1.לפניי תביעתם הכספית של התובעים נגד הנתבעים לסך של 100,000 ₪. התביעה הוגשה בעילה של הפליה אסורה בכניסה למועדון לילה בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א - 2000. עילת תביעה נוספת מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, נזנחה למעשה.
תמצית כתבי הטענות
2.בכתב התביעה נטען כך:
א.הנתבעת 1 היא בעליו של מועדון "בליס" בכפר סבא (להלן: "המועדון") והנתבע 2 הוא מנהלו. במקור התביעה הוגשה גם נגד נתבעת 3 שהוגדרה כ- "פלונית - מארחת".
ב.התובעים הם בחורים צעירים ונורמטיביים המתגוררים בכפר סבא, שביקשו לבלות במועדון בשני מועדים שבהם הוא נפתח לקהל הרחב, אך הדבר נמנע מהם ללא נימוק של ממש, כאשר המידע היחיד נגדם הוא מראם ומוצאם המזרחי.
ג.ביום 7/8/14 יחצ"נית המועדון ירדן שוחחה עם התובע 1 ומסרה לו שהוסיפה את שמות התובעים לרשימת המוזמנים של אותו היום ושהיא תפגוש אותם בכניסה למועדון. התובעים הגיעו למועדון בשעה 23:40 בעת שהכניסה אליו הייתה ריקה מאדם.
בהתכתבות עם היחצ"נית היא מסרה לתובע 1 שהיא שולחת את שמות התובעים לסלקטורית המארחת הנמצאת בכניסה. התובע 1 פנה אל אותה סלקטורית, שמצדה טענה שלא קיבלה מסרון ולא אפשרה לתובעים להיכנס למועדון.
התובעים המתינו 30 דקות בכניסה למועדון ולמרות תחנוניהם הסלקטורית לא אפשרה את כניסתם. במקביל נכנסו למועדון עשרות אנשים ללא כל הודעה או דרישה ומבלי שנאמר להם כי יש צורך בשליחת מסרון אל הסלקטורית.
ד.ביום 21/8/14 התובע 1 הציע לתובע 2 לצאת שוב אל המועדון. בשל חששו של התובע 2 ששוב לא יאפשרו להם להיכנס, התובע 1 שוחח עם היחצ"נית ירדן וסיפר לה על שאירע שבועיים קודם לכן. ירדן התנצלה ומסרה שהפעם לא תהיה כל בעיה.
התובעים הגיעו למועדון עם חבר וידידה נוספים. התובע 1 שלח מסרון אל היחצ"נית, אך שוב התובעים נתקלו בסירובה של הסלקטורית במשך כ- 30 דקות, שבמהלכן אחרים הורשו להיכנס אל המועדון. נוכח ההשפלה התובע 2 והחברים הנוספים עזבו את המקום, כך שהתובע 1 נותר לבדו. הוא התקשר אל היחצ"נית ירדן, שהבטיחה שתצא אל הכניסה, אך לא יצאה.
ה.המידע שהמארחת הסלקטורית יכלה לדעת על התובעים כלל את שמם ומראם. התובעים לא נכנסו למועדון בגלל חזותם המזרחית, שכן התנהגותם הייתה תקינה, המקום לא היה מלא, שמותיהם נשלחו אל "מקבלי ההחלטות" והמועדון אינו מועדון סגור.
ו.התובעים הקדימו לכתב התביעה מכתב דרישה אשר נענה בסירוב. התביעה הוגשה לצרכי אגרה לפיצוי סטטוטורי חלקי בסך של 100,000 ₪.
3.כתב ההגנה הוגש באופן תמוה גם בשמה של הנתבעת 3, שפרטיה לא ידועים, ונטען בו כך:
א.יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3, שכן הנתבע 2 אינו בעלים או מנהל בנתבעת 1, אלא עובד שכיר, ואילו התביעה נגד נתבעת 3 היא ערטילאית, ולא ברור באיזו מארחת המדובר והאם היא נכחה בשני האירועים הנטענים.
ב.לנתבעת 1 שני מועדונים בכפר סבא ובהם מועדון "בליס" הפועל מעל לשנה. המועדון עובד על בסיס של הזמנות מראש למסיבות של יחצ"נים ושל אנשים פרטיים והכניסה אליו היא למוזמנים בלבד.
ג.צוות יחצ"נים של המועדון אחראי למסיבות הפרטיות בימי שבת והם דואגים להזמין את אורחיהם ללא מעורבות של בעלי המועדון, למעט במקרים חריגים של שכרות או בעיה ביטחונית, שבאחריות המאבטחים בכניסה.
ד.במסיבות המנוהלות באמצעות יחצ"נים, המבקש פונה אליהם באמצעות אתר הפייסבוק או בטלפון. עם ההגעה למועדון על המבקש לשלוח הודעה אל היחצ"ן, שמעביר הודעה אל המארחת. האישור הטלפוני של היחצ"ן מאפשר כניסה בכפוף להצגת תעודה מזהה.
ה.שטח הכניסה למועדון הוא שטח סטרילי מטעמים ביטחוניים ועומדים בו המאבטחים והמארחת בלבד. למארחת אין שיקול דעת את מי להכניס והיא פועלת לפי הוראות היחצ"נים.
ו.המועדון מעולם לא מנע את כניסתם של אנשים על בסיס מוצא, גזע, צבע עור או דת, וקהל המבלים אשר פוקד אותו מגוון מאוד, כך שהטענה להפליה היא מופרכת.
ז.האירועים הנטענים הוגשו כ- 9 חודשים עובר להגשת התביעה. לנתבעת 1 אין רישום מי שימשה מארחת באותם מועדים וגם היחצ"נית ירדן מסרה שהיא אינה זוכרת, שבתקופת עבודתה הקצרה לא אושרה כניסתו של מוזמן מטעמה.
ח.לפי נהלי המשטרה, המועדון מחזיק בצילומי מצלמות האבטחה במשך 3 שבועות. נוכח השיהוי בהגשת התביעה לא ניתן לבדוק את טענותיהם של התובעים באמצעות המצלמות.
אופן ניהול ההליך
4.בדיון קדם המשפט הראשון נשמעו עדויות קצרות של התובע 1 ושל בעלי המועדון הגב' זהבה חסון. בהמשך לכך, בניסיון לקדם ולקצר את ההליך, זומנה לדיון קדם המשפט השני היחצ"נית ירדן שחר, ועדותה נשמעה לשאלות בית המשפט בלבד.
5.לאחר שהצעות בית המשפט לפשרה לא התקבלו, הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים ונשמעו עדויות העדים הבאים:
עת/1התובע 2 מר הראל חשאי (להלן: "הראל").
עת/2 התובע 1 מר מתן קוממי (להלן: "מתן").
עת/3 מר רז עטירה.
עה/1מר איתי סעיד.
עה/2מר דני פת.
עה/3הגב' קורל מימון.
עה/4מר חיים בוארון.
עה/5 הנתבע 2 מר אור חסון.
יצוין כי ב"כ התובעים ויתר על חקירתה הנגדית של המצהירה מטעם הנתבעים הגב' זהבה חסון, מבלי שהדבר יהווה הסכמה לאמור בתצהירה (עמ' 39, ש' 26).
6.סיכומי הצדדים בכתב הוגשו באופן מדורג.
דיון והכרעה
פרק א' - הוראות חוק איסור הפליה
7.חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א - 2000 (להלן: חוק איסור הפליה"), קובע בסעיף 1 את מטרתו "... לקדם את השיוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים".
8.בסעיף 3(א) לחוק איסור הפליה, שכותרתו "איסור הפליה", נקבע כך:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם".
9.נוכח המשוכה הראייתית הקשה להוכחה של הפליה, נקבעו בסעיף 6 לחוק איסור הפליה, שכותרתו "חזקות", ארבע חזקות ראייתיות אשר בהתקיים אחת מהן יש כדי לבסס שהנתבע נקט הפליה:
"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:
(1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;
(2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(4) הנתבע עיכב הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא עיכב כאמור, באותן נסיבות, את מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה".
10.די בכך שהתובעים יוכיחו שהתקיימה אחת מהחלופות של סעיף 6 לחוק, כדי שתעמוד לחובת הנתבעים או מי מהם החזקה שנקטו בדרך של הפליה אסורה. לא נדרש מהתובעים להוכיח שהנתבעים נקטו מדיניות של הפליה שיטתית, אלא די בכך שהם יוכיחו כי באותם המקרים שבהם לא הותרה כניסתם למועדון, הם הופלו על רקע מוצאם ומראם החיצוני.
פרק ב' - גרסת התובעים לגבי שני האירועים
עדותו של מתן קוממי
11.מתן הוא בן 28, תושב כפר סבא העוסק בתיווך בנדל"ן, ממוצא תימני ובעל מראה מזרחי (סעיף 2 לתצהירו).
12.לגבי האירוע הראשון מתן העיד שביום 7/8/14 הוא נרשם מראש כמוזמן אצל היחצ"נית ירדן, הגיע עם חברו הראל לכניסה למועדון בעת שהיו בה מבקרים בודדים והמתין לכך שהמארחת תקרא בשמותיהם ותכניסם (ס' 9-5 ו- 12-11 לתצהירו ; עמ' 1 ש' 21-20 ; עמ' 16 ש' 28-26).
לאחר עשר דקות של המתנה, שבהם המארחת לא קראה בשמות התובעים, מתן פנה אליה וביקש לדעת האם התקבלו אצלה המסרונים מהיחצ"נית ירדן. המארחת השיבה שלא קיבלה מסרונים, למרות שירדן השיבה למתן שאכן שלחה אל היחצ"נית את המסרונים עם השמות (ס' 13-12 לתצהירו).
לאחר המתנה של דקות ארוכות הראל פנה אל המארחת שלמדה עמו בתיכון בשמה הפרטי סתיו, אך היא הגיבה בתוקפנות (ס' 15-14 לתצהיר ; עמ' 1, ש' 24-21).
השניים המתינו דקות ארוכות והבינו שהמארחת לא תכניס אותם, מה גם שירדן הפסיקה להגיב לניסיונות ליצור עמה קשר (ס' 16 לתצהיר). במקביל נכנסו למועדון בליינים רבים אחרים, מבלי שנאמר להם לשלוח מסרון ואף מבלי שהמארחת קראה בשמותיהם (ס' 17 לתצהיר ; עמ' 2, ש' 2). בנסיבות אלו התובעים עזבו את המקום בתחושה קשה (ס' 17 לתצהיר ; עמ' 2, ש' 1).
13.לדברי מתן, הוא והראל סברו שלא מן הנמנע כי מדובר בתקרית חד פעמית על רקע חוסר תיאום בין המארחת והיחצ"נית (ס' 21 לתצהיר) ועל כן הם ניסו שוב לבלות במועדון.
ביום 21/8/14 מתן שוחח בטלפון עם ירדן היחצ"נית וסיפר לה על ההתרחשויות שבועיים קודם לכן. ירדן התנצלה והבטיחה שהכניסה הפעם תתאפשר ללא בעיות (ס' 23-22 לתצהיר ; עמ' 2, ש' 5-3).
התובעים הגיעו למקום במונית עם חברם רז עטירה ועם בת דודתו לירן מנצור, שניהם בעלי חזות מזרחית, ועוד לפני יציאתם מהמונית ירדן אישרה בהתכתבות שהשמות הועברו למארחת (ס' 26-24 לתצהיר). למרות זאת, גם הפעם הזו אותה המארחת סתיו סירבה להכניס את הארבעה למועדון, התעלמה מהם ולא ביררה את שמותיהם, כשבמקביל ירדן היחצ"נית לא השיבה לפניות טלפוניות (ס' 27 לתצהיר ; עמ' 2, ש' 9-7 ; עמ' 16, ש' 32-30).
בשלב זה הראל, רז עטירה ולירן מנצור עזבו ומתן נשאר לבדו כדי להמשיך ולברר מדוע כניסתם לא הותרה. מתן הבחין בבליין אחר שנכנס למועדון ללא אישור במסרון אלא בהצגת תעודת זהות בלבד ולאחר עימות עם סתיו הוא עזב את המקום (ס' 31-29 לתצהיר ; עמ' 2, ש' 15-9).
14.לפי סברתו של מתן, רשימות היחצ"נים מיועדות למעשה לתהליך הסינון והסלקציה של מוזמנים לא רצויים, ולדבריו הוא חווה בעבר קשיים בכניסה למקומות בילוי בשל חזותו המזרחית (עמ' 1, ש' 17-15).
בנסיבות שני האירועים מתן בטוח בכך שהוא והראל הופלו על רקע מוצאם וחזותם המזרחית ולא עקב תקלה, שכן הזמנתם תואמה מראש במסרונים ובטלפון והם סורבו רק בכניסה למועדון, במקביל לכך שירדן היחצ"נית ניתקה עמם את הקשר והפסיקה להשיב לפניות (עמ' 16, ש' 8-2 ו- 24-14 ; עמ' 17, ש' 17-13 ; עמ' 18, ש' 11-6).
15.לתצהירו של מתן צורפו כנספח 1 צילומי מסך של הודעות מסרונים, אשר נשלחו ממכשיר הטלפון שלו אל נמענת בשם "ירדן בליס", ללא תאריכים, ובתוכן שלהלן:
"אנחנו בדרך סבבה ?"; "אנחנו בכניסה מאמי את באה או אסאמאס?"; "כן מתן קוממי אני ועוד 3"; "נו מקורה זה מתן הגעתי דרך לירוי"; "מקורה זה מתן"; "אני ברשימות איך היא לא הכניסה אותנו"; "נו מה קורה את יוצאת?".
מתן העיד שההודעות הנכנסות נמחקו ולא נשמרו אצלו (ס' 28 לתצהירו). בעדותו בפניי הוא הציג את מכשיר הטלפון מסוג "נוקיה" שבו נשמרו ההודעות (עמ' 14, ש' 21-13), אם כי המכשיר לא היה טעון ולא ניתן היה להציג את ההודעות עם התאריכים (עמ' 15, ש' 34-33).
עדותו של הראל חשאי
16.הראל אף הוא בן 28, סטודנט ללימודי תואר ראשון בהנדסת חשמל, ממוצא תימני ובעל מראה מזרחי (ס' 2 לתצהירו). בעדותו הוא מסר דברים דומים לאלו שנשמעו בעדותו של מתן בנוגע לתיאום המוקדם עם היחצ"נית ירדן ולהתנהלותה של המארחת סתיו.
17.לדבריו של הראל הוא זיהה את המארחת סתיו יהודה כמי שלמדה אתו בתיכון (עמ' 12, ש' 30-22), ובאירוע הראשון הוא פנה אליה מספר פעמים עד שהיא כעסה ודרשה שלא יקרא לה בשמה ( ס' 13-12 לתצהירו ; עמ' 13, ש' 34-30).
הראל הדגיש שהמארחת התנתה את כניסתם בקבלת מסרונים מהיחצ"נית ולאחר מכן התעלמה מהם. הראל תיאר כך את התנהלות העניינים בינם לבין המארחת והיחצ"נית:
"אנחנו מגיעים ושולחים הודעה ליחצנית, היא שולחת הודעה למארחת. כשאנחנו באנו המארחת טענה שהיא לא קיבלה מסרונים אז שלחנו שוב הודעה ליחצנית והיא אמרה שהיא שלחה למארחת בעוד שהמארחת טוענת שהיא לא שלחה לה" (עמ' 12, ש' 21-19).
גם לפי עדותו של הראל, המארחת בחרה להכניס אנשים אחרים, מבלי לקרוא בשמם קודם לכן או לדרוש מהם לשלוח מסרון ליחצ"נים (ס' 15 ו- 31 לתצהירו ; עמ' 13, ש' 11-3).
עדותו של רז עטירה
18.רז עטירה, חברם ושכנם של התובעים, הוא בן 28, טכנאי מעליות בעיסוקו, ממוצא תימני ובעל חזות מזרחית (ס' 2 לתצהירו).
19.כעולה מתצהירו ומעדותו רז נוכח באירוע השני בלבד. הוא ובת דודתו לירון הצטרפו אל התובעים במונית שהסיעה אותם למועדון ועודכנו בדרך שהשמות הועברו ליחצ"נית, כך שכניסתם למקום מובטחת (ס' 5-7 לתצהירו). עם זאת, בכניסה למועדון הם נתקלו בסירובה של המארחת, שהתעלמה מפניותיו של מתן, עד שלבסוף רז, הראל ולירון התייאשו ועברו לבלות במקום אחר סמוך, בעוד שמתן התעקש להישאר (ס' 10-8 ו- 14 לתצהירו ; עמ' 18, ש' 26-21).
פרק ג' - גרסת הנתבעים
20.העד המרכזי מטעם הנתבעים הוא מנהל המועדון חיים בוארון. הנ"ל פירט בתצהירו את נהלי המועדון ופעילותו, המועברים לכלל עובדי המועדון וליחצ"נים (עמ' 34, ש' 12-9). הנהלים פורטו בסעיף 2 לתצהירו ועיקרם כדלקמן:
א.הכניסה למועדון היא למוזמנים בלבד.
ב.המועדון אינו פתוח על בסיס יומי, אלא לאירועים פרטיים כגון ימי הולדת, מסיבות שחרור, מסיבות מוזמנות של יחצ"נים וכיו"ב.
ג.היחצ"נים מזמינים אנשים לפי בחירתם ללא מעורבות של מנהלי המועדון, למעט בכל הנוגע לשיקולי בטיחות. הנוהל הוא שהמבקש פונה אל מי מהיחצ"נים דרך אתר ה- "פייסבוק" או הטלפון וכאשר הוא מגיע למועדון עליו לשלוח הודעה ליחצ"ן, המעביר מצדו הודעה למארחת. המוזמן ייכנס למועדון רק אם הוא מופיע ברשימות היחצ"ן, בכפוף להודעה אל המארחת ולהצגת תעודה מזהה.
ד.מטעמי ביטחון ובטיחות, רק המארחת והמאבטחים מורשים לשהות באזור הסטרילי בכניסה למועדון. יחצ"ן שאינו יכול להגיע למסיבה חייב להיות זמין טלפונית במהלכה.
ה.חל איסור על הפליה.
חיים בוארון הדגיש שלמארחת אין שיקול דעת בשאלה את מי להכניס למועדון (ס' 3 לתצהיר ; עמ' 34, ש' 8-3 ; עמ' 24, ש' 29). לטענתו אוכלוסיית המבלים במועדון היא מגוונת ללא כל הפליה, כעולה מתמונות שצורפו לתצהירו (ס' 5-4), שהוא עצמו לא צילם ולא ידע לומר מתי צולמו ובאיזה "ליין" של אירועים (עמ' 33, ש' 11-1).
בסעיף 6 לתצהירו חיים בוארון טען ששכר היחצ"נים נגזר מכמות המוזמנים שהכניסו למועדון, באופן שמתמרץ אותם להכניס אליו כמה שיותר אנשים. עם זאת, מעדותו עלה שהיחצ"נים אינם עובדי המועדון אלא עובדים מול מפיקים ומתוגמלים על ידם (עמ' 30, ש' 20 - עמ' 31, ש' 6).
21.הנתבע 2 אור חסון הוא בנה של בעלת המועדון זהבה חסון, העובד לטענתו כתאורן ותקליטן ועל כן הוא אינו יוצא לכניסה במהלך האירועים ואין לו סמכויות בעניין כניסת המוזמנים (ס' 4-1 לתצהירו). הנתבע 2 חזר בתצהירו על טענותיו של חיים בוארון בדבר נהלי הכניסה למועדון במעורבותם של היחצ"נים והמארחת (ס' 8-5 לתצהירו) ושלל כל טענה להפליה (ס' 9 לתצהירו).
הנתבע 2 הופנה לתקנון המועדון, מוצג ת/1, המגדיר בסעיף 12 שהמועדון אינו אחראי לפרסומים של מי שטוענים כי הם עובדים במועדון, למעט 4 עובדים ובהם אור חסון. הנתבע 2 השיב שבמשך תקופה קצרה בעבר ובאירועים מסוימים הוא סייע באירועים כתגבור לצוות המפיקים והיחצ"נים (עמ' 36, ש' 21 - עמ' 37, ש' 6).
22.תצהיר נוסף הוגש מטעמה של בעלת המועדון ומניות הנתבעת 1, הגב' זהבה חסון, שכאמור תצהירה התקבל ללא חקירה נגדית ומבלי להודות באמור בו (עמ' 39, ש' 26-21). כעולה מתצהירה הקצר, הגב' חסון אינה עוסקת במסיבות הלילה ולא שוהה במועדון במהלכן, אלא סומכת על מנהלי המועדון - חתנה חיים בוארון ובנה עידו חסון.
עם זאת, בעדותה בפניי בקדם המשפט מיום 27/10/15 היא טענה את הדברים הבאים:
"אין דבר כזה שקונים כרטיס, אלא שיש יחצנים של אותו ערב, שזה ערב שלהם. אנשים מסמסים ליחצנים והם שולחים מסרון למארחת בחוץ ואז המארחת קוראת בשם... כל אדם שהיחצן יחליט שהוא רוצה שייכנס - הוא ייכנס. למארחת אין שום שיקול דעת. היחצן לא יודע מי הבן אדם בכלל, אלא רק דרך טלפונים והודעות. אנחנו מכניסים מכל העדות ואין לנו שום דבר נגד אנשים מזרחיים" (עמ' 2, ש' 27-22).
23.מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים וזומנו למתן עדות 3 עדים נוספים:
א. עה/3 קורל מימון - הנ"ל עבדה בתור מארחת במועדון. בתצהירה היא פרטה את ההנחיות שהיא קיבלה ממנהלי המועדון חיים בוארון ועידו חסון, שהעיקרית שבהן היא הכנסת המוזמנים לפי הוראות היחצ"נים וללא שיקול דעת עצמאי.
מעדותה עלה שהיא אינה זוכרת אם היא עבדה בזמן שני האירועים נשוא התביעה (עמ' 27, ש' 27-20) ושהיא עדיין עובדת מדי פעם במועדון (עמ' 28, ש' 6-4).
ב.עה/1 איתי סעיד - הנ"ל נוהג לבלות במועדון, תוך תיאום עם היחצ"נים וכניסה באמצעות המארחת (ס' 1, 5 ו- 6 לתצהירו ; עמ' 19, ש' 22-16). מוצאו תימני (ס' 3 לתצהירו) ולטענתו קהל המבלים במועדון הוא מגוון והוא עצמו לא נתקל בהפליה (ס' 8-7 לתצהירו). עה/1 לא ידע לומר האם הוא נכח במועדון בערבים הרלוונטיים לתביעה (עמ' 19, ש' 33 - עמ' 20, ש' 2) ואין היכרות בינו לבין התובעים (עמ' 20, ש' 9-8).
ג.עה/2 דני פת - הנ"ל עבד בעבר במועדון בתור ברמן ויחצ"ן. בתצהירו הוא חזר על נוהל הכניסה באמצעות היחצ"נים ושלל כל טענה להפליה בכניסה למועדון ולקבלת הנחיות ממנהלי המועדון ברוח של הפליה.
מעדותו עלה שהוא אינו יודע האם עבד במועדון בערבי האירועים נשוא התביעה (עמ' 23, ש' 28-25).
פרק ד' - הימנעות הנתבעים מזימונם של עדים רלוונטיים ומהצגת ראיות
24.הנתבעים נמנעו מהזמנתם לעדות של לפחות 4 עדים רלוונטיים, שברשות חלקם ראיות רלוונטיות, כמפורט להלן:
א.היחצ"נית ירדן שחר - לא יכול להיות ספק בכך שמדובר בעדה רלוונטית, שהרי היא זו אשר לפי טענות התובעים אישרה פעמיים את הזמנתם ופעמיים ניתקה קשר בזמן אמת ולא וידאה את כניסתם למועדון.
ירדן שחר זומנה לדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 1/6/16 ביוזמת בית המשפט והשמיעה עדות קצרה ללא חקירות נגדיות. בעדותה היא שללה את הטענות שנטענו בדבר הפליה, אך טענה שטענות התובעים נמסרו לה רק באותו היום.
היה על הנתבעים לזמנה לעדות מטעמם ולוודא שהיא תציג את התכתבות המסרונים ממכשיר הטלפון הנייד שלה בתאריכים 7/8/14 ו- 21/8/14.
מובן שלנתבעים אין קושי לאתר את העדה, שלפי עדותו של חיים בוארון עדיין מועסקת במועדון (עמ' 32, ש' 4-3).
ב.המארחת סתיו יהודה - מדובר במארחת שעבדה בכניסה למועדון בשני האירועים, שברשותה הטלפון הנייד והמסרונים שהוחלפו בינה לבין היחצ"נית וגורמים אחרים בשני הלילות.
סתיו מוכרת היטב לעדי הנתבעים קורל מימון (עמ' 26, ש' 28-27) ודני פת (עמ' 24, ש' 26-14), שהעיד שהוא יכול ליצור עמה קשר אם רצונו בכך (עמ' 24, ש' 35-32). מכל מקום, נראה שאין מחלוקת שהיה ביכולתם של הנתבעים לאתרה ולזמנה לעדות אם הם היו מעוניינים בכך. יודגש כי התובעים הזכירו את המארחת סתיו בשמה בתצהירי העדות הראשית מטעמם, כך שלא הייתה מניעה כי הנתבעים יפנו אליה לצורך עריכת תצהיר וזימון לעדות.
ג.מפיקי המסיבות בתאריכים 7/8/14 ו- 21/8/14 - מדובר בהכרח בעדים רלוונטיים, שיכלו להעיד על ההתנהלות במועדים הספציפיים והרלוונטיים בתביעה. הנתבעים לא סיפקו את שמותיהם של המפיקים וכפועל יוצא לא זימנו אותם למתן עדות.
ד.מנהל המועדון עידו חסון - זהבה חסון וחיים בוארון ציינו בתצהיריהם שעידו חסון הוא אחד משני מנהליו של המועדון. זהבה חסון העידה שעידו הוא זה שערך את הבירור ביחס לטענות התובעים, אך מסרה שנכון למועד קדם המשפט מיום 27/10/15 הוא שהה בחו"ל (עמ' 2, ש' 29-27). חיים בוארון העיד שנכון למועד שמיעת העדויות 19/7/17 עידו חסון שהה בישראל ועם זאת הוא לא הובא למתן עדות (עמ' 28, ש' 19 - עמ' 29, ש' 8). מחדל זה משמעותי פחות, נוכח העובדה שכאמור נשמעה עדותו של המנהל הנוסף חיים בוארון.
25.אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לערער את גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן (ראו ע"א 293/90 גרינהולץ ואח' נ' מרמלשטיין (פורסם במאגרים - 28/12/94)). כך גם נאמר בע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, בעמ' 658:
"אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".
צד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את החשש כי מחדלו נובע מהחשש שהראיה תשמש נגדו (השופט י. קדמי, דיני ראיות, (חלק שלישי), תשנ"ט, עמ' 1391). ככלל, אי הצגתו של מסמך רלוונטי המצוי בחזקתו האפשרית של בעל דין ואשר יש בו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצר הנחה כי אילו הוצג היה מערער את גרסתו של הצד אשר נמנע מהצגתו. כך בע"א 548/78 נ.ש. ואח' נ' י.ל., פ"ד לה(1) 736 בעמ' 763-762:
"דרך זו שנקט בה המחוקק מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".
26.אי זימונם לעדות של היחצ"נית ירדן שחר, המארחת סתיו יהודה ומפיקי המסיבות, וכפועל יוצא אי הצגת המסרונים מהטלפונים הניידים של הנ"ל במועדים הרלוונטיים, פועלים נגד הנתבעים ומערערים את הבסיס לטענותיהם.
פרק ה' - ממצאים ומסקנות
27.שני התובעים והעד מטעמם חזרו על תיאור האירועים באופן עקבי, ולפיו הם תיאמו מראש את כניסתם למועדון עם היחצ"נית ירדן שחר, אך מרגע שהגיעו לכניסה הם נתקלו בסירובה של המארחת סתיו יהודה ואף הקשר בינם לבין היחצ"נית נותק. בד בבד בליינים אחרים נכנסו למועדון מבלי שהמארחת קיבלה את שמותיהם מראש.
28.התובעים מסרו גרסאות מפורטות ואמינות אשר השתלבו זו בזו ללא סתירה. מתן הציג בנוסף את המסרונים שנשלחו על ידו ליחצ"נית בזמן אמת. לא ניתן להתעלם מהמחדל שבאי הצגת המסרונים הנכנסים, ואולם לא היה בו כדי לפגום בעדויות עד כדי שלילת הגרסה.
29.עדותו של עת/3 רז עטירה תמכה בעדויות התובעים ביחס לאירוע השני. מדובר אמנם בחברם של התובעים, אך ניתן היה להתרשם שהוא לא ניסה להעצים את גרסת התובעים. הראיה שהוא השיב בכנות במענה לשאלה האם הוא יכול לאפיין את מוצאם של אותם הבליינים שנכנסו למועדון בזמן שהדבר נמנע ממנו.
30.עובדתית, התובעים ורז עטירה הם ממוצא מזרחי ובעלי חזות מזרחית. אני מקבל את העדויות שכניסתם של התובעים למועדון נמנעה פעמיים ללא הסבר מניח את הדעת, לאחר שהם הוזמנו על ידי היחצ"נית ירדן שחר וכניסתם סורבה על ידי המארחת.
31.מסקנתי היא שעלה בידי התובעים להוכיח את תנאי החלופות השונות של סעיף 6 לחוק איסור הפליה, באופן היוצר חזקה כי הנתבעים או מי מהם או מי מטעמם פעלו בדרך של הפליה אסורה. החזקה היא שכניסתם של התובעים למועדון נמנעה על רקע חזותם המזרחית.
32.הנתבעים לא הצליחו לסתור את החזקה. עדויותיהם של חיים בוארון, זהבה חסון ואור חסון לא התייחסו לנסיבות של שני האירועים הנטענים, אלא עסקו באופן כללי בנהלים הקבועים של הכניסה למועדון, תוך ניסיון להרחיק את עצמם מהביצוע בפועל, שנטען כי הוא באחריותם של היחצ"נים ושל המארחת.
הניסיון ליצור הפרדה בין מנהלי המועדון ובעליו לבין מפיקי המסיבות, היחצ"נים והמארחת אינו יכול להצליח, שהרי האחריות הכללית להתנהלות המועדון מוטלת על מנהליו, מה גם שלא הוצגו הפרטים של מי שניהלו והפיקו את האירועים בתאריכים הרלוונטיים לתביעה 7/8/14 ו- 21/8/14.
33.יתרה מכך, אי הבאתם לעדות של היחצ"נית ירדן שחר, המארחת סתיו יהודה ומפיקי המסיבות בתאריכי האירועים, כפי שפורט לעיל, מערערת את הבסיס לטענותיהם של הנתבעים ומונעת מהם כל אפשרות לסתור את החזקה להפליה.
34.עדויותיהם של שלושת העדים הנוספים מטעם הנתבעים - קורל מימון, דני פת ואיתי סעיד - היו בלתי רלוונטיות ולא היה בהן כדי לסייע לנתבעים. העדים הנ"ל לא נכחו במועדון בשני האירועים ולכל היותר יש בעדויותיהם כדי להוכיח שבדרך כלל המועדון אינו נוקט במדיניות של הפליה אסורה. אין בכך כדי להוכיח שהמועדון לא נקט הפליה אסורה כלפי התובעים בתאריכים 7/8/14 ו- 21/8/14.
35.מסקנתי היא שהתובעים הופלו על ידי הנתבעת 1, בכך שנמנעה מהם הכניסה למועדון בתאריכים 7/8/14 ו- 21/8/14, על רקע מוצאם וחזותם המזרחית. מדובר בהפליה אסורה בניגוד להוראותיו של ס' 3(א) לחוק איסור הפליה.
פרק ו' - התביעה האישית נגד הנתבע 2
36.סעיף 8 לחוק איסור הפליה, שכותרתו "אחריות נושאי משרה בתאגיד", קובע כך:
"מקום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנדון, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:
(1)העוולה נעשתה שלא בידיעתו;
(2)הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות הענין כדי למנוע את העוולה".
37.עדי הנתבעים הבהירו מלכתחילה כי מנהלי המועדון הם חיים בוארון ועידו חסון. התובעים הודו בסעיף 29 לסיכומיהם, שהנתבע 2 אינו דירקטור או בעל מניות בנתבעת 1 ולא ברור מדוע הם עמדו על התביעה נגדו.
38.עדותו של הנתבע 2 שהוא עובד שכיר בנתבעת 1 ושתחום עיסוקו בתאורה ובתקליטנות לא נסתרה. אין בעדותו שהוא תגבר מפעם לפעם את היחצ"נים באירועים מסוימים ואין באזכורו בסעיף 12 לתקנון ת/1, כדי לשנות את העובדה שהוא אינו ממנהלי המועדון ושהוא אינו עוסק בנהלי הכניסה אליו.
39.לפיכך דינה של התביעה האישית נגד הנתבע 2 להידחות.
פרק ז' - גובה הפיצוי
40.התובעים לא טענו לנזק ממוני ותביעתם היא לפסוק להם פיצוי ללא הוכחת נזק לפי הוראות סעיף 5(ב) לחוק איסור הפליה:
"בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק".
41.בית המשפט אינו מחויב לפסוק את הפיצוי המקסימלי, והמחוקק הותיר בידיו שיקול דעת רחב לפסוק עד לסכום של 50,000 ₪, וזאת בהתחשב בשיקולים כגון נסיבות המקרה, חומרת ההפליה, מהות השירות או המוצר, וכן שיטתיות ההפליה, היקפה ומידת הפגיעה.
42.בנסיבות העניין יש להביא בחשבון מחד גיסא את העובדה ששני התובעים לא הורשו להיכנס למועדון פעמיים ואת עדויותיהם בדבר תחושותיהם הקשות כתוצאה מכך ומאידך גיסא את הרושם שלא מדובר בהתנהלות שיטתית במועדון.
לאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים, אני מורה כי כל אחד מהתובעים יפוצה בסך של 7,000 ₪ עבור כל אחד משני האירועים.
סיכום
43.התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה ואילו התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.
44.על הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א.פיצוי בסך כולל של 28,000 ₪ (14,000 ₪ לכל אחד משני התובעים).
ב.הוצאות אגרת התביעה בסך של 2,510 ₪.
ג.שכר עדותו של עת/3 בסך של 300 ₪.
ד.שכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,552 ₪.
45.בקביעת סכומי ההוצאות הבאתי בחשבון את דחיית התביעה נגד הנתבע 2.
46.סכומי פסק הדין ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, ג' ניסן תשע"ח, 19 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.
