ת"א 38246-03-17 הכנסייה האתיופית האורתודוקסית בישראל נ' וולדה

1.עסקינן בסכסוך נוסף בין הצדדים - הכנסייה האתיופית האורתודוקסית בישראל, שבבעלותה מנזר ברחוב אתיופיה 10 הכולל אגף מגורי נזירות, לבין המשיב המתגורר באחת הדירות באגף הנזירות ומעמדו כדייר מוגן בדירה נקבע בפסק דין בהליך קודם בין הצדדים (ת"א 13447/02, ערעור שהוגש על פסק הדין נמחק - ע"א 9471/06). התביעה העיקרית עניינה המרכזי הוא סעד הצהרתי לפיו זכות הדיירות המוגנת של המשיב מוגבלת רק לדירה והיא אינה כוללת את החצר או כל שטח אחר מחוץ לדירה. בגדרי תביעה זו ביקשה המבקשת שורה של סעדים זמניים. דיון בבקשה זו התקיים לפניי היום. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

השער לחצר אגף הנזירות

2.בגדרי בקשה לסעד זמני במסגרת הליך נוסף קודם בין הצדדים (ת"א 34391-08-10) הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה מיום 10.11.2011, לפיה בין היתר יימסר על-ידי המשיב מפתח של השער הנדון לידי אב הכנסייה, אבבא קודימוס, והוא זה שיהא אחראי לפתיחה מבוקרת של השער באופן ש"לא תהיה שם טיילת", כלשון ההסכמה. אמנם בסופו של יום התביעה ההיא נדחתה לבקשת התובעת-המבקשת, אך מן התמונה הראייתית הלכאורית שהונחה לפניי עולה כי מן הבחינה העובדתית הלכה למעשה החל ממועד מתן ההחלטה האמורה בשנת 2011, שנתנה כאמור תוקף להסכמת הצדדים, פעלו הם בהתאם לאותה ההחלטה. קרי, המפתח שאמור לפתוח את השער נותר בידי אב הכנסייה באופן שאפשר מעבר מבוקר של הנזירים והנזירות דרך שער זה. אלא שלטענת המבקשת החל מלפני כשלושה שבועות המפתח שבידי אב הכנסייה לא פותח עוד את השער. המשיב לעומת זאת טוען כי הוא לא החליף את מנעול השער ומבחינתו המפתח שבידי אב הכנסייה אמור לפתחו (ראו: עמ' 3 ש' 30 - עמ' 4 ש' 14). בנסיבות אלה והיות שעל-פי ההלכה המושרשת תכליתו של סעד זמני דרך כלל לשמר את המצב הקיים עד להכרעה בתובענה, יש ליתן הוראות מתאימות על מנת להותיר את הסטטוס קוו שהיה קיים משנת 2011 כך שיהא בידי אב הכנסייה מפתח הפותח את שער חצר אגף הנזירות באופן שיוכל לאפשר כניסה מבוקרת דרכו של הנזירות והנזירים. היות שכרגע המבקשת טוענת כאמור כי אין בידי אב הכנסייה מפתח שפותח את השער, אני מורה למשיב לשכפל מפתח לשער ולמסרו לידי אב הכנסייה שיהא אחראי לפתיחתו. ככל שהאמור לא יושלם עד יום 2.4.17 תהא המבקשת רשאית להחליף את מנעול השער ולמסור למשיב את מפתחות המנעול החדש למעט מפתח אחד שיוחזק כאמור על-ידי אב הכנסייה.

עבודות בנכס ברחוב סלאנט 2

3. לטענת המבקשת המשיב מפריע לביצוע עבודה להסרת סורגים ובניית דלת בקיר מבנה אחר שבבעלותה ברחוב סלאנט 2 המצוי במרחק 20-15 מ' מדירת המשיב. כעולה מן התמונה שהוצגה לעיוני במהלך הדיון מדובר בקיר מבנה שתוחם למעשה את החצר הסמוכה לדירת המשיב, שהזכויות בה הן לב המחלוקת בתביעה העיקרית. בקיר המבנה האמור קיים כיום פתח עם סורגים והמבקשת מבקשת להסיר את הסורגים ולהפוך את הפתח לדלת דרכה עתידים לעבור אנשים מאמינים שיבקשו לשהות במבנה המשופץ (עמ' 3 ש' 6-5, 34-32). היות שהמשיב אישר כי המבנה ובו הפתח ממנו מתבקשת הסרת הסורגים אינו בבעלותו, כמובן שנאסר עליו למנוע בכוח מן המבקשת ביצוע עבודות בנייה - כשם שהוא עצמו טען שלא עשה (עמ' 5 ש' 34 - עמ' 6 ש' 3) - וככל שבפיו טענות נגד עבודות אלה, יכול הוא להגיש בקשה בהליך משפטי מתאים (עמ' 3 ש' 14-5). עם זאת אני מוצאת להבהיר כי בהינתן שמדובר בקיר התוחם את החצר, הרי שהסרת הסורגים לשם יצירת דלת תחת הפתח הקיים לצורך מעבר בני אדם יכולה לשנות באופן מהותי את השימוש בחצר באופן שעלול לפגוע בזכויותיו של המשיב בחצר, ככל שבסופו של יום ייקבע כי היא חלק מן הדיירות המוגנת שבידו. במובן הזה שינוי כאמור יהווה שינוי של הסטטוס קוו ואין באמור לעיל כדי להתיר למבקשת לבצע שינוי כזה. בפרט כאשר לא נטען על-ידי המבקשת כי שינוי מצב הפתח חיוני לשם מתן גישה למבנה שברחוב סלאנט 2 שעל-פי טענת המשיב יש לו כניסה חלופית (עמ' 5 ש' 29-27).

הטרדת הנזירים והנזירות וכניסה לשטח הכנסייה

4.כאמור לבו של ההליך העיקרי בקביעת היקף השתרעותה של זכות הדיירות המוגנת והאם זו כוללת גם את החצר הסמוכה לדירה. הצו למניעת הטרדה שהתבקש באורח זמני אינו משרת את הסעד העיקרי האמור. אמנם באופן פורמאלי נכלל סעד זה בגדרי כתב התביעה אך אין בכך כדי לשנות. מכל מקום סעד זמני זה זהה לסעד העיקרי שהתבקש לעניין מניעת הטרדה וגם בכך יש לשקול לדחיית הבקשה בראש זה. מעבר לאמור צו ההטרדה שהתבקש מקומו במסגרת הליכים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, הקובע את התנאים לתתו וכן מגבלות ביחס לנתינתו ובכלל זה מגבלת זמן מירבי לתקפו של הצו. המבקשת ככל הנראה ערה לכך ונזירים שפועלים במסגרתה אף נקטו בהליך כאמור בעבר (ה"ט 14753-09-16 שנדון יחד עם ה"ט 15593-09-16). להשלמת התמונה אציין כי הצו ההדדי שניתן בהסכמה בגדרי ההליכים האמורים כולל איסור הטרדה הדדי וכן הסכמת המשיב שלא להיכנס דרך השער המרכזי המוביל לכנסייה (בהתאם בדיון שלפניי המשיב העיד כי אינו נכנס לחצר הכנסייה - עמ' 3 ש' 16-15). תוקפו של הצו ההדדי האמור הוארך אך לאחרונה למשך ששה חודשים נוספים החל מיום 8.3.17 במסגרת ה"ט 15347-03-17. על כן וככל שהמבקשת תמצא כי קיים צורך בכך שמורה לה האפשרות לנקוט בהליכים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת.

5.לאור כל האמור ובשים לב לכך שהבקשה התקבלה אך בחלקה איני מוצאת ליתן צו להוצאות.