ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
30922-03-15
19/03/2015
|
בפני השופט:
מוחמד חאג' יחיא
|
- נגד - |
המבקש:
ד"ר יונתן כהן
|
המשיבים:
1. עירית ירושלים 2. עמותת הקרן לירושלים 3. רשות הטבע והגנים 4. עמותת החברה להגנת הטבע
עו"ד מרדכי גולן עו"ד אדווה פוגל עו"ד נירית אהרון עו"ד דניאל אלון
|
החלטה |
1) מונחת לפניי בקשה "בהולה" מטעם המבקש שבה התבקש בית המשפט "לאסור על המשיבות 1-4 או מי מטעמן על העברת צבאים והכנסתם לעמק הצבאים בירושלים כל עוד מתבצעות עבודות פיתוח, בניה, תשתית ואחרות בעמק הצבאים, דבר המסכן את חייהם ושלומם של הצבאים באופן מידי" (להלן: "הבקשה"). לטענת המבקש, הצבאים אמורים להיות מועברים ל-"עמק הצבאים" במהלך החודש הנוכחי (מרץ 2015), זאת לפי פרסומים שצירף לעניין טקס הפתיחה של "פארק" בעמק האמור (להלן: "הפארק") ואשר עתיד להתקיים בסוף החודש, ומכאן דחיפות הבקשה.
2) הבקשה הוגשה ביום 15.3.15, ובדיון במעמד צד אחד, לאחר ששמעתי את המבקש, משלא מצאתי הצדקה למתן צו ארעי במעמד צד אחד, הוריתי על קיום דיון במעמד הצדדים, להיום (19.3.15).
3) לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון לפניי היום, נחה דעתי, כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בבקשה, ולכן דינה דחייה על הסף, הכל כפי שיבואר להלן.
4) אף שטרם הוגש כתב תביעה ממנו ניתן ללמוד מהן עילות התביעה, אך למקרא בקשת המבקש, נראה כי הבקשה מעוררת קושי משפטי בשאלת הסמכות העניינית לדון בה. לא ברור מהבקשה באם המבקש מבקש, למעשה, לתקוף את החלטת המשיבה 1 (עיריית ירושלים) לעניין עצם ההתקשרות עם המשיבה 2 (עמותת הקרן לירושלים) והתקשרותה של האחרונה עם המשיבה 4 (החברה להגנת הטבע) בכל הנוגע לפעילות האחרונה בעמק הצבאים, או שמא מדובר בבקשה שבבסיסה מותקפת החלטת המשיבה 3 (רשות הטבע והגנים) להעניק היתר למשיבה 4 להעביר צבאים לפארק.
5)בדיון היום, התברר כי ביום 1.2.15 העניקה המשיבה 3 למשיבה 4 היתר להעברת שני צבאים לפארק (להלן: "ההיתר"). עוד התברר בדיון כי שני צבאים כבר הועברו לפארק ביום 15.3.15.
6) בדיון לפניי חידד המבקש וטען כי אינו מפנה את בקשתו נגד המשיבה 1 אלא נגד הדרג המקצועי - כדבריו, בעיקר, הוא מלין על עיתוי העברת הצבאים לפארק [שורות 1-25, עמוד 3 בפרוטוקול]. בהקשר אחרון זה, הפנה המבקש את עיקר טיעוניו נגד המשיבות 3 ו-4, ולדידו "מתי להעביר זה בדיוק הבקשה. הדרג המקצועי ברשות הטבע והגנים הוא זה שקובע". בהמשך, ציין המבקש כי אינו תוקף את עצם מתן ההיתר אלא הבקשה היא: "שלא יעבירו את הצבאים בתקופה של טרם סיום העבודות הכבדות" [שורות 18-20, עמוד 5 בפרוטוקול].
7) לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בהקשר זה, סבורני כי האבחנה שעושה המבקש בין תקיפת עצם מתן ההיתר לבין מועד ההעברה של הצבאים לפי ההיתר - היא מלאכותית, זאת שכן, כעולה מדברי וטרינר רשות הטבע והגנים (מר קינג) בדיון מהיום, בעל ההיתר יכול לממשו מיד לאחר קבלתו; משמע - משניתן ההיתר עוד ביום 1.2.15, בעלת ההיתר רשאית הייתה לממשו באופן מידי. אפוא, ככל שמלין המבקש או כל מאן-דהו על עיתוי ההעברה, למעשה הוא מלין על עצם מתן ההיתר שהתיר את ההעברה בכל עת שהיתר זה בתוקף.
8) בשים לב להוראת סעיף 51 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולמקרא מכלול טענות המבקש הכתובות ולמשמע טענותיו בעל-פה, דומה כי אין בסמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בבקשה, שעיקרה כאמור, הוא תקיפת ההיתר שניתן למשיבה 4, בהתאם להוראות החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955, להעביר צבאים לפארק.
באי-כוח המשיבות 3 ו-4 טענו בדיון כי הסמכות העניינית בכגון-דא נתונה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. יתירה מכך, גם אם משתמעת מהבקשה של המבקש תקיפה של החלטה שניתנה על-ידי המשיבה 1, גם בהקשר זה, בשים לב להוראה המוזכרת לעיל בחוק בתי המשפט וכן בשים לב להוראות חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 [ראו סעיף 8 בתוספת הראשונה], נעדר בית משפט זה סמכות עניינית לדון בבקשה.