בקשה לסעד "זמני" של העברת מספרי טלפון המשמשים את המבקשת והמנוהלים על גבי המערכת של המשיבה לידיה של המבקשת. מחלוקת פשוטה, שהצדדים נחושים שלא למצותה אלא בהתכתשות משפטית, שעלותה גבוהה משמעותית משווי המחלוקת הכספית.
1.בימי קדם היו שתי החברות חלק מאשכול חברות אחד, בשליטה (בשרשור) של מר רוני דוידוף. מר ליאור אילון היה אז בעל מניות מיעוט במבקשת. כנפוץ באשכול חברות, הדברים התנהלו פנימית על מי מנוחות. בין אותם דברים: המשיבה ניהלה מערכת תקשורת עבור מגוון חברות באשכול החברות, וביניהן – המבקשת. כך אירע, מתארת המבקשת, שמספרי הטלפון המשמשים בפועל את המבקשת רשומים בבעלות המשיבה, והמשיבה מעניקה לחברה האחות שלה (דאז) שירותי תקשורת ובכלל זאת שירותי מחשוב וטלפוניה, על יסוד הסכם שנכרת בין הצדדים (נספח ד' לבקשה).
2.דרכיהם של ה"ה דוידוף ואילון התפצלו עתה. מר אילון רכש בחודש מרץ 2015 את כל המניות במבקשת, בגדרי מערך הסכמי מכר שעמודים בודדים ממנו צורפו לבקשה (להלן: הסכם ההפרדה). נושא שירותי התקשורת לא זכה להתייחסות קונקרטית בהסכם ההפרדה. מאז הושלם, מתכתשים הצדדים בשאלת קיום ההתחייבויות ההדדיות שבהסכם ההפרדה, מחלוקות שכלל אינן מעניינה של הבקשה (אף שהצדדים ראו להרחיב בהן), אך עומדת כרקע ואף כהסבר לכך שגם המחלוקת הנוכחית אינה נפתרת בדרכי נועם.
3.כחלק מן הסכסוך שהתגלע, התריאה המשיבה בפני המבקשת ביום 3.6.15 על כי אינה משלמת את חובותיה, בגין שירותי טלפון – עוד מחודש דצמבר 2014 (קודם להסכם ההפרדה), בגין שירותי מחשוב – מאז כריתת הסכם ההפרדה, וחובה הכולל מגיע כדי כ-36 אלף ₪. לא ישולם הסכום לאלתר, ינותקו קווי הטלפון, התריאה המשיבה (נספח ו' לבקשה). דבר זה הוביל מגעים בין הצדדים, בעיקר בחלופת הודעות דוא"ל בלתי נעימות (נספח ז' לבקשה ונספח 12 לתגובה). מר אילון הודיע כי "נשלם את הכופר" לשם שחרור הקווים המשמשים את המבקשת מזה זמן, לידיה, בהמשך התדיינו הצדדים בשאלת הסכום הנכון שהמבקשת מלינה על חיוב ביתר ומאיימת בתביעות, ולבסוף ניאותה המשיבה בתשלום של כ-32 אלף ₪ עד לסוף חודש מאי 2015. בהודעת דוא"ל של מר דוידוף מיום 11.6.15, שעליה משליכה המבקשת יהבה, הורה אף מר דוידוף לאחד "צחי" במשיבה כי "ליאור מכין המחאה לפקודת פמי על סך 32282 – צחי אנא על ניוד כל הקווים לטובת מתן בע"מ (גמר חשבון עד31.5.15)" (כך במקור). המבקשת לא שילמה, המשיבה ניתקה את קווי הטלפון ביום 14.6.15, המבקשת שילמה בצהרי אותו יום והקווים חוברו, אך בכל מקרה לא הועברו הקווים לבעלותה. מכאן התביעה והבקשה.
4.בתביעתה מיום 16.6.15 עותרת המבקשת לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה מניתוק הקווים יומיים קודם לכן, באופן שפגע לטענתה בעבודתה, שכן לקוחותיה לא יכולים היו לאתרה טלפונית. עוד עותרת היא לצו הצהרתי שלפיו הקווים שייכים כולם במהותם למבקשת, ולא למשיבה שעל שמה נרשמו הקווים מטעמי "נוחות", ולחייב את המשיבה לבצע כל פעולה הנחוצה לניוד הקווים למבקשת. בגדרי התביעה, בקשה לסעד זמני, שיחייב את המשיבה לפעול לניוד הקווים למבקשת, ולחלופין להמנע מניתוק הקווים עד להכרעה בתובענה. השיבה המשיבה, בתמצית (שכן תגובתה מפורטת וכוללת מגוון נדבכים בלתי רלבנטיים): הקווים הם של המשיבה. המשיבה אינה מחויבת מכוח דין או הסכם לניידם למבקשת; הדבר אף אינו אפשרי טכנית מבחינת ספק התקשורת הרלבנטי (חברת סלקום). באשר לניתוק, מלינה המשיבה על כי המבקשת עושה שימוש בקווי הטלפון, אינה משלמת עבורם, ומצפה כי המשיבה תממן אותה. תשלם – תזכה בשירותים. המבקשת מצדה גורסת בתשובתה לתשובה כי אין כל מניעה טכנית לבצע את ניוד הקווים כבר עתה. ניסיונות להניע את הצדדים לברר את המחלוקת ואת האפשרות לניוד הקווים, שתביא להפרדת הכוחות, לא סייעה, והצדדים הודיעו ביום 23.7.15 כי נדרשת הכרעה בבקשה לסעד זמני.
5.דין הבקשה לסעד זמני להידחות. באשר לסעד העיקרי, הוא העברת הקווים למבקשת: השאלה הראשונה היא האם הניוד, שיקדם את האינטרסים של כל הצדדים (בכפוף לבירור המחלוקת הכספית שביניהם) הוא אפשרי מבחינה טכנית, שכן אין תוחלת במתן צווים, זמניים או קבועים, שאינם ניתנים לביצוע. המבקשת גורסת שהדבר אפשרי, המשיבה – הנתלית בעמדת ספק השירות – גורסת בשלילה, ולבית המשפט אין כל נתון שיאפשר הכרעה, ודאי לא בשלב הסעד הזמני. הקושי במתן הצו רק מתחדד נוכח העובדה שהסעד הזמני העיקרי המבוקש (ניוד הקווים) זהה לסעד הקבוע המבוקש, ולכך שאין המבקשת מצביעה על כל חיוב לפי דין או מכוח הסכם ההפרדה שיחייב את ביצוע הניוד. הודעת הדוא"ל של מר דוידוף מיום 11.6.15 מדגימה רצון להפרדת כוחות, אך האם יש בכך משום התחייבות משפטית בלתי חוזרת לניוד הקווים ויהי מה – יתברר כנראה בהליך העיקרי. אולם בשלב זה, את שהחסירו הצדדים בעת עריכת הסכם ההפרדה, לא ישלים בית המשפט ללא תשתית ראויה בשלב הסעד הזמני.
אשר לסעד החלופי המבוקש, והוא הימנעות מניתוק הקווים: כל עוד הקווים בבעלות המשיבה (ואין חשיבות לכך שהמבקשת מגדירה זאת כבעלות "פורמלית" להבדיל ממהותית), וההסכם בעניין שירותי המחשוב והטלפוניה בעינו עומד, הרי שאם חפצה המבקשת בשירותים אלה, עליה לשלם עבורם. עד כמה שניתן לחלץ מן הכתובים, ניתן להבין שלאחר תשלום חוב העבר הנטען, לא הוסיפה המבקשת לשלם (כנראה מחודש יוני 2015 ואילך), ובתנאים אלה גם אין לחייב את המשיבה בדרך של סעד זמני לספק לה את השירותים. תשלם המבקשת את שנדרש בגין שירותי התקשורת שבין הצדדים (ובגינו בלבד, בלא קשר לסכסוכים אחרים), תזכה בהמשך שירותי התקשורת. כך למעשה מאשרת המשיבה עצמה (סעיף 40 לתגובה). מובן גם שככל שהמבקשת תבקש לטעון כי הסכומים שהיא נדרשת לשלם אינם מדויקים, בידה לשלם תחת מחאה, ולהשלים את בירור הסכסוך הכספי במסגרת התביעה העיקרית, שאותה ממילא הגישה. אין כל צורך בסעד זמני בנסיבות אלה.
6.הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא, על שני ראשיה, ובשים לב לאמור בסעיף 5 לעיל לעניין המשך מתן השירותים כנגד ביצוע התשלומים כסדרם. כיוון שקשה להתרשם מהתנהלותם של שני הצדדים ורצינות ניסיונם להביא את המחלוקת הטריוויאלית לכלל סיום (בין אם בניוד הקווים והפרדת כוחות אם הדבר רק אפשרי, או הסדרת הסכם התקשורת שבין הצדדים בעינו וקיומו), הרי שאיני עושה צו להוצאות בקשר עם הבקשה דנן. ועדיין מוצע לצדדים לבחון כיצד להניח ליתר המחלוקות שלהם ולפתור את הסכסוך הנקודתי והפשוט לרווחת שני הצדדים.
ניתנה היום, ח' אב תשע"ה, 24 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
