ס' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח'

נ ג ד

צד ג' -המועצה המקומית כפר שמריהו

ע"י עו"ד יורם קמין ואח'

האם נפילת עץ על רכב נוסע, אשר גרמה לפציעת נהגת הרכב, מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן- חוק הפלת"ד) ?

הצדדים הסכימו כי העובדות המפורטות בתצהיר התובעת מיום 21.8.17 באשר לאירוע התאונה הן העובדות המתארות את התאונה כהווייתה וכי יסכמו טענותיהם באשר לסיווג התאונה על בסיס עובדות אלו.

תיאור התאונה

1. ביום 1.6.12 בסמוך לשעה 18:30, נסעה התובעת עם רכבה ברחוב דרך השדות בכפר שמריהו אחר שאספה את בנה לכיוון ביתם המצוי בסמוך.

התובעת נסעה עם רכבה בנתיב הימני של הרחוב, שהוא רחוב דו סטרי, כאשר לפתע שמעה קול רעש וחשה חבטה חזקה בראשה. התובעת איבדה את הכרתה.

בסופו של יום הסתבר כי עץ דקל גדול אשר גדל בחצר הנתבעים 2-3 (להלן- הנתבעים), נפל על הרכב כאשר הוא גורר עמו חוטי חשמל.

התובעת ובנה חולצו מהרכב רק לאחר שחברת החשמל ניתקה את זרם החשמל במקום.

כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת נזקי גוף ולאחר שחולצה מהרכב היא פונתה יחד עם בנה לבית החולים באמצעות אמבולנס.

2. נקדים ונאמר כי אחר שהוגשו סיכומי הנתבעת 1 (להלן- מנורה) ביקשו הנתבעים 2-4 לצרף תעודת עובד ציבור מטעם מכבי אש באשר לקיומם של חוטי חשמל באירוע התאונה. מעת שכך נעשה ביקש ב"כ מנורה לחקור את מגיש תעודת עובד הצבור, רב רשף רענן בן משה, וזה נחקר לפני ביום 29.4.18.

הצדדים חלוקים, אפוא, האם יש לסווג את האירוע כתאונת דרכים, שאז נופלת החבות לפיצוי התובעת על נזקיה על מנורה, שהיא מבטחת רכב התובעת בביטוח החובה, או שאינה תאונת דרכים שאז סוגיית החבות תבחן במשקפת נזיקית ע"פ הוראות דיני הנזיקין הכלליים.

כעת, וקודם שנבוא לבחינת טענות הצדדים, נביא בציפורן הזרת את עיקרו של הדין הנדרש לנו לבירור הסוגיה שלפנינו.

האם התאונה היא תאונת דרכים ?

3.סע' 1 לחוק הפלת"ד מגדיר תאונת דרכים באופן הבא –

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי"

על הקשיים השונים שמעלה ניסוחו העקלקל של סעיף זה נשתברו קולמוסים ונשחקו מקלדות, די שנביא לעניין זה מדבריו של כב' הש' י. אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה רביעית, עמ' 78 –

"הדרך הקזואיסטית אותו נקט המחוקק, הלשון המסורבלת וחוסר ההרמוניה הפנימית של ההוראות, גרמו, וממשיכים לגרום, קשיי פרשנות גדולים. במיוחד קשה היא מלאכת התיאום ההדדי בין העקרון הכללי, לבין הריבויים ולבין המיעוטים שבהגדרות השונות".

4. מכל מקום, ברע"א 8061/95 עוזר נ. אררט חברה לביטוח בע"מ (1996) (להלן- עניין עוזר) דן בית המשפט העליון בהרכב מורחב בדרך בה ינקוט בית המשפט עת יבוא לבחון האם אירוע תאונתי נכנס לגדריו של חוק הפלת"ד.

בית המשפט קבע כי בשלב הראשון יש לקבוע האם המאורע נופל לגדרה של ההגדרה הבסיסית – "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", הגדרה המבוססת על ששה מרכיבים – מאורע, נזק גוף, עקב, שימוש, ברכב מנועי, למטרות תחבורה.

הנטל לקיומם של כל היסודות מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים.

אם מתברר שיש מרכיב שאינו מתקיים יש לעבור לשלב הבא בו יבָּחֵן האם המקרה נופל לגדרן של אחת החזקות המרבות. הנטל בשלב זה מוטל אף הוא על הטוען לקיומה של החזקה. ככל שהתשובה תהא שלילית המסקנה שהתאונה אינה תאונת דרכים.

ככל שהתשובה באחד משני השלבים הנזכרים היא חיובית עוברת הבחינה לשלב השלישי שבו תבחן השאלה האם המקרה נופל לחזקה חלוטה ממעטת. בפסק הדין בעניין עוזר הגיע בית המשפט למסקנה כי כאשר מתקיימים יסודותיה של החזקה החלוטה המרבה, רואים את המקרה כתאונת דרכים גם אם אינו נופל לגדרו של "שימוש ברכב מנועי" או אינו מקיים את היסוד של "למטרות תחבורה".

4. על מנת להקל על הקורא נציג את המתווה בתרשים זרימה –

5. דומה כי עיקרה ההתלבטות בפסיקת בתי המשפט נגעה להיקפו והגדרתו של הדיבור "עקב שימוש". הדעה המקובלת היא שלא די בסיבתיות עובדתית במובן של "סיבה בלעדיה אין" אלא חייבת להתקיים גם סיבתיות מהותית או ממשית. מילים אחרות זולת לקשר הסיבתי העובדתי יש לדרוש יסודות נוספים של קיום הקשר הסיבתי המשפטי (ע"א 358/83 שולמן נ. ציון חברה לביטוח (1988)).

לצורך כך הוצע להשתמש, בין השאר, ב"מבחן הסיכון" – רוצה לומר – על השימוש בכלי הרכב להוות גורם ממשי לנזק הגוף אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהשימוש העיקרי והמשני ברכב יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק לתת פיצוי (ע"א 6000/93 עזבון המנוח קווסמה ז"ל נ. רג'בי (1996); ע"א 4204/98 המוסד לביטוח לאומי נ. מד"י (1999); רע"א 4394/09 לנדרמן נ. סגיב הנדסה ושות' (1993) בע"מ (2010)).

בצד מבחן הסיכון הועמד מבחן ה"שכל הישר" שענינו בחינת הסיבתיות ע"פ הגיונם של דברים או, כלשונו של כב' הש' א. ברק בעניין קוואסמה הנ"ל – ע"פ "אינטואיציה בריאה".

כך בעניין דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ. נאווי (2002) הבהיר כב' הש' ת. אור כי–

"אין מבחן השכל הישר בא להמיר את הסיכון אלא להגמישו ולהתאימו למקרי גבול קשים כגון המקרה לפנינו"

וכן המשיך ונימק את היתרון במבחן המשולב שעיקר שילוב מבחן הסיכון בצד מבחן השכל הישר–

"מבחן כללי זה מסייע לגדר את גבולות הקשר הסיבתי-משפטי לנסיבות מתאימות. על-מנת שנזק ייגרם עקב שימוש ברכב מנועי, נדרש כי נקודת המגע בין השימוש והסיכון לא תסתכם ב"הזדמנות" בלבד. קשר סיבתי יישלל מקום שההתנהגות בו תורמת לאירוע גורם הנזק רק במונחים של הימצאות הניזוק ברכב מבחינת הזמן והמקום, אך לא משום בחינה רלוונטית אחרת לעניין שימוש ברכב".

דוגמה לשימוש משולב במבחן השכל הישר ומבחן הסיכון ניתן למצוא בע"א 6216/03 נסאר נ' מ.ח.מ (2005) שם נטען, בין השאר, כי בעקבות רעש שהקימה הריסת בית על-ידי מחפרון נפל ילד מחלון וניזוק, נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי לשימוש בכלי הרכב ואולם כב' הש' א. רובינשטיין הוסיף והדגיש באותו עניין כי -

"מסופקני, אפילו הוכח הקשר הסיבתי, העובדתי והמשפטי, אם היה ניתן להביא את המקרה בגדרי תאונת דרכים. איני סבור, במבחני הסיכון והשכל הישר, כי יש לראות מקרה כזה כאחד מסיכוני הדרך ה'שכנות' רחוקה מדי, מעבר למה שניתן להכניס בגדרי תאונת דרכים" (ה.ש – צ.ו).

6.בצד המבחנים הנזכרים עומד לו מבחן נוסף - מבחן הזירה, שהתפתח בפסיקה כמבחן עזר למקרי גבול קשים, ואשר נועד להפיג את הערפל המשפטי ולסייע לגדר את גבולות הקשר הסיבתי-משפטי לנסיבות בהן אין הרכב משמש אך ורק זירה לאירוע, אלא מהווה גורם ממשי במסגרתו (ראו: ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, עמ' 218). עמד על כך השופט אור בעניין נאווי הנ"ל -

"הנני סבור כי "מבחן הזירה" - דהיינו - המבחן אם הרכב שימש רק כזירה לאירוע או האם השימוש בו גרם לאירוע המזיק - אינו מסתמך על האבחנה אם מדובר במעשה מכוון או רשלני, מצב הרכב בעת קרות הנזק, זווית ואופן הפגיעה וכיוצא באלה. נקודת המבט היא רחבה יותר והיא בוחנת, על פי מבחן השכל הישר, האם השימוש שנעשה הרכב תרם באופן רלבנטי ממשי לקרות הנזק. רק אם התשובה לכך חיובית, נאמר שקיים קשר סיבתי מבחינה משפטית בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם. ודוק, אין מבחן השכל הישר בא להמיר את מבחן הסיכון, אלא להגמישו ולהתאימו למקרי גבול קשים..."(עניין נאווי, עמ' 162).

וכאן ראוי להטעים ולחדד – בדנ"א 9634/06 חברת זלמן בראשי נ' אליהו (2007) הבהיר כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, כי בהתקיים אירוע בו נלכד אדם ברכבו ניתן לראות באירוע כתאונת דרכים ובסיכון כסיכון מיוחד שנוצר עקב השימוש ברכב. כב' הנשיאה הוסיף והבהיר, תוך הישענות על הלכת נאווי הנ"ל כי : סיכונים האורבים לנהג בנתיב נסיעתו, לרבות כאלה הנובעים מתכונותיה של הדרך או מעבודות המתבצעות בה ובסביבתה, גם כן עשויים לקיים את דרישת הקשר הסיבתי" (פיסקה 8 להחלטה בדיון הנוסף). עוד הבהיר כב' המשנה לנשיאה כי לשאלה מתי הופך רכב מ"זירה" ל"מלכודת" עשויה להיות חשיבות "למשל לשאלה אם העובדה שמדובר בחלל סגור או ברכב הנמצא בתנועה תרמה באופן רלבנטי וממשי לקרות הנזק".

מתוך שכך מצאנו את דבריו הבאים של כב' הש' וינוגרד בעניין תא (ירושלים) 9261-09 - אילנה גבאי נ' הראל חב' לביטוח בעמ, (2011) -

"המסקנה מדברים אלה, המושתתים כולם על הלכות מחייבות שיצאו מבית מדרשו של בית המשפט העליון, היא כי גם פגיעה מסיכון הנובע מעבודות המתבצעות בסביבת הדרך, ובפרט פגיעה המתרחשת עקב הימצאות אדם בחלל סגור המקשה על ההימלטות מהנפגע, יכולה להחשב כמקימה את דרישת הקשר הסיבתי המשפטי המגולם במילה "עקב" שבהגדרת תאונת דרכים... בחינה של הפסיקה מעלה כי הגדרתו של אירוע כנופל בגדרי זירה בלבד מוגבלת לאותם מקרים בהם אכן לא ניתן למצוא קשר אמיתי בין הפגיעה לבין השימוש התעבורתי ברכב. כך נקבע בע"א 3464/98 זיו נ' איילון , מיום 12.10.99, כי הצתה של נהג רכב באמצעות שפיכת נוזל דליק עליו והצתתו אינה קשורה בשימוש ברכב. באופן דומה נקבע כי ביצוע של סריקה בטחונית באוטובוס אינו שונה מביצוע של סריקה בטחונית בתחנת אוטובוס, ולפיכך האוטובוס אינו אלא זירה..."

ומכאן מגיע אף חילוקו על דרך ה"שכל הישר" –

"לו היה הרכב חונה בצידי הכביש ניתן היה לראותו כרכיב מקרי באירוע, אם כי ניתן לטעון גם אחרת. כאשר נהג "לכוד" ברכבו העומד בתנועה ללא תנועה, עקב האור האדום בחיווי שברמזור, הרי שהטענה לפיה יש בידיו להימלט מהמקום בדומה לאדם היושב על ספסל בצד הכביש היא טענה שאינה עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים..." (ה.ש – צ.ו)

7.ברעא 10721/05 - אליהו - חברה לביטוח בעמ נ' אבראהים יונאן ואח', (2006) (להלן- עניין יוניאן) דן בית המשפט בעניינם של תובעים אשר נסעו עם רכבם כאשר לפתע הועפו סלעים לעבר רכבם ופגעו ברכבם כתוצאה מכך נגרמו להם חבלות גופניות. הסלעים הועפו בשל פיצוץ שנעשה במסגרת עבודות להרחבת הכביש.

כב' הש' א. רובינשטיין הבהיר באותו עניין כי יש לבחון את האירוע בראי ההגדרה הבסיסית וכי בנסיבות הנדון ברור שהתובעים עשו "שימוש" "ברכב" בעת "האירוע" "למטרות תחבורה", וכן שנגרמו להם "נזקי גוף", לפיכך כל שנותר לבחון הוא האם נתקיים קשר סיבתי בין השימוש התחבורתי שעשו התובעים "עקב". בית המשפט קבע כי בנסיבות הנדון הרכב היווה אך ורק זירה לאירוע, וזאת כיוון שלא ניתן לאתר קשר רלבנטי ממשי בין התרחשות הנזק לשימוש ברכב; סיכון מעין זה אינו מיוחד לעוברי דרכים, והוא יכול להתרחש בכל מקום בו מצויים בני אדם.

בית המשפט הוסיף וקבע כי לא ניתן לראות ב"שימוש ברכב" כמהווה את ה"גורם הממשי" לתאונה שכן עצם השימוש ברכב "אינו משליך על עצם המאורע גורם הנזק, קרי, פגיעת הסלעים ברכב" ומכאן מסקנתו כי – "אין המדובר בסיכון האופייני לעוברי דרכים ככאלה".

8.הש' רובינשטיין מוסיף ועושה שימוש במבחן הגורם הזר המתערב ובלשונו –

" ניתן לתאר את שרשרת גרימתו של הנזק כמורכבת משלוש חוליות - השימוש ברכב, התנהגויותיהם של אחרים והנסיבות. ההכרעה בדבר הקשר הסיבתי עניינה שקלול החוליות השונות, הנמדד בהסתברות היתכנותן. גישה זו, שפיתח פרופ' גלעד בהקשר משטר של אשם (י' גלעד, "הסיבתיות במשפט הישראלי - בחינה מחודשת", משפטים יד (תשמ"ד), 21, 22), בוחנת את הסיכון שבשימוש ברכב למטרות תחבורה אל מול הנסיבות הפרטניות של המקרה וההסתברות להיתכנות מעשיהם של אחרים בהקשר לו. על פי גישה זו, אבן הבוחן היא ההסתברות ששימוש ברכב למטרות תחבורה יוביל לתהליך גרימה שסופו בנזק נשוא התביעה, שעה שהסתברות זו עומדת ביחס ישר להסתברותם של שני סוגי החוליות האחרות בתהליך הגרימה, קרי, מעשיהם של אחרים ונסיבות אובייקטיביות. ככל שהסתברותם של האחרונים קטנה יותר, והנסיבות החיצוניות המעורבות בהיווצרות הנזק נדירות יותר, כך תקטן ההסתברות שהשימוש ברכב יוביל לנזק, דהיינו, ניטה לסבור כי האירוע אינו מהווה מימוש הסיכון שבשימוש ברכב. אם, לעומת זאת, להתרחשויות המובילות לנזק הסתברות גבוהה, כי אז תגדל ההסתברות שהשימוש ברכב יתממש לכלל נזק, וניטה לראות את האירוע כמממש את הסיכון שבשימוש ברכב; אולם גישה זו תהיה בלתי שלמה אם נבחן את האירוע רק במשקפיים של סטטיסטיקה, שהרי ישנם סיכונים ייחודיים לעוברי דרכים שהסיכוי להתממשותם זעיר, ועדיין נראה אותם כנופלים בגדר הסיכון שבשימוש ברכב (כמו נפילת גשרים, שתידון להלן); על כן יש לצרף לבחינה הסטטיסטית את "זרות" האלמנט המעורב, קרי, את ריחוקו המהותי (ובמקרה דנא, גם הפיסי) מן הנפגעים...כללם של דברים: אימתי אירוע בו נעשה שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ושנגרמו בו נזקי גוף, לא יחסה תחת כנפי הגדרתה של תאונת דרכים? התשובה: ככל שהיה מעורב בו אלמנט זר, אשר השכיחות למעורבותו באירועים מעין אלה נמוכה מאוד, ואינה גבוהה ממעורבותו בזירות אחרות. בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, ייראה האירוע כאירוע נזיקין שאינו תאונת דרכים" (הדגשה שלי – צ.ו)

ודוק, מבחן הגורם הזר המושאל מדיני הנזיקין הכלליים קובע למעשה כי כאשר מעורב באירוע אלמנט זר, אשר השכיחות למעורבותו באירועים מסוג זה נמוכה מאוד, לא ייחשב האירוע לתאונת דרכים. בהתייחסות ליישום מבחן זה קבע בית המשפט כי –

"ישנם גורמים הזרים מעצם טבעם למכלול התחבורתי, אולם מכיוון ששכיחות התרחשותם באירועים מעין אלה גבוהה יחסית, התקבלו בפסיקה כתאונות דרכים".

ובהמשך נקבע:

"ואולם, יתר על הדרישה ששכיחות מעורבותו של האלמנט הזר תהיה נמוכה מאוד, נדרש גם שהשכיחות לא תהיה גבוהה יותר משכיחות מעורבותו בזירות אחרות. הסתברות גבוהה מהממוצע בדרכים דווקא, יכולה להעיד על מתאם בין האלמנט המתערב לבין המכלול התחבורתי ועל היותו סיכון רלבנטי לעוברי דרכים".

מתוך שכך הובהר כי מעשים אשר אינם קשורים בנהיגה ואפשר שהתרחשו "בזירות אחרות" מן הכביש, כגון פליטת כדור ע"י עובר אורח בעת חלוף הרכב על פניו, אינם בגדר תאונת דרכים על אף שבעת התרחשותם נעשה שימוש ברכב מנועי, ובלשונו של כב' הש' אנגלרד בספרו הנזכר –

"נשיכת כלב, הכשת נחש, הידבקות בווירוסים, ופליטת כדור אינם סיכונים האופייניים לנסיעה ברכב ואינם נכללים עם הסיכונים של שימוש ברכב. הם יכולים להתרחש באותה מידה של שכיחות בכל מקום - במסעדה, בבית, במוזיאון, כמו ברכב...." (אנגלרד, עמ' 123).

ודוגמות נוספות - נקבע כי התפוצצות מוקש שהיה מונח ברכב, כתוצאה מטיפול רשלני בו אינה תאונת דרכים (ת"א (ת"א) 1692/85, אליהו חכמון נ' כור מתכת ואח' (1990); כך נקבע כי במקרה בו עינה של נוסעת אוטובוס נפגעה שלא במתכוון לאחר שנזרק לעברה פרי במהלך ריב בין שני אחרים, לא התקיים הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק ועל כן אינו תאונת דרכים (ת"א (ת"א) 1869/80 ביטון נ' שמש, (1982).

9.לא כך הם פני הדברים כאשר הפגיעה ברכב היא תוצאת דבר המצוי מטיבו וטבעו בדרך או בצִידֵי הדרך, ומכאן קביעותו של כב' הש' א. רובינשטיין בעניין יוניאן הנ"ל –

"מובנת, אפוא, פסיקה שתקבע קיומה של תאונת דרכים כאשר האירוע התרחש כתוצאה מהתממשותם של סיכונים הטמונים ברכב מעצם טבעו וטיבו, והאופייניים לשימוש בדרך. כך היה הדבר כאשר הסיכונים נבעו מתכונותיה של הדרך עצמה, וכך היה כאשר הסיכונים נבעו ממערכת הכבישים וסביבתם הטבעית, למרות שהסיכוי שבהתממשות הסיכונים הללו נמוך (כגון גשרים, עצים בשולי הדרך, שילוט כבישים וכיוצא באלה שנפלו לכביש)" (הדגשה שלי – צ.ו).

כך ובדומה בעניין גשר שפירים (ע"א 4204/98, המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל (1999), בו נפגעה מכונית כתוצאה מקריסת תומכות זמניות של גשר שפירים שהיה בשלבי בנייה. הקריסה הביאה לנפילתן של קורות בטון על המכוניות אשר גרמו למותו של הנוהג ברכב. בית המשפט קבע מפי השופט י. ריבלין, כי התקיים הקשר הסיבתי המשפטי -

"[הגשר] שנועד לשאת את מחלף הכבישים אינו אלמנט זר לכביש בו נסעה מכונית המנוח אלא חלק ממערכת הכבישים והסיכון התעבורתי הנובע מהשימוש ברכב.... הקשר הסיבתי - משפטי מתקיים משום שסיכונים הנובעים מסלילה של מערכת הכבישים, מהרחבה, משיפוצה ומשיפורה הם סיכונים טבעיים לשימוש ברכב למטרות תחבורה" (עמ' 878).

כאמור, כב' הש' רובינשטיין בעניין יוניאן מוסיף ומדגיש כי יש צורך ב"שכנות", בהיות האירוע חלק מ"מכלול הדרך" ולא כדבר אגבי לה לחלוטין (וכן ראו לעניין זה ת"א (ירושלים) 736/95 עדרי נ' קרנית (1996)).

10. נוסיף ונציין כי בדנ"א 9634/06 - חברת זלמן בראשי ואחיו בעמ ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בעמ ואח' (2007) הבהיר כב' הש' ריבלין את טיבו של מבחן ה"גורם הזר" שעלה בעניין יוניאן כמבחן משולב של "זרות" ו"שכיחות" , ובלשונו -

"למעשה, עולה מפסק-הדין נשוא הדיון הנוסף כי שני התנאים - ה"זרות" והשכיחות - הם בבחינת כלים שלובים: כאשר השכיחות נמוכה אך מדובר בגורם שאיננו זר למכלול התחבורתי (למשל, נפילת גשר), יוכר הקשר הסיבתי המשפטי, וכך גם, מקום שבו הגורם הוא זר למכלול התחבורתי אך שכיחותו גבוהה (למשל, יידוי אבנים לעבר הרכב)".

כעת, אחר שאנו מצוידים בשלל מבחנים – מבחן הסיכון, מבחן הזירה , מבחן השכל הישר, מבחן הגורם הזר והמבחן המשולב - נבוא וניישמם על הנדון.

מן הדין לנדון

11. כבעניין יוניאן אף בעניין דנן אין מחלוקת כי התובעת עשתה "שימוש" "ברכב" בעת "האירוע" "למטרות תחבורה", וכי שנגרמו לה "נזקי גוף", לפיכך כל שנותר לבחון הוא האם נתקיים קשר סיבתי בין השימוש התחבורתי שעשתה לבין ניזקה ("עקב שימוש"). כפי שניתן ללמוד מהפרק ההלכתי שהערכנו בו לעיל, עיקר בדיקתנו תהא האם מתקיים קשר סיבתי משפטי בין האירוע התאונתי לנזקה של התובעת שכן בכל הקשור לקשר הסיבתי העובדתי ברי כי העץ שנפל על רכבה של התובעת ומחץ אותו בעודה נוסעת ונוהגת ברכבה גרם לנזקה.

12. כפי שהראנו לעיל, בית המשפט העליון ראה בנפילת עצים העומדים בשולי הדרך חלק מסיכוני הדרך (מבחן הסיכון), אשר הדעת נותנת כי בהיותם חלק מתוואי הדרך ומסלולה הרי שבהתממשותם מתגבשת תאונת הדרכים (מבחן השכל הישר) וכי הסיכון שהם מהווים לרכבים הנוסעים בדרך עצמה – בכביש מהווה סיכון יחודי ככזה (מבחן הזירה). הדברים, כאמור, נאמרו מפורשות ע"י כב' הש' רובינשטיין בעניין יוניאן ונחזור על הדברים מפאת חשיבותם לנדון –

"מובנת איפוא פסיקה שתקבע קיומה של תאונת דרכים כאשר האירוע התרחש כתוצאה מהתממשותם של סיכונים הטמונים ברכב מעצם טבעו וטיבו, והאופייניים לשימוש בדרך. כך היה הדבר כאשר הסיכונים נבעו מתכונותיה של הדרך עצמה, וכך היה כאשר הסיכונים נבעו ממערכת הכבישים וסביבתם הטבעית, למרות שהסיכוי שבהתממשות הסיכונים הללו נמוך (כגון גשרים, עצים בשולי הדרך, שילוט כבישים וכיוצא באלה שנפלו לכביש)" (הדגשה שלי – צ.ו)

ובדומה סבר בית המשפט בפרשת גשר שפירים –

"בפרשת שולמן מביא הנשיא א' ברק, מתוך הסכמה, את דבריו הבאים של השופט טלגם: "העובדה שפלוני פגע בנהג פגיעה מכוונת באמצעות מטען חומר נפץ, אינה שונה בעיני מאשר אילו התמוטט חלק מהכביש בעת נסיעת הרכב, נפל חפץ או עץ על מסלול הנסיעה או אילו פוצץ מאן דהוא גשר על דרכו של הרכב וכיוצא באלה פעולות שיש בהן בין רשלנות בין זדון ובין פגיעה מכוונת" (ת"א (ת"א) 152/83 פ"מ תשמ"ו(214 (1).

דברים אלה נכתבו קודם לתיקון מס' 8. כיום אין דינם של מאורעות שאירעו כתוצאה ממעשה מכוון כדין מעשים בלתי מכוונים. כיום, עשויים הראשונים - מוקש המוטמן מתחת למכונית או רימון הנזרק לעברה - לצאת, בנסיבות מסויימות, מגדרו של החוק, בשל פניו המשתנות של מבחן הסיכון; אולם האחרונים - קריסתו של עץ על יושבי המכונית או בור הנפער בכביש או גשר המתמוטט והורס את הכביש - נופלים כולם בגדרם של הסיכונים שהשימוש התחבורתי ברכב יוצר. נזק הגוף שנגרם, בכל אותם מקרים, נופל למסגרת השימוש של הרכב למטרות תחבורה" (הדגשה שלי – צ.ו)

ועוד הודגש באותו עניין –

"אין להבחין בין עץ הנופל על נוסעי מכונית ופוגע בהם לבין גשר כבישים המתמוטט עליהם ופוגע בהם. קרבתו של גשר הכבישים שקרס לסיכוני התעבורה אינה פחותה מזו של העץ שניטע בצדי הדרך"

13.אלא שב"כ המלומד של מנורה ביקש לאבחן בין אותם עצים הנזכרים בעניין יוניאן ובעניין גשר שפירים לבין עניין דנן, תוך שהוא טוען כי אין דינם של עצים הנטועים בצד הדרך, כחלק ממתווה הדרך, לבין עץ הנטוע וגדל בחצר פרטית ולא על המדרכה שבצדי הדרך. לטעמו של ב"כ מנורה, עץ הגדל בחצר פרטית ולא בשולי הכביש או הדרך הציבורית הוא "אלמנט זר" לדרך ובכך הוא מבקש ליישם מבחן משולב של מבחן הסיכון עם מבחן הזרות.

ב"כ המנורה מבקש לאחוז, בין השאר, בנימוקי בית המשפט בעניין ת.א. (ת"א) 50944/07 כלב בוקר נ' ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח בע"מ (2010) בו נדרש בית המשפט למקרה בו חלק ממנוף, שביצע באותה עת עבודות באתר בניה סמוך לכביש, ניתק ממנו, נחת על מכונית התובע וגרם לו לחבלת ראש קשה. בית המשפט קבע כי התאונה אינה בגדר תאונת דרכים שכן -

"מנופים המצויים באתרי בניה בצדי הדרך, קשורים לעבודות הבניה של אתרים החיצוניים למערכת הדרכים, ואינם חלק מהסיכונים שיוצר השימוש ברכב למטרות תחבורה. לפיכך, לא ניתן להחיל את הלכת שפירים על נסיבות המקרה שבפניי"

14. אחר שבחנתי הדברים בחון היטב מצאתי כי אין דעתי כדעתו של ב"כ מנורה.

אחר שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון בעניין גשר שפירים ויוניאן כי תאונה שהורתה בנפילת עץ הנטוע בשולי הדרך על רכב בעת נסיעתו בדרך מהווה תאונת דרכים, אין כל מקום להוסיף ולחלק חילוקים דקים ולדרוש באופן שונה עניינו של עץ הניצב בשולי הדרך - אם נטוע הוא בדרך הציבורית או בחצר פרטית. עץ הנטוע בצדי הדרך ואשר מוטת גזעו או מוטת ענפיו אפשר שתבוא עד הדרך הינו חלק מהסיכונים הטמונים בדרך - בנתיב נסיעתו של הרכב, ומה לי אם העץ נטוע במדרכה או שהנטוע הוא בסמוך לדרך בחצר פרטית עד שבנפילתו מגיע הוא לדרך עצמה. דינם של עצים אלו שווה ואין עילה של ממש לחלק בניהם כל עוד אפשר שנפילתם תסכן את המשתמשים ברכב בדרך בשל נפילתם.

15.לטעמי ראוי שנבוא ונפשט את הסוגיה המשפטית שעניינה בגבולות הגדרתה של "תאונת הדרכים" במשקפי השכל הישר מבלי להרבות בפלפולים וחילוקים, מילים אחרות – מעת שנפגע רכב מעצם הניצב בצדי הדרך, וודאי כאשר עסקינן בעצם אשר מדרכו ומטבעו להיות בשולי הדרך, הרי שנקשר הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי הנדרש לצורך הגדרת התאונה כתאונת דרכים. כיוון שכך התאונה דנן, בה נפל עץ דקל גבוה הנטוע בחצר הסמוכה לכביש על גבי רכב נוסע, מהווה צירוף הנסיבות שעניינן נסיעה ברכב מנועי עם נפילת עץ, שעמד בסמוך לדרך, על גביו, אירוע אשר הדעת נותנת שהמחוקק ביקש וכיוון להכניסו תחת הגדרת "תאונת דרכים" מעצם היותו חלק מהסיכונים העומדים לפני הנוסעים בדרך והמשתמשים בה.

16.לסברתי, אין לקבל הטענה כי בנדון רכבה של התובעת שימש אך ורק כזירה לאירוע, אירוע זה התרחש בכביש, בנתיב נסיעת הרכב, כתוצאה מנפילת עצם אשר היה קבוע ונטוע בסמוך לדרך, הרכב אינו בגדר "זירה" גרידא כשם שרכב שהתמוטט עליו גשר בנוסעו בכביש אינו בגדר "זירה" גרידא להתרחשות האירוע – בשני המקרים עסקינן בסיכון דרך שהתממש.

הדברים, כאמור, מתיישבים הן עם מבחן השכל הישר והן עם מבחן הסיכון, שכן הסיכון לנוסעים בדרך הוא כל טומנים להם הדרך והנעשה בצדיה מעליה ומתחתיה. דינו של העץ כדין הגשר וכדין הבור, ומה לי אם העץ באחזקה ציבורית או באחזקה פרטית, על המדרכה עצמה, בחצר הסמוכה למדרכה או בחצר הגובלת בכביש כשאין כלל מדרכה החוצצת בין החצר לכביש, או אם ענף העץ הועף ברוח סערה ממרחק והוטח בזגוגית הרכב ? כל המקרים הנזכרים הינם מקרי רצף הכלולים ומאוגדים באותו קשר סיבתי עובדתי ומשפטי נדרש על מנת להכניסם תחת קורת גגה של "תאונת הדרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

וכדברי כב' הש' וינוגרד בעניין גבאי הנ"ל –

"כאשר נהג "לכוד" ברכבו העומד בתנועה ללא תנועה, עקב האור האדום בחיווי שברמזור, הרי שהטענה לפיה יש בידיו להימלט מהמקום בדומה לאדם היושב על ספסל בצד הכביש היא טענה שאינה עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים..."

קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר הרכב הופך למלכודת פתע במהלך נסיעה, בשל נפילת עץ שהיה בצד הדרך, נפילה המפתיעה את נהג הרכב אשר כלל אינו מודע לסכנה הקרבה, ולוכד את הנהג תחתיו – ברי כי עסקינן בסיכון שהורתו בעצם הנסיעה בדרך ואין בטענה כי גם הולך רגל שהיה עובר במקום היה יכול להיפגע באותה מידה לאיין את הדברים, שכן מעת שהארוע אירע מתוך ובשל נסיעה בדרך על שלל סיכוניה הרי שבנפילת העץ על הרכב התממש אחד מהסיכונים הרבים שיוצרת עצם הנסיעה.

17.כאמור, אף מבחן הגורם הזר יש בו לשרת אותנו בנדון, כזכור בעניין יוניאן הבחין בית המשפט בין גורם זר חריג ונדיר לבין גורם זר תדיר ושכיח אשר פגיעתו אפשר שתהווה תאונת דרכים, לדידי ברי כי נפילת עץ המצוי בצדי הדרך נמנית על גורם זר שכיח ומצוי ודומה כי אין הדברים צריכים לימוד (ולזה המבקש ראיה ואסמכתא לשכיחות נפילת עצים על רכבים בעת נסיעתם או עמידתם נביא, כדוגמה, בגדר כפית מן החבית בלבד, את פסקי הדין הבאים - עא (חיפה) 15084-02-11 - המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בעמ,(2011); עא (חיפה) 2661-06-12 - כלל חברה לביטוח בעמ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור, (2013); תא"מ (ירושלים) 9289-03-11 - הראל חב' לביטוח בעמ נ' נציגות הבית המשותף ואח', (2012); תא"מ (ירושלים) 46009-02-13 - איילון חברה לביטוח בעמ נ' עיריית ירושלים, (2014); תא"מ (ירושלים) 8834-08-15 - אסף ליס ניהול ציי רכב ותחבורה בעמ נ' ועד הבית ברח' ברלין 15 ירושלים, (2017) ורבים אחרים). וכפי שהבהרנו לעיל בכל הקשור למבחן הזרות אין זה משנה אם העץ בבעלות ופיקוח ציבוריים או בבעלות פרטית - דיה לי קרבתו לדרך והשפעתו האפשרית על הנוסעים בה ולו בשל מוטת גזעו אשר בעת נפילה זו מגעת עד הכביש, כפי שארע בנדון.

18. זאת ועוד, בנדון יש בכלל הנסיבות וצירופן בכדי ל"צנן" את זרותו של העץ הנופל לדרך בה נסעה התובעת, שכן בנדון הוכח כי העץ נפל על חוטי חשמל שנפרסו לאורך הדרך והמדרכה וכי בעת נפילתו גרר עמו העץ את חוטי החשמל אשר נפלו אף הם על הרכב (וראו לעניין זה תמונות ת/1 וכן עדותו של רב רשף בן משה עמ' 14 ש' 18-26 לפר' מיום 29.4.18). הוכח גם כי לא ניתן היה לחלץ את התובעת מרכבה פרק זמן ממושך עד להגעת הגורמים המקצועיים מחברת החשמל לצורך ניתוק זרם החשמל וחילוצה של התובעת בבִּטחה, ולעניין זה די שאומר כי לעניין זה שוכנעתי מעדותו של רב רשף בן משה כי עסקינן במערכת חוטי חשמל עירונית ולא פרטית (עמ' 14 ש' 18-20 וש' 22-26 לפר'), צירופן של נסיבות אלו מוביל לאירוע שעיקרו התרחשות על פני מערכת הכבישים במסגרתה של המערכת התעבורתית, עניין שיש בו להביאו, כאמור, לכלל גדרו של אירוע שהתרחש "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

19. על כל הדברים שאמרנו עד כאן דומה כי ניתן להוסיף, ובנסיבות הנדון - הרבה מעבר לנחוץ, את הפסיקה הענפה המלמדת כי שעה שבפני בית המשפט לא מצוי פיתרון ברור וחד משמעי להגדרת האירוע, יועדף האירוע מקנה הפיצוי (הלכת שולמן ודנ"א בראשי בפיסקה 8). קביעה זו מושתתת לא רק על העיקרון המנחה בדיני הנזיקין של פיזור הנזק, אלא גם על תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים (ראו לדוגמא : דנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל, (2004); רע"א 418/03 אסם נ' סמדג'ה, (2005) וכן עניין גבאי הנ"ל).

20. סוף דבר מצאתי כי ארוע התאונה נושא התביעה הוא "תאונת דרכים" כהגדרת דיבור זה בחוק הפלת"ד, לפיכך התביעה כנגד הנתבעים 2-4 וכנגד צד ג' נידחת.

21.מנורה תישא בהוצאות התובעת, הנתבעים (2-4 יחדיו) וצד ג' בסך של 7000 לכל אחד מהם ₪ (ובסה"כ 21,000 ₪).

22. נקבע לקדם משפט לפני קודם לדיון בסוגיית הנזק ליום 23.10.18 בשעה 12:00.

23.ניתן לפרסום ללא פרטי שם התובעת.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ח, 16 יולי 2018, בהעדר הצדדים.