א. מבוא
1.תביעת פיצויים בגין מותו של כלב במהלך טיפול רפואי.
2התובעת הייתה הבעלים של פרינס, כלב מסוג פקינז. ("הכלב" או "פרינס"). הנתבע הוא וטרינר והוא מנהל מרפאה לחיות בשוהם, בה מועסקים מספר וטרינרים. התובעת פנתה אל הנתבע לצורך טיפול רפואי בפרינס והיא שילמה לנתבע עבור השירות.
3.בגיל שנה לערך התובעת ביקשה לבצע לפרינס עיקור. היא הביאה את פרינס בבוקר יום ו', 10.10.2014, למרפאה של הנתבע. הניתוח כלל שני הליכים רפואיים, עיקור ותיקון בקע טבורי. הניתוח בוצע על ידי ד"ר אייל קליין, וטרינר העובד במרפאתו של הנתבע. במהלך ההתאוששות מהניתוח, לאחר ששהה במרפאה כ- 8 שעות, פרינס נפטר.
ב. טענות הצדדים
4.לטענת התובעת, ההליך הרפואי היה אמור להימשך 4 שעות. הוסבר לה שהניתוח פשוט יחסית, אולם קיים סיכון בהרדמה. כן נאמר לה שבתום הטיפול יתקשרו אליה על מנת שתגיע למרפאה לקחת את פרינס.
5.לטענת התובעת, היא התקשרה למרפאה בחלוף 4 שעות מהניתוח וכן מידי שעה לאחר מכן, ונאמר לה שפרינס טרם התעורר. בשעה 16:00 התקשר אליה ד"ר קליין ואמר שפרינס מתחיל להתעורר אך הוא מעוניין להשגיח עליו שעה נוספת. בחלוף שעה התובעת לא הצליחה ליצור קשר עם המרפאה, ולכן, באה למרפאה בשעה 17:30. אז הובהר לה על ידי אשתו של הנתבע (באת כוחו), שהנתבע וד"ר קליין לא נמצאים, ורק כאשר הנתבע יגיע היא תוכל לראות את פרינס. בשעה 18:00 לערך הנתבע הגיע למרפאה, בדק את פרינס והודיע לתובעת כי פרינס נפטר.
6.לטענת התובעת, הנתבע התרשל בכך שלא בוצעו לפרינס בדיקות דם חיוניות טרם הניתוח; ניתנו לפרינס חומרי הרדמה לא מתאימים; לא בוצע ניטור כראוי; הנתבע וד"ר קליין לא השגיחו על פרינס במהלך ההתאוששות; לא טיפלו כראוי עת הופיעה מצוקה נשימתית ולא ניהלו רישום רפואי כראוי. כמו כן, לטענת התובעת, הנתבע וד"ר קליין לא הבהירו את הסיכונים הכרוכים בניתוח.
7.לטענת הנתבע, ההתאוששות של פרינס התארכה וד"ר קליין נשאר להשגיח עליו 3 שעות נוספות. רק כאשר פרינס היה בהכרה מלאה, נשם רגיל ודופק הלב שלו היה תקין, ד"ר קליין העביר את פרינס לכלוב אשפוז עם מפזר חום, בידיעה שהנתבע יגיע מאוחר יותר וישחרר את פרינס לביתו. הנתבע הגיע כשעה לאחר מכן ומצא את פרינס מת.
8.לטענת הנתבע, לא הייתה התרשלות מצדו. לדבריו, הגורם למותו של פרינס לא ידוע, וכך נקבע בבדיקה פתולוגית שבוצעה לפרינס לאחר המוות, ביוזמת הנתבע. לטענתו, ההליך וההרדמה בוצעו כראוי ובוצע ניטור לכל אורך ההליך. הנתבע שלל את הטענה, לפיה הייתה לפרינס מצוקה נשימתית. לטענתו, כל כלב מגיב אחרת להרדמה ויתכן מקרה שבו ההתאוששות תארך זמן רב יותר מהרגיל. ד"ר קליין עזב את המרפאה רק כאשר פרינס הראה סימני התאוששות ולא נדרש לבצע ניטור. עוד לטענת הנתבע, הוא, ד"ר משה פסקר וד"ר קליין הסבירו לתובעת את הסיכונים הכרוכים בניתוח. עוד לטענתו, הומלץ לתובעת מספר פעמים לערוך לפרינס בדיקות דם, אולם היא סירבה בגלל עלותן הכספית הנוספת.
ג. הראיות
9.מטעם התובעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של התובעת וחוות דעת מומחית, ד"ר אנה אפשטיין, וטרינרית מומחית בהרדמה. התובעת הגישה גם הקלטה של שיחה עם הנתבע שנערכה למחרת הניתוח. התובעת וד"ר אפשטיין העידו גם בחקירה נגדית.
10.מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע, ד"ר אייל קליין וד"ר פסקר. הנתבע וד"ר קליין העידו גם בחקירה נגדית. ד"ר פסקר לא התייצב לחקירה נגדית. ההגנה לא הגישה חוות דעת רפואית. בתצהיריהם של ד"ר קליין והנתבע הובאו עדויות שבמומחיות. עדויות אלה אינן קבילות משום שלא הוגשו בחוות דעת כדין. משלא הגישו חוות דעת כדין, הנתבע וד"ר קליין היו רשאים להעיד בתצהיריהם רק על עובדות שבידיעתם האישית. בהתאם, רק לחלקים אלה שבתצהיריהם, כלומר לעדות על עובדות שבידיעתם האישית, ניתן משקל.
ד. מסגרת משפטית וחובת זהירות
11.התובעת מבססת תביעתה על עוולת הרשלנות. על מנת שעוולת הרשלנות תחול יש להוכיח שלושה תנאים: קיום חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) כלפי הניזוק, הפרת החובה, וקשר סיבתי (עובדתי ומשפטי), בין הפרת החובה לנזק. (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז (1) 113). בשנים האחרונות, אומץ מודל חדש לבחינת עוולת הרשלנות, הקובע שיש לבחון תחילה אם הייתה התרשלות. במסגרת זו ייושם מבחן הצפיות. אם קיימת התרשלות, ייבחן אם קיימת חובת זהירות לפי שיקולי מדיניות, ובמסגרת זו ייושם מבחן הסיכון. (ע"א 4486/11 פלוני נגד פלוני, (1.5.2013)).
12.בעניין חובת הזהירות המושגית שווטרינרים חבים בה, ראו ת"א 57087-06 אברג'יל נ' ד"ר חייק, (2.6.2011), כבוד השופט מנחם קליין, שם נאמר: "... האם קיימת חובת זהירות מושגית – קיומה נקבע על פי מבחן הצפיות : האם אדם סביר יכול או צריך היה לצפות להתרחשות הנזק? הן מבחינת הצפיות הטכנית והן מבחינת הצפיות הנורמטיבית הרי שווטרינרים יכולים וצריכים לצפות התרחשות לבעלי החיים בהם הם מטפלים בהעדר טיפול סביר..." (עמ' 3). ראו גם התייחסות לאחריות הווטרינר על פי המשפט העברי, שם נאמר, בין השאר: "המשפט העברי מחייב את הדאגה לרווחתם של בעלי החיים, ולא אחת, דאגה זו קודמת אף לדאגה לרווחתם של בני האדם. העיסוק ברפואת בעלי חיים מוגדר כמצווה, אם משום הערך של מניעת צער מבעלי חיים, ואם משום הערך של השבת אבידה, הכולל גם את החובה לעשות לשמירת רכושו של הזולת." (עמ' 12).
13.לטיפול או אמצעי הזהירות הסביר שעל ווטרינרים לנקוט בו כדי לעמוד בחובת הזהירות הנדרשת, ראו ת"א 40425-06 אברג'יל נ' בית חולים הווטרינרי האוניברסיטאי ואח' (22.9.2012), כבוד השופטת יעל הניג:
"חובות זהירות מטילות על בית החולים ועל הוטרינרים בפרט חובות קונקרטיות – ספציפיות לנקוט באמצעי זהירות סבירים ולפעול במיומנות כדי למנוע נזק לסוסה. סבירות האמצעים אינה דורשת נקיטה בכל האמצעים האפשריים או העולים על הדעת, לרבות לא אלו העולים לאחר מעשה, למניעת הנזק. בית המשפט יקבע קיומה של התרשלות מקום בו מוכח כי אותם אמצעים סבירים למניעת הנזק לא ננקטו או כי ננקטו אמצעים שגרמו לנזק. סבירות האמצעים מוכרעת על פי מבחן אובייקטיבי, הוא מבחנו של הוטרינר הסביר והכל ביחס לנסיבות ונתונים שעל הפרק.
אמת מידה חשובה היא הפרקטיקה הרפואית הנוהגת. פרקטיקה כזו מוכחת על ידי שיטתיות בשימוש בה, בארץ ובעולם, בספרות ובמאמרים רפואיים, בסטטיסטיקות, בניסיונו של הרופא ובנסיבות האירוע. הוכיח התובע פעולה בניגוד לפרקטיקה כזו, דרך כלל נחרץ גורל ההגנה והרופא ימצא אחראי בגין רשלנות. לא הוכיח התובע פעולה בניגוד לפרקטיקה כזו, אין בכך עדיין להכריע את גורל התביעה ולהביא בהכרח לדחייתה. ייתכנו מקרים, אם כי לא שכיחים, בהם הפרקטיקה הנוהגת עלולה שלא לענות על סטנדרט ההתנהגות הנדרש [ד"ר עדי אזר המנוח וד"ר אילנה נירנברג רשלנות רפואית, תש"ס - 2000, עמ' 321 - 320]. וכבר נפסק כי קיומה של פרקטיקה רפואית מקובלת אינה יכולה לחרוץ כשלעצמה את גורלה של שאלת ההתרשלות ואף לא לשמש הגנה הרמטית לרופא שנקט בה (דנ"א 7794/98 רביד נ' קליפורד, פד"י נז [4] 721, להלן – "עניין קליפורד", ע"א 612/78 נעים נ' ד"ר קופר ואח', פד"י לה [1] 720, 726; ע"א 3108/91 רייבי נ' ד"ר וייגל, פד"י מז [2] 497, 509).
מהי אם כך השלכתה בפועל של פרקטיקה רפואית על פיה נקט ופעל הרופא? אף שאין השימוש בה מהווה הגנה הרמטית, פירשה הפסיקה כי בכוחה לייצר חזקה של אי התרשלות, חזקה הניתנת לסתירה במידה שתוכח פרקטיקה אחרת או מכשיר אחר, מוכר, ידוע, נגיש ולא יקר לרכישה, והיה בו כדי למנוע את הפגיעה שנגרמה [השופטת שטרסברג – כהן בעניין קליפורד, עמ' 757]. על אף הביקורת הקשה שנמתחה על פסיקה זו ועל הנמקותיה, עדיין זו הלכה מחייבת." (סעיפים 28-30).
לחובת הזהירות כלפי בעליו של בעל החיים ראו שם בסעיף 27:
"אין חולק כי בית החולים חב חובות זהירות למנותח אצלו, המשים עצמו תחת שליטת בית החולים וסומך ללא כל ברירה אחרת, על מקצועיותו וטיב הטיפול שהוא מעניק, בפרט כשמדובר בניתוח חירום, תחת הרדמה והתאוששות לא פשוטה. כל אלה חלים ביתר שאת כשמדובר במנותח הנושא עימו סיכונים רלוונטיים וידועים. במקרה שלנו, מאחר שהסוסה אינה נושא לזכויות וחובות משפטיים [זה המצב נכון להיום] נושא בית החולים בחובות אלה כלפי בעליה, הוא התובע."
ה. דיון
ה(1) מבוא
14.כמפורט להלן, לאור חוות הדעת מטעם התביעה בשילוב עדויות וראיות נוספות, התובעת הרימה את הנטל להוכיח רשלנות בטיפול הרפואי, ובפרט רשלנות הנובעת מהיעדר השגחה על פרינס בעת ההתאוששות מהניתוח.
ה(2) התרשלות
האם הטיפול שניתן לפרינס היה סביר וראוי
15.על מנת לקבוע אם הייתה התרשלות, יש לבחון אם ההתנהגות יצרה סיכון צפוי ובלתי סביר. כלומר, האם ההתנהגות יצרה סיכונים בלתי סבירים, שאדם סביר יכול לצפותם באופן סביר. (ע"א 4486/11 פלוני נגד פלוני, (1.5.2013)).
16.התביעה הגישה חוות דעת מאת ד"ר אנה אפשטיין. ד"ר אפשטיין משמשת כמנהלת מחלקת הרדמה בבית החולים הווטרינרי של האוניברסיטה העברית בירושלים, והיא וטרינרית מומחית להרדמת בעלי חיים. בחוות דעתה ד"ר אפשטיין הסתמכה על דו"ח סיכום מחלה שנערך על ידי ד"ר קליין, ועל דו"ח הנתיחה. (נספחים ב'1 וב'3 לכתב התביעה). ד"ר אפשטיין חיוותה דעתה כדלקמן:
א.תכנון וביצוע ההרדמה של פרינס ושלב ההתאוששות מההרדמה היו לקויים.
ב.לא בוצעו לפרינס בדיקות דם, אשר נדרשות כבדיקות מקדימות להרדמה.
ג.לאור חוסר תיעוד יתכן שמספר פעולות חיוניות בהליך ההרדמה לא נעשו. בכלל אלה: מתן משכי כאבים; הכנסת טובוס; ניטור לחץ דם וטמפרטורת גוף; תמיכה בנוזלים; אי מתן תרופות או אי מתן תרופות במינונים הנדרשים.
ד.לא ברור מדוע ניתנה תרופת קסילזין, המשמשת כתרופת נגד לתרופת ההרדמה יוהימבין, ואשר יכולה לגרום לתופעות לוואי שונות.
ה.בוצע חימום עם ציוד ביתי ולא עם ציוד מקצועי כפי שרצוי.
ו.לא בוצע ניטור כראוי בזמן ההתאוששות.
להלן ייבחנו הנושאים שהועלו בחוות הדעת.
בדיקות דם
17.ד"ר קליין והנתבע הצהירו כי כאשר פרינס הובא למרפאה, שניהם ביקשו והציעו לערוך בדיקת דם, וכי הנתבע הבהיר לתובעת "את הצורך החשוב" לבצע בדיקות דם לפני ניתוח בעיקר לכלב מסוג פקינז. לדבריהם, אישור התובעת לא ניתן מטעם כספי, עלות של 350 ש"ח. (סעיפים 3.2, 5 לתצהיר ד"ר קליין. סעיפים 3.1 ו-5 לתצהיר הנתבע). גם בעדותו טען הנתבע: "ההמלצה שלנו לבצע בדיקות דם לכלב ניתנה על ידי שלושתנו כל אחד בזמן אחר. בדיקות הדם נחוצות, כן בטח." וחזר ואמר לגבי בדיקות הדם ש"הן מאוד מומלצות ויכולות למנוע סיכונים. במקרה הזה אם היינו מבצעים בדיקות דם והיינו רואים פגם מהותי אז יכול להיות שלא היינו מבצעים את הניתוח." (פרוט' עמ' 10 ש' 24-28). מן העבר השני, התובעת הצהירה כי כלל לא הוצע לה לבצע בדיקת דם וכי אם הייתה עולה הצעה כזו היא לא הייתה מסרבת לכך.
18.למחרת מותו של פרינס התקיימה שיחה בין התובעת, הוריה והנתבע. קטע השיחה הרלוונטי לבדיקות הדם מובא להלן. (דובר א' הוא הנתבע, דוברת א' היא אמה של התובעת, דובר ב' הוא אביה של התובעת, ודוברת ב' היא התובעת):
"דוברת א': דרך אגב יש לי שאלה. לפני ניתוח לא עושים בדיקת דם לראות את המצב של הכלב?
דובר א': תקשיבי. אנחנו נוהגים מעבר לגיל 5 לחייב ולפחות להשתדל לבקש מכל בן אדם לעשות בדיקת דם. הסבירות בגילאים מאוד נמוכים לדברים האלה היא, זה כלב בן שנה וחצי. כלב צעיר. אין לו מחלו(ק)ת קודמות. אני מכיר את התיק הרפואי שלו.
דובר ב': מה ההנחיה?
דוברת ב': איך אתה יודע? לא בדקתם אותו בחיים.
דובר ב': מה ההנחיה?
דוברת ב': לא עשיתם לו שום בדיקה מעבר.
דובר ב': מה ההנחיה? כשאתה למדת רפואה
דובר א': אין הנחיות.
דובר ב': מה זה אין הנחיות? רפואה זה לא משחק. מה ההנחיה להעביר
דובר א': אתה שואל ואני עונה. אתה מנסה עכשיו
דובר ב': אין הנחיות?
דובר א': תקשיב.
דובר ב': או קיי. בוא תסביר לי.
דובר א': אין הנחיות. אתה יכול בוא ולהגיד ללקוח – זה אני ממליץ, זה אני לא ממליץ. אנחנו עושים ניקויי שיניים לכלבים מגיל שנתיים עד גיל 20.
דוברת א': את ידעת שעשו לו ניקוי שיניים?
דובר א': הסברתי, אני עושה מגיל 5. יכול להגיד לך שהרבה רופאים לא עושים בכלל. לא עושים. אני עושה את הדברים מגיל 5. למה? כי מגיל 5". (תמליל עמ' 13 ש' 13-25, עמ' 14 שורות 1-11).
19.כאמור בתמליל, אמה של התובעת שאלה אם לא היה צריך לבצע בדיקת דם קודם לניתוח. הנתבע השיב כי הוא נוהג לבצע בדיקת דם רק לאחר גיל 5 (פרינס היה כבן שנה). הנתבע חזר ואמר שאין הנחיות לביצוע בדיקות דם. הנתבע כלל לא טען בשיחה שהוא המליץ לתובעת לבצע בדיקות דם. אם המליץ זאת, כדבריו בעדותו, לא סביר שבתגובה לשאלה למה לא בוצעו בדיקות דם, הנתבע לא יזכיר שהוא המליץ לבצע בדיקות דם והתובעת סירבה בגלל העלות. בשים לב לעובדה שמדובר בשיחה שהתקיימה יום לאחר מותו של פרינס, סביר שהנאמר בה ישקף באופן אותנטי את האמת העובדתית. יש לציין כי בסתירה להצהרתו בתצהירו כי הוא הבהיר לתובעת "את הצורך החשוב" לבצע בדיקות דם לפני ניתוח בעיקר לכלב מסוג פקינז, לאחר שנחשף להקלטה, בחקירתו הנגדית אמר: "...אם כלב צעיר מגיע לניתוח בגילאים צעירים של שנה שנה וחצי ברוב המקרים אין צורך לעשות בדיקות דם כי ברוב המקרים הם בריאים..." (פרוט' עמ' 11 ש' 1-2).
20.בנסיבות אלה, אני דוחה את טענת הנתבע לפיה הוסברה לתובעת חשיבות בדיקות הדם, הומלץ לה לבצען והיא סירבה בשל עלותן, כלא מהימנה. הנתבע הגיש צילום מתיעוד במחשב, בו נכתב שהתובעת סירבה לביצוע בדיקות הדם. בנסיבות, יש ספק ממשי ביחס למהימנות תרשומת זו. גם היה מצופה מהנתבע, אם היה מציע לתובעת כגרסתו ואם ראה חשיבות לתיעוד הסירוב בכתב, שלא היה מסתפק ברישום חד צדדי והיה מחתים את התובעת על המסמך.
21.סיכומה של נקודה זו, אי ביצוע הבדיקות ולכל הפחות אי מתן הסבר לתובעת על נחיצותן וחשיבותן, הוא כשל בטיפול.
היעדר תיעוד
22.ד"ר אפשטיין ציינה בחוות דעתה כי בדוח סכום המחלה שנערך על ידי ד"ר קליין, חסר מידע רב. בכלל זה לא נרשמו ולא פורטו: חומרי ההרדמה ומינון החומרים; הפרטים הנוגעים לטובוס; אחוז איזולפורן וחמצן; כמה זמן נמשכה ההרדמה; מהלך ההרדמה וההתאוששות; האם ניתנו תרופות לשכוך כאבים; מדדי דופק, מספר נשימות בדקה, לחץ דם, טמפרטורת גוף; מתן נוזלים בזמן ההרדמה או ההתאוששות. לדברי ד"ר אפשטיין לא נערך דוח הרדמה מפורט. לדבריה, דוח הרדמה מפורט נראה אחרת. (פרוט' עמ' 4 ש' 26).
23.ביחס לתרופות לשיכוך כאבים, ד"ר אפשטיין ציינה כי היה צריך לתת אותן. לדבריה, אי מתן משככי כאבים גורם לצורך לתת מינונים גבוהים יותר של חומרי הרדמה, דבר שמעלה את תופעות הלוואי והסכנות בהרדמה ובהתאוששות. כאמור לעיל, בדוח סיכום המחלה לא נרשם אם ניתנו תרופות לשיכוך כאבים.
24.ביחס לטובוס, בחוות הדעת נאמר כי בכל הרדמה כללית חובה להכניס טובוס (צינור לדרכי הנשימה), המגן על דרכי הנשימה מפני שאיפה של חומרים זרים או נוזלי גוף (דם, ריר, קיא וכד'), ומפני דלקת ריאות שאיפתית, סיבוך נפוץ בהרדמה. גם אם הוכנס טובוס, קוטר הטובוס, זמן הכנסתו וזמן הוצאתו עשויים לתרום לתחלואה ולתמותה בהרדמה. גם מידע זה חסר בדוח סום המחלה. (דעת עמ' 1, סעיף 3).
25.ביחס לניטור, נאמר בחוות הדעת כי נראה שבמהלך ההרדמה הכלב היה מחובר למוניטור המודד את הדופק והנשימות. לדברי ד"ר אפשטיין, ניטור זה אינו מספיק כדי להעיד על איזון בהרדמה כפי שנכתב בדוח סיכום המחלה. (בדוח סיכום המחלה נכתב: "היה מאוזן לאורך כל זמן הניתוח"). לא נמדדו לחץ דם וטמפרטורת הגוף. בהיעדר תיעוד למדדי דופק ומספר נשימות בדקה, לא ניתן לדעת אם הם היו בתחום הנורמלי בזמן ההרדמה או ההתאוששות ממנה. בדוח סיכום המחלה נכתב כי נמדד PCO2 על ידי מוניטור. לדברי ד"ר אפשטיין, אין בנמצא מוניטור שמודד זאת. (עמ' 2 סעיף 4).
26.ביחס לנוזלים, נאמר בחוות הדעת כי לא ברור אם הכלב קיבל תמיכה של נוזלים בזמן ההרדמה או ההתאוששות ממנה, דבר שהוא חיוני בזמן הרדמה כללית והתאוששות, במיוחד אם זו מתארכת, כפי שארע במקרה דנן. (עמ' 2 סעיף 5).
27.ד"ר קליין טען בעדותו שהוא לא ציין בדוח סיכום המחלה דברים טרביאלים כגון מתן משככי כאבים, נוזלים וכו' אלא רק דברים שאינם טרביאלים, אך הוא סתר את טענתו. לדבריו, הוא ביצע בפרינס הרדמה בגז. בחקירתו הנגדית הוא אישר שמידע זה אינו טרביאלי אלא משמעותי. למרות זאת הוא לא תעד מידע זה בדוח סכום המחלה. (פרוט' עמ' 12 ש' 2-10).
28.בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדתה של ד"ר אפשטיין כי צריך היה לפרט בדוח סיכום המחלה את הפרטים המנויים לעיל בסעיף 22. ד"ר אפשטיין מומחית בתחום הרדמת בעלי חיים ולא נמצאה כל סיבה שלא לקבל את חוות דעתה כמקצועית ומהימנה. היעדר המידע בדוח סיכום המחלה, כשלעצמו, אינו שולל את האפשרות שבפועל הפעולות והפרוצדורות שלא פורטו לא בוצעו, אך היעדר הפירוט פועל לחובת הנתבע במובן זה שהוא פותח פתח לכך שהיו כשלים בתחומים שלא תועדו כגון: אי מתן משככי כאבים או נוזלים או שימוש לקוי בטובוס וכו'. היכולת לתעד בזמן אמיתי את הפרוצדורה הרפואית הייתה בידי ד"ר קליין. מאחר שהוא לא תעד מידע רלבנטי, נמנעה האפשרות לזהות אם היה כשל כתוצאה ממעשה או מחדל במהלך הטיפול.
יוהימבין
29.בדוח סיכום המחלה נכתב כי פרינס החל להתעורר כחצי שעה לאחר סיום הניתוח כשהוא מראה חזרה של רפלקסים (פפילר רפלקס), ללא תנועות רצוניות ונשאר במצב זה. כשעתיים לאחר סיום הניתוח הוחלט לתת יוהימבין להפיכה של ההרדמה ואז החל עם תנועות רצוניות של הלשון.
30.לדברי ד"ר אפשטיין בחוות דעתה, יוהימבין היא תרופה המשמשת כתרופת נגד, הסותרת תרופת הרדמה מסוג קסילזין. בדוח סיכום המחלה אין תיעוד לכך שהכלב קיבל קסילזין במהלך ההרדמה או לפניה. לדברי ד"ר אפשטיין, מתן תרופת הנגד יוהימבין, לבד, יכול לגרום לתופעות לוואי קרדיו וסקולריות ונוירולוגיות. (עמ' 2 סעיף 6).
31.ד"ר קליין פרט בדוח סיכום המחלה את התרופות שניתנו לפרינס בפרוצדורת ההרדמה. צויינו פרמדיקציה אייספרומזין וקטמין וואליום. הדעת נותנת שאם הייתה ניתנת לפרינס תרופת הקסילזין במהלך ההרדמה, כפי שד"ר קליין ציין את שתי התרופות שניתנו כאמור, הוא היה מציין גם קסילזין. בנסיבות אלה, מהיעדר ציון מתן קסילזין, יש להסיק שתרופה זו לא ניתנה. המשמעות היא שלא היה מקום לתת לפרינס יוהימבין. משניתנה, ולאור חוות דעת ד"ר אפשטיין, יש אפשרות סבירה שהיא גרמה לתופעות לוואי קרדיו וסקולריות ונוירולוגיות, דבר שלא היה צריך לקרות.
מינון
32.בדוח סיכום המחלה נכתב כי פרינס קיבל 1.5 מ"ל קטמין וואליום ובמהלך הניתוח קיבל 1.5 מ"ל נוספים. לדברי ד"ר אפשטיין בחוות דעתה, מינון התרופה צויין במ"ל ולא במ"ג. לדבריה, אם מדובר בריכוז תרופות שכיח או מקובל של החומרים הנמכרים ברפואה וטרינרית, נראה כי הכלב קיבל פי 3-5 מהצריך. עוד לדבריה, האמור תלוי גם באורך הפרוצדורה וההרדמה ואלה לא צויינו בדוח סכום המחלה. (עמ' 2 סעיף 7). על פי חוות דעת ד"ר אפשטיין, אפוא, בהיעדר ציון אורך הפרוצדורה וההרדמה בדוח סיכום המחלה, קיימת אפשרות, לפיה פרינס קיבל תרופה במינון שהוא פי 3-5 מהכמות הנדרשת.
השגחה
33.פרינס הובא למרפאה בבוקר, בשעה 9:00 לערך. נאמר לתובעת שהניתוח יימשך כ- 4 שעות ובשעה 13:00 יתקשרו אליה והיא תוכל להגיע לקחתו. פרינס לא התאושש בשעה 13:00. התובעת התקשרה ביוזמתה לברר על מצבו של פרינס מידי שעה, ונאמר לה שפרינס טרם התאושש. בשעה 16:00 התקשר ד"ר קליין לתובעת והודיע שפרינס התחיל להתאושש ושהוא עדיין רוצה להשגיח עליו. לדברי הנתבע, בעדותו בחקירה נגדית, ד"ר קליין עזב את המרפאה בשעה 16:30, לאחר שהנתבע בא למרפאה והנחה אותו להעביר את פרינס לכלוב אשפוז עם מפזר חום. בסביבות שעה זו הנתבע החליט להשאיר את פרינס ללא השגחה, והלך לאימון שחיה. ראו פרוט' עמ' 11 ש' 25-30:
"ש: נא סיים את מה שרצית לומר בהמשך לתשובתך האחרונה. תסביר את מהלך העניינים מהשעה 16:30 ועד השעה 18:30 בערך.
ת: באתי למרפאה וראיתי שהכלב מתאושש ומראה מצב שהוא יכול ללכת הביתה. אמרתי לאייל להעביר אותו לכלוב אשפוז ושילך הביתה ואז הלכתי.
ש: למה הלכת?
ת: רציתי ללכת לאמון שחיה."
34.ביחס למועד שבו הנתבע הגיע למרפאה, אם כשד"ר קליין עוד נכח במרפאה בשעה 16:30 לערך, או רק מאוחר יותר, לאחר שפרינס כבר מת, נשמעו, חזור ושנה, טענות סותרות. בתצהיריהם ד"ר קליין והנתבע לא הצהירו שבשעה 16:30 הנתבע הגיע למרפאה בזמן שד"ר קליין עוד היה שם. שניהם הצהירו שהנתבע הגיע למרפאה רק שעה לאחר מכן כאשר הכלב כבר היה מת. בחקירתו הנגדית, כאשר הנתבע נשאל אם ראה את הכלב כשהוא חיוני, הוא השיב שהוא לא היה במרפאה כשד"ר קליין עזב אותה. (פרוט' עמ' 11 ש' 12-13). בחקירה החוזרת, כאמור לעיל, אמר: "באתי למרפאה וראיתי שהכלב מתאושש ומראה מצב שהוא יכול ללכת הביתה. אמרתי לאייל להעביר אותו לכלוב אשפוז ושילך הביתה ואז הלכתי." (פרוט' עמ' 11 ש' 27-28), כלומר, כן בא למרפאה כשד"ר קליין עוד נכח. גם בשיחה המוקלטת הנתבע אמר שב- 16:30 הוא בא למרפאה ושאז הוא וד"ר קליין ראו שהכלב בסדר ושהוא מרים את הראש. (תמליל עמ' 5 ש' 10-11). טענותיו הסותרות של הנתבע בעניין חשוב זה מקשות לתת אמון בדבריו. הנתבע לא הגיע למרפאה ב- 16:30 ולא נכח במרפאה בזמן שד"ר קליין עוד נכח. הוא הגיע למרפאה רק לאחר שפרינס נפטר. שהנתבע ידע שהחלטתו לא להגיע למרפאה ולא להשגיח על פרינס בעייתית, ועל מנת להתגבר על קושי זה הוא אמר שהוא כן ראה את פרינס והתרשם ממנו בשעה 16:30.
35.מה היה מצבו של פרינס בשעה 16:30, כאשר הוא נותר ללא השגחה? האם ניתן היה להשאירו לבדו כי התאושש מהניתוח, כדברי הנתבע וד"ר קליין, או האם הוא נדרש להשגחת וטרינר? לצורך הכרעה בשאלות אלה ייבחן להלן מהם הקריטריונים לקביעה שכלב התאושש; האם פרינס עמד בקריטריונים אלה והאם הותרת פרינס ללא השגחה הייתה התנהגות סבירה.
36.ביחס לשאלה מתי ניתן לקבוע שכלב התאושש מניתוח ומהרדמה, ד"ר אפשטיין העידה: "כלב מתאושש זה כלב שנראה אותו דבר כמו שהוא נכנס למרפאה, הוא צריך להיות ערני ללא שום סדציה, טשטוש, עומד יציב על הרגליים, מכיר אנשים." (פרוט' עמ' 6, ש' 32-33). מהראיות עולה תמונה, לפיה פרינס לא התאושש כהגדרת ד"ר אפשטיין לעיל. בדוח סיכום המחלה כתב ד"ר קליין במפורש: "לאחר שהרים את ראשו ולהראות סימני הכרה הושאר במרפאה עם חימום סביבתי בתוך כלוב אשפוז להמשך התאוששות." מדוח זה ברור שבשעה שפרינס הושאר לבדו, הוא לא עמד על רגליו ולא היה במצב כמו לפני היכנסו לניתוח, אלא רק החל להרים את ראשו והראה סימני הכרה.
37.גם מהשיחה המוקלטת עולה שפרינס לא התאושש בשעה 16:30. בשיחה הנתבע ציין מספר פעמים שפרינס הושאר לבדו כאשר פרינס הרים את הראש. לא צוין בשום שלב בשיחה שפרינס עמד על רגליו והתנהג כמו לפני הניתוח. ראו בתמליל עמ' 4 ש' 15-21:
"דוברת א': אבל בסביבות 4 אמרו לנו שהוא כבר מזיז משהו,
דובר א': נכון. זה בדיוק מה שאני הייתי שם.
דוברת א':ו?
דובר א': הוא בא, והכלב שכב על מגבות ואייל ישב לידו. וראיתי שהצבע שלו יפה, והנשימה שלו תקינה. לחצתי לו על הרגל. הוא הרים את הראש. אז אמרתי לו – בוא, בשלב הזה, תעביר אותו לכלו[ב] אשפוז. תשים עליו מפזר."
ובהמשך השיחה, עמ' 5, ש' 7-14:
"דוברת א': אבל יש לי שאלה מאוד, אה, למה השארתם אותו לבד?
דובר א': מתי?
דוברת א': בשלב הזה שהוא היה צריך מישהו לידו.
דובר א': לא לא. אייל היה איתו עד שעה 4 וחצי. ב- 4 וחצי אני באתי. בשלב הזה שראינו שהוא בסדר, שהוא מרים את הראש.
דוברת ב': למה לא התקשרתם אלינו?
דובר א': כי הוא עדיין לא היה במצב ללכת הביתה. אני תקשיבי הראשון שהייתי משחרר אותו הביתה."
38.ד"ר קליין העיד בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי עת עזב את המרפאה בסביבות 16:30, הכלב היה ערני עד לעמידה מלאה על רגליו וכשכש בזנב. (פרוט' עמ' 12, ש' 31-32). הנתבע אמר בחקירתו הנגדית שהכלב הראה את כל סימני החיים התקינים, צבע, טמפרטורה, היה "מאושש ומוכן לשחרור", ולפי הדיווח של ד"ר קליין עמד וכשכש בזנב. (פרוט' עמ' 11 ש' 6-11). דוח סכום המחלה ודברי הנתבע בשיחה המוקלטת, כאמור לעיל, מפריכים את עדויותיהם הנ"ל ד"ר קליין והנתבע. בהמשך עדותו ד"ר קליין נסג מדבריו הנ"ל ואמר: "שכלב מתעורר הוא לא קם על הרגליים ומתחיל לנבוח זה תהליך, גם אחרי התהליך הזה רוב הסיכויים שהוא יעמוד על הרגליים אבל יכול להיות שהוא ישכב, הוא לאו דווקא יקום. בסביבות 16:00 כשאנחנו היינו הכלב היה כבר ערני". (פרוט' עמ' 12-13).
39.ד"ר קליין הסביר בעדותו שבשעה 16:00 פרינס היה ערני, ו"הוא לא נשאר להשגחה הוא נשאר להמשיך לקבל נוזלים, כדי ששלב ההתאוששות בבית יהיה יותר קל ויותר קצר." עדותו היא בסתירה לאמור בדוח סכום המחלה שנערך על ידו. בדוח נכתב: "לאחר שהרים את ראשו ולהראות סימני הכרה הושאר במרפאה עם חימום סביבתי בתוך כלוב אשפוז להמשך התאוששות". לא נכתב כי הוא הושאר במרפאה לצורך קבלת נוזלים. נכתב כי הוא הושאר במרפאה עם חמום סביבתי.
40.סיכומה של נקודה זו, פרינס לא עמד על רגליו וטרם התאושש מהניתוח. הנתבע טען בעדותו שפרינס הראה את כל סימני החיים התקינים, עמד על רגליו וכשכש בזנב. במקום אחד אמר שפרינס "היה מאושש ומוכן לשחרור". במקום אחר אמר שפרינס "מראה מצב שהוא יכול ללכת הביתה". בסתירה לדבריו הנ"ל, בשיחה המוקלטת אמר שפרינס "עדיין לא היה במצב ללכת הביתה." הטענה, לפיה פרינס היה מאושש ומוכן לשחרור גם אינה מתיישבת עם העובדה שגם הנתבע וגם ד"ר קליין סברו שלא ניתן לשחרר את פרינס לביתו. סביר שהנתבע העלה את הטענה, לפיה ב- 16:30 פרינס היה מאושש, על מנת להצדיק את השארתו של פרינס לבד ללא השגחה.
41.ד"ר אפשטיין ציינה בחוות דעתה כי כ- 65% מתמותה בהרדמה של חיות מתרחשת בשלוש השעות שלאחר סיום ההרדמה (שלב ההתאוששות). בחוות דעתה כתבה כי "יש לנטר את החיה בזמן ההתאוששות, בעזרת מוניטורים או אדם משגיח, ולספק לה תמיכה (נוזלים חימום, שיכוך כאבים ותרופות אחרות), עד שתתאושש לחלוטין." ד"ר אפשטיין חיוותה דעתה כי לא הייתה השגחה מספקת ותמיכה בכלב בזמן ההתאוששות מההרדמה. (סעיף 8). בעדותה אמרה: "אבל זה כלב שהתאוששות שלו לא הייתה תקינה ובזה כולם מודים שהתאוששות שלו הייתה ארוכה. במכתב של הנתבע כתוב שד"ר קליין נשאר שם יותר זמן ממה שהיה צריך להישאר, הוא היה אכפתי אבל כלב שלכתחילה רואים שמשהו לא בסדר, לא הייתי משאירה אותו לבד." (פרוט' עמ' 6 ש' 33-36).
42.לאור הקביעה כאמור, לפיה פרינס לא סיים את ההתאוששות בשעה 16:30, היה צורך להשגיח עליו גם לאחר מכן. התארכות ההתאוששות מהניתוח מצביעה על סיכון נוסף אשר מחזק כי היה צריך להמשיך להשגיח על פרינס והותרתו לבד, בנסיבות המקרה, הייתה החלטה לא סבירה. כפי שצויין לעיל, ד"ר קליין, שהתקשר לתובעת בשעה 16:00 לערך, הודיע לה שהוא אינו משחרר את פרינס משום שהוא רוצה להמשיך להשגיח עליו. כלומר, ד"ר קליין גם היה בדעה שייש להמשיך להשגיח על פרינס. בפועל הנתבע לא שחרר את פרינס לביתו אך גם לא נשאר להשגיח עליו והשאיר אותו לבדו.
ה(3) הקשר הסיבתי וחובת הזהירות
43.הקשר הסיבתי העובדתי מתקיים בענייננו. אם פרינס הייה תחת ניטור והשגחה, הדבר היה מקטין את הסיכון למותו. בבחינת הקשר הסיבתי המשפטי, יש לבחון את מבחן הסיכון – האם הנזק שנגרם בשל ההתנהגות הרשלנית מהווה התממשות של הסיכון. (ע"א 4486/11 פלוני נגד פלוני, (1.5.2013). בענייננו, כאשר בעת שהושאר ללא השגחה פרינס טרם התאושש מהניתוח, וכאשר נותר לבדו פרק זמן ארוך, כשעה וחצי, קשר סיבתי זה מתקיים. הנתבע טען כי אפילו פרינס היה נותר בהשגחה, ייתכן שלא היה בכך כדי להצילו. אין בטענה זו לשלול קשר סיבתי. מבחינת המדיניות הראויה, ההימנעות מההשגחה היא מסוג ההתנהגויות שיש להימנע מהן כאשר דנים במידת הזהירות הנדרשת מווטרינר סביר.
ה(4) הנזק
44.התובעת תבעה פיצויים עבור עלות רכישת הכלב, הוצאות הטיפולים הרפואיים במשך שנת גידולו ועלות מזון. בפסיקת פיצוי ברכיבים אלה יש לבצע הפחתה מהפיצוי הנתבע משום שפרינס היה ברשות התובעת פרק זמן של כשנה, וחלק מההוצאות שהיא הוציאה עבור הטיפול הרפואי בו ורוב הוצאותיה עבור מזון, הן ללא קשר למותו. עם זאת, היא זכאית לפיצוי חלקי ברכיבים אלה. בגין עלות רכישת הכלב היא זכאית למרבית הפיצוי שנתבע, משום שבעת מותו פרינס היה כבן שנה בלבד. הפיצוי עבור רכיבים אלה יועמד בדרך של אומדן על 3,500 ש"ח.
45.נזקה העיקרי של התובעת הוא נזק לא ממוני ועיקרו הפגיעה הרגשית באובדן חיית מחמד אהובה. פרינס היה אצל התובעת כשנה והיא הייתה קשורה אליו, הוא היה חשוב לה והיא גילתה כלפיו דאגה רבה. לאחר שנאמר לה שהטיפול בו יסתיים בשעה 13:00 לערך, ומשהנתבע וד"ר קליין לא עדכנו אותה ביחס למצבו של פרינס, היא התקשרה למרפאה ולא נענתה. היא שבה והתקשרה לפחות פעמיים נוספות ולא היה מענה במרפאה. רק בשעה 16:00 לערך התקשר אליה ד"ר קליין ומסר לה שעוד לא ניתן לשחרר את פרינס. משלא עודכנה לאחר מכן, הייתה לא שקטה ולכן הלכה למרפאה. אז זכתה ליחס מנוכר מרעייתו של הנתבע, אשר אמרה לה שהנתבע אינו נוכח וסירבה לאפשר לה לראות את פרינס. היא שבה לביתה אך לא הייתה שקטה. היא חזרה בשנית למרפאה והמתינה לבואו של הנתבע בשעה 18:00 או 18:15. כשהגיע הלך לבדוק את פרינס ובישר לתובעת כי פרינס מת. ללא ספק נגרם לתובעת צער רב ולקח לה זמן להתגבר על האובדן. בהתחשב בנסיבות אלה, יועמד הפיצוי עבור נזק לא ממוני על הסך של 7,500 ש"ח.
ו. סוף דבר
46.הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
א.פיצוי בסך של 11,000 ש"ח.
ב.אגרת בית משפט, תשלומי התובעת למומחית מטעמה והוצאות תמלול, כולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה.
ג.שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
