פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

רקע

1.התובע, יליד 1994, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 12.5.19. נטען כי התובע נהג ברכבו מסוג פולקסווגן פולו אשר בוטח על ידי הנתבעת, בדרכו לעבודתו בתחנת דלק בכרמיאל, לצורך ביצוע משמרת לילה, וכי בעת שנסע בקטע כביש חשוך בגליל (כביש 854), בשעה 21:45 או סמוך לאחר מכן, התפרץ באופן פתאומי חזיר בר גדול לנתיב נסיעתו של התובע ופגע בצד השמאלי-קדמי של הרכב, הרכב הסתחרר, ניזוק באופן משמעותי, צידו השמאלי הקדמי נמעך, והחזיר נהרג במקום (התרחשות עובדתית נטענת זו, שהוכחשה על ידי הנתבעת, תכונה להלן למען הנוחות: "התאונה").

2.לטענת התובע, מיד לאחר התאונה הוא יצר קשר טלפוני עם משפחתו, ובחלוף זמן מה הגיעו למקום התאונה שני אחיו, א' ו- נ'. בהמשך, התובע פונה על ידי אחיו א' אל המרכז הרפואי לגליל המערבי בנהריה (להלן: "בית החולים"), ואילו נ' נשאר במקום התאונה עם רכב התובע עד שנגרר. לפי התיעוד הרפואי, נרשם כי התובע נקלט בחדר המיון בבית החולים בשעה 00:23, וכי התובע נבדק לראשונה בידי רופא בשעה 00:36. התובע עבר בדיקת CT ראש/מוח וכן צילומי רנטגן, אשר לא העידו על ממצא גרמי חריף. בדו"ח סיכום הביקור של המחלקה לרפואה דחופה נכתב בין היתר: "בן 25 לדבריו היה מעורב בתאונת דרכים, נחבל בראש צוואר וגב. ללא איבוד הכרה, הקיא פעמיים. זוכר את פרטי האירוע. כעת מתלונן על כאבים בראש, סחרחורת. בנוסף כאבים בצוואר וגב". לאחר שנבדק וטופל, התובע שוחרר לביתו באותו לילה.

3.לאחר מכן התובע היה במעקב רפואי שכלל ביקורים בין השאר אצל רופא המשפחה, רופא בתחום האורתופדיה וכן רופא בתחום הנוירוכירורגיה ומנתח עמוד שדרה. ביום 18.8.19, כ-3 חודשים לאחר התאונה, התובע עבר בדיקות CT. בצוואר אובחן בלט דיסק קל בחוליות C5-C6. בגב התחתון אובחנו בלטי דיסק בגובה L2-L3 ובגובה L4-L5, עם השקה ולחץ על השק.

בסיכום ביקור של התובע מיום 29.6.2020 אצל רופא אורתופד, צויין: "החמרה בכאבים בצוואר וכאבים בגב תחתון... נתפס לו צוואר וגב תחתון בתדירות גבוהה, לא יושן בלילות מרוב הכאב, ... נוטל כדורים לשיכוך כאב ומשתמש במשחות וגם עבר פיזיותרפיה ללא שום תועלת".

ביום 6.7.2020 התובע ביקר אצל רופא מומחה בנוירוכירורגיה שהתמחותו בניתוחי עמוד שדרה. בסיכום ביקור זה צויין: "מצב לאחר תאונת דרכים עם קינמטיקה קשה, נותר עם כאבי צוואר ומוגבלות בתנועות הצוואר וכאבי גב תחתון מקרינים לרגל שמאל עד הברך בהיבט הקדמי של הירך. אין פחת מוטורי גס בגפיים. קרוב לוודאי תלונותיו על רקע פגיעה יבשה וקונטוזיה של הצוואר והגב התחתון בעקבות התאונה".

4.במהלך הדיון בתביעה, ובטרם נדונה תביעת התובע במל"ל לקביעת דרגת נכות מעבודה, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר דוד אנג'ל. בחוות דעתו ציין ד"ר אנג'ל כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות הגב תחתון. עם זאת, ציין, מהתיעוד הרפואי עולה שכשנה וחצי לפני התאונה ישנם מספר רישומים בודדים בהם התובע התלונן על כאבי גב, ובהתחשב בכך, ראה לנכון לייחס 1% מהנכות הכוללת שנקבעה לתובע, למצבו הקודם. לפיכך, קבע ד"ר אנג'ל בחוות דעתו, בעקבות התאונה התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 14%. חוות הדעת הוגשה לתיק לפני קביעת הנכות במל"ל, ד"ר אנג'ל לא נחקר על ידי מי מהצדדים, ולפיכך מוסכם על הצדדים כי חוות דעתו מחייבת בשאלת נכותו הרפואית של התובע בהליך זה.

5.מאחר והתאונה התרחשה בדרכו של התובע לעבודתו, התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (לעיל ולהלן: "המל"ל") להכרה בתאונה כתאונת עבודה ותביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. המל"ל קבע לתובע תקופת אי כושר מלא משך 3 חודשים שלאחר מועד התאונה. הועדה הרפואית במל"ל קבעה כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 20%, ממנו הורתה על ניכוי שיעור של 5% נכות בגין מצב קודם, לאור תלונות בעבר על כאבי גב. בסיכומו של דבר, נקבעה במל"ל נכות צמיתה הנובעת מהתאונה בשיעור של 15%, החל מיום 12.8.19 ואילך, לפי סעיף 37(7)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

6.במסגרת מסכת הראיות, התובע הגיש תצהירי עדות ראשית שלו ושל אחיו א' ותיק מוצגים. שניהם נחקרו על תצהירם. מנגד, הנתבעת הגישה את תיקו של התובע במל"ל וכן תצהיר חוקר שביצע מעקב אחר התובע, אליו צורף דו"ח החקירה. ייאמר מיד כי עיון בדו"ח החוקר מטעם הנתבעת, מעלה כי אין בו ממצא רלבנטי כלשהו, והוא אינו מעלה או מוריד דבר, בין בשאלת החבות ובין בשאלת הנזק. מטעם זה, עת נמסר תצהיר החוקר לידי ב"כ התובע, רק לאחר תום פרשת התביעה, ויתרו ב"כ התובע על חקירתו, ולא בכדי.

שאלת החבות

7.הנתבעת לא הכחישה את העובדה שבמועד התאונה, רכבו של התובע בוטח על ידה בביטוח חובה בר תוקף. אולם, על אף שהתובע הניח תשתית ראייתית שיש בה כדי להוכיח ברמה הדרושה, ואף למעלה מכך, את התרחשות התאונה כפי שזו נטענה על ידו, הנתבעת הכחישה את חבותה בפיצוי התובע, לא רק בשלב קדם המשפט, אלא לאורך כל הדיון, גם לאחר שמיעת הראיות ובסיכומיה. נידרש, אפוא, תחילה לשאלת החבות. ייאמר כבר כעת כי בשים לב לחומר הראיות שהונח בפניי, לא היה בסיס להכחשת החבות מצד הנתבעת כבר לכתחילה, ובוודאי שכך לאחר שמיעת הראיות, כאשר התמונה, תרתי משמע, כבר היתה ברורה ומונחת בפני הנתבעת.

8.התובע העיד בפירוט הן בתצהיר עדותו הראשית והן בעדותו לפניי על נסיבות התרחשות התאונה. אומר מיד כי עדות התובע היתה מהימנה, קוהרנטית ומאוזנת.

9.מעדות התובע עולה התמונה העובדתית הבאה באשר להתרחשות התאונה: בזמן הרלבנטי לתאונה התובע עבד בתחנת דלק "גל" בכרמיאל כמתדלק וקופאי בחנות הנוחות 'מנטה'. בעבודה זו הוא ביצע על פי רוב משמרות לילה. ביום התאונה, התובע היה אמור להתחיל משמרת לילה בשעה 22:00. בסמוך לקראת תחילת המשמרת, התובע יצא מביתו, המצוי בכפר בגליל המערבי, ונסע ברכבו בכבישי הגליל לכיוון תחנת הדלק. בשעה 21:45 בערך, במהלך נסיעת התובע בכביש חשוך, התפרץ בפתאומיות חזיר בר לנתיב נסיעת רכב התובע. הרכב התנגש בחזיר בצד השמאלי-קדמי שלו. החזיר נהרג במקום ונותר על הכביש.

מיד לאחר קרות התאונה התובע נותר בשלב ראשון יושב בכסאו ברכב, בעודו סובל מכאבים שונים. בהמשך הוא הקיא פעמיים ברכב אך לא איבד הכרה. התובע היה בהלם ולא חשב להזמין אמבולנס או משטרה, אלא התקשר למשפחתו, הודיע כי עבר תאונת דרכים, וביקש מאחיו להגיע למקום התאונה ולעזור לו. בפרק זמן זה התקהלו במקום התאונה אנשים רבים ושאלו לשלומו של התובע. למקום התאונה הגיעה משטרה, שכאמור לא הוזמנה ע"י התובע. התובע העיד כי בערך באותו זמן הוא דיווח לגורמים במקום עבודתו על התאונה. זמן מה לאחר מכן, הגיעו אחיו של התובע א' ו- נ'. האח א' פינה ברכבו את התובע לבית החולים. התובע הצהיר בהקשר זה (סעיף 3 לתצהירו) כי "סמוך לאחר אירוע התאונה פינה אותי אח שלי בשם [א'] ברכבו לחדר מיון בביה"ח בנהריה כשאני סובל מכאבים בראש, בצוואר ובגב תחתון וכן סובל מסחרחורת וכן הקאתי פעמיים". האח נ' נשאר במקום התאונה ליד הרכב והמתין להגעת הגרר כדי שיפנה את הרכב המעוך מהכביש.

10.התובע נחקר לפניי אודות גרסתו חקירת שתי וערב לא קצרה על ידי ב"כ הנתבעת. בחקירתו השיב לכל השאלות באורח ענייני ובוטח. עדותו הותירה רושם אמין בהחלט. מעבר לכך שאני נותן בעדות התובע אמון מלא באשר לנסיבות התרחשות התאונה, הרי שעדות התובע מתיישבת היטב עם כלל נסיבות העניין, ומקבלת סיוע וחיזוק מראיות רבות נוספות שהוגשו, חלקן ראיות אובייקטיביות מוצקות. להלן אפרט כמה מראיות אלו. אעשה כן בתמצית (שכן לטעמי הדברים פשוטים וברורים), ובסדר חשיבות עולה.

(א)התובע הגיש סדרת מסמכים 'סטנדרטיים' שמקובל למלאם לאחר תאונת דרכים/עבודה. המסמכים נערכו במועדים שונים בתקופה שבסמוך לאחר התאונה. מובן כי מסמכים מעין אלה אינם מלמדים כשלעצמם על נכונות האמור בהם ואינם מהווים ראיה מכרעת, שכן מולאו ע"י הטוען כי נפגע בתאונה, או מעבידו, או גורמים אחרים שלמדו על האירוע הנטען מפיו, ועל כן ככלל יש לבחון אותם בזהירות ובקפידה. עם זאת, בנסיבות כאן, בחינת המסמכים מעלה כי מדובר לכאורה במסמכים אותנטיים, המשקפים גרסה עקבית לחלוטין, והם אינם נטולי משקל, בוודאי בהצטברם, ועל אחת כמה וכמה בהעדר כל טיעון נגדי קונקרטי.

כך, התובע הגיש 'טופס דיווח על תאונת עבודה' שנערך מספר ימים לאחר מועד התאונה, ביום 17.5.19, ובו דיווח על התאונה לאגף הפיקוח על העבודה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. צורף גם "דו"ח אירוע" על מסמך של המעסיק 'דלק קמעונאות' (נושא תאריך 17.6.19, כשייתכן והכוונה ליום 17.5.19) וכן "דו"ח אירוע/נזק" של 'דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ'. בכל המסמכים ישנה גרסה עקבית אחת והפרטים שנרשמו בסמוך לאחר התאונה זהים לאלו הנטענים כיום (תאריך, שעה, מיקום, וכו'). בפירוט הנסיבות נרשם כי "בדרך לעבודה - משמרת לילה המתחילה בשעה 22:00 עד לשעה 6:00 בבוקר, חזיר בר חצה את הכביש ונכנס לנתיב נסיעתי, נסיתי לבלום אך החזיר פגע ברכב בצד שמאל ובחזית".

התובע הגיש גם הודעה במשטרה על מעורבותו בתאונת דרכים, בה צויינו פרטי התאונה, בדיוק כנטען בתביעה (עמ' 50 מתוך 268 בקובץ תצהיר העדות הראשית). ההודעה אינה נושאת תאריך, אך הדעת נותנת כי נערכה בחודש 5/19' שכן בהמשך להודעה המשטרה הנפיקה ביום 30.5.19 "טופס מידע על נתוני תיק תאונת דרכים", שהפרטים המופיעים בו תואמים להודעה. באישור המשטרה צויין כי ישנו נפגע אחד, קרי התובע, וכן צויין מיקום התאונה המדוייק לאורך כביש 854, דבר העולה בקנה אחד עם הגעת משטרה למקום. עוד צויין לגבי "מצב התיק" - "בחקירה מתאריך 24/5/2019".

התובע הגיש טופס בל/250 שנחתם על ידי מנהלת פרט ורווחה אצל המעסיקה 'דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ', ותיאור התאונה פורט בו כך: "בזמן נסיעתו של העובד לעבודה, חזיר בר חצה את הכביש ונכנס לנתיב נסיעתו של העובד. העובד ניסה לבלום אך החזיר פגע ברכב בצד שמאל ובחזית". המסמך אינו ברור ונראה כי אינו נושא תאריך אך כידוע מונפק לצורך קבלת טיפול רפואי עקב תאונה, והדעת נותנת כי נערך זמן לא רב לאחריה. הוגש גם טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שיועד למל"ל, אשר נחתם על ידי התובע והמעסיקה בחודש 8/19'. בטופס זה, התובע ציין לעניין הדיווח למעסיק אודות התאונה כי כבר בזמן אמת הוא דיווח למעסיקו על התרחשותה, וציין כי "שלחתי הודעה לקבוצת ווטסאפ ל-מר יוסף אסעד היות והיה בחו"ל".

(ב)התיעוד הרפואי הראשוני, שכידוע הפסיקה מייחסת לו משקל לא מבוטל, תומך בטענות התובע לעניין התאונה. כך גם המשך התיעוד הרפואי הנרחב, בשלב המאוחר יותר.

(ג)התובע הגיש צילומים של תצוגת הטלפון הנייד שלו ובהם מופיעות הודעות "וואטסאפ", מהן עולה כי הוא דיווח כבר בזמן אמת לגורמים בתחנת הדלק על כך שהיה מעורב בתאונת דרכים. הודעה רלבנטית ראשונה נשלחה על ידו עוד בשעה 22:14. התובע שלח הודעה בקבוצת הוואטסאפ של העובדים בתחנת הדלק (ששמה "עובדים מנטה גל כרמיאל"), בה כתב כי "עשיתי תאונה". ההודעה יועדה לעובד שהמתין בתחנה להחלפתו על ידי התובע (וליד), ובאה במענה להודעות ששלח בקבוצה אותו עובד בהן התלונן על כך שלא מגיעים להחליפו. ההקשר, כמו גם הכעס של העובד, אותנטיים לחלוטין. הודעה שניה רלבנטית נשלחה על ידי התובע בשעה 23:41. התובע שלח הודעת וואטסאפ למנהל שלו בתחנת הדלק, ובה כתב: "עשיתי תאונה עמי יוסף ואני בדרך לבית חולים". ההודעה נשלחה לאחר שהמנהל יוסף ניסה להשיג את התובע מספר פעמים קודם לכן, לאחר שראה כי התובע כתב בקבוצה כי עשה תאונה. בהקשר זה התובע הסביר בחקירתו כי "... העובד שלי שלח הודעות בוואטסאפ, ב-22:00 הוא אמור היה לסיים את המשמרת ואני איחרתי, אז שלחתי לו הודעות שאני עשיתי תאונה. גם למנהל שלי שהתחיל להתקשר אני לא יכולתי לענות, כי היו לי סחרחורות והקאתי פעמיים" (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 30-33).

(ד)התובע הגיש תמונות שצולמו בזירת התאונה מיד לאחר קרות התאונה. בתמונות אלו ניתן לראות בבירור את הנזק הרב שנגרם לרכב התובע, כאשר מוקד הנזק, בצד השמאלי-קדמי, תואם במדוייק את עדות התובע, וכן ניתן לראות את החזיר שפגע ברכב התובע מוטל על הכביש.

יתרה מכך; התובע חידד במהלך עדותו נקודה חשובה ביותר, לפיה באחת התמונות (מוצג "נ/2") אף ניתן לראות קצוות משערות החזיר, שנתלשו ככל הנראה מגופו ברגע האימפקט ונתפסו בזוויות הפח שנמעך ברכב, למשל בפנס הקדמי השמאלי. הנושא נבחן על ידי בקפידה בעת חקירת התובע, תוך הגדלת התמונות הצבעוניות הברורות, הן אלו שסרוקות ב'נט המשפט' והן אלו שהוצגו בדיון בטלפון הנייד של התובע, ונמצא כי טענת התובע מדוייקת לחלוטין (עמ' 11-12 לפרוטוקול).

יודגש; אין מחלוקת כי התמונות צולמו בזירה עצמה מיד לאחר התאונה. הדבר אף עולה מ"מאפייני התמונה" שהוצגו בטלפון הנייד של התובע, ומתעדים היכן ומתי צולמה. אין מחלוקת כי הרכב הפגוע בתמונות הוא רכבו של התובע. משהוברר כי נותרו בו שערות של החזיר מרגע הפגיעה, חזיר שגם הוא עצמו צולם מיד לאחר הפגיעה שרוע על הכביש, לא נותר אלא לתהות מה טעם ראתה הנתבעת להוסיף ולעמוד על הכחשת החבות הסתמית.

על כל אלה יש להוסיף כי בשלב הסיכומים, נעתרתי לבקשת התובע להגשת ראיות נוספות להוכחת קרות התאונה ונסיבותיה, מהטעמים שצוינו בהחלטה מיום 22.1.23, וזאת בקשר לנקודה ממנה ניסתה הנתבעת להיבנות בחקירתו של התובע ע"י ב"כ הנתבעת - גרירת הרכב ממקום התאונה. התובע השיב בחקירתו כי הרכב היה מבוטח בביטוח צד ג' כולל שירותי גרירה וכי זמן קצר לאחר התאונה הוזמנה גרירה. התובע עמד בתשובתו לב"כ הנתבעת על כך שמבטחת הרכב בביטוח צד ג' היתה לא אחרת מאשר "שלמה סיקסט" (עמ' 6, ש' 21), דהיינו חברה הקשורה עם הנתבעת. מן המסמכים שצירף התובע בשלב הסיכומים עולה כי בזמן התאונה, רכב התובע אכן בוטח על ידי הנתבעת גם בביטוח צד ג' וכי הביטוח אצל הנתבעת כלל שירותי גרירה. בנוסף, צורף "אישור ביצוע גרירה לרכב", בו מאשרת חברת שלמה סיקסט במסמך שנחתם ידנית ביום 29.12.22, כי רכב התובע אכן קיבל שירות גרירה על ידי שלמה, או ע"י מי מטעמה, זמן קצר לאחר התרחשות התאונה, כפי עדות התובע לפניי, ממקום התאונה (בכביש "בין כישור ללבון"), למוסך בכפר יאסיף, כאשר תחילת הגרירה בשעה 01:08 בתאריך 13.5.19. בסיכומיה, הנתבעת לא הכחישה את העובדה שהרכב נגרר על ידי חברת שלמה סיקסט הקשורה עמה (והסתפקה בטענה כי היא "לא הייתה יכולה לדעת באיזה חברת ביטוח בוטח הרכב בביטוח צד ג' ו/או מי חברת הגרירה שגררה את הרכב מהזירה ... ").

חיזוק נוסף לעדות התובע ולמכלול הראיות, מצוי בעדות אחיו של התובע, שגם עליה מצאתי לסמוך. אמנם האח א' הגיע למקום התאונה (יחד עם האח נ') רק לאחר התרחשותה, ועל כן הוא אינו יכול להעיד על אופן התרחשות התאונה, אך הוא בוודאי יכול להעיד על עצם התרחשותה, כמי שנכח במקום וצפה באופן בלתי אמצעי בתוצאותיה, ועדותו בהחלט תומכת בגרסת התובע. האח א' העיד, בין השאר, כי התובע הודיע למשפחה שעשה תאונה; כי הוא הגיע למקום יחד עם אחיו נ' (יוער כי א' התייחס לאח נ' בשם אחר, והוברר כי מדובר בשם נוסף של נ'); כי עם הגעתו למקום ראה את רכב התובע מעוך, את הקהל שהיה במקום, את המשטרה שהגיעה למקום, וכן את החזיר מוטל על הכביש; וכי בהמשך הסיע את התובע לבית החולים. כך, למשל, העיד: "אחי התקשר אליי ואמר לי: "בוא, עשיתי תאונה", יצאנו אני ואחי ס'. עם חזיר הייתה התאונה. לקחתי אותו לבית החולים, ס' נשאר שם" (עמ' 26, ש' 18-19). "רואים את מה שקרה, ראיתי חזיר ורואים שהאוטו הסתובב בזירת התאונה וירד" (עמ' 27, ש' 33-34). "מישהו עשה תאונה, יש לך זמן לשאול אותו ולשאול לשלומו. רואים את החזיר וגם את הרכב. אני אשאל אותו איך קרתה התאונה אם רואים שהחזיר פגע ברכב?" (עמ' 29, ש' 32-34). יצויין כי עדותו של האח א' היתה פחות רהוטה ומדוייקת מזו של התובע, ניכר היה כי הוא מתרגש, וכי היו אי-התאמות קלות בין עדותו לבין זו של התובע. ברם, אין מדובר בסתירות בנושאים היורדים לשורו של עניין, אלא באי-התאמות בנושאים בעלי חשיבות משנית, המעידות דווקא על מסירת עדות בכפוף למגבלות הזכרון וללא כל תיאום.

11.סיכום ביניים: אני מקבל את גרסתו העובדתית של התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה ואני נותן בה אמון מלא. בנוסף, גרסת התובע נתמכת בראיות רבות נוספות, חלקן חיצוניות ואובייקטיביות, המתעדות את אשר התרחש בזמן אמת.

12.כאמור, על אף התשתית הראייתית המשמעותית שהתובע השכיל להניח לצורך הוכחת התרחשות התאונה ונסיבותיה, לאורך כל הדיון בתביעה הנתבעת הכחישה חבות באופן כללי וסתמי. זאת היא עשתה מבלי שהניחה ראיה כלשהי שהיה בה להזים ולו במקצת את גרסת התובע וראיותיו. בסיכומיה, הנתבעת העלתה מספר טענות, שלדידה מובילות למסקנה שגרסת התובע נסתרה. לא אתייחס להלן לכל טענותיה, אלא אך לאלה הראויות להתייחסות, ברם אדגיש כי בחנתי את כל טענותיה כולן, ולטעמי מדובר בטענות המתייחסות לנקודות שוליות וזניחות בגרסת התובע, אשר נעדרות חשיבות אמיתית לשאלת החבות. אין בנקודות אלה כדי לפגוע בעדות התובע וראיותיו, אשר מלמדות בבירור על קרות התאונה ונסיבותיה כנטען על ידו. אף לא קרוב לכך.

הנתבעת טענה כי בתיעוד הרפואי הראשוני שנערך במהלך אשפוז התובע בבית החולים מיד לאחר התאונה וכן זה שנערך במהלך ביקור התובע אצל רופא המשפחה מספר ימים לאחריה, אין פירוט של נסיבות התאונה. בטענתה זו אין ולא כלום. הנתבעת לא טענה שבתיעוד הרפואי תועדה גרסה שונה מזו הנטענת בתביעה, וכידוע, יש הבדל גדול בין תיעוד רפואי חסר, או לא מפורט דיו, לבין תיעוד המכיל גרסה אחרת מזו המועלית ע"י תובע בתביעתו. לא זו בלבד שהטענה אינה מסייעת לנתבעת, אלא שהתיעוד הרפואי הראשוני שנערך זמן קצר לאחר התאונה דווקא תומך בטענות התובע ומחזק אותן. גם במסמך סיכום הביקור של התובע בבית החולים מליל התאונה, וגם בסיכום ביקור התובע אצל רופא המשפחה מיום 15.5.19, צוין שביום התאונה התובע "היה מעורב בתאונת דרכים עצמית". מקובלת עליי טענת התובע בסיכומיו כי אין לזקוף לחובתו את העדר הפירוט של נסיבות התאונה המדויקות, דהיינו את העובדה שרכבו התנגש בחזיר, וכפי שראינו, מקום בו התובע התבקש לציין ולפרט את נסיבות התאונה, הוא עשה כן. קיים תיעוד עקבי במסמכים שונים אשר מפרט את נסיבות התאונה כפי שאלו נטענות על ידי התובע כאן.

הנתבעת טענה באופן שגוי (סעיף 12 לסיכומיה) כי עדות התובע לפיה הוא הקיא פעמיים בזמן התאונה, לא נזכרה בתיעוד הרפואי הראשוני. בניגוד גמור לנטען על ידי הנתבעת, בסיכום אשפוז התובע בחדר המיון בבית החולים, בליל התאונה, צוין במפורש כי התובע "הקיא פעמיים".

הנתבעת טענה כי קיימת סתירה בין עדות התובע לבין עדות אחיו א'. לפי הטענה, התובע השיב בחקירתו כי הוא בעצמו צילם את התמונות מזירת התאונה (עמ' 9, ש' 20-21). לעומת זאת, האח א' השיב בחקירתו כשנשאל על כך כי ייתכן שהמשטרה, או אחיו נ' צילמו את התמונות, אך לא התובע (עמ' 33, ש' 30-34). איני רואה לנכון לייחס לטענה זו משקל רב. מדובר באי התאמה בין עדות האח לעדות התובע בפרט שאיננו מרכזי, שלא פוגע כהוא זה במשקל שיש לייחס לתמונות עצמן, שאין חולק כי צולמו בזירת התאונה, ואשר אינן מותירות מקום לספק לגבי התרחשותה.

הנתבעת טענה רבות בסיכומיה לעניין משך הזמן שחלף מאז קרות התאונה, בשעה 21:45 בערך, ועד שעת קבלת התובע בחדר המיון בבית החולים, בשעה 00:23. גם בטענה זו איני רואה ממש, והסברי התובע בעדותו ובסיכומיו בהקשר זה (סעיף 7), מקובלים עליי לחלוטין.

כך גם לגבי טענת הנתבעת לפיה התובע לא ידע לתת תשובות בקשר לתיקון הרכב ומכירתו ולעובדה כי אין תיעוד שהרכב תוקן לאחר התאונה. התובע העיד כי אביו הוא זה שטיפל בתיקון הרכב ומכירתו וכי הדבר נעשה ללא מעורבותו. בכל מקרה, עצם קיומו של נזק ניכר לרכב התובע הוכח בבירור ממכלול הראיות שהוגשו, ובמיוחד מן התמונות מזירת התאונה, וזאת לצד הוכחת גרירת הרכב מזירת התאונה על ידי הנתבעת או מי מטעמה בליל התאונה.

13. לסיכום שאלת החבות: גרסת התובע, על פיה בעת שנהג ברכבו במועד התאונה הוא התנגש בחזיר בר שחצה את הכביש, מעוגנת היטב בחומר הראיות. לא זו בלבד שגרסת התובע היא הגרסה המסתברת היחידה מהמארג הראייתי הכולל, ולא זו בלבד שלא הונחה לפניי תשתית עובדתית לאפשרות אחרת כלשהי, שהיה בה כדי לסתור את גרסת התובע או להחלישה, אלא מעבר לכך; לאור כל האמור, הן לאור עדות התובע בה אני נותן אמון מלא והן לאור ראיות אובייקטיביות המתעדות את התאונה בזמן אמת, אני קובע כממצא עובדתי כי התובע נפגע ביום 12.5.19 בתאונת דרכים שהתרחשה בעת שנהג ברכבו, שבוטח על ידי הנתבעת, והתנגש בחזיר בר שחצה את הכביש.

שאלת הנזק

14.הנכות הרפואית: כפי שכבר צויין, המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אנג'ל, קבע כי נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 14%, בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות הגב תחתון (עמוד שדרה מותני). ד"ר אנג'ל קבע נכויות זמניות כלהלן: 100% נכות זמנית מיום התאונה (12.5.19) עד ליום 15.8.19 (בדומה לתקופת אי הכושר שנקבעה בזמן אמת על ידי המל"ל); 50% נכות זמנית מיום 16.8.19 עד ליום 30.9.19; 30% נכות זמנית מיום 1.10.19 עד ליום 30.11.19; ו- 20% נכות זמנית מיום 1.12.19 עד ליום 31.12.2020.

15.הנתבעת בסיכומיה (ס' 29-30), ניסתה לתקוף את הקביעות בחוות הדעת של ד"ר אנג'ל. נסיון זה דינו להיכשל. הנתבעת לא ביקשה לזמן את ד"ר אנג'ל לחקירה, ואפילו לא מצאה לנכון לנקוט בדרך של משלוח שאלות הבהרה. בנסיבות אלו, דין טענותיה בהקשר זה להידחות על הסף. בכל מקרה, גם לגוף העניין, לא הונח בסיכומי הנתבעת טעם העולה כדי הצדקה לסטיה ממסקנות חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, שמעמדה על פי הפסיקה ידוע ומוכר. נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מן התאונה היא אפוא בשיעור של 14%.

16.הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות: ככלל, נהוג להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית, והגריעה מכושר ההשתכרות [ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.2015), פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית, והאסמכתאות שם]). המונח נכות תפקודית משמש לתיאור השפעת הנכות הרפואית בכל תחומי החיים, אולם בדרך כלל המישור של כושר השתכרות הוא העיקרי והמרכזי שבהם לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע, וככלל ובהעדר אינדיקציות סותרות, ישנה הלימה בין הנכות התפקודית למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות.

הלכה היא כי הנכות התפקודית באה לבטא את מידת הפגיעה שגורמת הנכות הרפואית בתפקודו של הנפגע הספציפי ומידת הגריעה מכושר השתכרותו, וכי היא נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שהונחו בפניו באשר לכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו של הנפגע. לצורך כך, הנכות הרפואית מהווה נקודת פתיחה אך אין היא מהווה נקודת סיום [ע"א 63/88 ברגר נ' רוזנווסר (27.3.1991)]. לעתים קרובות ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בשל נסיבותיו הספציפיות של הנפגע, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או להיפך, ולעתים אף במידה ניכרת [ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 800 (1995); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011)].

על השיקולים שיש לשקול בעת קביעת הנכות התפקודית, עמד בית המשפט העליון, בין השאר, בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, פסקה 8 (25.7.2010): "בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי...".

[ראו גם: ע"א (מחוזי, חיפה) 5321-04-18 פלוני נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, מפי כבוד השופטת ב' טאובר, פסקאות 35-37, והאסמכתאות הרבות שם (15.7.2018)].

17.בענייננו, התובע ביקש בסיכומיו להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 20%. מנגד, הנתבעת טענה כי הנכות התפקודית של התובע היא, לכל היותר, בשיעור של 7%.

מבחינת נתונים אישיים, במועד התאונה התובע היה כבן 25 שנה וכיום הוא כבן 29. התובע סיים 12 שנות לימוד. לאחר מכן הוא שירת בצבא בשירות סדיר משך 3 שנים ושוחרר בפרופיל 97.

ראוי לציין, בהדגשה, כי התובע רכש בשנים שלאחר השחרור מספר הסמכות והכשרות מקצועיות, בקורסים אותם עבר בחריצות ובהתמדה במקביל לעבודתו כמתדלק ובידו תעודות מתאימות - מכונאי רכב, רתך בעבודות מסוג CNC, טכנאי מערכות מיגון ואבטחה, וכן נהג הסעות ברכב ציבורי.

מבחינה תעסוקתית, לפי הנתונים שהונחו בפניי וכן לפי טענות הצדדים, התובע החל את דרכו התעסוקתית בשנת 2015, כאשר היה כבן 21 שנה, לאחר סיום השירות הצבאי, בעבודה בתחנת דלק, כמתדלק וכקופאי בחנות נוחות. התאונה התרחשה ביום 12.5.19 בדרכו של התובע לעבודה בתחנת הדלק. לאחר תום תקופת אי הכושר כתוצאה מהתאונה, התובע חזר לעבודתו בתחנת הדלק. בתקופה שמחודש 9/19' ועד חודש 5/20', במקביל לעבודתו בתחנת דלק, התובע עבד בעבודה נוספת כנהג הסעות בחברה שנותנת שירותי הסעות. התובע הצליח להגדיל את הכנסותיו בתקופה זו לעומת הכנסתו עד מועד התאונה. הוא הסביר שעשה זאת כדי לממש את מטרותיו לבנות בית ולהתחתן, וכדבריו: "כן. אחרי שנה, אתה יודע, כשבן אדם בונה בית וחושב על העתיד שלו אז הוא חייב לעשות כסף, עם הכאבים שיש לי" (עמ' 22, ש' 20-21). התובע המשיך לעבוד בתחנת הדלק עד לחודש 10/21'. בנוסף, ולמעשה באופן חלקי במקביל, בתקופה שמחודש 6/21' ועד חודש 12/21', התובע הקים וניהל עסק עצמאי קטן שנותן שירותי חלוקה ומסירה של משלוחים וחבילות. לטענת התובע, החל מחודש 3/22' הוא לא עובד ואינו משתכר.

מבחינה רפואית, הנכות שנקבעה לתובע היא בתחום האורתופדי, וכידוע, מקובל לומר כי נכות אורתופדית היא בעלת השפעה תפקודית. הנחה זו תקפה גם בעניינו של התובע, שהנכות האורתופדית ממנה הוא סובל היא כתוצאה מהגבלה משמעותית בתנועות הגב התחתון. הגבלה זו היא תפקודית בעיקרה. לפי התיעוד הרפואי התובע התלונן מאז התאונה ברציפות על כאבים ומגבלות בתנועות הגב התחתון.

בחינת נתוניו האישיים והתעסוקתיים של התובע מעלה כי התובע בחור חרוץ ומתמיד, בעל פוטנציאל לעבוד ולהתקדם. התובע התחיל לעבוד מיד לאחר שירותו הצבאי בתחנת דלק ובעבודה זו התמיד משך שנים. במהלכה הוא הרוויח, בממוצע, שכר גבוה יחסית, בוודאי בשים לב לגיל ולוותק בעבודה. גם לאחר התאונה, וחרף הנכות הרפואית ממנה הוא סובל, לאחר תקופת אי כושר מסוימת, התובע חזר לעבודתו בתחנת הדלק באופן הדרגתי ובהמשך אף עבד בעבודה נוספת כנהג.

עבודת התובע בתחנת הדלק הסתיימה כאמור בחודש 10/21'. עבודת התובע כנהג בחברת הסעות, החלה מספר חודשים לאחר התאונה והסתיימה בחודש 5/20'. גם ניסיון התובע לנהל עסק עצמאי נמשך תקופה לא ארוכה, ולא צלח לאורך זמן. ניכר כי התובע עשה מאמצים ניכרים כדי לעבוד ולהשתכר, גם במומו, אך לא תמיד הצליח בכך.

ההכשרות שיש לתובע והמקצועות שפתוחים בפניו, רובם דורשים מאמץ פיזי ו/או עמידה ממושכת, ובין השאר - כיפוף הגב ונשיאת חפצים, ולחילופין ישיבה ממושכת. התובע העיד ומצאתי לקבל את עדותו בעניין זה, על הקשיים בביצוע העבודות השונות בהן עבד עד כה, ובין השאר על הכאבים בגבו אשר לעתים גורמים לו למגבלה בנהיגה לצורך עבודה כנהג הסעות. כך, למשל, העיד בהקשר זה כי "יצא שאין משהו קל. גם בנהיגה לא קל וגם שם לא קל. שם אתה יכול לשבת הרבה, לפעמים כשכואב לי לשבת הרבה אני עומד, הולך ברגל, יש אפשרות" (עמ' 21, ש' 24-25). התובע העיד והגיש ראיות לתמיכה בטענה, כי הפסיק את עיסוקו כעצמאי בחלוקה ובמשלוחים, בשל שינוי באופן האריזה של המשלוחים, משקיות קלות, לארגזים כבדים יותר שהיה לו קשה לשאת. כך, לדוגמא: "... הפסקתי ככה לעבוד בגלל שהיו שקיות ואחרי זה החליפו את זה לקרטונים אז הפסקתי לעבוד שם" (עמ' 15, ש' 38-39). בנוסף, התובע העיד על הקושי שלו לעבוד בהתאם להכשרה שיש לו בהתקנת מערכות אבטחה ומיגון, שכרוכה בעבודה עם סולם. כך, לדוגמא: "זו לא עבודה קלה. כשאני עולה על סולם, כשעברת משהו בגב אתה מפחד ..." (עמ' 20, ש' 14-15). כך גם לגבי אפשרות התובע לעבוד כרתך בעבודות CNC, שגם היא דורשת מאמץ פיזי ועמידה ממושכת, לצורך הפעלת המכונות וכד'. אכן, שוכנעתי כי התאונה פגעה במידה מסוימת בפוטנציאל התעסוקתי הטמון בתובע, וביכולתו לעבוד ולהשתכר ברמה שהולמת את כישוריו והסמכותיו המקצועיות.

לצד זאת יש להתחשב בכך שהתובע הצליח במידה מסוימת להסתגל לנכותו הרפואית. מספר חודשים לאחר התאונה, התובע חזר לעבודה כמעט מלאה בתחנת הדלק, ואף ביצע שעות עבודה רבות בכל חודש. זאת, בנוסף לעבודות הנוספות בהן עבד לאחר התאונה. אכן, במכלול השיקולים יש להתחשב בהנחה כי גם בעתיד, יהא בידי התובע להשתלב בעבודה שמתאימה לנכותו הרפואית ובה יוכל להשתכר ולהרוויח שכר הולם.

לאור כל האמור, בשים לב לנתוניו האישיים של התובע, לכלל השיקולים שנזכרו לעיל, לנכות הרפואית שנקבעה לו, מהותה, והסתברות השפעתה על תפקודו ובעיקר על יכולת השתכרותו בעתיד, אני מוצא להעמיד את נכותו התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות של התובע על שיעור של 12%.

18.בסיס השכר לעבר: התובע הגיש תלושי שכר שלו לאורך השנים. הנתבעת הגישה דו"ח רציפות ביטוח במל"ל שמתייחס לתקופה משנת 2015 ועד שנת 2020. מהנתונים האמורים עולה כי כבר בשנת 2016, מיד לאחר השחרור מהצבא, שכרו החודשי של התובע עמד על סך של 8,834 ₪. בשנת 2017 שכרו החודשי עמד על סך של 9,783 ₪. בשנת 2018 שכרו החודשי הממוצע עמד על סך של 10,540 ₪. בארבעת החודשים שלפני התאונה, קרי מחודש 1/19' ועד חודש 4/19', הרוויח התובע שכר חודשי של 10,265 ₪ בממוצע. בסיס השכר על פיו יוערכו הפסדי השתכרות של התובע לעבר, ייקבע בהתאם לשכר אליו הגיע התובע ב- 16 החודשים שקדמו לתאונה, ובממוצע משוקלל סך של כ- 10,470 ₪ לחודש (נטו לפלת"ד). בקביעת בסיס השכר הנ"ל לקחתי בחשבון את ההנחה בשיעור מס הכנסה לה היה התובע זכאי באותה תקופה, כעולה מתלושי השכר הרלבנטיים.

19.הפסדי שכר לעבר: אדון בראש נזק זה בהתאם לתקופות השונות, מאז התאונה ועד היום.

התקופה מחודש 5/19' עד חודש 9/19': בתקופה זו המל"ל קבע לתובע תקופת אי כושר מלא מעבודה למשך 3 חודשים, ממועד התאונה ועד ליום 11.8.19. בשל כך, המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה. מומחה בית המשפט, ד"ר אנג'ל, אימץ בחוות דעתו קביעה זו וקבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% מיום התאונה ועד ליום 15.8.19. לא נעלם מעיניי כי בתצהיר עדותו הראשית של התובע (סעיף 22) צויין כי הוא נעדר מעבודתו למשך חודש לאחר התאונה. התובע הבהיר בחקירתו כי הדבר נרשם בתצהירו מתוך טעות שבהיסח דעת, והעיד לפניי כי הוא נעדר מעבודתו משך תקופה של כ-3 חודשים (עמ' 8, ש' 19-20). אני מקבל את עדותו זו, אשר עולה בקנה אחד לא רק עם מצבו הרפואי אותה עת, בהתאם לתעודות הרפואיות שהוצגו ולחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, אלא גם עם נתוני השכר של התובע כפי שהם משתקפים בבירור במסמכים. כך, בחודש 5/19', בו אירעה התאונה, התובע השתכר שכר חלקי עבור ימי העבודה שביצע עד אמצע החודש, וכן עבור ימי מחלה שנפדו, בסך של 6,869 ₪ (נטו); בחודש 6/19' התובע השתכר סך של 1,911 ₪ (נטו) בלבד בגין פדיון ימי מחלה, ללא ימי עבודה. התובע לא הגיש תלושי שכר לגבי החודשים 7/19' ו-8/19', שכן לטענתו בחודשים אלה לא השתכר כלל; טענתו זו עולה בקנה אחד עם דו"ח רציפות הביטוח במל"ל, בו ניתן לראות כי בחודשים האמורים לתובע לא היתה כל הכנסה. בחודש 9/19' התובע חזר לעבודתו בתחנת הדלק באופן חלקי, ובהתאם השכר שהשתכר בעבודתו זו היה חלקי, בסך של 3,503 ₪, לצד הכנסה נוספת מעבודתו כנהג הסעות באותו חודש שעמדה על סך של 4,184 ₪. זאת, למרות שבתקופה זו התובע סבל עדיין מנכות זמנית בשיעור של 50%, כקביעת המומחה. בשים לב לנתונים האמורים, אני קובע שיש לפצות את התובע בגין תקופת אי כושר מלא בת 3 חודשים. באותה מידה ינוכו במלואם דמי הפגיעה ששולמו לתובע על ידי המל"ל בגין תקופה זו. בהתאם לבסיס השכר לעבר שנקבע לעיל, יש לפסוק לתובע בגין הפסד השכר בתקופה זו סך של 31,410 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה, סך של 36,000 ₪. על כך יש להוסיף הפסד שכר בסך של 2,783 ₪ בחודש 9/19', בו עבד התובע חלקית, למרות שסבל מנכות זמנית בשיעור 50%, ובתוספת שערוך, סך של 3,200 ₪.

התקופה מחודש 10/19' עד חודש 2/22': לפי נתוני השתכרותו של התובע, החל מחודש 10/19' הוא הצליח לחזור לעבודתו בתחנת הדלק, כמעט באופן מלא. אמנם לא בהיקף השעות שבו היה רגיל לעבוד עובר לתאונה, שכן מתלושי השכר ניכרת ירידה מסוימת בגובה שכרו עד לסוף שנת 2019. אולם, בתקופה שמחודש 9/19' ועד חודש 5/20' התובע עבד בנוסף לעבודתו בתחנת דלק, בעבודה נוספת כנהג הסעות. לאור המסמכים שהוגשו, אני קובע כי בחודשים 10/19' עד 12/19' לא הוכח שנגרם לתובע הפסד שכר עקב התאונה.

בשנת 2020, התובע כאמור המשיך לעבוד בתחנת הדלק והשתכר בקירוב שכר זהה לזה שהיה לו עד מועד התאונה. במקביל לכך הוא עבד כאמור כנהג הסעות עד חודש 5/20'. בחינת כל תלושי השכר של שנה זו, מעלה כי הכנסתו השנתית של התובע בשנת 2020, הן מעבודתו בתחנת דלק והן מעבודתו בחברת הסעות, הסתכמה בסך של 145,626 ₪. קרי, שכר חודשי ממוצע בסך של 12,135 ₪ (ברוטו). לפיכך, אני קובע כי גם במהלך שנת 2020 לא הוכח הפסד שכר שנגרם לתובע עקב התאונה.

לגבי שנת 2021, התובע לא הגיש את כל תלושי השכר הרלבנטיים והנתבעת לא הגישה דו"ח רציפות ביטוח מעודכן מהמל"ל שמתעד את הכנסות התובע גם בשנה זו. יחד עם זאת, לפי טענות התובע בסיכומיו, התובע המשיך לעבוד במהלך שנה זו בתחנת הדלק עד חודש 10/21'. הכנסתו בתקופה זו מעבודתו זו עמדה על סך של 81,790 ₪. בנוסף, מחודש 6/21' ועד חודש 12/21' התובע עבד כעצמאי בתחום חלוקת חבילות ומשלוחים, ולפי דו"ח רווח והפסד שהגיש, הכנסתו מעבודה זו בתקופה הנ"ל עמדה על סך של 44,560 ₪. התובע הבהיר בסיכומיו כי הכנסתו השנתית והכוללת במהלך שנה זו עמדה לפיכך על סך של 126,350 ₪, דהיינו הכנסה חודשית בסך של 10,529 ₪ בממוצע. המסקנה היא אפוא כי גם בשנת 2021 לא הוכח הפסד שכר. זאת, הגם שהתובע צירף (עמ' 87-92 לתיק המוצגים מטעמו) אישורי מחלה ביחס לתקופה שמיום 6.7.21 ועד 30.9.21. אמנם יש ממש בטענת התובע כי אלמלא התאונה, ניתן להניח שבשנה זו ואילך, שכרו אמור היה להשתפר ולעלות במקצת לעומת העבר. עם זאת, בהינתן העובדה שהתובע עשה מאמצים גדולים בשנה זו כדי להגדיל את שכרו, ועלה בידו לעבוד שעות רבות בשתי עבודות שונות במקביל כפי שעשה בעבר, לא שוכנעתי כי העדר העליה בשכרו התובע, קשור בקשר סיבתי לתאונה ונובע ממנה.

התקופה מחודש 3/22' עד היום: התובע טען בסיכומיו כי החל מחודש 3/22' הוא אינו עובד ואינו משתכר. הנתבעת לא התייחסה לטענה זו בסיכומיה וממילא הטענה לא הופרכה. לטענתו, הוא הפסיק את עבודתו כעצמאי במשלוחים לאור הקושי שלו לעבוד עם ארגזים כבדים במקום שקיות אריזה כבעבר. אמנם, כאשר מדובר בפיצוי בגין הפסד שכר לעבר יש לפצות בגין ההפסד בפועל, אולם זאת בכפוף לכך שהנפגע ממצה את כושר השתכרותו, בהתאם למצבו הרפואי. אין בידי לקבל את טענת התובע שגם בגין תקופה זו יש לפסוק לו הפסד שכר מלא, או כמעט מלא, משלא הוכיח אי כושר לעבודה ברמה הנטענת. לאחר שכבר חלף פרק זמן ארוך ממועד התאונה, במהלכו התובע הצליח לחזור לעבוד ולהשתכר היטב, הציפיה היא כי התובע יפעל להקטנת נזקו וינסה להשתלב בעבודה כזו או אחרת, כפי שעשה קודם לכן. אכן, סבורני כי גם בתקופה זו היה בכוחו של התובע להשתכר - ולא הוכח אחרת - אם כי בכפוף לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, כפי שנקבע לעיל.

בהינתן נתונים אלו, ומשלא נסתרה טענתו של התובע כי הוא לא עבד כלל בפועל במשך תקופה זו, אך לא עלה בידו לשכנע כי לא יכול היה לעבוד, אני רואה לנכון להכיר בהפסד השתכרות חלקי בשיעור של 12% מבסיס השכר לעבר. הפסד השתכרות בתקופה זו, שמשכה 18 חודשים, הוא סך של 22,615 ₪, ולאחר שערוך מאמצע תקופה סך של 23,800 ₪ (מעוגל).

סה"כ הפסדי שכר לעבר - 63,000 ₪.

20.בסיס השכר לעתיד: עמדנו בפרקים הקודמים על נתוניו האישיים של התובע, על הכשרותיו והסמכותיו המקצועיות, על עברו התעסוקתי, ועל השתכרותו לפני התאונה ואחריה. מכלול הנתונים מוביל למסקנה כי התובע הוא בחור חרוץ במיוחד שעושה מאמצים כדי להתקדם ולהתפתח. הדבר מוצא ביטוי מובהק בכך שלאורך תקופות ממושכות עבד בשתי עבודות במקביל, או שבמקביל לעבודתו במשמרות רכש הכשרה מקצועית ולמד בקורסים לקבלת הסמכה מקצועית. עובר לתאונה התובע סיים שירות צבאי מוצלח. התובע הגיש המלצות שנכתבו על ידי הממונים עליו, אשר העידו על אופיו הטוב והמקצועי. כבר בסמוך לאחר השחרור השתלב בשוק העבודה, עת החל לעבוד בתחנת דלק, התמיד בעבודתו מספר שנים, עבד במסגרתה שעות רבות, והרוויח בה שכר חודשי גבוה יחסית, אשר עמד בקירוב על השכר הממוצע במשק, נכון לאותה תקופה.

ראוי לחדד ולהדגיש נקודה זו, שלא ניתן להפריז בחשיבותה לענייננו, כי התובע השתכר בקירוב שכר ממוצע במשק כבר בגיל 25, ובעת שטרם הספיק להשתלב ולהתמקצע באף אחד מן העיסוקים הדורשים התמקצעות, שאותם למד ובהם הוסמך לעסוק, בסמוך לפני התאונה. הדעת נותנת כי אלמלא התאונה היה התובע בוחר להתמקצע באחד מעיסוקים אלה, ומכל מקום היה מתקדם בשוק העבודה, משביח את שכרו, ומרוויח שכר העולה על השכר הממוצע במשק. אכן, התובע נפגע בתאונה בגיל צעיר בעת שהחל לבנות את עצמו בעולם העבודה ובטרם מיצה את פוטנציאל השתכרותו. אלמלא התאונה יכול היה לממש את פוטנציאל ההשתכרות הנובע מחריצותו ומהעיסוקים הנ"ל.

אמנם בקביעת בסיס השכר לעתיד יש להתחשב בפוטנציאל ההשתכרות של התובע. עם זאת, בסיס השכר לו טען התובע בסיכומיו, בסך של 24,000 ₪ (ברוטו), מופרז ואינו הולם את נסיבות המקרה. עוד אין בידי לקבל את טענת התובע שיש לחשב את אובדן כושר השתכרותו לעתיד עד גיל 70, שמקובל בעניינם של עצמאים. התובע עבד כעצמאי זמן קצר בלבד. לא נטען כי כיום הוא עובד כעצמאי וכי בסבירות גבוהה הוא יהיה עצמאי בהמשך שנות עבודתו. כפי שטען התובע עצמו בסיכומיו בקשר לפנסיה, "רוב הכנסותיו היו כשכיר". על כן יש לחשב את אובדן כושר ההשתכרות של התובע עד גיל הפרישה הקבוע לעובדים שכירים, שהוא 67 שנה.

ראוי לחדד כי מתלושי השכר שצורפו לתיק מהתקופה שסמוך לתאונה עולה כי בהתאם למקום מגוריו התובע זכאי להנחה במס הכנסה בשיעור של 12%, בהיותו תושב של 'יישוב מיוחד' המזכה בהטבה, ומובן כי יש לקבוע את בסיס השכר לעתיד בהתאם לשיעור המיסוי הנוכחי [השוו: ע"א 4611/22 הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (3.7.2023)].

בהתחשב בכלל השיקולים הרלבנטיים, בדגש על העובדה כי כבר בגיל 25 השתכר התובע שכר בגובה השכר הממוצע במשק (אשר עומד כיום על למעלה מ- 12,000 ₪), ובדגש על שיעור מס ההכנסה המופחת שיש להביא בחשבון, אני קובע כי את נזקיו של התובע לעתיד יש להעריך בהתאם לבסיס שכר בסך של 15,000 ₪ (נטו-פלת"ד).

21.אובדן כושר השתכרות לעתיד: התובע טען שיש לחשב את נזקו בראש נזק זה בחישוב אקטוארי מלא, לפי בסיס שכר של 24,000 ₪, ונכות תפקודית בשיעור 20%. מנגד, הנתבעת טענה כי יש לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום גלובלי בסך של 85,000 ₪, כולל אובדן זכויות סוציאליות.

בחישוב אריתמטי על פי בסיס השכר לעתיד כפי שנקבע לעיל (15,000 ₪ נטו), שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות כפי שנקבע לעיל (12%), ומקדם היוון מתאים לגילו של התובע (270), אפסוק לתובע בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד סך של 486,000 ₪.

סה"כ הפסדי שכר לעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד - 549,000 ₪.

22.פנסיה: לאור הקביעות דלעיל בראשי הנזק של הפסד שכר לעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד, בגין הפסדי פנסיה/זכויות סוציאליות, לפי 12.5%, אני פוסק לתובע סך של 68,600 ₪.

23.כאב וסבל: לאור הנתונים בתיק, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סך של 28,500 ₪.

24.עזרת הזולת לעבר ולעתיד: לא נטען כי התובע קיבל עזרה מהזולת בשכר. עם זאת, לאחר התאונה היה התובע באי כושר מוחלט במשך שלושה חודשים, וגם לאחר מכן, סבל פרק זמן מסויים מנכות זמנית משמעותית, ונותר מוגבל בביצוע פעולות שונות. הדעת נותנת כי התובע קיבל מקרוביו עזרה, החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה, בעיקר בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, והדבר אף עולה מהעדויות (למשל, עדות האח א', עמ' 35, ש' 34-35). על כן, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה באופן גלובלי (לעבר ולעתיד יחד) סך של 10,000 ₪.

25.הוצאות ונסיעות לעבר ולעתיד: לא צורפו קבלות, אך עיון בתיעוד הרפואי שצירף התובע מעלה כי לאחר התאונה ובעקבותיה, התובע היה במעקב רפואי שכלל ביקורים בבית החולים, נוסף על בדיקות והתייעצויות עם רופאים שונים. התובע העיד כי "הייתי לוקח משחות של הכאבים, עושה מסאז'ים, גם הייתי לוקח כדורים של כאבי גב" (עמ' 24, ש' 11-12). יש להתחשב בכך שיכול והתובע יזדקק בעתיד לטיפולים שונים מעת לעת, בהינתן נכותו הרפואית, ושחלקם לא יהיו כלולים בסל שירותי הבריאות. כל הטיפולים והמעקבים כרוכים גם בהוצאות בגין נסיעות, נקודה המתחדדת לאור מקום מגורי התובע. על כן, ואף שמדובר בתאונת עבודה, ראיתי לנכון לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה (לעבר ולעתיד) באופן גלובלי סך של 10,000 ₪.

26.סיכום הפיצוי: על פי ראשי הנזק לעיל, הנזק מסתכם לסך של 666,100 ₪.

27.ניכוי מל"ל: משהכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע לתובע נכות צמיתה בגינה בשיעור של 15%, המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה בסך של 23,514 ₪, ומענק חד פעמי בהתאם לשיעור הנכות שקבע לו בסך של 46,916 ₪. סה"כ לאחר שערוך להיום, כ- 74,100 ₪.

סוף דבר

28.אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 592,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ, וכן החזר סכום האגרה ששולם. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום.

29.בנוסף, אני מקבל את טענת ב"כ התובע כי מכיוון שהנתבעת המשיכה לעמוד על הכחשת החבות עד תום גם לאחר שהוצגו תמונות ברורות אשר אינן מותירות מקום לספק בנוגע להתרחשות התאונה, וגם לאחר שהתברר לנתבעת (ככל שלא ידעה מכך עוד קודם לכן) כי היא זו ששילמה עבור גרירת רכב התובע לאחר התאונה - הרי שהדבר עולה כדי עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט, ובהתאם להוראת תקנה 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות לדוגמא בסכום כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, י"א אלול תשפ"ג, 28 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.