פלוני נ' ועד הקדש עלי נור אדלין אלישרוטי ז"ל ואח'

לפני תביעה בגין נזק גוף אשר נגרם לטענת התובע במקום עבודתו, כאשר תוך כדי דחיפת פיגום החליק על הרצפה המכוסה באבק מפסולת בניין, ונחבל בידו הימנית.

התביעה הוגשה נגד המעביד (להלן: "הנתבע 1") והחברה המבטחת (להלן: "הנתבעת 2").

הרקע העובדתי וטענות הצדדים בתמצית

טענות התובע

1. התובע יליד שנת 1970, עובד בעבודות בניה ושיפוצים.

    

2. נטען כי ביום 17.7.14 עבד התובע מטעם הנתבע 1 ובהוראתו על פיגום נייד על גלגלים באתר עבודה בעכו. בשעה 13:00 לערך, עת ירד מהפיגום כדי להזיזו, תוך כדי דחיפת הפיגום, החליק על הרצפה המכוסה אבק ועל מנת למנוע פגיעתו, ניסה לאחוז בפיגום וכתוצאה מכך נפגע בזרוע ימין (להלן: "התאונה").

    

3. בעקבות התאונה, התובע פנה לבית החולים, אובחן קרע בגיד פרוקסימלי, בוצע מקבע חיצוני על ידי מתלה כפול והוא שוחרר עם המלצות למעקב רופא מטפל ואורתופד, מנוחה והמשך טיפול.

    

4. בבדיקה רפואית שערך מומחה ברפואה תעסוקתית ביום 28/10/14 נמצא כי התובע אינו מסוגל לחזור לעבודתו.

    

5. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית לעררים קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 1/6/15.

   טענות הנתבעות

    

6. הנתבעות הכחישו את נסיבות התאונה ואת אחריותן לתאונה. נטען כי ככל שארעה התאונה בנסיבות הנטענות, היא ארעה עקב התממשותו של סיכון רגיל וסביר בחיי היום יום בגינו אין להטיל אחריות בהעדר רשלנות והפרה של חובת זהירות. לחילופין נטען, כי התאונה ארעה בשל חוסר תשומת לבו וחוסר זהירותו של התובע ומשכך נטען לאשם תורם מלא של התובע לתאונה. עוד הכחישו הנתבעות את היקף הנזק הנתבע וטענו כי מדובר בפגיעה קלה ובלתי תפקודית, אשר לא תשפיע על יכולת השתכרותו של התובע בעתיד.

    

   ההליך

    

7. התובע צרף לתביעתו אישור רפואי מאת ד"ר רייכל מיום 15/8/15 לתמיכה במצבו הרפואי הנטען (נספח ד' לכתב התביעה).

    

8. ביום 25/10/17 הגישו הנתבעות חוות דעת מטעמן של ד"ר קליגמן מרדכי בגדרה, הועמדה נכות התובע על שיעור של 3.3%.

    

9. ביום 29/10/17 מונה פרופ' חיים צינמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. ביום 21/12/17 הוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לתיק, ולפיה נכותו של התובע היא בשיעור של 10% לפי סעיף 42 (2א)I.

    

10. בדיון הוכחות אשר התקיים בפני העידו מטעם התביעה: התובע וכן מנהל העבודה, מר סעדי ג'לאל.

     

11. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

     

    דיון והכרעה

     

12. לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפני, שקלתי טענות הצדדים והתרשמתי מעדיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה –להתקבל, כמפורט להלן.

     

13. אקדים ואומר כי טענת התובע לחלות הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ולהעברת נטל הראיה אינה מקובלת עלי, שהרי גרסת התובע מעידה כי הייתה לו ידיעה ברורה באשר לנסיבות שגרמו לתאונה, כעולה מסעיף 6 לכתב התביעה ומהמוצהר בסעיפים 15-16 לתצהיר עדותו הראשית. משכך, התנאים לחלותו של הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינו העברת חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו - אינם מתקיימים.

     

    נסיבות התאונה

14. בסעיף 6 לכתב התביעה תוארו נסיבות התאונה כדלהלן:

     

    צוין כי ביום 17.7.14 בשעה 13:00, עת התובע ירד מפיגום כדי להזיזו, תוך כדי דחיפת הפיגום, החליק על הרצפה המכוסה אבק ועל מנת למנוע פגיעתו, ניסה לאחוז בפיגום וכתוצאה מכך נפגע בזרוע ימין.

     

15. בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על גרסתו היסודית לפיה במהלך עבודתו, כשהעובד שעבד עמו יצא להפסקה ולא היה מי שיעזור לו להזיז את הפיגום, הוא נאלץ להזיז הפיגום בעצמו. תוך כדי הזזת הפיגום החליק על רצפת השיש שהייתה מכוסה אבק משאריות פסולת הבניה, ניסה לאחוז בפיגום כדי למנוע נפילתו וכתוצאה מכך נפגע בזרוע ימין (ס' 12-16 לתצהירו).

     

16. תצהיר מנהל העבודה תומך גם הוא בנסיבות התאונה הנטענות, לפיהן התובע החליק עת ניסה להזיז את הפיגום (ס' 11 לתצהיר עדותו הראשית).

     

17. בעדותו בפני, העידו התובע ומנהל העבודה עדות קוהרנטית אשר ראיתי לתת בה אמון.

     

18. כך, התובע אישר כי נפל בשל האבק אשר כיסה את הרצפה, עת ניסה להזיז את הפיגום, בזמן שחברו לעבודה שהה בהפסקה; וכי מנהל העבודה אשר ראה אותו נופל ניגש אליו וסייע לו (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 1-2; עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 18-28; עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 3). לכשנשאל לעניין אי ציון דבר הנפילה הנטענת בפני הגורמים השונים להם דיווח על התאונה, השיב: "לא עלה לי בראש שאתם מחפשים דברים קטנים. נפלתי ולא לקחתי בחשבון שמילים קטנות משפיעות לעניין" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 15-16).

     

19. משקל מהותי הענקתי לעדותו של מנהל העבודה בפני, בשים לב להיותה עדות ניטרלית של צד זר לסכסוך הנעדר אינטרס בהליך ובתוצאותיו. הדברים אמורים במיוחד משעדותו הותירה עלי רושם אמין והיה בה כדי לפזר את הערפל מעל לטענות הנתבעות הנוגעות לנסיבות התאונה, כמפורט להלן.

     

20. מנהל העבודה נשאל בעדותו בעמ' 6 לפרוטוקול, שורות 30-32 ו- עמ' 7 שורות 1-13, כדלקמן:

     

    "ש. אתה ראית את התאונה של התובע?

    ת. כן.

    ש. ראית אותו נופל?

    ת. מה זאת אומרת נופל?

    ש. נופל?

    ת. מחליק. יש הבדל בין נופל לבין מחליק.

    ש. ראית אותו דוחף את הפיגום ומחליק?

    ת. כן.

    ש. והוא החליק לפי השיטה שלך בגלל שהיה שם אבק על הרצפה נכון?

    ת. מה זאת אומרת שיטה? לא הבנתי.

    ש. לפי מה שאתה אומר היה לכלוך על הרצפה ובגלל זה הוא החליק?

    ת. אתר בניה זה בניין פתוח בלי חלונות וזה אתר ענק אז עשינו את הריצוף משיש וכל הזמן אנחנו עובדים ויש כל הזמן אבק אז את השיש הזה כשיש אבק זה מחליק.

    ש. בגלל זה הוא החליק?

    ת. כן." (ההדגשות אינן במקור)

     

21. מנהל העבודה אף המחיש בפני במעמד דיון ההוכחות כיצד התובע החליק וניסה להיאחז בפיגום על מנת למנוע נפילתו ומכאן פגיעתו (ראו לעניין זה גם סיכומי התובע, פרוטוקול מיום 26/12/18, עמ' 12, שורות 24-25).

     

22. בנוסף הוברר בעדותו, כי רצפת אתר העבודה מכוסה אבק בשל עבודות השיפוצים והדבר גורם להחלקה, כטענת התובע (עמ' 10- 11 לפרוטוקול).

     

23. עדות זו איששה את נסיבות התאונה הנטענות והיה בה כדי להבהירן. כך, על אף שהתובע טען כי "נפל" בעת התאונה, הוברר כי למעשה הוא החליק כתוצאה מן האבק, עת ניסה להזיז את הפיגום כטענתו.

     

24. תימוכין של ממש לגרסה זו נמצא בדו"ח סיכום טיפול פיזיותרפי מיום 15/9/14 (אשר צורף לכתב התביעה), אף בו צוין כי התובע החליק בזמן דחיפת פיגום.

     

25. לא נעלמו מעיני טענות הנתבעות באשר לנסיבות התאונה, ואף לא המסמכים הרפואיים, ביניהם: סיכום הביקור בחדר מיון מיום 17.7.14 בו נרשם כי "לדבריו היום תוך כדי עבודה דחף פיגום גלגלים בעזרת ידיים ובזמן הפעולה הרגיש כ"קליק" בזרוע"; טופס הבקשה למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה אשר הוגש למוסד לביטוח לאומי מיום 18.7.14 אף בו נרשם כי "תוך כדי עבודה דחף פיגום גלגלים בעזרת ידיים ובזמן הפעולה הרגיש "קליק" בזרוע"; ומכתבו של ד"ר רייכל מיכאל מיום 15/8/15, אף בגדרו לא צוין פירוט לגבי נסיבות התרחשות התאונה.

     

26. מנהל העבודה נחקר לעניין זה בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 10-20, והוא חזר על גרסתו כדלקמן:

     

    "ש. אתה אומר שהתובע החליק נכון?

    ת. נכון.

    ש. אני אומר לך שהתיאור הזה שהתובע החליק פעם ראשונה ששמענו אותו היה כשהתובע הגיש את התביעה לבית המשפט ולביטוח לאומי הוא לא סיפר ולבית חולים לרופאים לא סיפר שהחליק הוא אומר שהוא דחף את הפיגום והרגיש קליק בכתף – יכול להיות שהוא לא החליק?

    ת. מה זה החליק? מה שראיתי שהוא דחף גם לי קרה לי. היו לי כאבים חודש וירדתי לעבודה כי אין מי שיחליף אותי. החליק זה לא נפל על הרצפה. גם לי קרה אותו מקרה אבל יש לי מזל שאני הייתי על הברכיים שלי. כשמורידים את הברקסים צריך לדחוף ואתה דוחף ומחליק אז את הידיים שלך איפה שאתה מחזיק... זה מה שקרה לו.

    ש. הוא לא נפל לגמרי על הרצפה?

    ת. אולי הוא נפל עד שהגעתי אליו אבל ראיתי שהוא מחזיק בפיגום." (ההדגשה אינה במקור)

     

27. יצוין כי הנתבעות מצדן לא הניחו בפני בית המשפט כל ראיה מטעמן להפרכת נסיבות התאונה הנטענות, כגון: תצהיר או עדות מטעם מי ממנהלי המעביד או עובדיו, וגם לכך יש לתת את המשקל המתחייב. "כידוע, כאשר בעל דין נמנע מהבאת ראייה הנמצאת בחזקתו, קמה חזקה שאילו הובאה הראייה היא הייתה פועלת נגדו (ראו למשל ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 34 (26.8.2014))" (ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה (3/9/15) סעיף 10).

     

28. אשר על כן, אני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נסיבות התאונה במאזן ההסתברויות הנדרש.

     

    שאלת האחריות

     

29. "כידוע, כדי להטיל אחריות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות על הניזוק להוכיח שלושה תנאים מצטברים: כי המזיק היה חב כלפיו בחובת זהירות; כי המזיק התרשל על ידי שהפר את חובת הזהירות במעשה או במחדל; וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לניזוק (סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: פקודת הנזיקין); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982) (להלן: עניין ועקנין); ע"א 9426/07 אהרון נ' שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו] פסקה 19 (28.12.2012) (להלן: עניין אהרון); ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, 400 (2004); ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות כרך א' 421 (2012) (להלן: גלעד). אולם ראו – לשאלת סדר בחינת רכיבי העוולה – ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקאות 14-12 (15.7.2013) (להלן: עניין פלוני) לעומת ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי, [פורסם בנבו] פסקאות 7-6 (22.6.2014) (להלן: עניין וגנר))." ((ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה (3/9/15) סעיף 14). המבחן על פיו יבחן אם המזיק חב בחובת הזהירות כלפי הניזוק הינו מבחן הצפיות. ראו: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (להלן: "פרשת ועקנין"), עמ' 122.

     

30. דומה כי אין מי שיחלוק על קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של מעביד כלפיו עובדיו. נפסק זה מכבר כי על המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודתם ולפקח עליה תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים (ע"א 1062/15 והבי והבי נ' חאלד כמאל נזאל (10/5/16) סעיף 13).

     

31. על אף האמור, חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתגבשת בגין כל סיכון וסיכון. ישנם סיכונים סבירים, טבעיים ורגילים בחיי היום יום, בגינם לא תוטל אחריות כעניין שבמדיניות משפטית (פרשת ועקנין, עמ' 126-127. ראו גם: ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1) 72, עמ' 76).

     

32. כאמור, טענת התובע כי החליק בעת הזזת הפיגום בשל האבק אשר כיסה את רצפת השיש - הוכחה במאזן ההסתברויות.

     

33. הוברר עוד בעדות מנהל העבודה כי בעבר אירעו תאונות דומות באתר הנדון, לרבות לו עצמו (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 8-9).

     

34. במצב דברים זה אני סבורה כי היה על הנתבע לצפות את הסיכון שגרם לתאונה, קרי את ההחלקה, ולנקוט באמצעי זהירות מתאימים לשם מניעתה, ביניהם: מיגון עובדיו בציוד מתאים והדרכתם על מנת למנוע הישנות התאונות; אספקת נעלי עבודה לעובדים למניעת החלקה (ראו: תקנות 2 -3 לתקנות הבטיחות בעבודה ציוד מגן אישי, התשנ"ז-1997 וסעיף 7 לתוספת לפיו על מעביד לספק לעובדו נעלי או מגפי בטיחות עם סוליות מיוחדות נגד החלקה); וכן הקפדה על עבודה בצוות בעת הזזת הפיגום. שהרי הוברר בעדות התובע ומנהל העבודה, כי לא ניתנה כל הנחיה באשר לאי הזזת הפיגום לבד (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 10-11, 15-16, עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 25-26); כי לא הייתה הנחיה להמתין לסיוע של עובד נוסף בעת הזזת הפיגום (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 22-23, עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 2-4); וזאת על אף עדות מנהל העבודה כי תאונות החלקה דומות אירעו בעבר באותו האופן: "... מה שראיתי שהוא דחף גם לי קרה לי.... גם לי קרה אותו מקרה..." (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 15-16). ראו לעניין זה גם הצהרת התובע בתצהירו כי עבד עם עובד נוסף שתפקידו היה, בין היתר, לסייע לו בהזזת הפיגום (ראו ס' 12-15 לתצהיר התובע).

     

35. ועוד יש לתת את הדעת לעדות מנהל העבודה לפיה, הוא עצמו השתתף בקורס מנהלי עבודה ולאחר מספר חודשים הבין כי צריך לעבוד לפי החוק והתקן "...ולא עבדנו לפי החוק והתקן" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 9-11).

     

36. לנוכח כל האמור לעיל, ועל אף שלא נעלם מעיני כי ישנם סיכונים טבעיים בגינם לא תוטל אחריות כעניין שבמדיניות שיפוטית, אני קובעת כי רשלנותה הנטענת של הנתבעת הוכחה במאזן ההסתברויות הנדרש.

     

    אשמו התורם של התובע

     

37. בכל הנוגע לאשם תורם של עובד, נפסק כי משעסקינן בתאונת עבודה בה נפגע העובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל עם העובד בייחוס רשלנותו, שתרמה על פי הנטען לתאונה. ראו בעניין זה ע"א (חי') 16950-02-18 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' סשה מישייב (4/6/18) עמ' 6-7. להשלמת התמונה ראו: (ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז (27/12/10); וכן ע"א 1062/15 והבי והבי נ' חאלד כמאל נזאל (10/5/16).

     

38. אף על פי כן, מתצהיר התובע עולה בברור, כי התובע ידע שעליו להזיז את הפיגום בעזרתו של עובד נוסף אשר בזמן התאונה שהה בהפסקת תפילה, ובכל זאת בחר שלא להמתין לשובו של אותו עובד בטרם הזזת הפיגום והזיזו בכוחות עצמו.

     

39. ראו לעניין זה סעיף 12 לתצהיר התובע לפיו: "במהלך ביצוע העבודה נעזרתי בעובד נוסף בשם מאהר חמאד, שתפקידו היה לעזור לי, ובין היתר להזיז יחד עמי את הפיגום." ראו גם סעיף 15 לתצהירו כדלקמן: "בשעה 13:00 או בסמוך לכך, ומאחר שהעובד שעבד עמי יצא להפסקת תפילה ושירותים, ולא היה מי שיעזור לי בהזזת הפיגום, נאלצתי להזיזו בעצמי." (ההדגשות אינן במקור)

     

40. ועוד לעניין זה ראיתי להפנות עדותו של התובע בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 19-28:

     

    "ש. ביום שהייתה תאונה עבדת עם עובד נוסף נכון?

    ת. נוכן. (כך במקור- מ.ב.ר.)

    ש. זוכר איך קראו לו?

    ת. מאהר חמאד.

    ש. ואתם הייתם צריכים להזיז את הפיגום יחד?

    ת. נוכן. (כך במקור- מ.ב.ר.)

    ש. ואז באיזה שהוא שלב הוא הלך להפסקה או משהו כזה נכון?

    ת. נכון.

    ש. ואתה הזזת את הפיגום לבד?

    ת. נכון מאוד."

     

41. בנסיבות אלה, ועל אף שלא נעלמו מעיני עדות התובע ועדות מנהל העבודה כי ניתן היה לכאורה להזיז הפיגום לבד, אני סבורה כי יש להשית על התובע אשם תורם מסוים לקרות התאונה, ולהעמידו בנסיבות על שיעור של 20%.

     

    שיעור הפיצוי

    הנכות הרפואית

     

42. עקב התאונה אובחן התובע כסובל מקרע של גיד הביצפס בחלקו הפרוקסימלי וטופל במתלה.

     

43. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעת כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10%.

44. משהצדדים לא ביקשו לחקור המומחה, אני רואה לאמץ את חוות דעתו ולהעמיד את הנכות הרפואית של התובע בגין התאונה על 10%.

     

    הנכות התפקודית

     

45. מושכלות יסוד הן כי הנכות הרפואית מהווה תרגום של הפגיעה הגופנית לאחוזים. אך בצד זה נדרש בית המשפט להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד וזאת על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, השפעת הנכות על מקצועו של התובע, תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, לרבות לשינויים שחלו בשכר (ראה ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, נב (3) 792; ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (21.12.92); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23.8.10)).

     

46. התובע חשמלאי, יליד 1970. נטען כי עד היום הוא סובל מכאבים בזרוע, חולשה ביד ימין והגבלה בתנועות.

     

47. התובע שהה בתקופת אי כושר עד יום 31/5/15 (ראה אישור המל"ל מחלקת נפגעי עבודה מיום 4/3/15 ממנו עולה כי התובע הוכר כנכה נזקק עד יום 31/5/15). החל מיום 1/6/15 נקבעה לתובע דרגת נכות צמיתה בשיעור 10%.

     

48. לאחר מכן, נטען כי התובע שב לעבודתו הקודמת באופן חלקי, עד אשר נאלץ להפסיקה בשל מגבלותיו. בהמשך, עבד כנהג ובשנה האחרונה לערך עבד כמפקח עבור קבלן שיפוצים. עיון בעדות התובע מעלה, כי התובע איננו סובל ממגבלה המכבידה באופן מהותי על שגרת היומיום שלו או על עבודתו וכי השפעתה התפקודית של הנכות שנגרמה לו מן התאונה נמוכה. זאת בשים לב לעובדה, כי התובע שב לאותה עבודה ועבד בה משך ארבעה חודשים ואחר כך הפסיק (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 9); בהינתן שמנהל העבודה העיד כי בשנת 2016 כולם פוטרו בהיעדר תקציב (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 24-26), ומשכך יש קושי לייחס את הפסקת עבודתו לתאונה דווקא; הואיל ומתלושי השכר שהוגשו עולה כי הפגיעה המהותית בכושר השתכרותו לא הוכחה במאזן ההסתברויות הנדרש (בראי תלוש שכרו לחודש 2/16); בהינתן עדות התובע כי הוא עובד כיום אצל קבלן שיפוצים, מ.ט. הצפון, כמנהל עבודה מפקח, משך כשנה ותחת פיקוחו חמישה עובדים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות13- 19; ובשים לב לטענות הנתבעות בסיכומיהם בעמ' 17 לפרוטוקול, שורות 28-32, עמ' 18לפרוטוקול שורות 1-11); ובהינתן שלא הונחו בפני בית המשפט מלוא תלושי השכר הרלוונטיים, לרבות ממשרתו הנוכחית כמנהל עבודה (ראו גם סיכומי הנתבעות, עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 3-6).

     

49. לנוכח כל האמור, אני מוצאת להעמיד הנכות התפקודית כגובה הנכות הרפואית בשיעור 10%.

     

    סיכום הנתונים לחישוב הפיצויים בראשי הנזק השונים

     

50. לנוכח כל האמור לעיל, להלן יפורטו הנתונים לחישוב נזקי התובע בראשי הנזק השונים:

    שנת לידה של התובע: 1970.

    מועד התאונה: 17.7.14.

    נכות רפואית: 10% אורתופדית.

    נכות תפקודית: 10%.

    בעת התאונה היה התובע בן: 44.

    במועד מתן פסק הדין יהיה התובע בן: 49.

    בסיס השכר לעבר ולעתיד: 9,000 ₪ משוערך להיום.

    גיל הפרישה אלמלא התאונה: 67.

     

    הפסדי שכר לעבר

     

51. התובע הוכר כנכה נזקק על ידי המוסד לביטוח לאומי מיום התאונה ועד יום 31/5/15, למשך 10.5 חודשים.

     

52. שכרו הממוצע של התובע עובר לפני התאונה עמד על כ-9,000 ₪ לחודש, ולאחר שיערוך להיום כ-9,300 ₪ לחודש. כך גם בהתאם למסמכי המל"ל (נ/2), לפיהם השכר הרבע שנתי היה 27,000 ₪.

     

53. לטענת התובע, לאחר 10.5 חודשים שב לעבודה חלקית אצל מעבידו, ולאחר כארבעה חודשים נאלץ לעבור לעבוד כנהג כשלאחר מכן עבר לעבודה אחרת. נטען כי שכרו בחלק מן החודשים פחת ויש לפסוק לו בגין 30 חודשים נוספים הפסד שכר בגין אובדן השתכרות של 30%.

     

54. לטענת הנתבעים התובע היה באי כושר שלושה חודשים בלבד. לאחר מכן ניתנו לו נכויות זמניות לתקופות קצובות של 30% ו-20% בהתאמה. מוצע לפסוק לו לעבר 27,000 ₪ + 9,000 ₪ בלבד.

     

55. בהתייחס לתקופה בה הוכר התובע כ"נכה נזקק", ומשלאחר מכן התובע שב למקום עבודתו בשכר דומה לשכרו טרם התאונה, כשעל פניו, ספק אם להפסקת עבודתו שם הייתה נגיעה למצבו, בהתייחס לעדותו של מנהל העבודה בדבר פיטורי העובדים, ובראי עבודתו האחרונה - אני רואה לפסוק לתובע בגין שכרו לעבר סך של 97,650 ₪ (10.5*9,300 ש"ח).

     

    שכר לעתיד

     

56. התובע עותר להפסד שכר לעתיד לפי שכר ממוצע נטען בסך של 10,000 ₪, על פי נכות תפקודית בשיעור של 15% ומקדם הוון 173.62 כדלקמן: 10,000X 173.62X15% = 260,000 ₪.

     

57. מנגד טוענים הנתבעים כי אין לפסוק לתובע פיצוי ברכיב זה על פי חישוב אקטוארי מלא, אלא באופן גלובאלי ולהעריכו בסך של 20,000 ₪, כולל פנסיה, בהתחשב בטענתם כי אין לתובע נכות תפקודית.

     

58. אני סבורה כי בגין שכר לעתיד ובראי כל המפורט בסעיף 48 לעיל, יש לפצות התובע בסכום גלובאלי לעתיד, בהתייחס לשיעור הנכות התפקודית, גילו של התובע, והשכר הקובע, בסך כולל של 80,000 ₪, וזאת בשים לב אף לכך שלא הוגשו תלושי שכר ממקום עבודתו האחרון.

     

    הפסדי פנסיה

     

59. הפסדי הפנסיה יחושבו בשיעור 12.5% לעתיד בהתאם לצו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 לפי חוק ההסכמים הקיבוציים התשי"ז-1957. בהתאם לכך יועמד הסכום על סך של 22,200 ₪ (12.5% * 177,650 ש"ח).

     

    כאב וסבל

     

60. בראי גילו של התובע, מועד התאונה, טיב ואופי הפגיעה ואחוזי הנכות העומדים על 10%– זכאי התובע לפיצוי בראש נזק זה בסך של 30,000 ₪.

     

    הוצאות ועזרת הזולת

     

61. בנסיבות העניין, בהתייחס לאופי פגיעתו של התובע והנכות שנגרמה לו, לרבות היותו "נכה נזקק" במשך כ-10.5 חודשים, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין הוצאות ועזרת הזולת לעבר פיצוי גלובלי בסך של 20,000 ₪.

     

62. משנכותו הצמיתה של התובע הועמדה על 10% בלבד, ומשלא מצאתי כל ראיה לכך כי התובע נזקק כיום לעזרה כלשהיא, אין מקום לפסוק לתובע עזרה לעתיד.

     

63. בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, ואלה יינתנו על פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק. לפיכך, ובהעדר ראיה להוצאות רפואיות להן יזקק התובע בעתיד, אינני מוצאת מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד.

     

    סוף דבר

     

64. לנוכח כל האמור, הנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2, תשלם לתובע את סכום הפיצוי כדלקמן:

     

    א. הפסד שכר לעבר97,650 ₪

    ב. הפסד שכר לעתיד 80,000 ₪

    ג. פנסיה22,200 ₪

    ד. נזק לא ממוני30,000 ₪

    ה. הוצאות ועזרת הזולת20,000 ₪

    249,850 ₪

    ו. בניכוי אשם תורם בשיעור 20%(49,970) ₪

    199,880 ₪

    ז. בניכוי תגמולי מל"ל משוערכים להיום(104,000) ₪

    סך פיצוי  95,880 ₪

     

65. לסכום הפיצוי בסך 95,880 ₪ יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% +מע"מ והוצאות משפט לרבות בגין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

     

66. הסכומים האמורים לעיל, ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

    5129371

    54678313

     

     

     

     

    ניתן היום, י' שבט תשע"ט, 16 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.