ת"א 31872-04-15 Burleigh Inc#.,Co 14845 נ' נט פיי בע"מ ואח'

לפניי בקשת הנתבעת 4, לחיוב התובעת, חברה זרה, בהפקדת ערובה להוצאותיה בגובה 10% מסכום התביעה (העומד על סך של כ-5.9 מיליון ₪) בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן "תקנות סד"א") ולהוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

הבקשה הוגשה במקור ע"י נתבעת 4, ואליה הצטרפו הנתבעים 1-3, על כלל נימוקיה.

הרקע בתמצית:

עניינה של התביעה בהפרה נטענת של הסכם שנערך בין התובעת לנתבעות 1 ו-4 לסליקת אשראי תמורת עמלות. התובעת טענה, כי נפלה לתרגיל עוקץ של הנתבעים שלא לשלם לה את הכסף המגיע לה, כשהנתבעות נאחזות בהפרדה מלאכותית ביניהן, על אף שהנתבעת 4 היא "בשר מבשרה" של הנתבעת 1, וזאת נעשה בכדי לחמוק מאחריותן כלפי התובעת. עוד נטען, כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבעים 3 ו-5, להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת 1 ולחייב את נתבעת 2, בעלת המניות בה.

הנתבעים 1-3 טענו, כי התובעת היא חברה זרה וכי הם אינם נותנים שירותי סליקה לחברות זרות אלא שירותים טכניים בלבד. נטען, כי הנתבעת 4 אינה קשורה לנתבעת 1 אלא בקשרי עבודה בלבד, וזו לא בבעלותה במישרין או בעקיפין. עוד נטען, כי ההתקשרות הסתיימה בשל אופי פעילותה של התובעת, המפעילה אתר אינטרנט להימורי קלפים ועסקה בפעילות בלתי חוקית. כמו כן נטען, כי אין עילת תביעה אישית כלפי הנתבע 1 ולא מתקיימים התנאים להרמת מסך.

הנתבעת 4, העלתה טענות מקדמיות לפיהן מדובר בעניין שהוא נשוא ההסכם בין הצדדים הקובע סעיף ברירת דין לפי הדין הקפריסאי – הוא מקום מושבה של הנתבעת 4, וכי שם יש לנהל את ההליך שכן מירב הזיקות והפורום הנאות מובילים לשם. כמו כן נטען, כי על התביעה חל שיהוי ניכר, כי ההסכמים לא הופרו, כי אין עילה להרמת מסך וכי אין קשר בין הנתבעת 4 לנתבעת 1, פרט לקשרי עבודה משותפים.

הנתבע 5 טען, כי התביעה הוגשה כנגדו באופן אישי רק כדי להפעיל עליו לחץ פסול ולסחוט ממנו מידע על האירוע שאז, בתמורה, ימחק נגדו כתב התביעה. מכל מקום כתב התביעה אינו מגלה כל עילה אישית כנגדו, בין היתר משום שהנתבע 5 שימש כמנהל מכירות בלבד בנתבעת 1, אינו נושא משרה בכיר בחברות ואין לו יכולת להשפיע על ניהול עסקיהן.

הבקשה דנא לחיוב בערובה

טענות הנתבעים (המבקשים) בבקשה:

הנתבעת 4 טענה, כי התובעת הינה חברה זרה הרשומה במדינת אנטיגואה, המצויה באיים הקריביים. נטען, כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף 519 לתקנות סד"א וסעיף 353א לחוק החברות, בשים לב לכך שהתובעת מאוגדת מחוץ לתחום השיפוט וככל שהנתבעת תזכה בהוצאות, היא תתקשה לגבות את המגיע לה באין בידי התובעת להצביע על נכסים הנמצאים בארץ מהם תוכל להיפרע כאשר נטל ההוכחה לקיומם של נכסים אלו על התובעת ובשים לב לכך שמדובר בחברה כאשר חוק החברות קובע חזקה לפיה חברה תחויב בהפקדת ערובה וכשהנטל על התובעת לסתור את החזקה ולקבל פטור מערובה.

כמו כן נטען, כי סיכויי התביעה קלושים ולאור ההליכים הצפויים ועלות ניהולם ובהתחשב בסכום התביעה, התבקש בית המשפט להשית על התובעת ערובה כספית בסך של 500,000 ₪ (כ-10% מסכום התביעה).