בפניי תביעת שיבוב על סך 183,622 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, חברת "שלמה שוורץ חברה לעבודות עפר בע"מ", כתוצאה מנזקי אש שנגרמו לכלי ציוד מכני הנדסי שברשותה, בעת שהנתבעת הייתה מופקדת על שמירתו בשטח. התביעה הנדונה הוגשה על ידי המבטחת (התובעת) כנגד חברת השמירה (הנתבעת).
מבוא וזהות הצדדים:
1.כאמור לעיל, התובעת היא חברת הביטוח (להלן: "התובעת" או "המבטחת" או "כלל"), שביטחה את חברת "שלמה שוורץ חברה לעבודות עפר בע"מ" (להלן: "המבוטחת" או "החברה"), ואשר בשל נזקי אש שנגרמו לכלי צמ"ה של החברה ביום 12.01.13 (להלן: "הכלי" או "הבאגר"), ובהתאם לפוליסת הביטוח בין המבטחת לבין המבוטחת, שילמה למבוטחת סך של 183,622 ₪ בגין תגמולי ביטוח (לרבות שכ"ט שמאי).
2.הנתבעת נתנה שירותי שמירה למבוטחת (להלן: "הנתבעת" או "הנוקר ביטחון" או "חברת השמירה") בעת שהכלי הוצת ביום 12.01.13 (להלן: "האירוע" או "אירוע ההצתה"). אשר על כן, הוגשה התביעה דנן.
תמצית טענות הצדדים תובא להלן:
תמצית טענות התובעת:
3.לטענת התובעת, הנתבעת העניקה למבוטחת שירותי שמירה על הבאגר, כאשר נהלי השמירה ואופן השמירה הוגדרו ופוקחו ע"י הנתבעת. במהלך השמירה ביום 12.01.13 בשעה 20:00 לערך, התקרב אלמוני אל הבאגר מבלי שהשומר הבחין בו, הצליח לטפס על הבאגר ולהציתו, קפץ מהבאגר, כאשר בזמן זה הבחין בו השומר, הבאגר החל להידלק ואז אזרחים שהבחינו באש הזעיקו את שירותי כיבוי האש.
התובעת טוענת, כי הן לפי חוק השומרים, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק השומרים") והן לפי עוולת הרשלנות, דין התביעה להתקבל.
4.לטענתה, מטרת השמירה הייתה שמירה על שלמות הבאגר, לרבות מניעת כל נזק, וזאת לצורך המשך עבודה תקינה באתר בו בוצעה השמירה. הטענה של הנתבעת, כי השמירה נועדה למנוע נזקי גניבה הנה חסרת בסיס חוזי או היגיון. ככל שרצתה הנתבעת לסייג את אחריותה בגין נזקי שריפה, היה עליה לציין זאת במסגרת ההסכם.
מנהל הנתבעת (עמ' 21 ש' 11) ציין, כי מטרת השמירה היא למנוע גניבה בלבד, אך "חוזה" שהיה אמור לקבוע זאת, לא נחתם ע"י המבוטחת.
5.הנתבעת בנתה את הגנתה על בסיס הנחה שגוי, לפיו הבאגר הוצת מרחוק באמצעות זריקת בקבוק מרחוק, ולכן לכאורה יש קושי לשומר, אשר לא היה חמוש, לסכל ולמנוע את הנזק. אולם, טוענת התובעת, כי דו"ח החקירה של התובעת, אשר היה חסוי, הוא ראיה לכך, כי לא דובר על זריקה מרחוק, אלא השומר מטעם הנתבעת בזמן אמת ציין בפני חוקר התובעת, כי אותו אלמוני לא זרק מרחוק את בקבוק התבערה, אלא הוא עלה על הבאגר וכאשר היה עליו הצית אותו. כמו כן, השומר לא הזעיק אף גורם ולא פעל לבדו לכיבוי השריפה, אלא עוברי אורח שנסעו בכביש והבחינו בשריפה, ירדו מהרכב והזעיקו את כיבוי האש וגם פעלו לכיבוי השריפה, כלומר השומר לא תפקד בזמן אמת.
התובעת מציינת מס' מחדלים לכאורה, אשר לטענתה, יש בהם לקבוע כי הנתבעת אחראית ע"פ עוולת הרשלנות:
6.התרשלות ראשונה- אי הבחנה של השומר באלמוני שהתקרב לבאגר, עלה עליו והצית אותו. לטענתה, אי ההבחנה באלמוני באף שלב, אלא רק לאחר ההצתה ובמהלך המנוסה מהבאגר, מהווה התרשלות. השומר לא הבחין בדבר שנעשה באזור הבאגר, כיוון שהסתכל על פקק התנועה ולא על הבאגר, כאשר הבאגר והכביש נמצאים בכיוונים מנוגדים. אילו השומר היה נוקט באמצעי כלשהו, כמו הדלקת אורות, או מסמן לאלמוני כי הוא מבחין בו כמו שימוש בצופר הרכב, האלמוני היה בורח מהמקום, ולחילופין המשטרה הייתה מגיעה בזמן.
7.התרשלות שנייה- אי הזעקת כיבוי אש בזמן אמת ואי פעולה בזמן אמת. לטענתה, השומר לא הזעיק את כיבוי אש, אלא אזרחים ובפועל האזרחים הם שפעלו לכיבוי השריפה (ייתכן שיחד עם השומר). אין ספק ששומר סביר ברגע שמבחין בשריפה, הפעולה המינימלית היא להזעיק את כיבוי האש ולפעול לצורך כיבוי השריפה. כתוצאה מהזמן שחלף נגרם נזק רב יותר לבאגר.
8.התרשלות שלישית- אי תחקור האירוע ואי עריכת ביטוח מתאים. לטענתה, הנתבעת בזמן אמת לא פעלה לצורך ביצוע תחקור כלשהו של אירוע השריפה. חברת שמירה סבירה חייבת לבצע חקירות ולתחקר את כל הגורמים הרלבנטיים בעת התרחשות אירוע בסדר גודל שכזה. אפילו אין לנתבעת יומן מבצעים כלשהו (עמ' 20, ש' 26-30) ואין לה אף מסמך מסודר המעיד על התנהלותה לפני ואחרי האירוע. כמו כן, הנתבעת לא ערכה לעצמה ביטוח, אשר לבטח היה מונע את כל ניהול התובענה והדבר מהווה התרשלות בפני עצמה.
9.התרשלות רביעית- שומר לא מקצועי שלא עבר הדרכה ואי זימונו של הסייר המדריך של השומרים (איאד) לעדות. לטענתה, גם שומר לא חמוש צריך לקבל הסברים לגבי עבודתו ולעבור הכשרה כלשהי. במקרה דנן, השומר לא עבר כל הדרכה, לא ידוע מי הדריך אותו ואפילו המנהל של השומר, מר איאד, אשר קבע היכן למקם את הבאגר וכיצד לבצע את השמירה בפועל, לא הובא לעדות. בעניין זה יש ליישם את ההלכה לפיה אי הבאת ראיה העשויה לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר להימנעות שכזו, מערער או אף שולל את גרסת הצד שנמנע מהבאת הראיה (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1), 736).