ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
35955-12-10
26/11/2016
|
בפני השופט:
ד"ר מנחם (מריו) קליין
|
| - נגד - |
המבקשת:
ר.י
|
המשיבה:
קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
|
| החלטה |
רקע וטענות הצדדים
בפני בקשה בתיק שמושאו תביעתה של גב' י.ר. ילידת 1985 (להלן: "התובעת") בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונה שארעה לה ביום 26.12.03. לטענתה, עת שרכבה על סוס אשר שייך לחוות עולש הגיע טרקטורון אשר השמיע רעש, ומיד הסוסים נבהלו והשתוללו, וכתוצאה מכך, הושלכה התובעת מעל גבי הסוס ונחבלה בכל חלקי גופה.
בשלב ראשון ניתן פסק דין חלקי בו קבעתי כי המדובר בתאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ועל כן קרנית (להלן: "הנתבעת") תחוב בתשלום נזקיה.
בסיפא פסק הדין הוריתי על מינויו של ד"ר יעקב מזור, כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט להערכת נכותה של התובעת, ככל שהיא נובעת מפגיעתה בתאונה הנדונה. המומחה הגיש חוות דעתו בה קבע לתובעת נכויות זמניות אך לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום האורתופדי. לאחר שנשאל ע"י ב"כ הצדדים האם יש מקום למינוי מומחים נוספים בתחום הא.א.ג והנוירולוגיה ,ענה בשלילה.
על אף האמור, הסכימו הצדדים, וזאת על מנת לחסוך את ההתדיינות בשאלה, על מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה.
ביהמ"ש פעל על פי הסכמת הצדדים ומינה את ד"ר דבי רון לבדיקת התובעת, וקבע כי הצדדים יישאו במשותף בשכרו.
בבקשה בה עסקינן התובעת מבקשת להטיל על הנתבעת כמימון ביניים את הוצאות המומחה, וזאת בשל מצבה הכלכלי הקשה. מהבקשה עולה כי המבקשת משתכרת סך של 4,000 ₪ לחודש, ומטפלת בשני ילדים קטנים לבדה. בנוסף, למבקשת חובות בסך של כ- 330,000 ₪. צורף תלוש שכר לבקשה בתוספת תצהיר התובעת לתמיכה בעובדות הבקשה.
הנתבעת הגישה התנגדותה לבקשה מהסיבה שביהמ"ש כבר הכריע בעניין שכר טרחת המומחה, והבקשה היא בבחינת "ערעור על החלטת ביהמ"ש" ואין מקומה בבקשה דנא.
שנית, הנתבעת טוענת שעצם מינויו של המומחה מתחום הנוירולוגיה הינו "עשיית חסד" עם התובעת וזאת על-אף שמומחה בתחום האורתופדיה ציין את עמדתו לפיה אין מקום למנות מומחה נוסף בתיק. בנוסף סבורה ההגנה כי התובעת לא הראתה אסמכתאות של ממש באשר לחסרון הכיס.
ב"כ התובעת השיב לתגובה וטען כי העובדות בגין מצבה הכלכלי הקשה של התובעת לא היו מונחות בפני ביהמ"ש שעה שקיבל את ההחלטה המקורית.
דיון והכרעה
מקובלנו כי העדר יכולת כלכלית לממן חוות דעת רפואיות הינה טענה שיכולה להשפיע על החלטת ביהמ"ש בדבר חלוקת מימון שכר הטרחה, כשטענות אלו נתמכות בראיות של ממש (רע"א /12 1358 מרכז רפואי רבין בית החולים בלינסון נ' עזבון אייזנבך, פסקה 11 (8.5.2012).
בענייננו, אכן הוכח כי מצבה הכלכלי של התובעת קשה. סבורני כי יש לדחות טענות הנתבעת באשר ל"טענות שנטענות בעלמא" על ידי התובעת.
אני מסכים עם התביעה שמול ביהמ"ש לא עמדו ראיות בדבר מצבה הכלכלי של התובעת בעת הוצאת כתב המינוי למומחה, ועל כן נשלחה החלטה לצדדים ללא הפעלת שיקול דעת בעניין המימון, כ"החלטה שנעשית בשגרה", מה גם שבפסקה 5 להחלטתי הנ"ל כתבתי בהי לישנה: "בשלב זה ועד להחלטה אחרת את שכרו יישאו הצדדים בחלקים שווים".
הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שהצדדים הם שהסכימו על מינוי המומחה, ועל כן לא מובנות גם טענות ההגנה בדבר "החסד" שעשה ביהמ"ש עם הנתבעת. אילולי הסכמת הצדדים, ביהמ"ש היה דן בסוגיית מינוי המומחה ומחליט לכאן או לכאן. מכל מקום המינוי היה פרי בחירתם של הצדדים, אך הסכמת הצדדים שלא "קיפלה בתוכה" הבנה באשר לשאלה מי יישא בשכר טרחת המומחה, כפועל יוצא מכך התקבלה החלטה בלי שניתן זכות טיעון לתובעת בעניין המימון, ועל כן יש לביהמ"ש סמכות לשמוע לטענות הללו כעת.
סופם של דברים, לאור העובדה כי התובעת שכנעה אותי כי מצבה הכלכלי קשה, לאור העובדה שהנתבעת לא הצביעה על שיקולים משמעותיים מדוע למנוע קבלת הבקשה, ולאור העובדה שנקבע שזהו "תיק פלת"ד" ללא צורך בהוכחת חבות, תישא הנתבעת בהוצאות המומחה כ"מימון ביניים" עד למתן פסק דין באשר לשאלת הנזק. כפועל יוצא אני מקבל את הבקשה.
אני מורה לצדדים לעדכן את ביהמ"ש על התקדמות חוות דעת המומחה, והגשת תחשיבים בהתאם עד ליום 1.2.17- המזכירות תקבע תז"פ לתאריך זה.