בפניי בקשה למחיקת תביעה על הסף בהעדר עילה על פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות" ו/או "תקנות סדר הדין האזרחי").
רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים
1.המבקשת הינה דוקטורנטית במחלקה למתמטיקה ולמדעי המחשב, ומרצה באוניברסיטה הפתוחה.
בין יתר עיסוקיה, המבקשת מנהלת יומן רשת (בלוג) באתר האינטרנט "תפוז" ופעילה ברשתות חברתיות.
המשיבה הינה אשת מחשבים, העוסקת בתחום טיוב חיפושים באינטרנט. המשיבה הינה גולשת "מפורסמת" (כהגדרתה) ברשתות החברתיות עם מאות עוקבים ומספר חברים רב, ואף פרסמה מאמרים באתר אינטרנט (YNET) ובעיתונות המודפסת ("לאשה").
2.בתחילת חודש יוני 2014 נחשפה פרשה פלילית, אשה המתגוררת בקרית גת נעצרה בשל קיום יחסים אינטימיים עם קטינים בגילאי 12-15.
פרשה זו הביאה לדיונים אינטרנטיים רבים, פרסום מאמרי דעה ותגובות רבות ומגוונות מצד קהל הגולשים באינטרנט.
אותה אשה, גב' עובדיה, הסובלת מפדופיליה ומליקוי נפשי על פי כתב התביעה, פיתתה נערים לקיים עמה יחסים אינטימיים. בכתב התביעה הועלתה אפשרות בה אותה גברת נוצלה מינית על ידי חלק מאותם בני נוער, תוך אזכור כתבה בה צוטט כביכול אחד מאותם הנערים.
3.במסגרת פעילות המשיבה ברשת החברתית Facebook, פרסמה את הדברים הבאים:
"הויכוח הניצחי בשבוע האחרון היה אם האישה פדופילית טורפת מסוכנת או אם יש צל של סיכוי שהילדים הם חבורת בהמות שניתן לקבוע שהם אפסים ונאשים נוראיים אף על פי גילם הצעיר. ואני מצטטת את הילד בן ה14: נכנסנו לבית שלה וחבר שלי אמר לה, 'יאללה שרמוטה, לכי לחדר'", מספר הנער ולא ניכרת שום חמלה, חרטה או בושה על פניו. "נקרעתי מצחוק אבל היא צחקה והלכנו לחדר והיא ישר הורידה בגדים. חברים שלי עשו אותה ביחד, קיללו אותה ונתנו לה מכות. הם עשו אותה כמו בסרט כחול ואז הם ישבו בצד ואני נכנסתי. כולם ידעו שהיא השרמוטה של העיר ומי שרוצה ללמוד שיילך אליה" (כך במקור, הציטוט מתוך כתבה שפורסמה).
בשלב זה לא ידוע אם היו פרסומים מוקדמים נוספים טרם תגובות המבקשת, כפי שיובאו להלן.
4.בהמשך חודש יוני 2014, פרסמה המשיבה רשומה (פוסט) בעמוד הפייסבוק בה מתארת הודעה אישית שקיבלה, שלדבריה נכללים בהם תיאורים מיניים בוטים.
רשומה זו לא צורפה במלואה לכתב התביעה, אולם אין הכרח כאמור בשלב מקדמי זה.
המבקשת הגיבה לאותה רשומה, באופן פומבי ופתוח, בו כתבה: "אוי, הפעילה למען זכויות הפדופיליות מלינה על הטרדה מינית?"
המשיבה ענתה לדברי המבקשת, ציינה כי אינה מכירה אותה, כי "המרמור מוציא אותה מדעתה", וכן הציעה לה למחוק את התגובה אחרת ייאלצו ליישב את המחלוקת בבית המשפט.
לפי טענת המשיבה, פנתה למבקשת מספר פעמים, ביקשה ממנה להסיר את הפרסום המשמיץ, ובהמשך אף הסירה את הנתבעת מרשימת המורשים לצפות בדף הרשומות שלה (פעולה המוגדרת כ"חסימה" באתר).
המבקשת, ככל הנראה בעקבות החסימה פרסמה רשומה מצידה ולפיה: "אוף, ידידת הפדופיליות יעל אילני שוב חסמה אותי ".
על פי כתב התביעה, לאחר מכן, המשיכה המבקשת לכנות את המשיבה, במסגרת רשומות שהופצו למאות אנשים לכל הפחות, "פעילה לזכויות הפדופיליות".
5.לאחר ה"חסימה", בתאריך 30/6/2014, פרסמה המבקשת רשומה נוספת בזו הלשון:
"תכירו, זו יעל אילני. תגובתה של יעל אילני לשמה (לשמע –י.י) דברים כי אישה בת 40 שידלה מאות קטינים, חלקם מתחת לגיל 12, חלקם ישירות מבית הספר היסודי, היא קורבן מסכן, וכלפי אותם קטינים, קורבנות מעשים מגונים ומעשי סדום. היא משמיעה דברי בלע מזעזעים, אבל היא נורא נורא נעלבת כשקוראים לה "פעילה למען זכויות הפדופיליות" ואף מאיימת בתביעת דיבה, מזל טוב יעלוש, הצלחת לקבל ממני תשומת לב. את בחברה טובה עם חברת הכנסת מירב מיכאלי, הפעילה למען זכויות הפדופיליות, וגם למען האמהות הרוצחות. קחו עורך דין משותף "
למשיבה נודע דבר הפרסום ממספר גולשים שנחשפו לרשומות הללו.
המשיבה מציינת בכתב התביעה כי בשל עברה, שאין מקום לפרטו במסגרת החלטה זו, היא דווקא רגישה יתר על המידה לנפגעי עבירות מין, מתנגדת נחרצות לפדופיליה, ושוללת מכל וכל את האמרות שפורסמו כאמור. מאליו ברי, לגרסתה, כי אינה פעילה למען "זכויות הפדופיליות" או חברה באיזושהי התארגנות מסוג זה.
6.בגין אמרות אלה הגישה המשיבה כתב תביעה בו עתרה לסעד כספי של 120,000 ₪.
המשיבה פירטה בכתב התביעה תגובות נוספות מצד המבקשת כלפי גורמים נוספים בקשה לפרשה זו, ואף הביאה ביתר פירוט פרסומים נוספים שאינם מענייננו במסגרת התביעה.
פירוט זה הובא, לפחות בחלקו, להוכיח כי המבקשת חפצה לפרסם דברים שיש בהם משום התרסה ושלהוב, או כפי שמכנה המבקשת את עצמה "הטרולית המוצלחת ביותר בפייס" (ר' רשומת המבקשת מיום 6/8/2014).
7.לאחר הודעת דאר אלקטרוני בין הצדדים, פורסמו מספר רשומות נוספות, שפורטו בכתב התביעה.
בין היתר, נטען על ידי המבקשת כי המשיבה "מפלרטטת עם האקר פלסטיני", נטען כי המשיבה פצחה לחשבונות נערות (נסיון האקרי), וכן קראה לה "מוח לא לגמרי אפוי", נטען כי המשיבה "מטנפת את הפה על אותם בני 12" (אותם ילדים שקיימו יחסים עם הגב' עובדיה), הובאה התייחסה לאירועים שעברו על המשיבה בעברה באופן מזלזל והמבקשת אף פירסמה "רשימה שחורה" של נשים שסיפרו סיפורן בעמוד הפייסבוק "אחת מתוך אחת" ובה המשיבה, כאשר בסופו כינתה את המיוחסות בתגובה אויבות מבית, מסיתות, מדכאות ואלימות.
לכך התווספו פרסומים נוספים שצוינו בכתב התביעה.
8.לטענת המשיבה, המבקשת הוציאה דיבתה רעה, ועל כן הוגשה התביעה דכאן.
כתב התביעה מפורט יתר על המידה, מכיל חלקים שאינם רלבנטיים על פני הדברים לעילת התביעה, ומנגד לא מצאתי בו כל פירוט לגבי התכתובות של המשיבה עצמה, למרות שעולה כי היו כאמור, ר' למשל רשומת המבקשת שצורפה כנספח י"ב לתביעה.
המבקשת הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף, היא הבקשה שבפניי.
לטענת המבקשת, כתב התביעה לא מציין כלל מהם אותם פרסומים המהווים לשון הרע והינו מגילת מעשיות תמוהה ומבולבלת. משכך, אין ביכולתה האפשרות הסבירה להתגונן, שכן אינה יודעת על מה היא נתבעת. מעבר לכך, אין בדברים שנכתבו משום לשון הרע, ואם יש בדברים לשון הרע, הרי שלמבקשת הגנות למכביר כמפורט בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
מעבר לכך, לא ברור מה נזקה של המשיבה, שלא הוכח.
לשיטת המבקשת, המדובר באסופת סיפורים ארוכה שאין בה כל ודאות.
המבקשת מוסיפה, כי המשיבה היא שהביאה על עצמה את כל הנזק המוכחש לו טוענת בעת בחרה להתנהל ולהתנהג בדרך של השתלחות ברוטלית בילדים קטנים ורכים וכי מעשיה עולים כדי "הסתכנות מרצון" כקבוע בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
המבקשת מציינת, כי לא יעלה על הדעת כי יהא עליה להתגונן ביחס לכל הנספחים שצורפו לכתב התביעה, מקום בו חלק גדול מהנספחים כלל לא רלבנטי לפרסומים.
המבקשת מוסיפה, כי לא צורפה חוות דעת רפואית לנזקים הנטענים, וכי התביעה טורדנית וקנטרנית, תוך שמביאה תכתובות לתמיכת טענותיה. התביעה, לשיטתה, חסרת תום לב, ויש מקום לסלקו על הסף.
המבקשת מרחיבה לעניין זכות הביטוי, מטרות חוק איסור לשון הרע וההגנות כאמור, וצירפה לבקשה תצהיר לאימות העובדות שבו.
המשיבה הגישה תגובה, בה חזרה, הלכה למעשה, על כתב התביעה.
במסגרת כתב התשובה לתגובה, שבה המבקשת על הבקשה, ואף הדגישה כי כל כוונת הפרסומים לרמוז לכך שהמשיבה פועלת למען זכויותיה של הפדופילית, כי הדברים חוסים תחת ההגנות שבסעיפים 14-15 לחוק איסור לשון הרע וזהו המקרה המתאים למחוק התביעה על הסף בהעדר עילה בהתאם להלכות שאוזכרו על ידה במסגרת התשובה לתגובה.
דיון והכרעה
9.מחיקת תביעה תעשה רק בנסיבות בהן ברור כי אין סיכוי שהתובע יזכה בסעד המבוקש בכתב התביעה, ר' ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב – יפו, פ"ד מ(2) 669, 671; רע"א 4499/06 ים אילת בע"מ ואח' נ' עוזי פייס ואח' (פורסם בפדאור); רע"א 359/06 עו"ד מועיין נ' עו"ד פרג' (פורסם בפדאור). מקום בו קיימת אפשרות, ולו זו קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלין את שערי בית המשפט לפניו (שם).
המבחן הקובע לבירור קיום עילת התביעה הינו האם התובע יהא זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו, בהנחה שיוכיח את העובדות שפורטו בכתב התביעה (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח ואח', פ"ד ה 1585, 1591.
בית המשפט נדרש לערוך, בזהירות מירבית, את האיזון בין הזכות החוקתית של גישת התובע למערכת השיפוטית והבאת עניינו בפני בית המשפט, ובין מניעת הליכי סרק, מניעה שלצידה עשיית צדק עם הצד שכנגד, וכן שיקולי יעילות, ר' ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בפדאור, פסקה י"ב).
הזהירות המתבקשת מחייבת דחיית הבקשה מקום בו ישנו ספק בנוגע אליה, כאשר מקום בו יימצא, בסופו של יום, כי היה מקום לסלק את התביעה על הסף, ניתן לפצות את הצד שכנגד על דרך של השתת הוצאות (שם, פסקה י"ג).
בכך ניתנה זכות הבכורה לתובע, במקרה של ספק כאמור.
10.בענייננו, לאחר ששקלתי את הבקשה, מצאתי לדחותה.
הסוגיה העיקרית בבקשה הינה קיומה או העדר קיומה של עילת תביעה.
בשלב מקדמי זה, מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי התביעה ומבלי שנבחנו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, סבורני כי לא יהא זה ראוי לסלק התביעה ללא שמיעת ראיות, ולהלן אבאר עמדתי.
את הדברים שנאמרו ומצויים במחלוקת יש לבחון לפי מבחן אובייקטיבי, בשים לב לכך ש"המבחן הקובע לעניין לשון הרע איננו מה הייתה כוונת הנתבע, אלא המבחן הוא אובייקטיבי, כיצד היו הדברים מתפרשים על ידי האדם הסביר" (ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני, פ"ד מג(2) 333 (1989), כבוד השופט י' מלץ, בפסקה 4).
בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו, להלן: "ענין שרנסקי"), נפסק כי:
"אמירות מהוות לשון הרע כאשר קיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד הבריות. משמעות האמירות נלמדת מתוכן, והן מתפרשות על פי מובנן הרגיל והטבעי בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות. אמת המידה לבחינת האמירה כלשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם, או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע (ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, פד"י נו(2) 607 (2002) (להלן: ענין אפל), פסקה 2). על פי המבחן האובייקטיבי, נבחנת ההשפעה שיש לאמירות על ההערכה לה זוכה האדם בעיני הציבור (ע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג, פד"י מו(5) 555 (1992) (להלן: ענין מיכאלי), 562; ע"א 809/89 לוטפי משעור נ' אמיל חביבי, פד"י מז(1) 1 (1992) (להלן: ענין חביבי), 7). לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה. די שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו" (סעיף 18 לפסה"ד).
11.בנדון דידן, המשיבה מציינת כי הדברים עולים כדי פגיעה בשמה הטוב, פגיעה בפרנסתה והשפלתה, בפרט בשים לב לכך שהדברים נאמרו מתוך כוונה של המבקשת בהיותה "טרולית".
אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי אין בדברים משום לשון הרע בשלב המקדמי של ההליך.
במונחים "ידידת הפדופיליות", "פעילת זכויות הפדופיליות" והשוואת קבוצה זו לקבוצות אחרות דוגמת האמהות הרוצחות יש בכדי לקבוע כי האמרות ראויות לבירור עובדתי – משפטי.
שומה על בית המשפט ללמוד, מעבר לפרסומים שהובאו בכתב התביעה, את מלוא הרשומות בין הצדדים, לרבות אלה של המשיבה, לשמוע כוונת הצדדים בשים לב להגדרתה של המבקשת כגורם המעודד פרובוקציות, ולאחר מכן לבחון את ההגנות הקבועות בדין כאיזון מול הזכות היסוד של הבעת דעה. לצורך בחינת הבקשה, אולם, בית המשפט אמור לצאת מנקודת הנחה לפיה העובדות יוכחו. בהתאם, אין לסתום את הגולל על התביעה ועל הטענה כי הדברים שנאמרו פגעו במשיבה וכי מהווים הם לשון הרע.
כמות הפרסומים, הדבקם של הדברים, וסגנונם, אפוא, הביאוני למסקנה כי ראוי לברר את העובדות, את התוכן האובייקטיבי של הדברים שיכולים לעלות כדי פגיעה בשמה של המשיבה, והאם נאמרו הדברים באופן המקנה הגנה כלשהי.
12.חיזוק לעמדה זו ניתן למצוא בהיות המבקשת, כפי הגדרתה בכתב התביעה, "טרולית".
בפני הציבור, טרול מוכר כמפלצת מיתולוגית דמוית אדם שמקורה באגדות עם נורדיות. השימוש במונח טרולים נפוץ בעיקר בסוגת הפנטזיה (בפרט במשחקים, בספרות ובקולנוע, דוגמת ההוביט, שר הטבעות, הארי פוטר, מבוכים ודרקונים, הסרטים צייד הטרולים, הטרול בפארק הקסום, הטרול, וכן הלאה).
בבסיסו הטרול הינו יצור בעל תכונות שליליות. עם זאת, במהלך השנים ניתנו "פרשנויות" נוספת לטרול, ר' לדוגמה ייצור בובות טרול חביבות, שאינן תואמות את אופייו ותיאורו החיצוני המקורי של הטרול.
מעבר לתפניות בפרשנות המונח, עם השנים קיבל המנוח פירושים נוספים, וכיום, בקרב הציבור המתאים מוכר אף "טרול פטנטים", "טרול זכויות יוצרים", שניהם בהקשר המשפטי דווקא, וטרול באינטרנט, הרלבנטי לענייננו.
בפירושים הנוספים שהתקבלו למונח טרול דבק הפן השלילי של הטרול, בהתאם לתכונות האופי המקוריות שלו.
13.במונח טרול במרחב האינטרנט הכוונה, בעגה, לגולש העושה שימוש שלילי באינטרנט, לרוב תוך ניצול האנונימיות היחסית והעדר הקשר הבין אישי של הגולשים, מתוך כוונה להכניס תוכן משלהב או לעורר אנטגוניזם בקרב ציבור הגולשים במרחב האינטרנט ובפרט ברשתות החברתיות, בפורומים, בשיחוח (צ'אט) וביומני הרשת.
המבקשת, כך על פי הנטען בתביעה מסכימה עם כינוי זה, עשתה בו שימוש כאמור, ואף גאה בו כאחת המוצלחות ביותר.
14.עצם הגדרת המבקשת את עצמה כ"טרולית" מצביע על ספקות האם הדברים שנאמרו לא נועדו לפגוע, לשלהב ולעורר אנטגוניזם של יתר הגולשים כלפי המשיבה. הגדרה זו אף מחייבת בחינת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע לאורה של אותה ההגדרה, ובוודאי שראוי לבחון האם הדברים לא נאמרו מתוך כוונה בהיות המבקשת "טרולית", כפי הנטען בכתב התביעה.
15.באשר לטענת המבקשת כי כתב התביעה אינו ערוך כדין לא מצאתי כי יש בטענה ממש.
כתב התביעה מפורט יתר על המידה ומכיל עובדות רבות שאינן חלק מעילת התביעה.
חלקו הרב ציטוטים של הרשומות שפורסמו וחילופי הדברים.
בין אם נעשה נסיון להביא את רקע הדברים ובין אם הובאו הדברים מתוך רצון להקל על הקורא או להוכיח כוונה לפגוע מצד המבקשת, אין בכך בכדי להביא את בית המשפט לקבוע כי כתב התביעה חסר כל עילה.
היה על המבקשת, אם כן, ככל שזו טענתה, להגיש בקשה אחרת, דוגמת מחיקת סעיפים מכתב התביעה או אחר (ר' תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי לאחר פנייה לבעל הדין שכנגד).
16.אין בידי אף לקבל את טענת המבקשת כי יש לברר כבר בשלב זה את הקשר הדברים וההגנות שבחוק איסור לשון הרע.
אזכורי הפסיקה שהובאו במסגרת טענות המבקשת לא תומכים כהוא זה בטענות המבקשת.
הלכות בתי המשפט, באופן שיטתי, מצאו למחוק כתבי תביעה מקום בו הדברים ברורים מכתב התביעה עצמו, וכאשר היה ברור כי הפרסומים הינם פרסומים המותרים על פי חוק איסור לשון הרע בהתאם לסעיף 13 לחוק.
לא זו בלבד שאין בהלכות שאוזכרו משום סטייה מהדין לפיו בית המשפט לא ייכנס לבירור העובדות בשלב המקדמי, אלא שהם מקיימים באופן מלא את העקרון לפיו בית המשפט ייצא מנקודת הנחה לפיה האמור בכתב התביעה הוכח.
באותם המקרים, מקום בו הפרסומים הינם אכן עולים כדי לשון הרע, אולם מותרים על פי הדין, אין מקום לנהל הליך משפטי.
האבחנה הינה בין פרסומים מותרים, כפי שהובאו בכל פסקי הדין שאוזכרו, ובין ההגנות, שיש לברר את העובדות לצורך קביעה האם יחולו.
במקרה שלנו, אין טענה כי הפרסום מותר, אלא שהפרסום, ככל שהינו אכן לשון הרע, נופל במסגרת ההגנות שבסעיף 14-15 לחוק איסור לשון הרע.
ודוק, המחלוקת אינה כי הפרסום מותר כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, אלא שהוא מוגן בשל עובדות אחרות, שאותן יש לברר.
ראוי לציין בהקשר זה, כי בדעה שהוצגה לא חייב להיות אמת, אפילו השתרבבו לתוכה עובדות לביסוס הדעה (ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, פ"ד לב(3) 377). עם זאת, מקום בו מבקש המפרסם ליהנות מהגנת תום הלב בהבעת דעה, צריך שיובן כי מדובר בהבעת דעה ואם הדעה המובעת מתיימרת להסתמך על עובדות, כי אז עליהן להיות נכונות (שם, וכן ר' רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר [פורסם בנבו], כב' השופטת ע' ארבל, דעת הרוב, בפסקאות 14-12, והאיזכורים המובאים שם).
בענייננו כאמור, ובפרט בנסיבות בהן המבקשת מגדירה עצמה כ"טרולית", עניינים אלו מצריכים בירור ראייתי.
17.סבורני, כי טענת המבקשת שאינה יודעת עילת התביעה הובאה שלא בתום לב, ואף נסתרה באופן מפורש בחומר שהובא בבקשה.
התרשמתי, כי המבקשת מודעת לחובתה להתייחס לכל סעיף ולפרוש טענותיה ביחס לאותן ממרות.
כתב התביעה עונה על דרישת תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), וייתכן, כאמור, שהינו מפורט יתר על המידה.
התובע לא נדרש לפרט את הטיעונים המשפטיים במסגרת כתב התביעה, אלא להקים את עילתו בהקשר העובדתי בלבד, ר' לכך תקנה 71(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.
לפיכך, אף אם היה בטענה זו ממש, היה על המבקשת להגיש בקשה אחרת כפי שצוין לעיל.
18.באשר לשיעור הנזק, חוק איסור לשון הרע מקנה הזכות לתבוע דמים אף ללא צורך בהוכחת נזק.
במקרה שלנו, מעבר לאפשרות להוכיח כוונה בהתאם לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, פורסמו מספר אמרות שעולות כדי הצורך בבירור.
19.ביני וביני, ניתן גזר הדין בעניינה של הגב' עובדיה.
הגם שגזר הדין לא נעלם מעיניי, לא מצאתי להתייחס אליו במסגרת החלטה זו, שכן בית המשפט יבחן הדברים בהתאם לטענות שהועלו על ידי הצדדים בבקשה ובטיעונים.
20.סיכומו של דבר, לא מצאתי להורות על מחיקת התביעה על הסף, והבקשה נדחית בזאת.
המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ שישולמו למשיבה תוך 30 יום, ללא קשר לתוצאות ההליך.
ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
