בפניי תביעה כספית.
ביום 26.10.16 נתן בימ"ש תוקף של החלטה להצעת בימ"ש שנתקבלה על ידי הצדדים, לפיה, התביעה תתקבל לאחר הגשת סיכומים בפסק דין מנומק, כאשר הסכום יתחם בגבולות של 15,000 ₪ כסכום מינימום ו- 75,000 ₪ בסכום מקסימום.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב וצירפו מסמכים.
ביום 25.04.17 התקיים דיון משלים שבמהלכו התייחסו הצדדים האחד לסיכומי השני. בימ"ש הציע כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 79 א', ואולם הנתבעת הודיעה לבימ"ש בכתב כי היא מבקשת פסק דין מנומק ובעקבות הודעתה זו, נשלחה גם הודעת הבהרה על ידי התובעת. בנסיבות אלה, פסק הדין הניתן בתיק זה, הינו בדרך הרגילה, לאחר הגשת סיכומים.
סיכומי התובעת בקצרה
הטענה הבסיסית של התובעת היא, כי רק ביום 01.04.14 נודע לה כי בנק הפועלים, סניף קרית חיים (להלן: "הנתבע") מחזיק בלמעלה מ- 30 שנה סכום כסף השייך לה בחשבון שנפתח על שמה. התובעת טוענת כי הנתבע לא טרח ליידע אותה אודות החשבון, למרות שלטענתה, היא לקוחה של אותו סניף משך שנים רבות. לטענתה, אין לה ידיעה כמה כסף הופקד בחשבון, מה היו שיעורי הריביות לאורך השנים, אלו עמלות נגבו מהסכום וכמה איבד הכסף מערכו.
זו למעשה עילת תביעתה. טענה לרשלנות של הנתבע אשר היה עליו לפנות לתובעת וליידע אותה לגבי מצב החשבון.
מדובר היה בחשבון אשר נפתח בשנת 1974, על ידי הסב המנוח של התובעת, מר עקיבא מרקוביץ, אשר פתח את החשבון בבנק על שמו ועל שם נכדתו – היא התובעת. התובעת מדגישה כי היא לקוחה של אותו סניף החל משנת 1988 ללא קשר לחשבון המדובר. רק בחודש 04/2014 הודיע הנתבע לתובעת על קיומו של החשבון האמור אשר לא נמצאו כל מסמכים הנוגעים לו. הנתבע שחרר לתובעת את הסכום שהצטבר בחשבון בשיעור של 13,000 ₪ נכון ל- 04/2014. התובעת מדגישה כי שחרור הסכום נעשה למרות שהתובעת לא החזיקה בידה צו קיום צוואה ולמרות שהתובעת סירבה לחתום על המסמכים עליהם ניסו פקידי הנתבע להחתימה.
הטענה המרכזית של התובעת הינה, רשלנות או הפרת חובת נאמנות מצדו של הנתבע, אשר לא יידע ולא ניסה לאתרה משך שנים רבות, הגם שהיה קיים חשבון ובו כספים השייכים לה משך 30 שנה.
חיזוק לטענה זו, מוצאת התובעת בכך שהיא עצמה לקוחה של הנתבע ובדיקה שגרתית של פירוט היתרות, היה יכול ללמד על כך כי יש לה חשבון נוסף בסניף. בנוסף, ניתן היה לאתרה בפעולה פשוטה במשרד הפנים.
יורשיו של המנוח, גם הם לא קיבלו כל הודעה מהבנק על קיום החשבון, דבר מהווה אף הוא רשלנות. התובעת מדגישה כי ניסו להחתימה על מסמכי פתיחת חשבון בדיעבד, לרבות נספח "סעיף אריכות ימים" והיא סירבה לכך.
לטענת התובעת על פי חוות דעת אותה הגישה של האקטואר ורו"ח, מר אבי כהן, הסכום אשר היה יכול היה בחשבונה בשנת 2014 הוא סך של 226,647 ₪ וזהו למעשה הנזק שנגרם לה.
בנוגע לטענת התיישנות מדגישה התובעת כי נודע לה על המחדל רק בשנת 2014 והיא מפנה בעניין זה לסעיף 7 לחוק ההתיישנות וכן לסעיף 8 , דהיינו התיישנות שלא מדעת.
סיכומי הנתבע בקצרה
על פי סיכומי הנתבע, היו הכספים בחשבון האמור שייכים למנוח עקיבא מרקוביץ ז"ל וליורשיו ולתובעת למעשה אין זכות בכספים. התובעת לא ערערה על רישומי הבנק ובשנת 2014 חתמה על הסכם פתיחת חשבון בו הצהירה כי היא בעלים יחידי של אותו חשבון וציינה כי לא יהיו לה תביעות כנגד הבנק. לו סברה כי יש לבטל הסכם זה, היה עליה להודיע הודעת ביטול ולהשיב את הכספים שקיבלה.
הנתבע טוען כי כל התביעות הקודמות ל- 05/2008 התיישנו ולא ניתן כיום להגיש תביעה בגין אירועים משנת 1986. תביעתה יכולה להיות רק 7 שנים אחורה.
התובעת היתה שותפה בחשבון, חתמה על המסמכים בהם נמסרה כתובת סבא המנוח ככתובת החשבון ולשם גם נשלחו ההודעות. העובדה שהיתה בעלת חשבון כבר משנת 1974 – כאשר היתה לפחות בת 20, ועל פי מסמכי הבנק מסרה את כתובתו של סבא המנוח , XXX, זו הכתובת אליה נשלחו כל ההודעות משך שנים. הטענה כי צורפה לחשבון ללא ידיעתה, אין בה ממש, שכן בעל חשבון צריך לחתום באופן ישיר על היותו בעלים. לא ניתנו כל פרטים לגבי היורשים של המנוח אשר יכולה להיות להם עילת תביעה.
התובעת לא הוכיחה כל זכות בכספים – לא מכח צו ירושה, ולא מכח צוואה וכן לא הוכיחה את טענתה שלא ידעה כלל על צירופה לחשבון. ככל שלתובעת יש זכות, הרי היא מכח סעיף "אריכות הימים" הקבוע בהסכם פתיחת החשבון. מטרתו של סעיף אריכות הימים שמוסדר בחשבון המשותף, היא להגן על האינטרסים של הבנק ולאבטח את פעולתו הסדירה במקרה של מות אחד מבעלי החשבון המשותף, אך אין בו כדי להסדיר את זכויותיהם של השותפים בינם לבין עצמם. אין גם בסעיף זה כדי להעניק זכות ירושה לשותף אחד לגבי כספיו של שותף אחר. ראה ע"א 679/76 סלי נ' שפר.
סעיף "אריכות ימים" הוא הקובע את מערכת היחסים שבין הבנק לבין בעלי החשבון. היינו מבחינת הבנק, בעל החשבון אשר נותר בחיים רשאי לבצע פעולות בחשבון (לרבות משיכת כספים) אך מבחינה קניינית, הכסף לא שייך לבעלי החשבון אלא ליורשים.
לאחר שעברתי על טיעוני הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי.
כאמור, השכילו הצדדים להגיע להסדר דיוני לפיו תביעה זו לא תדחה, הגם שלנתבע טענות רציניות הנוגעות, הן במישור ההתיישנות והן במישור סעיף "אריכות הימים" אליה התייחס הנתבע ארוכות בסיכומיו ויש לציין כי טענות אלה משפטית, נראות בעיניי נכונות, אם כי הטענה שדין התביעה להדחות עקב התיישנות דינה להדחות.
ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים משקף פשרה מסויימת המתייחסת לכך שאכן המצב שבו אדם אשר הינו שותף בחשבון לא יודע משך 30 שנה על כספים שהצטברו לזכותו, הינו מצב בלתי נסבל ולא יתכן להשלים עמו. מדובר אמנם בכספים השייכים לסב המנוח של התובעת ועל פי עמדת הבנק לא יתכן כי התובעת צורפה כבעלת החשבון ללא שתצטרף את חתימתה אך בפועל לא הוצגו מסמכים על ידי הבנק – מסמכים שהיה צריך לשמור, הנוגעים לצירופה של התובעת לאותו חשבון וכאשר אותרה לבסוף התובעת, נעשה ניסיון, כפי הנראה ואני אומר זאת בזהירות, שכן לא נשמעו ראיות בתיק זה, ולא נשמעה עדותו של אותו מר פרץ, להחתימה בדיעבד על מסמכים הנוגעים לפתיחת חשבון – דבר שהתובעת סירבה לו.
נכון הדבר שלמעשה ליורשים היו יכולות להיות זכויות בחשבון, אך בפועל, הכסף שנצבר שוחרר לידי התובעת וזאת ללא הסתייגות כלשהי. הבנק – הנתבע – יכול היה לעשות מאמץ גדול יותר לאתר את התובעת ומאמץ כזה על פי החומר שהוצג לי – לא נעשה. מאמץ זה יכול היה להיות כרוך בבדיקה פשוטה יחסית, אל מול משרד הפנים שבמהלכו על פי ת.ז. ייבדק מקום מגוריה של התובעת ובנסיבות אלה ניתן היה לאתרה וליידעה לגבי הסכום האמור. כך גם לגבי העובדה שמדובר בתובעת שלמעשה היא לקוחה של אותו בנק. אמנם הנתבע טוען כי לא ידע זאת ולא היה עליו לדעת זאת, אך גם כאן בדיקה פשוטה, יכולה היתה להגיע לחקר האמת.
הניסיון של התובעת לטעון כי כתוצאה מעובדה שלא ידעה על הכסף האמור, הסב לה נזק כספי בשיעור של 220,000 ₪ או יותר, על פי חוות הדעת, לא התקבל על דעתי, דינו להדחות.
בסופו של יום – לאור הערות אלה, דין התביעה להתקבל והטענה שיש לדחותה בגין התיישנות, נדחית על ידי. גם נושא של סעיף "אריכות ימים" אין בו כדי לשלול את התרשלות הבנק בניסיון להגיע ולאתר את התובעת על פי האמור דלעיל.
בהתחשב בכל האמור לעיל, האיזון הנכון צריך להיות קבלת התביעה בחלקה. אני פוסק לתובעת סך של 40,000 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף 4,000 ₪ שכ"ט עו"ד פלוס מע"מ וכן הוצאות המשפט הכוללות את התשלום למומחה אבי כהן בגין חוו"ד התובעת וכן אגרת בימ"ש ראשונה אשר שולמה על ידי התובעת, הכל כנגד קבלות.
סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן בזאת פטור ממחצית שניה של אגרת בימ"ש.
ניתן היום, י' סיוון תשע"ז, 04 יוני 2017, בהעדר הצדדים.
