פלוני נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים ואח'

צדדי ג':             1. מאיר צרור

                         2. צ'אם 2000 - תעשיות מזון שותפות מוגבלת

החלטה

1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, עקב אירוע תאונתי אשר התרחש על פי הנטען ביום 28.10.2014 בשעה 11:30 או בסמוך לכך, כאשר התובע חצה כביש במעבר חצייה ברח' הבנים בעיר טבריה, נפל ונחבל, כתוצאה מסולר שנקווה על הכביש, לאחר שניגר ממשאית שעמדה בסמוך.

2. התביעה הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן- חוק הפיצויים) כנגד הנתבעים 1, 4 ,5 ו-7 ולחלופין, בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כנגד הנתבעות 2 ו-3 בעילות הרשלנות והפרת חובות חקוקות.

3. יוער כי התביעה הוגשה תחילה כנגד קרנית בעילת "תאונת דרכים" בהתאם לחוק הפיצויים ובהמשך, תוקן כתב התביעה שלוש פעמים, תוך הוספת עילת תביעה חלופית (לפי פקודת הנזיקין), הוספת בעלי דין ומחיקת בעלי דין אחרים, זאת עד שהתבררו פרטי המשאית הקשורה לאירוע (כפי שנרחיב להלן). התביעה כנגד הנתבעת 6 (להלן- מנורה) נדחתה והתביעה כנגד הנתבעת 8 (להלן – מגדל) נמחקה בהסכמה, לאחר שהתברר כי המשאית שנטען כי ממנה ניגר הסולר (מ.ר. 95-474-67) בוטחה על ידי הנתבעת 7 (להלן – הכשרה).

4. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלת סיווג התאונה ובשאלת החבות. בהתאם לכך, נקבע כי הדיון יפוצל באופן בו תידון תחילה שאלת סיווג התאונה והחבות ובהמשך תידון שאלת הנזק (החלטה מיום 18.2.2019).

5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובדיון ההוכחות מיום 11.9.22 נשמעה עדותם של התובע; מר יניב פונדק מטעם המשטרה (להלן – פונדק); מר מוטי נחום מטעם עיריית טבריה (להלן – נחום); מר אלמוני -אחיו של התובע (להלן – יהודה) ומר מאיר צרור- הנתבע 4 (להלן – צרור). יוער כי תצהיר אשתו של התובע הגב' פלונית נמשך מהתיק לאחר שחקירתה הופסקה בראשיתה, מאחר ולא חשה בטוב (הודעת ב"כ התובע מיום 12.9.22).

6. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. להלן תמצית טענותיהם.

   טענות הצדדים

7. התובע טוען כי האירוע נכנס בגדר "תאונת דרכים" בהתאם לחוק הפיצויים מאחר ונזילת הסולר נעשתה תוך כדי "שימוש ברכב מנועי", כולל בין היתר "נסיעה ברכב" ו"התנתקות או נפילה של חלק מרכב תוך כדי נסיעה" וכן "התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו". לטענתו, הוכחה בעדויות שנשמעו, סמיכות הזמנים הנדרשת בפסיקה בין נזילת הסולר מהמשאית לבין נפילתו.

8. לחלופין, טוען התובע כי ככל שייקבע שאין מדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים וכי חלף פרק זמן משמעותי בין נזילת הסולר לבין התאונה, אזי הנטל עובר לנתבעות 2-3 להוכיח כי לא התרשלו בטיפול במפגע אשר הביא לנפילתו, חרף חלוף אותו פרק זמן נטען.

9. לטענת הנתבעת 1 (להלן – קרנית), אין מחלוקת כי המשאית המעורבת בוטחה בחברת הכשרה במועד התאונה. לפיכך, ככל ויקבע כי התאונה הינה "תאונת דרכים" יש לדחות את התביעה כנגדה. לטענתה, היה על התובע לבקש את דחיית התביעה גם כנגד קרנית מיד לאחר הודאת ב"כ הכשרה כי מרשתו היא זו שביטחה את המשאית במועד התאונה, שכן אין כל עילה שבדין כנגד קרנית, גם אם ייקבע כי התאונה הינה "תאונת דרכים".

10. עוד טוענת קרנית כי יש לדחות את התביעה כולה לאור גרסותיו השונות והמבולבלות של התובע באשר לשעת התאונה ומקום נפילתו (סמוך לבנק הפועלים או סמוך לבנק המזרחי) והעובדה הלא מוסברת כיצד בני משפחתו שצעדו עמו וחצו סמוך לפניו את מעבר החציה, לא זו בלבד שלא החליקו על סולר כלשהו, אלא שהם כלל לא חשו בחומר מחליק כלשהו אשר ניגר על הכביש.

11. לחלופין, טוענת קרנית כי האירוע אינו בגדר "תאונת דרכים" מאחר והתובע לא הוכיח כי נפילתו ארעה תוך כדי "התנתקות או נפילה" ואף לא הוכיח כי נפילתו ארעה תוך פרק זמן מינימלי ממועד התחלת נזילת הסולר ועד נפילתו הנטענת.

12. הנתבעת 2 (להלן – המדינה ו/או המשטרה) טוענת כי האירוע הנטען נכנס בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק פיצויים ולפיכך יש לקבוע כי המדינה איננה הנתבעת הנכונה בתיק ויש לדחות את התביעה כנגדה.

13. לחלופין, ככל שיקבע כי אין המדובר ב"תאונת דרכים" טוענת המדינה כי דין התביעה כנגדה להידחות גם בעילות מכוח פקודת הנזיקין בהעדר כל התרשלות מצדה. לטענתה, עובר לאירוע התאונה, המשטרה כלל לא נכחה במקום זאת מאחר ודיווח ראשוני אודות שפיכת הסולר על הכביש התקבל במוקד המשטרה רק בשעה 11:32. כמו כן, מדו"ח הפעולה של השוטר שנכח במקום ומעדותו עולה כי המשטרה הגיעה לזירת האירוע בשעה 11:34. לפיכך, לטענת המדינה, ככל שהתובע החליק ונפל כתוצאה מכתם הסולר שנקווה בכביש, הדבר קרה עוד בטרם הגעת המשטרה לזירת האירוע, או בסמיכות זמנים מיידית להגעת ניידות המשטרה לזירת האירוע ובטרם הספיקה לטפל באירוע.

14. עוד טוענת המדינה, כי מדו"ח המוקד שצורף על ידי הנתבעת 3, עולה כי בעת הגעת גורמים מטעם עיריית טבריה לזירת התאונה, הנתיב בו נשפך הסולר כבר נסגר למעבר על ידי משטרת ישראל. לפיכך, לא יכול להיות חולק כי תפקודה של המשטרה באירוע היה נכון וראוי. המשטרה הגיעה למקום תוך דקות בודדות מרגע קבלת הדיווח על שפיכת הסולר לכביש. עם הגעת כוח שיטור למקום התאונה, החלה המשטרה בחסימת נתיב התנועה בו היה כתם סולר על מנת לא לאפשר מעבר הן לרכבים והן להולכי רגל. המשטרה לא עזבה את המקום, אלא רק לאחר שעובדי העירייה פיזרו חול על כתם הסולר ורק לאחר שהמשאית שעמדה בצד הכביש נגררה על ידי גרר.

15. הנתבעת 3 (להלן – העירייה) מצטרפת לטענות המשטרה באשר לסיווג התאונה כי מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים ומשכך לטענתה יש לדחות את התביעה כנגדה.

16. לחלופין, ככל שיקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים, טוענת העירייה כי אין כל חבות מצדה בעילה לפי פקודת הנזיקין, שכן נטען כי עם קבלת קריאה במוקד אודות כתם השמן (סולר), הגיעו נציגים מטעם העירייה למקום והחלו לטפל באירוע, דקות ספורות לאחר היקוות הסולר על הכביש. עוד טוענת הנתבעת, כי יש לקבוע כי לתובע אשם תורם משמעותי בשיעור של 50% לפחות, זאת לאור הנאמר בעדותו, כי הוא לא שם ליבו לצעדיו ולמדרך רגלו עת שחצה את מעבר החצייה.

17. הנתבעת 7 (להלן – הכשרה) מכחישה כי התובע החליק כתוצאה מקיומו של סולר על הכביש. מכחישה כי הסולר נזל מהמשאית אשר הייתה בשימוש הנתבע 4, וטוענת כי כמות הסולר הנטענת מעידה כי חלף פרק זמן ארוך ביותר מרגע תחילת הנזילה ועד לקרות האירוע. עוד מכחישה הנתבעת כי מספר הרישוי של המשאית הינו זה אשר נטען ע"י הנתבע 4 בחקירתו.

18. לטענת הכשרה, האירוע אינו עולה בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים ודין התביעה להידחות מקום בו לא הוכחה זיקה ישירה כנגדה כמבטחת המשאית שמעורבותה נטענת. הנתבעת טוענת כי התובע, קרנית והנתבעת 5 לא הוכיחו את מעורבות המשאית הספציפית באירוע, עת לא עמדו על צירוף פלט קצין רכב בדבר כל מספרי המשאיות אותן שכרה הנתבעת 5 בהסכמי ליסינג באותה התקופה; לא צירפו יומן עבודה ללו"ז המשאית וסידורי עבודה ליום התאונה; לא צירפו פלט טכוגרף להוכחת מיקום המשאית בזירה; לא צירפו אישור גרירה ו/או אישור תיקון המשאית במוסך ולא פעלו לשמיעת עדות נהג המשאית עצמו. לטענתה, הימנעות הבאת ראיות אלו עומדת לחובתם ומקימה חזקה שבעובדה לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, זו הייתה פועלת לחובתם.

19. עוד לטענת הכשרה, אין לקבל את עדות הנתבע 4 באשר למספר רישוי המשאית, כאשר הנתבע 4 טען בעדותו שהוא זוכר רק את מספר הרישוי הנ"ל (ולא מספרי רישוי של משאיות אחרות), על אף שנסע במספר משאיות שהיו ברשות הנתבעת 5 ועל אף שחלפו כ- 8 שנים מהתאונה. לחלופין, טוענת הכשרה כי ייתכן ומשאית זו הייתה בשימוש הנתבעת 5, אולם לא בהכרח נעשה בה שימוש ביום האירוע. בתיאור הנתבע 4 את האירוע בתצהירו הוא אינו מפרט את מספר הרישוי של המשאית, והנתבעת 5 בעצמה בסיכומיה מכחישה את מעורבות המשאית באירוע.

20. הנתבעים 4 ו-5 שהינם גם צדדי ג' 1-2 מטעם שולחת ההודעה המדינה (להלן –צרור ו- צ'אם בהתאמה) טוענים כי מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים. באשר לעילה לפי פקודת הנזיקין, הנתבעים טוענים להעדר יריבות. נטען כי התובע כלל אינו מכיר את צרור ואינו קושר את צ'אם בשום צורה לאירוע. עוד נטען כי צרור לא היה נהג הרכב במועד האירוע או בסמוך לכך, הואיל והיה בשלילת רישיון וכי אין בידי התובע מספר הרכב אשר ממנו ארעה הנזילה.

21. עוד נטען כי טענת התובע ועדיו על כך שהתובע החליק בגין סולר רב שנזל על הכביש בעת שחצה אותו כאשר במקום היה ריח חזק של סולר, אינה מתיישבת עם העובדה כי אף אחד מבני המשפחה שחצו את מעבר החצייה לפני התובע, לא שם לב, החליק או חשב להזהיר מפני נוכחות הסולר על הכביש. בנוסף, נטען כי כאשר אדם מחליק עקב סולר שנשפך על הכביש צפוי כי בגדיו וידיו יתלכלכו מהחומר הנ"ל, ברם התובע אינו טוען כי התלכלך וטענתו היא כי בתחילה כלל לא הבין מדוע נפל ורק כאשר אחיו סייע לו לקום ולהתפנות ממעבר החצייה הבחינו בסולר ובמשאית שעמדה בצד הדרך בהמשך הרחוב.

22. התובע הגיש סיכומי תשובה וטען את הטענות הבאות: אמנם הכשרה הודתה כי ביטחה את המשאית שקרנית מסרה את פרטיה, אך הכחישה שהמשאית הזו הייתה מעורבת באירוע. לפיכך, התובע פעל כנדרש והותיר את קרנית כנתבעת נוספת בתיק. עוד טען התובע כי אין זו אשמתו שפרטי המשאית המעורבת אינם ידועים לו שהרי הוא נפצע קשה בתאונה ובשל כאביו העזים ברגלו ובשל ההלם שאחז בו עקב התאונה לא העלה על דעתו לתעד את פרטי המשאית, כאשר כל תשומת לבו התרכזה בתוצאות הנפילה. פחות מ-3 שבועות לאחר התאונה פנה התובע למשטרה וביקש את פרטי המשאית, כיוון שזכר שהיו שם ניידות משטרה. דא עקא, המשטרה אשר נכחה במקום ותיעדה את האירוע, התרשלה ולא ציינה בדו"ח האירוע את פרטי המשאית המעורבת. דבר אשר הוביל לתיקון התביעה מספר פעמים עד לאיתור פרטי המשאית המעורבת.

23. התובע דוחה את טענת קרנית ביחס לשעת האירוע הנטענת וטען כי בתחילה סבר כי התאונה ארעה בשעה 11:10 ואולם לאחר שבדק את דו"ח הפנגו המצביע על שעת החנייה במקום (11:28-12:28) הבין כי התאונה ארעה בשעה 11:30 ולכן פעל לעדכון המסמך הרפואי בו נכתבה שעת התאונה.

24. באשר לטענה כי התובע לא הוכיח שנפילתו ארעה תוך פרק זמן מינימלי מרגע נזילת הסולר מהמשאית והשימוש במשאית הסתיים הרבה קודם לנפילתו, כאשר נהג המשאית ועוזרו עצרו את המשאית, דוממו את המנוע וירדו, טוען התובע כי בין אם הסולר נשפך מהמשאית בעודה נוסעת ובין אם נשפך ממנה לאחר עצירת הנסיעה, בשני המקרים מדובר ב"תאונת דרכים". לא זו אף זו, הן הנסיעה והנזילה, הן הגעת המשטרה והן נפילתו של התובע, כולם אירעו בסמיכות זמנים, כעולה מהשעות הנקובות בדו"ח הפנגו, מדו"ח המשטרה, מדו"ח המוקד העירוני ובעדות עוזר הנהג. לכן, אף שהייתה עצירה של המשאית בשל הנזילה בנסיעה והסיכון התחבורתי הכרוך בכך, לא נותק הקשר הסיבתי מהנסיעה, שהתקיימה דקות ספורות קודם לכן ולפיכך מתקיים התנאי של "שימוש ברכב מנועי".

25. זאת ועוד, התובע דוחה את טענת צרור וצ'אם באשר ללכלוך בגדיו מהסולר וטוען כי אחיו העיד כי מכנסיו ונעליו (של התובע) היו רטובים עם ריח חזק של סולר. עוד נטען, כי טענת התובע בדבר נסיבות נפילתו נתמכו הן בעדות אחיו והמסמכים הרפואיים, הן בדוחות המשטרה והעירייה וכן מעדותו של השוטר פונדק. כולם מצביעים על קיומו של סולר במקום ובמועד שהתובע נפצע. באשר לטענה כי בני משפחתו של התובע לא החליקו ולא שמו לב לסולר על הכביש, נטען כי כתם הסולר עליו החליק התובע היה בצבעו של הכביש וכיסה רק את חלקו של מעבר החצייה. כמו כן, אחיו של התובע הסביר בעדותו שהוא עצמו כמעט החליק ובאותה השנייה שניסה לייצב את עצמו ולהזהיר את האחרים, כבר שמע את התובע צועק וראה אותו שרוע על מעבר החצייה.

    דיון והכרעה

26. השאלות העומדות להכרעתי הן :

    • האם התובע הוכיח את האירוע נשוא התביעה.

    • ככל שהתשובה לכך הינה חיובית, האם התאונה נכנסת בגדר "תאונות דרכים" בהתאם לחוק הפיצויים.

    • ככל שמדובר ב"תאונת דרכים" האם הוכחה חבותה של הכשרה כמבטחת הרכב הנטען או שמא יש להטיל את עול פיצוי התובע על קרנית במסגרת חבותה הביטוחית- השיורית.

27. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות מצאתי כי התובע הוכיח את אירוע התאונה. הן ביחס לשעת התאונה, נסיבות התאונה ומיקומה. להלן נימוקיי.

28. להלן גרסת התובע לאירוע התאונה כפי שתואר סעיפים 2-5 לתצהירו:

    "ביום 28/10/14 הגעתי עם אשתי, הגב' פלונית, אחי, מר אלמוני וגיסתי הגב' אלמונית, לטיול בטבריה. לאחר שחניתי את רכבי, צעדתי למשך דקה לערך עד אשר הגעתי בשעה 11:30 לערך למעבר חצייה ברחוב הבנים בטבריה המוביל לכיוון הטיילת.

    התחלתי לחצות את מעבר החציה, כשלפתע, עת הגעתי לאמצעו, דרכתי על כתם סולר שנקווה על הכביש, אותו לא ראיתי ולא יכולתי לראות בשל צבעו שהשתלב עם צבע הכביש וכתוצאה מכך, החלקתי ונפלתי בעוצמה רבה (להלן: "התאונה").

    בשל הכאבים העזים שחשתי, נותרתי שרוע על הכביש ושניות לאחר מכן, אחי, מר אלמוני ואשתי, הגב' פלונית, אשר חצו לפניי את מעבר החצייה והיו במרחק קצר ממני, שמעו את זעקותיי, הסתובבו לעברי, עזרו לי לקום והובילו אותי לשבת במקום מבטחים בצד הכביש.

    בזמן שישבתי בצד הכביש, מטושטש מכאבים, אחי הסב את תשומת ליבי לכך שסולר נקווה על גבי מעבר החצייה בו נפלתי. כאשר הבטתי מסביב, הבחנתי, כי כתם הסולר שנקווה על מעבר החצייה נזל ממשאית שעמדה, לפי מיטב זכרוני ולהערכתי כעשרה מטרים ממעבר החציה.

    אציין כי הסולר שנזל מהמשאית חצה את מעבר החצייה ואף המשיך אחריו לאורך מטרים רבים. כמו כן הבחנתי, כי ליד המשאית עמדו 2 ניידות משטרה".

29. בדיון מיום 18.2.19 העיד התובע אודות התאונה ותיאר אותה כך: "הגעתי לטבריה, אנו מדי פעם הולכים המשפחה לקברי צדיקים שם, הגעתי לטבריה חניתי בחניון, ירדתי לרחוב למטה הגעתי למעבר חציה, התחלתי לעבור במעבר חצייה ושם החלקתי וממש מעדתי. הייתה החלקה שלא יכולתי לקום ממנה, אחי ואשתי עזרו לי לקום ולקחו אותי הצידה, שם התיישבתי וזהו. החלקתי כי כנראה היה שם סולר ממשאית שהיה שם, לא הבחנתי בשום דבר כשעברתי במעבר חציה הסתכלתי על רכבים. אחר כך ביררו שם, אחרי שאחי הלך לשם, שאני ישבתי בצד. היו שם שתי ניידות עד כמה שזכור לי רשמו שם כל מיני דברים" (פרוטוקול 18.2.19, עמ' 1 ש' 16-21). עוד ציין התובע כי אחיו ואשתו הושיבו אותו ליד כספומט של בנק מזרחי, ובהמשך גם משך מכספומט במקום סך של 500 שקלים (שם, עמ' 4, ש' 1; פרוטוקול 11.9.22 עמ' 34, ש' 12-21; שם עמ' 36, ש' 17-24).

30. התובע העיד כי ממקום מושבו סמוך לבנק מזרחי ברח' הבנים הוא הסתכל לאורך הרחוב וחיפש מהיכן מגיע כתם הסולר וראה במרחק של כמה עשרות מטרים משם לצד ימין את המשאית עומדת ושתי ניידות לצידה (עמ' 40, ש' 20-23). התובע שרטט בת/1 את מקום התאונה, לרבות המשאית שעמדה עם הניידות לצידה. התובע תיאר את המשאית שחנתה במקום כמשאית סגורה עם דלתות מאחורה (עמ' 59, ש' 15-16).

31. אחיו של התובע יהודה העיד על אירוע התאונה כך: "שמעתי צעקה, הסתובבתי מיד, ואז ראיתי אותו מוטל על הכביש והוא צרח מכאבים. ולא הבנו בהתחלה מה קרה ורצנו אליו, אני וגיסתי, תמכנו בו מצד ימין, מצד שמאל, וגררנו אותו, ממש גררנו אותו למדרכה ממול. הושבנו אותו על המדרכה ממול" (עמ' 91, ש' 14-17). בהמשך העיד כי במהלך חצייתו את הכביש במעבר החצייה הוא כמעט החליק ואולם לא ייחס לכך חשיבות. רק לאחר שהתובע נפל הוא הבחין בכתם הסולר על מעבר החצייה. "רק לאחר שהוא נפל הבחנתי בכתם של הסולר. שבא מלמעלה צמוד למדרכה. היה כביש עם שיפוע, הוא ירד ממש לכיוון מעבר החצייה. יצר כתם, ממש יצר כתם, גדול, מבריק... הוא המשיך לזרום כי יש שם ירידה. המשיך, אבל הוא הרטיב את כל מעבר החצייה כמעט. מעבר לחצי מעבר חצייה הוא הרטיב אותו טוב, טוב. זה אני זוכר" (עמ' 92, ש' 12-19) וכי לאחר נפילתו של התובע, בגדיו ונעליו היו רטובים מסולר (עמ' 110 ש' 14-20). עוד ציין יהודה בעדותו שהוא והתובע הבחינו כי שלולית הסולר התחילה מהמשאית שחנתה במרחק של כ 10-12 מטרים ממעבר החצייה מצד ימין של הכביש, בעודם מסתכלים על הכביש ממקום מושבם סמוך לבנק מזרחי (עמ' 94, ש' 29-עמ' 95, ש' 14).

    "אני קישרתי בין המשאית שעמדה לבין, גם הריח אמרתי לך, אני הייתי נהג משאית 30 שנה. יש לו ריח חזק, ממש מיוחד. והוא גם שומני... כמות של סולר כזאת את מרגישה את הריח שלה" (עמ' 105, ש' 13-16). יהודה סימן השרטוט שסומן כת/2 את נתיב הסולר שנשפך במקום האירוע.

32. עוד העיד יהודה כי הם הבחינו בשתי ניידות משטרה חונות באזור המשאית (עמ' 96, ש' 27-33). עם זאת, ציין כי הם לא ניגשו לשוטרים או למתנדבי המשטרה שהיו במקום כדי לדווח על אירוע התאונה (עמ' 97, ש' 5-10; שם, ש' 24- עמ' 98 ש' 2). עוד ציין בעדותו כי הוא לא הבחין בעובדי עירייה ששופכים חול במקום או בגרר שמגיע לגרור את המשאית (שם, ש' 22-28).

33. עיון בדו"ח המשטרה (נספח א' לתצהירו של השוטר פונדק) מעלה כי האירוע דווח למשטרה בשעה 11:29. בפרטי המקרה נרשם כך: "טבריה. רחוב הבנים ליד בנק הפועלים. מדווח כי נשפך סולר על הכביש". בדו"ח הפעולה נרשם: " הגעה למקום ביחד עם מתנדבים, מדובר במשאית שהייתה לה נזילת סולר והמתינה במקום לגרר. גררנו את הנתיב עם הסולר והמתנו לעובדי העיריה שהגיעו למקום ופיזרו חול על הסולר, לאחר מכן עזבנו את המקום".

34. צרור, אשר שימש בזמן האירוע נשוא התביעה עוזר לנהג המשאית הוא זה אשר התקשר למשטרה (סעיף 5 לתצהיר) ודיווח על המפגע- נזילת הסולר (מתוך עדות צרור עמ' 118 ש' 5-7 ודו"ח הפעולה של המשטרה, שם צויין שם המודיע: "מאיר"). צרור העיד כי סמוך למקום עצירת המשאית הייתה תחנת אוטובוס ומוניות (עמ' 122, ש' 18-21).

35. השוטר פונדק העיד באשר למקום האירוע, כי המשאית עמדה ברח' הבנים מול המשביר וליד בנק הפועלים לשעבר (ולא בנק מזרחי) (עמ' 72, ש' 7-10).

36. שעת התאונה כפי שנטענה על ידי התובע ("בשעה 11:30 לערך"), מתיישבת עם דו"ח הפנגו (ת/6 לראיות התובע) 11:28-12:01, לשעת דיווח צרור אודות המפגע כמשתקף בדו"ח הפעולה (נספח א' לתצהירו של פונדק) 11:28 (ושעה 11:30 במסמך המשטרתי: "הודעה על תאונת דרכים" ) ולשעה שהופיעה בדו"ח מוקד העירייה (נספח 2 לראיות העירייה) 11:58.

37. על פי האסמכתאות הרפואיות, התובע פנה ביום 2.11.14 (5 ימים לאחר התאונה) לאורתופד בקופת החולים. נרשם כך "בן 57. החליק על סולר לפני שבוע נחבל בברך ימין. ללא חבלות נוספות" (נספח ג' לכתב התביעה המקורי).

38. ביום 5.11.14 כשבוע לאחר התאונה, פנה התובע לרופאת המשפחה. בתיעוד זה נרשם כך: "בתאריך 28.10.2014 בשעה כ 11:30 במעבר חצייה בטבריה. משאית שנשפך לה סולר על מעבר חצייה חנתה בצד. נחבל בברך ימין..." (ת/6 למוצגי התובע). יוער כי בתחילה נרשמה שעת התאונה לשעה 11:10. ושונתה על ידי רופאת המשפחה בכתב יד לשעה 11:30. התובע הסביר את השינוי כך: "עד כמה שזכור לי כן, הייתה בעיה לגבי שעת התאונה, בעיה של המסמכים. ניגשתי לרופאה והסברתי לה לפי הדו"ח שהיא תראה את השעה" (עמ' 3 ש' 3-4).

39. התובע נשאל כיצד מתיישבת גרסתו לטענה כי נפל בשעה 11:30 וראה את ניידות המשטרה בעוד שבדו"ח המשטרה נכתב כי המשטרה הגיעה למקום בשעה 11:34. התובע השיב כך: "אני נפלתי, הייתי עם כאבים, שכבתי ואז גררו אותי הצידה. גררו אותי הצידה ואז אחי העיר לי אמר לי תראה זה סולר נשפך למשאית (צ"ל ממשאית). הסתכלתי, אני רואה את המשאית ו-2 ניידות עומדות שם. זה מה שראיתי, התמונה הזאת לא עוברת לי מהראש, בכלל זה ניגשתי גם למשטרה, שהיה את האירוע" (עמ' 33, ש' 15-19 כן יעויין בענוד 32 ש' 31-33 ועמוד 33 ש' 1-2 ).

40. הנה כי כן, התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את אירוע נפילתו ונסיבותיו. ניגש עתה לדון בשאלה השנייה.

    האם התאונה נשוא התביעה נכנסת בגדר "תאונות דרכים" בהתאם לחוק הפיצויים?

41. כאמור, אין מחלוקת כי סולר ניגר מהמשאית שעמדה בהמשך הרחוב בצד הדרך. סולר אשר נקווה על הכביש לאורך עשרות מטרים, כולל מעבר החצייה בו נפל התובע.

42. התובע טוען כי התאונה נכנסת בגדר "תאונת דרכים" בהתאם לחוק פיצויים וזאת בשל "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" כאשר השימוש ברכב המנועי כולל גם את הדיבר "התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה" וכן "הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה".

43. הלכה היא כי ניתן להכיר כנפגע תאונת דרכים במי שהוכח לגביו שנפגע כתוצאה מהינתקות "חלק מרכב" שיכול לגרום לכתם שמן או סולר שניגר מרכב, כגון מקרה של הולך רגל שהחליק עקב שמן או סולר - כבענייננו, וזאת כאשר חומר הראיות מצביע על פרק זמן מינימלי בין הנזילה לבין נפילתו של התובע.

44. נעיין במספר מובאות מהפסיקה.

45. לעניין זה ר' ע"א 358/83שולמן נ' ציון, פד"י  מב (2) 844 (1988) בפסקה 26:‏‏

    "שימוש לוואי ברכב מנועי הינו עלייה לרכב וירידה ממנו. כל נזק, הנופל למסגרת הסיכון ששימוש לוואי זה יוצר, יש לראותו כנזק שהשימוש מהווה לו גורם ממשי. על-כן נזק גוף, שנגרם לאדם בשל פתיחתה או סגירתה של דלת המכונית, הוא נזק הנגרם עקב השימוש במכונית (ת"א (חי') 757/86[35] הנ"ל)... על-כן, אם נפרק שמן ממכונית, וכתוצאה מהפריקה, השמן מתפזר על הכביש או המדרכה, ומשתמש אחר בכביש או הולך רגל נפגעים מהחלקה, יש לראות בפגיעה זו נזק "עקב" השימוש ברכב מנועי (ראה אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ' 20, 31) "...עצם הריחוק בזמן שבין שימוש ברכב לבין אירוע הפגיעה המזיקה אינו שולל את הקשר הסיבתי המשפטי; ברם, יכול ריחוק כזה להוות הוכחה לכך כי השימוש לצורך המטרה שנקבעה לו הסתיים, וכי האחריות לנסיבות התרחשות הפגיעה עברה לצד ג'..." (ההדגשה אינה במקור). יצויין כי פסק דין זה ניתן עת ה"פריקה וטעינה" היו חלק מדיבר "שימוש" עד שהוחרגו ממנו בשנת 1990 במסגרת תיקון 8, ואולם ניתן ללמוד מכאן על כך כי ניתן להכיר בכתם שמן כגורם לאירוע המוגדר כ"תאונת דרכים" על אף שקיים ריחוק בין השימוש ברכב לבין הפגיעה הגופנית, ו"ריחוק" כשלעצמו לא מנתק את הקש"ס, אם כי ריחוק גדול מידי כן יכול לנתק קש"ס.

46. ברע"א (מחוזי מרכז) 11183-06-10 דנה נ' כהן ( נבו 3.4.11 ) בנדון שם התובע נקלע למקום התאונה ברכבו. כאשר הוא הבחין בתאונה שארעה בין שני רכבים, הוא עצר את רכבו ויצא לסייע לנפגעים בתאונה. בהמשך הוא נפגע עת החליק על כתם שמן שהיה במקום. בית המשפט קבע:

    " הנה כי כן, המציאות מלמדת כי אפשר ותוצאות התאונה מתמשכות מעבר למה שנראה כסופו של אירוע התאונה. כך, למשל, אפשר ואחד מחלקיה של מכונית המעורבת בתאונה יתנתק ממנה ויושלך למרחקים. אף שהתאונה לכאורה כבר הסתיימה, אותו חלק נופל זמן מסוים לאחר מכן על הולך רגל וגורם לפציעתו. במצב כזה נראה כי אין מנוס מהמסקנה כי אותו הולך רגל נפגע כתוצאה מהתאונה. והנה בעניינינו, חל אירוע שבו חלק התנתק מהמכונית, גרם לנזילה שעליה החליק הולך רגל שהזדמן למקום. היגיון הדברים מחייב מסקנה דומה, היינו כי הולך הרגל נפגע כתוצאה מתמשכת של התאונה, אף שכלי הרכב דממו בינתיים והנהגים יצאו מהם, ולכאורה (ורק לכאורה) אירוע התאונה הסתיים."

47. בת"א (ש' הרצליה) 60791-06-13 דנאי נ' עד 120 (נבו 9.4.17 ) נקבע:

48. "קיימת תמימות דעים בפסיקה כי מקום שאדם החליק ונפל כתוצאה משמן שנזל מרכב – יכול ועסקינן בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. עם זאת, יש לבדוק, בדוק היטב, באלו נסיבות ארעה התאונה ובכללן, כמה זמן חלף בין סיום השימוש ברכב לבין התאונה". אם כי בנדון שם נקבע כי אירוע הנפילה, אינו חוסה תחת הגדרת המונח "תאונת דרכים" בשל ריחוק הזמן בין נפילת השמן לאירוע הנזיקי. בדומה בת"א (ש' י-ם) 20691/99 אשור נ' קרנית (נבו 1.9.04) שם נקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים זאת לאחר שבית המשפט קבע כי מבחינה עובדתית מאזן ההסתברויות נוטה לכך שהתובעת החליקה על כתם שמן שמקורו ברכב מנועי ואולם על פי העדויות שנשמעו והראיות שהוגשו לתיק "חלף פרק זמן משמעותי ואפשר שאפילו ארוך למדי, בין נזילת השמן לבין ההחלקה", משמע בפרק זמן קצר יותר האירוע היה חוסה תחת הגדרת המונח "תאונת דרכים", וכדברי בית המשפט:

    "לכל היותר, לדעתי, ניתן להכיר כנפגע תאונת דרכים במי שהוכח לגביו שנפגע תיכף בסמוך לנפילה או להינתקות, כגון שנתקל בחלק או במטען שהתנתקו מהרכב רגע קט לפני כן, או החליק על שמן, אשר ברור כי נזל מן הרכב פרק זמן מינימלי לפני ההחלקה."

49. לאחר שקבענו כי כתם שמן שבו התובע מחליק יכול להוות חלק מהדיבר "שימוש" מסוג: "התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה, וכן התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ...", הרי שמי שנפגע מכתם שמן/סולר/דלק שניגר מרכב יכול להיחשב כמי שנפגע ב"תאונת דרכים", ניגש עתה לבחון את פרק הזמן שבין הנפילה של התובע ונזילת השמן לכביש.

    בחינת פרק הזמן בין נזילת הסולר על הכביש לבין נפילתו של התובע כתוצאה ממנה

50. כאמור, התובע ואחיו לא ראו בפועל את הסולר נוזל מהמשאית, אלא הם הבחינו בסולר שנשפך על הכביש כאשר הנזילה החלה במשאית שעמדה במעלה הרחוב ושובל הסולר ירד במורד הרחוב עד למעבר החצייה – מקום נפילתו של התובע. עוד לפי עדותם הם לא הבחינו באנשי עירייה מטפלים במפגע, קרי שופכים חול על הסולר שנשפך, אלא הבחינו רק במשטרה שעמדה בסמוך למשאית.

51. צרור העיד כי היה עוזר נהג (מאחר בזמן התאונה היה בשלילה) וכי נהג המשאית ביום התאונה היה אדם בשם חיים מעתוק (תצהיר צרור ופרוטוקול עמ' 115 ש' 26 עד עמ' 116 ש' 4). עוד הוא העיד כי עוברי אורח מתחנת המוניות/אוטובוס העירו להם על כך שיש נזילת סולר מהמשאית והם עצרו כ- 350-400 מטרים לאחר מכן (עמ' 117 ש' 4-29) בחניית המוניות. צרור דיווח למשטרה , לעירייה ולמנהל העבודה אבינועם.

52. צרור והנהג מעתוק המתינו לסדרן העבודה אבינועם אשר הביא משאית חלופית. לאחר שהעמיסו את הסחורה למשאית החלופית עזבו את המקום בחלוף כ- 20-25 דקות, כאשר בפרק זמן זה צרור הבחין בעובדי העירייה אשר הגיעו לטפל במפגע ולאחר מכן גם את המשטרה (עמ' 122 ש' 18- עמ' 123, ש' 33; עמ' 124 ש' 6-9 וש'- 27-28). אבינועם המתין לגרר אשר גרר את המשאית למוסך בחצור הגלילית (עמ' 120 ש' 12-13).

53. עוד העיד צרור כי עובדי העירייה הגיעו למקום בתוך זמן קצר כ- 20 דקות לאחר שדווח המקרה והחלו לפזר חול במקום ולאחר מכן הגיעו השוטרים שסגרו את הנתיב. צרור בעצמו לא הבחין במהלך פרק זמן זה באדם שנפגע (עמ' 122 ש' 29 - עמ' 124 ש' 9).

54. לפי דו"ח המשטרה שצורף כנספח א' לתצהיר פונדק, נרשם כי צרור הוא זה שהודיע על מפגע הסולר בשעה 11:29. בשעה 11:34 הגיעה המשטרה למקום האירוע בדו"ח פרטי הטיפול באירוע נרשם כך: "הגעה למקום עם ניידת 512 מתנדבים מדובר במשאית שהיתה לה נזילת סולר והמתינה במקום לגרר סגרנו את הנתיב עם הסולר, והמתנו לעובדי העיריה שהגיעו למקום ופיזרו חול על הסולר, לאחר מכן עזבנו את המקום". שעת סיום האירוע 12:31.

55. בדו"ח המוקד העירוני נפתחה קריאה בשעה 11:58. נרשם כי יצרה קשר גב' בשם מעיין ומסרה כי יש סולר על מעבר החצייה בין שוק הדגים לבנק המזרחי. הועבר לטיפול מח' אחזקה ובינוי צפי לביצוע שעה 12:58. נחום בתצהירו ציין כי הקריאה התקבלה מנציגת כיבוי ואש, עוד ציין נחום בתצהירו כי בהגיע העירייה למקום, הנתיב בו נשפך הסולר כבר נסגר למעבר על ידי משטרת ישראל.

56. מן הראיות שהובאו בפניי נראה כי חלף פרק זמן קצר ומינימלי בין דיווח צרור אודות הנזילה לבין נפילתו של התובע (שעה 11:29 ושעה 11:30 בהתאמה). כמו כן על פי עדות פונדק המשטרה הגיעה למקום בשעה 11:34, מועדים אלו מתאימים גם לדו"ח הפנגו שהוצג המצביע על שעת החניה 11:28 וכדקה הליכה מהחניה לעבר מעבר החצייה (לפי עדות התובע עמ' 49, ש' 29-33). לפיכך, ולאור סמיכות הזמנים בין נזילת הסולר לנפילת התובע ניתן לקבוע כי התאונה נשוא התביעה נכנסת בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים.

     

    מי הנתבעת החבה בפיצוי הנתבע? האם הוכחה חבותה של הכשרה/קרנית?

57. הכשרה אישרה (פרוטוקול 12.5.22, עמ' 23, ש' 24-25) כי ביטחה את המשאית שמספרה צויין בסעיף 2 לתצהירו של פיטר ברושל (להלן- ברושל), מנכ"ל הנתבעת 5, המספר הוא: 95-474-67. נטען על ידי ברושל בתצהירו כי צרור מסר לו מספר זה. עם זאת, הכשרה מכחישה כי המשאית הנטענת היא זו שהייתה מעורבת באירוע נשוא התביעה. לטענתה, עדותו של צרור הינה עדות יחידה שאינה נתמכה בראיות.

58. כאמור, התובע ובני משפחתו לא רשמו את מספר המשאית ולמרבה הצער גם המשטרה והעירייה בדוחותיהן לא ציינו את מספר המשאית המעורבת באירוע.

59. כפי שנאמר, ברושל בסע' 2 לתצהירו הצהיר כי זהו מספר הרכב המעורב, לאור מידע שהתקבל מצרור (עוזר הנהג) אשר היה מעורב באירוע. צרור שכבר אינו עובד בחב' צ'אם, לא ציין בתצהירו את מספר הרכב המעורב, וגם טען שהוא לא סיפר לברושל את מספר המשאית (עמוד 120 ש' 32-33 ) ואולם במהלך עדותו טען כי אכן מדובר במס' הרכב הנטען. צרור נקב בעצמו, באופן ספונטאני ומבלי שרעננו את זכרונו במספר המשאית: 95-474-67 וזאת במענה לשאלתי ( עמוד 121 ש' 22-23 ), מספר התואם למספר שמסר ברושל בתצהירו בשם צרור. כאשר נשאל כיצד הוא זוכר את המספר ענה: "כי אתה כל יום עובד עליו אתה יודע" ( שם, ש' 24-25), אכן זו לא הייתה משאיתו הקבועה, אך הוא זכר את המספר מאחר שהוא היה רושם את מספרה בנתוני הטכוגרף: "אתה רושם את הטכוגרף, אז אתה יודע את המספר בעל פה" (שם, ש' 27-28 ). ובהמשך:

    "וזו המשאית שאתם נסעתם עליה באותו יום וזו המשאית שממנה הייתה נזילת סולר?

    ת': כן." (שם, ש' 29-31 ).

60. אכן, צרור לא זכר את מספר המשאית שבאה להחליף את זו התקולה, והוא גם לא זכר באיזו משאית הוא נסע יום לפני, כמו כן, הוא גם לא זכר מספרי משאיות אחרות (עמוד 124 ש' 16-22 ) האם יש בכך בכדי לקעקע את עדותו של צרור בכל הקשור לחיבור שהוא ערך בין המשאית שהייתה עמו בזירה בה נפצע התובע, ובין מספרה? לטעמי התשובה שלילית. צרור נקב מעצמו ומבלי שהוא הופנה למספר כלשהוא את מספר המשאית, הוא הבהיר מדוע הוא זוכר את מספר המשאית: כי הוא עובד עליה הרבה ובמסגרת עבודתו הוא היה רושם את מספרה בטכוגרף. העובדה שהוא לא זכר מספרי משאיות אחרות, אינה מפחיתה מהאפשרות הסבירה שאת המשאית שהוא עבד איתה הרבה פעמים (על אף שהיא לא הייתה משאיתו הקבועה), הוא זכר את מספרה. טבעי שאנשים אינם זוכרים מספרים רבים, בנדון שבפנינו, מספרי משאיות, במקרים אחרים מספרי טלפונים ניידים וכיו"ב. המספר המדובר ננקב גם בתצהירו של ברושל בשמו של צרור, שזו אינדיקציה נוספת לקשר שבין המשאית שבה נסע צרור למספר המשאית שנמסר.

61. נקבע על ידי שצרור היה עם משאיתו באירוע בטבריה, וגם נקבע כי ממשאיתו ניגר סולר. צרור בעצמו פנה למשטרה בגין כך. נציין גם כי צרור לא היה נהג המשאית בעת האירוע אלא מר מעתוק. צרור כבר לא עובד אצל הנתבעת 5( סעיף 1 לתצהירו), כך שאין לו אינטרס בתוצאת המשפט. יצויין כי לו הייתי קובע שעסקינן במשאית שאינה ידועה שהיא זו שגרמה לתאונה, ממילא לא ניתן היה לקרנית לחזור לנתבעת 5 כבעלת המשאית ו/או כמתירת שימוש, כך שגם לנתבעת 5 אין אינטרס בתוצאת ההליך.

62. אכן ניתן היה לחזק את המסד הראייתי הקושר בין המשאית ומספרה. ניתן היה למשל לדרוש מצ'אם את דוחות הטכוגרף המעידים על היותה של המשאית במקום התאונה. ניתן היה לדרוש את רישום חברת הגרר שהייתה במקום ואשר גררה את המשאית התקולה –באשר למספר המשאית, כך גם לגבי מרשם המוסך אליו נגררה המשאית וטופלה על ידו, ניתן היה לדרוש רישומים אלו. נוסף לכך, ניתן היה להביא לעדות את נהג הרכב – חיים מעתוק וכן את סדרן העבודה אבינועם -לו דיווח צרור אודות התקלה במשאית ואשר הגיע למקום עם רכב חלופי. כל אלו לא נעשו או לא הוצגו בפני בית המשפט. ואולם, מעת שבמשפט אזרחי עסקינן די לנו ברף ראייתי של מאזן הסתברויות (אשר כרגיל מכומת ב- 51% של רמת ההוכחה) בהוכחת הפרטים שיביאו לקבלת התביעה, ואני קובע כי מהראיות שהוגשו לתיק, ניתן לקבוע כי המשאית שמספרה 95-474-67 שבוטחה אצל הכשרה היא המשאית שממנה ניגר הסולר שגרם לפציעת התובע, ולפיכך הכשרה היא זו שמחוייבת בפיצוי התובע בשיעור שייקבע בהמשך ניהול ההליך.

    סוף דבר

63. התובע הוכיח את התאונה הנטענת, אשר בהתאם לראיות שהוגשו נכנסת בגדר "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים, משכך, התביעה כנגד הנתבעות 2-3 בעילת הפקנ"ז נדחית ולפיכך גם ההודעה ששלחה הנתבעת 2 כנגד צדדי ג'- נדחית (שולחת הודעה לצדדי ג' היא המדינה).

64. התביעה כנגד הנתבעים 4-5 נדחית. הנתבע 4 כלל לא היה נהג באירוע כך שאין כנגדו כל טענה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים. לא הוכחה גם זיקת נתבעת 5 לפוליסת הביטוח של הנתבעת 7. ההודעה לצ"ג כנגדם כאמור- נדחתה.

65. משנקבע כי הנתבעת 7 היא המבטחת של המשאית, הרי שהתביעה כנגדה מתקבלת, ממילא נדחית התביעה כנגד הנתבעת 1- קרנית.

66. הנתבעת 7 (הכשרה), תשלם את שכר טרחת עו"ד, מע"מ וההוצאות של התובע, הנתבעת 1, הנתבעת 2 והנתבעת 3, בסך כולל של 5,000 ₪ לכל קבוצת נתבעים (4 קבוצות) בנפרד (סך הכל 20,000 ₪). בשכר טרחת עו"ד, מע"מ והוצאות הנתבעים 4-5 יישאו בשווה הנתבעת 7 וכן הנתבעת 2 שולחת ההודעה לנתבעים אלו בסך של 5,000 ₪ לשני נתבעים אלו. הוצאות אלו יחולקו בינן בשווה, 2,500 ₪ לנתבע 4 ו- 2,500 ₪ לנתבעת 5.

67. התובע יגיש כתב תביעה מתוקן ובקשה למינוי מומחים עדכנית, לרבות אסמכתאות המעידות על ראשית ראיה בתוך 30 יום. תגובת הנתבעת 7 תוגש בתוך 14 יום לאחר מכן.

68. תז"פ ליום 1.10.24.

    בקשת רשות לערער בהתאם לדין

     

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"ד, 30 יוני 2024, בהעדר הצדדים.