לפני תובענה לפיצוי בגין טיפולי שיניים שבוצעו בתובעת בידי הנתבע באופן רשלני.
1.התובעת, ילידת 27.3.65, עולה מרומניה, פנתה אל הנתבע בשנת 2010 לקבלת טיפול שיניים.
הנתבע, רופא שיניים בהכשרתו ובעיסוקו מאז שנת 2000, ביצע בתובעת טיפולי שיניים, אך זאת שלא לשביעות רצונה, ומכאן התביעה.
2.שני הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם, ונוכח הפער בין חוות הדעת, הוריתי ביום 16.11.14 על מינויו של פרופ' מיכה פלד כמומחה מטעם בית המשפט בתחום פה ולסת.
3.ביום 11.5.15 הוגשה חוות דעתו של פרופ' פלד, שניתנה ביום 30.3.15. כן נשלחו למומחה שאלות הבהרה.
4.לאחר שמו"מ שנוהל בין הצדדים לא צלח, הוריתי ביום 26.5.15 על הגשת ראיות הצדדים. ביום 1.7.15 הוגשו ראיות התובעת וביום 15.11.15 הוגשו ראיות הנתבע.
5.הצדדים קיבלו את הצעתי לחקור את מומחה בית המשפט בלבד, תוך ויתור על חקירות העדים, מבלי שיהא בכך הודאה של מי מהם באמור בתצהיריו של משנהו. ביום 5.10.16 נחקר לפניי פרופ' פלד, ובסיום הדיון הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.
סיכומי התובעת הוגשו ביום 15.11.16 וסיכומי הנתבע הוגשו ביום 22.1.17.
6.אחריות הנתבע ועלויות התיקון
6.1ככלל, בית המשפט לא יסטה מחוות דעתו של מומחה שמונה מטעמו, אלא בנסיבות חריגות.
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..."
(ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949).
לאחר שעיינתי בחוות דעת מומחה בית המשפט, בתשובותיו לשאלות ההבהרה ושמעתי את עדותו לפניי, אף לאחר שקראתי את סיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי יש לאמץ את ממצאיו, כפי שיפורט להלן.
6.2בחוות דעתו, קובע פרופ' פלד, בין היתר את הדברים הבאים -
"על פי כל הקריטריונים מדובר כאן בטיפול דנטלי מורכב ורב שלבי, אינטרדיסציפלינרי, הדורש מומחיות ניסיון ומקצועיות בכל שלביו, החל מהאבחנה, דרך תכנית טיפול תואמת לגיל המתרפא והמצב הדנטלי הקיים. מעיון בסדרת צילומי הרנטגן... נראה כי הטיפול כולו על כל חלקיו לוקה בחוסר מקצועיות, המתבטא באבחון לקוי, תכנית טיפול שגויה וביצוע רשלני...
גב' בן דוד הינה המתרפאה האופיינית הסובלת מהזנחה דנטלית רבת שנים, אשר הביאה להידרדרות המשנן למצב שדורש את הגישה הרב תחומית של רפואת מומחים במקרה זה מנתחי פה ולסת ומומחים לשיקום הפה"
(עמ' 3 לחוות הדעת; ההדגשות שלי – ר.ב.).
מומחה בית המשפט הדגיש את הדברים בעדותו לפניי –
"חלק מההשכלה האוניברסיטאית של רופא שיניים זה לדעת גם מה לא לעשות.
יש כמו בכל מקצוע מקרים מורכבים שמחייבים גישה עם ניסיון וידע של מומחה כאשר במקרה הזה נדרש כירורג ומומחה לשיקום הפה. יש טכניקות שהם לא בתחום העיסוק היום יומי והידע של רופא שיניים"
(עמ' 4 ש' 30-31, עמ' 5 ש' 1-2; ההדגשות שלי – ר.ב.).
ובהמשך עדותו –
"הפה הוא כזה שהוא מחייב גישה מקצועית... המצב הוא מלכתחילה הוא מצב עם מחלה פרידונטלית ודנטלית מתקדמת"
(שם, ש' 19-21)
ובחקירתו בידי ב"כ הנתבע הדגיש –
"ש. לפי חוות דעתך בהשוואה למצב שהיה קיים אצל התובעת והמצב שקיים היום אין ספק לפי הבנתי שמצבה נכון להיום עדיף על מצבה לפני הטיפול.
ת. ממש לא..."
(עמ' 7 ש' 17-19; ההדגשה שלי – ר.ב.).
במילים אחרות, אמנם, מצבה הדנטלי הראשוני של התובעת היה בכי רע ('הזנחה דנטלית רבת שנים'), אך ניתן היה לטפל בה באמצעות גישה טיפולית אחרת מזו שנקט הנתבע, גישה המבוססת על טיפול רב-תחומי ע"י מספר מומחים.
אני מאמצת את קביעת מומחה בית המשפט כי הטיפול שניתן לתובעת ע"י הנתבע לא היה מקצועי.
6.3בסיום חוות דעתו, נרשם כי –
"לא נותרה נכות המתבטאת באחוזים מבחינת תפקוד המפרקים וכן לא נותרה נכות דנטלית היות והשיניים שצריכות לעבור עקירה כחלק מתכנית הטיפול סבלו ממחלה דנטלית ופריודנטלית קודמת"
(עמ' 5 לחוות הדעת).
בעדותו לפניי חודדו הדברים עוד יותר –
"ש. אתה אומר שצריך היום לעקור שיניים נוספות. האם במידה והתובעת הייתה הולכת למומחים ודלקות החניכיים שלה היו מטופלות האם סביר שהעקירות היו נמנעות.
ת. לא בטוח... פה כמעט ולא נעקרו שיניים"
(עמ' 5 ש' 27-29, 31)
ובהמשך –
"ש. אתה מצאת שהיא סובלת מקליקים מפרקי הלסת.
ת. קלים מאד... אין כמעט אדם שיאנו סובל מחריקה או קליקים במפרקי הלסת וזה ללא ביטוי קליני... אבל זה לא מגיע בד"כ למצבים שגורמים לפגיעה תפקודית... ברגע שאין הגבלה בפתיחת הפה אז אין גם נכות. כאשר זה בטווח נורמלי, אז אין נכות"
(עמ' 6 ש' 7-15).
קביעות זו של מומחה בית המשפט, אותן אני מוצאת לקבל במלואן, סותרת את טענות התובעת בדבר ביצוע פעולות שלא נדרשו ע"י הנתבע (קרי: עקירה של שיניים שלא היה צורך לעקרן) או בדבר פגיעה תפקודית.
6.4המומחה מסכם את חוות דעתו בפירוט עלויות הטיפול בתובעת (בסכום כולל של 214,000 ש"ח בצירוף מע"מ), אך בעדותו לפניי הובהר, כי חלק מהטיפולים שפורטו בחלק זה של חוות הדעת הם טיפולים אשר היה על התובעת לעבור ממילא -
"לשאלת ביהמ"ש אלו סעיפים מתוך חוות הדעת שלי בפרק פירוט עלויות הטיפול נוספו לתובעת כתוצאה מהטיפול הלקוי שקיבלה על ידי הנתבע אני מציין את סעיפים 1, 3, 6 ו-10"
(עמ' 5 ש' 21-23).
סע' 1 בפירוט עלויות הטיפול בחוות הדעת של פרופ' פלד עניינו בפירוק הגשר העליון, עקירת שיניים ניידות ועקירת שתלים לקויים שעלותו הוערכה בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
סע' 3 עניינו הרמת סינוס מקסילרי משמאל לעיבוי בוקלי של קדמת הלסת העליונה בעלות של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
סע' 6 עניינו פירוק גשרים בלסת התחתונה כולל עקירת שיניים ניידות והשתלים הקצרים בעלות של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
סע' 10 עניינו חזרה על הטיפול הפרוטטי בשתי הלסתות פעם נוספת במהלך החיים בעלות של 72,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
המומחה הבהיר, כי הסכומים שנרשמו בחוות דעתו אינם "עבור טיפול אידאלי שמבצעים מומחים מהשורה הראשונה" (עמ' 9 ש' 8-9), אך גם אישר כי למצבה הנוכחי של התובעת, אשר נגרם בין היתר מהטיפול הלקוי אותו קיבלה מהנתבע יש השפעה על השיקום העתידי, שהופך אותו למורכב ויקר יותר (עמ' 4 ש' 27-28).
המומחה מסביר מיד בהמשך עדותו, כי העלויות המפורטות בחוות הדעת, הן עלויות הטיפול -
"לשאלת ביהמ"ש לו הייתה התובעת נדרשת לעשות טיפול בשנת 2010 מה הייתה עלותו ביחס לעלות הטיפול בהתאם לחוות דעתי אני משיב שהעלות היא אותה עלות הואיל והיו צריכים לבצע מראש את הפעולות שאני מציין בחוות הדעת שצריך לבצע היום"
(עמ' 5 ש' 23-26)
כוונת המומחה בדברים אלה לאותם רכיבים שלא נוספו לתובעת כתוצאה מהטיפול הלקוי שקיבלה מהנתבע.
בנוסף, ולגבי סע' 10 בפירוט עלויות הטיפול בחוות הדעת (חזרה על הטיפול הפרוטטי בשתי הלסתות פעם נוספת במהלך החיים – 72,000 ש"ח), אישר המומחה בחקירתו, כי גם אם הטיפול היה מבוצע בידי מומחים מלכתחילה – היה צורך לבצע את הטיפול פעם אחת נוספת במהלך חייה של התובעת ("לגשרים יש תוחלת חיים"; עמ' 9 ש' 12-15).
6.5המסקנה העולה מכל המפורט לעיל היא כי מלכתחילה היה על התובעת לשלם סכום של 114,000 ש"ח בתוספת מע"מ עבור הטיפול שבוצע ע"י הנתבע (סיכום הסכומים המפורטים בסע' 2, 4, 5, 7-9 בפרק פירוט עלויות הטיפול בחוות דעת מומחה ביהמ"ש), וכי בהמשך חייה יהיה עליה לשלם עלות טיפול חוזרת בסכום של 72,000 ש"ח בצירוף מע"מ, וזאת גם אלמלא הייתה מטופלת ע"י הנתבע.
עלויות הטיפול שנוספו לתובעת בשל טיפול הרשלני שבוצע בה ע"י הנתבע הן בסכום של 28,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד חוות הדעת (30.3.15) ועד היום בסך של 33,800 ש"ח, וסכום זה על הנתבע לשלם לה.
7.כאב וסבל
7.1כפי שנקבע ע"י מומחה בית המשפט, לתובעת לא נותרה כל נכות צמיתה כתוצאה מהטיפול שנעשה בידי הנתבע.
7.2יחד עם זאת, ונוכח מהות הטיפול, העובדה כי בוצע באופן רשלני כאמור, אף לאור העובדה כי יהא עליה לבטלו (באמצעות פירוק גשרים, עקירת שיניים וכו', הכל כמפורט בחוות הדעת), אני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לפצות את התובעת בסכום של 50,000 ש"ח בגין כאב וסבל.
8.פגיעה באוטונומיה
8.1ביום 20.5.10 חתמה התובעת על טופס הסכמה לטיפול כירורגי במשתלים דנטליים (נספח ב' לתצהיר הנתבע).
אף הנתבע חתום על טופס זה, בו נרשם כי הוסברו לתובעת מהות הטיפול והסיכונים הכרוכים בו והיא נתנה הסכמתה לביצועו.
8.2התובעת אמנם לא נחקרה על תצהירה, אך גם לא נמצאה בו כל התייחסות לחתימתה על הטופס מלבד הצהרה כללית (בסע' 11) כי הנתבע לא מסר לה הסבר בנוגע לאלטרנטיבות הטיפוליות ולסיכונים ולסיכויים שבטיפול.
בנוסף, ולפי תצהירה של התובעת (סע' 5) הנתבע דבר רומנית, ומכאן כי השניים שוחחו בשפה המובנת לה היטב.
8.3בנסיבות אלה, אני סבורה כי התובעת לא תוכל להישמע בטענה בדבר פגיעה באוטונומיה, ואני דוחה טענותיה הכלליות והסתמיות בדבר אי מתן הסברים ע"י הנתבע.
9.הפסדי השתכרות והוצאות נוספות
9.1התובעת צירפה דפי חשבון בנק אליו הופקדה משכורתה, אך לא צירפה תלושי שכר מהם ניתן לראות כי הטיפולים נעשו על חשבון ימי עבודה דווקא וכי שכרה הופחת עקב כך.
בנוסף, לא מצאתי בתצהירה כל הסבר לכך שטיפולי השיניים צריכים היו להתבצע בזמן שעות העבודה, ולא בשעות הפנאי של התובעת.
9.2אשר להוצאות הנסיעה – התובעת אמנם ידעה מראש כי מרפאתו של הנתבע נמצאת בצפון הארץ, הרחק ממקום מגוריה, והיא בחרה בכל זאת לקבל ממנו טיפול במרפאתו אשר בעראבה (סע' 8). יחד עם זאת, התובעת גם ציפתה כי הטיפול יעלה יפה, ולא יבוצע באופן רשלני, כפי שארע.
התובעת צירפה קבלות על נסיעות באוטובוסים וכן כרטיס רכבת אחד בלבד, וזאת למרות טענתה, כי הייתה נוסעת ברכבת מעיר מגוריה, באר שבע, לתחנת עכו, שם היה הנתבע ממתין לה ומביא אותה ברכב למרפאתו (סע' 8 לתצהירה).
יחד עם זאת, הנתבע אישר כי התובעת הייתה מגיעה לטיפול במרפאתו (סע' 6 לתצהירו).
בנסיבות אלה, ומשהוצג כרטיס נסיעה בודד ברכבת ממנו ניתן ללמוד את עלות הנסיעה, ולאור כרטיס הטיפולים של התובעת אצל הנתבע (נספח ג' לתצהירו) אני מוצאת לקבוע כי לתובעת נגרמו הוצאות בגין נסיעות בסכום של 200 ש"ח, וזאת בעיקר על דרך האומדנה.
10.החזר עלויות הטיפול
10.1התובעת טענה בכתב התביעה (סע' 8) כי שילמה לנתבע סכום כולל של 50,000 ש"ח עבור הטיפול, אך לא קיבלה קבלות. על טענה זו חוזרת הנתבעת ביתר פירוט בתצהירה (סע' 12 ו-18 לתצהירה).
10.2הנתבע אישר באופן כללי ביותר בתצהירו כי בוצעו תשלומים ע"י התובעת, אך לא צירף ולו קבלה אחת שמסר לה בגינם.
10.3לא יכול להיות ספק, כי משנקבע ע"י מומחה בית המשפט כי הטיפול שביצע הנתבע בתובעת היה לא מקצועי ורשלני – על הנתבע להשיב לתובעת את הסכומים ששילמה לידיו. לא תיתכן תוצאה בה התובעת סבלה לשווא, אף תצטרך לבצע טיפול חדש שיכלול פירוק הגשרים שבוצעו ע"י הנתבע, תוך כאב וסבל נוספים, והכסף ששילמה עבור פעולות לא מקצועיות אלה לא יושב לה במלואו.
10.4הנתבע הודה כי קיבל כספים עבור הטיפול, אך נמנע מלהציג אסמכתאות על התשלומים שבוצעו לידיו בפועל; עובדה זו תפעל לחובתו, בבחינת ראיה שיכול היה להציג ונמנע במכוון מהצגתה.
10.5על כן, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובעת את מלוא הסכום הנטען על ידה בסך של 50,000 ש"ח נכון למועד התשלום בשנת 2010, שהינו הסך של 58,000 ש"ח נכון להיום.
11.התוצאה
11.1לסיכום יובאו רכיבי הפיצוי של התובעת וסכומם:
33,800 ש"ח – עלויות טיפול נוספות (סע' 6.5 לעיל לפסה"ד),
50,000 ש"ח - כאב וסבל (סע' 7 לעיל),
200 ש"ח – החזר הוצאות נסיעה (סע' 9.2 לעיל),
58,000 ש"ח – החזר התשלום בגין הטיפול (סע' 10.5 לעיל).
11.2אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 142,000 ש"ח.
כן אני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאות משפט (אגרה ושכ"ט מומחים) בסכום של 8,500 ש"ח ובשכ"ט עו"ד התובעת בסך של 16,500 ש"ח.
11.3כל הסכומים ישולמו עד ליום 9.3.17, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
11.4הנתבע יחוב גם ביתרת אגרה, ככל שחלה.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, י"א שבט תשע"ז, 07 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
