פוריס נ' קצירי ואח'

רקע

1. לפניי תביעה בסך 150,000 ₪ להשבת כספים שלטענת התובעת נגזלו ממנה במסגרת תרגיל עוקץ שערך לה לטענתה הנתבע 2, אלי קצירי.

    

2. לטענת התובעת, במסגרת תרגיל העוקץ היא שודלה לחתום על שטר למשכון זכויותיה בדירת מגורים בצפת שהייתה בבעלותה תוך שהושלתה לחשוב שהכספים ישמשו לכיסוי חובותיה לנושים, בעוד שבפועל שולשלו הכספים במרמה לכיסו של הנתבע 2.

    

3. אקדים ואציין כי הן התובעת והן הנתבע 2 הצטיירו בפניי כצדדים שהתמימות מהם והלאה. מחד, התובעת הצטיירה כאשת עסקים הבקיאה בעולם הכספים והנדל"ן שאתרע מזלה ונקלעה לקשיים כספיים ולחובות. בעקבות חובות אלו פנתה התובעת בבקשת עזרה לנתבע 2. מאידך, הנתבע 2 הצטייר כאדם חכם וממולח, שעט על ההזדמנות שנקרתה בדרכו כמוצא שלל רב, על מנת להרוויח מן ההזדמנות ולנצלה בתחבולה.

    

4. שני הצדדים חברו יחדיו לעסקה שתכליתה הייתה להבריח נכס או כספים מקופת פשיטת רגל של התובעת, ככל שתתגלגל להליך שכזה. התובעת מצידה האמינה כי הדבר יאפשר לה להשיב חובות לנושיה. הנתבע 2 מצדו, ניצל ההזדמנות להתעשרות עצמית, על חשבונה של התובעת, ובניגוד לאופן בו היא ציפתה שינהג.

    

5. זה המקום לפתוח סוגריים ולציין כי במהלך חייה של התביעה דנן, היא אוחדה עם תביעה נוספת (ת"ט 65924-06-15) – תביעה שטרית שהגיש ניר קצירי כנגד התובעת, ואשר תחילתה בתיק הוצאה לפועל לביצוע שטר צ'ק של התובעת על סך 105,000 ₪ (להלן – "התביעה השטרית"). בעקבות התנגדות שהגישה התובעת לביצוע השטר הועבר התיק לבית המשפט. התביעה השטרית נדחתה מן הטעם שיסודה בתיק הוצאה לפועל שנפתח לפני הוצאת צו עיכוב ההליכים כנגד התובעת בהליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינה (פש"ר 57101-05-16).

    

6. התביעה דנן הוגשה במקורה כנגד מר ניר קצירי (נתבע 1, בנו של הנתבע 2), כנגד מר אלי קצירי (נתבע 2, להלן – "אלי קצירי" או "הנתבע") וכנגד עו"ד גלעד ליפקר דגן (נתבע 3).

    

7. ניר קצירי לא הגיש כתב הגנה מטעמו, ובקשתה של התובעת לקבל פסק דין בהיעדר הגנה כנגד ניר קצירי נדחתה לאחר שבית המשפט לא נעתר לבקשה לראות בהמצאה לעו"ד וייג, בא-כוחו של ניר קצירי בתביעה השטרית, משום המצאה לניר קצירי בהליך זה (ר' החלטות מיום 23.4.17; ומיום 5.5.18). בקשת רשות ערעור בעניין זה נדחתה אף היא (15.12.19). למעשה, כתב התביעה לא הומצא כדין לידי ניר קצירי עד לעצם היום הזה ומטעם זה – דין התביעה כנגדו להימחק.

    

8. במרוצת הזמן גם התביעה נגד הנתבע 3 נדחתה, לאחר שהתובעת לא הפקידה ערובה להבטחת הוצאותיו (ר' החלטה מיום 20.4.18 ור' פסק דין מיום 24.6.18).

    

9. התביעה שעומדת כעת להכרעתי מכוונת אפוא כנגד הנתבע 2, אלי קצירי, לבדו.

    

   עיקר טענות הצדדים

    

   טענות התובעת

    

10. לטענת התובעת, היא נפלה קרבן לתרגיל עוקץ מתוחכם שרקם אלי קצירי בעזרת הנתבעים הנוספים, אשר בגינו אף הגישה תלונה למשטרה.

     

11. התובעת, המשתייכת לציבור החרדי, נקלעה למצוקה כלכלית חמורה ולשם כך נסעה לארה"ב על מנת לגייס כספים מהקהילה היהודית שם. היא יצאה מישראל ביום 14.12.2014 ושבה לישראל ביום 5.3.2015. במסגרת מסע גיוס הכספים נמסרו לה פרטיו של אלי קצירי על ידי חסיד בשם "חיים וולף" ונאמר לה כי מדובר באדם שהקים עמותה ללא כוונת רווח המסייעת לאנשים שנקלעו לקשיים כלכליים. התובעת שוחחה עם אלי קצירי בטלפון והסבירה לו את מצבה, מסרה לו כי בבעלותה דירה בצפת, מושכרת ומשועבדת לבנק, ופירטה בפניו את היקף חובותיה ואת זהות נושיה. מדובר בדירה שברחוב יפה נוף 353/10 צפת הידועה כגוש 13086 חלקה 84 תת חלקה 10 (להלן – "הדירה"). לטענתה, השניים סיכמו כי עם חזרתה לארץ ייפגשו.

     

12. מוסיפה וטוענת התובעת, כי אלי קצירי הסביר לה שנושיה עלולים להטיל עיקול על הדירה ולמכור אותה באמצעות כונס נכסים, הציע כי יירשם שיעבוד לטובת צד שלישי על מנת להקטין את התמריץ של הנושים למכור את הדירה, ולאחר מספר שיחות ופגישות במהלכן הפעיל עליה לחץ בנסיון לשכנעה כי הוא תקוותה היחידה – הסכימה לאפשר לו לפעול עבורה.

     

13. אלי קצירי ועו"ד ליפקר דגן (ששירותיו נשכרו על ידי אלי קצירי ואשר התובעת לא הכירה קודם) החתימו את התובעת על מסמכים רבים תוך שקצירי הסביר לה כי יתרת התמורה שתיוותר ממכירת הדירה תועבר אליו ומשם תחולק לנושים עימם ייחתמו הסדרים מתאימים. לאחר שהפעיל עליה לחץ כבד למכור את הדירה, ביום 1.4.2015 נחתם הסכם מכר בין התובעת לבין ה"ה נתנאל מילר וחנה רוטר (להלן – "הסכם המכר" ו - "רוכשי הדירה", בהתאמה), כאשר עו"ד ליפקר הוא שייצג את התובעת בחתימה על הסכם המכר.

     

14. התובעת מוסיפה וטוענת, כי אלי קצירי הצליח "איכשהו" לרשום משכון על זכויותיה בדירה על אף שבמועד רישום המשכון אין ולא יכול להיות חולק על כך שהיא שהתה בחו"ל. משאין חולק על כך שלא הייתה ביניהם היכרות קודם לנסיעתה לחו"ל – לטענתה המשכון לא נרשם בהסתמך על שטר משכון מקורי אלא על שטר מזויף. לטענתה, ברי כי עורך הדין שטיפל ברישום הפעולה לא יכול היה לאשר את שטר המשכון כנאמן למקור שעה שהתובעת שהתה בחו"ל, כך שאלי קצירי בסיועו של עורך הדין הונו את לשכת רישום המקרקעין והצליחו לרשום הערת אזהרה על זכויותיה של התובעת במרמה ובהסתמך על הצהרות שקריות. להערת האזהרה אין ולא היה תוקף חוקי משום שנרשמה במרמה, והמסמכים שהוצגו לעניין זה במעמד הדיון (נ/2) אינם אותנטיים.

     

15. לטענתה, עו"ד ליפקר דאג לאינטרסים של אלי קצירי כפי שניתן ללמוד מלשון הסכם המכר שם נרשם כי סך של 185,000 יועברו לניר קצירי (לטובתו נרשם שיעבוד) בעוד שעורך הדין ידע שלא ניתנה לתובעת כל הלוואה. מתוך כספי התמורה ששילמו רוכשי הדירה - סך של 100,000 ₪ הועברו לנתבעים או למי מהם, ו- 50,000 נמצאים בחשבון נאמנות של עו"ד אחר ולא תיעשה בהם כל דיספוזיציה עד להכרעה שיפוטית.

     

16. התובעת טוענת כי לא קיבלה מהנתבעים ולו שקל אחד ולא התחייבה לשלם למי מהם דבר, לא מסרה מעולם לנתבעים או למי מהם את הצ'ק מושא תיק ההוצאה לפועל (ומושא התביעה השטרית) שנפתחו נגדה וככל הנראה מדובר בצ'ק שנגנב מפנקסה במהלך ביקורו של אלי קצירי בדירתה.

     

17. מוסיפה וטוענת התובעת, כי על אף שאלי קצירי הבהיר לה כי הכספים יועברו לנושים ובכך תופטר מכלל חובותיה – היא המשיכה לקבל שיחות טלפון והתראות מנושים והבינה כי רומתה. לגרסתו של אלי קצירי עצמו, שטר המשכון נועד להבטיח כספים עתידיים שישלם מכיסו, אלא שקצירי לא הוכיח כי שילם מכספו סך של 100,000 ₪ לנושיה של התובעת, והמסמכים שצירף כביכול כהוכחה לטענותיו אינם יכולים להוות אסמכתה להעברת כספים כלשהם לתובעת ו/או לנושיה. מכל מקום, גם האסמכתאות שהציג מלמדות על סכומים בשווי שאינו עולה על 6,520 ₪ הרחוקים מאוד מסכום של 100,000 ₪, ועליו להשיב לידיה כספים שנטל ללא הצדקה.

     

18. עוד טוענת התובעת כי טענת ההגנה של אלי קצירי לפיה לתובעת כלל לא היו זכויות בדירה אלא למר יוסף דנה שהמחה אותן לאלי קצירי – איננה טענה רצינית, שכן לו נושל מר דנה מזכויותיו ממילא לא יכול היה להמחות לקצירי את שאין לו וממילא לא הוכח כל תמריץ מצד מר דנה לעשות כן בהיעדר היכרות מוקדמת עם קצירי. מר דנה הוטעה לחשוב שהוא חותם על מסמכים שיכולים לסייע לו להתגונן מפני תביעה שהגישה גרושתו ולכן לא חל בענייננו הכלל לפיו חותם על מסמך לא יישמע בטענה כי לא קרא אותו ולא ידע את תוכנו, אלא יחולו הכללים המתייחסים להטעיה מכוונת.

     

19. מכל מקום טוענת התובעת, כי גם אם יוכר תוקפה של חתימתו של מר יוסף דנה על המחאת הזכויות לאלי קצירי הרי שמדובר במסמך העוסק בהמחאת זכויותיו של דנה בנכס ולא בהמחאת זכויותיו הכספיות בתמורת הנכס, ובכל מקרה המחאת הזכויות נחתמה ביום 26.3.15, מספר ימים לפני חתימת הסכם המכר. מרגע שנחתם הסכם המכר לא הייתה כל משמעות להמחאת הזכות. בנוסף, המחאת הזכות נחתמה לטובת אלי קצירי ואילו המשכון נרשם לטובת ניר קצירי, כך שברור שאין קשר בין המשכון לבין המחאת הזכות.

     

20. בסיכומי התשובה מציינת התובעת כי חלוקת הזכויות בדירה וחלוקת הכספים בין התובעת ובין מר דנה הם ענין פנימי שביניהם ואיננו קשור לתביעה זו. המחאת זכויותיו של דנה ביחס לדירה נחתמה הרבה לאחר רישום המשכון כך שהמשכון לא נועד להבטיח את המחאת הזכות ואין להמחאת הזכות כל קשר לתביעה דנן. כמו כן, המחאת זכויותיו של דנה ביחס לדירה מקנות לקצירי לכל היותר זכות תביעה כלפי דנה אך לא מאפשרות לו לגזול את הכסף מהתובעת.

     

21. התובעת מוסיפה ומדגישה את אופיו ועברו של הנתבע שהינו "שור מועד" ו"נוכל עם קבלות" כטענתה, ומפנה לסתירות ולשקרים שדבקו לטענתה בעדותו ובגרסתו.

     

22. לטענת התובעת אלי קצירי עוול כלפיה בעוולת התרמית שבסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין") ולפיכך יש לחייבו בהשבת מלוא סכום התביעה מכוח עוולה זו. התביעה ייחסה לנתבע גם את החובה להשבת הכספים מכוח עוולת הרשלנות ומכוח עילות חוזיות של עושק והטעייה.

     

23. התובעת טוענת כי על הנתבע להשיב לידיה סך של 100,000 ₪ שהועבר לידיו ואשר לא העניק בעבורם כל תמורה, בתוספת הוצאות טרחה ועוגמת נפש בסך של 20,000 ₪ ופיצוי נוסף שישקף את הסלידה מביצועם של מעשי רמייה בסך נוסף של 30,000 ₪.

     

    טענות הנתבע 2, אלי קצירי

     

24. בכתב ההגנה מכחיש אלי קצירי את טענות התובעת. לטענתו, התובעת היא זו שביצעה תרגיל עוקץ לצדדים שלישיים מתוך ניסיון לעושקם. לטענתו, הוא אינו עומד בראש עמותה שמתמחה בהצלת אנשים שנקלעו לחובות ולא הציג עצמו בפני התובעת ככזה. כאשר התובעת שהתה בארה"ב, ביום 16.2.2015 היא חתמה על שטר המשכון, שלחה אותו בפקס מבית המלון בו שהתה לנתבע, ולימים עת חזרה ארצה מסרה לנתבע את שטר המשכון בחתימתה המקורית.

     

25. לטענת הנתבע, אין חולק על כך שהתובעת חתמה על שטר המשכון – בין אם נ/1 אשר נחתם על ידה בחו"ל ובין אם נ/2 אשר נחתם בשנית עת הגיעה לישראל. שטר המשכון נועד לשמש כבטוחה לתשלומים שיבוצעו עבורה על ידי הנתבע לנושיה השונים על פי רשימה שמסרה לו. מסיבות אישיות הקשורות בו – נרשם המשכון על שם בנו. היוזמה למכירת הדירה הייתה כולה של התובעת והיא שמצאה את רוכשי הדירה. לבקשת התובעת ובהסכמתה, ועקב מצוקתה הכספית, עו"ד ליפקר ייצג את התובעת בהסכם המכר על מנת ששכר הטרחה ישולם על ידי אלי קצירי ולא על ידי התובעת.

     

26. הסכם המכר נחתם במשרד ב"כ רוכשי הדירה לאחר שאימת את כל העובדות מושא הסכם המכר לרבות הכספים להם זכאי ניר קצירי כממשכן על פי שטר המשכון.

     

27. עם שובה של התובעת מארה"ב הסתבר לו מפיה כי הדירה נרכשה על ידיה יחד עם מר יוסף דנה בחלקים שווים, כי התובעת רכשה את מחצית הדירה באמצעות הלוואה שקיבלה מבנק מזרחי טפחות על סך של כ - 150,000 ₪ שהוא מחצית משווי הדירה, ואת התמורה עבור המחצית השנייה שילם מר יוסף דנה במזומן ובהתאם נרשמה לטובתו הערת אזהרה על הדירה. התובעת הייתה אמורה לפרוע לבדה את חובה לבנק בתשלומים חודשיים. לימים ובעורמה, כפי שסיפרה התובעת לנתבע, לקחה התובעת הלוואה נוספת מהבנק על סך 70,000 ₪. על מנת לבטל את הערת האזהרה שהייתה רשומה על הדירה לטובת יוסף דנה "שיקרה" התובעת את יוסף דנה וגרמה לכך שיסיר "זמנית" את הערת האזהרה – הערה שמעולם לא חזרה להירשם אצל רשם המקרקעין. התובעת השכירה את הדירה לצד שלישי וגבתה דמי שכירות אותם לא חילקה עם שותפה לדירה מר יוסף דנה, ועד לפגישה שנערכה בין התובעת, יוסף דנה וקצירי – לא ידע מר דנה כי התובעת נישלה אותו מזכויותיו במחצית הדירה ולמעשה ניסתה למכור לצד שלישי את שאין לה.

     

28. לטענת הנתבע, אין חולק על כך שביום 25.3.15 מלוא הזכויות של מר יוסף דנה בדירה הומחו לטובת הנתבע – המחאת זכות שמעולם לא בוטלה ומר דנה מעולם לא ביקש את ביטולה, כך שמלוא זכויותיו של דנה בדירה הומחו ועדיין מומחות לנתבע. לטענתו גם בדיון ההוכחות התברר שחובה של התובעת לבנק הממשכן היה גבוה מזכותה בתמורה שנתקבלה ממכר הדירה כך שהתובעת לא הייתה ואיננה זכאית לכל תשלום נוסף מהתמורה בגין מכר הדירה ודי בכך כדי לדחות תביעתה.

     

29. מוסיף וטוען הנתבע כי שילם מכיסו את חובות התובעת לנושים שונים ובהם ספקים ועובדים של התובעת אשר ניהלה עסק למכירת הלבשה תחתונה ליולדות, וזאת בהתבסס על המשכון שנרשם לטובתו ו/או לטובת בנו. משמחצית הדירה לא הייתה של התובעת ומחציתה האחרת הייתה משועבדת לבנק מזרחי טפחות – התובעת לא יכולה הייתה להחזיר לנתבע את חובה כלפיו מתמורת הדירה ולא רק שאינה זכאית להחזר אלא נותרה חייבת כספים לנתבע כמפורט בהסכם המכר של הדירה.

     

30. במחווה של רצון טוב הסכים מר יוסף דנה להמחות את זכויותיו בדירה לטובת הנתבע על מנת שהנתבע לא ייצא ניזוק משקריה של התובעת מושא שטר המשכון ולשם כך חתם על המחאת זכויותיו בדירה לטובת הנתבע, בהסכמת התובעת, אשר בחתימתה אישרה כי למר דנה בעלות במחצית הדירה.

     

31. מאחר שלמעשה לא היו לתובעת זכויות "ביתרה כספית" בדירה, לא היה לשטרי המשכון כל ערך כספי ממשי למימוש ומכאן שהתובעת קיבלה את כל שהייתה זכאית לקבל מתמורת מכר הדירה, בין אם היה קיים משכון ובין אם לאו. וממילא גם אין כל חשיבות לשאלה האם הנתבע שילם עבור התובעת תשלומים לספקים שונים אם לאו. יוצא אפוא כי הסך של 100,000 ₪ מתמורת מכר הדירה שהועבר לניר קצירי היה מכספי יוסף דנה ולא מכספי התובעת, כך גם יתרת התשלום בסך 50,000 ₪ אשר מופקד בנאמנות עד סיום הליך זה וממילא מלוא חלקו של מר דנה הומחה לקצירי ומעולם לא היה שייך לתובעת.

     

32. הנתבע מוסיף ומכחיש את טענותיה של התובעת לפיהן תיק ההוצאה לפועל נפתח נגדה בעניין צ'ק שנגנב ממנה על ידי הנתבע. לטענתו, התובעת חתמה על הצ'ק ומסרה אותו לנתבע לפרעון חובה הכספי כלפיו. התובעת היא "אשת עסקים" שניהלה בעצמה את המו"מ קודם החתימה על הסכם המכר, חתמה בעצמה על שטר המשכון, ובחקירתה נחשפו שקריה.

     

    דיון והכרעה

     

33. למעשה השאלה הטעונה הכרעה בפניי היא האם עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבע חייב להשיב לה סכום של 100,000 שהועברו לידיו מתמורת מכר הדירה על פי שטר משכון שנרשם על שם בנו, ניר קצירי.

     

34. על מנת להכריע בשאלה זו עליי להידרש לשאלה מה היה טיבה של ההסכמה המקורית שבין התובעת לאלי קצירי, ואילו חיובים נועד להבטיח שטר המשכון עליו חתמה. עוד עליי לבחון האם הנתבע הוכיח מצדו כי פעל בקשר עם החיובים אותם נועד להבטיח שטר המשכון. אתפנה לדון בשאלות אלו כסדרן.

     

    מה היה טיבה של ההסכמה שבין התובעת לקצירי ומה נועד להבטיח שטר המשכון?

     

35. שטר המשכון, כטענת הנתבע בסעיף 16 לכתב ההגנה מטעמו, נועד "כבטוחה לתשלומים שיבוצעו עבורה (עבור התובעת – מר"א) על ידי הנתבע לנושים שונים של התובעת על פי רשימה שמסרה לו." (ר' גם ס' 5 לתצהירו, ההדגשה שלי – מר"א). בס' 19 לסיכומיו טען הנתבע כי המשכון נועד לאפשר לנושה להיפרע מהמשכון אם לא סולק החיוב (ס' 19 לסיכומיו). בענייננו נחתם שטר המשכון לשיטתו של אלי קצירי כבר ביום 16.2.15. שטר המשכון נועד אפוא – לשיטת הנתבע עצמו – להבטיח את חובותיה של התובעת כלפיו בגין תשלומים שישלם עבור חובותיה של התובעת לנושים.

     

36. למעשה התובעת איננה מכחישה את עצם חתימתה על שטר המשכון – וזאת בשונה מהכחשת המועד בו חתמה עליו. גם לשיטתה, לאחר לחצים מצד קצירי, שוכנעה כי במסגרת מכירת הדירה תוכל להעביר כספים לידי צד שלישי על מנת להבטיח כי ישמשו לכיסוי חובותיה לנושים. כיסוי החובות לנושים מתוך כספים אלו אמור היה להתבצע על ידי אלי קצירי.

     

37. אלי קצירי הודה כי המשכון נרשם דווקא על שם בנו, ניר קצירי, מאחר שהוא עצמו היה במצב כספי קשה והעדיף שהמשכון יירשום על שם בנו כדי שכספים לא יעוקלו (עמ' 31 שורות 25-24 לפרוטוקול). במהלך ניהול ההליך אלי קצירי גם הודיע כי כל המעשים מושא כתב התביעה נעשו על ידיו בעצמו, וכי הוא נוטל על עצמו לשאת בכל חיוב ככל שיוטל על בנו (הודעה מיום 3.12.15).

     

38. כאמור, התובעת חולקת אך על מועד חתימתה על שטר המשכון (ר' ס' 30-29 לתצהירה). לטענתה היא מעולם לא שלחה את שטר המשכון חתום בפקס מחו"ל שכן לא היה פקס בבית המשפחה אצלה התגוררה, היא חזרה לארץ ב – 5.3.15 בלבד, והאשימה את קצירי בזיוף חתימתה על שטר המשכון מיום 16.2.15 (עמ' 24 שורות 16-11 לפרוטוקול). התובעת טוענת כי אינה מכירה ולא הכירה את ניר קצירי, וכי המשכון נרשם בעורמה בלשכת רישום המקרקעין על שם ניר קצירי כאשר היא עצמה שהתה בחו"ל (עמ' 20 שורות 28-18 לפרוטוקול).

     

39. לאחר שמיעת העדויות ועיון במכלול הראיות שהוגשו אין באפשרותי להגיע לממצא עובדתי חד משמעי ביחס למועד המדויק בו חתמה התובעת על שטר המשכון, אם כי המסקנה כי נחתם לאחר 16.2.15 יותר מסתברת מהמסקנה שנחתם ביום זה, ומכל מקום ברור לחלוטין ששטר המשכון נחתם במועד כלשהו שלפני 1.4.15 ואבהיר.

     

    • כאשר עומת אלי קצירי עם מסמך ת/1 - הבקשה לרישום הערת אזהרה על שטר המשכון מיום 16.2.15 לטובת ניר קצירי, בשים לב לכך שהתובעת שהתה אותה עת בחו"ל - השיב אלי קצירי כי הבקשה הוגשה לרישום על סמך שטר משכון שאין חולק שהתובעת חתמה עליו ואשר נשלח בפקס מבית המלון בו שהתה ביום 16.2.15 (עמ' 27 שורות 32-20; עמ' 28 שורות 2-1 לפרוטוקול).

      לתמיכה בטענתו הציג אלי קצירי את נ/1 הוא שטר המשכון החתום בידי התובעת ועליו תאריך 16.2.15 ואשר אין על גביו כל סימון המאשר כי נשלח בפקס. בהמשך עדותו אמנם הציג את נ/2 ובהם שטר המשכון החתום ועל גביו סימון של פקס, כמו גם את שטר המשכון החתום במקור, באופן שעשוי היה לתמוך בטענתו העובדתית. לצד זאת, לו היה מדובר בשטר המשכון שנשלח בפקס מארה"ב, ומאחר שאלי קצירי ציין בחקירתו הנגדית כי שלח את שטר המשכון בפקס לארה"ב וקיבל אותו חזרה בפקס - מצופה היה לראות על גבי עותק זה שני סימוני פקס שונים ולא כך הדבר (עמ' 33 שורות 10-1 לפרוטוקול).

       

    • אלי קצירי גם לא יכול היה ליישב את ההבדלים בין העותקים השונים של מסמכי הבקשה לרישום הערת אזהרה שהוגשו לתיק: ת/1 על גביו מצויה חתימת עו"ד ליפקר אך נעדרת ממנו חותמת לשכת רישום המקרקעין, אל מול נ/2 שעל גביו מתנוססת חותמת לשכת רישום המקרקעין אך נעדרת ממנו חתימתו של עו"ד ליפקר (בשים לב לנספח ז' לתצהיר התובעת שהוא שטר המשכון שעליו חותמת נאמן למקור של עו"ד ליפקר). מר קצירי לא יכול היה ליישב בין המסמכים השונים ולא יכול היה להסביר כיצד על גבי מסמכים ת/1 ו – נ/2 אין חותמת נאמן למקור של עו"ד ליפקר וציין כי מה שיש לו הוא רק העתק (עמ' 28 שורות 33-22; עמ' 29 שורות 9-1 לפרוטוקול).

      על פי הנחיות הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין ניתן לרשום הערת אזהרה בהסתמך על מסמך ההתחייבות מקורי או בהסתמך על העתק מאושר כנאמן למקור על ידי עו"ד (צורף לסיכומי התובעת). למרות זאת קצירי ציין כי למיטב זכרונו הטאבו קיבל את שטר המשכון שהגיע בפקס, באופן שמעורר קושי ותהייה לגבי האופן בו נרשם משכון זה, שכן במועד רישום המשכון על שם ניר קצירי, 19.2.15, התובעת עדיין שהתה בחו"ל (ר' נסח הטאבו שצורף לנספח ג' לתצהיר התובעת ואישור ביקורת הגבולות של התובעת, נספח ח' לתצהירה).

       

    • עוד אציין כי נוסח שטר המשכון עצמו איננו נוקב בסכום (ר' נ/1; נ/2). מכתב הכוונות החתום בידי ניר קצירי ואשר מתייחס לשטר המשכון, נחתם לכאורה ביום 1.4.15 (שהוא גם תאריך החתימה על הסכם המכר, צורף כנספח לתצהירו של אלי קצירי). תאריך חתימתו הלכאורית של מסמך הכוונות מאוחר משמעותית ביחס לתאריך החתימה על שטר המשכון (גם לשיטתו של אלי קצירי עצמו). רק במכתב הכוונות ננקב לראשונה סכום כספי בהתייחס לשטר המשכון. צוין שם כי היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה בגינה מושכנה הדירה לטובתו נכון לאותו תאריך עומדת על 185,000 ₪.

      בהינתן הנתונים האמורים, טענתו של אלי קצירי לפיה התובעת חתמה על שטר משכון לטובת ניר קצירי במועד ששהתה בחו"ל אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא והשכל הישר בשים לב לכך שהתובעת לא הכירה את קצירי אישית קודם לכן אלא שמעה עליו לראשונה מאדם חרדי בארה"ב, מר וולף (עמ' 19 שורות 20-18 לפרוטוקול). לא סביר כי אדם יחתום על שטר משכון כללי שאיננו נוקב בסכום חוב כלשהו לטובת בנו של אדם שמעולם לא פגש קודם לכן, ואף זאת באמצעות הפקס....

       

    • מכל הקשיים והתהיות שפורטו לעיל אני סבורה כי המסקנה המסתברת יותר היא שהתובעת לא חתמה על שטר המשכון בפקס ביום 16.2.15 אלא במועד מאוחר יותר, ולכל המאוחר במועד החתימה על הסכם המכר – 1.4.15.

       

40. מכל מקום, ההכרעה בסוגיית מועד החתימה על שטר המשכון מאבדת מחשיבותה מקום שאין חולק על כך שביום 1.4.15 חתמה התובעת על הסכם המכר, ובשים לב לכך שהסכם המכר מפנה מפורשות לשטר המשכון וממילא ברור כי בא לעולם לאחר החתימה על שטר המשכון.

     

41. הסכם המכר עליו חתמה התובעת ביום 1.4.15 (שצורף גם כנספח ג' לתצהירה), מתייחס לסכום ההלוואה מושא "מכתב הכוונות" של ניר קצירי, ותואם אותו, אחד לאחד. על פי הוראות ההסכם סכום של 100,000 ₪ שאמורים היו לשלם הרוכשים לתובעת יועברו לניר קצירי (שהוגדר בהסכם המכר: "הממשכן") לאחר רישום הערת אזרה לטובת הרוכשים ומחיקת המשכון לטובת ניר קצירי (ס' 5א. להסכם המכר, צורף לתצהירו של אלי קצירי). על פי הסכם המכר תשלום שני בסך של 50,000 אמורים היו הרוכשים לשלם לניר קצירי באמצעות ב"כ התובעת (ס' 5ב. להסכם המכר) וסכום נוסף בסך 35,000 ₪ מתוך התשלום הרביעי על פי הסכם המכר אמור היה להגיע לניר קצירי (ס' 5ה. להסכם המכר).

     

42. התובעת איננה מכחישה את חתימתה על הסכם המכר, את העובדה שעניין מכירת הדירה כלל לא היה קשור לאלי קצירי, ואת העובדה שחתמה על ההסכם לאחר שקראה והעירה הערות (עמ' 19 שורות 33-24; עמ' 20 שורות 13-1 לפרוטוקול). התובעת גם לא השיבה תשובות ענייניות כשנשאלה לפשר האזכור של ניר קצירי כ"ממשכן" במסגרת הסכם המכר (ר' עמ' 20 שורות 32-18 לפרוטוקול). התובעת הצטיירה בפניי כאשת עסקים מנוסה ודעתנית ולא נשמע ולא הוצג בפניי כל טעם מניח דעת לכך שהסכימה לחתום על הסכם המכר כלשונו מבלי שקראה אותו קודם ומלי שהסכימה לתנאיו.

     

43. זה המקום לפתוח סוגריים ולציין כי הנתבע 3 הגיש תצהיר עדות ראשית לפני שהתביעה כנגדו נדחתה. אמנם התצהיר איננו חלק מחומר הראיות והנתבע 3 לא נחקר על הדברים שמסר שם באופן שוודאי אינו יכול להיות ראיה בתיק – לא כל שכן ראיה קבילה לאמיתות תוכנו. לצד זאת לא ניתן להתעלם מכך שבתצהיר צוין כי כל מסמך עליו חתמה התובעת בנוכחותו של עו"ד ליפקר נחתם לאחר שהתובעת קראה אותו ואישרה את תוכנו (ס' 3 לתצהירו של עו"ד ליפקר), כי הסכם המכר נחתם במשרדו של ב"כ הרוכשי בנוכחות הרוכשים ובן זוגה של התובעת ולאחר שהתובעת קראה את ההסכם שאלה אלוף קיבלה תשובות ואישרה כי הבינה את תוכנו (ס' 6-4; 8 לתצהירו של עו"ד ליפקר). גם לא ניתן להתעלם מכך שבתצהירו של עו"ד ליפקר צוין שהתובעת יודעה אודות הערת האזהרה שנרשמה לטובת קצירי הבן ואף אישרה זאת במועד החתימה על הסכם המכר, וכי עוד קודם להגשת הבקשה לרישום הערת אזהרה שוחח עו"ד ליפקר טלפונית עם התובעת שאישרה את נכונות חתימתה על שטר המשכון (ס' 12-11 לתצהירו), וכי התובעת אישרה את חובה כלפי קצירי הבן בפני הנוכחים סמוך לחתימתה על הסכם המכר (ס' 14 לתצהירו).

     

44. מן המקובץ שוכנעתי כי התובעת ידעה היטב שחתמה על שטר משכון ואשר מכוחו עתיד היה לעבור סכום כספי לידיו של אלי קצירי ו/או בנו, מתוך דמי תמורת הדירה שישולמו על פי הסכם המכר.

     

45. לצד זאת, שוכנעתי באותה מידה, כי דובר בכספים שהתובעת התכוונה לשריין לצורך תשלום חובותיה לנושיה – תשלום שלהבנתה אמור היה להתבצע על ידי אלי קצירי, כאשר כל תכלית המנגנון של המשכון שעוגן בהסכם המכר הייתה לשריין סכום כסף זה ולהגן עליו מפני כניסתו לקופת כינוס, ככל שתתגלגל להליכי פשיטת רגל.

     

46. גם אלי קצירי עצמו אישר בחקירתו הנגדית שהכוונה הייתה למשכון בגין כספים שהוא ישלם עבורה בעתיד ולא חיובים שהתגבשו בעבר והודה כי מדובר בניסוח לא מוצלח (עמ' 30 שורות 30-9 לפרוטוקול).

     

47. מסקנה זו מתחזקת גם לנוכח המכתבים ששלח בא-כוח התובעת כבר ביום 4.5.15 לעו"ד ליפקר, ובו ציין בשם התובעת כי נודע לה שנפלה קרבן למעשה נוכלות וכי אינה מתירה העברת סכומים כלשהם לידי צדדים שלישיים כלשהם (צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת).

     

48. ולסיכומם של דברים עד כה – שוכנעתי כי הסכום שנרשם במכתב הכוונות עליו חתום לכאורה ניר קצירי (צורף לתצהיר הנתבע) לא התייחס להלוואה שניתנה בעבר לתובעת אלא התכוון לשריון כספים עתידיים שעל פי ההסכמה בין התובעת לאלי קצירי אמורים היו להיות משולמים לנושיה של התובעת, כאשר התובעת חתמה ביודעין על שטר משכון על מנת ל"הגן" על דמי תמורת מכר הדירה שהייתה רשומה על שמה ועל מנת לשריין את דמי התמורה לצורך תשלום חובותיה לנושים – תשלום שהאמינה כי יבוצע בעזרתו של אלי קצירי.

     

    האם עלה בידי הנתבע להוכיח כי שילם סכומים כלשהם שבגינם נחתם שטר המשכון ומכוחו הועברו לידיו בפועל 100,000 ₪?

     

49. משהוכח כי הועברו לידי אלי קצירי כספים (כאמור אלי קצירי הודה כי הכספים הועברו לידיו וכי המשכון נרשם טכנית על שם בנו בשל מצב כספי קשה אליו נקלע הוא עצמו ובשל החשש שהכספים יעוקלו – ר' עמ' 31 שורות 25-24 לפרוטוקול), הנטל עובר אליו להוכיח כי מלוא הכספים שהועברו לידיו מכוח שטר המשכון והסכם המכר שולמו בפועל לנושיה של התובעת ולפיכך לא חייב להשיב לידיה דבר.

     

50. שוכנעתי כי לא עלה בידיו של אלי קצירי להוכיח טענת הגנה זו, ואנמק.

     

    • התובעת הכחישה מפורשות שקצירי שילם עבורה לספקים מסוימים או בכלל (שורה 6 עמ' 18 לפרוטוקול).

       

    • בתצהירו טען אלי קצירי כי אמור היה לשלם את חובותיה של התובעת לפי "רשימה שמסרה לי" (ס' 5 לתצהירו). ואולם כשעומת עם טענה זו לא ידע להציג אותה רשימה. התרשמתי כי אלי קצירי הינו אדם חכם ומתוחכם, ואין לי כל ספק שלו היה מוציא שקל מכיסו לטובת נושיה של התובעת – היה דואג לתעד ולמסמך הוצאה זו. כל שהיה בפיו של קצירי להשיב היה כי שילם עד שהסתבר שיש לתובעת רק מחצית מהדירה והמחצית שלה ממושכנת כולה לטובת הבנק (עמ' 31 שורות 7-1 לפרוטוקול), והפנה למסמכים שצירף לתצהירו (עמ' 31 לפרוטוקול).

       

    • ההמחאות שצירף הנתבע לתצהירו אינן מלמדות דבר אודות הסכומים, המוטבים, ותכלית התשלום. כך למשל, לא ברור מי היא גב' "דליה קצירי" שחלק מההמחאות שצירף אלי קצירי לתצהירו הן שלה ומה הזיקה שלה למר קצירי; לא ברור מי היא חברת א.ד.ד. השקעות שלפקודתה נרשמו המחאות של גב' דליה קצירי והאם הייתה נושה של התובעת; התובעת לא זכרה שנתנה צ'קים לחברת א.ד.ד. השקעות בע"מ או בכלל (עמ' 18 שורות 12-8 לפרוטוקול); ולא ברור על מה ולמה נרשמו המחאות של התובעת לפקודת חברה זו או האם המחאות אלו חזרו, בפרט מקום שהתובעת מכחישה כי היא זו שרשמה המחאות אלו (עמ' 18 שורות 12-7 לפרוטוקול).

       

    • גם אותו מסמך המלמד לכאורה על העברה בנקאית בסך של 2,000 ₪ לחשבון של המוטב "אילנה כהן" לא מלמד דבר או חצי דבר על תכלית העברת הסכום, לא ניתן לשייך את מספר החשבון ממנו הועברו הכספים לנתבע אלי קצירי דווקא ואין אינדיקציה כי מדובר בחשבון שלו; גם אין כל אינדיקציה לגבי זהות בעלי החשבון או לכך שהמחו לאלי קצירי את זכות התביעה ביחס להעברה זו. לא רשום שם דבר, וממילא אלי קצירי לא הוכיח כי אותה אילנה כהן היא נושה של התובעת. מנגד, התובעת ציינה בחקירתה הנגדית כי היא הייתה בעלת עסק למכירת חזיות הנקה, כי גב' אילנה כהן הייתה עובדת שלה שעבדה בזמנו מהבית, כי היו לה לקוחות שביקשו לשלם באשראי ולא היה ברשותה המכשיר המתאים וביקשה מאלי קצירי להעביר את מספר האשראי של הלקוחה דרכו והוא יעביר הכסף לאילנה (עמ' 18 שורות 25-14 לפרוטוקול). לכאורה – עסקינן בגרסה מול גרסה לגבי זהותה של אותה אילנה כהן, ואולם נטל ההוכחה בהקשר זה על הנתבע להראות שהתשלומים ששילם לכאורה שולמו בעבור חובותיה של התובעת לנושיה ולשם כך היה עליו להביא את גב' כהן למתן עדות או להציג מסמכים או ראיות או עדויות נוספות שיתמכו בגרסתו באופן שיאפשר להעדיף דווקא אותה – דבר שלא נעשה.

       

    • בעיית הוכחה דומה קיימת לנתבע גם ביחס לאותה גב' בשם "תהילה" המופיעה כמוטב בהעברה בנקאית על סך של 650 ₪. בצד ההעברה הבנקאית לא ברור מיהי אותה "תהילה", מאיזה חשבון הועברו לידיה הכספים ועל מה בדיוק, בפרט בשים לב לכך שהתובעת טענה כי כלל איננה מכירה אישה בשם זה, וטענה שכנראה מדובר בלקוחה שהועברו פרטי כרטיס האשראי שלה (עמ' 18 שורות 31-30; עמ' 19 שורות 15-1 לפרוטוקול). אמנם התובעת לא צירפה לתצהירה את פרטי כרטיסי האשראי של לקוחות שלטענתה שילמו לה בגין הסחורה דרך הנתבע. התובעת הסבירה זאת בכך ש: "אני לא האמנתי בחיים שלי שאדם יכול לקחת כרטיסי אשראי ולהגיד לי שזה הכסף שהוא נתן לי, נתתי בו אמון, אני ביקשתי ממנו טובה שיעביר את הכסף דרך כרטיסי אשראי, עד היום בגיל שלי אני לא מאמינה איך בן אדם הופך את כל הקערה על פיה, לא עלה בדעתי שאדם יכול להשתמש בכך נגדי." (עמ' 19 שורות 11-8 לפרוטוקול).

       

      ואולם, נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על שכמו של הנתבע, והוא לא עמד בו.  

       

    • זאת ועוד; קצירי עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי מעבר לאסמכתאות בסך כולל של 6,520 ₪ שצירף (ואשר דנתי לעיל בבעיות הטבועות בהן), "ככל הנראה" לא העביר כספים נוספים זולת שכרו של עו"ד ליפקר (עמ' 31 שורות 22-21; עמ' 33 שורות 33-32 לפרוטוקול). כאשר נשאל קצירי בחקירתו מדוע אם לקח 100,000 ₪ לא שילם את חובותיה של התובעת השיב כי הבין שהכסף לא שלה אלא של מר יוסף דנה ואם הוא חושב שמגיע לו הכסף – "זה בינו לביני, ולא בין התובעת לביני." (עמ' 35-34 לפרוטוקול)

      גם בסיכומים שהגיש לא טען קצירי כי שילם תשלומים עבור התובעת לנושיה אלא ציין כי מאחר ששטר המשכון היה מבוסס על הטעיה של התובעת ומחצית הדירה לא הייתה שייכת לה כלל – "אין כל חשיבות לשאלה האם הנתבע שילם עבור התובעת תשלומים לספקים שונים שלה ובין אם לא." (ס' 29 לסיכומיו).

       

51. עינינו הרואות אפוא כי אף הנתבע עצמו מודה כי לא שילם את חובותיה של התובעת משום שלטענתו אותם 100,000 ₪ אינם כספים השייכים לתובעת. משכך, ובשים לב לכך שלא עלה בידיו להוכיח שהסכומים בסך 6,520 ₪ שצורפו לתצהירו אכן שולמו על ידו, שהסכומים אכן שולמו לנושים של התובעת, ושהסכומים אכן שולמו כנגד חובותיה של התובעת לנושים אלו – לא עלה בידו להוכיח את טענת ההגנה לעניין זה.

     

52. הנתבע למעשה תולה את יהבו בטענת הגנה אחת ויחידה והיא שהסכום שהועבר לידיו איננו של התובעת כי אם של מר יוסף דנה, שהמחה לו את זכויותיו, ולמעשה אין לתובעת כל עילת תביעה נגדו בגין סכום זה. אני סבורה כי גם דינה של טענה זו להידחות, ואפרט.

     

    מה נפקותו של מסמך המחאת הזכויות ביחס לעילת התביעה של התובעת?

     

53. בשטר המשכון הצהירה התובעת (ס' 4 לשטר המשכון) כי הרכוש הממושכן – קרי הדירה, הינו בבעלותה ובחזקתה הבלעדית וכי לא קיימת כל מניעה, שעבוד, עכבון או זכות אחרת המונעת או מצמצמת את יכולתה למשכנה במלואה.

     

54. אמנם, התובעת הודתה בעדותה כי רכשה את הדירה במשותף עם מר יוסף דנה (עמ' 22 שורות 6-1 לפרוטוקול), כי לאחר שנטלה משכנתא רצתה ליטול הלוואה נוספת, וכשעומתה עם הטענה לפיה הערת האזהרה על שם מר דנה נמחקה ונשאלה מדוע לא החזירה את הערת האזהרה השיבה כי "לא חושבת שזה היה כל כך חשוב ומשמעותי שנחזיר את הערת האזהרה על יוסף דנה." (עמ' 23 שורות 13-12 לפרוטוקול).

     

55. גם מר דנה עצמו הודה כי בינו לבין התובעת קשרי ידידות וכי התובעת חייבת לו כספים (עמ' 25 שורות 19-1 לפרוטוקול), והוא הודה כי הייתה רשומה הערת אזהרה על שמו וזו בוטלה על מנת שהתובעת תקבל משכנתא על אף שיש לו זכויות בדירה (עמ' 25 שורות 33-27 לפרוטוקול). מר דנה לא ידע כי לאחר מחיקת הערת האזהרה התובעת נטלה הלוואה נוספת ואולם ציין כי כן קיבל לידיו מחצית משכר הדירה (עמ' 26 שורות 9-1 לפרוטוקול).

     

56. יחד עם זאת, למרות כל הנתונים והמידע שהתגלו תוך ניהול ההליך לעניין חלקו הכספי של מר יוסף דנה ברכישת הדירה, אין כל חולק על כך שנכון למועד רישום המשכון הייתה רשומה הדירה במלואה על שמה של התובעת, ואין כל חולק על כך שההסכם למכירת הדירה נערך כשהתובעת לבדה הייתה רשומה כבעליה והיא הייתה המוכרת לפי ההסכם.

     

57. המשכון נרשם על שם ניר קצירי ביחס לזכויותיה הקנייניות של התובעת בדירה. הסכם המכר הפנה אל שטר המשכון וקבע מנגנון לתשלום כספים מדמי תמורת מכר הדירה לידי ניר קצירי. מכוח מנגנון זה כספים שהיו אמורים לעבור לכיסה של התובעת על פי הסכם המכר והרישום הקנייני של הדירה בלשכת רישום המקרקעין נכון למועד חתימת הסכם המכר – הועברו לניר קצירי (הגם שאלי קצירי הוא שקיבלם בפועל - עמ' 31 שורות 25-24 לפרוטוקול). אלו כספים להם הייתה זכאית התובעת על פי הסכם המכר בהתאם למצב העובדתי לפיו מלוא הזכויות בטאבו היו רשומות על שמה נכון לאותה עת.

     

58. המחאת הזכויות עליה חתם מר דנה נעשתה ביחס ל"זכויותיו בדירה" של מר דנה, לא נרשם שם דבר ביחס לזכויות כספיות כלפי הבעלים הרשום של הדירה. כמו כן, המחאת הזכות נעשתה לטובת אלי קצירי ולא לטובת ניר קצירי על שמו נרשם המשכון.

     

59. בנוסף, החתמתו של מר דנה על מכתב המחאת הזכות הבלתי חוזרת נעשתה ביום 26.3.15, הרבה לאחר החתמת התובעת על שטר המשכון (למצער לשיטתו של קצירי עצמו, ולפיה התובעת חתמה על שטר המשכון כבר ביום 16.2.15). כאשר מצרפים נתון זה לעובדה שבהמחאת הזכות הבלתי חוזרת אין אזכור למשכון, ברי כי המשכון שנחתם לפני כן לא נועד להבטיח המחאת זכות זו.

     

     

60. שאלת מערכת היחסים בין התובעת לבין מר דנה, ההתחשבנות הכספית ביניהם ככל שהייתה, וזכאותו של מר דנה לכספים או לחלקם הם עניינים להתחשבנות בין התובעת לבין מר דנה, וככל שמר דנה סבור היה כי רומה על ידי התובעת – דרכו הייתה ועודנה פתוחה בפניו להגיש תביעה מתאימה כנגד התובעת לעניין זה.

     

61. התחשבנות זו או הטענה לפיה אין מדובר בכספים השייכים לתובעת – כלל איננה מעניינו של אלי קצירי, אשר מכוח משכון שהיה רשום על שם בנו קיבל לידיו כספים שהיו צריכים לעבור לידי התובעת והיו שייכים לה מכוח הסכם המכר עליו חתמה. ככל שלא השתמש בכספים האמורים למטרה לשמה ניתנו לו – הוא חייב להשיבם לידי התובעת.

     

62. זה המקום להוסיף ולהעיר, כי מערכת היחסים העסקית והחברית בין התובעת לבין מר דנה אינה מעניינו של ההליך שבפניי ואין זה נכון או ראוי שייקבעו כאן ממצאים עובדתיים או אחרים כלשהם בעניין זה גם מן הטעם שמר דנה איננו צד להליך זה, לא ניתנה לו הזדמנות ניאותה להציג טיעונים וראיות לעניין זה, והוא התייצב במסגרת הליך זה בכובעו כעד בלבד, על כל המשמעויות הדיוניות והמהותיות הנגזרות מכך.

     

63. לנוכח קביעתי כי על הנתבע להשיב הכספים שהועברו לידיו על פי הסכם המכר ומכוח שטר המשכון שעוגן בו לידי התובעת, ומאחר שקבעתי כי מערכת היחסים הכספית בין התובעת לבין מר דנה איננה מענייננו של הנתבע לצורך ההליך שבפניי, אני סבורה כי ההכרעה בשאלה האם החתמתו של מר דנה על מסמך "המחאת זכות בלתי חוזרת" לטובת אלי קצירי מיום 26.3.15 (צורף כנספח לתצהירו של אלי קצירי) בוצעה תוך הטעיה ומרמה כלל איננה הכרחית לצורך הכרעה בתביעה שבפניי.

     

64. למעלה מן הצורך ובמאמר מוסגר בלבד אעיר, כי מן העדויות ומחומר הראיות שבפניי שוכנעתי כי האופן שבו הוחתם מר דנה על המסמך היה בעייתי מאוד, עד כי מטיל סימני שאלה כבדים ביחס לתוקפו המשפטי. לעניין זה גרסתם של התובעת ושל מר דנה כי מר דנה חתם על המסמך לאחר שאלי קצירי הציג בפניו מצג לפיו גרושתו של מר דנה הגישה נגד מר דנה תביעה כספית ומר דנה צריך לחתום על המסמך על מנת שאלי קצירי יסייע בידיו להיחלץ מן התביעה נראית בעיניי כמסתברת מגרסתו של מר אלי קצירי, לעניין זה. אלי קצירי טען כזכור כי מר דנה חתם על המחאת זכות בלתי חוזרת לטובתו כ"מחווה של רצון טוב וחרף היותו מרומה על ידי התובעת...על מנת שאני (קצירי – מר"א) לא אצא ניזוק משקריה ורמאותה של התובעת נשוא שטר המשכון." (ס' 28 לתצהירו של אלי קצירי).

     

65. המסקנה המעדיפה את גרסת התביעה לעניין זה נתמכת בעדויותיהם של התובעת ושל מר דנה עצמו.

     

66. התובעת ציינה כי:

     

    "כשאני הייתי אז במצוקה וחשבתי שאלי קצירי רוצה לעזור ועדיין לא ידעתי על כל המעללים שלו, לא קראתי באינטרנט על הכל, הבאתי את הידי (צ"ל ידיד – מר"א) שלי דנה בבית החולים עין כרם שם אני מוכרת את החזיות, ישבנו שם בבית הקפה ואז הוא אמר ליוסף דנה שהוא גרוש שיש לו חוב לאשתו ושיחתום על המסמך ואני (קצירי) אעזור לך (דנה). כשיוסף חתם אני אומרת בתמימות, אני לא קראתי אז, רק כשהיום כשעברתי על המסמכים ראיתי את זה והייתי בהלם, איך אפשר להוליך שולל אישה בגילה." (עמ' 24 שורות 24-18 לפרוטוקול).

     

67. מר יוסף דנה, זיהה את החתימה שעל גבי "המחאת זכות בלתי חוזרת" מיום 26.3.15 כחתימתו (ס' 2 לתצהירו) ואף זכר כי הוחתם על ידי קצירי ואדם נוסף שהציג עצמו כעו"ד, אלא שציין כי חתם על המסמך מבלי שקרא אותו (ס' 4-3 לתצהירו). הוא טוען כי קצירי הסביר לו שגרושתו תבעה אותו בבית דין על סכום של 98,000 ₪ ואם מר דנה מעוניין שקצירי יטפל לו בתביעה עליו לחתום על ייפוי כוח עבור קצירי. הוא חתם לטענתו על המסמך רק משום שסבר כי מדובר בייפוי כוח ולא קרא אותו כי סמך על קצירי (ס' 7-4 לתצהירו).

     

68. מר דנה טען כי אלי קצירי מעולם לא דיבר איתו על הדירה ולא שאל אותו האם מוכן להמחות לקצירי את זכויותיו בדירה וממילא גם לא היה מסכים לכך (ס' 11-10 לתצהירו). מר דנה גם ציין כי אינו חייב דבר לקצירי והוא מעולם לא נתן לו כסף או שירות אחר והסתבר כי הוא פשוט רימה אותו משום שגרושתו של דנה לא הגישה נגדו כל תביעה (ס' 13-12 לתצהירו).

     

69. באופן דומה, מר דנה ציין בעדותו:

     

    "כן. כשאני נפגשתי איתו בבית החולים בהדסה אני פגשתי אותו עם אדיטה להיפגש בבית החולים, אולי 20 דפים הוא הביא בערך, יש פה תביעה של גרושתך על כ – 98 אלף ₪, אני לא יודע מאיפה הוא הביא את זה, הוא אמר לי תחתום לי על כל הדפים ואני אסגור לך את התביעה של ה – 98 אלף ₪, במקום שהוא יגיד לי קח את כל הדפים הביתה תעבור על כל דף בדף בסבלנות ותחתום על מה שאתה רוצה, הוא אמר לי תחתום לי על כל הדפים עכשיו ואני סוגר לך את התביעה של גרושתך של ה – 98 אלף ₪." (עמ' 26 שורות 16-11 לפרוטוקול).

     

70. מר דנה הודה כי חתם על המסמך מאחר שהאמין לקצירי ואולם לאחר מכן בירר מול בנו והתברר כי גרושתו לא הגישה נגדו כל תביעה וכדבריו: "מה פתאום שאני אתן דירה לבן אדם שאני לא מכיר אותו אפילו לבנים שלי אני לא נתתי, אין בזה הגיון, אני לא מכיר אותו, מה פתאום שאני אתן לו דירה, המסמך הזה היה בין כל המסמכים האחרים שחתמתי עליהם ואני האמנתי לו. אף פעם לא דיברנו לא שאל אותי על העניין של הדירה, לא הזכרנו ולא דיברנו בחיים על זה." (עמ' 26 שורות 26-18 לפרוטוקול).

     

71. מעבר לדמיון הרב בין עדותו של מר דנה לעדותה של התובעת – גם ברמת הפרטים הקטנים, הגרסה שפורטה בעדויות אלו עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא והשכל הישר המובילים למסקנה דומה ולפיה לו היה יודע ומבין מר דנה על מה הוחתם, ובשים לב לכך שלא הכיר את אלי קצירי ואין ביניהם קשר או קרבה כלשהם – לא היה ממחה לידיו את כל זכויותיו הכספיות ביחס לדירה, ככל שהיו בידיו זכויות כאמור.

     

72. טעם נוסף להעדפת גרסת התובעת ומר דנה לאופן החתמתו של מר דנה על המסמך ניתן למצוא גם בתאריך החתימה על המסמך – 26.3.15, ובכך שעו"ד ליפקר הוא שאישר את חתימתו של מר דנה על המסמך. עו"ד ליפקר הוא שייצג את התובעת בחתימה על הסכם המכר שנערך מספר ימים מאוחר יותר (1.4.15), עו"ד ליפקר נשכר על ידי אלי קצירי, וככל שעו"ד ליפקר או מר אלי קצירי ידעו כי התובעת איננה הבעלים היחידי של הדירה לא ברור כיצד נתנו ידם לכך שתחתום על הסכם המכר באופן שבו נוסח, וככל שעשו כן בכל זאת – משליך הדבר מלכתחילה על מידת תום הלב בהחתמתו של מר דנה על המסמך, ומעמיד בסימן שאלה את תוקפו.

     

    סיכום ביניים

     

73. מן המקובץ עולה אפוא כי התובעת פנתה למר אלי קצירי על מנת שיסייע לה בסילוק חובותיה לנושים. במסגרת זו חברו השניים לביצוע מהלך פסול ונפסד מיסודו מסוג "הברחת נכסים" מקופת כינוס ככל שהתובעת תתגלגל להליכי פשיטת רגל, כאשר במסגרת זו הסכימה וחתמה התובעת על שטר משכון שיבטיח כי חלק מדמי מכירת הדירה יעבור לצד שלישי (אלי קצירי או מי מטעמו) שישתמש בכספים אלו לצורך תשלום לנושיה של התובעת. זו הייתה המסגרת ההסכמית בין הצדדים.

     

74. במסגרת זו הועבר סך של 100,000 ש"ל לידי אלי קצירי, באמצעות בנו ניר קצירי ששימש כ"איש קש" בלבד לצורך כך.

     

75. למרות ההסכמה האמורה אלי קצירי לא הוכיח כי שילם 100,000 ₪ או אף סכום אחר כלשהו עבור התובעת בגין חובותיה לנושים.

     

76. מר קצירי מחזיק אפוא בכספים שהתובעת הייתה זכאית לקבלם על פי הסכם המכר עליו חתמה, שלא כדין.

     

77. בנסיבות אלו זכאית התובעת להשבתם, בין מכוח עילה חוזית -הפרת חוזה (לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970); ובין מכוח עילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 משהנתבע מחזיק שלא כדין בכספים שהתובעת הייתה זכאית לקבלם.

     

78. בנסיבות אינני מוצאת לנכון לפסוק לתובעת פיצויים נוספים מעבר לאותם 100,000 ₪ בהם מחזיק הנתבע שלא כדין.

     

79. כאמור, במסגרת ניהולו של הליך זה, הצטיירו בפניי גם התובעת וגם אלי קצירי כאנשים שהתמימות היא מהם והלאה, ואלמלא חבירתם של השניים להתקשרות שתכליתה פסולה מיסודה (היא הברחת נכס או כספים מקופת כינוס ככל שהתובעת תתגלגל להליכי פשיטת רגל) – לא הייתה נולדת אף אחת מעילות התביעה מושא תיק זה. בנסיבות, וודאי שאין להעניק לתובעת "פרס" על כך שמלכתחילה ביקשה להתקשר במערכת יחסים הכוללת רכיב פסול של ניסיון להברחת נכסים כאמור.

     

    סיכום

     

80. משכתב התביעה לא הומצא לנתבע 1, בשים לב להחלטות השיפוטיות שדחו את בקשת התובעת להכיר בהמצאה לנתבע 2 או לבא-כוחו הקודם עו"ד וייג כהמצאה לנתבע 1, ובשים לב לבקשת רשות הערעור שנדחתה לעניין זה – התביעה כנגד הנתבע 1 נמחקת בזאת.

     

81. הנתבע 2, אלי קצירי, ישלם לתובעת סך של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.5.15 (הוא המועד בו פנתה התובעת לעו"ד ליפקר בעניין תרגיל העוקץ שלטענתה נגרם לה).

     

82. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

83. בנסיבות תיק זה, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבע בתשלום הוצאותיה של התובעת בגין הגשת התביעה ואני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו. בהחלטתי זו לקחתי בחשבון את קביעותיי לפיהן כל ההתקשרות בין התובעת לבין אלי קצירי לידתה בחטא ובמטרה פסולה מיסודה של "הברחת נכסים" מקופת כינוס ככל שתתגלגל התובעת להליכי פשיטת רגל.

     

84. עוד לקחתי בחשבון את התנהלותה הבעייתית של התובעת בהליך זה ובתוך כך בין היתר את העובדה שהתובעת המרתה החלטה שיפוטית המחייבת אותה להתייצב לדיון מיום 18.1.18; התובעת נמנעה מעדכון יזום של בית המשפט על הליך פשיטת הרגל בעניינה; התובעת הגישה בקשות רבות מספור באופן שסרבל ועיכב את בירור ההליך; והתובעת איחרה בהגשת הסיכומים וחרגה מההיקף שנקצב להגשתם.

     

85. המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לבא-כוח התובעת ולנתבע עצמו ולסגור את התיק.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ב, 14 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.