עזבון המנוח פלוני ואח' נ' יפה ואח'

תביעה זו עניינה בנזקים שנגרמו לעיזבון המנוח, יליד 1989, אשר הלך לעולמו בעקבות תאונת עבודה שאירעה ביום 8.1.17.

התביעה הוגשה בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בטענה כי המנוח מצא את מותו עקב רשלנות הנתבעים. התובעים 3-2 הם הוריו של המנוח ויורשיו על פי דין (צו ירושה צורף כמוצג 2 למוצגי התובעים).

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

רקע כללי

המנוח הועסק כפועל בניין בפרויקט לביצוע עבודות לבניית תוספת מרפסת וחדר לדירות בבניין המצוי ברח' יהודה הנשיא 30 בעיר מודיעין עילית (להלן: הפרויקט).

על פי הנטען, הנתבע 1, שמעיה יפה, שימש כקבלן הראשי בפרויקט, והוא הגורם שהתקשר עם בעלי הדירות הרלוונטיים (הם הנתבעים 10-5) בהסכם לצורך ביצוע העבודות.

הנתבע 2, ולדימיר שולמן ז"ל, היה מהנדס הפרויקט, ונפטר לאחר הגשת כתב ההגנה בתיק זה. בעקבות פטירתו הגישו התובעים ביום 19.10.21 בקשה למחיקתו מהתיק.

הנתבע 3, שי שטרית, ערך את הבקשה להיתר לביצוע העבודות.

באשר לנתבעת 4 – מדינת ישראל באמצעות אגף הפיקוח על העבודה במשרד הכלכלה והתעשייה - כלפיה טענו התובעים כי תפקידה הוא בין היתר למנוע תאונות עבודה מעין אלה. ביום 9.3.22 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין התובעים ובין הנתבעת 4, ובכך נמחקה הודעת צד ג' שהגישה הנתבעת 4 כלפי הנתבעים 1 – 3.

הנתבעים 5-10 הינם בעלי הדירות ובעלי היתר היתר הבנייה מכוחו בוצעו עבודות הבנייה בפרויקט.

במהלך ניהול ההליך נעשו ניסיונות לא מעטים להביא את הצדדים להסכמות. משלא הגיעו הצדדים להסכמות, נקבע התיק לדיון הוכחות ביום 27.4.22. בהעדר התייצבות מטעם התובעים, נדחתה התביעה (על פי פסק דין בפרוטוקול מיום 27.4.22). בהמשך, נעתרתי לבקשה לחידוש ההליך.

דיון הוכחות נוסף נקבע ליום 28.11.22. בדיון נחקר אביו של המנוח על תצהירו. כן נחקרו חוקרי המשטרה, מר ליאור אסרף ומר גבריאל גדבן, אשר חקרו את החשודים והעדים בתיק, ומהנדס עיריית מודיעין עילית, מר זאב יורובסקי, שזומן לבקשת ב"כ התובעים. מר שטרית (הוא הנתבע 3), מר חיים זלץ (הנתבע 5), מר משה פלדמן (הנתבע 6) ומר שמעון שפירא (הנתבע 7) נחקרו אף הם בחקירה נגדית.

הנתבע 1 בחר שלא להגיש תצהיר או ראיות מטעמו (כך על פי הצהרתו בפתח הדיון אשר התקיים ביום 27.4.22), ובחר שלא להגיש סיכומים זאת על אף בקשה להארכת מועד (החלטה מיום 5.12.23).

טענות הצדדים בתמצית

התובעים טוענים כי הנתבע 1 לקח על עצמו את האחריות לביצוע העבודות מתחילתן ועד סופן, וזאת על פי הסכם בכתב, ולכן עליו מוטלות מלוא החובות באשר לקיום הוראות הבטיחות ומניעת סיכונים בטיחותיים באתר. הוא שהעסיק את העובדים, הזמין ציוד וחומרים ושהה באתר מדי יום. לטענת התובעים העבודות בוצעו ברשלנות חמורה ובין היתר לא סופקו אמצעי בטיחות (עבודה בגובה ללא קסדות וללא מעקה), לא בוצעו הדרכות בטיחות, לא היה באתר ממונה בטיחות ולמעשה אין לנתבע 1 כל הכשרה לעבודה כקבלן והוא כלל אינו קבלן רשום.

לתובעים טענות גם באשר לאחריותו של הנתבע 3 אשר היה עורך הבקשה להיתר בנייה. על פי הנטען, הנתבע 3, כבעל מקצוע מהימן, היה יכול למנוע את התאונה לו היה מסב את תשומת לב הנתבעים 10-5 כי אין באתר מנהל כשיר או מפקח צמוד, או מסב את תשומת לבם לעובדה כי הנתבע 1 אינו קבלן רשום – ובכך התרשל גם הוא. עוד מציינים התובעים כי הנתבע 3 נמנע מהצגת הסכם העבודה שלו, והימנעות זו עומדת לחובתו. בנוסף טוענים התובעים כי לנתבע 3 עומדת אחריות שילוחית כשלוחו של הנתבע 2 אשר שימש כמהנדס הבניה, וכי יש לו אחריות על האתר לאור הוראות הדין הרואות בו כמי שממלא תפקיד של פיקוח עליון.

באשר לנתבעים 10-5, בעלי הדירות בפרויקט, התובעים טוענים כי חלקם במותו של המנוח שווה לחלקם של הנתבעים 1 ו-3, שכן הם יזמו את ביצוע העבודות והם אלה שהתקשרו עם הנתבעים 3-1 ובעצם התקשרותם עם קבלן שאינו מורשה ללא בדיקה התרשלו כלפי המנוח. זאת בנוסף לעובדה שהיו עדים להתרשלות הקשה שבניהול האתר באופן לא בטיחותי אך לא עשו דבר.

אשר על כן, התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד על כל נזקיהם.

הנתבעים מכחישים את חבותם, ולחלופין מפנים את האחריות זה כלפי זה.

הנתבע 3 מבהיר כי האדריכלית רות מילגרם היא זו שטיפלה בבקשה להיתר הבניה אל מול עיריית מודיעין, והיא זו שחתמה על הסכם שירותים אל מול בעלי הדירות. הנתבע 3 מבהיר כי אינו מהנדס במקצועו, ועל כן הפסיקה שציטטו התובעים בסיכומיהם אינה רלוונטית. בנוסף מבהיר הנתבע 3 כי אינו אחראי בשום אופן על הבטיחות באתר, אלא חתם על הבקשה להיתר והגיע לאתר לזמן קצר על מנת לבדוק את כמות הברזל – עבודה שאין לה קשר לתאונה, מכיוון שהתאונה אירעה לאחר שיציקות הברזל באתר הסתיימו ועבודתו של הנתבע 3 באתר הסתיימה. גם בדיקה זו, כך מבהיר הנתבע 3, התבצעה עקב מחלתו של המהנדס, הנתבע 2. הנתבע 3 מבהיר כי אינו אחראי להקמת השלד בשום אופן, ועבודתו הסתיימה עם חתימתו על הבקשה הערוכה להיתר.

הנתבעים 10-5 אינם חולקים על העובדה כי המנוח נפל אל מותו בשטחם, אך מבהירים כי זו ההסכמה היחידה בתיק, וכי נסיבות נפילתו של המנוח אינן ברורות. הנתבעים 10-5 מסבים את תשומת הלב לעובדה כי פועלים נוספים לא זומנו לעדות, על אף שהם היחידים שיכלו להעיד לגבי תנאי העבודה, שיטות העבודה, הוראות הבטיחות ועוד, ולמעשה מבחינה ראייתית כל שעומד בפני בית המשפט הוא עדות אביו של המנוח, עדות יחידה של בעל דין שלא נכח במקום, ועל כן יש לתת לה משקל נמוך. לטענתם, התובעים אף נמנעו מזימון הנתבע 1 (שאמנם לא נתן תצהיר, אך לא הייתה מניעה מזימונו לחקירה). מכיוון שכך, אין מקום לשינוי נטל ההוכחה, שכן התובעים לא עמדו בדרישות המינימליות ביותר.

עוד מבהירים הנתבעים 10-5 כי התביעה אינה מראה כל התרשלות מצידם, וכי עומדת להם ההגנה הקבועה בסע' 15 לפקודת הנזיקין. לטענתם מדובר באנשים פרטיים פשוטים אשר התקשרו עם קבלן שהכירו את עבודותיו הקודמות מאזור מגוריהם, ואין להם את הידע המקצועי לקיים בדיקות מעמיקות בקשר אליו. מכל מקום, לטענתם התאונה לא נגרמה נוכח שאלת היות הקבלן רשום או לא, וממילא לא יכלו לצפות את התאונה או למנוע אותה באופן אישי, ולא הוכח הקשר בין כל רשלנות נטענת לבין התאונה הספציפית המתוארת בכתב התביעה. מדובר בהדיוטות ובנסיבות העניין אין מקום להשתת חבות עליהם. הנתבעים 10-5 מבהירים כי אחריותם של הגורמים האחרים בתיק גבוהה, ובין היתר מצביעים על אחריות המהנדס, הוא הנתבע 2, אשר היה ניתן לצרף את עזבונו לתביעה, וכן אחריותה של האדריכלית אשר כלל לא נכללה בכתב התביעה. על כן, בכל מקרה אין להחיל את הכלל של "ביחד ולחוד" אלא להטיל את החבות באופן יחסי (זאת גם נוכח הסכם הפשרה אל מול המדינה).

באשר לנתבע 1 – בכתב ההגנה מטעמו, שהוגש בפתחו של ההליך (ביום 27.11.2019) הבהיר הנתבע 1 את גרסתו, לפיה מי שהעסיק את התובע היה קבלן פלסטינאי ממקום מגוריו של המנוח, והוא זה שהוציא עבורו את אישור העבודה (וזו לטענתו הסיבה לסגירת התיק נגדו במשטרה). הנתבע 1 כאמור בחר שלא להגיש תצהיר או כל ראיה מטעמו ואף לא הגיש סיכומים בתום ההליך, חרף העובדה שבא כוחו לקח חלק בדיון ההוכחות וחקר את העדים מטעם הצדדים האחרים.

אשוב ואציין כי ביום 9.3.22 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות בין התובעים לבין מדינת ישראל, הנתבעת 4 לפיהן מבלי להודות באחריות ובגובה הנזק תשלם הנתבעת לתובעים את חלקה בהתאם להצעת בית המשפט בסך של 55,000 ₪ בתוספת שכ"ט והוצאות משפט.

ביום 19.10.21 ביקשו התובעים למחוק את התביעה נגד הנתבע 2, מר ולדימיר שולמן, ובהתאם לבקשתם אני מורה על מחיקת התביעה נגדו.

שאלת האחריות – דיון והכרעה

לידתה של תביעה זו בנסיבות טראגיות - אדם צעיר, בראשית חייו, קיפח את חייו במהלך עבודתו באתר בנייה.

הנתבעים, כולם, אינם חולקים על כי התובע נפגע עת עבד באתר הבנייה ואינם חולקים על כי נפל מאחת הקומות וכתוצאה מכך מצא את מותו.

אלא שמלבד שתי עובדות אלו מסרבים הנתבעים להסכים עם תיאור נסיבות התאונה קל וחומר עם הטענות הנוגעות לאחריותם.

ואמנם - ראיות התביעה שהוגשו בסופו של יום היו דלות למדי. בנם המנוח של התובעים, למרבה הצער, הלך לעולמו בעקבות התאונה הטראגית ומטבע הדברים אינו יכול להעיד על נסיבות התאונה ועל הגורמים לה. מטעם התובעים הוגש תצהיר אחד בלבד של אבי המנוח, אשר לא עבד עמו באתר ולא היה במקום בעת התאונה. מלבדו לא הובאה עדות נוספת של עדי ראייה, הגם שטרם הדיון ביקש ב"כ התובעים לזמן פועלים שעבדו עם המנוח באתר הבנייה והוצאו זימונים לבקשתו.

חרף האמור לעיל, ועל אף הקושי הראייתי, מצאתי כי בסופו של יום עמדו התובעים בנטל הוכחתה של התרשלות אשר הובילה למותו של המנוח.

המנוח מצא מותו בעת עבודתו באתר בנייה בעקבות נפילה מקומה גבוהה (כפי הנראה קומה רביעית- ראו חקירות עדים במשטרה- מוצג ת/6 לתיק המוצגים).

בין הצדדים לא קיימת מחלוקת על כי המנוח הועסק כפועל בניין בפרויקט, וכי ביצע עבודה מסוכנת בגובה. מעצם נפילתו של התובע ניתן להבין כי התובע לא היה קשור בעת שעבד בגובה.

יתרה מכך- הנתבע 1, אשר בהסכם בינו לבין הנתבעים 5-8 הציג עצמו כקבלן העבודות, התגלה כמי שאינו קבלן בניין רשום (כפי שציין גם בחקירתו במשטרה – ראו חקירתו מיום 1.2.17 – מוצג ת16 למוצגי התובע), ובמקום לא היה מנהל עבודה, מנהל בטיחות או כל גורם אחר שהיה אחראי על שמירת כללי הבטיחות בעת העבודה.

לאמור לכך יש להוסיף את ההודעות מתיק המשטרה שהוגש, בהן מעידים כל הנחקרים שהיו באתר הבנייה- כולל הנתבע 1 - על היעדרם של אמצעי בטיחות או נהלים באתר. כך למשל מעיד הנתבע 1 בעצמו בחקירתו במשטרה (מוצג 6 למוצגי התובעים, עמוד 39) כמפורט להלן:

"ש:האם ידעת שהעבודות מבצעות באתר מבלי מעקות בטיחות?

ת:כן ידעתי שאין מעקות של בטיחות. ביקשתי מפרג' לעשות מעקות של בטיחות והוא לא עשה.

[...]

ש:האם אותם פועלים חבשו קסדות, או השתמשו ברתמות?

ת:לדעתי לא, לא נראה לי".

הודעות דומות נגבו גם מחבריו של המנוח לעבודה וכן מאותו מר פראג' (אליו אתייחס בהמשך) שלגביו נטען על ידי הנתבע 1 כי הוא היה הקבלן המבצע באתר- ראו ציטוט מהודעתו במשטרה מיום 12.1.17- ת/6 לתיק המוצגים):

"ש: האם אתם עובדים עם קסדות?

ת: לא עובדים עם קסדות.

ש:אף פעם לא?

ת: אף פעם לא עבדנו עם קסדות ומי שאומר לך שעבדנו עם קסדות הוא שקרן

ש: האם אתה או שאר העובדים עברתם השתלמות עבודה בגובה?

ת:לא עשינו שום השתלמות

ש:איזה הכשרות יש לך?

ת: אין לי שום הכשרות. לא למדתי שום דבר. אני יודע לעבוד בברזל. לקשור ברזלים טרם יציקה.

ש:האם עבדתם עם רתמות?

ת:אף פעם לא עבדנו עם רתמות ולא חבלים. אין לנו".

ודוקו- לדיון ההוכחות זומנו השוטרים שגבו את ההודעות ואלו אישרו כי גבו את ההודעות וערכו את מסמכי החקירה (ראו עמוד 28 שורה 17 עד לעמוד 31 שורה 7).

אל מול המפורט לעיל בחרו הנתבעים שלא להציג כל גרסה - לא לעניין נסיבות נפילתו של המנוח ולא באשר להתנהלות באתר הבנייה. הנתבע 1 כאמור לעיל בחר שלא להגיש ראיות כלל והנתבעים 5-10 הצהירו כי לא היה להם ידוע על המתרחש באתר, וכי סמכו על הנתבע 1 כאיש המקצוע במקום. הלכה למעשה ניתן לטעון כי שתיקתם של הנתבעים אל מול נסיבות התאונה הקשות אינה אלא המשך ההתנהלות ששררה באתר הבנייה - ללא גורם מקצועי מכוון ומדריך, ללא פיקוח וללא אחריות במובנה הבסיסי ביותר.

בנסיבות אלו אני מוצאת כי תביעת התובעים המבוססת על עילת הרשלנות הוכחה מעבר לנדרש.

סבורני כי במקרה דנן ניתן היה להגיע לתוצאה דומה גם באמצעות שימוש בסעיף 41 לפקודת הנזיקין המורה כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

על מנת שיחול כלל "הדבר מעיד על עצמו" ונטל ההוכחה יעבור לכתפי הנתבעות, על התובע להוכיח שלושה תנאים: האחד, שלא הייתה לתובע ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שהביאו לאירוע שבו ניזוק; השני, שהנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע; והשלישי, שאירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה (דנ"א 1516/95מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998).

במקרה דנן לא יכולים התובעים להציג גירסה עובדתית פוזיטיבית מפורטת באשר לסיבת נפילתו של המנוח (ראו בהקשר זה את האמור בת"א 19979-11-19 פלוני נ' הגליל קידוח וביסוס בע"מ ואח', 11.9.22), ולפיכך מתקיים התנאי הראשון להחלת הכלל. התנאי השני שעניינו בשליטת הנתבע מתקיים לטעמי לאור שליטתו האפקטיבית של קבלן הבנייה באתר ובמתרחש בו (ראו בהקשר זה את ע"א 7895/08קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' יאסין(31.8.2011), והתנאי השלישי בדבר ההסתברות עולה מאופן נפילתו של המנוח (לעניין העברת נטל ההוכחה במקרה דומה ראו גם את האמור בעא 6332/15 ‏מגדי אחמד צלאח נ' מוסלח מטייר עדוי – 23.11.17).

סיכומו של דבר – בנם של התובעים נהרג בתאונת עבודה עת נפל מאחת מקומות הבניין בו עבד. תיק המשטרה שהוגש על ידי התובע עמוס בהודעות מהן לניתן ללמוד על היעדרם של אמצעי בטיחות באתר הבנייה והיעדרם של פיקוח, השגחה או כל מנגנון בטיחותי אחר. אל מול נסיבות אלו החריגות בוודאי בהתרחשותן, לא הוצגה כל גרסה מצד מי מהנתבעים - לא באשר לנסיבות התאונה הספציפית וחמור מכך- לא באשר לתנאי העבודה באתר, הממונים עליו, נהלי הבטיחות והציוד וההדרכות שניתנו לעובדים ככל שניתנו. תמונת מצב זו אינה יכולה אלא להוביל לתוצאה לפיה נפילת המנוח באתר הבניה הינה תוצאת היעדרם של תנאי בטיחות באתר, ומכאן ברור כי חובות הזהירות כלפי המנוח הופרו.

אחריות הנתבעים לתאונה:

בהינתן המפורט לעיל, יש לדון באחריות כל אחד מהנתבעים לתאונה.

לאחר מחיקת התביעה נגד הנתבע 2 ולאחר שהתובעים והנתבעת 4, מדינת ישראל, הגיעו להסכמות, נותר לדון באחריות הנתבע 1, אחריות הנתבע 3, ואחריות הנתבעים 5-10.

אחריות הנתבע 1

התובעים טענו כי הנתבע 1 היה מעסיקו של המנוח והקבלן האחראי על הבנייה במקום ועל אתר הבנייה.

כידוע, מעסיק חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו המועסקים על ידו באתר עבודה. מי שמבקש מעובד לבצע עבודה על משטח מוגבה, עליו לוודא כי העובד יודע כיצד לעבוד בגבהים שכאלו, כי הוא מצויד באביזרי הגנה ועבר את כל ההדרכות וההכשרות הנדרשות. הנתבעים לא הראו ולא הוכיחו כי לתובע ניתנו הסברים אודות עבודה בגובה, כי סופקו לו אמצעי הגנה כגון קסדה או כי היתה אפשרות להיקשר לרתמה (ראו בהקשר זה את האמור בתא (י-ם) 1519-03-18‏ ‏ פלוני נ' ר.ע. אופק בע"מ)

כאמור לעיל, הנתבע 1 לא הגיש ראיות ולא הגיש סיכומים, ומכאן שהלכה למעשה קצרה הדרך לקבלת התביעה נגדו. חרף האמור לעיל מצאתי לנכון לפרט לעניין אחריותו, בעיקר לאור ההשלכות שיש לכך על אחריות הנתבעים הנוספים בתיק.

הטענה העיקרית שהועלתה על ידי הנתבע 1 במסגרת כתב ההגנה שהגיש ביום 27.11.19 הינה כי הוא לא העסיק את המנוח וכי מי שהעסיק אותו היה קבלן פלסטינאי ממקום מגוריו של המנוח. על טענה זו שב הנתבע 1 גם במסגרת תחשיב הנזק שהוגש על ידו. אלא שמשלב זה ואילך כאמור לעיל לא טרח ליתן גירסתו בתצהיר או בכל דרך אחרת.

טענות הנתבע 1 כי לא היה מעסיקו של המנוח ולא היה הקבלן באתר הבנייה לא גובו ולו בראשיתה של ראיה.

מהראיות שכן הוגשו על ידי הצדדים עלה כי הנתבעים 5-8 שהם הבעלים והמחזיקים של דירות המגורים בבניין בו בוצעו עבודות הבנייה, התקשרו עם הנתבע 1 בהסכם לביצוע תוספת הבנייה (ראו את האמור בתצהיר הנתבע 6- סעיף 3-4, האמור בתצהיר הנתבע 5- סעיף 4, הנתבע 7- סעיף 4 לתצהירו והנתבעת 8- סעיף 5 לתצהירה).

בפניי הוצגו שני הסכמים (מוצג נ/1 למוצגי הנתבעים 5-10) – האחד מיום 9.1.17 בין הנתבע 6, מר פלדמן לבין הנתבע 1, והשני מיום 9.3.17 בין "משפחת שפירא" (הנתבעים 7-8) לבין הנתבע 1. מדובר בהסכמים מפורטים הכוללים מפרט טכני. בהסכמים מכונה הנתבע 1 "הקבלן" ובמסגרתם מפורטות התחייבויותיו של הנתבע 1 באשר לעבודות הבנייה.

עוד עולה מהתצהירים כי הנתבע 1 הציג עצמו כקבלן האחראי על העבודות. כך למשל מציין הנתבע 6, מר פלדמן, בתצהירו כי טרם חתימת ההסכם "נמסרה לנו מפיו הבטחה מפורשת, כי הוא הגורם שיהיה אחראי על אופן ביצוע העבודה, ועל קיום הוראות החוק הנוגעות לביצוע עבודות מסוג זה לרבות העסקת העובדים, תנאי העסקתם, הספקת סביבת עבודה בטוחה לעובדים וכיו"ב". (סעיף 7 לתצהירו; ראו סעיף דומה בתצהירו של הנתבע 5 מר זלץ וכן בתצהיר מר שפירא).

הנתבעים 5-8 שבו על האמור גם בחקירות הנגדיות שנערכו להם. כך למשל בחקירת מר זלץ, הנתבע 5 (עמוד 53 שורה 14 לפרוטוקול):

"עו"ד י. בקאל: אתם שכרתם קבלן לביצוע העבודות?

העד, מר זלץ: כן

עו"ד י. בקאל: מי הקבלן?

העד, מר זלץ: שמעיה יפה

עו"ד י. בקאל: נפגשתם איתו?

העד, מר זלץ: כן.

עו"ד י. בקאל: מה סוכם?

העד, מר זלץ: שהוא יבנה לנו את הדירה, תוספת בנייה".

דברים דומים נאמרו גם על ידי הנתבע 6 מר פלדמן (עמוד 57 שורה 19 לפרוטוקול):

"עו"ד י. בקאל: אתה חתמת על הסכם מול הקבלן?

העד, מר פלדמן: יש הסכם, כן.

עו"ד י. בקאל: מי היה הקבלן?

העד, מר פלדמן: חתמתי הסכם מול שמעיה.

עו"ד י. בקאל: או-קיי עכשיו כשחתמת אתו על הסכם אתה ביררת אתו אם יש לו רישוי, ביטוח?

העד, מר פלדמן: אני חתמתי הסכם ואחרי שהוא כבר התחיל לבנות אצל השכן מתחת חיים, אז חתמתי על ההסכם ומבחינתו לקחתי קבלן שהוא אחראי ומבחינתי, אני לא מבין בבנייה והוא אחראי מבחינתי על הכל".

ובעמוד 58 שורה 2 ואילך:

"עו"ד י. בקאל: האם היה באתר מפקד עבודה או ממונה על בטיחות?

העד, מר פלדמן: מבחינתי היה שמעיה שהוא האחראי.

עו"ד י. בקאל: חוץ משמעיה לא היה אדם נוסף.

העד, מר פלדמן: הוא הביא בעלי מקצוע אני לא,

עו"ד י. בקאל: לא ווידאת אתו אם יש מנהל עבודה או מפקח על בטיחות?

העד, מר פלדמן: מבחינתי הוא היה אחראי על הכל וזה מה שהוא אמר".

הנה כי כן, ההסכמים שהוגשו ועדויות הנתבעים 5-8 מצביעים כולם על כי מר שמעיה, הנתבע 1, הציג עצמו כקבלן הפרויקט ונטל על עצמו את ההתחייבויות במסגרת ההסכמות בין הצדדים.

כאמור לעיל, במסגרת חקירת המשטרה של מר שמעיה כמו גם בכתב ההגנה ותחשיב הנזק שהוגשו על ידו, טען הנתבע 1 כי מי שהעסיק את המנוח הלכה למעשה ומי ששימש כקבלן העבודות היה קבלן פלסטיני ולא הוא.

אלא שכאמור לעיל, גרסה זו לא הוכחה. הלכה למעשה עד לשלב הגשת תיק המשטרה וחקירת העדים, כלל לא הועלה שמו הנטען של אותו קבלן - פראג'. למותר לציין כי הלה לא זומן לעדות או צורף כבעל דין.

יוער בהקשר זה כי בחקירות הנגדיות של הנתבעים 5-8 הם נשאלו על ידי ב"כ הנתבע 1 באשר לנוכחותו של אותו מר פראג' במתחם הבנייה ומערכת היחסים בינו לבין הפועלים ולחלופין בינו לבין הנתבע 1. תשובות הנתבעים נעו בין היכרות שטחית עם אותו פראג' לבין הכרה בכך שהיה בשטח או ששימש כקבלן משנה של הנתבע 1 (ראו למשל חקירת הנתבע 5 עמוד 56 שורה 10; חקירת הנתבע 6 מר פלדמן עמוד 59 שורה 20, חקירת הנתבע 7 מר שפירא עמוד 63 שורה 10 ואילך ועוד). במילא בהיעדרה של גירסה סדורה של הנתבע 1 באשר למערכת היחסים בינו לבין אותו פראג', לא ניתן היה להסתמך על עדויותיהם הבלתי מקצועיות של הנתבעים 5-10. יובהר כי אלו שבו וחזרו גם במסגרת התצהירים שהגישו וגם במסגרת חקירותיהם על כי איש המקצוע הרלוונטי מבחינתם היה ונשאר הנתבע 1.

גם חקירתו של הנתבע 3, מר שי שטרית שחתום על הבקשה להיתר לא יכולה הייתה לסייע לנתבע 1 בנסיבות אלו. אמנם מר שטרית ציין כי ככל הידוע לו הקבלן המבצע במקום היה אותו פראג' (ראו עמוד 48 שורה 22 לפרוטוקול), אלא שגם הוא לא ידע לשפוך אור נוסף על מערכת היחסים בין פראג' לבין הנתבע 1 מעבר לכך.

מן הראוי להזכיר כעת כי בתום דיון ההוכחות עתר ב"כ הנתבע 1 להארכת מועד להגשת הודעת צד ג' נגד הקבלן פראג' חטיב (ראו פרוטוקול הדיון – עמוד 64 וכן בקשה שהוגשה ביום 15.3.23). בקשתו של הנתבע 1 התבססה על שני נימוקים – האחד כי עד לשלב זה היה הקבלן מנוע כניסה לישראל ולפיכך לא היה טעם לצרפו להליך או לזמנו. הנימוק השני התייחס לעדותו של הנתבע 3, מר שי שטרית, שציין כי אותו פראג' שילם למשפחת המנוח סך של כ- 150,000 ₪ במסגרת "שרייה" שהייתה בין הצדדים (עמוד 50 לפרוטוקול הדיון).

בהחלטה מנומקת מיום 21.4.23 דחיתי את הבקשה מהנימוקים המפורטים בה. בקליפת האגוז אציין כי מצאתי את טענות הנתבע 1 בבקשתו בלתי מבוססות ובלתי משכנעות. בין היתר נוכח העובדה ששמו של אותו קבלן לא הוזכר במסגרת ההליך עד שלב דיון ההוכחות, וכי לא הועלתה בשום שלב הטענה כי אותו מר פראג' צד רלוונטי שלא צורף לתביעה אך משום שהוא מנוע כניסה. מצאתי גם כי עדותו של הנתבע 3 על אודות תשלום פיצוי למשפחת המנוח מאת אותו מר פראג' אינה יכולה להצדיק את העיתוי של הגשת הבקשה, מה עוד שטענת הנתבע 3 הייתה טענה שבעל פה אשר לא הוזכרה בתצהיר שהוגש על ידו ולא הועלתה בשום שלב עד לדיון ההוכחות (ראו החלטה מנומקת מיום 21.4.23).

בכל מקרה, חשוב לשוב ולציין כי גם לו הייתי יכולה לקבל את הטענה לפי הנתבע 1 הסתייע בשירותיו של קבלן לצורך עבודות השלד או לצורך אחר באתר הבנייה, אין בכך כדי לאיין את אחריותו של הנתבע 1. הלה הציג עצמו מול הנתבעים 5-10 כקבלן העבודות, והתקשר באופן אישי מול הנתבעים 5-10 בהסכם מחייב ומפורט לביצוע העבודות. התקשרותו של הנתבע 1 עם קבלני משנה כאלה ואחרים אינה מורידה מאחריותו שלו. הדברים מקבלים משנה תוקף כמובן משעה שחלוקת העבודה בין הנתבע 1 לבין אותו קבלן משנה נטען לא הובהרה, לא פורטה ולא נתמכה בכל ראיה נוספת.

סיכומו של דבר – אני מוצאת כי הנתבע 1 הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המנוח אם כמעסיקו, אם כקבלן האתר ואם כמי שהיה אחראי על אתר הבנייה, ולפיכך דין התביעה נגדו להתקבל.

אחריות הנתבעים 5-10:

הנתבעים 5-10 הינם בעלי הדירות בבניין בו נערכו עבודות הבנייה. בנוסף הנתבעים 5-10 הינם בעלי היתר הבנייה (ראו מוצג ת/4 לתיק המוצגים של התובע).

ככלל, עצם הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת המבקרים במקרקעין, שכן:

"אין הבעלים והמבקר זרים זה לזה. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין הסיכונים שנוצרו במקרקעין בתקופה שהמקרקעין היו בשליטתו; הבעלות במקרקעין יוצרת לעיתים אפשרות למנוע סיכונים גם לאחר שהשליטה נסתיימה. מכאן הצידוק שבהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין. עם זאת, האחריות בגין נזק ספציפי תיקבע אך ורק לאחר שתוכר ותופר חובת זהירות קונקרטית. אכן, בעלים שלא יצר סיכון ושאין בכוחו למונעו אינו נושא באחריות בגין אותו סיכון, שכן לא הופרה חובת זהירות קונקרטית"[ע"א 145/80ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 125-124].

הנתבעים 5-10 נתבעו כמקשה אחת, אולם יש להבחין ביניהם.

הנתבעים 5-10 אמנם היו חתומים כולם על הבקשה להיתר הבנייה, ורשומים בהיתר הבנייה כבעלי ההיתר, אולם הלכה למעשה הבנייה עצמה בוצעה רק בדירותיהם של הנתבעים 5-8, הנמצאות בקומות 0, 1 ו-2. הנתבעים 9-10 שדירותיהם בקומות -1 ו- - 2 לא התקשרו עם הנתבע 1 בהסכם, ובהתאם לנטען, הנתבע 1 לא ביצע עבורם כל עבודת בנייה. בהתאם לדבריו של מהנדס העיר מודיעין עילית, מר ירובסקי בחקירתו (עמוד 37 שורה 23), הנתבעים 9-10 נדרשו לקחת חלק בהגשת ההיתר מאחר שהבנייה בקומות העליונות מחייבת את הסכמתם של המתגוררים בקומות התחתונות.

הנה כי כן, מהראיות שהוצגו בפניי עלה כי הנתבעים 9-10 היו שותפים אך ורק לשלב הגשת ההיתר. ההתקשרות עם הנתבע 1 ושלב ביצוע העבודות לא הייתה מולם ולא היה להם עניין של ממש בה. הבחנה זו משליכה על מידת אחריותם כלפי המנוח.

עניינם של הנתבעים 5-8 שונה. אלו, מלבד היותם בעלי המקרקעין, כאמור לעיל, איתרו את הנתבע 1, התקשרו איתו בחוזה ונהנו מעבודות הבנייה שביצע בנכסיהם. אחריותם נובעת הן מהיותם בעלי המקרקעין כאמור לעיל והן מהיותם יוזמי הבנייה ומזמיניה.

חרף האמור לעיל טוענים הנתבעים 5-8 כי אין לייחס להם כל אחריות. לטענתם התקשרו עם קבלן מוכר- הוא הנתבע 1 ובהתאם עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 15 לפקודת הנזיקין.

אלא שבמקרה דנן אינני סבורה כי הנתבעים 5-8 יכולים ליהנות מהגנתו של סעיף 15 לפקודת הנזיקין, שזוהי לשונו:

"חבות של בעל חוזה:

לעניין פקודה זו העושה חוזה עם אדם אחר שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה. הוראה זו לא תחול באחת מאלה:

(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו.

(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק.

(הוא הרשה או אשרר את המעש שגרם לפגיעה או לנזק.

(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי.

(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין".

בהחלטתה של כב' השופטת וילנר ברע"א 1747-20 פלוני נ' מ"י ואח' צוין כי הפטור מאחריות המעוגן בסעיף 15נועד, בין היתר, למנוע הטלת נטל כבד יתר על המידה על מזמין עבודה אשר לא התרשל בעצם בחירת הקבלן העצמאי שעמו התקשר; וכן הוא מבוסס על ההבנה שלעתים קרובות הזמנת קבלנים מעין אלה נובעת דווקא מהיעדר מומחיות או מיומנות של המזמין. במצב דברים זה, וכאשר בחירת הקבלן העצמאי נעשית באופן סביר, כאמור, הרי שאין מקום לדרוש מהמזמין לפקח על עבודת הקבלן, וממילא אף אין לחייבו בגין עוולה הצומחת מעבודה זו (ראו ע"א 3370/12 כהן נ' גדעון (26.1.2014); ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, 30.8.2015).

סבורני כי בראי האמור לעיל ובנסיבות מקרה דנן ניתן לראות בנתבעים 5-8 כמי שהתרשלו בבחירת הקבלן- הוא הנתבע 1.

הנתבעים 5-8 לא הרחיבו באשר לאופן איתורו של הנתבע 1 והסיבות לבחירה בו. בחקירותיהם ציינו כי הכירו לקוחות של הנתבע 1 ובעקבות כך פנו אליו (ראו עדותו של מר זלץ- עמוד 52 שורה 24, עדותו של מר פלדמן - עמוד 57 שורה 25, עדותו של מר שפירא - עמוד 61 שורה 10 ואילך). למותר לציין כי לא הובאו עדויות של לקוחות של הנתבע 1 ולא הוצגו אסמכתאות על עבודות של הנתבע 1. הטענות באשר לכישוריו ויכולותיו של הנתבע 1 הוצהרו בלאקוניות רבה ולא נתמכו בכל אסמכתא.

מחקירות הנתבעים 5-8 עולה כי אלו לא טרחו לברר מול הנתבע 1 מהי הכשרתו והאם הוא קבלן רשום, וכי לא עשו מאמצים על מנת לוודא כי הבנייה באתר נעשית על פי כללי הבטיחות, ובהתאם להוראות הדין. לשם הדוגמה ראו דבריו של הנתבע 5, מר זלץ בעמוד 54 שורה 3:

"עו"ד י בקאל: כששכרתם את הקבלן שאלתם אותו אם הוא קבלן רשום?

העד מר זלץ: לא חשבתי כזה דבר לשאול כזאת שאלה, אני חשבתי שאני לוקח קבלן, לא ידעתי כמו שאני נוסע באוטובוס אני לא חושב שאני צריך לברר אם הנהג יש לו רישיון, לקחתי קבלן ודאי שיש לו, הוא יודע להיות קבלן.

עו"ד י. בקאל: קבעתם בהסכם אם יהיה מנהל עבודה או מפקח בטיחות באתר?

העד, מר זלץ: לא זוכר.

עו"ד י. בקאל: קבעתם בהסכם עם יהיה ביטוח לביצוע העבודות? ביטוח שמכסה אותך?

העד, מר זלץ: אני לא זוכר את ההסכם אני יודע שהוא לקח אחריות על הכל, הוא כתב שכל דבר שיהיה הוא לוקח אחריות.

עו"ד י. בקאל: וכשאתה אומר לקח אחריות האם ביקשת ממנו להציג בפניך ביטוח שמכסה אותך במסגרת האחריות שאתה מכנה?

העד, מר זלץ: לא חשבתי כמו שאני, נתתי דוגמה של האוטובוס אני אסע באוטובוס לא אבקש מהנהג את תעודת רישיון רכב שלו אותו דבר גם כאן, לא חשבתי לבדוק את הדבר הזה".

עיון בשני ההסכמים שהוצגו (האחד בין משפחת שפירא לבין הנתבע 1 והשני בין מר פלדמן לבין הנתבע 1) מעלה כי בעוד שהצדדים התייחסו באופן מפורט למדי למפרט הטכני, להסדרי הניקיון באתר הבנייה ולשעות העבודה, אין כל אזכור באשר לקיומו של ביטוח נזקי גוף ומלבד התייחסות לאקונית המצוינת רק בהסכם עם משפחת שפירא (לפיה הקבלן אחראי על נזקים שייגרמו לפועלים), אין כל התייחסות לאחריות על הבטיחות באתר ועל בטיחותם והכשרתם של הפועלים באתר.

ודוקו - אין ענייננו בעבודת בנייה נקודתית, או בשיפוץ "קל". ענייננו בעבודות בנייה משמעותיות הכוללות הרחבה של דירות הנתבעים 5-8 באופן ניכר. העבודות מעצם טיבען כוללות עבודת בנייה מאסיבית הכוללת עבודות שלד, אינסטלציה, חשמל, איטום וכל הנדרש במסגרת הוספתם של חדרים ומרפסות לדירות. ההשוואה שמבקשים הנתבעים 5-8 לעשות בין ההתקשרות עם הנתבע 1 לבין הזמנת חשמלאי או טכנאי לתיקון תקלה אינה יכולה להתקבל ויש בה כדי להעיד על שוויון הנפש בה התייחסו הנתבעים 5-8 לעבודות הבנייה בדירותיהם.

הדברים מודגשים עוד יותר לאחר שמיעת חקירות הנתבעים 5-8 מהן עולה כי לאחר התאונה הקשה שאירעה באתר הבנייה המשיכו הנתבעים להעסיק את הנתבע 1 והלה השלים את עבודות הבנייה מבלי שהנתבעים 5-8 ביררו עימו את נסבות התאונה ואת האופן בו הוא דואג להבטיח את שלום הפועלים והשוהים באתר הבנייה. ראו למשל את חקירתו של מר פלדמן בעמוד 58 שורה 11:

"עו"ד י. בקאל: אחרי שהפועל נפטר נהרג נפל הקבלן המשיך בעבודות לסיום העבודות?

העד, מר פלדמן: היו כמה ימים שעצר ואחרי זה המשיך.

עו"ד י. בקאל: כמה זמן אחרי?

העד, מר פלדמן: לא זוכר בדיוק כמה זמן זה היה.

עו"ד י. בקאל: מי סיים את העבודות?

העד, מר פלדמן: מבחינתי אני עמדתי מול שמעיה.

עו"ד י. בקאל: שמעיה סיים את העבודות?

העד, מר פלדמן: הוא דאג לזה כן.

עו"ד י. בקאל: אז גם אחרי שהעובד נהרג בחרת להמשיך להעסיק אדם שמציג את עצמו כקבלן ושאין מנהל בטיחות בעבודה העבודות המשיכו מבחינתך כרגיל.

העד, מר פלדמן: הוא אמר לי שהוא אחראי על זה.

עו"ד י. בקאל: גם אחרי שהוא נהרג הפועל.

העד, מר פלדמן: הוא אמר לי שהוא אחראי לזה והוא דואג לזה."

בסופו של יום ניתן לקבוע העבודה באתר הבנייה התנהלה הלכה למעשה ללא גורם מפקח, ללא מנהל עבודה וללא אחראי בטיחות. התאונה שאירעה כתוצאה מכך הינה במובן זה פועל יוצא של ההפקרות והאדישות ששררה באתר הבנייה - אדישות שבאה לידי ביטוי גם בהתנהלותו של הנתבע 1 בניהול הגנתו בבית המשפט. בכך התגשם למרבה הצער החשש בגינו חוקקו חוקי העבודה השונים ובכללם חוק רישום קבלנים.

יפים לעניין זה הדברים האמורים בע"א 878/06דב טרויהפט נ' דוד עטיה(פורסם בנבו, 04.01.2009):

"מהוראותיו של חוק רישום קבלנים, כמו גם מדברי ההסבר להצעת החוק (הצעתחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969, ה"ח 838) ניתן ללמוד כי המגמה של החוק הינה, כפי שקבע בית המשפט קמא, "להבטיח איכות העבודות ובטחון הציבור". בדברי ההסבר לחוק מוצאים אנו במפורש כי מטרתו של החוק המוצע הינה למנוע מצב בו אנשים בלתי מאומנים עוסקים בעבודות בניה, וליצור מצב בו עבודת הבניה תתבצע בצורה בטיחותית יותר (ראו גם:עע"ם 6063/05זיד עיד - קבלן לעבודות בניין ופיתוח נ' מועצה מקומית כפר קרע ([פורסם בנבו], 7.2.2007), פסקה 8 לפסק הדין). עולה כי אכן, המחוקק ומחוקק המשנה ראו קשר הדוק בין רישומו של הקבלן לבין מידת מקצועיותו, שהרי עצם הרישום מותנה בתנאי כשירות וניסיון מסוימים, הקבועים בחוק ובתקנות".

לא יהא זה מיותר לציין בשלב זה כי בהתאם למסמך שהוצג על ידי הנתבע 3 (נספח 1 לתצהירו), תנאי למשיכת היתר הבנייה על ידי הנתבעם 5-10 היה הצהרתם על מסירת העבודות לידי קבלן הרשום בפנקס הקבלנים. הנתבעים אם כן לא רק התרשלו בבחירת קבלן מיומן ומקצועי אשר יכול ומוסמך להבטיח את תנאי הבטיחות באתר הבניה, אלא הפרו באופן אישי את התחייבותם כלפי מוסדות התכנון. גם בכך יש להעיד על עצימת עיניהם של הנתבעים 5-8 ועל התרשלותם כלפי עובדי האתר.

הנה כי כן, אני קובעת כי במקרה דנן הוכח החריג הקבוע בסעיף 15(א) לפקודת הנזיקין. אני מוצאת כי הנתבעים 5-8 התנהלו ברשלנות בבחירת הנתבע 1 ובהעסקתו. התרשלותם נמשכה לאורך עבודות הבנייה ולאחרי התאונה הטראגית. בנסיבות אלו וכבעליהם של המקרקעין יש לראות בהם כמי שהפרו את חובת הזהירות ולפיכך דין התביעה נגדם להתקבל.

כפי שצוין לעיל, הנתבעים 9-10 חתמו על הבקשה להיתר בנייה אך בשל דרישת הוועדה המקומית. הנתבעים 9-10 לא ערכו עבודות שיפוץ בדירותיהם ולא לקחו חלק במו"מ מול הנתבע 1 או בהתקשרות עימו. עבודות הבנייה שנערכו במקום לא בוצעו עבורם. לפיכך אינני סבורה כי יש לראות בהם אחראים בנסיבות התאונה דנן. התביעה נגדם נדחית.

אחריות הנתבע 3

התובעים מכבירים מילים על אודות אחריותו של הנתבע 3 לתאונת שהתרחשה.

על פי הנטען בסיכומיהם, הנתבע 3 היה אחראי על ביצוע השלד ומשכך קמה לו חובת זהירות קונקרטית ואחריות.

התובעים מצטטים מהוראות תקנה 91 לתקנות התכנון והבניה (רישוי ובניה), תשע"ו- 2016 וטוענים כי בהתאם לה עורך הבקשה להיתר "יבצע פיקוח עליון מתחילת ביצוע העבודות באתר ועד לקבלת טופס 5". התובעים מבקשים להפנות גם להוראות תקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב 1992.

חרף טענותיהם הרבות, וניסיונם להסתמך על הוראות הדין, אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו את אחריותו של הנתבע 3 לתאונה דנן.

ראשית יש לדייק באשר לתפקידו של הנתבע 3. שמו של הנתבע 3 נזכר בהיתר הבנייה כעורך הבקשה להיתר בנייה- הא ותו לא.

ואמנם - הנתבע 3 ציין בתצהירו כי הוא כלל אינו מהנדס וכי כל תפקידו היה לחתום על הבקשה להיתר וזאת לאחר שנשכר על ידי האדריכלית רות מילגרום אשר הגישה את היתר הבנייה וטיפלה בבקשה מול העירייה ומול הדיירים. לטענת הנתבע 3, במסגרת יציקות הבטון של השלד נדרש על ידי המהנדס של האתר, הנתבע 2 (אשר התובעים בחרו למשוך את התביעה נגדו כאמור לעיל) להגיע ולבדוק את כמות הברזל בטרם היציקה בהתאם לתכניות השלד של הנתבע 2.

הנה כי כן, האופן היחיד בו מוזכר הנתבע 3 במסמכים שהוצגו הינו כעורך הבקשה בהיתר הבנייה. התובעים לא הצביעו על תפקידים נוספים שנטל על עצמו הנתבע 3 ובד בבד ובחרו באופן מודע שלא לתבוע את האדריכלית של הפרויקט, אשר שכרה את שירותיו של הנתבע 3 או את מהנדס הפרויקט, מר שולמן ז"ל (כאמור לעיל בראשית הדברים הוגשה התביעה גם נגד מר שולמן אולם לאחר היוודע דבר פטירתו לא עמדו התובעים על המשך ניהול ההליך נגד עזבונו).

ייחוס האחריות על הבטיחות באתר הבנייה לנתבע 3 בנסיבות אלו לא הוכח.

התובעים סומכים טענותיהם בעיקר על הוראות תקנות התכנון והבניה. אלא שעיון מעמיק בהוראות אלו אינו יכול לסייע להם.

בראש ובראשונה, התעלמו התובעים משאלת תחולת התקנות על האזור בו אירעה התאונה. אתר הבניה בו אירעה התאונה מצוי בשטחי יהודה ושומרון. חרף האמור לעיל התובעים לא התייחסו התובעים לטענות שהעלו הנתבע 4 והנתבע 3 באשר לאי תחולת התקנות על האזור.

אלא שגם מעבר לכך, אינני סבורה כי יש בהוראות התקנות שצוטטו לעיל כדי להוביל לחיובו של הנתבע 3.

הפיקוח העליון בו מחויבים בעלי התפקידים השונים מתייחס לתחומי אחריותם. ניתן להיווכח מעיון במוצגים שהגישו התובעים עצמם כי הנתבע 2, המהנדס ולדימיר שולמן הצהיר בפני מחלקת הרישוי של עיריית מודיעין עילית טרם קבלת היתר הבנייה כי הוא מהנדס התכנון של עבודות שלד הבניין. ככזה קיבל על עצמו את התפקיד של עריכת הפיקוח העליון העל הבנייה נשוא ההיתר בהתאם לתקנות התכנון והבניה (ראו מוצג ת/5 למוצגי התובעים). הלכה למעשה עיון בהצהרת מר שולמן מעלה כי הוא: "מתחייב להכין תכנית פיקוח עליון על ביצוע השלד, לבצע את הפיקוח העליון ולדווח עליו בטפסים שנקבעו לעניין זה על ידי המועצה...". (סעיף 5 להצהרת המהנדס).

הצהרה זו של מר שולמן עולה בקנה אחד עם הסבריו של מהנדס העיר מודיעין עילית, מר ירובסקי אשר זומן לעדות על ידי התובעים. הלה הבהיר בעדותו כי עורך הבקשה אינו אחראי על הסדרי הבטיחות באתר הבנייה, וכי לכל היותר הוא אחראי על יישום התכניות שהוגשו במסגרת הבקשה (ראו עמוד 36 שורה 2 וכן שורה 16 לפרוטוקול).

הנה כי כן – את תפקיד הפיקוח העליון נטל על עצמו בהצהרה רשמית מהנדס הפרויקט, הנתבע 2 וזאת מתוקף תפקידו כמתכנן השלד של הפרויקט. הנתבע 3 כאמור לעיל לא תכנן את השלד, ולא נטל על עצמו אחריות ביצועית או תכנונית כלשהו לאחר הגשתו של היתר הבנייה.

לא יהא זה מיותר לציין בשלב זה כי העובדה שהנתבע 3 הסכים לערוך עבור הנתבע 2 את בדיקת כמות הברזל לצורך יציקת השלד (כאמור בתצהירו – סעיף 10-13 לתצהירו) אינה הופכת אותו לשלוחו או שולחו של הנתבע 2 לעניין עבודות תכנון השלד או הפיקוח העליון.

התובעים מנסים להסתמך על פסיקה ענפה שהטילה אחריות על גורמים שונים באתר הבנייה, מכוח חובם בעריכת פיקוח עליון. אלא שאני סבורה כי דווקא העיון בפסיקה אליה מפנים התובעים מעיד על ההבדל המשמעותי בין מסגרת תפקידו של הנתבע 3 במסגרת פרויקט הבנייה לבין התפקידים שיוחסו לאותם גורמים בפסקי הדין המוזכרים.

בע"א 878-06 טרויהופט ואח' נ' עטיה ואח' (4.1.09) נדונו חובותיו של מי ששימש כמהנדס הבנייה, ומי אשר לקח על עצמו את תפקיד הפיקוח העליון על בניית השלד. בין היתר התחייב אותו מהנדס במסגרת היתר הבנייה לבצע את התפקיד של האחראי על הביקורת באתר. גם האמור בת"א 1582-03 עלי ילדירים נ' עיריית ל אביב ואח' (2.12.08) אינו יכול לסייע לתובעים. באותו פסק דין הוטלה אחריות על מהנדס פרויקט הבנייה אשר היה אחראי על ביצוע השלד הן בהתאם לחוזה בינו לבין מזמינת העבודה והן בהתאם למסמכים שהוגשו לרשות הרישוי.

במקרה שלנו כאמור לעיל, המהנדס ומי שתכנן את השלד ומכוח זה היה אחראי על הפיקוח עליו הינו המהנדס שולמן ז"ל ולא הנתבע 3. בכך שונות נסיבות פסק הדין בעניין טרויהופט שוני משמעותי מאלו שלפניי. כאמור לעיל, הנתבע 3 כלל אינו מהנדס, ועבודתו באתר לא כללה תכנון של שלד הבניין. ספק אם הנתבע 3 יכול היה מלכתחילה למלא את תפקידו של המהנדס באתר, וברי כי לא נתכוון לעשות כן.

בראי האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה נגד הנתבע 3 להידחות.

חלוקת האחריות בין המעוולים

סעיף 11לפקודת הנזיקין, שכותרתו "מעוולים ביחד", קובע כדלקמן:

"היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד."

המקרים הנזיקיים בהם שותף יותר ממעוול אחד, סווגו בפסיקה לשלוש קטגוריות: מעוולים במשותף; מעוולים בנפרד שגרמו נזק אחד בלתי ניתן לחלוקה; ומעוולים בנפרד שגרמו נזקים נפרדים. המעוולים משני הסוגים הראשונים יחויבו בפיצויים על מלוא הנזק, ביחד ולחוד; ואילו המעוולים מהסוג השלישי יחויבו בנזק שגרם כל אחד מהם בנפרד (ד"נ 15/88 מלך נ' קורהויזר, פ"ד מד(2) 89, 97 (1990) 81.

כאמור לעיל, מצאתי כי בנסיבות התביעה דנן, יש לראות בנתבע 1 ובנתבעים 5-8 כמי שהתרשלו כלפי המנוח. מאחר שענייננו בנזק אחד שאינו ניתן לחלוקה בין המעוולים, יש לראות בהם כחייבים בפיצוי התובעים "ביחד ולחוד".

בהלכה נקבע כי החלוקה תיעשה בהתאם למידת אשמתם המוסרית של המעורבים [ע"א 746/76עזבון המנוח עזרא נ' בן מויאל, פ"ד לב(3) 539 (1978);ע"א 1170/91בכור נ' יחיאל פ"ד מח(3) 207 (1994); ע"א 7436/12כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ. חברה לבניה בע"מ (פורסם; 06.07.2011)].

אני סבורה כי בבוחני את אחריותו של הנתבע 1 אשר פעל במקום כקבלן אל מול אחריות הנתבעים 5-8 אשר אינם בעלי מקצוע ולא התיימרו להיות כאלה, יש לייחס אחריות משמעותית באופן ניכר לנתבע 1. בנסיבות אלו אני קובעת כי במערכת היחסים בין הנתבע 1 לבין הנתבעים 5-8 יישא הנתבע 1 ב- 85% מהפיצוי והנתבעים 5-8 יישאו ב- 15% בלבד.

משניתנה ההכרעה בעניין האחריות, יש להכריע בשיעור הנזק, על הסוגיות והמחלוקות בין הצדדים –

שיעור הנזק

לצורך הנוחות, אחזור על נתוני היסוד:

המנוח יליד X.X.1989

מועד התאונה: 8.1.17

מועד הפטירה: 17.1.17.

יורשיו של המנוח הם: אמו ואביו בחלקים שווים.

גיל המנוח בעת התאונה: 27 ו- 4 חודשים.

הפסדי ההשתכרות בשנים האבודות

בעת פטירתו היה המנוח רווק, ולפיכך חסר תלויים. למען הזהירות אציין כי ככל שביקשו התובעים להיחשב כתלויים במנוח, הרי שהראיות שהוצגו על ידם לא תמכו בכך, וחקירת אבי המנוח אף סתרה זאת – הגם שבתחילת עדותו ציין אבי המנוח כי המנוח "היה עוזר לי" ומעביר לו כספים מעבודתו (עמוד 17 שורה 3 לפרוטוקול), הרי שלאחר שנשאל מדוע העביר לו המנוח כספים מתוך משכורתו השיב כי הדבר נעשה "בשביל לשמור לו את הכסף לחתונה שלו" (עמוד 17 שורה 20).

נראה כי גם באי כוח התובעים היו מודעים לחולשת הטענה כי יש לראות בהורי המנוח תלויים שלו, ולראיה הם ביקשו בסיכומיהם לערוך את חישוב הפסדי השנים האבודות בהתאם להלכת פינץ' (ע"א 10990/05פינץ נ. אריה חברה לביטוח בע"מ).

הצדדים היו חלוקים באשר לבסיס השכר של המנוח. ב"כ התובעים טוענים בסיכומיהם לבסיס שכר של 8,000 ₪ ומבקשים להסתמך בכך על תצהיר הוריו של המנוח ועל תיק המשטרה שהוגש.

אלא שחוששתני כי בסיס שכר ואף קרוב לו לא הוכח על ידי התובעים.

כמפורט לעיל התצהיר היחיד שהוגש מטעם התובעים היה תצהירו של אבי המנוח. במסגרת סעיף 44 לתצהירו ציין אבי המנוח כי בנו סיפר לו שהרוויח 200 ₪ ליום נטו. יוער כי גם אם הייתי מקבלת את הצהרת אבי המנוח לעניין השתכרותו בבניין הרי שחישוב של ההשתכרות לחודש בהתאם מגיע לכ- 4,000 ₪ ולא ל- 8,000 ₪ כנטען.

אלא שגם אמירה זו לא קיבלה כל תימוכין- לא במסמכים שהוגשו על ידי התובעים ולא בעדויות.

יתר על כן, במהלך חקירתו הנגדית של אבי המנוח, הוא נשאל ספציפית לגבי השתכרותו בעבודה וציין:

"עו"ד שוסהיים: תראה לפי החשבון שלי פלוס מינוס 20 22 ימי עבודה לפעמים פחות בדרך כלל פחות מדובר על סדר גודל של כ 4,000 ₪ בחודש נכון? של הבן.

העד: אולי 3,000. לא היה מגיע ל- 4,000. "

בתשובה לשאלותיו של ב"כ הנתבע 3 אף הוסיף וציין כי לאור הנסיבות המשתנות ובכללן הסגרים המוטלים לעיתים על שטחי הרשות, ההשתכרות של המנוח הייתה נמוכה יותר מ- 3,000 ₪ (עמוד 24 שורה 29 ואילך), ולעיתים "יש חגים ויש כל מיני דברים הוא לא יגיע אפילו ל 1500" (עמוד 25 שורה 2).

הנה כי כן, השתכרותו של המנוח הלכה למעשה הייתה נמוכה באופן ניכר מזו הנטענת על ידי באי כוח התובעים.

בהינתן האמור לעיל, ולאור גילו של המנוח והעובדה כי מרכז חייו בעת פטירתו השטחי הרשות, מצאתי לנכון להעמיד את בסיס השתכרותו לצורך חישוב הפסדי עזבונו על 2,700 ₪. סכום זה מבוסס על הפסיקה בנושא הערכת השתכרות תושבי השטחים (בין היתר ראו למשל ע"א 8960/06טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ(11.11.24), ת"א (ת"א) 28270-02-17 מ.ו נ' סרוסי (27.11.23), ת"א 30640-01-15פלונית נ' כץ (17.5.20), ע"א 4258/20פלונית נ' פלוני(25.10.20)).

אינני סבורה כי יש מקום להעמיד את בסיס השתכרותו של המנוח על שכר נמוך עוד יותר בשל הנסיבות הביטחוניות המאפיינות את האזור בחודשים האחרונים. נכון ליום פטירתו של המנוח הוא עבד בהיתר בישראל, ומן הראוי לצאת מתוך הנחה כי היה ממשיך ועובד בישראל גם בעתיד. יש לזכור כי המנוח היה בחור צעיר בעת מותו ולפניו עוד שנות עבודה רבות (ראו לעניין זה את האמור בפסק דינו של בית המשפט בעליון בע"א 3901-15 נחום באסה אביב תעשיות מתכת נ' בשאראת, 1.12.16).

אם כך, מאחר שהמנוח היה חסר תלויים בעת פטירתו, ייערך חישוב הפסדי העזבון בהתאם להלכת פינץ' שם נקבע כי לניזוק חסר תלויים הוצאות מוגברות לצרכיו שלו – בגובה 70% מהכנסתו –אותן יש לנכות מסכום הפיצוי. על כן, לגבי ניזוק חסר תלויים סכום הפיצוי הנותר עבור הפסדי השתכרות ב" שנים האבודות" עומד על 30% מההכנסה בלבד.

בהינתן בסיס שכר של 2,700 ₪ כאמור לעיל, ובהנחת עבודה עד גיל 60 (הוא גיל הפרישה בשטחי הרשות בהתאם לפסיקה - ראו תא 30640-01-15 פלונית נ' כץ 17.5.20) יעמוד הפיצוי בגין ראש נזק זה בהתאם למפורט להלן:

• ממועד התאונה (08.1.17) עד ליום 1.4.24 – 7 שנים וארבעה חודשים: 71,280 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה- 83,710 ₪ (2500 X88 חודשים X 30%).

• מהיום ועד גיל 60 - 171,882 ₪ (2700 X30% X 212.2).

סך הכל הפסדי השתכרות: 255,592 ₪. בהתאם לאמור בהלכת פינץ' אין מקום לפצות את התובע בנפרד גם בגין ראש הנזק של הפסדי פנסיה.

נזק לא ממוני

התובעים מעמידים את הפיצוי הנדרש בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים על סך של 1,000,000 ₪, בשים לב לגילו של התובע, נסיבות התאונה ומכלול נסיבות העניין.

הנתבעים טוענים כי לכל היותר יש להעמיד את הסכום על סך של 80,000 ₪ בשים לב לכל נסיבות העניין.

בהתאם לפסיקה, בנוגע לפיצוי כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, יש לקבוע את הנזק הלא ממוני לפי נסיבותיו של המקרה הקונקרטי, כאבו וסבלו של המנוח, אופי הפגיעה עוצמתה ומשכה וגילו של המנוח. בית המשפט פסק כי במישור המעשי להבדיל מהמישור התיאורטי-עיוני, רצוי שלא לפצל בין קיצור תוחלת החיים לבין "כאב וסבל", כאשר שני ראשי הנזק בצירוף ראש הנזק של אבדן הנאות החיים, מסתופפים תחת הכותרת של נזק בלתי ממוני (ע"א 4022/08אגבבה נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור(21/10/10).

לענייננו, יש להביא בחשבון שהמנוח בעת פטירתו היה בן 27 וכי לא זכה להקים משפחה. עוד יש לקחת בחשבון את העובדה כי המנוח היה מאושפז מספר ימים על הסבל הכרוך בכך לו ולבני משפחתו.

לאחר שקילת כלל הנסיבות מצאתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים על סך של600,000 ₪.

הוצאות קבורה ומצבה והוצאות נוספות

בהיעדר אסמכתאות להוצאות שהוצאו בנדון, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על 15,000 ₪. לקחתי בחשבון את העובדה כי המנוח היה מאושפז מספר ימים לפני פטירתו.

סיכום ראשי הנזק

נזק לא ממוני – 600,000 ₪;

הפסדי השתכרות 255,592 ₪;

הוצאות – 15,000

סיכום ביניים -870,592 ₪

ניכוי סכום הפשרה שהתקבל מהנתבעת 4 – יש לנכות את הפיצוי שהתקבל אצל התובעים מהנתבעת 4 – סה"כ 55,000 ₪.

לאחר ניכוי סכום הפשרה שהתקבל מהנתבעת 4 עומד סכום הפיצוי על 815,592 ₪.

סוף דבר

לאור המפורט בפסק הדין בסכום זה יהיו חייבים הנתבע 1 והנתבעים 5-8 ביחד ולחוד כלפי התובעים בפיצוי בסך של 815,592 ₪. בנוסף יישאו הנתבע 1 והנתבעים 5-8 בסכום האגרה כפי ששולם בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום ובשכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% מן הסכום שנפסק.

התביעה נגד הנתבע 3 נדחית. התובעים יישאו בשכר טרחת עו"ד ובהוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בגין דחייתה של התביעה.

התביעה נגד הנתבעים 10-9 נדחית אף היא. התובעים יישאו בשכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בהתאם לדין.

ניתן היום, י"א אדר ב' תשפ"ד, 21 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.