ת"א
בית משפט השלום באר שבע
|
31074-08-12
14/09/2016
|
בפני השופטת:
מיכל וולפסון
|
- נגד - |
התובע:
א.מ. עו"ד עזאיזה מאהר
|
הנתבעת:
משטרת ישראל עו"ד יעקב חמו
|
פסק דין |
1.התביעה בפני היא תביעת נזיקין על סך שך 150,000 ₪ בגין מעצר של התובע במשך 24 ימים מיום 27/11/17 ועד ליום 12/12/07 על רקע חשד לביצוע עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (בסיכומים הוסף גם יום המעצר המשטרתי – 26/11/07 -מ' ו').החשד התברר להיות לא נכון ואדם אחר הועמד לדין והורשע. התביעה הוגשה על פי עוולות הרשלנות ,סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, נ"ח , וכליאת שווא ,סעיף 26 לפקנ"ז, וכן לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), תשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים") ותקנה 8 לתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982 ׁ)להלן: "התקנות"). בהחלטה מיום 1/7/13 קבעתי כי התיק יתנהל רק לפי העילות האזרחיות, ובהעדר חוות דעת התובע יהיה מנוע מהגשת חוות דעת רפואית או להוכיח ראיות ברפואה.
התביעה הוגשה בגין הארכות מעצר שביקשה המשטרה מבית המשפט מיום 27/11/07 ועד שהתובע שוחרר ביום 16/12/2007. על פי כתב התביעה התובע נחשד ברצח והוא שוחרר אחרי שנתפס אדם אחר שהועמד לדין, הורשע ונגזר דינו בעבירת הרצח. לטענתו יש לפצות אותו בגין כליאת השווא. אקדים כי הקושי בתיק זה הוא כי התובע נחשד בביצוע שתי עבירות שונות, שכל אחת מהן מקימה עילת מעצר בפני עצמה.
משבחר התובע לנהל את התיק בעילה האזרחית ולא הפלילית, הוא עומד בפני קושי שנובע ממטרות הפיצוי. התביעה היא על פי עוולות נזיקיות שבהן מטרת הפיצוי היא להעמיד אדם במצבו אלמלא העוולה. על פי הראיות, כולל תיק החקירה שהוגש בשלמותו, התובע נחשד על ידי המשטרה בביצוע שתי עבירות שונות המתייחסות למנוחה. בכל בקשות המדינה להארכות מעצר לפי סעיף 13 לחוק המעצרים התבקשו הארכות מעצר בגין חשדות לביצוע העבירות הבאות:
רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, וסרסרות – מחיה על רווחי אדם העוסק בזנות לפי סעיף 199(א)(1), לחוק העונשין (להלן: "העבירות"). ביהמ"ש האריך את המעצרים בהתייחס ל-2 העבירות.
כליאת שווא
2. לטענת המדינה הארכות המעצר בוצעו על ידי בית המשפט ועל כן אין מדובר בכליאת שווא.
אין מחלוקת כי ביום 25/11/07 ,לפנות בוקר, נמצאה גופת אישה שעליה סימני אלימות רבים בחורשה באזור שכונה ג' ליד רכבת צפון בעיר באר שבע. הגופה זוהתה להיות של זויה יגודייב ז"ל. על פי הראיות בעת שהיא נרצחה באותו יום היא עסקה בזנות. על פי התשתית הראייתית המנוחה הייתה ידועה בעבודה זו בשם אנגלה/אנג'לה. בהתייחס לחשד בגין עבירת הסרסרות היה למשטרה יסוד סביר לחשד כבר מבוקרו של יום המעצר, דהיינו ה- 26/11/07 והעדויות הנוספות חיזקו את החשד הסביר לגבי עבירה זו כמפורט להלן. מבחינת החשד בגין עבירת הרצח, היה מידע מודיעיני עליו העיד העד אברהם נחמני מטעם המדינה, ועדויות על אלימות של התובע כלפי המנוחה בעבר הקרוב לרצח. הראיות הפורנזיות (תוצאות מעתק מנשך ) החלו להגיע ביום 2/12/11 והם לא קשרו את התובע עם החשד לרצח (עמ' 36 לפרוטוקול).
התפתחות החקירה
ביום 25/11/07 התובע הוזמן לחקירה ומסר מידע ושוב למחרת בבוקר ביום 26/11/07. בהמשך היום הוא נעצר בחשד לרצח ( דו"ח החתום על ידי רנ"ג חיים דידי משעה: "סמוך לשעה 17:00 " (במקור – מ'ו'), כרך 11 תיק פ"א 5177/07 ותיק פלא 447951/07, דף לב). לפי הדו"ח התובע נכבל באזיקים. למחרת בבוקר התובע הובא לבית המשפט להארכת מעצר לפי סעיף 13 לחוק המעצרים. מעצרו של התובע הוארך על ידי בית המשפט ביום 27/11/07 בגין חשד ל רצח ובגין חשד לסרסרות – מחיה על רווחי אדם העוסק בזנות. מעצרו הוארך בפעם הראשונה עד ליום 6/12/07 . על כך הוגש ערר לבית המשפט המחוזי . בית המשפט המחוזי דחה את הערר (בש 022339/07 בית המשפט המחוזי בב"ש, כב' השופטת רויטל יפה-כ"ץ, מוצג נ/1).
ביום 6/12/07 המעצר הוארך בשנית על ידי בית המשפט עד ליום 12/12/07. ביום 12/12/07 המעצר הוארך בשלישית על ידי בית המשפט עד ליום 18/12/07. ביום 16/12/07 התובע שוחרר ממעצר לאחר תום החקירה לגביו ולאחר שהחקירה בעבירת הרצח הובילה למעצר של המבצע של הרצח. המדינה לא העמידה את התובע לדין פלילי בגין העבירה של סרסרות לזנות וחיים מרווחי הזונה. התובע לא עתר בהליך הפלילי לפיצוי לפי תקנה 8 לתקנות וסעיף 38 לחוק המעצרים.