 מגרשים לבניה. גם כאן חתמו הנתבע 1 התובעת, וישנה חותמת וחתימת עו"ד קליין לצד הכיתוב "נערך על ידי".

    

8. בהמשך נחתם "נספח להסכם מיום 17.11.09" (להלן:"הנספח השני"), אשר לא נושא תאריך אך ניתן להבין כי נחתם לאחר הנספח הראשון לפי הסכומים המופיעים בו ותוכנו. מקריאתו עולה כי התובעת שילמה לנתבע 1 כבר סך של 32,000 דולר עבור זכויות ב-2 דונמים במקרקעין. בנספח הוסכם כי במידה והקרקע לא תירשם על שם הנתבע או חברה מטעמו תוך 24 חודשים תהיה התובעת זכאית לדרוש הסכום 32,000 דולר בתוספת ריבית שנתית של 4.5% והנתבע 1 מתחייב להחזיר הסכום תוך 60 ימים מקבלת הדרישה בכתב. בסיום חתומים הנתבע 1, התובעת וחתימתו של עו"ד קליין המנוח לצד הכיתוב שהמסמך נערך על ידו.

    

9. ביום 27.5.10 נחתם הסכם נוסף (להלן- "ההסכם השני") בין הנתבע לתובעת ובו נכתב שהנתבע 1 קיבל את המקרקעין בדרך של אופציה וכי הנתבעת מבקשת לרכוש אופציה לשני דונמים נוספים במקרקעין ובסך הכל 4 דונמים תמורת סך של 105,000 דולר. בהסכם השני נכתב שהתובעת שילמה 32,000 דולר היום וסך של 20,500 דולר ישולמו עד ליום 27.6.10, והיתרה בסך 52,500 דולר תשולם עם רישום הזכויות בטאבו על שם הנתבעת וקבלת החזקה במגרשים, לאחר פיתוחם. נכתב בהסכם שאם הקרקע לא תרשם על שם הנתבע 1 או חברה מטעמו תוך 18 חודשים מיום חתימת ההסכם תהיה התובעת זכאית להחזר כל כספה בתוספת 4.5% לשנה. כן נכתב כי שילמה עבור 4 דונם עליהם ניתן לבנות 9.2 יחידות דיור והנתבע מתחייב להעביר לרשותה קרקע שניתן יהיה לבנות על גביה 10 יחידות דיור. על ההסכם חתומים השלושה וגם כאן לצד חתימת עורך הדין המנוח נכתב "נערך על ידי". גם בהסכם זה נכתב כי הוא מבטל כל הסכם אחר שעשו הצדדים עובר לו וכי הסכם זה יהיה מקור הפרשנות היחיד עליו יוכלו להישען הצדדים לצורך פירושו.

    

   הסכם זה מלמד שלמעשה הנתבעת ביצעה פעולות מסחר בנדל"ן לצורך השקעה, שכן אדם לא רוכש מגרשים לבנות לעצמו 10 בתים צמודי קרקע. דבר זה מלמד שאין הכוונה לרכישה לצורך שימוש אישי, אלא לצרכי שימוש עסקי .

    

10. ביום 31.5.10 נכתב מסמך בכתב יד המעיד על קבלת 20,500 דולר על ידי הנתבע 1 באמצעות שני שיקים. האחד ע"ס 50,000 ₪ והשני ע"ס 29,160 ₪. כמו כן נכתב שם כי שולמו עד היום עבור 4 דונמים 52,500 ₪ וישנה חתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 1.

     

11. ביום 24.8.10 נכתב "נספח מס' 2 להסכם מיום 17.11.09" כותרתו כך, למרות שכבר נחתם ההסכם השני. נספח זה אינו חתום על ידי אף אחד מהצדדים (להלן-"נספח לא חתום").

    מהנספח הלא חתום עולה, כי הנתבע 1 אינו יכול להוכיח כי קיבל את המקרקעין משום שאין בידו מסמך כתוב על כך. הוא בעל זכויות במניות חברת י.צ.מ. צופים בע"מ, אשר מוחזקות עבורו על ידי בנו רונן ורשומים על שם יואל רונן, והזכויות הרשומות אמורות לחזור אליו תוך ארבעה חודשים, וברצונו להעביר הזכויות במניות שבמקרקעין לתובעת. מוסכם כי תוך ארבעה חודשים יעביר הנתבע לתובעת מניות המבטאות העברה של ארבע דונם במקרקעין, והיא תהיה פטורה מלשלם כל סכום שהוא נוסף על חשבון הקרקע, וכי אם הנתבע לא יצליח להעביר הזכויות לתובעת כעבור ארבעת החודשים, ישיב לתובעת מלוא כספה.

     

12. ביום 6.6.11 נחתם "נספח להסכם מיום 27.5.10" (להלן- "נספח להסכם שני") נספח זה מולא בחלקו בכתב יד ומתנוססות עליו חתימות התובעת והנתבע וללא חתימתו וחותמתו של עו"ד קליין. לפי ההסכם התובעת תשלם סך של 10,000 דולר לפי שער 3.4 ש"ח לדולר נוסף על הסכומים ששילמה בהסכם השני. על חשבון סכום זה תשלם סך של 8,000 ₪ (2,000 במזומן ו6,000 ₪ בשיק) והיתרה בגובה 7,647 ₪ תשולם לאחר פיתוח.

     

13. ביום 8.11.12 נחתם לכאורה ייפוי כח בלתי חוזר נוטוריוני בו נתן רבאבעה עודה לנתבעת 2 להעביר או לעשות כל פעולה בנוגע למקרקעין שבחלקה 15 גוש 3 בכפר מסחת. מסמך זה נחתם לכאורה אצל הנוטריון רפאל קורנפלד.

     

14. ביום 21.11.12 הגישה הנתבעת 2 בקשה למתן רישיון ועסקה במקרקעין שבכפר מסחה גוש 3 חלקה 15.

     

15. ביום 10.12.12 נחתם הסכם נוסף (להלן- "ההסכם השלישי"). הצדדים להסכם הפעם הם התובעת, הנתבע 1 הנתבעת 2 ובסיום ההסכם מתנוססת חותמתו וחתימתו של עו"ד המנוח ללא הכיתוב נערך על ידי, אך חתימתו מופיעה מתחת לחתימות הצדדים. בהסכם זה לא נאמר כי כל ההסכמים הקודמים בטלים אלא נאמר כי יתר סעיפי ההסכמים נספחים א וב' יחולו על הסכם זה. הואיל ונחתם ההסכם השני והנספח מיום 6.6.11 והתברר כי לנתבע 1 אין זכויות בחלקה הנ"ל וזכויותיו ככל שהיו בעת חתימת ההסכם בוטלו והנתבע חתם על הסכם לרכישת זכויות במקרקעין בגוש 3 חלקה 15 באלקנה (להלן- "המקרקעין באלקנה"), הצדדים מסכימים כי זכויות התובעת לרכישת המקרקעין יוסבו ויועברו לקרקע זו, ומוסכם כי התובעת רוכשת 5 דונמים במקרקעין באלקנה. נכתב כי הסך 54,853 דולר ששולם עד כה לנתבע 1 עבור המקרקעין יוסב כתשלום על חשבון רכישת המקרקעין באלקנה. נכתב כי על כל דונם תשלם סכום של 30,000 ₪ ו- 25,000 דולר דמי פיתוח לדונם. ונכתב כי יש מחלוקת לגבי 20,000 ₪. הנתבע 1 יעביר לתובעת מניות לחיזוק זכויותיה בחמשת הדונמים. יתרת מחיר הקרקע תשולם עם רישום הקרקע על שם החברה.

     

16. לתיק צורף העתק מסמך מיום 24.4.13 בו על פיו ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון תא"ל מוטי אלמוז נתן לנתבעת 2 היתר לרכוש את המקרקעין באלקנה. מודגש כי אין בהיתר זה אישור לכשרותה של העסקה או לזכויותיהם הקנייניות של המוכרים נשוא העסקה. תוקף ההיתר ל-90 יום ונכתב כי אינו בא במקום רישום בלשכת המקרקעין או רישיון אחר הנדרשים על פי כל דין.

     

17. צורף מכתב של רמ"ט רישום מקרקעין עו"ד תומר ברמי מיום 28.4.13 המיידע אודות החלטתו של ראש המנהל האזרחי ליתן היתר לביצוע העסקה.

     

18. ביום 21.5.13 נתקבלו לידי הנתבע 1 שני שיקים ע"ס 10,000 ₪ ו- 20,000 ₪ לפקודתו. בהעתק המסמך רואים צילום של שני השיקים וכתב יד בו נכתב "קיבלתי תשלום..." ומופיע חותמת הנתבעת 2 וחתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 1.

     

    טענות הצדדים:

19. לטענת התובעת נפלה קורבן למעשי רמיה ונוכלות מתחילת ההתקשרות ועד סופה, תוך הוצאת כספים רבים ממנה לאור הצגת מצגי שווא. לטענתה עורך הדין המנוח היה שותף למעשי המרמה, ייצג אותה ואת הנתבע, לא טרח לשמור על כספיה וגרם לה להאמין שהשטחים אכן שייכים לנתבע 1 וטרם נרשמו באופן פורמלי. להוכחת טענותיה צירפה העתקי ההסכמים, נספחיהם, אישורי קבלת תשלום והעתק מטופס הגשת תלונה במשטרה.

     

20. הנתבעים 1 ו-2 לא הגישו כתב הגנה, תצהירי עדות ראשית או סיכומים. אך הנתבע 1 התייצב לדיונים, נחקר בחקירה נגדית ואף חקר את התובעת בחקירה נגדית. מגרסתו עולה כי לא ביקש להונות את התובעת, מדובר בעסקאות שהסתבכו לאחר שבעל המניות בחב' אח ראש אלקנה מר אחמד ראשד סלאמה, שלו שילמו עבור הקרקעות והוא הבטיח לו עשרה דונם נוספים במתנה, ברח ובהמשך נרצח. לטענתו, על התובעת לבוא בטענות ליורשיו של עורך הדין המנוח אשר ייצג הנתבעת ולמר ברוך אלמוג ששימש כמתווך. בנוסף הכחיש הנתבע כי קיבל מהתובעת את הסכומים שהיא טוענת ששילמה.

     

21. לטענת הנתבעת 3 אין ביכולתם לדעת מה היה ואין ביכולת עורך הדין המנוח להגן על עצמו, וכל התביעה הוגשה רק לאחר מותו, למרות שמדובר במערכת הסכמית שהחלה עוד משנת 2008-9. לפיכך על התובעת רובץ נטל ראיה גבוה במיוחד שכן אין לדעת אילו היה המנוח חי אם יכל לטעון טענות ולהביא הוכחות שהיה בהן להכשיל התביעה. לפי הבנתם עורך הדין לא ייצג את התובעת וסכום התביעה מופרך וכל הטענות נגדו נולדו רק בכתב התביעה המתוקן.

     

    התצהירים והעדויות:

22. מטעם התובעת העידה אך ורק התובעת, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כי הנתבע 1 הציג עצמו בפניה כבעל הקרקעות. עורך הדין המנוח ערך את ההסכמים ואמר לה שאיש אינו מבין בקרקעות ביהודה ושומרון יותר ממנו ושהוא אחד המומחים בארץ לאדמות מעבר לקו הירוק. באחת הפגישות נכח אדם נוסף ששמע גם הוא אמירות כאלה מהנתבע. הוא אף נפגש עמה בביתו שבאלקנה, סיפר לה על אלקנה וגרם לה לחוש בטוחה ו"הרדים" את חושיה. הוא אף לקח אותה לשטח במרכז היישוב כאילו היה חלק ממשרד תיווך, הצביע על השטח ואמר לה לבחור מה שהיא רוצה. התובעת מתארת בתצהיריה בעיקר את המערכת ההסכמית. ביום 13.3.13 הגישה תלונה במשטרה ושם נאמר לה שעליה לפנות לעורך דין ולהגיש תביעה. בשל עסקה זו נישואיה עמדו בפני משבר.

    בחקירתה הנגדית לב"כ הנתבעת 3 העידה כי הגיעה לנתבע דרך מודעה בעיתון. הטלפון שפורסם היה של ברוך אלמוג והם היו יחד. ברוך אלמוג פשוט קנה גם קרקע והיא לא יודעת מה טיב היחסים ביניהם. הם פרסמו יחד שהם מוכרים קרקעות נוספות. במודעה היו שני מספרי טלפון היא שוחחה עם ברוך ונפגשה עמו ועם הנתבע בשנת 2009. הראו לה קרקע ליד הישוב צופים והנתבע 1 הסביר שיש תוכנית להרחבת הישוב. הוא הציג לה מסמכים לעניין הקרקע ואמר לה שיקח אותה לעורך דין שיראה לה את כל התוכניות והרישומים ואמר שבעוד שנה וחצי תהיה פרצלציה. הוא לקח אותה לעורך הדין קליין אותו הציג כמי שמתמחה בקרקעות באיזור יהודה ושומרון. כיום היא מבינה שעורך דין קליין היה שותף לכל המעשים והגן על עצמו מבחינה משפטית. המסמכים הוכנו על ידי עורך דין קליין. היא סיכמה עם עו"ד קליין שתשלם לו אחוז מהעסקה. לא היה הסכם שכר טרחה חתום והוא אמר לה שהוא יתן לה לשלם ללא מע"מ. היום היא מבינה שהייתה תמימה ונהגה בטיפשות. בכל פעם שנפגשה עמו היא שילמה לו ובסך הכל שילמה לו כ- 5,000-6,000 דולר, בערך 1,000 דולר כל פעם ובדולרים, כי מדובר היה בעסקה דולרית. לנתבע היא שילמה קרוב למאה אלף דולר. ערך הדולר היה באותם שנים 3.48 והיא שילמה בערך 400,000 שקל. כאשר עומתה עם העובדה שהעידה ששולמו 200,000 ₪ ומשהו אמרה שכנראה לא הייתה ממוקדת, כי זה לא היה משהו מסודר והיא לא עברה על המסמכים והתשובה שנתנה היום היא לאחר בדיקה. בעבר רכשה דירה וגם אז עורך דין אחד ייצג את שני הצדדים. היא לא הבינה מה המשמעות של מקרקעין לא רשומים וכשהלכה לעורך דין קליין המנוח הוא הציג בפניה מסמכים ושרטוטים. הוא נפגש עמה בביתו והיא ראתה יישוב מטופח ובתים יפים. היא נפגשה במנהל האזרחי עם הנתבע 1 והתקשרה לעורך דין קליין וסיפרה לו על כך, והוא אמר לה ללכת עם הנתבע 1. הפקיד אמר משהו שהיא לא הבינה וחנוך קליין לא התלווה לפגישה כי הוא היה במצב רפואי לא טוב, אך הוא היה מיודע. זה ארע בשנת 2011 או 2012. עורך הדין דאג להרגיעה כל הזמן ולומר לה שלא תדאג, ואם העסקה לא תצא לפועל יש קרקעות נוספות שהוא מייצג את הנתבע בהן והוא יחליף את הקרקע לקרקע אחרת. הוא גם אמר שאם זה לא יצא לפועל תוך שנה וחצי היא תקבל את כספה בריבית של 4.5%. בפגישה הראשונה ביקשה שכספה יהיה בחשבון נאמנות ועורך הדין אמר לה שאין צורך ושהיא תקבל אותו חזרה, לנתבע 1 לא הייתה התנגדות שהכסף יופקד בחשבון נאמנות ועורך הדין ליווה את העסקה. היא לא זוכרת אם קיבלה קבלה עבור הסכומים ששילמה בדולרים במזומן לנתבע 1 אבל כשהיא ראתה שהסכומים ששילמה באו לידי ביטוי בהסכמים זה הרגיע אותה והיא ראתה בכך מעין הוכחה. היא לא קיבלה העתקים מהמסמכים. בעלה התנגד לעסקה ולא היה מעורב, ואילו היא חשבה שכך יוכלו לפרוש מפני שלא הייתה להם פנסיה מסודרת. עוד אמרה שלא היה לה ברור שעליה לדאוג לייצוג ולעורך דין שייצג את האינטרס שלה. את 22 אלף הדולרים ששילמה בהתחלה במזומן, קיבלה מהוריה והם שמרו אותם במזומן בביתם, היא קיבלה זאת כהלוואה שתחזיר מתי שיהיה לה. הכסף שולם מול עורך דין חנוך קליין. היא לא דיווחה על העסקה לרשויות המס מפני שנאמר לה שהקרקע לא רשומה, ומאחר ומדובר בקרקע ביהודה ושומרון . בכל פעם ששאלה אם עליה לשלם מס רכישה נאמר לה שלא. היא לא ידעה איך להבין את הקרקע הזאת ועורך הדין אמר לה שאין רישום אז לא מדווחים. הוא אמר לה שברגע שהקרקע תהיה רשומה היא תשלם, וזו הייתה נקודה שהיא לא הבינה. ההסכמים מהווים מערכת של השתלשלות עניינים. אמור להיות לה מסמך מקור אצל בא כוחה של ההסכם מנובמבר 2009. לאחר כשנתיים בערך העבירו אותה לקרקע באלקנה. יש לה קבלות אך אין לה אותן, הן מצויות בחומר שהגישה. היא פנתה לנתבע 1 מספר פעמים והוא אמר שאין ברשותו את הכסף, אך הוא יכול להעביר את הזכות שלה למקום אחר, ואז הם הלכו ודיברו עם עורך הדין קליין. הם הראו לה שבאלקנה יש קרקע שעומדת להירשם, באמצע היישוב והוא ביקש ממנה עוד כסף כדי לרשום את הקרקע ועורך הדין המנוח אישר זאת ואמר שזו קרקע מצוינת ויישוב פורח. היא תובעת את עורך הדין קליין מאחר והוא הוליך אותה שולל, לא בדק את הקרקע והציג עצמו כמומחה בתחום, הוא התגורר באזור והיא והיה אמור לבדוק. היא הסכימה להוסיף עוד כסף כי עורך דין קליין ז"ל אמר לה שהנתבע 1 מביא לה את הקרקע במחיר עלות כי הוא נתקל בקשיים.

    בחקירתה הנגדית לב"כ הצד השלישי העידה כי היא עוסקת בתחום השיווק ולפני כן הייתה מזכירה רפואית ואין לה ניסיון מתחום הנדל"ן. היא חשבה להשקיע בנדל"ן על מנת שיהיה לה ולבעלה מקור מימון בגיל הפנסיה. לא היה לה מושג שקיים סיכון מיוחד ברכישת קרקעות ביהודה ושומרון ולא שמה לב שרכשה על הסכם אופציה ולא הבינה את המשמעות, היא סמכה על עורך הדין שהיה אדם חובש כיפה, נעים הליכות והוא הציג את הדברים בצורה מאוד יפה במשרד עם מזכירה, מתמחה ועורך דין נוסף. בעלה טכנאי לתיקון מכשור חשמלי והוא אמר לה שהוא לא חושב שכדאי לה להיכנס לזה. מדובר בסכום כספי שקיבלה מהוריה והתחייבה להחזירו ובסכומי כסף מהחשבון המשותף לה ולבעלה. בעלה היה מנותק מהעסקה, לא מעורב ולא רוצה לשמוע על זה. היו לה בטלפונים קודמים התכתבויות עם מי מהצדדים אך לא חשבה שאפשר לבקש לשחזר מסרונים משנת 2009. היא בקשר עד היום עם ברוך אלמוג. היא הגיעה אליו בעקבות מודעה בעיתון והוא ענה ואמר שיש קרקע ליד היישוב צופים שמיועדת להרחבת הישוב , הוא קבע לה פגישה עם בעל הקרקע והם נפגשו עם משה רונן בשטח. ברוך אמר לה שגם הוא רכש קרקע והוא בעצמו רומה על ידי הנתבע 1 אשר דיבר והסביר אודות השטח ועל ידי עורך הדין המנוח שייצג גם אותו ולכן לא תבעה גם אותו. ברוך גם לא ידע מההסכם השני ואולי היא דיברה אתו לפני שחתמה על ההסכם השלישי אך הוא לא היה מעורב ולא נכח במרכז השיווק. הוא התלווה אליה לעורך הדין המנוח והוא ניסה להרגיע את שניהם. ההסכם השלישי נחתם במשרדו של עו"ד קליין כשהוא כבר היה חולה. היא ידעה שאין קרקעות אך לא חששה כי הוא כל הזמן אמר לה שאם זה לא יצא לפועל היא תקבל את כספה. הוא גם אמר לה שאם יקרה לו משהו יש עורכי דין במשרד שיחליפו אותו והזכיר גם את בנו. מספר חודשים לאחר מכן כאשר כבר לא היה לה עם מי לדבר. לפני שעורך דין קליין נפטר, היא התחילה להבין שמשהו לא בסדר. מזכירתו אמרה שהתיקים עברו לביתו והיא דיברה עם רעייתו ובנו שמסרו שאינם מוצאים שום דבר. היא העלתה כלפיו טענות אך לא יכלה לכעוס או לצעוק כי הוא כבר היה אדם חולה והכל נעשה בעל פה. את הכסף היא נתנה לנתבע 1. כשאמרה ששילמה 100 אלף דולר בדיון קודם ובמקום אחר אמרה ששילמה יותר מ-200,000 שקלים, זה נבע מכך ששאלו אותה את השאלה במפתיע, היא לא זוכרת מה כל הסכומים אך כל הסכומים ששילמה מתועדים בחוזים שנחתמו. בעת חתימת ההסכמים נכחו הנתבע 1 עורך הדין והיא ובתחילה בהסכם הראשון נכח גם ברוך אלמוג. כמו כן נכחו מזכירתו והמתמחה של עורך הדין. היא לא ידעה שברוך אלמוג גם קיבל כסף והיא לא מאמינה גם היום לנתבע 1. היא הגיעה לעו"ד המנוח על מנת שיגן עליה בעסקה. היא שינתה את שמה מסיבה אישית ואין כל קשר לעסקאות. שני ההסכמים הראשונים מבוטלים וההסכם השלישי החליף אותם. היא רצתה בשלב זה את כספה אז עו"ד המנוח הזמין אותה לביתו הציג לה את הישוב אמר לה שזה שווה יותר וכדאי לה וגם הוא גר שם. היא לא שילמה 25,000 ₪ עבור דמי פיתוח. היא לא שילמה כסף לברוך אלמוג.

    בחקירה הנגדית לנתבע 1 העידה התובעת כי מר אלמוג לא הובא ליתן עדות מפני שעבר אירוע לבבי. אין ברשותה שיקים מקוריים כיוון שהם מצויים בבנק. כל הסכומים ששילמה רשומים, היו בערך 60,000 דולר ועוד סכומים שנרשמו. הנתבע 1 פרע את השיקים והם היו לפקודתו. החתימות בנספח י"ב הן שלו.

     

23. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם ברוך אלמוג אך מאחר ואינו הגיע ליתן עדות ולהיחקר בחקירה נגדית אודותיו, אין להתחשב בתצהיר זה כעדות מטעם התובעת.

     

    היוצא מכל האמור לעיל, שעדותה של הנתבעת בכל הקשור לטענות המרמה ולטענותיה נגד עו"ד קליין המנוח הינן עדות יחידה של בעל דין, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות.

     

24. מטעם הנתבע 1 העיד הנתבע 1 בבית המשפט. בעדותו העיד הנתבע 1 כי לא הגיש כתב הגנה ותצהיר מפני שלא היה לו כסף לשכור עורך דין. הוא עוסק בתחום המקרקעין כבר 25 שנים. עורך הדין המייצג את התובעת והוא הם שכנים ומכירים האחד את השני. הוא הכיר את עורך דין קליין משנת 2003 והוא טיפל בענייניו מההתחלה. הוא היה מבצע עבורו בדיקות. הוא לא השתמש במתווכים והיה מתקשר ישירות עם בעלי הקרקעות. ברוך אלמוג היה מתווך שפנה אליו לצורך תיווך בשיווק הקרקע. בדרך כלל משלמים דמי תיווך של 10%, 2% או 5%. לא נערכים הסכמי תיווך בעניינים אלו והכל נעשה ב"אוויר". הוא היה משלם למנוח ומקבל חשבוניות, וגם התובעת שילמה לו כי הוא ייצג אותה. הוא אמר לה בתחילה שתיקח לה עורך דין אך היא לקחה את עו"ד קליין ז"ל. הוא לא שמר את החשבוניות משנת 2009. הנתבעת שילמה לו סך של 90,000 ₪. המתווך קיבל 40,000 ₪, הוא 30,000 ₪ ו"הערבי" עוד 40 אלף ₪ וברח. הוא קיבל 50-60 אלף ₪ אבל מתוכם נתן כסף לברוך אלמוג. בהמשך אמר הכסף לא ניתן לו ביד אלא לברוך אלמוג במשרדו למכירת מכוניות בפתח תקווה. ברוך אלמוג תבע אותו והוא לא הגיש כתב הגנה התקבל נגדו פסק דין ונפתח תיק הוצאה לפועל. הוא תבע אותו לטענתו על כך שלא שילם מלוא דמי התיווך ועליו לשלם לו עוד 10,000 ₪. לאחר שנאמר לו שהתיק אינו על סכום זה אמר שהוא תבע 30,000 ₪. התביעה היא בגין דמי תיווך מהעסקה עם התובעת. יואל רונן זהו בנו וחברת י.צ.מ. צופים בע"מ היא החברה של בנו ומשמעותה יואל ציון ומשה והוא משה. החברה קנתה מאת אח ראש אלקנה אחמד סלאמה, שנרצח לפני חודש ימים לפני מתן עדותו, 50 דונם בחלקה 101 גוש 3 והם גילו שהחלקה מזויפת. הוא שילם לאחמד 200,000 דולר. למעשה חברת י.צ.מ. חתמה אתו על הסכם אופציה לרכישת הקרקע אם ישלמו את הסכומים תוך שנה וחצי. הוא עשה עסקה נוספת לגבי עשרה דונם פרטיים, והתובעת רכשה ממנו אישית וגם ברוך יוגב רכש ממנו באופן אישי. החברה הזאת קמה רק לאחר מכן וקנתה 50 דונמים מאחמד סלאמה שלקח את הכסף וברח. בהמשך אמר שאת עשרת הדונמים קיבל במתנה מאחמד. אחמד תבע את החברה למרות שהיא שילמה לו חלק גדול מהתמורה. הוא ביקש לבטל את העסקה כי נכנסו אנשים שהסכימו לשלם לו יותר ולבסוף ניתן פסק דין והם ערערו לעליון ושם הורו לעורך דינו של מר סאלמה עו"ד ויניצקי לשלם להם.

     

25. מטעם הנתבע 3 הגישה אלמנתו של עו"ד קליין תצהיר עדות ראשית בו הצהירה לה כי היא היורשת של בעלה המנוח. מעולם לא נטענו כנגד בעלה טענות מעין אלו. היא לא מכירה את התובעת ויכולה להתבסס על המסמכים שהתובעת הגישה, ולא הוצגה ראיה שהמנוח ייצג את התובעת. היא לא מכירה את הקרקעות נשוא התובענה או בעלי הזכויות בהם ואינה מכירה את ברוך אלמוג.

    גב' קליין נחקרה חקירה שכנגד בה העידה כי שבעלה המנוח כמעט ולא נהג לעבוד מהבית, לא היו לו תיקים בבית אלא במשרד. היא לא זוכרת שהנתבע היה אצלם בבית אך לא הייתה כל היום בבית כי נהגה להתנדב מחוץ לבית. כשנשאלה לגבי התיקים שהיו במשרדו לאחר מותו השיבה שהגיעו הביתה התיקים מהמשרד וכי את התיק שמצאה שהיה קשור לתביעה, העבירה לבא כוחה. היא ראתה את המסמכים אך אינה מבינה במשפט. לה ולבעלה המנוח היו חשבונות בנק נפרדים. לא ידוע לה על חברות בבעלותו שעסקו ברכישת שטחים ביו"ש. הייתה נגדו תביעה נוספת, היא לא יודעת באיזה תחום והעבירה את הטיפול בה לבא כוחה.

     

    הסיכומים:

26. לאחר העדויות הגישו הצדדים, למעט נתבעים 1 ו-2, את סיכומיהם.

     

27. התובעת טענה כי נפלה קורבן למעשי מרמה של הנתבע 1 ועורך דין קליין. טענה שיש לחייב את הנתבעים 1 ו-2 מאחר ולא הגישו כתב הגנה על אף שהצהירו על כוונתם לעשות כן. הוכח כי הנתבע 1 הבטיח הבטחות שווא ואין ליתן בו אמון. המסמכים מגבים את התשלומים שהעבירה לנתבעים וניתן לראות כי העבירה יותר מהסכום שהנתבע טען שקיבל. הוכחה רשלנותו של עורך הדין המנוח, שהטעה אותה ולא יצר מנגנון הגנה לכספה. הוכח שעתירתו של אח ראש אלקנה לביטול הסכמי האופציה התקבלה במלואה. עורך הדין המנוח היה ער לכל ההליכים ולנוסח ההסכם והטעה את התובעת ולמעשה הפך לשלוחו של הנתבע 1. הראיות נגד עורך הדין עולות מן המסמכים עליהם חתמו הצדדים לאור המלצותיו.

     

28. מסיכומי הנתבעת 3 עלה כי מאחר ומדובר בתביעה כנגד מי שאינו בין החיים ואינו יכול להגן על עצמו, על התובעת לעמוד בנטל ראיה מוגבר ועליה להביא ראיות חזקות ואף סיוע לעדותו. הם טענו נגד העובדה שהועלו טענות חדשות נגד המנוח רק בכתב התביעה המתוקן מבלי שניתנה רשות להעלותן. מעדותו של הנתבע 1 לפיה לא רצה שעורך הדין ייצג גם את הנתבעת עולה כי היה מנוע לייצגה ומכל המסמכים עולה כי הוא היה זה שערך המסמכים בלבד ולא כי הינו מייצג את התובעת. התובעת עצמה הציגה מספר גרסאות לסכומים ששילמה לנתבע ולעורך הדין המנוח, לא צרפה ראיות לתמוך בעדותה. לא הביאה לעדות עדים כגון ברוך אלמוג, לא ביקשה צו הבאה לגביו למרות שלא הגיע ליתן עדות, לא העידהאת הוריה הפנסיונרים שנתנו לה כסף או את בעלה שהיה יכול לשפוך אור על הפרשה. מחדלים אלו פועלים לרעתה. כל שהביאה היא את עדותה כנגד עורך הדין המנוח. התובעת נמנעה גם מהצגת מסמכי המקור. ולבסוף הודתה שאין ברשותה מסמכי מקור. לא הוצגה ראשית ראיה לכך שעורך הדין המנוח ייצג את התובעת, והיא אישרה שלא נחתם הסכם שכר טרחה ולא הונפקו חשבוניות, ועל כן יש לדחות תביעתה נגד הנתבעת 3. הנתבע 1 טען שהמסמכים מזוייפים, דרש את מסמכי המקור ומאחר וצורפו לכתב התביעה שני מסמכים שונים הנושאים את התאריך 17.11.09 ולא סיפקה הסבר ממשי לגבי טיבם של המסמכים, של מי כתב היד והחתימות אין ליתן למסמכים אלו משקל רב ובייחוד שלא הוגשו באמצעות עורכם. בנוסף הנתבעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים ואת גובה הסכום שתבעה ולכן יש לדחות תביעתה שהוגשה נגד הנתבעת בחוסר תום לב ולחייבה בהוצאות לדוגמא.

     

    דיון ומסקנות:

    התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2:

29. התובעת הגישה שלל מסמכים והסכמים. עדותו של הנתבע 1 קשרו את הצדדים להסכמים. מההסכמים ניתן לראות כי העסקה אכן החלה בשנת 2009 והתפתחה עד להסכם משנת 2013. הנתבע 1 שבחר לא להגיש כתב הגנה או תצהיר מטעמו או מטעם החברה שהקים, טען לפתע כי המסמכים שאיששו את רוב העובדות שתיאר ועלו בקנה אחד עם טענות התובעת, מזויפים.

    הנתבע הודה בקבלת הכסף ובתיאור הדברים אך טען שקיבל סכום פחות מהסכום שטענה התובעת שנתנה. התובע אשר הינו צד מרכזי להסכמים בחר שלא להביא את ההסכמים המקוריים או להגיש חוות דעת להשוואת כתבי יד. מאחר והודה, נטל ההוכחה להוכיח טענה זו מוטל עליו. לפיכך נשארנו עם המסמכים שהגישה התובעת, וסבורני כי התמונה הנכונה לגבי התפתחות מערכת היחסים מצויה במסמכים אלו כמו גם הסכומים ששילמה לנתבע 1.

     

30. הוכח כי בעת חתימת ההסכם הראשון שילמה התובעת סך של 22,000 דולר, ובעת חתימת הנספח הראשון שילמה עוד 10,000 דולר. מחזק זאת הנספח השלישי בו התחייב הנתבע 1 להחזיר לתובעת את הסך 32,000 דולר עם ריבית במועד קצוב. בהתאם להסכם השני שילמה התובעת סך נוסף של 20,500 דולר עד למועד 27.6.10 ולפי הנספח מיום 6.6.11 תשלם התובעת סך של 10,000 דולר, כאשר שילמה במועד החתימה על הנספח סך 8,000 ₪ על החשבון (שיק של 6,000 ₪ ועוד 2,000 במזומן). ההסכם השלישי כולל את כל הסכומים ששולמו, ואכן נכתב בו כי שולמו 54,853 דולר. ביום 21.5.13 שולמו עוד 30,000 ₪ בשני שיקים. לגבי הסך 20,000 ₪ שבמחלוקת אין אינדיקציה כי שולם. נראה כי מדובר מסכום הנובע אולי מריבית שציפתה הנתבעת לקבל לאור ההבטחה להשיב לה את הכספים בתוספת ריבית שנתית של 4.5%, אך מאחר ונחתם הסכם חדש שביטל תנאי זה אין לפסוק ריבית מיוחדת זו. נראה כי הצדדים הסכימו על שער דולר של 3.4 ולפי שער זה חישבו את הסכומים. לפיכך על הנתבע 1 והנתבעת 2 להשיב לתובעת את הסך 216,500 ₪ אשר הוכח כי שילמה לנתבע 1.

     

31. התובעת לא הוכיחה שהנתבעים 1 ו-2 הונו או רימו אותה. ניתן לראות כי התובעת התקשרה עם הנתבעים מרצונה החופשי תוך לקיחת סיכונים רבים באופן מודע וזאת אף בניגוד לאזהרת בן זוגה אשר לא הובא על ידה להעיד. גם לאחר שראתה שהעסקה לא מתקדמת והסיכון גובר, בחרה והמשיכה להוסיף ולשלם סכומים נוספים כאשר התרצתה בהבטחה לקבל סכומי הכסף חזרה ככל והעסקאות לא יצאו אל הפועל. על כן התובעת לא הוכיחה שרומתה.

     

32. יחד עם זאת לאורך כל הדרך הבטיח הנתבע לתובעת כי הכספים שהעבירה יוחזרו לה ככל והעסקה לא תצא לפועל ואף נתן התחייבות אישית לשם כך. הנתבע הודה שהעסקה לא יצאה לפועל וכי אין ברשותו או ברשות החברה בבעלותו את הקרקעות המובטחות ואין זה משנה מה הסיבה לכך. דברים אלו עולים בקנה אחד עם הוראות החוקי החוזים והוראות דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכאשר עסקה לא יוצאת לפועל, קיימת חובת השבה הדדית.

     

     

33. לא מצאתי ממש בטענות הנתבע 1 לפיהן חלק מהסכומים שולמו לברוך אלמוג אשר שימש כמתווך. הנתבע 1 סתר עצמו באשר לדברים אלו, אין לכך אינדיקציה בחוזים והנתבע 1 לא ביקש לזמן לעדות את מר ברוך אלמוג, לא הגיש את כתבי הטענות ופסק הדין בתביעה שהגיש נגדו מר אלמוג על מנת לחזק את טענותיו, לא הגיש הסכם תיווך ואף סתר עצמו באשר לגובה דמי התיווך והסכומים שהוא או שהתובעת שילמו למר אלמוג לטענתו.

     

     

     

    התובענה כנגד עורך הדין המנוח:

    התביעה נגד היורשת:

34. התובעת הגישה צו ירושה של הרשם לענייני ירושה במחוז תל אביב והמרכז של הרשמת רות לינקר-מזרחי מיום 21.11.13 לפיו גב' מלכה קליין הינה יורשתו היחידה של עורך הדין המנוח.

     

    סעיף 123 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן- "החוק") קובע:

    "(א)היורשים רשאים להזמין את נושי המוריש להודיע להם בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום.

    (ב)אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת היורשים לסלק חובות העזבון שעליהם נודע להם בדרך כל שהיא."

     

    סעיף 128 לחוק קובע כדלקמן:

    "(א)חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.

    (ב)הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון - על היורש."

     

35. בענייננו לא נטען מאומה לגבי פרסום הודעה בעיתונות, ולכן יש לדון בתביעה נגד העזבון, והשלכת בירור זה על אלמנתו של עו"ד קליין המנוח.

     

    התובעת לא הרימה הנטל נגד עו"ד קליין המנוח:

36. מאחר והתובעת לא הצליחה להרים נטל ההוכחה לכך שרומתה ונפלה למעשה קנוניה, רק במידה ויקבע שעורך הדין המנוח ייצג אותה והתרשל בתפקידו כמייצג או התרשל בחובותיו כלפי צד ג' יהיה על היורשת לשלם פסק הדין עד לגובה שווי העזבון, וזאת בייחוד לאור העובדה שהיורשת העידה כי לאחר מותו הגיעו תיקיו של עורך הדין המנוח לביתה והיא מצאה חומר הקשור לתיק זה והעבירה אותו לבא כוחה, אך מסמכים אלו לא הוגשו לבית המשפט.

     

37. אני סבור כי יש לדחות טענות התובעת באשר לכך ששכרה שירותיו של עורך הדין המנוח וכי הוא ייצג אותה בעסקאות המפורטות במערכת החוזית, מהסיבות שיפורטו להלן.

     

38. מאחר והתובעת טוענת טענות מרמה וקנוניה כולל נגד עו"ד קליין, אזי הנטל המוטל עליה הינו נטל העולה על מאזן ההסתברויות. ראה לעניין זה את ב- ע"א 400/86 עזבון המנוח בן-ציון קריגר ז"ל נ. ד"ר סבינה שטנה קריגר, פ"ד מב(4) 500, 504; ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו, 12.8.07); ע"א 260/82 שמעון סלומון נ. ששון אוחנה, פ"ד לח(4) 253.

     

39. בנוסף, נטל הראיה המוטל על התובע בתובענה כנגד עזבון הינו נטל מוגבר, וראו לעניין זה את דבריו של כב" השופט צ' זילברטל בע"א (עליון) 2599-13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור (פורסם בנבו; 3.9.15) :

    "על המגיש תביעה נגד עיזבון מוטל נטל מוגבר להוכיח את טענותיו"

    וכן ראו בעניין זה את ע"א 5997/92 מלק נ' מנהל עזבון הרב יהושע דויטש ז"ל ואח', פ"ד נא(5), 1 (1997)).

     

40. דברים אלו מקבלים משנה תוקף מאחר וכל טענות התובעת, והתובענה נולדו והוגשו רק לאחר מותו של עורך הדין המנוח.

     

41. התובעת העידה כי היא הגישה התביעה נגד עורך הדין בהתבסס על תחושותיה והעידה כי היא מבינה דברים בדיעבד. התובעת סתרה עצמה לגבי הסכומים ששילמה לעורך הדין ואם שילמה לו. טענה שיש קבלות והן הוגשו לא הגישה הסכם שכר טרחה ולא טענה שחתמה על ייפוי כוח. כמו כן עולה כי ההתקשרות וההסכמות ואף בדיקות שבוצעו מול מנהל הרישום ביצעה בעצמה מול הנתבע 1 ורק לאחר מכן הגיעו לעו"ד קליין על מנת שינסח הסכם.

     

42. עדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעלת דין. הנתבע טען שהוא אמר לתובעת שעורך הדין לא יכול לייצגה ושעליה לשכור עורך דין. בנוסף, התובעת לא הציגה כל קבלה או חשבונית מס ששילמה לעו"ד קליין המנוח כל סכום שהוא.

     

43. התובעת טענה שציפתה שעורך הדין יבדוק את הזכויות בקרקע בעצמו. רכישת קרקעות באזורים שמחוץ לקו הירוק כפופה להוראות החוק הירדני ולצווים של אלוף הפיקוד. חלק מההליך לרכישת קרקעות ביהודה ושומרון הוא קבלת היתר מהמינהל האזרחי לרכישת הקרקע, ואישור זה אכן ניתן. דהיינו, אכן היה מסמך רשמי בפני עו"ד קליין המנוח בדבר זכויות כלשהן של הנתבעים 1 ו-2. שני ההסכמים הראשונים בוטלו, ונכרת החוזה השלישי, ועם ביטול שני החוזים הראשונים, כבר יכולה הייתה התובעת להבין שרכישת קרקעות באזור יהודה ושומרון הינה עסקה המלווה בסיכונים.

     

    התובעת העידה כי עו"ד קליין המנוח לא הלך איתה למשרדי המינהל האזרחי כי היה במצב רפואי קשה. אם כן, מה לה כי תלין על כך שעו"ד קליין לא היה יכול לבצע בדיקות בשטח, כאשר היה כבר חולה מאד, ולא היה יכול לבצע את בדיקת הזכויות בעצמו? משמע מכך שאת בדיקת הזכויות במקרקעין נטלה התובעת על עצמה, והתפקיד שהוטל על עו"ד קליין המנוח היה לנסח את החוזה. התובעת לא הגישה כל ראיה לסתור מסקנה זאת, במיוחד שעדותה הינה עדות יחידה של בעלת דין, הטוענת טענת מרמה ורשלנות נגד אדם שנפטר.

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:

    1. את הסך 216,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (13.7.14) ועד ליום התשלום בפועל;

    2. את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אגרת המשפט תחושב על פי הסכום שנפסק בס"ק (1);

    3. שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

        

       תביעת התובעת נגד הנתבע 3 נדחית.

       התובעת תשלם לאלמנת הנתבע 3, גב' מלכה קליין, כדלקמן:

       1. את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

       2. שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום בפועל.

           

          ניתן היום, ה' תמוז תשע"ט, 08 יולי 2019, בהעדר הצדדים.