ת"א 39341-05-12 חיון הפצה - מחשבים בע"מ נ' ש.ז.א דיגיטל בע"מ ואח'

השאלות שבמחלוקת, בתמצית

1.האם יש מקום לחייב באופן אישי את הנתבע מס' 2 (להלן : "הנתבע"), אשר היה רשום בזמנים הרלוונטים לתביעה כבעל 46.5% ממניות החברה הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") וכאחד משני מנהליה, בחוב החברה כלפי התובעת, חוב נטען בסך של 486,802 ₪ (להלן: "החוב")?

2.בעניין זה טוענת התובעת שיש לחייב את הנתבע בחוב אם בשל חתימתו על כתב ערבות אישית והתחייבות שאינו מוגבל בסכום (להלן: "כתב הערבות", צורף כנספח ז' לתצהירו של מר רפי חיון, מנהל התובעת, יכונה להלן: "חיון"), אם בשל חתימתו ביום 8/9/11 על שטר חוב על סך של 200,000 ₪, שטר חוב שתוקן בשלב מאוחר יותר לסך של 500,000 ₪ (להלן: "שטר החוב" ו/או "שטר החוב המקורי" ו"שטר החוב המתוקן", בהתאמה). מנגד טוען הנתבע כי חתם על כתב הערבות כעד לחתימתו של מר אליעזר אמיר, הנתבע מס' 3 (להלן: "אליעזר") ולא כערב. בכל הנוגע לשטר החוב מאשר הנתבע את חתימתו על שטר החוב המקורי, אך טוען כי הוסבר והובטח לו במעמד החתימה על שטר החוב המקורי כי ערבותו מוגבלת ל – 1/3 בלבד מהסכום של 200,000 ₪, שכן גם אליעזר והנתבע מס' 4, מר אורן מנשה (להלן: "מנשה") חתומים על שטר החוב; בנוסף, הכחיש הנתבע את חתימתו על שטר החוב המתוקן והעלה בעניין זה טענות מרמה וזיוף.

אלו בתמצית השאלות שבמחלוקת, להלן העובדות הצריכות לעניין, טענות הצדדים ביתר פירוט וההכרעה.

העובדות הצריכות לעניין, בתמצית

3.החברה התאגדה ביום 26/8/10 כשבעלי מניותיה הרשומים הינם מנשה והנתבע, ומנהליה הרשומים הינם אליעזר והנתבע. הנתבע טוען כי אליעזר היה מנכ"ל החברה ושימש כמנהל הכספים שלה ואילו מנשה היה מנהל התפעול. החברה עסקה בקניה ומכירה של מחשבים וציוד נלווה, ובתקופה הרלוונטית תכננה להרחיב את פעילותה. אין מחלוקת שהנתבע לא היה מעורב בהקמת החברה אלא הצטרף אליה רק בחודש ינואר 2011, לטענתו בעקבות "מעשה הונאה ומרמה של מר אברהם זיילר, שבאותה תקופה היה מנהל תיק ההשקעות שלי בבנק דיסקונט, שהיה גם בעל מניות בחברה" (סעיף 4 לתצהיר הנתבע, נ/3).

4.אין מחלוקת שהנתבע הינו חקלאי העוסק בחקלאות מזה כחמישים שנה (עדותו בעמ' 59 שו' 19-24), והיה חסר כל ניסיון בתחום המחשבים, זאת בניגוד לאליעזר ומנשה; אין מחלוקת שהיתה היכרות מוקדמת בין אליעזר ומנשה לבין התובעת, על רקע עסקי המחשבים, והתובעת שימשה כספק שלהם ; אין מחלוקת שבחודש יוני 2011 החלה החברה לרכוש סחורה מהתובעת, כשעד חודש ספטמבר 2011 היקפי המכירות לא עברו את הסך של 50,000 ₪, ראו כרטסת הלקוח של החברה אצל התובעת, נספח ב' לתצהיר חיון (להלן: "הכרטסת"). אין מחלוקת כי בשלב זה לא היו בידי התובעת בטחונות כלשהם לפעולתה של החברה.

5.אין מחלוקת שביום 8/9/11 נערכה פגישה במסגרתה נטלו חלק חיון; הנתבע; אליעזר ומנשה (ראו עדויות חיון בעמ' 21 שו' 1-9; אבן חן בעמ' 31 שו' 27-31; אליעזר בעמ' 58 שו' 1-2; הנתבע בעמ' 63 שו' 9). אין מחלוקת שפגישה זו נועדה להסדיר בין היתר את מסגרת האשראי של החברה, ובעקבותיה נחתמו כתב הערבות ושטר החוב המקורי. יש לציין כי שטר החוב המקורי מורכב למעשה משני מסמכים – האחד נושא את החתימות של מנשה ואליעזר והשני נושא את חתימתו של הנתבע. אין מחלוקת כי בנמצא רק שטר חוב מתוקן אחד, הנושא את תאריך החתימה המקורי (8/9/11), אך ליד התיקון של הסכום, הן במילים והן בספרות, נחזות להופיע חתימת של שלושת הנתבעים, קרי הנתבע, אליעזר ומנשה.

6.לעניין תוכן הפגישה מיום 8/9/11, עולה מהעדויות שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים והנטען על ידי חיון בעדותו משקף אל נכונה את שאירע, כפי שארחיב להלן. דבריו של חיון נתמכים במסמך נספח י"א, הוא פירוט הנכסים אשר הוצג על ידי הנתבע בפגישה (להלן: "מסמך הנכסים"); וכן בתמליל השיחה שהוקלטה על ידי חיון, שם אישר הנתבע בין היתר כי באותה פגישה ניסה חיון להזהיר את הנתבע מפני סיכונים מיותרים (להלן: "התמליל", ראו נספח ט' לתצהיר חיון, ראו עמ' 7 שו' 6-21).

7.ואכן, לאחר הפגישה מיום 8/9/11 במסגרתה אושר לחברה אשראי של 200,000 ₪ ולאחר שנחתמו שטרי החוב המקוריים וכתב הערבות, הגדילה החברה את היקף העסקאות שביצעה, ראו פירוט העסקאות בכרטסת; חשבוניות מס קבלה; תעודות משלוח, נספח ב' לתצהיר חיון. כנגד עסקאות אלו ניתנו שיקים, ראו נספח ג' לתצהיר חיון.