ק' נ' ר' ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהגישו התובעת והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), זו כנגד זו, לחיוב בתשלום סך של 140,900 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 7א(ג)לחוק לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), ולחילופין חיוב הנתבעות בתביעה העיקרית, ביחד ולחוד, בסכום של 70,450 ₪ בהתאם להוראות סעיף 7א(ב) לחוק.

בתאריך 17.5.15 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעת 2, הגב' א.נ., אשר חייב אותה בתשלום 70,450 ₪, אגרת משפט ושכר טרחת עו"ד על סך 8,313 ₪.

טענות הצדדים:

1. במסגרת כתב התביעה, התובעת טענה כי הנתבעות פרסמו כלפיה אמרות אלו ואחרות על אופייה כמי שמצויה בקשרים רומנטיים עם מספר גברים בו זמנית, קושרת קשרים עם גברים עבור כסף, וכי בנה איננו בנו של מי שהיה בן זוגה במועד הרלוונטי לתביעה, מר א.ט. (להלן: "מר א'"). הנתבעות פרסמו את האמרות הנ"ל לפני מר א', לפני הגרוש של התובעת - מר ג' פ' (להלן: "מר ג'") ולפני משפחתו והוריו של מר א'- הכל במטרה לפגוע בתובעת ולהשפילה.

    

2. התובעת טענה כי בינה לבין הנתבעת ישנה היכרות קודמת, נוכח העובדה כי בתה של התובעת ובתה של הנתבעת 1 (להלן: "הקטינה"), חברות. הקטינה הייתה מבלה ימים רבים ברצף, ואף לילות, בבית התובעת אשר טיפלה בה ודאגה לצרכיה.

    

3. התובעת טענה, כי בשנת 2013, הוצאה הקטינה מחזקתה של הנתבעת והועברה למשמרת אביה מר ר' ל' (להלן: "מר ר'"). הנתבעת פנתה לתובעת ודרשה ממנה כי תפנה לרשויות הרווחה ותטען כי האב איננו דואג לקטינה וכי טובת הקטינה הינה עם הנתבעת. משלא הסכימה התובעת לעשות כן, הנתבעת, יחד עם הנתבעת 2 ובשיתוף פעולה עמה, החלה לאיים על התובעת כי תפגע בזוגיות שלה, בחיי המשפחה ובילדיה.

    

4. בעקבות האיומים, פנתה התובעת למשטרה והגישה תלונה נגד הנתבעות. כמו כן, הגישה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת אשר נתקבלה על ידי בית המשפט וניתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד הנתבעות למשך 6 חודשים.

    

5. התובעת טענה כי הנתבעות הקליטו שיחה עם חברה לשעבר, מר ח' (להלן: " מר ח'"), אשר במהלכה התחזתה הנתבעת 2 לחברה של התובעת בשם נ'. "נ'" דובבה את מר ח' על מנת לקבל את אישורו כי היה בינו לבין התובעת קשר רומנטי וכי התובעת הרתה לו, ואף ביצעה הפלה בעקבות כך. הנתבעות, ועל מנת לפגוע בשמה הטוב של התובעת, בחיי המשפחה שלה ובקשר הזוגי עם מר א', בן זוגה באותה עת, פנו למר א' והשמיעו בפניו את הקלטת השיחה בין הנתבעת 2 לבין ח', וטענו כי קיים חשש כי בנו המשותף עם התובעת אינו שלו. הנתבעות טענו בפני מר א' כי התובעת בגדה בבעלה הקודם (גרושה במועד הגשת התביעה - מר ג') . את כל האמור עשו הנתבעות כדי להשחיר את פני התובעת ולפגוע בקשר שלה עם בן זוגה דאז.

    

6. הנתבעות תיאמו פגישה עם הוריו של א'ועם אחיו ואחותו והשמיעו בפניהם את ההקלטה של השיחה בין הנתבעת 2 ובין מר ח', וזאת על מנת להשפיל את התובעת ולהפוך אותה למטרה של שנאה, בוז ולעג.

    

7. התובעת טענה כי במעשיהן המפורטים לעיל, פגעו הנתבעות בתובעת וגרמו לה נזקים רבים. התובעת סבלה מלילות חסרי שינה, התעוררה מסיוטים ונגרמה לה פגיעה ישירה בתפקוד השוטף והיום – יומי, הן בעבודתה והן בתפקודה כאם. כמו כן, מעשי התובעות גרמו לפגיעה בילדיה ופגיעה קשה בזוגיותה עם מר א' עד כדי פירוק התא המשפחתי בין השניים. התובעת טענה כי הנזק שנגרם לה הוא בלתי הפיך וכי עולמה חרב עליה. בהתאם, נתבקש בימ"ש לחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת פיצוי בגובה "כפל הסכום", "ללא הוכחת נזק", כקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק בסך כולל של 140,900 ₪, ולחילופין, למען הזהירות בלבד, לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בגובה מלוא הסכום, וללא הוכחת נזק כקבוע בסעיף 7א(ב) לחוק בגובה של 70,450 ₪.

    

8. הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. בכתב הגנתה טענה כי טיעוני התובעת מופרכים ותמוהים וכי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית. הנתבעת טענה כי התביעה נעדרת כל עילה, מאחר והאמרות, אם יוכחו, אינם מהוות עוולה על פי חוק לשון הרע, שכן, מדובר באירועים שהתקיימו למעלה משנתיים ממועד הגשת התביעה, וכן מדובר באמרות אמתיות, כאשר התובעת בפועל ניהלה מערכת יחסים עם אדם ממוצא ערבי בשם "ח'". הנתבעת הכחישה כי הדברים שאמרה נעשו במטרה להביא להשפלתה של התובעת או לעשות אותה למטרה לשנאה, בוז או לעג מצד הבריות.

    

9. בכתב התביעה שכנגד, טענה הנתבעת כי בשנים 2011 עד 2013, התנהל הליך גירושין ממושך ומורכב בינה לבין בן זוגה דאז – מר ר'. במסגרת ההליך הוגשו ע"י הצדדים בקשות לבית הדין הרבני לקבלת משמורת על בתם הקטינה. לנתבעת נודע כי בעלה לשעבר פנה במהלך הסכסוך לתובעת, וביקש כי תסייע לו כנגדה לקבל משמורת על הקטינה, באופן שבו תדבר התובעת עם הקטינה ותשכנע אותה להעדיף את קרבת אביה, ובכך כי תפנה לשירותי הרווחה ותספר להם שהקטינה מפחדת מאימה ואיננה מעוניינת להישאר בחזקתה, ומעדיפה להיות עם אביה.

    

10. לנתבעת נודע כי בעת שבתה הקטינה שהתה אצל התובעת בביתה, התובעת שוחחה עמה והשפיעה עליה להעדיף את קרבת מר ר'. כמו כן, שוחחה התובעת עם רשויות הרווחה ומסרה להם מידע מגמתי וכוזב על הנתבעת ועל מערכת היחסים שלה עם בתה הקטינה. כתוצאה ממעשי התובעת, נגרמו לנתבעת נזקי רכוש וממון רבים. כמו כן, זכה בעלה במשמורת קבועה על הקטינה.

     

11. במעשיה של התובעת, היא תרמה תרומה ממשית לאובדן המשמורת של הנתבעת על בתה ופגעה ביחסי אם ובת, ובהתאם, נדרש בימ"ש לחייב את התובעת לפצות את הנתבעת בשל התנהלותה. הנתבעת הפנתה לשיחה טלפונית בין התובעת לבין מר ר', אשר במהלכה אמרה התובעת על הנתבעת כי היא "כלבה" ו- "לא בריאה בנפשה". אמרות אלה הינן משום הוצאת לשון הרע ומהוות עוולה אזרחית ע"פ הוראות סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע. אמרות אלה גרמו ללעג ולבוז והשפילו את הנתבעת בעיני הבריות, הלבינו את פניה וכתוצאה מכך גרמו לה נזקים ממוניים. בשל התנהלות התובעת, ביקשה הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך 140,000 ₪ או לחילופין, בסך 70,000 ₪ ללא הוכחת נזק. לצורכי אגרה, העמידה הנתבעת את תביעתה על סך 100,000 ₪.

12. כאמור, בתאריך 7.5.15, ומשלא הגישה הנתבעת 2 כתב הגנה במועדים הקבועים בדין, ניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה ביום 17.5.15 המחייב אותה בתשלום סך של 70,450 ₪ , אגרה בסך 1,761 ₪ ושכר טרחת עו"ד (כולל מע"מ) בסך 8,313 ₪.

     

    הפרסום וניתוח ראיות הצדדים:

     

13. הנתבעת 2 העידה לפניי ביום 8.2.17 ואישרה כי הנתבעת פנתה אליה וביקשה את סיועה כדי "להרוס לתובעת את החיים" (ראו: עמוד 29 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-15). הנתבעת 2 תיארה בפירוט רב כי הנתבעת סברה כי התובעת מסייעת לגרוש של הנתבעת, מר ר', במאבק בין השניים על משמורת בתם הקטינה, ובעקבות כך הנחתה הנתבעת את הנתבעת 2 להתקשר לח' תוך שכתבה לה מה לומר, ומסרה לה פרטים אודות הקשר בין התובעת לבין ח', מידע על טיולים משותפים של שניהם והעובדה כי התובעת עברה בשלב מסוים הפלה. הנתבעת 2 אישרה כי לבקשת הנתבעת, היא יצרה קשר טלפוני עם ח' , הזדהתה בשם נ' וטענה כי היא חברה של התובעת. ח' שיתף עמה פעולה והרחיב לפניה אודות הקשר שלו עם התובעת, הטיולים המשותפים והעזרה הכלכלית שלו לה ולאמה. במהלך השיחה הנ"ל, שאלה הנתבעת 2 את ח' אם הקטין, בנה של התובעת, הוא בנו או בן של ג' פ' (ראו: עמ' 29 לפרוטוקול שורות 22-29). הנתבעת 2 טענה כי לא ידוע לה מי הקליט את השיחה בינה לבין ח', אך אישרה כי הגיעה יחד עם הנתבעת לבית הוריו של מר א', וכי הנתבעות נפגשו עם הוריו של מר א'והנתבעת סיפרה להם כי התובעת "הלכה עם ערבי וכי יכול להיות שהנכד לא שלהם" (ראה עמוד 29 לפרוטוקול הדיון שורות 32-33). הנתבעת 2 אישרה כי הנתבעות הגיעו למספרה של מר א' וכי הנתבעת עודדה אותו לעשות בדיקת אבהות כי הבן שלו עם התובעת יכול להיות הבן של ח'. הנתבעת 2 העידה כי לבקשת הנתבעת, היא התקשרה לתובעת , הזדהתה בשם נ' וביקשה ממנה "לא להתעסק" עם ל' (הנתבעת) (ראו עמ' 30 לפרוטוקול הדיון שורות 14-15).

     

14. אציין במאמר מוסגר כי לא נעלמו מעיניי טיעוני הנתבעת כי הנתבעת 2 "משתפת פעולה" עם התובעת בעקבות הבטחה כי זו לא תנקוט בהליכי הוצאה לפועל לאכיפת פסק הדין שניתן נגדה בהעדר הגנה. גרסתה של הנתבעת 2 קיבלה תימוכין בעדויותיהם של עדים נוספים עליהם ארחיב להלן.

     

15. כך למשל, גרסתה של הנתבעת 2 נתמכה בעדות אמו של מר א' הגב' ר' ב' אשר העידה לפניי ביום 29.11.16 ואישרה כי הנתבעת הגיעה לביתה ודיברה עמה וביקשה כי תדבר עם התובעת בעניין בתה הקטינה (ראו עמ' 9 לפרוטוקול הדיון שורות 8-10, ושורה 13). הנ"ל התחמקה ממתן תשובות לג'פירוט תוכן השיחה וטענה כי משפחתה נפגעה מהתובעת וכי היא חוששת להעיד מאחר והתובעת עלולה להתנקם בה דרך הנכד או דרך בנה.

     

16. עדות הנתבעת 2 נתמכה גם בעדות מר ש' ב' אשר העיד לפניי כי הנתבעות הגיעו לביתם וביקשו לדבר עם אשתו, וכי ניהלו שיחה שלא הקשיב לה. בסיום השיחה אשתו, הגב' ר' ב', סיפרה לו את תוכן השיחה. לגרסתו "זה סיפור ארוך מה שסיפרה לי האשה... היו כל מיני סיפורים עליה [התובעת – א.ז.], ואני לא יודע אם זה נכון או לא. שהיא יצאה עם בן מיעוטים עשתה 2 הפלות.." (ראו עמ' 11 לפרוטוקול שורות 16-20).

     

17. גרסת הנתבעת 2 אף נתמכה בעדותו של מר א' שאישר כי הנתבעות הגיעו אליו למספרה וכי הנתבעת ביקשה את סיועו מול התובעת בכל הקשור למשמורת על בתה. הנ"ל אישר כי הנתבעות ספרו לו על הקשר בין התובעת לבין מר ח'. מר א' הקליט את השיחה בינו לבין הנתבעות ותמליל השיחה צורף כנספח 5 לכתב התביעה. מהשיחה הנ"ל אני למדה כי הנתבעות השמיעו למר א'את השיחה בין הנתבעת 2 לבין מר ח' תוך הוספת פרטים אודות נסיעות משותפות של מר ח' והתובעת, רכישות שביצעה התובעת על חשבונו של מר ח' וסיוע כספי אשר היא ומשפחתה קיבלו ממנו. כן הדגישו בפניו את האפשרות כי אביו של הילד המשותף של התובעת ושל מר א', יכול להיות אחד מבין שלושה , ביניהם מר ח' (דבר אשר אינו עולה כלל מהשיחה בין הנתבעת 2 לבין מר ח' – הערה שלי, א.ז.). במהלך אותה שיחה אישרו הנתבעות כי תוכן השיחה גם הועבר למר ג', גרושה של התובעת. מר א'העיד לפניי כי המידע אשר נתקבל לידיו מאת הנתבעות איננה הגורם העיקרי לפרידה בינו לבין התובעת שכן היו בין בני הזוג קשיים וציין כי ביקש לחזור ולנהל קשר עם התובעת אך זו סירבה (ראו עמ' 25 לפרוטוקול שורות 4-5).

     

18. נוסף על האמור, הנתבעת אישרה בעדותה לפניי ביום 8.2.17 את העובדה כי הגיעה יחד עם הנתבעת 2 למספרה של מר א'על מנת לבקש את סיועו בסכסוך המתנהל בינה לבין מר ר' בעניין המשמורת של הקטינה, מאחר ובתה הקטינה שהתה 4 פעמים בשבוע אצל התובעת. הנתבעת טענה כי הנתבעת 2 היא זו שהשמיעה את הקלטת השיחה בינה לבין מר ח' לאוזניו של בן זוגה דאז של התובעת, מר א'(ראו עמ' 42 שורות 14-15). באשר לביקור לבית הוריו של מר א', הנתבעת טענה כי הנתבעת 2 שהגיעה מבית דתי, הרגישה רע מאוד עם הידיעה כי הוריו הדתיים של מר א' אינם יודעים על מעשיה של התובעת וזו "התסיסה את עצמה ואת הנתבעת" וכי הנתבעת 2 עודדה אותה לפגוע בתובעת כדי למנוע ממנה לפנות לרווחה ולפגוע בבת שלה (ראו עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 16-21). הסיבות אשר גרמו לנתבעת לפעול בדרך שבה פעלה הובאו בעדותה בהרחבה. הנתבעת אישרה כי פנתה למר א'והוריו והעלתה בפניהם מידע אודות התובעת, ובכלל זה קשריה עם מר ח', וגברים נוספים, העובדה כי עברה הפלה, ומדבריה עולה בבירור כי עודדה אותם לחשוד כי הבן המשותף לתובעת ומר א'עלול להיות בנה של התובעת מגבר אחר.

     

19. מדברי הנתבעת אני למדה כי גמלה בלבה לפגוע בתובעת לאחר שזו סירבה לסייע לה בהליך המתנהל בינה לבין מר ר'. בעדותה לפניי ביום 8.2.17 טענה הנתבעת כי: "לשאלת ביהמ"ש מדוע הקלטתם את ח', משיבה: אני לא מקליטה, היה לי אייפון והיה קשה להקליט, זה היה רעיון של א'. כשסיפרתי לה על הקשר ביניהם, היא אמרה לי לספר מה השלדים שיש לק' בארון. היא שאלה אותי אם יש לי טל' שלו והיא הקליטה בנייד שלה. הרעיון היה שלה ורצתה שאתן לה נתונים אמינים. מטרת ההקלטה לא היתה חשובה אז. לא היתה לי כוונה לפגוע בה מלכתחילה. אני לא מצליחה להבין למה בחורה שביקשתי ממנה להקליט את הבת שלי שנמצאת אצלה, בכל מיני סיטואציות, כדי להראות שהאבא מסית אותה נגדי, כדי שאוכל להשתמש במשפט או ברווחה. למה בחורה כזו שאני שומעת שההקלטה שלה עם ר', היא דווקא משתפת פעולה נגדי " (עמ' 44 לפרוטוקול , שורות 22-29) (ההדגשה אינה במקור- א.ז.).

     

20. באשר למעורבות התובעת בהליך הגירושין בין הנתבעת לבין מר ר', מר ר' העיד לפניי ביום 8.2.17 וציין כי הוא יזם פנייה לשירות הרווחה וביקש כי יפנו לתובעת מאחר וזו טיפלה בקטינה (ראו עמ' 37 לפרוטוקול שורות 21-22). לגרסתו, התובעת ביקשה לא להתערב ביחסים בינו לבין הנתבעת ואף עודדה אותו לפתור את הסכסוך בינו לבין הנתבעת לבד (שם, שורות 25-27, ועמוד 38 שורות 1-2). מר ר' אישר כי השיחות שהתקיימו בינו לבין התובעת הוקלטו על ידו מאחר וביקש לאתר מידע אודות התעללות פיזית בילדיו. הנ"ל אישר כי בכל ההליכים אשר התנהלו בינו לבין הנתבעת, המשמרת שקיבל איננה קשורה כלל לתובעת אלא להתעללות הנתבעת בילדים שלה על פי קביעות של רשות הרווחה וחקירת הילדים (ראו עמ' 38 לפרוטוקול הדיון שורות 12-14). מר ר' ציין כי למיטב ידיעתו, שירותי הרווחה התקשרו לתובעת כי הוא נתבקש למסור את הטלפון שלה (שם, שורות 26-27).

     

21. הנתבעת אישרה בעדותה כי השיחה בין התובעת לבין מר ר' הוקלטה על ידו. היא העידה לפרוטוקול אודות האופן בו הגיעה ההקלטה לידה לאחר שהייתה פרודה ממר ר' כ- 11 חודשים וציינה כי במהלך אירוע משותף בבית הספר של בנם המשותף, הנתבעת עברה ליד הרכב אשר היה רשום על שמה ועל שם מר ר', הוציאה מהרכב פריטים שונים, אשר לטענתה היו שייכים לה, והעתיקה את תוכן המחשב הנייד של מר ר' ל- "דיסק און קי" בטענה כי היו בידו תמונות של הילדים (ראו עמ' 42 שורות 22-26). לאחר שמיינה את הנתונים שהעתיקה גילתה את ההקלטה של השיחה שבין התובעת לבין מר ר'. הנתבעת אישרה כי לא היו שיחות נוספות בין התובעת לבין מר ר' (שם).

     

22. מר א' העיד לפניי כי התובעת טיפלה בבתה הקטינה של הנתבעת וכי "הילדה הייתה כל הזמן" אצל התובעת בביתה, וישנה אצלה וכי זו טיפלה בה בצורה מאוד יפה. לגרסתו, בסכסוך בין הורי הקטינה, התובעת עמדה בצד הנתבעת תחילה ולאחר מכן עברה לצד של הגרוש. הנ"ל העיד כי לא ידוע לו על בעיה אצל הנתבעת בטיפול בקטינה אבל ככל שקיימת בעיה כזו, התובעת תדע עליה מעצם טיפולה בקטינה ולא הוא. לגרסתו, ביקש מהתובעת לא להתערב ונתבקש על ידה "לא להתערב" (ראו עמ' 25 לפרוטוקול הדיון שורות 10-19). העד לא הבהיר במה מתבטאת ההתערבות.

     

23. סיכום האמור, טענות התובעת אודות מעשי הנתבעות כפי שתוארו בכתב התביעה הוכחו לפניי על סמך העדויות הנ"ל.

     

     

    דיון והכרעה

     

24. בפתח פרק זה אציין כי לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעת כי לא ניתן להתייחס למסמכים אשר הוגשו על ידי התובעת כנספחים לכתב התביעה בשל הטעות הטכנית כי העתק מהם לא צורף לתצהיר. המסמכים אשר צורפו במסגרת כתבי הטענות גולו במסגרת גילוי המסמכים וניתנה הזדמנות לצדדים לחקור לגביהם את העדים אשר העידו לפניי בדיון ההוכחות. מטרת המשפט הינה עשיית צדק ובהתאם איני רואה מקום להוציא מהתיק את המסמכים אשר הוגשו לעיון בית המשפט במסגרת כתב התביעה מקום יש במסמכים אלה כדי לסייע לבית המשפט לעשות צדק ולברר את השאלות אשר שנויות במחלוקת.

     

25. באשר לטענות הנתבעת כי הוגש תמליל שיחות ללא קבצי השמע המקוריים על ידי התובעת ללא שצורפו על ידה קבצי השמע המקוריים אפנה לדברים שנאמרו ב בע"א 2449/08 משה טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ  [פורסם בנבו]:

     

    "אולם המשפט הישראלי התאים עצמו למציאות המשתנה ואט אט רוכך ונשחק כלל הראיה הטובה ביותר, נוספו לו חריגים על חריגים עד אשר "יש מבין חכמי המשפט שהתבטאו כי כל מה שנותר מכלל הראיה הטובה ביותר הוא כי המקור של מסמך פרטי (להבדיל ממסמך ציבורי) צריך להיות מוגש לבית המשפט כדי להוכיח את תוכנו, אלא אם ניתן להסביר את היעדרו של המקור" (ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל פ"ד לח(4) 169, 206 (1984) (להלן: פרשת שניר)). כיום נראה כי מדובר בכלל של העדפה, וכי אין עניינו בקבילות ראיות אלא במשקלן, "ובהיעדר חשש לאמינות ה'העתק', לא יהיה באי הבאת המסמך המקורי כשלעצמו כדי לכרסם בתשתית הראייתית של בעל הדין העושה בו שימוש" (ע"א 9622/07 הולין נ' קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פס' 25 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 30.5.2010)).

     

26. אציין כי פסק דין זה מבוסס על העדויות שנשמעו לפניי, ובכלל זה עדות הנתבעת, מהן נתקבל אישור לתוכנים הרלבנטיים מתוך ההקלטות לפי התמליל שהוגש לפניי ואשר נערך באמצעות חברות . תוכן השיחות המוקלטות הובא לידיעתי מפי העדים, וגם במידה ובית המשפט יתעלם מתוכן התמליל, אין בכך בכדי לשנות את מסקנותיי שעליהם הרחבתי לעיל.

     

27. המתווה לבחינת תביעה המוגשת לפי חוק איסור לשון הרע מורכב מארבעה שלבים שסוכמו ע"י כב' השופט עמית בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין –אורבך (ניתן ביום 8.2.12) (להלן: "פרשת אילנה דיין") כדלקמן : "... בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים". בחינת כל אחד מהשלבים הנ"ל לא נעשית במנותק מהשלבים האחרים ועל פני הדברים קיימים יחסי גומלין בין השלבים השונים (ראה פסקה 7 לפסק הדין הנ"ל).

     

28. האם תוכן הדברים שנאמרו והושמעו למר א'ומשפחתו ולגרושה של התובעת מר ג', מהווים לשון הרע ? המונח "לשון הרע" מוגדר בסעיף 1 לחוק כדבר שפרסומו עלול –

    "(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

    (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

    (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

    (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו"

     

29. המבחן באמצעותו ייקבע אם דברים שפורסמו עלולים להוות לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי במהותו ולא סובייקטיבי (ע"א 466/83 שאהה אג'מיאן נ' הארכיהגמון דרדריאן, פ"ד לט (4) 734, 740). קרי- אין הוא מתמצה בתחושה הסובייקטיבית של העלבון, כפי שהיא נקלטת אצל פלוני אליו מיוחסים הדברים הפוגעים, אלא ביסוד אובייקטיבי - מה השפעתם של הדברים שפורסמו ונאמרו לתדמיתו, ולהערכה לה זוכה הפרט בעיני הבריות.

     

30. המבחן הנ"ל נשען על מטרת החוק שתכליתו מניעת פגיעה בפלוני, בין אם פגיעה זו הייתה מכוונת ובין אם לאו. אין חשיבות לדרך שבה הובן הפרסום על ידי הנפגע, וגם לא לדרך שבה הובן הפרסום בפועל על ידי מי שאליו הגיע הפרסום. (ספרו של המלומד א. שנהר דיני לשון הרע 119 (תשנ"ז -1997) (להלן: "שנהר").

     

31. ההלכה הפסוקה קובעת כי תובע אינו נדרש להבאת ראיות בדבר המשמעות שמקבל המידע ייחס לפרסום הנדון וכי בית המשפט הוא שקובע אם אכן מהווים הדברים לשון הרע (ע"א 89 /334 ר' מיכאלי נ' בלה אלמוג, פ"ד מו (5) 555, 562).

     

32. ביישום עקרונות אלה על המקרה לפניי אני קובעת כי התנהגות הנתבעת ודבריה הנם בבחינת הוצאת לשון הרע כלפי התובעת. באשר להתנהגות התובעת כלפי הנתבעת, אני קובעת כי אין בדברי התובעת ושיחתה עם מר ר', במסגרת שיחה פרטית אשר פרטיה הגיעו לידי הנתבעת תוך הפרת זכותו של מר ר' לפרטיות, בכדי להוות הוצאת לשון הרע כלפי הנתבעת. ואבהיר.

     

33. הנתבעת פעלה בצורה מתוכננת מראש ותוך ניצול מידע אישי אשר נמסר לה על ידי התובעת "בסוד" על בסיס קשרי החברות בין השתיים, כדי לאתר מידע הקיים אצל מר ח', באמצעות הנתבעת 2, תוך הצגת מצג שווא לפניו בדבר כוונותיה הרומנטיות של התובעת לחדש עמו קשר (ראו את נספח 4 לכתב התביעה). הנתבעות הקליטו את השיחה עם מר ח', והנתבעת 2 העלתה את תוכן השיחה עמו בפני בן זוגה של התובעת דאז ובני משפחתו תוך מתן פרשנות לדבריו של מר ח' כי התובעת עברה הפלה, ניהלה קשרים עם מספר גברים במקביל, השתמשה בגברים לתמיכה כספית בה ובמשפחתה, וכי בגדה בבן זוגה והביאה לעולם ילד שיכול להיות בנם של 3 גברים שונים.

     

34. הנתבעת העידה לפניי כי הייתה ערה לכך כי בן זוגה של התובעת ומשפחתו דתיים וכי יראו בעין רעה את קשריה הקודמים של התובעת עם מר ח'. הנתבעת הצהירה לפניי כי הייתה עדה לאירוע במהלכו התובעת ובן זוגה הסתכסכו בעקבות הערת הנתבעת כי התובעת אכלה אוכל שאינו כשר (שרימפס) - הכיצד צפתה היא כי תהיה תגובתו לאפשרות כי התובעת ביצעה הפלה בעבר או כי הבן אותו הוא רואה כבנו המשותף עם התובעת, עלול להיות בנו של גבר אחר, וכי קיימים 3 גברים שונים שכל אחד מהם יכול להיות האבא האמיתי.

     

35. בעיני האדם הסביר, אשר מקשיב לדברי הנתבעות בהקלטות ושומע את דבריהן אודות התובעת במעמד הפגישה עם מר א'ומשפחתו, הצטיירה התובעת כדמות שלילית, שאיננה שומרת אמונים, מנהלת קשרים עם גברים שונים במקביל, תוך ניצול כספם לטובתה ולטובת משפחתה, אינה מהססת לעבור הפלה ולשקר בדבר זהות א'ילדה. הנתבעת ידעה כי תדמיתה השלילית של התובעת מתעצמת בעיני הנ"ל בהיותם אנשים דתיים.

     

36. הנתבעת הפנתה להוראות סעיף 14 לחוק שעניינו "אמת בפרסום" וטענה כי התובעת אישרה כי ניהלה קשר עם אדם בשם ח' ובהתאם יש להורות על דחיית התביעה בשל טענת "אמת דיברתי". הוראות סעיף 14 לחוק קובעות כי : "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". באשר להגדרת "עניין לציבור" אפנה לפרשת אילנה דיין אשר בה נקבע בעניין זה כי די בכך כי הנסיבות מציפות שיח חופשי ופתוח שיש בו חשיבות או עניין ציבורי.

     

37. המרכיב הראשון על פי הוראות הסעיף נוגע למידת ההתאמה בין תוכן הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית, כפי שזו הוכחה במשפט. הוכחת אמיתות הפרסום איננה מספיקה לצורך תחולת הסעיף ועל המפרסם להצביע גם על כך שבדבר הפרסום היה "עניין ציבורי". במקרה שלפניי הנתבעת לא הוכיחה את שני המרכיבים על פי הוראות הסעיף שכן, אמנם התובעת אישרה כי ניהלה קשר זוגי עם מר ח' בעבר, אך לא בכך בלבד עסק הפרסום – הפרסום של הנתבעת היה רחב היקף והתייחס לעובדה כי התובעת ניהלה קשרים עם מספר גברים במקביל, עברה הפלה, שיקרה לג'זהות א'ילדה וקיים חשש כי בן זוגה איננו האב האמיתי. הנתבעת לא טענה כי המדובר בפרסום שיש בו עניין לציבור ובהתאם, דין טענותיה בהקשר זה להידחות.

     

38. לעניין טענת הנתבעת כי התובעת ציינה בפני מר ר' כי הנתבעת היא "כלבה " ו- "לא בריאה נפשית", אבהיר כי גידופים וקללות יחשבו בנסיבות מסויימות לשון הרע (ראו ע"א 534/65 דיאב נ' דיאב, פד"י כ (2) 269 (1966) בו קבע בית המשפט העליון, כי המשפט : "תסתלק מכאן, כלב בן כלב, נביא שקר, שתום עין" מהווה לשון הרע, (ראו גם : רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (12.11.06)). יחד עם זאת, לא כל קללה חולפת תיחשב כלשון הרע. במקרה שלפניי, הקללות שאמרה התובעת כלפי הנתבעת אין בהן כדי לייצר דעה שלילית על הנתבעת אצל מר ר' ששמע אותם שכן הם נאמרו בחלקם כתגובה לדברים חמורים יותר אותם ייחס הנ"ל לנתבעת (ראו: בת.א 10294/02 שיין שמעון נ' יהודאי מרדכי (5.1.2003); ודברי כב' השופט ג'השאן בת.א 10133-03-09 יעל ווירצברג נ' סיומה גורנשטיין (2.6.2010)).

     

39. אציין כי המדובר בשיחה אישית אשר התנהלה בין התובעת לבין מר ר' ותמליל השיחה צורף לתצהיר הנתבעת. עיון בתמליל מעלה כי התובעת השתמשה בתיאור "כלבה" כדי להביע את מרות רוחה על התנהלות הנתבעת אשר שלחה את ילדיה עם התובעת לבריכה תוך שנתנה לה 2 מנויים לבריכה במקום 4 שיש לה, ומכך כי היא מטפלת בבתה של הנתבעת, מאכילה ודואגת ללא תמורה. באשר לתיאור "לא בריאה בנפשה" , דברי התובעת נאמרו בתגובה לדברי מר ר' אשר סיפר לה כי הנתבעת מתעללת בילדיהם המשותפים, וכי הוציאה סכין ואיימה באמצעותו על בנה הקטין.

     

40. מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט עולה כי חשיפת תוכן השיחה האמורה ברבים נעשתה דווקא על ידי הנתבעת, אשר, צירפה את תוכן השיחה למכלול טיעוניה במשפט. גם נסיבות הגעת הקלטת השיחה האמורה, שכאמור נלקחה ממחשבו האישי של מר ר' על ידי הנתבעת, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, תוך הפרה לכאורה של זכותו לפרטיות, מחזקת את מסקנתי כי לא מדובר באמירה שעונה על ההגדרות הקבועות בחוק של "לשון הרע" שכן לא נועדו לבזות או לפגוע בנתבעת.

     

    הנזק והפיצויים

     

41. לאחר שקבעתי כי הפרסום מהווה לשון הרע ולא עומדת לנתבעת הגנה כלשהי, קמה לתובעת זכות לפיצויים ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א לחוק.

     

42. בבואו לקבוע את סכום הפיצוי, בית המשפט יבחן את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ובין היתר, חומרת הפרסום המהווה לשון הרע, תפוצתו, היקפו, התנהגות המפרסם עובר לפרסום ואחריו, התנהגות הניזוק ומעמדם של הפוגע והנפגע. בהקשר זה יש לתת משקל לכוונות המפרסם כמו גם לראיות הנתבעת אודות אופייה של התובעת, עברה והתנהגותה גם לאחר הפרסום. (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, ע"א 802/87 נוף נ' אבנרי, פ"ד מה (2) 489 (1991)ׂׂ וספרו של שנהר, עמ' 398).

     

43. התובעת טענה כי הפרסום גרם לה נזק רב, כי היא לא ישנה לילות, סבלה בשל הבושה ועוגמת הנפש, בשל הפגיעה בשמה הטוב כמו כן יחסיה עם בן זוגה דאז מר א'ובני משפחתו עלו על שרטון. לטענתה, מדובר בפרסום שנעשה במטרה לפגוע בשמה הטוב וביחסיה הזוגיים וכי מטרה זו הושגה כאשר נפרדה מבן זוגה והיא ביחסים עכורים עמו. מר א'העיד לפניי כי הקשרים בינו לבין התובעת עלו על שרטון עוד לפני שנחשף לנתונים שהביאה לפניו הנתבעת, וכי ביקש לחדש את הקשר עם התובעת אשר סירבה להצעתו. חרף האמור אציין כי עדות משפחתו של מר א'הדגישה את הקרע העמוק אשר נוצר בין התובעת לבין בן זוגה דאז ומשפחתו, וככל שהיה קיים קודם לפרסום, הרי הוא התעצם אחריו כפי שעולה מעדות משפחת ב'. נוסף על האמור אציין כי המידע הועבר לגורמים נוספים המסוכסכים עם התובעת כגון גרושה, מר ג'. טענת הנתבעת כי מר ג'ידע על הקשר בין התובעת לבין מר ח' לפני כן, הועלתה בעלמא ולא נתמכה במסמך או בעדות כאשר זו נמנעה מלזמנו למתן עדות.

     

44. בבואי לשקול את גובה הפיצוי ההולם בנסיבות המקרה שלפניי, לקחתי בחשבון בין היתר, את התנהלות הצדדים ובכלל זה התובעת והנתבעת, את מהות היחסים ביניהן, ואת השפעת המידע והשלכתו, בין היתר על התובעת והקשרים שלה עם בן זוגה דאז ומשפחתו. במצב דברים זה, לאור תוכן הפרסום, היקפו, נסיבות הפרסום והתנהגות הצדדים, לפני ואחרי הפרסום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך של 30,000 ₪.

     

    בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

    התביעה שכנגד נדחית – אין צו להוצאות.

    סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

     

    זכות ערעור במועדים הקבועים בדין.

     

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

     

     

    ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ח, 15 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.