פלונית נ' עיריית חיפה

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, עת נתקלה במפגע במדרכה המצויה בשטח הנתבעת.

תמצית העובדות וטענות הצדדים:

1. התובעת, ילידת X.X.1959 , עבדה במועדים הרלבנטיים כמטפלת בקשישים.

    

2. הנתבעת, עיריית חיפה (להלן: "הנתבעת"), הנה הרשות המקומית אשר בשטחה אירעה התאונה.

    

3. בכתב התביעה נטען כי בתאריך 3.6.19, בדרכה הביתה מעבודתה, הלכה התובעת בפינת הרחובות רזיאל ויד לבנים, אז בבואה לרדת לכיוון מעבר החציה, נתקלה בבור במדרכה. התובעת נפלה ונחבטה בעוצמה ברצפה, ובשל כך נפגעה בברך שמאל וקרסול ימין (להלן: "התאונה").

    

4. התובעת טענה כי בדיעבד התברר כי התאונה נגרמה בשל בור במדרכה או בשביל בהליכה אשר גרם לפערי גובה שגרמו לנפילה. הבור נוצר במקום שבו הוצבו בעבר עמודים בפתח מעבר החציה ונראה כי הסרתם גרמה ליצירת המפגע, כך לגרסת התובעת.

    

5. הנתבעת הכחישה בהגנתה את אירוע התאונה וטענה בסיכומיה כי התובעת לא הוכיחה את נסיבות התרחשות התאונה וקיומו של מפגע.

    

6. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של ד''ר גורן צבי, אשר קבע כי נותרה לתובעת נכות משוקללת בשיעור 27%. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד''ר מרדכי קליגמן, אשר קבע כי לתובעת נכות משוקללת בשיעור 15% (5% בגין הגבלה קלה בכיפוף בברך שמאל ונכות נוספת בשיעור 10% בגין צלקת בברך שמאל). ד''ר קליגמן העריך כי הנכות בברך שמאל עומדת על 10%, אולם ייחס מחצית מנכותה לעבר הרפואי של התובעת. בשל הפערים שבין חוות דעת הצדדים, בית המשפט מינה מומחה מטעמו, ד''ר בצלאל פסקין (להלן:"המומחה"). המומחה קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% (10% בגין השבר בברך שמאל, 5% בגין שבר בקרסול ימין ונכות נוספת של 5% בגין הצלקת בברך שמאל).

    

7. התובעת הגישה ראיותיה בתצהירי עדות ראשית. הנתבעת בחרה שלא להגיש תצהירים או לזמן עדים מטעמה. בתאריך 8.2.23 התקיים דיון הוכחות במהלכו העידו התובעת, הגב' אלינה פיז'ב , מר נ' ג' - בעלה של התובעת, הגב' ליליה חבצקין , הגב' גאיבוה דילארה. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

    

8. הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, קיומה של רשלנות/מפגע ושיעור הנזק.

    

   דיון והכרעה:

    

9. לאחר שבחנתי את כלל הראיות שהונחו לפניי, שמעתי את העדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

    

10. מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה לפי מאזן ההסתברויות והוכיחה גרסתה לפיה היא נפלה בשל מפגע במקום התאונה.

     

    נסיבות התרחשות התאונה:

     

11. עדותה של התובעת בעניין נסיבות התרחשות התאונה היא עדות יחידה של בעל דין ובהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות, (נוסח חדש), התשל"א-1971, ובהתאם על בית המשפט להתייחס בזהירות לעדות מסוג זה, לבחון אותה בקפידה ולפרט מה הניעו להסתפק בה.

     

12. התובעת העידה לפניי ונתנה תשובות ברורות וקוהרנטיות לשאלות שנשאלה, ומצאתי את עדותה מהימנה. התובעת אינה דוברת את השפה העברית היטב, וניכר היה כי הדבר השפיע על הקושי שלה להתבטא, במהלך חקירתה, אך זו השתדלה להסביר את נסיבות התרחשות התאונה כמיטב יכולתה. אין ספק כי קושי זה ליווה את התובעת בהתנהלותה לאורך כל ההליך החל ממועד נפילה ועד מועד הגשת התביעה. חרף קושי זה, מצאתי תימוכין לגרסת התובעת במסמכים הרפואיים אשר ניתנו בעניינה ותיאורה את התאונה לפני כל הגורמים הרלבנטיים ובכלל זה המוסד לביטוח לאומי, רופאיה והמומחים שבדקו אותה – הכל כפי שיובא להלן.

     

13. בכתב התביעה תיארה התובעת את התרחשות התאונה כדלקמן : "ביום 3.6.19, בדרכה הביתה מעבודתה, הלכה התובעת בפינת הרחובות רזיאל ויד לבנים ובבואה לרדת לכיוון מעבר החציה, נתקלה במדרכה, נפלה ונחבטה בעוצמה ברצפה" (סעיף 3 לכתב התביעה). התובעת הוסיפה כי "בדיעבד הסתבר לתובעתף כי התאונה ותוצאותיה הקשותף נגרמו בשל בור במדרכה/שביל הליכה אשר גרם לפערי גובה (להלן: "המפגע") שגרמו לנפילתה" (סעיף 5 לכתב התביעה). התובעת צירפה לתביעתה תומנות של המפגע במועד התאונה ותמונות של מקום התאונה עם אותם העמודים אשר הוסרו מהמקום וגרמו ליצירת המפגע לגרסתה (ראו: נספח ב לכתב התביעה).

     

14. התובעת הפנתה במסגרת תביעתה וראיותיה לטופס ב.ל. 250, "בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" אשר הוגשה למוסד לביטוח לאומי, ונחתמה יום 6.6.19, בתיאור התאונה צויין: "לדבריה יצאה ממטופלת לכיוון ביתה , רצתה לחצות את הכביש, נתקלה בבור המעבר חציה, נפחה והתגלגלה מהירידה של הרחוב ולא יכלה לקום על רגליה. הזמינו אמבולנס. לדבירה רגל ימין שבורה ורגל שמאלית קריעת גידים".

     

15. בתצהיר הנסיבות אשר הוגש על ידי התובעת ביום 12.4.2021 טענה התובעת כי "ביום 3.6.19 עבדתי בבית מטופלת ברחוב יד לבנים XX. סיימתי לעבוד בערך בשעה 14:30 ויצאתי מבית המטופלת לכיוון תחנת האוטובוס כדי לנסוע הביתה. היציאה מהבית היא לרחוב רזיאל XX ומשם המשכתי רציתי לחצות ימינה במעבר חציה אבל לפני שהספקתי לרדת נתקלתי במפגע במדרכה, ממש בתפר של המדרכה והכביש היה מעין בור, שקע, נתקלתי בזה ונפלתי בעוצמה לכביש" (סעיפים 2-3 לתצהיר הנסיבות).

     

16. בתצהיר העדות הראשית של התובעת, זו חזרה על גרסתה כפי שהובאה בכתב התביעה : "ביום 3.6.19, בדרכי הביתה מעבודה, הלכתי בפינת רחובות רזיאל ויד לבנים וכשבאתי לרדת לכיוון מעבר החצייה, נתקלתי בבור במדרכה, נפחתי ונפגעתי בברך שמאל ובקרסול ימין" (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית".

     

17. ביום 8.2.23 התובעת העידה לפניי אודות נסיבות התרחשות התאונה, וחזרה שוב על טיעוניה כי התאונה קרתה כאשר ביקשה לחצות את הכביש לכיוון תחנת האוטובוס (עמ' 6 שורות 20-23). באשר לסיבת הנפילה, התובעת טענה כי "פשוט הלכתי, התכוונתי לחצות את הכביש, הסתכלתי שמאלה ימינה הייתי מאוד זהירה הסתכלתי על הרכבים שמאלה ימינה שלא היו רכבים, הרגשתי טוב ובעוד שלושה ימים הייתי צריכה לנסוע לחופשה לסנט פטרבורג ואז נפלתי, זה עניין של שניות, אני כבר שכבתי. זה היה ממש רגע, בגלל הבור הזה זה פתאומי כל כך, ממש פתאומי, בין רגע" (עמ' 8 שורה 25-28). התובעת הבהירה לבקשת בית המשפט כי: "קודם כל כשאני התכוונתי לחצות את הכביש הסתכלתי שאין רכבים כדי להיות זהירה ואז נפלתי ואז שמתי לב אחר כך בוודאי שזה היה בגלל הבור" ( עמ' 9 , שורות 1-2).

     

18. עיון במסמכים הרפואיים בעניינה של התובעת מלמד כי במועד קבלתה במיון בבית החולים בני ציון (להלן: "בית החולים") נרשם "לדבריה ביום קבלתה בדרך חזרה לעבודה נפלה ונחבלה בברך שמאל וקרסול ימין. מתארת חבלה סיבובית וישירה בברך שמאל".

19. בתיעוד הרפואי מקופת חולים "מכבי", מיום 06.06.19 נרשם: ''בדרך מהעבודה, מעדה, נפלה ונחבלה ברגליים''. גם בסיכום אשפוז מבית החולים בני ציון מיום 19.06.2019 נרשם כדלקמן: ''ביום 03.06.19 נפלה ברחוב ונחבלה''. במסמך מקופת חולים מכבי מיום 01.08.2019, נרשם כדלקמן: ''לדבריה יצאה מביתה של המטופלת לכיוון הבית, רצתה לחצות את הכביש ונתקלה בבור במעבר החציה, נפלה ונחבלה ברגליים, הוזמן אמבולנס, נבדקה בבית חולים בני ציון''.

     

20. לדברים הראשוניים שמתועדים במסמכים רפואיים במיוחד כאלה שנערכים בסמוך לאחר קרות התאונה יש משקל ראייתי (ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי פ"ד נו(4)689, 689 (2002); בע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל פ"ד נח(2) 583 (2004); ת"א (מחוזי חיפה) 1130/05 אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (10.4.2008); ע"א (מחוזי ירושלים) 9592/06 עאצי נ' עאצי ( 6.9.2007); ע"א (ירושלים) 57421-05-11 פרידמן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל (11.10.2011). התובעת מסרה בהזדמנויות שונות כי "נפלה ברחוב ונחבלה", הן לרופאיה והן בתביעתה למוסד לביטוח לאומי, ובהתאם ועל פי הוראות הפסיקה, אני רואה במידע זה כתומך בגרסתה ולא כגורע ממנה.

     

21. התובעת גם הסבירה כי לאחר התאונה, התקשרה לבעלה, וזה הגיע ולקח אותה לטיפול רפואי. התובע גם נתנה הסבר אודות הדיווח למוסד לביטוח לאומי אשר במסגרתו צוין כי למקום הוזמן אמבולנס כדלקמן:

     

    "ש.אחרי התאונה שנפלת את הזמנת אמבולנס?

    ת. לא, אני הייתי מבולבלת, התקשרתי לבעלי הוא הגיע לקח אותי ונסענו. אני איבדתי קצת עשתונות, לא הייתי במצב רגיל, זאת הייתה נפילה קשה.

    ש.אז למה סיפרת לאלינה שאת הזמנה אמבולנס?

    ת. אני לא הזמנת אמבולנס, לא אמרתי את זה, אני אמרתי שהסיעו אותי באוטו אבל לא אמרתי מילה על אמבולנס, לא אמרתי את המילה אמבולנס, אולי הם התבלבלו, אולי ככה הבינו".

     

22. התובעת הגישו תמונות להשוואה אשר לגרסתה מלמדות על כך כי המפגע נוצר בשל הסרת מוטות אשר היו במקום, ואשר לאחר הסרתן יצרו את המפגע. בעניין זה, הנתבעת בחרה שלא לזמן עדים מטעמה כאשר המידע בעניין עבודות אשר נעשו במקום אמור להיות בידיעתה. בהקשר זה אפנה להלכה לפיה אי זימון עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה לזמנו, ויש בה כדי ללמד על חששו של אותו צד כי עדות העד עלולה לחשוף פרטים לרעתו ( ראו: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 , וע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה(4) 654).

     

23. כפי שעולה מן הראיות שהוגשו לתיק, המדובר בתובעת שהיא אישה קשת יום, עבדה בתוך מטפלת בקשישים בעת הרלוונטית ונפגעה בתאונה בסיום יום עבודה. התובעת הגישה תצהיר מטעם בעלה, מר נ' ג', אשר הצהיר על תפקודה של התובעת לפני התאונה ועל השלכות פציעתה על תפקודה היומי והכאבים מהם היא סובלת ובחקירתו לפניי, אישר הבעל כי התובעת הצביעה על מקום התאונה וכי הוא צילם את התמונות אשר הוגשו לתיק בית המשפט באמצעות הטלפון הנייד שלו (עמ' 19 שורות 7-33).

     

24. לסיכום, מצאתי גרסתה של התובעת לעניין אופן התרחשות התאונה ונסיבותיה מהימנה ואני מקבלת אותה במלואה ונותנת לה משקל עיקרי ומכריע. התובעת נתנה, כאמור, תשובות ברורות לכל השאלות אשר נשאלה והיא סיפקה הסברים לכל התהיות אשר הועלו לפניו על ידי נציגי הנתבעת. עוד אוסיף כי לא מצאתי באי הדיוקים עליהם הצביעה הנתבעת בעניין גרסת התובעת בסיכומיה כדי להצדיק שלילת גרסת התביעה. בהקשר זה אומר כי ככל שהיו אי דיוקים הרי כי אלה אינם מובילים למסקנה כי גרסת התביעה איננה אמת כפי שהובא לעיל בהרחבה. בעניין זה כבר נפסק כי נדירים המקרים בהם בתום העדות לא נמצא חוסר דיוק, וכי סתירה בעדיות כשלעצמה איננה מוליכה בהכרח לשלילת גרסה (ראו: ע"פ 5612/92‏ מדינת ישראל‎ ‎נ' אופיר בארי, פ''ד מח(1) 302, 314 (1993)).

     

25. לאור כל האמור, אני מקבלת את גרסת התובעת וקובעת כי נסיבות התאונה כפי שנטענו על ידי התובעת הוכחו, וכי התובעת עמד בנטל הרובץ לפתחה במידה הנדרשת במשפט אזרחי.

     

    אחריות הנתבעת:

     

26. לאחר בחינת הנתונים אשר הובאו לפניי על ידי הצדדים מצאתי כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה על פי הוראות הדין.

     

27. חובת הזהירות המוטלת על עירייה כלפי תושביה ואלו הבאים בתחומה, קבועה בסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], לפיו:

     

    "בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (1) תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבנייה של כל רחוב; (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;...(5) תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות".

     

28. הכלל על פי הוראות החוק והפסיקה אם כן הוא כי על רשות מקומית לעשות כל הדרוש לשמירה על ביטחון הציבור בתחומיה (ראו: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 766 (1983)). חובה זו מוגברת כאשר עניינינו במתקנים המצויים בחזקתה כגון רחובותיה של העיר (ראו: ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343 (1989)). תחזוקת רחובותיה של העיר ושמירה על תקינותם, היא בלב סמכויותיה של הרשות המקומית.

     

29. עוד נקבע בפסיקה "הסמכות הסטטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקציה משמעותית לעניין סטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצדו בקיום חובותיו הסטטוטוריות תגרום נזק" (ראו: ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 27 (25.5.2006)). בהתאם, חובת העירייה במקרה דנן גם לאתר מכשולים המהווים סיכון בלתי סביר ועליה הנטל לשכנע כי נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים על מנת לאתר ולתקן את המפגעים בתחום סמכותה.

     

30. משנאמרו הדברים לעיל, יש לזכור כי רשות מקומית אינה חייבת להימצא בכל אתר ובכל זמן ולא כל מפגע מקים על הרשות חבות, אך עליה להראות כי היא נוהגת ונוקטת באמצעים סבירים כדי לאתר ליקויים ולתקנם (ע"א 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' משולם, פ"ד (2) 97, 106 (2002); ע"א (מחוזי ירושלים) 6259/05 ברמן נ' עיריית אשדוד (13.12.2005)).

     

31. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין המפגע מצאתי כי המדובר במפגע שיצר סיכון בלתי סביר במועד התאונה. בחנתי את התמונות אשר הוגשו על ידי התובעת ובכלל זה התמונות אשר צורפו לכתב התביעה ולתצהיר הנסיבות מיום 12.4.2021 (והתמונות אשר סומנו על ידי ת/4). המקום במועד התאונה הנו ליד מעבר להולכי רגל עם חורים, סדקים ושברים. התובעת אמנם לא הציגה לפניי מדידה לעניין אורך "השבר" במדרכה אך אין בידי לקבל את טענות הנתבעת כי עניינינו בשבר מינורי (סדק קל או בליטה קלה).

     

32. הנתבעת, כאמור, לא הציגה לפני בית המשפט ראיות לעניין התחזוקה של הכבישים והמדרכות באיזור המפגע. הנתבעת גם לא הגיבה ולא נתנה הסבר לטענות התובעת, כי בהשוואת התמונות של המקום משנת 2015 וממועד התאונה מלמד כי מוטות הוסרו מהמקום ללא שהפרשי הגובה והחורים אשר נוצרו בגין הסרתם, תוקנו. כן, לא הובאו נתונים כי המפגע תוקן בעקבות נפילת התובעת.

     

33. משנאמרו הדברים לעיל אציין הפסיקה עמדה לא פעם על נטל הראיה הרובץ על הרשות המקומית שעה שמוכח קיומו של מפגע לכאורה בשטחה. הוכחת מפגע לכאורי כזה, מעביר לכתפי הרשות את נטל הבאת הראיה כי פעלה על פי חובותיה בדין, זאת בשים לב לכך כי הפעולות הייחודיות בעניין זה הם בידיעתה (ראו: עניין שטרנברג וע"א (ת"א) 4195/98  שי חנה נ' עיריית נתניה (31.10.99)).

     

    אשם תורם:

     

34. בהתאם להוראות פקודת הנזיקין והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בבואו של בית המשפט לקבוע קיומו של אשם תורם הוא בוחן אם בנסיבות העניין, הניזוק פעל בזהירות סבירה, שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. בלשון אחרת, בית המשפט מציב את מעשי הרשלנות של המזיק אל מול זה של הניזוק כדי להשוות ולהעריך את מידת ומשקל מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ראו: ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2/12/09); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

     

35. האירוע ארע לגרסת התובעת בשעות הצהריים (14:30), ובעדותה לפניי טענה כי זו התרחשה בשעה 3 אחר הצהריים (עמ' 8 שורה 9). הסביבה הייתה מוכרת לתובעת, בסמוך למקום עבודתה, ועל פי הנתונים אשר הובאו לעיוני, זו לא הפעם הראשונה שהתובעת פסעה במקום שכן לגרסתה הגיעה למקום 5 פעמים בשבוע וטיילה בקרבת מקום עם המטופלת (עמ' 10 שורות 11-17). על התובעת היה לשים לב לדרך הליכתה. גם בשים לב לטענותיה והתמונות שצילמה התובעת, המפגע ניכר לעין, ובמידה וזו היית הולכת תוך שימת לב לסביבה, יכול והייתה מונעת את הנפילה.

     

36. בנסיבות אלה, מצאתי להשית על התובעת אשם תורם ואולם טענת הנתבעת שאשמה התורם של התובעת גבוה מאוד אינה מתיישבת עם הנסיבות. מדרכה אינה אמורה להיות מסלול מכשולים, ותושב העובר במקום, הגם שמדבור בסביבה המוכרת לו, אינו אמור לפלס את דרכו בין מפגעים.

     

37. בנסיבות שפורטו, אני קובעת, כי אשמה התורם של התובעת יועמד על שיעור של 25%.

     

    הנכות הרפואית:

     

38. בעקבות התאונה התובעת פנתה לבית החולים "בני ציון" שם אובחנה כסובלת משבר בברך שמאל ושבר בקרסול ימין. התובעת שוחררה לאחר שהושם לה גבס. בתאריך 19.6.2019 התובעת עברה ניתוח בברך שמאל וביום 20.6.19 עברה ניתוח לשחזור וקיבוע השבר על ידי פלטה וברגים ואושפזה עד 24.6.2019. לאחר הניתוח, התובעת עברה טיפולי פיזיותרפיה.

     

39. כאמור בפתח הדברים, התובעת הגישה חוות דעת רפואית מאת ד"ר גורן צבי, מומחה לכירורגיה אורתופדית ורפואת ספורט, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% עקב הגבלות בברך שמאל לפי סעיף 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% עקב הגבלות בקרסול ימין לפי סעיף 35 (1) (ב) לתקנות, ונכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת ניתוחית מכערת ורגישה לפי סעיף 75 (1) (ב) לתקנות.

     

40. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד''ר מרדכי קליגמן, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות אורתופדית של 5% בגין הגבלה קלה בכיפוף בברך שמאל ונכות רפואית בשיעור 10% בגין צלקת בברך שמאל. ד''ר קליגמן מצא כי לא נותרה נכות בקרסול ימין.

     

41. בהתחשב בפערים בין חוות דעת הצדדים, בית המשפט מינה את ד''ר בצלאל פסקין, מומחה לכירורגיה אורתופדית, כמומחה מטעמו. לאחר בדיקת התובעת, קבע ד''ר פסקין כי לתובעת נותרה נכות רפואית משוקללת בשיעור 19% - נכות בשיעור 10% בגין השבר בברך שמאל לפי סעיף 35 (1) (ב) לתקנות, 5% בגין השבר בקרסול ימין לפי סעיף 35(1) (א-ב) לתקנות נכות רפואית בשיעור 5% בגין הצלקת בברך שמאל לפי סעיף 75 (1) (א-ב) לתקנות.

     

42. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה ובהתאם ובהעדר כל טענה בעניין אני מאמצת את חוות דעת המומחה וקובעת כי נכותו הרפואית המשוקללת והצמיתה של התובע תעמוד על 19% כפי שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

     

    הפגיעה התפקודית:

     

43. בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט יקבע את הנכות התפקודית על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו כאשר הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא לקביעה זו. על בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע שלפניו, וליתן, בין היתר משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע בהתחשב בגילו, השכלתו וכישוריו. בבחינה זו ינתן משקל ממשי לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, בין היתר, שינויים שחלו בשכר הנפגע לאחר הפגיעה (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8.6.95) ; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ (21.12.1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23.8.2010)).

     

44. התובעת טענה בסיכומיו לפגיעה תפקודית בשיעור 30% זאת בשל מהות הפגיעה והשלכותיה על סוג העבודה שלה כמטפלת בקשישים, העובדה כי המדובר בעולה חדשה עם קשיי שפה, וכאשר לגרסתה , התאונה גרמה להפסקת עבודתה באופן מלא.

     

45. התובעת טענה כי בתאריך 1.9.19 נבדקה אצל רופא תעסוקתי אשר קבע כי היא "ממשיכה לסבול מכאבים והגבלה קשה בתנועה, נעזרת בהליכון, ופרקטית מרותקת לבית וזקוקה לעזרה ברוב הפעילויות" לאור האמור נמצא כי היא "בלתי כשירה לעבודתה" וזאת ללא צפי לשינויי בטווח הנראה לעין. התובעת הוסיפה כי זו סובלת ממגבלות בהליכה, ותפקודה היום יומי נפגע, היא מתקשה בעליית מדרגות, ויש לה כאבים אשר מחמירים בעמידה ממושכת. לגרסתה, גם בשנת 2020 נבדקה ונמצאה אצלה הגבלה בתנועות הברך עם כאבים באזור הניתוח. עוד הומלץ לה על המשך הליכה עם מקל ליציבות ועל המשך טיפולי פיזיותרפיה. בשל התאונה, כך לטענתה, היא הייתה בחופשת מחלה ממושכת והיא הפסיקה לעבוד.

     

46. הנתבעת טענה כי המדובר במקרה שבו הנכות התפקודית נופלת מהנכות הרפואית שנקבעה. לגרסת הנתבעת, לתובעת לא נותרה כל הגבלה בתנועה בברך שמאל ובקרסול ימין וכי הנכות נקבעה רק בשל השבר בברך שמאל והשבר בקרסול ימין. הנתבעת טענה כי עצם דרישתה של התובעת ונכונותה לעבוד לאחר 4 חודשים מיום אירעה התאונה, משמיטה את הקרקע מתחת לכל טענה של התובעת להגבלות בתנועה ו/או קשיים תפקודיים. הנתבעת טענה כי לא נותרה לתובעת כל נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה. לחילופין טענה הנתבעת כי במידה ובית המשפט יקבע כי התובעת סובלת מנכות תפקודית כלשהי, הרי שנכותה נבלעת בתחלואיה הרבים כאשר התובעת סבלה עובר לתאונה וללא קשר לתאונה מבעיות וכאבי גב תחתון, עם הקרנה לרגליים, רדימות לאורך רגל שמאל, ירידה בתחושה בירך שמאל והגבלות תנועה. התובעת אובחנה כסובלת מבלטי דיסק רבים בגבהים שונים בשנים 2007,2009, 2010-2011.

     

47. בחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים הרפואיים אשר הוגשו בעניינה של התובעת. עיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר עיין גם הוא במסמכים בעניין עברה הרפואי, מלמד כי בבדיקתה, מצא המומחה טווח תנועה מלא בברך שמאל וכן היקף שרירים זהה לצד ימין דבר אשר מעיד לעמדתו על תפקוד סביר של ברך שמאל.

     

48. מחד גיסא, המומחה מצא כי לא נותרה הגבלת תנועות בקרסול ימין והיקף הקרסוליים היה זהה. המומחה הסביר כי השבר אמנם בקצה היסטלי של עצם הפיבולה, שהוא אזור מפרקי, אך זה איננו משתתף בנשיאת המשקל של פלג הגוף מעליו. "יתרה מכך" כתב המומחה, "השבר התחבר ללא שהותיר אי סדירות במשטח המרפקי". מאידך גיסא, המומחה ציין כי עיין בתיעוד מעברה של התובעת בכל הקשור לברך שמאל ומצא כי השבר מהסוג שאובחן אצלה בתאונה הוא הרבה יותר משמעותי מכל נזק כרוני אשר היה במרפק לפני התואנה. בהתאם, לא מצא המומחה מקום להפחית משיעור הנכות בשל מצב קודם.

     

49. המומחה גם התייחס לצלקת אשר בגינה נקבעה נכות צמיתה בשיעור 5% וקבע כי מקום הצלקת "אינו מאוד גלוי", וכי המדובר בצלקת ללא שינוי מפיגמנטצית העור, ואינה כואבת או דבוקה ליסוד. בעניין זה אציין כי על פי הפסיקה, נכות פלסטית איננה מהווה נכות תפקודית (ת"א (ת"א) 1253/94‏ ‏ מיכאלוביץ גיל נ' חברת בטוח-כלל בע"מ (2002)), אלא כאשר מדובר בצלקות חריגות במיוחד או כאשר דובר על נפגע שעיסוקו נפגע ישירות מפגיעה אסטית למשל, למי שמשלח ידו הוא שחקן במה (ע"א 577/88 נאוה מירון נגד רזיה ישראלי, פ"ד מ"ו (2), 286) שאין זה המקרה לפניי.

     

50. במקרה דנן, בשים לב למכלול הנתונים שהוכחו, לא מצאתי לקבל את דרישות התובעת להעמיד את נכותה התפקודית על 30%. באתי לידי מסקנה שיש להעמיד את פגיעתה התפקודית של התובעת על שיעור נכותה הרפואית האורתופדית בשיעור 15%, זאת שעה שלא ניתן לקשור בין הפסקת עבודתה של התובעת ובין התאונה וכאשר ניכר שתוצאות התאונה' מוגבלותה ומצבה הרפואי של התובעת שאינו קשור לתאונה גם הוא משליך במידה מה על תפקודה. משקבעתי את שיעור הנכות התפקודית, אפנה לחישוב הנזק.

     

    שיעור הנזק

     

51. הנתונים הרלוונטיים הנדרשים לחישוב הנזק:

     

    התובעת ילידת: X.X.1959.

    מועד התאונה: 3.6.19.

    גיל התובעת בעת התאונה: 61 וחצי.

    גיל התובעת כיום: 65.

    שיעור נכות רפואית: 19%

    שיעור נכות תפקודית: 14.5%.

     

    הפסדי שכר לעבר:

     

52. הפסדי שכר לעבר הם בבחינת נזק מיוחד, שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי, פ"ד לט(1)477), זאת לאור טבעו ואופיו של הנזק המאפשר הבאת נתונים מלאים בעניין. הנטל להבאת נתונים אלה רובץ על שכמו של התובע, כאשר במקרים מסוימים ניתן לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאומדן, המתיישב עם הנתונים שהוכחו על ידי התובע, במידה וקיים קושי לחשב את הפסדי העבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדויקים וחד משמעיים (ראו: ע"א (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (5.3.84)).

     

53. התובעת טענה במסגרת סיכומיה כי יש להעמיד את בסיס השכר על 4,238 ₪ ולפצותה בגין הפסדי שכר לעבר בסך 171,605 ₪.

     

54. הנתבעת טענה כי התובעת התייצבה בלשכת התעסוקה כדורשת עבודה החל מיום 19.9.19 (נספח ''5'' לתחשיב הנתבעת, פרוטוקול ועדה של המל"ל). המשמעות, כך לגרסת הנתבעת היא כי התובעת כשירה לעבודה ואין כל הצדקה רפואית לכך שהיא לא עובדת היום. לחילופין, הנתבעת טענה כי התובעת אינה כשירה לעבודה ללא קשר סיבתי לתאונה וזאת לאור תחלואיה הרבים מהם סובלת עובר לתאונה. הנתבעת ביקשה להדגיש כי התובעת קיבלה דמי אבטלה עבור החודשים 11/20 ועד 7/21. בשל האמור ביקשה הנתבעת לדחות את טענות התובעת בגין ראש נזק זה.

     

55. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי הוא מאשר את קביעות המל"ל בעניין הנכות זמנית בשיעור 100% לתקופה שבין 3.6.19 – 18.9.19, נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה 19.9.19 ועד 30.9.2019 ונכות זמנית בשיעור 30% לתקופה מיום 1.10.2019 – 31.8.2020. על פי קביעות המל"ל , החל מיום 1.9.2020 נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור 19% כדלקמן: נכות בשיעור 10% בגין שבר סגור בקצה העליון של עצם השורה (לפי סעיף 35 (1)(ב) לתקנות), נכות בשיעור 10% בשל הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול (לפי סעיף 48 (3)(א) לתקנות).

     

56. כאן אציין כי התובעת הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי "כנכה נזקק" בין 3.9.2019 ועד 18.9.2018 זאת על פי תקנה 18 (א) לתקנות (ראו עמ' 81 לראיות התובעת).

     

57. על פי החישוב של המל"ל, שכרה של התובעת בחודשים אשר קדמו לתביעה עמד על 11,795 ₪, סך ממוצע של 3,932 ₪ לחודש.

     

58. על פי דו"ח תקופות עיסוק מיום 17.1.2023, לפני מועד התאונה, התובעת עבדה בין 1.4.2016 ועד 3.6.19 אצל חברת נתן מרכז לרפואה סעודית בע"מ (להלן: "חברת נתן") והפסיקה לעבוד החל מיום 30.9.2019. התובעת צירפה לראיותיה, מסמך מאת המעסיק הנ"ל לפיו נעדרה מעבודתה בין 4.6.2018 ועד 31.8.2019 וכי אינה מועסקת יותר בשל מצבה הבריאותי כאשר על פי מכתב מיום 1.9.2019 – התובעת אינה כשירה לעבודה.

     

59. התובעת צירפה מסמך מאת המוסד לביטוח לאומי מיום 17.1.2023 ולפיו החל מתאריך 1.7.2021 היא אינה רשומה כעובדת וכי היא רשומה ללא הכנסות החל מיום 1.20.2019 (ראו: מסמך 87 לראיות התובעת).

     

60. התובעת צירפה לראיותיה תלושי שכר מאת חברת נתן לחודש פברואר 2019 לפיו הכנסתה עמדה על 2861.92 ₪ (ברוטו), חודש 03/2019 הכנסה על סך 2360.77 ₪ , חודש 4/2019 הכנסה על סך 3079.86 ₪, חודש 5/2019 הכנסה על סך 4022.48 ₪, וחודש יוני 2019, בתחילתו נפגעה בתאונה, הכנסה על סך 271.12 ₪.

     

61. לאחר שבחנתי את מכלול נתוני השכר של התובעת ובהתחשב בקביעות המוסד לביטוח לאומי, ותלושי השכר שהוגשו, אני מעמידה את בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים על סך 4,300 ₪.

     

62. באשר להפסדים לעבר, בחנתי את מצבה הרפואי של התובעת כפי שזה מופיע במסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ואת קביעות המל"ל בעניין תקופות אי הכושר הזמני אשר נקבעו בעניינה. עוד, בחנתי את מצבה הרפואי עובר לתאונה ומהות העבודה אשר ביצעה אשר בעיקרה הייתה עבודה פיזית.

     

63. באתי לכדי מסקנה שבנסיבות העניין ובמיוחד לאור קשייה של התובעת לאתר עבודה חדשה במומה יש לפסוק לתובעת הפסדי שכר בהתאם לקביעות המל"ל על סך 25,000 ₪ . כן יש לפסוק למשך יתר התקופה ועד למועד מתן פסק הדין פיצוי גלובלי סביר, המשקף את מכלול הנסיבות של התובעת ובהתאם אני מעמידה את סכום הפיצויים בגין העבר על סך 23,000 - סך הכל לעבר 48,000 ₪.

     

64. באשר לעניין הפסדי שכר לעתיד, התובעת ביקשה לפצותה לפי חישוב אקטוארי מלא על סך 40,224 ₪. הנתבעת ביקשה להעמיד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סכום גלובלי של 7,000 ₪ המביא בחשבון גם הפסדי פנסיה.

     

65. בחנתי את מהות העבודה הפיזית אשר בה עבדה התובעת, את גילה של התובעת ומצבה הכללי ללא קשר לתאונה, ואת העובדה כי עובר למועד התאונה מצבה הרפואי הכביד על יכולתה להמשיך בעבודתה. בית המשפט התחשב גם באי הצגת מסמכים עדכניים בעניין מצבה התעסוקתי, אך מבלי להתעלם מהקושי וההפרעה לתפקוד שהתאונה יצרה במיוחד בהתחשב במהות עבודתה של התובעת וגילה. סביר לקבוע כי התובעת תתקשה לאתר עבודה במשרה מלאה נוספת בשלב זה של חייה בשל גילה. בהתחשב בגילה במועד מתן פסק הדין, וגיל הפרישה הצפוי, מצאת לפסוק לה סך של 10,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעתיד.

     

66. בהתחשב בסכום הפיצוי בגין הפסדי שכר אשר הועמד על 58,000 ₪ , הפיצוי בגין רכיב זה לפי חישוב 12.5% יועמד על 7,250 ₪

     

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

     

67. התובעת טענה כי בעקבות התאונה והשברים בברך ובקרסול, המלווים בהגבלה בתנועה, היא נזקקה לסיוע ועזרה מרובה מצד בני משפחתה והסובבים אותה לצורך הפעולות היום יומיות לרבות פעולות פשוטות של רחצה ולבוש, וכמובן עבודות משק הבית. לגרסת התובעת, בעלה סייע לה רבות, כך גם השכנות אך היא החלה גם להעסיק עובדת בשכר. הגב' ליליה חבצקין, העידה מטעם התובעת בעניין זה וטענה כי היא סייעה לתובעת בעבודה של 3-4 שעות ביום למשך שלושה חודשים בתקופה שבה הייתה מגובסת וגם אחריה. בהתאם, התובעת ביקשה לפצותה בסך של 5000 ₪ לחודש לתקופה של שנה לאחר התאונה על סך כולל של 60,000 ₪. כן ביקשה לפצותה לאחר תקופה זו בסך של 1000 ₪ עד סוף תוחלת חייה על סך 200,000 ₪.

     

68. הנתבעת טענה כי אינה חולקת על כל כי לא הועסקה עזרה בשכר ובהתאם וככל שהדבר נוגע לעזרת בני המשפחה, אין לפסוק כל פיצוי בגין עזרה שאינה חורגת מהיקף הרגיל. נסיבות המקרה דנן וסוג פציעתה של התובעת, אינן מלמדות כי נדרשה לתובעת עזרה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה. חרף האמור, ובשל הצורך בעזרת קרובים, בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, הציעה הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 5,000 ₪.

     

69. בהתאם לפסיקה, ומקום לא הובאו לפני בית המשפט נתונים ואסמכתאות, ובית המשפט השתכנע כי ניתנה עזרה, ייפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראו: ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730). בהתאם הערכתי בגין ראש נזק זה, תינתן על דרך האומדנה.

     

70. על סמך הנתונים הרפואיים שהוגשו לעיוני התובעת עברה תקופה משמעותית אשר במהלכה הייתה עם גבס, עברה ניתוחים ושלל טיפולים רפואיים. התובעת גם הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי "כנכה נזקק" בין 3.9.2019 ועד 18.9.2019 זאת על פי תקנה 18 (א) לתקנות (ראו עמ' 81 לראיות התובעת).

     

71. משך כשלושה חודשים לאחר התאונה, כפי שהעידה גם התובעת והעדה מטעמה, הגב' לילי, התובעת נזקקה לסיוע יום יומי במרבית צרכיה. לאחר הסרת הגבס ולאחר הניתוח שעברה ולאחר תקופת ההתאוששות, התובעת עברה סדרת טיפולי פיזיותרפיה ומצבה החל להשתפר. קרי - בהתאם לממצאים הרפואיים ניתן לקבוע כי התובעת נזקקה באופן מוגבר לתמיכת ועזרת בני משפחתה לביצוע פעולות יומיומיות בסמוך לאחר התאונה, ולאחר מכן במידה מועטה יותר. לא הוכח כי התובעת תזדקק לסיוע ועזרה בעתיד ולא הוגש כל מסמך רפואי בעניין זה אם כי לא מן הנמנע כי בעתיד תזדקק התובעת לסיוע כלשהו בשל מהות הפגיעה. הערכתי את ראש הנזק לעבר ולעתיד על דך האומדנה בסך של 25,000 ₪.

     

    הוצאות לעבר ולעתיד :

     

72. התובעת טענה בסיכומיה כי עקב התאונה נגרמו לה הוצאות עבור דמי השתתפות בתשלומים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה, בדיקות, משככי כאבים, נסיעות במונית והוצאות נלוות אחרות אותן העריכה בסך של 10,000 ש"ח. הנתבעת טענה מנגד כי לא הוצגו קבלות על הוצאות.

     

73. בהתחשב במצבה הרפואי של התובעת, שיעור הנכות, והעובדה כי נדרש להיות עם גבס תקופה ממושכת ולעבור ניתוח ונדרשה לטיפולי פיזיותרפיה ואולי תידרש להוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, רכישת תרופות והוצאות שונות, אני פוסקת בגין ראש נזק זה סכום גלובלי של 5,000 ₪.

     

    נזק לא ממוני :

     

74. התובעת טענה כי בשם לב למהות הפגיעה, הנכות והמשמעות התפקודית הקשה שנאלצה התובעת לשאת בחייה, יש לפסוק לה סכום משמעותי בגין ראש נזק זה על סך 100,000 ₪.

     

75. הנתבעת טענה כי בגין נכות רפואית בשיעור 18.78% ואשפוז 4 ימים (על פי התיעוד שצורף לתחשיב התובעת) מוצע להעמיד הנזק בפריט זה על 40,000 ₪.

     

76. בהתחשב במהות הפגיעה וגובה הנכות שנותרה לתובעת, ובהתחשב בעובדה כי לתובעת גם נותרה צלקת בגינה נקבעה נכות רפואית בשיעור 5%, ובהתאם לפסיקה בנסיבות דומות אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני על סך של 80,000 ₪.

     

    סוף דבר:

     

77. לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן:

     

    א.הפסד שכר בעבר 48,000 ₪

    ב.אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 10,000 ₪

    ג.הפסד פנסיה 7,250 ₪

    ד. עזרה צד ג' (עבר ועתיד)25,000 ₪

    ה.הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד)5,000 ₪

    ו.כאב וסבל  80,000 ₪

    סה"כ 175,250 ₪

     

78. לאחר הניכוי בגין האשם התורם בשיעור 25% הפיצוי יועמד על סך 131,440 ₪ (מעוגל).

     

79. התאונה הוכרה ע''י מל''ל כתאונה עבודה ובהתאם יש לנכות תקבולי מל''ל בסכום של 53,000 ₪ (משוערך) - סכום הפיצוי יועמד על 78,500 ₪ (מעוגל).

     

80. הנתבעת תשלם לתובע סך של 78,500 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד כולל על סך 18,500 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובעת (כנגד הצגת חשבוניות), והחזר חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד הצגת חשבונית) כשסכומים אלה משוערכים למועד מתן פסק הדין.

     

81. הסכומים בפסק הדין ישולמו תוך 30 ימים מהיום, באמצעות בא כוח התובעת, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

    זכות ערעור במועדים הקבועים בדין.

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

     

    ניתן היום, ה' טבת תשפ"ד, 17 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.