ת"א 38158-06-11 בן גלים פדידה נ' עיריית עכו

בפניי תביעה כספית בגין הוצאת דיבה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.

כתב התביעה המקורי הוגש נגד מר ישי שרון דהאן, דובר של הנתבעת (להלן: "ישי" או "הדובר". הנתבעת תיקרא להלן: העירייה), ונגד עו"ד כנרת הדר, יועצת משפטית של העירייה (להלן: "כנרת" או "יועמ"ש העירייה"). הנתבעים ביקשו להכיר בחסינותם מפני התביעה, ובקשה זו התקבלה בהחלטה מנומקת מיום 7.8.13. במקום הנתבעים (עפ"י כתב התביעה המקורי), צורפה העירייה כבעלת דין.

עפ"י כתב התביעה, במועדים הרלבנטיים לתביעה, שימש התובע כחבר מועצת העיר וזאת החל מחודש 09/08; ביום 16.3.11 נשלח דוא"ל מלשכת הדובר אל מערכת עיתון "ידיעות הצפון" (עיתון מקומי המופץ בכל רחבי הגליל, ומצורף למנויי עיתון "ידיעות אחרונות" באזור, להלן: "העיתון"). דוא"ל זה הגיע דרך מזכירת העיתון, לעורך עצמו ולכתבת העיתון, ויש להניח כי אף לגורמים נוספים הקשורים למערכת העיתון. בדוא"ל זה היה אמור הדובר להתייחס לסוגיה ציבורית שנדונה בהתכתבויות פנימיות של התובע עם ראש העיר והמחלקה המשפטית בעירייה, ואשר הגיעה למערכת העיתון. הדובר, החליט לשזור בתגובתו, ללא כל קשר ענייני לסוגיה הציבורית שעלתה, אמירה פוגענית כנגד התובע בנוסח:

"נגד מר פדידה עצמו הוגשו בשנת 2007 ארבעה כתבי אישום בגין עבירות בנייה והוא אף הורשע ונידון לקנס כבד ומאסר על תנאי, כך שהפוסל במומו פוסל..." (להלן: "תגובת העירייה").

נטען כי מערכת העיתון פנתה אל התובע לקבלת התייחסותו לתגובת העירייה. התובע שסעד באותה עת את בנו בבי"ח השרון, נאלץ להגיע חזרה לביתו ולשכנע את מערכת העיתון כי לא היו דברים מעולם; התובע טוען כי נודע לו ואף ראה דוא"ל נוסף מהדובר שהגיע למערכת העיתון, שבוע לאחר משלוח תגובת העירייה, ולמיטב זכרונו, צוין ע"י הדובר, תוך שהוא פונה ישירות למזכירת עורך העיתון (סיליביה), כי הינו כועס על כך שתגובת העירייה לא פורסמה בעיתון בשבוע קודם, והוא דורש כי תפורסם, ואף איים כי אם תגובת העירייה לא תפורסם בעיתון יתבע את מערכת העיתון; הדובר עשה דין לעצמו עת חיפש חומר אודות ענייניו הפרטיים של התובע במסמכי העירייה, ללא כל רשות או סמכות ו/או ללא כל בדיקה סבירה בדבר אמיתות המידע; המידע השקרי שנמסר למערת העיתון אודות התובע בתגובת העירייה, נעשה בלא כל מאמץ סביר לבדיקתו, שלא כידיעה עצמאית אלא כתגובה בלתי עניינית לסוגיה הציבורית הנדונה. בנוסף, עצם דרישתו החוזרת והתעקשותו של הדובר לפרסם את תגובת העירייה בעיתון מעידים על כוונה לפגוע בתובע ובשליחותו הציבורית; היות התובע איש ציבור, מעצימה את פוטנציאל הפגיעה בשמו הטוב של התובע שהוא אחד מנכסיו העיקריים, והוא חש עוגמת נפש רבה עקב כך.

עוד נטען כי בתאריך 7.4.11 פנה התובע ליועמ"ש העירייה במכתב שכותרתו "בקשה לבדיקה", במסגרתו ציין כי "עובד עירייה בכיר מפיץ נגדי בכתב, שבשנת 2007 הובאתי לדין על ידי העירייה בגין 4 עבירות בנייה...", וביקש כי יועמ"ש העירייה תערוך בדיקה יסודית שתאשר או תפריך את טענת אותו "עובד בכיר"; בתאריך 27.4.11 שיגרה יועמ"ש העירייה מכתב אל עורך העיתון ואל כתבת העיתון, במסגרתו הגיבה לפניית התובע כאמור (כשהתובע מכותב בהעתק בלבד), במסגרתו ציינה "בבדיקה נוספת של העניין, התגלה כי מדובר בטעות בתום לב", וכדי להגדיש את הסאה, שוב לא ניתנה התייחסות לגופה של הסוגיה הציבורית אלא לגופו של אדם אחר (ששמו כשם התובע),שהוא מושא העבירות הבניה שיוחסו בתגובת העירייה לתובע. לא זו אף זו, יועמ"ש העירייה אינה יוצאת ריקם, ושוב ללא קשר לסוגיה הציבורית, ותוך פגיעה בפרטיותו של התובע, מציינת במכתבה כי כנגד התובע קיים דו"ח פיקוח בגין בניה לא חוקית "ואולם טרם הוגש בגינו כתב אישום, שכן אנו ממתינים לאישור פרקליטות המדינה לצורך כך" (להלן: "מכתב היועמ"ש").