פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

1.תביעת נזקי גוף בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק").

2.כאמור בתביעה, נפגע התובע בתאונת דרכים מיום 12/2/13, כאשר ביקש לרדת מרכב. הרכב המדובר הוא משאית מנוף, והנתבעת היא מי שבטחה המשאית בבטוח חובה.

3.בישיבת 18/1/17 פוצל הדיון בין שאלות החבות והנזק והחלטה זו מתייחסת לסוגיית החבות.

4.הודעת התובע במשטרה צורפה לתצהירו ואף ב"כ הנתבעת ביקשה להגישה במהלך השמיעה. לפיכך, קבילה הודעה זו, כפי ההחלטה שניתנה בישיבת ההוכחות. זאת להבדיל מתשובות לשאלון שצירף התובע לתצהירו ואינן קבילות לאור התנגדות שבאה בשלב הקדם.

לפי הגרסה שמסר התובע במשטרה אירעה התאונה ב-15:30 ברחוב בר גיורא שבשכונת הדר בחיפה. לדבריו באותה הודעה, לאחר סיום עבודת העמסה של דברי ברזל ועץ באמצעות מנוף על המשאית, ועת שהתכוון לעלות למשאית כדי לנסוע חזרה לכיוון סכנין, הבחין הוא במריצה שכבר העמיס קודם באמצעות המנוף, כשהיא בולטת החוצה מארגז המשאית. הוא חשש שתיפול תוך כדי הנסיעה, ולכן החליט לעלות לארגז המשאית כדי לסדרה. הוא העביר אותה למקום בטוח בארגז. בזמן שרצה לרדת מן הארגז, נפל ארצה ונפגע בידו השמאלית.

על פי גרסה זו תם כבר שלב הטעינה, וסידור המריצה היה למטרה בטיחותית שנכנסת למטרות תחבורה של השימוש ברכב (ראה להלן). הנפילה הייתה במהלך ניסיון הירידה מן הארגז לאחר סידור המריצה.

5.גרסה דומה נתן התובע בסע' 3 לתצהירו. הוא הוסיף כי הבחין במריצה כשהיא בולטת החוצה מן הארגז באמצעות המראה של תא הנהג. עוד הוסיף שהוא זוכר שעלה לארגז כדי להעביר המשאית למקום בטוח – קשר אותה.

6.על פי האמור בתצהירו נכח במקום מר נימר מחמוד אבו סלאח שעזר לו בקשירת דברי הברזל והעץ (האחרון יכונה "נימר").

7.נימר נתן תצהיר התומך בגרסת התובע. העד ציין בתצהיר כי עזר לתובע בקשירת דברי הברזל והעץ בזמן העמסתם לארגז המשאית באמצעות המנוף. לאחר סיום העמסה על התובע לארגז המשאית כדי לקשור מריצה, ובזמן שירד מן המשאית נפל.

במהלך החקירות הוגשו תמונות של משאית המנוף המעורבת. מר נימר העיד שראה את העלייה המחודשת של התובע לצורך סידור מחדש של אותה מריצה. ולאחר מכן הבחין בנפילתו.

8.לאחר המקרה, בשעות הערב, הצהיר התובע שנבדק במרכז רפואי "פורייה". צורף סיכום האשפוז משם. מאותו סיכום עולה שהתובע התקבל למחלקה אורתופדית בערב התאונה בשעה 21:15 ושוחרר ביום למחרת. בבדיקתו במיון נמצאה נפיחות בשורש כף יד שמאל, וצילומי הרנטגן חשפו פריקה בעצמות קרפליות עם שבר של עצם הסירה. בוצע ניתוח שחזור וקיבוע ע"י גבס מלא מתחת למרפק. בדיקת CT שנערכה דרך הגבס חשפה שברים בסקפויד ושתי פריקות. היה גם חשד לשבר נוסף.

9.התובע צרף גם טופס ב"ל 250 שקיבל ממעסיקתו היא חברת ההובלות בה עבד. מדובר בחברה בבעלות אביו, והטופס אינו מעלה או מוריד לענין נסיבות התאונה. לעת חקירתו הנגדית ציין התובע כי לאחר התאונה הזעיק את אביו, וכי האב הגיע יחד עם אחי התובע. התובע נסע עם מי מהם לביתו בסכנין, התקלח והתארגן, ומשם נסע לבית חולים פורייה אליו הגיע בשעות הערב (שעת הקבלה למחלקה האורתופדית הייתה 21:15 כאשר מן הסתם הגיע למיון קודם – הערה שלי, י.פ).

10.הנתבעת מפנה בסיכומיה לסתירות ופרכות שנפלו בגרסת התובע ונימר. עמדתי שונה. בחקירתו המדוקדקת של התובע, ואף בחקירתו של מר נימר- לא נפלו סתירות, ודאי לא מהותיות. לא לכל ניואנס מינורי או אי התאמה לשונית ניתן להתייחס כסתירה, מהותית או בכלל.

11.גרסתם של מר נימר ושל התובע בחקירה הנגדית הותירה רושם אמין, והיא תואמת לגרסה בתביעה ובתצהירים.

דוגמא לאי התאמה מינורית שנפלה: התובע העיד שכדי לעלות לארגז המשאית טיפס על הגלגל שמתחת לארגז ואז על אחת הבליטות שבארגז, ואילו נימר העיד כי עשה שימוש בסולם הקבוע שליד הקבינה כדי לטפס לארגז, ולא טיפס על הגלגל. בין אם התובע לא דייק ובין אם נימר לא דייק- לא מדובר בסתירה מהותית, אלא במה שנחזה ככשל של הזיכרון האנושי בפרטים טפלים, שמא עירוב בין מסקנה לבין זיכרון בלתי אמצעי.

דוגמא נוספת: התובע העיד בחקירתו כי כבר הספיק לעלות לקבינה של המשאית כדי לנסוע לסכנין, אולם אז הבחין במראת הצד באותה מריצה בולטת ולכן שב וירד כדי לסדרה. גם בכך ראתה ב"כ הנתבעת סתירה שכן בתצהיר ציין התובע כי התכוון לעלות לתא הנהג כדי לנסוע בחזרה מחיפה לסכנין ואז הבחין דרך המראה באותה מריצה בולטת. כלומר לגרסה זו טרם הספיק לעלות לקבינה. ואילו בהוכחות ציין שכבר הספיק לעלות לקבינה, ואז הבחין במראת הצד במריצה הבולטת. התובע הסביר את הסתירה במילותיו , ולטעמי כלל לא מדובר בסתירה. כוונתו, גם בתצהיר , הייתה שעלה לקבינה והתכוון לנסוע, אולם טרם הספיק להתחיל בנסיעה. סעיף 3 לתצהיר סובל מילולית גם פרשנות זו, וברור שזו הייתה הכוונה.

עוד דוגמא: הנתבעת נתפסה לניסוח סע' 3 לכתב התביעה לפיו אירעה התאונה "במהלך נסיעה" הניסוח היה אמנם יכול להיות ברור יותר, אולם כבר באותו סע' צוין שהתאונה אירעה במהלך ירידה מן הרכב, והתובע צירף לתביעתו את ההודעה במשטרה , בה ציין כאמור שהתאונה אירעה לאחר סיום העבודה עת התכוון לנסוע בחזרה לסחנין, הבחין באותה מריצה בולטת, החליט לעלות לארגז ולסדרה. אז כתב במילותיו בהודעה "תוך כדי הנסיעה ובזמן שירדתי מארגז המשאית נפלתי ארצה ונפגעה ידי השמאלית". ברור הרי שהירידה מן הארגז שמתאר התובע בהודעתו ברצף לתום סידור המריצה, לא אירעה במהלך נסיעה; ונהיר למדי שאותה שגגה ניסוחית של מי ששפתו העברית אינה רהוטה (אם כי הוא דוב ר אותה) – עשתה דרכה לסע' 3 של כתב התביעה. אני סכור שגם לנתבעת בכל הכבוד, היה הדבר אמור להיות נהיר. העובדה שאין סתירה אין פירושה שהגרסה אותנטית, רק שהסתירה מדומה. ברור שהתובע לא התכוון בסע' 3 לתביעה לטעון לגרסה שונה מן ההודעה שהוא עצמו צירף לכתב התביעה , וברור שמאותה הודעה לא עולה נפילה במהלך נסיעה.

12. נימר, כפי שהעיד, עבד אצל אותו קבלן באתר הבנייה שהזמין את משאית המנוף בה נהג התובע, על מנת לפנות פסולת בנייה ממן קרשים ומוטות ברזל. גם התובע וגם נימר העידו שאין ביניהם קשרי חברות מעבר להיכרות במסגרת העבודה. שניהם העידו כי נימר קשר את הציוד (חומרי הבנייה) לוו של המנוף, והתובע עם שלט הפעיל את המנוף והעמיס אותו על המשאית. התובע העיד כי סידר את הציוד מלמטה, כלומר בלי צורך לעלות לארגז. נימר העיד כי התובע עלה וירד מספר פעמים למשאית. כלומר יותר מפעם אחת. אולם גם לכך יש הסבר הגיוני, כאשר יש להבדיל בין העמסת הציוד באמצעות המנוף וסידורו ידנית לבין קשירתו - לפחות אותו חלק שבו הנערם לגובה. לשם הסידור, אכן סביר שהתובע נאלץ לרדת ולעלות כמה פעמים.

הנפילה אירעה כאמור לאחר שכבר תמה ההעמסה, והתובע התכוון בכלל לנסוע, אך אז הבחין באותה מריצה בולטת, והחליט להזיזה ולקושרה מחדש. לדבריו בחקירה, לאחר ששב וטיפס על הארגז, עמד על גבי הציוד המועמס , כדי להזיז המריצה ולקשור אותה מחדש. לאחר שסיים , ירד מן הגובה לכיוון רצפת הארגז, כדי לרדת, ואז החליק ונפל לקרקע מבעד לדופן הארגז. בנפילה, שבר את ידו.

13. התובע עומת בחקירה עם העובדה שסרב לשחזר מול החוקר את אופן הנפילה בטיפוס למשאית דומה לזו ממנה נפל. הדבר עולה אכן גם מתמליל חקירתו שהוגש בעמ' 31 לתמליל (הקלטת השיחה עם החוקר-נ/4). אין בכך שום רבותא, ואין חובה לו לתובע לערוך שחזורים של התאונה ע"י טיפוס מחודש לארגז משאית. לא ברור גם כיצד ניתן לשחזר תאונה מעין זו, באופן בו התרחשה, אלא אם כן מדגים התובע את אופן נפילתו ע"י נפילה מחדש מבעד לדופן, מה שגובל כמובן באבסורד. אין פירוש הדבר כי לעיתים אין ערך לשחזורים מעין אלה, אך כאשר הסביר התובע, והסברו מקובל עלי כי ירד מן הגובה, מן הציוד עליו עמד לגובה ארגז המשאית ובמהלך הירידה החליק ונפל, כאשר הארגז עמוס ציוד, ניתן בהחלט לקבל שהתובע הניח רגלו על מדרך לא יציב או החליק בשל אובדן רגעי של שווי המשקל, ונפל מעל ומעבר לדופן השטוחה של ארגז המשאית (צילומי המשאית המעורבת צורפו כמוצג נ/6).

לדבריו, נפל מגובה של מטר וחצי לערך . נפילה פתאומית כזו בהחלט יכולה מבחינת הדינמיקה שלה להביא לשבר ממנו סבל התובע בתאונה (ראה להלן). הנתבעת בסיכומיה טענה לאי ההיגיון של דינמיקת הפגיעה, כאשר הנפילה היא מגובה 3 מטר. אולם 3 מטר, אף לשיטת הנתבעת, משקפים גובה מקורב של ראש התובע מעל פני הקרקע, בעת הנפילה. ואלו ברור שהתובע בדבריו התכוון לגובה מטר וחצי של רגליו מעל לגובה פני הקרקע, לעת הנפילה. ברור גם שלא מדובר במתמטיקה מדויקת. יכול שהגובה היה מטר וחצי ויכול שמעט יותר. הדבר לא מעלה או מוריד.

הנתבעת בסיכומיה ראתה בגרסת התובע לפיה עמדה המריצה על הציוד ולא על רצפת הארגז משום אבולוציה של הגרסה. איני סבור שמדובר בהתפתחות של הגרסה. התובע הבחין במריצה שהעמיס על בארגז – ואכן סביר שעמדה על ציוד ולכן בלטה החוצה. התובע עצמו תיאר איך טיפס על הציוד כדי לסדרה. אין כאן סתירה אלא פירוט.

התובע העיד גם כי נפל כאשר פניו מצויות בכיוון המשאית, ובכיוון הציוד (עמ' 12, שו' 24 ו 27), והסביר שאז החליק ונפל. לדבריו ידו התקפלה מאחורי רגלו בנפילה. כעולה מתעודת סיכום האשפוז שצורפה, נגרם שבר בשורש כף היד והדבר בהחלט יכול להתיישב עם נפילה באופן בו תואר, כאשר התובע ניסה להדגים בחיווי פיזי ובמילותיו, כי ניסה לבלום הנפילה ואז נשברה ידו.

14. נימר באר כי אותה מריצה אותה סידר התובע מחדש היתה בסמיכות למנוף הנחזה בנ/6 והדבר גם תואם דברי התובע בישיבה (התייחס לתמונה של משאית דומה (נ/1)), שהמריצה היתה "ערומה" בגובה על גבי הציוד, באותו חלק התחום בדפנות בתוך הארגז, ובו מצוי המנוף.

15. עיינתי גם בתמלילי חקירתם של נימר של התובע ואף שם לא נמצאה לי שום סתירה מהותית. להיפך, בעמ' 2 לתמליל הקלטתו מתאר נימר כי התובע התחיל לקשור ועלה למעלה לשים חגורה, וכשירד אז כנראה התחלק. כלומר שוב התאונה ארעה כבר בשלב הירידה. כך בעמ' 8 לתמליל הקלטתו, מתאר התובע כיצד עלה כבר למשאית ואז הסתכל במראה וראה את המריצה הבולטת. כך בעמ' 30 לתמליל מתאר הוא איך נפל מן הארגז למטה כאשר הוא מאשר דברי החוקר שהחליק כאשר הלך על הקצה . ממילים אלה לא ניתן לקבוע כי הנפילה ארעה בטרם החל שלב הירידה אלא המעיין בכל קטע בעמ' 30 למד שהתובע מנסה פשוט לתאר במילותיו את הארגז ממנו נפל. הנתבעת עצמה בסיכומיה (עמ' 11 פס' 4) מפנה לדברי התובע כי עלה על הציוד עליו הוערמה המריצה, ירד ממנו, הגיע לקצה הארגז העליון ואז נפל (הכוונה כנראה לאותו קטע מדופן שבתוך הארגז, המוגבה מעט ובו מצוי המנוף, כנחזה מן התמונות – י.פ). ה"קצה" אינו אלא חלק מן הארגז. איני רואה כאן שום סתירה, וכאמור לא כל פירוט עודף הנו סתירה.

16. לשלמות התמונה, ובשונה מסיכומי ב"כ הנתבעת, אין עסקינן בעדות יחידה של בעל דין או בהימנעות מהבאת ראיות. לא עולה אפוא שאלת תחולתו של סע' 54 לפקודת הראיות. התובע כאמור זימן לעדות את נימר שחזה בעיניו בתאונה, אף עדותו נמצאה מהימנה, ותמכה בגרסת התובע. ב"כ הנתבעת טענה כי מחקירת נימר עולה כי לא ראה הנפילה, והוא לא יודע למה נפל התובע.

התרשמותי מעדותו של נימר בפירוש שונה. נימר כן ראה את הנפילה , אך אכן לא יודע למה נפל התובע, במובן זה שלא ידוע לא במה נתקל או על מה החליק. בשלב ראשון גם לא היה לו ברור מדוע שב התובע וטיפס לארגז המשאית לאחר שכבר סיים ההעמסה והתכוון לנסוע, ושאל אותו על כך לאחר המקרה.

אך ברור שמדובר היה בנפילה במהלך ניסיון הירידה החוזרת של התובע מן הארגז. על זאת יכול היה נימר להעיד ממראית עיניו, וכך עשה (עמ' 21 לפר' למטה, שו' 15-21).

הנתבעת טוענת שיש סתירה בין הגרסה לפיה נפל התובע מן הארגז, לעומת דבריו בחקירה לפיהן עמד על הציוד, וכשירד לאחר שסיים לסדר את המריצה התחלק במהלך הירידה. כלומר התאונה לא אירעה כשירד מן הארגז למטה אלא לגרסתו החדשה כביכול החקירה, כאשר ירד מן הציוד לכיוון הארגז. התרשמתי כי אכן מדובר בנפילה כאשר מדרך רגליו של התובע, שעמד על ציוד בארגז, לא היה יציב, ולאחר שהחל לרדת ממנו לכיוון רצפת הארגז, לאחר עיגון המריצה, החליק במהלך הירידה. אין כאן סתירה אלא שוב פירוט נוסף ועודף של דרך התרחשות שאינו סותר גרסת הבסיס. מדובר בכל מקרה בנפילה מבעד לדופן הארגז תוך ניסיון לרדת מן הארגז ארצה, ולחזור לתא הנהג כדי לנסוע. הנפילה אירעה כאשר החל כבר שלב הירידה, ובמהלך אותו שלב. הרי כדי לרדת מן הארגז ארצה צריך היה התובע קודם להגיע לרצפת הארגז , וכך ניסה לעשות בעודו עומד בתוך הארגז אך מעט מעל רצפתו, על ציוד ערום לגובה . אין מקום לפיצול מלאכותי בין ניסיון לרדת לרצפת הארגז וירידה ממנו. מדובר במהלך שלוב ורציף של ניסיון ירידה מן הארגז, לאחר שתם שלב הטעינה, במהלכו אירעה הנפילה.

לא ראיתי לקבל גם הטענה כי שבר בשורש כף היד היה אמור "להריץ" התובע מידית לבית החולים הקרוב ביותר בחיפה (שם אירעה התאונה); במקום שיסע לסכנין, יתקלח, ויגיע לבי"ח פוריה בחלוף כמה שעות, בערב. שבר מן הסוג האמור עשוי לגרום כאב עז, אך גם כאב לא עז , בלי קשר להגבלת התנועה. גם רף הכאב משתנה מאדם לאדם. בהחלט ניתן לקבל דברי התובע כי ביכר להיות מטופל בבית החולים המוכר לו, והענין סבל דחיה של כמה שעות, והוא ביקש קודם להגיע לביתו ולהתקלח לאחר יום עבודה בו הזיע (עמ' 16 שו' 19-20 , ועמ' 17 לפר'). ואגב, בבחינת טיעון מיגו, אם ביקש התובע לבדות גרסה מעיקרא, כאשר התאונה אירעה בכלל ליד בית חולים פוריה אליו פנה בערב, יכול היה למקם הזירה ליד אותו בית חולים.

הנתבעת בסיכומיה ביקשה לשוות לנפילה אופי של נפילה שלא במהלך הירידה, היינו כשהירידה טרם החלה. כך הפנתה לעמ' 13 שו' 19 שם נשאל התובע האם עשה צעד לאחור, כנראה לא שם לב איבד שווי משקל ונפל, והאחרון השיב "אוקיי". אין בכך כדי לשלול גרסתו כי הנפילה הייתה לאחר שכבר החל שלב הירידה. הוא העיד כי ירד כשפניו מופנות לכיוון הציוד והמשאית, ובהחלט סביר שהניח רגלו במהלך הירידה על מדרך רגל לא יציב ואז החליק ונפל.

זאת ועוד אותה שאלה לה השיב התובע "אוקיי" באה לאחר שאלה אחרת, בה נשאל האם ירד מן הציוד למשטח הארגז. כך אכן אירע לקביעתי, כאשר התובע ביקש לרדת למשטח הארגז וממנו לקרקע ואז נפל. אין לפצל את שלב הירידה לאטומים מופרדים ומובחנים אלא מדובר במהלך אחד שלא הושלם עקב הנפילה.

17.אני מקבל אפוא גרסת התובע, וקובע כי התאונה ארעה באופן הבא:

א.התובע הוזמן כנהג משאית מנוף לפנות פסולת בנין וציוד מאתר בניה. החברה בה עבד הינה חברה משפחתית בבעלות אביו. הוא הגיע עם המשאית מסכנין לחיפה.

ב.באתר פגש את נימר. האחרון עבד אצל הקבלן שהזמין את הפינוי.

ג.המטען הועמס על גבי ארגז המשאית. נימר קשר את המטען לוו המנוף והתובע הפעיל המנוף באמצעות שלט, והניח את הציוד על גבי הארגז. הוא סידר אותו וקשר אותו בעודו עומד מבחוץ, אולם הסידור הצריך גם מספר עליות וירידות שלו לארגז.

ד.כפי שניתן להתרשם מתמונות המשאית ניתן לטפס פיזית לארגז דרך הדפנות בצדדים ביותר ממקום אחד, ואין זה משנה כיצד עלה התובע. יתכן גם שעלה כל פעם באופן אחר.

ה.לאחר שסיים לסדר את הציוד ולקשור אותו על הארגז, ירד התובע מן הארגז ועלה לתא הנהג. הוא התכוון לנסוע בחזרה לסכנין, אולם אז הבחין במראת הצד בבליטה של המריצה. הוא החליט לרדת, ולסדרה מחדש היינו להזיזה למקום בטיחותי יותר כדי שלא תעוף מן הארגז במהלך הנסיעה, ולקשור אותה מחדש.

ו.הוא עלה מחדש לארגז המשאית, טיפס על הציוד עד שהגיע למריצה שהיתה בגובה בסמיכות למנוף, סידר אותה מחדש, קשר אותה ואז התחיל לרדת. במהלך ירידתו לכיוון רצפת הארגז ממנו ביקש לרדת כדי לחזור לתא הנהג ולנסוע, החליק ונפל מעבר לדופן הארגז.

דיון

18. בשים לב לקביעותי העובדתיות, לטעמי חלה ההגדרה הכללית ל"תאונת דרכים" שבחוק שהנה –

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"

נזק גוף – אירע. אין חולק כי המשאית על הארגז שבה הנה רכב מנועי, כהגדרתו בחוק. השאלה אם אירע עקב "שימוש ברכב מנועי" ו "למטרות תחבורה".

הגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבחוק הנה –

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"

19.לו מדובר היה בנפילה במהלך סידור המטען, שמא ניתן היה לטעון כי חל חריג הטעינה שבסיפת הגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבחוק, כאשר הרכב עומד. אולם כפי שנקבע בהלכת אוסם נ' סמג'ה (ראה בהמשך), חריג זה חל ממילא רק על התיבה הצמודה לו לפניו שעניינה בהינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו (הכוונה כאן לעבודת אנשי מקצוע כגון מכונאי רכב, והתובע אכן אינו מכונאי שטיפל ברכב, אולם הדבר אינו מעלה או מוריד. אין מדובר בהינתקות של חלק מהרכב או מטענו).

בלי קשר לתחולת חריג הטעינה והפריקה שנראה שאינו חל, לו מדובר היה בנפילה מקרית במהלך סידור המטען על הארגז, בטרם החל שלב הירידה, ניתן היה לטעון אכן, כי בלי קשר לשאלה אם חל חריג הטעינה שבסיפת הגדרת השימוש, לא מתקיימת אף אחת מחלופות ה"שימוש ברכב מנועי", כהגדרת הביטוי בסעיף 1 לחוק.

20. לא כך פני הדברים כאשר לקביעתי תם שלב סידור המטען, והנפילה ארעה במהלך ניסיון הירידה של התובע מן הארגז, כאשר ניסה לרדת מן הציוד עליו עמד בתוך הארגז אל רצפת הארגז, וממנו לקרקע. במצב דברים זה כפי שאף נקבע בע"א 6936/11 המגן נ' פלוני (להלן: "פרשת המגן") מדובר בתאונת דרכים.

בפרשת המגן נקבע כי הנפגע נפל כאשר טיפס על המכולה המחוברת למשאית לצורך מתיחת כיסוי ברזנט שכיסה את המטען, ואז ניתק אחד משלבי סולם המכולה, עליו טיפס, והוא נפל ונפגע. נקבע שם שהמכולה היא חלק אינטגרלי מן המשאית, מרגע שחוברה למשאית, בשים לב ליעודה (סעיף 12 של פסק הדין); לא כל שכן בענייננו ביחס לארגז, כאשר מדובר על משאית מנוף עם ארגז. בפרשת המגן נקבע בנסיבות אלה, כי התובע שם נפגע במהלך הכניסה לרכב.

למעלה מזאת: נקבע שם כי אף אם תחשב העלייה למכולה לצורך מתיחת כיסוי הברזנט כפעולת לוואי של חריג הטעינה והפריקה , הרי שאין בהתקיימות חריג הפריקה והטעינה כדי לשמוט הקרקע מאחד מהשימושים המוכרים האחרים המתקיימים במקביל (כפי שנקבע בהלכת אסם נ' סמג'ה, רע"א 418/03). הכניסה לרכב (שם) הינה אחד מחלופות השימוש ברכב המנועי, ובענייננו – הירידה ממנו, המוגדרת אף היא כדרך שימוש עצמאית בהגדרת "שימוש ברכב מנועי".

כלומר: אף אם היינו משקיפים על המקרה כעל ירידה מרכב שהנה חלק מפעולת הלוואי של סידור המטען במהלך טעינתו, מדובר גם אז בחלופת שימוש מוכרת, שאינה מוחרגת על ידי חריג הטעינה.

זאת אף תחת ההנחה, שיש תחולה לאותו חריג , וכי לא תם שלב הטעינה לעת הנפילה, כפי שקבעתי.

בין אם יש תחולה לחריג הטעינה שבסיפת הגדרת השימוש ברכב מנועי, ובין אם אין לה תחולה, משעה שלקביעתי אירעה הנפילה לאחר שהחל שלב הירידה המחודשת מן הארגז ובמהלך אותו שלב, מתקיימת הגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבחוק.

אותו שימוש מוכר, צריך שיהא גם למטרות תחבורה, על מנת שתתקיים ההגדרה הכללית בסעיף 1 ("מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"). אדרש לכך כעת.

21. עיגון המטען לצורך הגבלתו באופן בטיחותי במהלך הנסיעה ולקראת הנסיעה קשורה באופן הדוק לתהליך ההובלה, והיא מקיימת את מטרות התחבורה שכן נועדה "לשמור על שלמותו של המטען ולאפשר את הובלתו בבטחה" (סעיף 14 לפסק הדין בפרשת המגן – כפי שנקבע שם ביחס להידוק הברזנט מעל למטען המכולה). ובענייננו, התובע ביקש לוודא שהמריצה לא תעוף החוצה מארגז המשאית במהלך הנסיעה. זו הייתה מטרת העלייה לארגז, וממילא הירידה ממנו בתום סידור המריצה.

ראה למשל גם פס' 5 לרעא 455/16 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' מוניק אלמישאלי (ניתן ב 10.3.16). שם דובר על עיגון מטען אישי לאופנוע כחלק מתהליך הכניסה לרכב – אך אין שוני רלבנטי לעניין המטרה התעבורתית. נקבע שעיגון מטען אישי לבל יישמט הנו פעולת לוואי חיונית לרכיבה על הקטנוע. גם מטען אישי שעוגן שלא כהלכה יכול להתעופף במהלך הנסיעה וכך להוות סיכון תעבורתי, וגם מריצה מארגז של משאית שלא עוגנה לבטח. אני דוחה עמדת ב"כ הנתבעת בסיכומיה, כי עיגון המריצה לבטח כדי שלא תעוף מן הארגז במהלך הנסיעה בחזרה לסכנין אינו משרת מטרה תחבורתית. אכן לא מדובר על בטיחות תעבורתית של הרכב עצמו, אך כך הרי היה גם בפרשת המגן שנגעה לעיגון לבטח של מטען במכולה, ומזכירה כאמור ענייננו בנסיבותיה. וגם עיגון מטען אישי לקטנוע אינו מונע נסיעה בטוחה של הקטנוע עצמו.

הוא נועד למנוע סיכון תעבורתי שנוצר מן השימוש בקטנוע ככזה, ובעניינו, סיכון תעבורתי שיווצר מן השימוש התעבורתי במשאית ככזו, אם לא תעוגן המריצה.

22. ב"כ הנתבעת הפנתה להלכות הבאות:

א. ע"א 6223/98 שיבלי נ' הדר. שם נפגע נהג משאית , שלאחר העמסת המטען בארגז, החל לפרוס ברזנט שיכסה את המטען בארגז. אחת הגומיות התופסות את הברזנט השתחררה בעת מתיחת הברזנט ופגעה בפניו. שם נקבע שמדובר בחלק אינטגרלי מתהליך הפריקה והטעינה.

אלא שראשית לא חלה שם התנגשות עם שימוש מוכר אחר שבחלופות הגדרת "שימוש ברכב מנועי", שיקים הגדרת השימוש. תהליך הירידה טרם החל. שנית מדובר בהלכה שניתנה ב 16.12.98 – הרבה לפני שניתנה הלכת אוסם נ' סמג'ה (ראה להלן). וראה הדין העכשווי במקרה דומה שנידון בענין אלמישאלי כאמור, כאשר כן חלה התנגשות בין חלופת השימוש שעניינה בכניסה לרכב לבין חריג הטעינה.

ב. רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר ( ניתן ב 26.8.97 - רלבנטי כשבוחנים האם הכניסה או היציאה מן הרכב מקיימים גם מטרה תחבורתית, כדרישת הסיפא להגדרה הכללית. שם הייתה כניסה המחודשת של הנהג לתא הנהג, לאחר שכבר סיים הנסיעה והמשאית חנתה. העלייה המחודשת היתה לשם נטילת מצית שנשכח. והפגיעה היתה במהלך הירידה המחודשת לאחר אותה עליה לצורך נטילת המצית. לנטילת מצית אין דבר וחצי דבר עם מטרה תחבורתית ונקבע אפוא שלא מדובר בתאונת דרכים. לא כן בענייננו אנו כאשר הפגיעה במהלך שלב הירידה מן הארגז, כשהעליה אליו היתה לצורך עיגון מטען לבטח , ממש בטרם הנסיעה המיועדת בחזרה לסכנין).

ג. רע"א 5880/92 ניר לי שיפוצים ובניה נ' נזרי (ניתן ב 20.2.03 –שם היתה התנגשות בין חריג הטעינה והפריקה לבין דרך השימוש של הינתקות או נפילה מרכב עומד , הקודמת לחריג הטעינה והפריקה ולכן החריג חל עליה. אך ראה ההערה בסע' 11 לפסה"ד בפרשת ניר לי, הנוגע לתחרות אפשרית בין החריג לבין חלופת שימוש אחרת שאינו מחריג, כפי שאף נקבע בהמשך בהלכת אוסם נ' סמג'ה).

ד. רע"א 418/03 אוסם נ' סמג'ה (ניתן ב 13.12.04). הובהר שם כאמור כי בהתנגשות בין חלופה מחלופות הגדרת השימוש ברכב מנועי שאינה מוחרגת על ידי חריג הטעינה והפריקה, לבין אותו חריג - תתקיים הגדרת השימוש. גם כשאותה חלופה ניתן להשקיף עליה כפעולת לוואי לטעינה או פריקה.

היינו חריג הטעינה והפריקה חל רק על החלופה הקודמת לו בהגדרה שעניינה בהינתקות או נפילה של חלק מן הרכב או מטענו שלא תוך כדי טיפול אדם ברכב במסגרת עבודתו; הוא מסייג אך דרך שימוש זו, ולא כל חלופות השימוש. ראה סע' 16-19 לפסק דינו של השופט ריבלין. במקרה שלנו חלה חלופה הירידה מן הרכב.

ה. רע"א 9084/05 אגד נ' ינטל (ניתן ב 29.10.07). נידון עניינו של נהג אוטובוס שנחבל במהלך ביצוע סריקה בטחונית באוטובוס, בטרם תחילת נסיעה. לא מתקיימת המטרה התעבורתית שכן הסריקה נוגעת לטעמי בטחון שאינם נוגעים לבטיחות תעבורתית. לא מתקיימת אפוא הסיפא של "למטרות תחבורה" שבהגדרה הכללית.

לא מתקיימת גם דרך שימוש שבהגדרות השימוש ברכב מנועי, שכן סריקה בטחונית בטרם נסיעה אינה בגדר כניסה לרכב או נסיעה בו, ואף אינה בגדר טיפול דרך ברכב עצמו.

ו. רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חב' לביטוח (ניתן ב 4.2.09). שם טיפס הנהג על משאיתו וקשר באמצעות חבל את המטען שהועמס עליה קודם לכן. במהלך הקשירה השתחרר החבל בפתאומיות וכתוצאה מכך נפל הוא מן המשאית ונפגע. נקבע שלא מדובר בתאונת דרכים, שכן מדובר בפעולת לוואי של טעינת המטען. ושוב - לא התקיימה כל תחרות עם דרך שימוש מוכרת אחרת שבהגדרת השימוש, עליה לא חל החריג. לא התקיימה כל חלופה אחרת שבהגדרת השימוש ברכב מנועי (הובהר שקשירת מטען אינה חלק מן הנסיעה ברכב, והבהרו התנאים לשם תחולת החלופה של טיפול דרך – שאף היא לא התקיימה. הירידה מן הרכב טרם החלה שם, אלא מדובר היה בנפילה במהלך מה שהיה חלק מפעולת הטעינה. ואלו בענייננו תם שלב הטעינה והחלה שלב הירידה בסופה, בה אירעה הנפילה. הירידה מקימה חלופת שימוש עצמאית, עליה לא חל חריג הטעינה.

ז. בסיכומי הנתבעת לא באה התייחסות, ולו על דרך אזכור , של ההלכה שניתנה בפרשת המגן. הלכה זו כאמור דומה לענייננו בנסיבותיה, וראוי לציין עוד שניתנה ב 17.3.14, תוך אזכור פסקי בעניין שבלי, בעינין פדידה ובעניין אוסם .

22. הקשר הסיבתי העובדתי בוודאי שמתקיים במבחן הגורם שאין בלתו, שכן התובע נפגע במהלך הירידה וכתוצאה ממנה. מתקיים אף הקשר הסיבתי המשפטי הנבחן במבחן הסיכון במשולב עם מבחן השכל הישר, כפי שנקבע בפרשת המגן. הסיכון שהתממש קשור בטבורו ליעוד התעבורתי של הובלת המטען בבטחה, לו משמשת משאית המנוף מעצם מהותה. סוף דבר, מתקיימת חלופת השימוש שעניינה בירידה מן הרכב, ומדובר בשימוש למטרות תחבורה, שבעטיו הוסב נזק הגוף .

23. אני קובע אפוא כי מתקיימת ההגדרה הכללית, ומדובר בתאונת דרכים במובן החוק . על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שסבל בתאונה.

24. הנכות הרפואית נקבעה בענף נפגעי עבודה בשיעור של 19%. קביעה זו מחייבת לכאן לפי סע' 6ב לחוק. אני מורה על הגשת תיקי מוצגים יחד עם תחשיבים. היה ולא תתקבל ההצעה שתינתן על דעת מי מן הצדדים, יהא התיק בשל לקביעה.

25. אין צורך בתצהירים ביחס לשאלת גובה הנזק, אך יחד עם תחשיבי הנזק, הצדדים יגישו תיקי מוצגים מסודרים וממוספרים. פטור מהגשת עזרי חקירה קבילים בדו"ח חוקר, שניתן יהא להגישם בכפוף לדיני הראיות, במועד השמיעה.

התובע יגיש תחשיב ותיק מוצגים עד 1.9.18.

הנתבעת תעשה כן עד 1.12.18

יחד עם תיק המוצגים יודיע כל צד כמה עדים יש מטעמו בשאלת הנזק, ומי הם.

צד שלא יגיש תיק מוצגים יהא מנוע מהגשתם לעת השמיעה (גם אם אינם מפתיעים הצד שכנגד).

במידה ויש התנגדות למסמך ספציפי ניתן יהא להשמיעה בישיבה המקדמית הבאה הנקבעת ליום 8.1.19 שעה 10:30. באותה ישיבה תינתן כאמור הצעה.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ח, 29 יוני 2018, בהעדר הצדדים.