|
תאריך פרסום : 16/04/2023
| גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נתניה
|
33066-12-19
17/02/2023
|
בפני השופטת:
מרי יפעתי
|
- נגד - |
תובע:
הטחנות הגדולות של א"י בע"מ
|
נתבע:
יעקב שמש
|
פסק דין |
תביעה שטרית, על סך של 350,000 ₪, שעניינה שטר חוב שהגישה התובעת לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל, שטר חוב החתום על ידי הנתבע (להלן שטר החוב).
רקע והעובדות הצריכות לעניין
-
התובעת היא חברה העוסקת בייצור ושיווק של קמח וחיטה. הנתבע, מר יעקב שמש, ניהל עסק משפחתי בשם "ש.י.א.ו. מאפיות שיווק 2001 בע"מ" (להלן: "החברה"). בית העסק, בשמו המסחרי "מאפיית שמש", הוקם על ידי אביו של הנתבע עוד בשנת 1957, ולאחר פטירת אבי המשפחה בשנת 1997, יוסדה חברת "ש.י.א.ו מאפיות (1997)" (להלן החברה הקודמת), בה החזיקה אימו של הנתבע ב- 99% מהמניות ואילו הנתבע החזיק במניה אחת.
-
בשנת 2001 יוסדה החברה בה החזיקה אימו של הנתבע ב- 100% מהמניות וכיהנה כדירקטור, אחיו של הנתבע, עזר שמש, כיהן כיו"ר הדירקטוריון, והנתבע שימש כמנהל המאפייה.
-
המאפייה נמנתה עם לקוחותיה של התובעת לאורך השנים והתובעת סיפקה לחברה מעת לעת קמח חיטה (להלן: "הסחורה").
-
אין חולק כי על שטר החוב חתומה החברה כעושת השטר. כמו כן, תחת כותרת "עושה השטר" נמצאים גם פרטיו של הנתבע וחתימתו. הנתבע אף חתם בגוף שטר החוב כערב ב"ערבות אוואל" להתחייבויותיה של החברה כלפי התובעת.
-
כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים בכל הנוגע למועד יצירת השטר. לגרסת התובעת, השטר נחתם ביום 15.10.2013 ואילו לגרסת הנתבע בשנת 2001 או בסמוך לכך.
-
אין חולק כי שטר החוב נחתם כאשר חסרים בו פרטים מהותיים; מועד התשלום וסכום השטר, פרטים שהושלמו מאוחר יותר על ידי התובעת, לרבות מועד פירעון שטר החוב, 4.7.2019, וסכום השטר בסך 350,000 ₪.
-
ביום 23.7.2019 הגישה התובעת את שטר החוב לביצוע בלשכת הוצאה לפועל בחיפה (תיק 526403-07-19). הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר.
-
לאחר דיון בפני כב' הרשם הבכיר חילמי חג'וג', ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתביעה הועברה להתברר בהליך סדר הדין הרגיל.
טענות הצדדים
תמצית טענות התובעת
-
התובעת טוענת כי הנתבע חתם ביום 15.10.2013 על שטר החוב להבטחת כל חובותיה ו/או התחייבויותיה של החברה כלפי התובעת.
לטענת התובעת, תוכנו ותנאיו של שטר החוב ברורים, והנתבע אישר בחתימתו לתובעת למלא בכל עת את מועד הפירעון וסכום השטר, כפי שנעשה בפועל על ידה.
-
שטר החוב מתייחס אך ורק לחובות החברה בלבד, ולא לחובות החברה הישנה. הנתבע חתום על שטר החוב הן כעושה השטר והן כערב באופן אישי להתחייבויות החברה. ערבות הנתבע מעולם לא בוטלה על ידו, וכן כי היא הייתה תנאי הכרחי לקיום היחסים העסקיים ביניהם, עובדה שהייתה ידועה לנתבע. באשר לטענת הנתבע כי עזב את החברה, טוענת התובעת כי הנתבע מעולם לא פנה אליה בטענה כי עזב את החברה ואף לא הביא ערב תחתיו, כפי שהתחייב בשטר החוב.
-
החברה לא פרעה סכומי כסף שהייתה חייבת לתובעת בגין הסחורה שסופקה לה, ועקב כך הצטבר חוב על סך של 434,654 ₪. החברה מסרה לתובעת שיקים שנמשכו מחשבון החברה על סך של 73,078 ₪ בעבור הסחורה שסופקה. שיקים אלו לא כובדו, בין היתר מפאת אי העמדת כיסוי מספיק בחשבונה.
תמצית טענות הנתבע
-
טוען הנתבע כי במסגרת עבודתו כמנהל החברה חתם, למיטב זכרונו, על שטר חוב בשנת 2001, ולא בשנת 2013, כפי שטוענת התובעת.
-
לטענתו, החל מחודש אפריל 2013 עזב את המאפייה וחדל מתפקידו, עקב סכסוך משפחתי, ומאותו מועד ואילך עזר אחיו הוא שניהל את החברה. לטענתו, נציגי התובעת ידעו כי הוא התפטר מתפקידו בחברה. משכך, פקעה ערבותו לכל פעילות עסקית מאוחרת שנעשתה על ידי החברה לאחר מועד אפריל 2013.
-
טוען הנתבע כי התובעת השלימה את השטר בניגוד להרשאה שניתנה ולא בתוך "זמן סביר", שכן השלמת מועד הפירעון בשטר נעשתה בשנת 2019, כ- 19 שנה לאחר מועד יצירת השטר. גם באם תתקבל טענת התובעת כי השטר נחתם בשנת 2013, היה על התובעת ליידע אותו כי התגבש חוב במהלך השנים 2013-2019.
-
עוד טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה כנגדו מאחר וזו התיישנה. עוד הוסיף וטען כי הוא בגדר "ערב יחיד" והתובעת לא עמדה בתנאי חוק הערבות כלפי "ערב יחיד".
ראיות הצדדים
-
מטעם התובעת העיד מר מנחם גרייבסקי (להלן: "מנחם"), מנכ"ל התובעת החל משנת 2008.
מטעמו של הנתבע העיד הנתבע בעצמו וכן מר מדרכי שרם, מומחה מטעם הנתבע לכתב יד, שחוות דעתו הוגשה כחלק מראיות הנתבע.
דיון והכרעה
-
לאחר שבחנתי טענות הצדדים ושקלתי מכלול הראיות בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה. להלן טעמיי.
-
הדין החל בכל הנוגע להשלמת שטרות קבוע במסגרת הוראתסעיף 19לפקודת השטרות(נוסח חדש) שכותרתו "מסמך לא שלם או חתימה על החלק" המורה בזו הלשון :
"(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.
(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ... "
נקודת המוצא היא כי האוחז בשטר רשאי להשלים בו פרט מהותי ככל שנראה לו. עם זאת, סעיף 19 (ב) לפקודה קובע כי המסמך יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה ובלבד שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה. "זמן סביר" הוא שאלה שבעובדה הנגזר מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
בענייננו – אין חולק כי התובעת השלימה את פרטי השטר החסרים, מועד פירעון השטר וסכום השטר, וכי היתה רשאית לעשות כן הן על פי סעיף 19 לפקודה והן בהתאם להרשאה הבלתי חוזרת שניתנה לה על ידי עושה השטר, הרשאה המופיעה בגוף שטר החוב: "אני מרשה לכם באופן בלתי חוזר : למלא בשטר, בכל עת, את מועד הפירעון וסכום השטר. למניעת ספק מובהר בזאת כי הסכום אותו תהיו רשאים למלא בשטר הינו סכום החוב המגיע לכם ממני במועד השלמת השטר על פי ספרי הנהלת החשבונות המנהלים אצלכם...".
-
עדיין, יש לבחון האם ההשלמה בוצעה תוך זמן סביר ובהתאם להרשאה שניתנה. בחינת נסיבות העניין שבפני מוביל למסקנה כי יש להשיב על כך בשלילה.
-
אחת המחלוקות העיקריות בין הצדדים נוגעת למועד יצירת השטר; קרי, האם השטר נחתם בשנת 2013 כטענת התובעת או שמא בשנת 2001 או בסמוך לכך, כטענת הנתבע. להכרעה במחלוקת זו ישנה נפקות, בין היתר, לצורך בחינת השאלה האם השטר הושלם תוך "זמן סביר".
-
גרסאות שני הצדדים באשר למועד החתימה על שטר החוב, קרי גרסת מנחם מנכ"ל התובעת ומנגד גרסת הנתבע, אינן חפות מקשיים. עם זאת, בבחינת מכלול הראיות, עדיפה עלי גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת. ואנמק.
-
עוד בתחילת ההליך, בתצהיר התומך בהתנגדות, ולכל אורך ההליך טען הנתבע כי למיטב זכרונו חתם על שטר חוב בשנת 2001 או בסמוך לו, וכי לא חתם על כל שטר חוב בשנת 2013, ובוודאי שלא ביום 15.10.2013, מספר חודשים לאחר שכבר עזב את המאפייה. עוד טען כי כלל לא ברור לו מי השלים את המועד שנרשם בשטר החוב כמועד הוצאת השטר, וכי מדובר בניסיון להטעות ולהציג מצג שווא.
-
מנכ"ל התובעת, מנחם, טען בתצהירו כי הנתבע חתם בפניו על גבי שטר החוב "להבטחת כל חובותיה ו/או התחייבויותיה של החברה בגין רכישת סחורה מהתובעת, וכנגד שטר החוב קיבלה החברה אובליגו אצל התובעת" (סעיף 7 לתצהיר). מעבר לאמור, לא פירט מנחם בתצהירו דבר בנוגע לנסיבות החתמת הנתבע על שטר החוב.
-
בחקירתו הנגדית העיד מנחם כי החתים את הנתבע ביום 15.10.2013 על שטר החוב במאפייה. לגרסתו, הוא לא רשם את מועד הוצאת השטר, 15.10.2013, בשטר החוב, אלא לקח את השטר והעביר אותו למנהלת הכספים של התובעת, הגב' עליזה אלטברג (להלן עליזה), והיא זו שהשלימה, ככל הנראה, בכתב ידה את תאריך הוצאת השטר במשרדי התובעת.
-
אלא, שבתצהיר תשובות לשאלון, עליו השיבה עליזה בשם התובעת, במענה לשאלה מי השלים את תאריך מועד יצירת השטר 15.10.2013 השיבה עליזה - "לא ידוע". גם במענה לשאלה בפני מי חתם הנתבע כערב על שטר החוב השיבה עליזה - "לא ידוע".
מדובר בשתי גרסאות עובדתיות סותרות מצד התובעת שאינן מתיישבות. מחד, טוענת התובעת בתצהיר התשובות לשאלון מטעמה כי לא ידוע לה בפני מי נחתם שטר החוב ומי השלים את תאריך הוצאת שטר החוב, ומנגד, העד היחיד מטעמה, מנחם, העיד כי שטר החוב נחתם בפניו וכי עליזה היא שהשלימה בכתב ידה את תאריך יצירת השטר. אוסיף כי פרט נוסף שהושלם בכתב יד בשטר החוב - מקום הוצאת השטר בעיר חיפה - אינו עולה אף הוא בקנה אחד עם גרסת מנחם לפיה השטר נחתם במאפייה, המצויה בעיר נתניה.
-
זאת ועוד, גרסתו של הנתבע ולפיה נדרש לחתום על שטר חוב בשנת 2001 או בסמוך לכך מתיישבת עם המועד בו הוקמה החברה "ש.י.א.ו 2001". סביר כי עם ייסודה של החברה, תחת חברת "ש.י.א.ו (1997), תידרש החברה ליתן שטר החוב כבטוחה לאובליגו שניתן לה על ידי התובעת ולהבטחת חובותיה והתחייבויותיה כלפיה. טענה לפיה התובעת סיפקה סחורה לחברה משנת 2001 ועד לשנת 2013, במשך כ- 13 שנים, בהיקפי ניכרים ללא בטוחה כדוגמת שטר חוב, אינה סבירה.
-
אין חולק כי מנחם החל בעבודתו אצל התובעת רק בשנת 2008 ומשכך, אינו יכול להעיד על התנהלות העסקית בין התובעת למאפייה בשנים שקדמו לכך וכי בעת שנכנס לתפקידו החל "לעשות סדר". חשוב לציין כי מנחם בעדותו לא שלל את האפשרות כי בידי התובעת היה שטר חוב לפני 2013 וטען כי לא בדק זאת (עמ' 18 שורות 27-30).
-
זאת ועוד, גם לגרסת מנחם, בתצהיר ובחקירה, ערבותו האישית של הנתבע היתה תנאי הכרחי מבחינת התובעת, ומבחינתו כמנכ"ל, לקיום היחסים העסקיים מול החברה. אם כך הם פני הדברים, הרי שלא ניתן הסבר מניח את הדעת כיצד סופקה לחברה סחורה בהיקפים ניכרים של מאות אלפי שקלים, כפי שהעיד מנחם, ללא שטר חוב וערבות, החל מהמועד בו נכנס מנחם לתפקידו בשנת 2008 ועד לשנת 2013. ההסבר שנתן מנחם ולפיו רק ביום 15.10.2013 נקרתה בפניו הזדמנות להחתים את החברה על שטר חוב, מאחר ובאותו מועד נטלה החברה הלוואה מהתובעת בסך של 150,000 ₪, הינו הסבר תמוה שאינו מתיישב עם גרסתו שלו לפיה ניתנו לחברה הלוואות גם בשנים 2010, 2011 ו -2012 (ראה עמ' 17 שורות 19-24).
-
קושי נוסף שמעוררת גרסת התובעת באשר למועד הוצאת שטר החוב נוגע לשטר החוב הנוסף. יצוין כי אין ממש בטענת התובעת להרחבת חזית מהטעם כי הנתבע לא העלה טענות הנוגעות לשטר החוב הנוסף בתצהיר התומך בהתנגדות, מאחר ושטר החוב הנוסף הוצג על ידי התובעת לנתבע במהלך חקירת הנתבע בדיון בהתנגדות.
-
מדובר בשטר חוב לפקודת התובעת חתום על ידי "עושת השטר" חברת "ש.י.א.ו מאפיות (1997) בע"מ", ובערבות הנתבע ואחיו עזר (להלן "שטר החוב הנוסף"). זה המקום לציין כי הנתבע טען כי לא חתם על שטר החוב הנוסף וכי החתימה הנחזית להיות חתימתו הינה מעשה זיוף. הנתבע אף הגיש חוות דעת מומחה כתב יד להוכחת טענתו והמומחה אף נחקר על חוות הדעת.
-
התובעת חזרה וטענה לאורך ההליך כי אין משמעות לשטר החוב הנוסף שכלל לא הוגש לביצוע. עם זאת, יש בפרטים המצויים בשטר החוב הנוסף כדי להעלות תהיות באשר לגרסת התובעת כי שטר החוב מושא הליך זה אכן נחתם ביום 15.3.2013.
כך, הגם שמדובר בשני שטרות חוב שונים בנוסחם, והגם שעושת השטר הינה החברה הקודמת "ש.י.א.ו מאפיות (1997) בע"מ", הרי שהפרטים שהושלמו בשני שטרות החוב הינם זהים. גם בשטר החוב הנוסף נרשם כי נערך בחיפה ביום 15.10.2013, מועד הפירעון שהושלם 4.7.2019 וסכום השטר 350,000 ₪.
-
מנחם העיד כי הוא כלל אינו מכיר את שטר החוב הנוסף, וכי כתב היד המופיע בשטר החוב הנוסף, כמו גם בשטר החוב מושא ההליך, הינו, ככל הנראה, כתב ידה של עליזה.
-
קיומו של שטר חוב נוסף שנוצר ונחתם, לכאורה, באותו היום מעלה תהיות ומערער את גרסת התובעת כי שטר החוב מושא ההליך נוצר ונחתם ביום 15.3.2023. כך, גם לא ניתן כל הסבר מדוע נדרשה, לכאורה, חתימה על שני שטרי חוב באותו המועד, מדוע נחתמו על ידי שתי חברות שונות באותו המועד, ומדוע בשטר החוב הנוסף חתומים, לכאורה, שני ערבים על שטר החוב הנוסף ואילו על שטר החוב מושא ההליך חתום רק הנתבע.
-
כשנשאל מנחם לעניין קיומו של שטר החוב הנוסף העיד כי כתב היד בשני שטרי החוב הוא של עליזה וכי, ככל הנראה, תאריך יצירת השטר מולא על ידה בדיעבד : " כשהתחילו לחזור צ'קים לטחנה עליזה מילאה את כל מה שהיא יכולה למלא בסכום של ה- 300,000 שקל, 350,000 שקל, זה פעם אחת. לגבי התאריך אני אומר עוד פעם, צריך לשאול את עליזה, אני לא בקיא בדברים האלה ולכן אני אומר, יכול להיות שהיא מילאה אותו בדיעבד, כן או לא, לא יודע להגיד את זה" (עמ' 29 שורות 31-34, ראה גם עמ' 30 שורות 4-7).
-
על אף שלגרסתו של מנחם מנכ"ל התובעת עליזה היא זו שהשלימה את הפרטים בשטר החוב ובשטר חוב הנוסף, לרבות מועד יצירתו, לא טרחה התובעת לזמן את עליזה, מנהלת הכספים של התובעת, להעיד בהליך זה.
-
לאור האמור לעיל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע לפיה שטר החוב נוצר ונחתם על ידו בשנת 2001, על פני גרסת התובעת.
-
כאמור, "זמן סביר" הינו שאלה שבעובדה ויש לבחון כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות, לאור סוג השטר, סוג העסקה, הנוהג הקיים בעסקאות מסוג זה, וכיוצ"ב.
-
מאחר ושטר החוב נוצר בשנת 2001 ומועד פירעונו הושלם בשנת 2019, הרי שמדובר בתקופת זמן בת 19 שנים. תקופת זמן כה ארוכה הינה קיצונית וחורגת מכל הגדרה של "זמן סביר", גם כאשר עסקינן בשטר חוב שניתן כבטוחה במסגרת התנהלות עסקית מסחרית בין הצדדים. גם אם במקרה כזה תקופת הזמן עשויה להיות ארוכה ולהשתרע על פני שנים, עדיין אין מדובר בתקופה בלתי מוגבלת בזמן.
-
גם באם אניח, כגרסת התובעת, כי השטר נוצר ביום 15.10.2013 הרי שחלפו כ- 6 שנים ממועד שהוצא השטר ועד להשלמתו ביום 4.7.2019. במהלך שנים אלו צברה המאפייה חובות בהיקפים של כמאות אלפי שקלים כלפי התובעת בשל הספקת סחורה וכן נטלה מספר הלוואות מהתובעת. מעדות מנחם עולה כי התובעת המתינה עם השלמת שטר החוב עד לשנת 2019 "כי אז המאפייה נפלה" (עמ' 46 שורה 25). לא ניתן כל הסבר מדוע לא הושלם שטר החוב קודם לכן במועד בו כבר הצטבר חוב משמעותי אלא רק לאחר "שהמאפייה נפלה", מקום בו התביעה כנגד הנתבע הינה גם מכוח ערבותו להתחייבויות החברה. יצוין כי התובעת אף לא הציגה כל פניה לנתבע, כערב לשטר, בכל הנוגע לחובותיה של החברה.
-
זה המקום לציין כי לגרסת התובעת כפי שעולה משטר החוב, חתם הנתבע על שטר החוב הן כעושה השטר והן כערב להתחייבויות החברה. מבלי להידרש לשאלה הכיצד הנתבע חתום אף כעושה שטר וגם כערב להתחייבויות עושה השטר, סבורני כי עיון מדוקדק בבקשת הביצוע (היא כתב התביעה) מעלה כי התובעת אמנם סימנה הן את החברה והן את הנתבע כחייבים בתיק, ואולם, בסעיף 12 לבקשת הביצוע, המהווה הצהרה של הזוכה על "העובדות המשמשות עילה לבקשה" צוין כי השטר בו אוחזת התובעת הוא בחתימת החברה ובערבות הנתבע. קרי, עילת התביעה כנגד הנתבע היא מכח ערבותו לשטר החוב.
-
לאור האמור לעיל, אין לומר, בענייננו, כי השלמת השטר נעשתה תוך "זמן סביר" ודי בכך כדי לקבוע כי ההרשאה להשלמת השטר בטלה ואין לתובעת, האוחזת בשטר, זכות לתובע על פי השטרות.
-
לאור מסקנתי זו, אין עוד צורך לדון ביתר טענות הצדדים.
-
עם זאת, ועל מנת שלא יהא הנייר חסר, אוסיף כי התובעת אף לא עמדה בתנאי כי השטר הושלם בדיוק לפי ההרשאה שניתנה, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה – אינה מחייבת (ראה בספרו של ד"ר יואל זוסמן, דיני שטרות, מהורה שישית, עמ' 169).
-
הן לגרסת הנתבע והן לגרסתו של מנחם, שטר החוב נמסר לצורך הבטחת התחייבויות החברה בגין רכישת סחורה מהתובעת וכי כנגד השטר קיבלה החברה אובליגו אצל התובעת (ראה סעיף 7 לתצהיר מנחם). אלא, שבמהלך ההתקשרות העסקית נתנה התובעת לחברה הלוואות בסכומים של מאות אלפי שקלים. הגם שלטענת התובעת, במועד מתן ההלוואה ביום 15.10.2013 נחתם אף שטר החוב, העיד מנחם כי אין כל קשר בין ההלוואות לבין שטר החוב והערבות שניתנו כנגד הפעילות השוטפת והאובליגו של המאפייה (עמ' 37 שורות 5-6).
-
אלא, שגם אם לא קיים קשר בין ההלוואות שניתנו לחברה לבין שטר החוב שנועד להבטיח תשלום בגין אספקת סחורה, הרי שיש במתן ההלוואות כדי להגדיל את הסיכון של החברה וכך גם את החיוב הנערב. ודוק, כבר במועד בו חתם הנתבע על שטר החוב, כטענת התובעת, עמד לחברה חוב בגין ההלוואה וזאת מעבר להתחייבויותיה בגין סחורה שסופקה.
מעבר לכך, מהראיות שהוצגו (כרטסת התובעת) עולה כי החל משנת 2016, במועד בו הנתבע כבר לא היה במאפייה כגרסתו, ועד לקריסת החברה, שונתה צורת ההתנהלות העסקית למשיכות של שיקים כנגד מזומן. כאשר נשאל מנחם מדוע שונתה צורת ההתקשרות השיב: "אני משער שצ'קים היו חוזרים מהבנק ולכן כנגד הצקים שניתנו נמשכו השיקים וקיבלנו מזומן, אבל אני אומר עוד פעם, אם אתה רוצה נזמן את עליזה לפה, היא תעיד על כך, היא בקיאה בזה" (עמ' 39 שורות 2-5), ובהמשך אישר כי שינוי צורת ההתקשרות נעשה בשל בעיה תזרימית של החברה בבנק והגבלת אשראי בשל שיקים שחזרו ללא כיסוי (עמ' 39 שורות 17-19). יצוין כי מנחם אישר בעדותו כי הנתבע לא היה מעורב בשינוי צורת ההתקשרות (עמ' 40 שורות 22-24).
-
מתן ההלוואות ושינוי צורת ההתקשרות, המעידות על מצבה הכלכלי הבעייתי של החברה, חשפו את הנתבע, כערב, לסיכונים שכלל לא ברור כי התכוון ליטול על עצמו עת חתם על שטר החוב. חשוב מכך, התובעת אף מאשרת כי הנתבע לא היה מעורב בשינוי שיטת ההתקשרות וכי לא יידעה אותו על כך.
-
בנסיבות אלה, אין לומר כי שטר החוב הושלם בדיוק לפי ההרשאה שניתנה, ואף מסיבה זו אין השטר אכיף כלפי הנתבע.
-
מעבר לכך, התובעת לא העמידה כל גרסה בכל הנוגע לסכום החוב שהושלם בשטר החוב. מנחם, העד היחיד מטעם התובעת, העיד כי עליזה היא שהשלימה את סכום השטר ולא ידע ליתן כל פרטים אודות סכום החוב. יצוין כי בהתאם לכרטסת יתרת החוב הסופית עומדת על כ- 434,000 ₪ ואילו במועד השלמת השטר, 4.7.2019, הוא המועד הרלבנטי לענייננו עמדה יתרת החוב על כ- 65,000 ₪. גם באם יתרת החוב גדלה בשל שיקים שחזרו, היה על התובעת להעמיד גרסה סדורה לעניין זה, וודאי כאשר לגרסת הנתבע במועדים אלו כבר לא היה במאפייה וכאשר נתונים בדבר החוב, לרבות תעודות משלוח וצילומי שיקים, נדרשו על ידו. כך, למשל, לא הובהר על ידי התובעת האם סכום החוב בכרטסת כולל גם חוב בגין שיקים שניתנו כהחזר הלוואות וחוללו, שכן לגרסת מנחם שטר החוב והערבות אינם קשורים להלוואות שניתנו ונועדו להבטיח תשלום אספקת הסחורה בלבד.
-
לאורך כל עדותו, כחוט השני, חזר מנחם וטען כי המידע הרלבנטי מצוי אצל עליזה וכי יש להפנות את השאלות אליה. מנחם לא ידע ליתן פרטים כלשהם על סכום החוב שהושלם, ממה נובע החוב, מה היה החוב במועד הפירעון שהושלם ביום 4.7.2019, הסחורה שסופקה, מי חתום על השיקים מטעם החברה ועוד.
-
הגם שלגרסת מנחם עליזה היא העדה הרלבנטית שביכולתה לשפוך אור על המחלוקת ולבסס את גרסת התובעת - לרבות בכל הנוגע למועד יצירת השטר, מודע השלמת השטר, סכום החוב, שטר החוב הנוסף, וההתנהלות מול המאפייה לרבות מול הנתבע – נמנעה התובעת מלהעיד את עליזה. בנסיבות אלה, הימנעות התובעת מלהעיד את עליזה, ללא כל הסבר מניח את הדעת, עומדת לחובתה.
-
לאור האמור לעיל, איני נדרשת לטענות נוספות שהעלה הנתבע. עם זאת, ראיתי לנכון להתייחס בקצרה לטענת הנתבע כי הינו "ערב יחיד". יש לדחות את הטענה. פרק ב' לחוק הערבות דן בערבות של ערב יחיד. ואולם, הוראות פרק ב' אינן חלות בענייננו שכן הגדרת "נושה" בפרק ב' הינה : "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי", ואילו התובעת, בענייננו, אינה עוסקת במהלך עסקיה הרגיל במתן הלוואות.
-
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. תיק ההוצאה לפועל – ייסגר.
אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"ג, 17 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה |
Disclaimer |
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|