1.המחלוקת בין הצדדים הינה האם סך 327,277 ₪ שהעביר התובע ישירות לחשבון בנק משותף שבבעלות הנתבעים בחו"ל - מהווה מתנה שהעניק התובע לנתבע מס' 1; או שמא סכום שהועבר לנתבע מס' 1 על מנת להחזיקו באופן זמני, וישיבו לידי התובע.
2.ידידות רבת שנים בין הצדדים הגיעה אל קיצה בסכסוך מושא ההתדיינות שלפניי. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. התובע טוען כי ידידו במשך שנים רבות בגד באמונו כאשר לא השיב לו סכום שהפקיד בידיו הנאמנות למשמורת; ואילו הנתבע משיב "לא מעלתי, לשם מתנה קיבלתי מאה אלף דולר ועומד אני על המתנה" .
3.התובע (להלן : "התובע" או "ש.") הוא יליד 1924, בן 92 כיום, אעסק הוא במשך שנים רבות בעסקים חובקי עולם וסחר בנשק ובציוד ספורט. עפ"י כתב התביעה ותצהיר עדות ראשית מטעם התובע התפתחו בין התובע לבין הנתבע מס' 1 (להלן : "הנתבע" או "ד.") יחסי ידידות שתחילתם בכך שהנתבע שימש רו"ח של עסקי התובע. לימים התפתחו יחסי אמון וידידות בין הצדדים שהוגדרו ע"י התובע כיחסי "חברות אמיצה ויחסי אמון" (סעיף 12 לכתב התביעה). במשך השנים שימש הנתבע כיד ימינו של התובע, התובע נועץ בנתבע לגבי השקעותיו וחשבונותיו השוטפים, לרבות בעסקאות סודיות ורגישות והתובע "חש בטחון מלא לחשוף את כל ענייניו הכספיים והאישיים בפני הנתבע ואף בטח כי הנתבע יפעל לייעץ לו בכספיו ובענייניו בנאמנות מלאה ומוחלטת" (סעיף 15 לכתב התביעה).
4.התובע פירט על מערכת יחסי האמון שהתפתחה בין הצדדים. הוא ציין כי ביום 21.11.2013 חתם על תצהיר לפיו ממנה הוא את הנתבע כאפוטרופוס על גופו של תובע, ככל שהוא יזדקק למינוי כזה (נספח א' לתצהיר התובע) ולפני כן, בשנת 2012 חתם התובע על צוואה, בה הוא מינה את הנתבע כמנהל עזבון, כפי שעולה מנספח ב לתצהיר התובע.
5.באשר לסכום מושא המחלוקת טוען התובע בכתב התביעה ובתצהירו כי במהלך עסקיו צבר הוא סך 480,000$ (דולר ארה"ב) שהופקדו בחשבון ע"ש התובע בבנק UBS בשוויץ. בשנת 2013 ביקשו הרשויות בארה"ב לקבל דיווח על חשבונות בנקים של אזרחי ארה"ב בחו"ל. מאחר והתובע הינו אזרח ארה"ב הודיע לו הבנק הנ"ל, כי בכוונתו לדווח על חשבונותיו לרשויות ארה"ב, וככל שאינו חפץ בכך עליו להוציא את כספו ולסגור את החשבון (סעיף 29 לתצהיר התובע). התובע טוען כי נועץ הוא עם ידידו ויועצו- הנתבע, אשר ייעץ לו כי יעביר סך 380,000$ מן הסכום לחשבון בנק של התובע בארץ (סניף בנק לאומי בנהריה בו מתנהל חשבון פרטי של הנתבע) ואילו לגבי סך 100,000$ הנותרים הציע הוא להפקידם בחשבון אותו מנהלים הנתבעים בבנק FIBI בשוויץ וזאת עד למציאת פתרון להכשיר את הכסף ולהעבירו לחשבון בנק על שם התובע בארץ, אגב הבטחה מצד הנתבע, כי התובע יקבל כספיו בכל עת שיחפוץ (סעיפים 30-32 לתצהיר התובע). התובע נהג לפי עצת הנתבע והעביר את הכספים כאמור לעיל.
6.עפ"י כתב התביעה ותצהיר התובע, לבסוף הועבר לחשבון בבנק FIBI סך 82,813 $ כאשר מתוך אותם 100,000$ סך כ- 17,000$ שימשו את התובע לצרכים שונים. התובע ציין כי הסכום הועבר בשלושה תשלומים: הראשון ביום 17.4.2013 כאשר הופקדו לחשבון הנתבע ניירות ערך בשווי 3,170$; ביום 25.4.2013 כאשר הועבר לחשבון הנתבע סך 53,534$; וביום 21.5.2013 הפקיד התובע בחשבון הנתבע סך 26,109$ (ראו סעיף 41 ונספח ג' לתצהיר התובע).
7.לטענת התובע, פעם אחר פעם ביקש הוא את כספו מן המשיב, והלה הבטיח להשיב את הסכום, אך משחש התובע כי אין הנתבע מתכוון לעשות כן, ביטל הוא צוואתו הקודמת ומינה את בנו - ג. ל. כמנהל עזבון במקום הנתבע. בהמשך, למרות פנייה בכתב מאת ב"כ התובע, הנתבע לא השיב את הכסף. התובע התייחס לטענת הנתבע בדבר העברת הכסף כמתנה וטען כי מדובר בטענה מופרכת על פניה.
8.התובע העמיד את התביעה על סך 82,813$ לפי שער דולר 3.9520 ובסה"כ- 327,277 ₪. התובע טען כי על הנתבעים (הנתבע ורעייתו - הנתבעת מס' 2 כבעלת החשבון) להשיב את הכספים המופקדים בחשבונם לידי התובע.
9.כאמור, גרסה אחרת מעלה הנתבע. בכתב ההגנה המתוקן טוען הנתבע, כי הוא קיבל סך 100,000$ ולא 82,813$ וכי הסכום הנ"ל הוא מתנה שניתנה בלב שלם ובנפש חפצה. עפ"י הנתבע, מקורה של התביעה הוא בלחץ שהפעיל ג. - בנו של התובע, על אביו, לחזור בו מן המתנה שנתן וכן לבטל את הצוואה לפיה מונה הנתבע כמנהל עזבון. עפ"י הנתבע, קיים ספק לגבי מצבו המנטלי של התובע, וגם אם הוא לא פסול דין הרי בשל בדידותו ולחצי בנו ג., ביטול הצוואה הראשונה, לפיה מונה הנתבע כמנהל עזבון ומנוי ג. בצוואה מאוחרת כמנהל עזבון (סעיף ב(9) לכתב ההגנה), אינם משקפים את רצונו האמיתי של התובע, ואילו המתנה שניתנה שיקפה את רצונו האמיתי של התובע באותם ימים.
10.הנתבע עמד על מערכת היחסים בינו לבין התובע. הוא טען כי התובע היה לקוח משרד לראיית חשבון בו היה הנתבע שותף. לאחר פרישת הנתבע ממשרד בו עבד (לפני 11 שנים) נרקמה ידידות בין השניים; הנתבע ביקר את התובע בביתו, ובגין עזרתו של הנתבע בעניינים פיננסיים מעולם לא שילם התובע דבר לנתבע (ראו סעיף 87 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע בגין מערכת יחסים זו (אשר תוארה בפרוטרוט בסעיפים 31-33 לתצהירו אשר כללה ייעוץ בעניינים פיננסיים, משפחתיים ושיחות על ענייני דיומא), במיוחד לאור מערכת היחסים בין השניים בשנים האחרונות, עת סעד הנתבע את התובע "כחבר יחידי" (סעיף 15 לתצהיר הנתבע) "ביקש התובע להביע הוקרתו" לנתבע ולפיכך העניק לו מתנה בסך 100,000$ (שם). הנתבע הסביר, כי בין הצדדים שררו יחסי ידידות קרובים, עד כדי כך שהתובע מינה את הנתבע כאפוטרופוס על גופו למקרה ויהיה צורך בכך ומינה אותו כמנהל עזבונו לאחר פטירתו.
11.על נסיבות הענקת המתנה לה טוען הנתבע, הרחיב הוא הן בכתב ההגנה והן בתצהירו. עפ"י הנתבע, נקלע התובע למצוקה עקב הודעת הבנק בו התנהל חשבונו על הצורך לדווח לשלטונות בארה"ב על חשבונותיו, "התובע רצה להעביר את הכסף לארץ אך היה מוגבל לסכום אותו יכול "להסביר" ולכן רצה להיפטר מעודף בעייתי" (סעיף 12 לתצהיר הנתבע) ולפיכך החליט התובע להעביר לנתבע מתנה בסך 100,000$ ע"י העברת הסכומים לחשבונו.
12.לגבי נסיבות העברת הסכומים לבנק, גובהם ומועדם, טען הנתבע בתצהירו כי הבנק בו התנהל חשבונו של התובע "המשיך ללחוץ בעניין חובת הדיווח לארה"ב" (סעיף 50 לתצהיר הנתבע) ולפיכך מכר התובע את ניירות הערך בחשבון מלבד אג"ח של אותו בנק שבו התנהל החשבון שלא ניתן היה למימוש. בנקודת הזמן הזו ביקש התובע את מספר חשבון הבנק של הנתבע בשוויץ, העביר לחשבון את האג"ח שנמכר בתמורה לסך כ- 20,000$ וזאת ביום 17.4.2013 וביום 25.4.2013 (לאחר כשבוע) העביר סך 53,534$. עוד טען הנתבע, כי בחודש 5/2013 נסעו לשוויץ על מנת להסדיר העברת הכספים והנתבע הציע להעביר את החשבון לסניף הבנק בו התנהל חשבון הנתבע (בנק FIBI) אולם משהתגלה כי התובע הוא אזרח ארה"ב, לא היה הבנק מוכן לפתוח לתובע חשבון. משכך, שבו התובע ונתבע לסניף הבנק של התובע ושם ביקש התובע להשלים את הסכום שיועבר לחשבון הנתבע ל- 100,000$, ולפיכך, לאחר עריכת חישוב הועבר לחשבון הסכום השלישי, סך 26,109$ ובכך הושלם הסכום ל- 100,000$. הנתבע אף ציטט את דברי התובע בפני פקידת הבנק ובפניו: "דבר ראשון נשלים לצ. למאה אלף דולר" (ראו האמור בסעיף 57 לתצהיר הנתבע).
13.על כן, לפי גרסת הנתבע, הועבר לחשבונו סך 100,000$ ולא 83,000$, אולם מדובר במתנה גמורה שהעניק התובע. עפ"י הנתבע עד לחודש 11/2014 לא ביקש התובע להשיב את המתנה ומעולם לא דובר בין השניים כי הנתבע ישיב את הסכום שקיבל במתנה. הנתבע ראה בסכום הנ"ל "כמתנה שבאה כמחווה טבעית של אדם עם רכוש בהיקף שיש לתובע" (סעיף 87 לתצהיר הנתבע).
המחלוקת
14.כפי שעולה מכתבי הטענות, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם מדובר במתנה, או שמא בכסף שהופקד במשמורת הנתבע.
15.על מנת להכריע בשאלה זו, יש לקבוע על מי נטל ההוכחה והשכנוע בשאלה זו.
הראיות:
16.לאחר הגשת התביעה עתר התובע להעיד אותו עדות מוקדמת, זאת מחמת גילו ומצב בריאותו. בהחלטתי מיום 20.7.2015 נעתרתי לבקשה והוריתי כי התובע והעדים מטעמו יגישו תצהירי עדות ראשית וקבעתי דיון לשמיעת עדות התובע . התובע הגיש תצהירו, תצהיר בנו ג. ותצהיר הגב' לילי בלנטה, מי שמטפלת בתובע וסועדת אותו למן שנת 2002. התובע והגב' לילי נחקרו על תצהיריהם ואילו מר ג. ל., בנו של התובע, לא נחקר לאחר שב"כ הנתבע ויתר על חקירתו (ראו דברי ב"כ הנתבע עמ' 11 לפרוטוקול).
17.התובע נחקר על תצהירו בישיבת יום 8.11.2015.
18.מטעם הנתבעים העידו העדים הבאים: הנתבעים בעצמם, ורו"ח איתן ברקוביץ- שותפו לשעבר של הנתבע.
נטל הראיה והשכנוע מקום שבו מועלית טענת מתנה
19.אין מחלוקת בין הצדדים, כי סכום התביעה הועבר לידי הנתבע, לחשבון משותף של הנתבע ורעייתו- הנתבעת. זה טוען למשמורת וזה טוען כי לשם מתנה ניתן הסכום. בסיכומיהם, חלוקים הצדדים בשאלה - מי נושא בנטל ההוכחה להוכיח את הסיבה להעברת הכספים לחשבון הנתבע. האם על הנתבע להוכיח כי מדובר במתנה, או שעל התובע להוכיח כי מדובר בכספי נאמנות.
20.בע"א 180/51 ארנולד גולקדורן נ' סילביה ויסוצקי פד"י ח, 262 נדרש בית המשפט העליון לסוגיה זו. בית המשפט העליון קבע "חזקה" שמקורה בניסיון החיים, לפיה "כאשר אין הנותן קרוב־קרוב׳ (כגון אביו של המקבל), נ גד טענת המתנה, ועל הנתבע היה, איפוא, לסתור את החזקה ולהוכיח את טענתו...ומכיוון שהנתבע דנן, כזכור, הודה בקבלת הילום ולא הוכיח טענת המתנה שלו, הרי טענה זו במקום להיות לו "עזר" הופכת "כנגדו" ,כי היא מכילה בקרבה הודאה שאין לו כל הגנה אחרת חוץ מזו" (בעמ' 265).
21.בע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת ואח' פד"י מ"ח (1) 801 נדון מקרה, שבו הועבר נכס מקרקעין לבן משפחה בנאמנות על מנת שיחזיק בו עבור כל היורשים. בית המשפט העליון עמד על שתי חזקות, הנוגעות לענייננו: הראשונה היא החזקה, לפיה כאשר מועבר נכס מאדם למשנהו ללא תמורה, חזקה כי המקבל מחזיק בנכס בנאמנות בעבור המעביר וע"י כך מוחלת דוקטרינת ה Implied trust – דהיינו נאמנות משתמעת שניתן להסיק מהתנהגות הצדדים. אומנם, כפי שהדבר עולה מפסק הדין של בית המשפט העליון, חזקה זו בוטלה באנגליה לגבי נכסי מקרקעין אולם היא עדיין תקפה לגבי כספים ו"רכוש שאינו מקרקעין" (ראו האמור בעמ' 811 לפסק הדין); החזקה השנייה אותה קבע בית המשפט היא חזקת המתנה בין הקרובים וכך קבע בית המשפט העליון בעמ' 811 :
" כאשר מדובר ביחסי משפחה- קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת תמנה (..) . יחד עם זאת יש להדגיש כי חזקה זו מצומצמת לקשרים שלגביהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל כאשר מדובר ביחסים שבהם המעביר מחוייב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים בין הורים לילדים)... והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה. אין ספק שהקשר המשפחתי שמדובר בו בענייננו- הן עם המשיבה והן עם אביה- אינו יוצר הנחה שמדובר במתנה..."
22.אומנם בתי המשפט הכירו במקרים מיוחדים בהם מתקיימים יחסי משפחה קרובים, אשר מאפשרים להכיר "בהגיונה של העברת הדירה במתנה " לקרוב משפחה שאינו קרוב- קרוב, מקום ששררו יחסים מיוחדים וקרובים. כך היה לדוגמא, מקום שבו התברר כי דירה הוקנתה לקרוב המשפחה היחידי של המעביר בארץ וכאשר הנעבר סעד וטיפל במעביר במשך חמש שנים עד שעבר להתגורר בבית אבות, וכאשר בכל מקרה הדירה היתה מגיעה לנעבר מכח הצוואה (ראו ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גודלברג (טרם פורסם- ניתן ביום 20.7.1995).
23.גם אם אניח כי חזקה כזו יכולה לקום גם בין אנשים קרובים שאינם בני משפחה- כפי טענת הנתבע בסיכומיו, נראה כי לאור מערכת היחסים בין הצדדים, כפי שהוכחה בפניי, לא קמה חזקה כי מדובר בכספי מתנה, אדרבא, קמה חזקה, לפיה מדובר בכספי נאמנות ועל כן הנטל להוכיח כי מדובר בכספי מתנה רובץ הוא על הנתבע. לתובע שני ילדים ובני משפחה, התובע שוכר מטפלת על מנת שתטפל בו, ונראה, כי מערכת היחסים בין הצדדים, אפילו אליבא דהנתבע, היא מערכת יחסים של ידידות קרובה, אשר התבטאה באמון הדדי. הנתבע עצמו הגדיר מערכת זו כחברות; הנתבע ביקר את הנתבע פעם בשבוע (סעיף 28 לתצהיר הנתבע); התובע נועץ בנתבע מקום שהיה זקוק לכך לרבות בבעיות משפחתיות ובעניין השקעות כספים (סעיף 31 ו- 33 לתצהיר הנתבע ראו גם סעיף 14 לכתב ההגנה המתוקן) כאשר התובע ביקר בבית הנתבע פעם אחת במשך 10 שנים (סעיף 86 לתצהיר הנתבע). כפי שעולה מתצהיר התובע עצמו, נרקמו בין השניים "חברות אמיצה ויחסי אמון" (סעיף 19 לתצהיר התובע) והנתבע אף מונה, בשלב מסוים, כאפוטרופוס על גופו ורכושו של התובע למקרה ויהיה צורך בכך ואף כמנהל עזבונו (ראו נספח א' לתצהיר התובע). הנתבע השלים את התמונה במהלך עדותו לגבי מערכת היחסים בינו לבין התובע כאשר העיד (בעמ' 36-37 לפרוטוקול):
"ש. תסביר לי מה אתה סעדת אותו כפי שאתה מציין בסעיף 15 לתצהירך. בסעיף 29 אתה אומר מאז 2003 שיצאת לגמלאות נהגת לבקר אותו כל שבוע .
ת. כל שבוע. ישבתי אצלו שעה וחצי – שעתיים. שתינו ויסקי בדרך כלל קפה.
ש. אבל גם ויסקי ?
ת. פעם בשנה.
ש. דיברתם על ענייני דיומא ?
ת. כן.
ש. מה עשית למענו ?
ת. כל דבר שהוא ביקש.
ש. מה ? תפרט ? חוץ מזה שהרמת אותו בשעות לא נוחות כשהוא קרא לך כשהוא נפל מהמיטה ?
ת. כשהוא היה צריך לנקות את הגינה אני דאגתי לגנן.
ש. שידכת אותו לגנן שאתה מכיר ?
ת. כן. דאגתי שהעבודה תעשה כמו שצריך שש. יהיה מרוצה.
ש. כמו חבר טוב ?
ת. כן.
ש. מה עוד עשית למענו?
ת. כשהיו לו בעיות בחשמל דאגתי לו לחשמלאי שאני מכיר.
ש. כשהוא רצה לערוך צוואה ?
ת. ערכתי בשבילו את הצוואה הרבה שעות ומספר ימים מספר פגישות עברנו פריט פריט בבית והוא אמר למי לתת.
ש. כשהוא רצה להסדיר את יחסי העבודה שלו עם לילי, דאגת להיות נוכח עם עו"ד רז ?
ת. כן.
ש. מה עוד ?
ת. כל מה שהוא ביקש. עשיתי.
ש. ייעוץ משפטי הוא קיבל ממך ? ייעוץ כרוה"ח הוא קיבל ממך ? כחבר ?
ת. בתור חבר.
ש. ועריכת מסמכים ?
ת. כן.
ש. מה עוד ?
ת. כל מה שביקש.
ש. בסעיף 85 לתצהירך אתה מציין שמערכת היחסים בינך לבין ש. היתה חד צדדית ולא היה עירוב של עניינים אישיים ?
ת. נכון."
24.ניתן לסכם, כי בין הצדדים נרקמה מערכת יחסים קרובה ויחסי אימון כאשר התובע בטח בנתבע, אשר שימש כרו"ח שלו משך שנים רבות, סמך על עצתו ובטח ביושרתו. התובע נועץ בנתבע באשר לבעיות משפחתיות ובעניינים כספיים לרבות בענייני השקעת כספיו ואף לגבי הסדרת זכויותיה של המטפלת בתובע נתן הנתבע את דעתו (ראו האמור בסעיף 36 לכתב ההגנה). יחד עם זאת, לא הוכח בפניי כי מפגשים בין השניים אחת לשבוע, "על כוס קפה או על כוסית ויסקי" ועזרת הנתבע לתובע ע"י דאגתו למספר עניינים, מקימים יחסי משפחה שבהם הגיוני וטבעי, כי האחד יעניק לשני מתנות כספיות בסכומים גדולים. ידידות קרובה- קרובה אינה הופכת את הידיד "בן משפחה קרוב-קרוב" ואינה מקימה, מטיבה ומטבעה, חזקת מתנה. ניסיון החיים מלמד, כי מערכת יחחסים זו אינה הופכת מתנה בסכום 100,000 דולר כאקט הגיוני וטבעי, כפי שהדבר בין בני משפחה.
25.מסקנתי היא כי מערכת היחסים אינה דומה ליחסי משפחה "קרובים –קרובים", אינה מתקרבת למערכת יחסים כזו; אין בפניי יחסי תלות, ואין חובה על התובע (מוסרית, חוקית או אף "חברית") לתת מתנה זו, ועל כן על הנתבע להפריך את החזקה, לפיה הכספים כספי נאמנות הם ועליו להוכיח את טענתו בהגנתו, כי מדובר בכספי מתנה.
בטרם הכרעה- הסכום שהועבר:
26.התובע טען בכתב התביעה כי בחשבוונו בבנק UBS בשוויץ היה סכום 480,000$. לחשבון התובע בנק לאומי סניף נהריה הועבר סך 380,000$ ועל כן נותר סך 100,000$. התובע טען כי לחשבון הבנק של הנתבעים הועבר סך 82,813$ ואילו היתרה בסך כ- 17,000$ שימשה את התובע לצרכים שונים (ראו סעיף 35 לתצהיר התובע). מאידך, טען הנתבע, מתחילת הדרך, כי הוא קיבל סך 100,000$ ולא סך 82,813$, כי הדבר מלמד על כך שהתובע אינו בקיא בפרטים, וכי אחרים מנהלים את התביעה ללא ידיעתו. למרות שהנתבע טען עוד בכתב ההגנה המקורי כי הוא קיבל 100,000$ והוא הפנה למסמכים, משום מה התמיד התובע בטענתו, כי הוא לא קיבל 100,000$. לבסוף, לאחר תום הראיות ולאחר מתן צו להגשת סיכומים, עמד התובע על טענתו, והגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, וטען כי אכן העביר סך 100,000$. בקשה זו נדחתה, לאחר שקיבלתי טענת הנתבעים, כי קבלתה עלולה היה לפתוח את שלב הראיות מחדש (ראו החלטה מיום 6.3.2016) .
27.ברור הוא, וכיום אין על כך מחלוקת, כי הסכום שהועבר לחשבון הנתבע עומד ע"ס 100,000 $- כטענת הנתבע – אותה אימץ התובע בשלב מאוחר יותר. מקור טעותו של התובע היא בקריאת מסמך העברת אג"ח כאשר המסמך קובע, כי הועברו לחשבון הנתבע 3,170 יחידות שערכם עמד ע"ס כ- 20,000$ (לאחר מכירתן או המרתן) (ראו לעניין זה נספח ג' לתצהיר התובע המלמד על הטעות שנפלה בקריאת המסמך הנ"ל ואשר גרמה לתובע לסבור כי הועבר לחשבון התובע סך 82,813$).
הכרעה:
28.אקדים מסקנה להנמקה; הנתבע כשל להוכיח כי בכספי מתנה עסקינן, הוא לא הרים הנטל המוטל עליו במשפט אזרחי להוכיח כי התובע נתן לו במתנה סך 100,000$ וחזר בו. לא זו בלבד שהנתבע לא הוכיח כי מדובר בכספי מתנה, אלא שהמסקנה כי אין המדובר בכספי מתנה, כי אם בכספי נאמנות שהוחזקו בידי הנתבע "עד למציאת פתרון" מסתברת יותר מאשר המסקנה כי מדובר בכספי מתנה. להלן אנמק מסקנתי זו.
הנימוק הראשון: דבר המתנה לא הוכח בכתב או בראיות אובייקטיבית אחרת:
29.הנתבע, רו"ח במקצועו, מעיד על עצמו כ"ייקה" וכלשונו: "אני באופי ובמורשת "ייקה". אצל ייקים, חשוב סדר וסדר צריך להיות. כל השנים וזה לא משתנה". (בעמוד 39 שורה 18 לפרוטוקול).
30.אלא מאי, הנתבע, אותו ייקה, שסדר הוא בנפשו, לא דאג לרשום ולו פתק תודה, המתעד את המתנה, או להחתים את התובע על מסמך מתנה.
31.הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר מדובר בכסף "בעייתי" כהגדרת התובע, ממנו רצה התובע "להיפטר" (כלשונו בסעיף 12 לתצהירו), והתובע היה מוגבל להעבירו לארץ בשל הקושי "להסבירו" ומקום שהנתבע סבור היה כי מדובר ב"כסף שחור שלא היה מוצהר בארץ". נבע מעסקאות כנראה במשך כמה שנים, לכן היה בעייתי כי לא דווח בארץ על הכסף הזה" (עדות הנתבע בעמוד 31 שורות 24 ו- 25 לפרוטוקול).
אף על פי כן ואף שהנתבע ראה בתובע כמי ש"באופן עקרוני לא משלם מס" (עדות הנתבע בעמוד 35 שורה 2 לפרוטוקול) אין כל הסבר או הגיון מדוע הנתבע, "הייקה" יסכים לקבל במתנה, כסף בעייתי- "שחור" שלא דווח בארץ ולא שולם עליו מס הכנסה, מבלי לקבל מסמך כלשהוא כי מדובר במתנה ומבלי לתעד את קבלת המתנה ולוּ בפתק "תודה". לא ברור כיצד היה משיב הנתבע לו היה נשאל ע"י רשויות המס לגבי מקור כספים אלה ותשובתו בפניי לשאלה זו, לפיה : " יש לי אישורים של הבנק שהכסף עבר מחשבון בנק לחשבון בנק בתור מתנה" וכי זה "לא יכול להיות משהו אחר" (בעמוד 44 שורות 20-22 לפרוטוקול) הינה תשובה שאין בה כדי להשיב על התמיהה, מדוע, לאור הנסיבות לעיל , לרבות היות הסכום "סכום בעייתי" לא דאג הנתבע לתעד את דבר המתנה בכתב.
32.ואם לא די בכך, הנתבע עצמו לאורך תצהירו עמד על מערכת היחסים הבעייתית בין התובע לבין ילדיו ועל רצון הבן ג. להשתלט על כספי התובע (ראו האמור בסעיפים 5 ו- 9 לתצהיר הנתבע ודבריו לגבי שיחה בין הנתבע לבין התובע אודות ניסיונות ג. להשתלט על כספי התובע בעמוד 31 שורות 10-14 לפרוטוקול). נראה, כי מערכת יחסים זו, אליבא דהנתבע, היתה מחייבת כי הנתבע ישיג הסכמה או יתעד את דבר המתנה בראייה כלשהיא, אפילו פתק תודה או מכתב המופנה לתובע.
33.הנה כי כן, מלבד טענתו של הנתבע ששלושה סכומים שהועברו מחשבון לחשבון מהווים מתנה, לא הובאה כל ראייה אובייקטיבית המוכיחה כי מדובר במתנה. אף דברי הנתבעת מס' 2 אינם יכולים לסייע לנתבע, שכן כל אשר העידה הנתבעת (אשתו של הנתבע) כי שמעה מן הנתבע אודות המתנה (סעיף 4 לתצהירה), והיא לא שמעה זאת מפיו של התובע. בכל הכבוד הראי, עדותה של הנתבעת המהווה עדות מפי השמועה, ללא כל הוכחה נוספת, כאשר תיעוד בכתב מתבקש בנסיבות העניין (במיוחד כאשר עסקינן ברו"ח לשעבר), אין בה כדי להרים את הנטל להוכיח כי מדובר במתנה.
הנימוק השני : גרסת הנתבע לגבי נסיבות מתן המתנה, סכומה ומועדה, לא זכתה לאמוני. גרסה זו
אינה ברורה ולוקה בסתירות רבות:
34.גרסת הנתבע לגבי מועד מתן המתנה ולגבי הדברים שנאמרו במעמד נתינת המתנה אף היא לוקה באי בהירות ובסתירות. בכתב ההגנה טען הנתבע (בסעיף ב(28)) כי התובע החליט, בעקבות חששו שמא ייחשף החשבון הלא מדווח לרשויות, לתת לנתבע מתנה בסך 100,000$ כאות הוקרה על פועלו במשך השנים. גרסה זו תואמת את גרסת הנתבעת בתצהירה, לפיה זכור לה כי הנתבע סיפר לה כי "ש. החליט לתת לו במתנה 100,000$" אלא שבכתב הגנתו או בתצהירו לא הבהיר הנתבע, מתי החליט התובע להעניק לו מתנה, כיצד הוא הבין כי הוא מעביר לו במתנה סך 100,000$ ואף לא הבהיר מתי הבין כי המתנה תעמוד על 100,000$ ומה אמר התובע לנתבע במעמד החלטתו להעניק לו מתנה בסך 100,000$. כל שנאמר בתצהיר הנתבע הוא כי בשל לחץ הבנק העביר התובע לנתבע סך 53,534 $ "מבלי להסביר לי מדוע דווקא סכום זה, במתנה" ולאחר מכן העביר הוא את אגרות החוב בשווי של כ- 20,000$ (ראו האמור בסעיף 52 לתצהיר הנתבע). ועוד, בעדותו בפניי, העיד הנתבע כי התובע לא הודיע כי בכוונתו לתת לו מתנה : "הוא לא הודיע לו הוא נתן לי" (בעמ' 41 שורה 17) כאשר העביר התובע את הסכום הראשון ע"ס 53,534$ "מיד כשהוא נתן לי הבנתי שזו מתנה. הוא אמר שאתן לו מספר החשבון הבנק והוא יעביר לי כסף" אולם מייד לאחר מכן, תיקן הנתבע את תשובתו זו כאשר העיד, לשאלת בית המשפט, כי לפני העברת הסכום התובע אמר לו שזו מתנה (שם, בשורות 26 ו- 27 לפרוטוקול).
35.עסקינן במתנה ע"ס 100,000$. לא ברור מגרסת התובע, מתי החליט התובע להעניק לו המתנה, מה אמר לו במעמד מתן המתנה, מתי הבין הנתבע כי מדובר במתנה ולא ברור מדוע העביר התובע שלושה סכומים לא עגולים בסך כולל של 100,000$. כמו-כן, וזה עיקר, לא ברור מדוע גמלה בלבו של התובע החלטה, להעביר לנתבע מתנה, מה היתה כוונתו בעת העברת הסכום הראשון ומתי החליט כי המתנה תעמוד ע"ס 100,000$ . תהיות אלה הנוגעות "למעמד מתן המתנה" ובעיקר לפשר כוונת התובע, נזקפות לרעת הנתבע - שעליו הנטל להוכיח כי במתנה עסקינן.
הנימוק השלישי: אין מדובר בהעברה בעלת סממנים של מתנה:
36.בכתב ההגנה המקורי טען הנתבע כי "לא היתה לתובע כל מניעה להעביר לחשבונו בבנק לאומי סניף נהריה את סך 480,000$ אשר היה באותה עת בחשבונו..". בכתב ההגנה המתוקן ולאחר מכן בתצהיר העדות הראשית, טען הנתבע גרסה אחרת, לפיה התובע רצה להיפטר מסך 100,000$ שהיו משום "עודף בעייתי" שלא ניתן היה להעבירם לחשבונו בבנק לאומי- סניף נהריה (ראו סעיף 12-14 לתצהיר התובע והאמור בעדות הנתבע בפניי בעמ' 31 שורה 7 לפרוטוקול, לפיו מדובר ב"כסף שחור שלא היה מוצהר בארץ").
37.כאמור, ההעברה בוצעה על רקע רצון התובע להיפטר מסכום "בעייתי" על סך 100,000$ וכאשר הנתבע פעל בתנאי לחץ לנוכח הלחץ אותו הפעיל עליו הבנק (ראו לעניין זה כאשר חלק מן הסכום היווה אג"ח ממנו התובע "רצה להיפטר עקב לחצי הבנק" סעיף 98 לתצהיר). הנה כי כן, מדובר בסכום שהתובע ביקש להחביא, שכן מחד הבנק בו התנהל חשבונו של התובע הודיע לו כי עליו לדווח על החשבון לרשויות בארה"ב, ומאידך, לא ניתן היה להעביר את הסכום לישראל. ניסיון החיים מלמד, כי מי שמבקש לתת מתנה מודיע לנעבר מהו סכום המתנה, מה מטרתה, ומהי הסיבה בגינה היא ניתנת. בענייננו, אפילו לטענת הנתבע, ניתנה המתנה מאחר והתובע רצה להיפטר מכסף בעייתי, היא ניתנה בשלושה תשלומים לא עגולים כאשר הנתבע לא יודע מהו סכום "המתנה" הסופי והיא ניתנה, בין היתר, באמצעות העברת אג"ח ממנו רצה התובע "להיפטר". מקום שהצדדים מסכימים כי התובע ביקש להיפטר מן הכסף ומקום שהנטל להוכיח דבר המתנה מוטל הוא על הנתבע, נראה כי התנהלות התובע (אפילו לפי גרסת הנתבע) אינה תומכת במסקנה כי מדובר במתנה.
הנימוק הרביעי: גרסתה של הגב' ליליה בלנטה:
38.הגב' ליליה בלנטה, ילידת מולדובה, נשואה ואם לשני ילדים המתגוררים במולדתה, שהגיעה ארצה בשנת 2002 והיא מטפלת בתובע למן שנת 2002. עפ"י גרסתה, אשר נתמכת אף בדברי הנתבע, היא מלווה אותו לכל מקום, סועדת אותו ומטפלת בו. העדה העידה, כי מתוקף עבודתה, היא נחשפה למידע רב באשר לכספיו ועסקיו של התובע (ראו סעיף 8 לתצהירה). העדה העידה, כי הנתבע "היה חלק מחייו של התובע" עד לחודש 1/2015 (סעיף 10 לתצהירה). העדה היתה נוכחת בעת הפגישה בבנק בשוויץ בה נכחו התובע, הנתבע והיא. העדה העידה כי הבינה כי חלק מן הסכום שהיה בחשבון התובע יועבר לחשבון הנתבע בשוויץ (סעיף 17 לתצהיר). העדה העידה, כי לאחר שובם מחו"ל התקיימה שיחה בה היא נכחה, בין התובע לבין הנתבע, במהלכה הוסבר לה כי הכסף המוחזק בידי הנתבע ישמש לתשלום סכומים לאחר מותו של התובע (יבדל"א) כאשר היה ברור לה כי הכסף לא עבר במתנה (ראו האמור בסעיפים 17-20 לתצהירה). עוד העידה העדה, כי בחודש 11/2014 לאחר שהתובע שוחרר מאשפוז בבית החולים דרש הוא את הכסף בחזרה מן הנתבע, הנתבע לא התנגד להשיב את הכסף (ראו האמור בסעיפים 26-30 לתצהיר העדה).
39.העדה בלנטה נחקרה בפניי, ועדותה עשתה עלי רושם מהימן. לא התרשמתי מקשיים מיוחדים בשפתה העברית של העדה, ונראה, כי היא הבינה את השיחות בין התובע לבין הנתבע. למרות ניסיון הנתבע לפגוע במהימנותה, העדה עמדה על גרסתה כאשר היא מעידה באופן ברור וחוזרת על גרסתה. בתשובה לשאלה האם ייתכן שהתובע שכח שנתן מתנה בשל גילו, העידה היא, כי התובע "לא נתן מתנה, הוא לא שכח שום דבר. הוא זוכר שהוא נתן לו כסף אבל לא זוכר שנתן לו מתנה" (בעמ' 16 שורות 24 ו- 25 לפרוטוקול).
40.עדותה של העדה הנ"ל תומכת בגרסת התובע, כי לא נתן מתנה לנתבע, וכי הכסף הוחזק בידי הנתבע בנאמנות.
הנימוק החמישי- טענת הנתבע ללחצים מצד בנו של התובע או להתדרדרות במצבו המנטלי - טענות
כלליות שלא הוכחו ונותרו בגדר טענות בעלמא:
41.הנתבע ניסה לטעון למן תחילת הדרך, כי הוא קיבל מתנה, וכי אילולא התערבות בנו של התובע, ג., לא היה התובע חוזר בו. הנתבע אף ניסה לטעון כי " בנו של התובע, נרעש למשמע המתנה שנתן לי אביו והפעיל על התובע לחץ עצום לחזור בו מהמתנה" (סעיף 8 לתצהיר), וכי מהלך זה עולה בקנה אחד עם ניסיונות בנו של התובע, ג. ל., להשתלט על רכושו של התובע (סעיף 9 לתצהיר התובע) . הנתבע לא בחל במילים על מנת לתאר את חברו הותיק וטען בתצהיר כי "בדיון ההוכחות נדהמתי לגלות כי מצבו של התובע הורע לעומת התקופה שבה העניק לי את המתנה והוא נראה תלוש לחלוטין" (כך במקור!). הנתבע אף נקט בטיעון כי התובע הפך עם הימים לאדם חלש והנתבע אף טען כי "איני בטוח שעודו צלול בימים אלה" (סעיף 72 לתצהיר הנתבע).
42.ניסיון הנתבע לטעון כי התובע הוא חסר אונים, וכי בנו הוא הוא אשר ביקש ממנו לבטל את המתנה וכי מצבו הרפואי אך הורע מאז נתן את המתנה והוא הפך להיות "תלוש"- אני דוחה בשתי ידיים. מדובר בקו טיעון שלא זכה לכל ביסוס ראייתי, והוא נועד להסביר את "חזרת התובע מן המתנה" כאשר הנתבע מנסה להיאחז בגילו ומצבו הרפואי של התובע. טענות קשות אלה, אשר מפקפקות בכושר שיפוטו של התובע, ואף מייחסות ביטול המתנה ללחץ מצד בנו של התובע לא הוכחו, ולו בבדל ראיה, ומשך לא זכו לאמוני. טענות אלה נותרו בגדר טענות בעלמא.
43.הנתבע עצמו מודה, כי הוא סבור (בלשונו "סבורני" בסעיף 8 לתצהירו) כי זו היא סיבת ביטול המתנה ואילו בעדותו בפניי הודה הוא כי מדובר בטענה שהיא פרי "השערה" ("זו רק השערה שלי" ( ראו עדותו בעמוד 29 שורה 28 לפרוטוקול).
44.לא זו אף זאת, ג. ל. הגיש תצהיר, בו הוא כפר בכל טענות הנתבע לגבי לחציו על אביו ובו הוא הצהיר על מערכת יחסים חמה בינו לבין אביו. ב"כ הנתבע הודיע כי אין בכוונתו לחקור את ג. על תצהירו, ועל כן יש לראות באמור בתצהיר ג. כאילו עמד בחקירה נגדית ולא הופרך.
45.ועוד, הגב' בלנטה הפריכה בעדותה את טענות הנתבע, לגבי הרעה במצבו המנטלי של התובע, היא העידה על מערכת יחסים טובה בין האב לבנו ועל כן טענת הנתבע, לגבי "סיבות חזרת התובע מן המתנה" לא הוכחו ונותרו טענות בעלמא. בכל הכבוד הראוי, אין בייפוי הכח שהוצג לעיוני, ואשר לטענת הנתבע התובע התבקש ע"י ג. לחתום עליו, כדי להוכיח את גרסת הנתבע לעניין זה.
46.אציין עוד, כי ניסיונות הנתבע לפקפק בכושרו של התובע, ולטעון כי מצבו של התובע התדרדר מאז הפסיקה חברותם וכי הוא היום "תלוש" (כלשון הנתבע בתצהירו) אני דוחה כאמור לעיל. וטוב אילו טיעון זה לא היה עולה. טענה זו לא הוכחה בראיה כלשהיא מלבד טענתו של הנתבע, ואין היא מתיישבת עם גרסת הגב' בלנטה. אציין עוד, כי התרשמתי כי התובע מתמצה בזמן במקום, וכי תשובותיו היו ענייניות והתרשמתי כי הוא מבין היטב מהו הסכסוך והוא שב בפניי וחזר על גרסתו, פעם אחר פעם, כי הוא לא נתן מתנה לנתבע.
הנימוק הששי - ההסכם בין התובע לבין המטפלת הגב' בלנטה נספח ד' לתצהיר התובע:
47.הסכם זה תומך הוא בגרסת התובע, כי הכספים הועברו לידיו הנאמנות של הנתבע ולא כמתנה. ההסכם נערך בחודש 1/2014, דהיינו מספר חודשים לאחר העברת הכספים מושא המחלוקת. מדובר בהסכם שנועד להסדיר תנאי מגוריה והוצאותיה של המטפלת למקרה והתובע יאושפז בבית החולים או למקרה שתחול הרעה בבריאותו של התובע. בסעיפים 3 ו- 4 להסכם נקבע כי במידה והתובע ישהה בבית החולים בשל מצבו הרפואי, דמי אחזקת הבית כגון חשבונות מים חשמל, ארנונה ומזון וכו' ישולמו ע"י הנתבע וכן כל תשלום בגין הוצאות דלק הרכב שישמש את המטפלת.
48.בתצהירה של הגב' בלנטה נטען "ברחל ביתך הקטנה" כי ההסכם נחתם בנוכחות הנתבע, אשר הגיע עם ההסכם "מודפס במחשב". עפ"י הנטען הנתבע הגיע בלוויית עו"ד רז, שחתום על ההסכם. בתצהירו לא כפר הנתבע בטענה זו, ולא ניסה להפריך אותה.
49.אם הנתבע היה שותף לניסוח הסכם זה, לא ברור כיצד ישלם הנתבע הוצאות המטפלת בעוד התובע בחיים ומאושפז בבית החולים, אלמלא החזיק כספים של התובע בנאמנות. לא זכינו להסבר כלשהו מפיו של הנתבע. הדבר תומך בגרסת התובע, לפיה הכספים המוחזקים בידי הנתבע היו אמורים לשמש לתשלום הוצאותיו של התובע בבוא היום, אחרת מהיכן התכוון הנתבע לשלם הוצאות המטפלת, בעוד התובע בחיים.
טענות הנתבע בסיכומיו לסתירות בגרסת התובע ופרשת כספי התרומה
50.עד כאן לנימוקים שהביאוני למסקנה כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי מדובר בכספי מתנה ואף למסקנה כי גרסת התובע, לפיה מדובר בכספי נאמנות מסתברת יותר מאשר הגרסה שהעלה הנתבע. להלן אתייחס בקצרה לטענות הנתבע בסיכומיו.
51.הנתבע מפנה לסתירות בגרסת התובע, באשר למטרת העברת הכסף, שכן, כך לפי הנתבע, פעם טען התובע כי מטרת הכספים לשמש להוצאות התובע בהתאם לצוואה ופעם לשם הכשרתם עד שיימצא פתרון ופעם לאשרו כאילו שולם עליו מס (לעניין זה ראו דיון נרחב בסעיפים 69-77 לסיכומים). עוד מפנה הנתבע לסתירות באשר לגובה הסכום (על סוגיה זו עמדנו לעיל) ועוד הוא טוען כי אין כל הגיון בטענה שאמור היה לשמור על כסף "לא כשר".
52.אני דוחה טענות אלה. באשר לגובה הסכום, הובהר, מקור טעותו של התובע, שכן הנתבע טען למן תחילת הדרך כי הוא נותר סך 100,000 $, אולם, משום מה סבר התובע, או מי שקרא את המסמכים שהועברו מן הבנק שבו התנהל חשבון התובע, כי הסכום עומד ע"ס כ- 83,000$, מקום שהסכום שהעובר הוא 100,000$. באשר לסתירות בגרסת התובע, התובע טען מתחילת הדרך כי מדובר בכסף בעייתי, שלא היה ניתן להעבירו לארץ. מטרת העברתו לידי הנתבע היה לשמרו בידיו עד למציאת פתרון. איני סבור כי קיימות סתירות מהותיות המביאות לקריסת גרסת התובע תחתיה. אומנם בסעיף 31 לתצהיר התובע, טעו התובע כי הוסכם כי הכסף יועבר לידי הנתבע עד למציאת פתרון ובסעיף 34 טען התובע כי למקרה ולא יבקש התובע לקבל את הכסף בחזרה, ישמש הכסף את הנתבע לצורך ביצוע המטלות שהוטלו עליו כמנהל עזבון על פי הצוואה שהיתה באותה עת בתוקף. אף שנראה כי מטרת העברת הכסף שונה בשני הסעיפים, איני מצא בהכרח סתירה בין הסעיפים הנ"ל כטענת הנתבע בסעיפים 69 ו- 70 לסיכומיו, שכן אין בהכרח סתירה בין החזקת הכסף "עד למציאת פתרון", לבין ייעודו למטרה מסויימת בשלב יותר מאוחר. הנתבע מפנה לעדות התובע בעמ' 8 שורה 22 לפרוטוקול, שם אמר כי הכסף הועבר "לאשר לי ששולם עליו מס" אומנם גרסה זו אינה תואמת במדוייק את הגרסה בתצהירו, אולם לא מצאתי בכך סתירה מהותית, שכן היה ברור לצדדים, לפי גרסת התובע, שיש למצוא פתרון לכסף הנ"ל.
53.טענה אחרת שמעלה הנתבע והיא פרשת התרומה שתרם התובע לחב"ד (100 ק"ג בשר) שתמורתם שולמה ע"י הנתבע. התובע השיב לנתבע את הסך 2,650 ₪ - אותו שילם הנתבע במקומו, ביום 20.1.2015 כפי שעולה מנספח ז' לתצהיר הנתבע. טוען הנתבע, שאילו היה חייב לתובע כספים, מדוע היה על התובע להשיב כסף ששילם הנתבע במקומו לשם רכישת בשר. אף טענה זו אני דוחה. הנתבע אינו חולק כי התובע החל לבקש ממנו להשיב את הכסף בחודש 11/2014, דהיינו לפני העברת הכסף – תמורת הבשר (ראו סעיף 64 לתצהיר הנתבע). הנה כי כן, הכסף הוחזר לאחר שהנתבע דרש ממנו להחזיר את הכסף, ועל כן, הפרדה בין שני הסכומים (בין השבת סכום ששולם על בשר לבין סכום של 100,000$) אינה מובילה למסקנה כי סך 100,000$ הועברו במתנה. אדרבא, נראה, כי התנהלות הצדדים מובילה דווקא לחיזוק גרסת התובע, שכן הדבר מוכיח כי עד לאותו שלב לא כפר הנתבע במתנה.
מסקנה לעניין המתנה:
54.האמור לעיל מוביל למסקנה כי הנתבע לא הוכיח כי מדובר בכספי מתנה. אדרבא הוכחה בפניי גרסת התובע, המסתברת יותר מגרסת הנתבע, כי מדובר בכסף שהועבר לידי הנתבע על מנת לשמרו בידיו נוכח היותו כסף "בעייתי" שלא ניתן להעבירו לארץ. על כן דין התביעה להתקבל ודין גרסת הנתבע להידחות.
התביעה כנגד הנתבעת
55.התובע לא טען כי הוא העביר את הכסף לידיה הנאמנות של הנתבעת, ולא טען כי הוא הגיע עימה להסכמות. אדרבא הוא טען לאורך כל הדרך כי הוא העביר את הכסף לנתבע וכי הנתבע הוא הוא אשר מסרב להשיבו (ראו סעיף 63 לתצהירו). הטענה היחידה כנגד הנתבעת כי היא בעלת החשבון המשותף אליו הועברו הכספים.
56.בכל הכבוד הראוי, אין כל עילת תביעה כנגד הנתבעת מס' 2 וטוב אילו התביעה כנגדה לא היתה מוגשת כלל. כי אין כל הסכם בין התובע לבין הנתבעת, היא לא ביצעה כלפיו עוולה כלשהיא (מכל מקום לא נטען כך) ועצם היותה בעלת חשבון אליו העביר הנתבע את הכסף שקיבל מן התובע, אינה מקימה עילת תביעה כנגדה. על כן אני מורה על דחיית התביעה כנגדה.
מסקנה:
57.אני מקבל את התביעה כנגד הנתבע ודוחה אותה כנגד הנתבעת.
58.הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה- סך 327,277 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.
59.בעניין ההוצאות, לנוכח האמור בפסק דיני ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪. מאידך, ישלם התובע לנתבעת בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד סך 10,000 ₪.
60.כל הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ו, 05 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
