כהן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פרשנות הגבלת סכום ביטוח ב"פוליסת ביטוח חיים מסוג 'ריזיקו' בגין הלוואה" היא העומדת במוקד פסק דין זה.

רקע עובדתי

1.בין הנתבע מס' 2 (להלן: הבנק) לבין אבנית אזולאי ומוריס אזולאי (להלן: מוריס) נכרת ביום 16.6.2002 הסכם הלוואה שמספרה 89405/538-9 (להלן: ההלוואה הראשונה). בהסכם נקבע כי סכום ההלוואה הינו 424,640 ₪, והיא מורכבת מסכומים שונים נושאי ריביות מסוגים שונים, אשר ייפרעו ב-240 וב-300 תשלומים חודשיים רצופים, בהתאם לסכומים השונים.

2.במעמד כריתת הסכם ההלוואה הראשונה חתם מוריס בסניף הבנק על בקשה להיות מבוטח בפוליסת ביטוח חיים מסוג 'ריזיקו' בגין הלוואה" (להלן: הפוליסה הראשונה), על-פיה התחייבה אליהו חברה לביטוח בע"מ, בשמה ובשם כלל חברה לביטוח בע"מ ושלוח חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבטחים), ובאמצעות הנתבעת מס' 3 (להלן: סוכנות הביטוח), לשלם לבנק את "סכום הביטוח" במקרה של מות "המבוטח" ב"תקופת הביטוח", על-פי הגדרות מושגים אלה בפוליסה ובכפוף לכל תנאיה.

3.כעבור למעלה משנה, בחודש ספטמבר 2003, כאשר יתרת ההלוואה הראשונה עמדה על סך 416,058 ₪, נכרת בין הבנק לבין מוריס והתובעת הסכם הלוואה נוספת שמספרה 89872/595-4 (להלן: ההלוואה השנייה). התובעת חתמה על הסכם ההלוואה השנייה ביום 8.9.2003 ומוריס חתם עליו ביום 16.9.2003. בהסכם נקבע כי סכום ההלוואה הינו 620,653 ₪, אשר מורכב מסכומים שונים, וביניהם סך 62,134 ₪ שייחשב כמענק מותנה שיהפוך בהדרגה למענק מוחלט. לגבי שאר הסכומים נקבע כי הם יישאו ריביות שונות וייפרעו ב-240, 300, 336 ו-360 תשלומים חודשיים רצופים, בהתאם לסכומים השונים.

4.במועדים בהם חתמו התובעת ומוריס על הכם ההלוואה השנייה, הם אף חתמו על בקשה להיות מבוטחים בפוליסת ביטוח חיים מסוג 'ריזיקו' בגין הלוואה זו (להלן: הפוליסה השנייה), אשר תנאיה היו זהים לתנאי הפוליסה הראשונה.

5.לאחר פטירתו של מוריס ביום 12.8.2013, שילמה הנתבעת מס' 1 (להלן: הראל) (שבאה בנעלי המבטחים, לאחר שהועברו אליה הפוליסות האמורות) תגמולי ביטוח על-פי הפוליסות הראשונה והשנייה בסך כולל של 644,975 ₪, על-פי פירוט כדלקמן: 324,144 ₪ בגין יתרת חוב של ההלוואה הראשונה ו-320,831 ₪ על-חשבון יתרת חוב של ההלוואה השנייה.

כתב התביעה

6.התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבעות, בה טענה כי הראל לא פעלה על-פי תנאי הפוליסות, וכי עליה לשלם סכום נוסף של 123,504 ₪ מכוח הפוליסה השנייה, על-חשבון יתרת חוב של ההלוואה השנייה. בכתב התביעה נטען כי הראל שילמה על-פי שתי הפוליסות סך 644,975 ₪ בלבד, על אף שבמועד פטירתו של מוריס יתרת החוב הכוללת של שתי ההלוואות עמדה על סך 799,767 ₪ (ובכל מקרה - על סכום נמוך מ-800,000 ₪, שהינו, לדעת התובעת, 'סכום ההגבלה' על-פי הפוליסות). התובעת טענה כי מאחר ויתרת ההלוואה השנייה במועד הפטירה הייתה 475,623 ₪ (לרבות הלוואת מענק בסך 31,521 ₪), הרי בתשלום 320,831 ₪ על-ידי הראל (הכולל ריבית ממועד הפטירה ועד למועד התשלום) עבור הלוואה זו לא היה כדי להוות מלוא התשלום המגיע על-פי תנאי הפוליסה, ולפיכך נותרה הראל חייבת בתשלום של תגמול בסך 123,504 ₪, נכון למועד הפטירה.

7.התובעת הוסיפה וטענה כי על הבנק, שהוא המוטב על-פי הפוליסות, רבצה חובה לדרוש מהראל לשלם את מלוא סכום הביטוח עד לסך 800,000 ₪, ומשלא עשה זאת - יש לראותו כמי שפעל נגד אינטרס לקוחתו התובעת. כלפי סוכנות הביטוח טענה התובעת כי לא פעלה כפי שמצופה מסוכן אחראי לדאוג ללקוחתו.

כתבי ההגנה

8.בכתב ההגנה טענה הראל כי שילמה את התגמולים המגיעים בהתאם לתנאי הפוליסות, וכי אין ממש בטענת התובעת, לפיה סכום הביטוח עמד על 800,000 ₪ כקבוע שאינו משתנה. הודגש כי כאשר סכום ההלוואות גבוה מ-800,000 ₪, הביטוח הינו חלקי וחל רק על אותו חלק מההלוואות שאינו עולה על סכום זה.

9.בכתב ההגנה של הבנק וסוכנות הביטוח נטען כי לא מתקיימת יריבות ביניהן לבין התובעת, כי עובדת היותן של הפוליסות מוגבלות בסכום הייתה בידיעת התובעת ומוריס, וכי התובעת שוגה בפרשנותה את סעיפי הפוליסות או מתעלמת מהם.

הסכמה דיונית

10.בעקבות ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 8.5.2017, הודיעו באי-כוח הצדדים על הסכמה למתן פסק דין לאחר הגשת סיכומים בכתב, אליהם יוכלו לצרף מסמכים ואסמכתאות כאוות נפשם. בהתאם להסכמה זו, הוגשו הסיכומים בכתב בצירוף מסמכים שונים. יוער כי בסיכומי בא-כוח התובעת הועלתה לראשונה טענה הנוגעת להבנתה של התובעת את תוכן הפוליסה במועד קבלת ההלוואה השנייה. מאחר וטענה זו לא הועלתה בכתב התביעה, והיא בבחינת הרחבת חזית אסורה, לא אדון בה כלל.

המסגרת הנורמטיבית - כללי פרשנות פוליסת ביטוח

11.לב המחלוקת נעוצה בפרשנות שיש לתת לתנאי הפוליסה השנייה, היא החוזה שבין המבטחת (כיום הראל) לבין המבוטחים (התובעת ומוריס). בית המשפט העליון פסק כי פוליסת ביטוח משקפת חוזה בין מבטח למבוטח, ובפרשנותה יש להפעיל כללים רגילים החלים בפרשנות חוזה: חוזה מתפרש על-פי אומד דעת הצדדים, שהינו "המטרות, האינטרסים והתכנית שהצדדים ביקשו במשותף להגשים". ניתן ללמוד עליו מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. לצורך קביעת המשמעות המשפטית של הטקסט החוזי יש לבחון את הלשון ואת התכלית הנקבעת על-פי כוונתם המשותפת של הצדדים (התכלית הסובייקטיבית) ועל-פי הכוונה שניתן לייחס להם כאנשים סבירים (התכלית האובייקטיבית) (ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש (פורסם בנבו, 25.6.2007)). חוזה ביטוח הינו חוזה מסוג מיוחד. במסגרתו נוטלת על עצמה חברת הביטוח את הסיכון להתרחשות מקרה ביטוח, ואילו המבוטח נוטל את הסיכון שייגרמו נזקים שאינם מכוסים על-ידי הפוליסה. חלים עליו כללי פרשנות מיוחדים, בהם נבחנים הסיכונים שנטל על עצמו כל אחד מהצדדים (ע"א 8776/15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מליבו חברה לבנייה בע"מ, פסקה 4 (פורסם בנבו, 29.11.2017)). אחד מכללי הפרשנות הייחודיים של חוזה ביטוח הינו הכלל של פירוש נגד המנסח ולטובת המבוטח (ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ, פ"ד לט(4) 561 (1985)). כלל זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בתניית פטור או בחריגים לכיסוי הביטוחי (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 311 (1993)). כן נפסק כי מבין הפירושים המילוליים האפשריים של לשון הפוליסה יש לברור את אותו פירוש שמשתלב בצורה טובה עם הגיונה של הפוליסה ועם תכליתה (ע"א 449/89 פלוק נ' רייט, פ"ד מו(2) 92 (1992)). ברע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת גן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281 (1996) (להלן: עניין בית הכנסת רמת גן) נקבע כלל פרשני נוסף, של "הציפיות הסבירות של המבוטח", וצוינו שתי דוקטרינות המוכרות בארצות הברית בנושא פרשנות חוזי ביטוח - דוקטרינת implied warranty במובן של אחריותו המשתמעת של המבטח שהפוליסה תתאים באופן סביר למטרתה המיועדת, ודוקטרינת unconscionability לפיה רשאי בית המשפט לבטל תנאי בפוליסה, שלאור מהותו, לאור הנסיבות ולאור יחסי הכוחות בין הצדדים הוא לא הוגן ולא מוסרי. בת"א 10432/97 (מחוזי חי') מ.ג.מ.נ. חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.6.2006), שניתן לאחר שהלכת אפרופים (והפסיקה שפרשה אותה) הפכה לאבן הראשה של תורת פרשנות חוזה, הבהיר השופט עמית כי בעניין בית הכנסת רמת גן הופעלה הדוקטרינה של "ציפיותיו הסבירות של המבוטח" במובנה "החלש", דהיינו במקרה של עמימות טכסטואלית, אולם במובנה "החזק" מאפשרת דוקטרינה זו לבית המשפט להתנתק מלשון הטקסט ולפסוק כנגד חברת הביטוח, גם במקום בו לשון הטקסט היא חד-משמעית.

12.בע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 21.8.2013) תימצת השופט דנציגר את כללי פרשנות פוליסת ביטוח: (1) פוליסת ביטוח הינה בראש ובראשונה חוזה בין המבטח למבוטח, ולכן יש לפרשה באמצעות הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות, כאמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים); (2) עם השנים השתרשו שני כללי פרשנות ספציפיים בנוגע לפוליסות ביטוח: כלל ראשון קובע כי יש לפרש את הפוליסה על-פי המשמעות המילולית הרגילה, הפשוטה וההגיונית של מילותיה, תוך עמידה על מכלול תניותיה של הפוליסה כשלמות אחת. כלל שני קובע כי במקרה של אי-בהירות או ספק בנוגע למשמעות הנכונה של הכתוב, יש לפרש את הפוליסה כנגד המנסח-המבטח. כלל זה, שנקבע כי הוא מקבל משנה תוקף מקום בו מדובר בתניות פטור או בחריגים לכיסוי הביטוחי, מעוגן כיום בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים; (3)לשני כללי פרשנות אלו התפתחו חריגים: חריג לכלל הראשון קובע כי במקרה מתאים מותר וראוי לתת לכתב פירוש ליברלי וסביר, אפילו אם פירוש כזה עומד לכאורה בניגוד למילים המפורשות שנכתבו בכתב הפוליסה, וזאת על מנת להגיע למשמעות ההגיונית והאמיתית שאליה התכוונו הצדדים להתקשרות. חריג לכלל השני קובע כי פרשנות נגד המנסח (שהינו כלל פרשנות מִשני) תיעשה רק כאשר יש שתי משמעויות סבירות באותה מידה באופן לשוני, אך לא במקרים שבהם אמנם ניצבות שתי אפשרויות מבחינה לשונית, אולם אחת מהן היא המשמעות הרגילה והמקובלת ואילו המשמעות השנייה הינה שולית ויוצאת דופן; (4)בדוקטרינת הפרשנות בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח, שהתפתחה בארצות הברית, ולפיה יש לפרש את הפוליסה באופן שמגשים את ציפיותיו הסבירות של המבוטח, וזאת אף כאשר לשונה סותר ציפיות אלו, נעשה בישראל שימוש רק בעניין בית הכנסת רמת גן, ואף זאת רק בגרסתה "המרוככת" (רק כאשר לשון הפוליסה היא עמומה);

(5)נקבע אף כי אין לבחור א-פריורית ו"אוטומטית" בפרשנות לטובת המבוטח תוך התעלמות מחלוקת הסיכונים החוזית בין הצדדים, כפי שהיא משתקפת בלשון הפוליסה, וכי יש לזכור שמבחינת חברת הביטוח פוליסה מסייגת את אחריותה בגבולות מסוימים שנראים לה כמכסים סיכונים צפויים, אשר ניתן להסתכן בהם בגדר דמי הפרמיה הנקבעים לאותו ביטוח. כך יש להיזהר מלקרוא לתוך הסכמות הצדדים בפוליסה פרשנות תכליתית-נורמטיבית החורגת מהוראות החוק ו"מותחת" את גבולות הפרשנות; (6) כאשר מעלה המבטחת את הטענה כי מתקיים חריג לכיסוי הבטיחותי המוגדר בפוליסה, עליה נטל ההוכחה לקיומו של החריג.

הגבלת סכום הביטוח - הפרשנות המתאימה

13.לפוליסה הראשונה ולפוליסה השנייה אותו נוסח. כותרתן הינה: "פוליסת ביטוח חיים מסוג 'ריזיקו' בגין הלוואה (עם הגבלת סכום הביטוח)". "סכום הביטוח" הוגדר בסעיף 1 לפוליסה:

"א.בכפוף לאמור בסעיף 1ב' להלן, 'סכום הביטוח' לגבי כל מבוטח הוא סכום יתרת חוב ההלוואה, בהתאם לרישומי טפחות, שלא נפרעה ביום מותו של המבוטח, בין אם הגיע זמן פרעונה ובין אם לאו, ובלבד שסכומים הכלולים ביתרת חוב ההלוואה כאמור אשר מועד פרעונם חל יותר משנה לפני יום המוות לא יכללו ב'סכום הביטוח'.

ב. במקרה שסכום הקרן המקורית של ההלוואה כולה (להלן: 'הסכום המקורי') גדול מ-'סכום ההגבלה', אזי יחולו ההוראות דלהלן:

(1) 'הסכום המקורי' יחולק לשניים: סכום אחד (להלן: הסכום המבוטח') היה הסכום שווה ל'סכום ההגבלה', והסכום השני (להלן: 'הסכום הלא מבוטח') יהיה שווה להפרש בין 'הסכום המקורי' של ההלוואה כולה לבין 'סכום ההגבלה'.

(2) לכל ענין ודבר על פי פוליסה זו, המונח 'הלוואה', משמעו 'הסכום המבוטח' בלבד".

מונחים שנזכרו בסעיף 1 לעיל הוגדרו בסעיף ההגדרות:

"סכום ההגבלה" - "סך 800,000 ₪ (שמונה מאות אלף שקלים חדשים), בניכוי היתרה המשוערכת הכוללת של כל ההלוואות הקיימות (מעוגלות לכפולה הקרובה של 1,000 ₪) בכל מועד שטפחות יקבע אך לא יאוחר מיום ביצוע ההלוואה כהגדרתו לעיל. רישומי טפחות יחייבו את הצדדים בענין סכום ההגבלה".

"ההלוואה" - "הלוואה שטפחות נתן ו/או עשוי לתת, כאמור להלן, אשר מספרה רשום בבקשה להיות מבוטח על פי פוליסה זו שמעבר לדף אשר הוגשה למבטחים באמצעות טבית (סוכנות הביטוח - א"ג) (להלן: 'הבקשה'). היה וסכום ההלוואה כולל סכומי מענק מוחלט, מענק מותנה או 'הלוואה עומדת', סכומים אלה לא ייחשבו כחלק מ'ההלוואה', לענין פוליסה זו, אלא אם טפחות קבע אחרת.

"הלוואה קיימת" - "כל הלוואה, למעט 'ההלוואה' כהגדרתה לעיל, שהמבוטח על פי פוליסה זו קיבל בעבר מאת טפחות ואשר לגביה מתקיימים שני אלה: (1) היא טרם סולקה בעת הגשת הבקשה והיא איננה אמורה להיות מסולקת מכספי 'ההלוואה'; (2) קיים בגינה, בעת הגשת הבקשה, ביטוח חיים מסוג ריזיקו שנעשה באמצעות טפחות ו/או טביט על חיי המבוטח כהגדרתו להלן. לענין הגדרה זו, אם יהיה יותר ממבוטח אחד בגין 'ההלוואה', ....".

14.הפוליסה הראשונה נכנסה לתוקף בעת שאבנית אזולאי ומוריס נטלו את ההלוואה הראשונה. קרן ההלוואה הראשונה הייתה 424,640 ₪ ולא קדמו לה הלוואות אחרות. משמע, במועד כניסת הפוליסה הראשונה לתוקפה לא הייתה "הלוואה קיימת". מאחר וסכומה של הלוואה זו היה נמוך מ-800,000 ₪, לא חל סעיף 1(ב) לפוליסה, ובהתאם לסעיף 1(א) - סכום הביטוח נקבע כסכום יתרת חוב ההלוואה שלא נפרעה במועד פטירת המבוטח. על פרשנות מילולית זו, שאינה מעוררת קושי מיוחד, כמו גם על העובדה שלאחר פטירת מוריס שילמה הראל סך 324,144 ₪ בגין יתרת ההלוואה הראשונה, ובכך סולקה הלוואה זו, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים.

15.השאלה הפרשנית מתעוררת לגבי הפוליסה השנייה. כאמור, נוסח פוליסה זו זהה לראשונה, אולם יישומה של ההגדרה "סכום הביטוח" לגבי הנתונים העובדתיים שהיו במועד נטילת ההלוואה השנייה הוא שמעורר קושי פרשני.

מאחר וההלוואה השנייה בסך 620,653 ₪ כללה מענק בסך 28,800 ₪, הרי לאור ההגדרה של "הלוואה" בסעיף ההגדרות, המחריגה את סכום המענק מההגדרה, יש לקבוע לצרכי הפוליסה כי סכום ההלוואה השנייה הינו 591,853 ₪.

בחודש ספטמבר 2003, מועד נטילת ההלוואה השנייה, הייתה ברקע "הלוואה קיימת" - היא ההלוואה הראשונה בסך 424,640 ₪ שנטל המבוטח מוריס, ואשר בוטחה בפוליסה הראשונה. במכתב הבנק אל באת-כוח התובעת מיום 12.8.2014 צוין כי בחודש ספטמבר 2003, מועד נטילת ההלוואה השנייה, עמדה יתרת ההלוואה הראשונה (היא "הלוואה קיימת", כהגדרתה בפוליסה) על סך 416,058 ₪.

אלו נתוני היסוד, בבואנו לבחון מה פשר התחייבותה של הראל בסעיף 2 לפוליסה, שכותרתו "חבות המבטחים", ובו התחייבות לשלם למוטב את "סכום הביטוח" במקרה של מוות המבוטח בתקופת הביטוח (המשתרעת עד לתום פירעונה המלא של ההלוואה השנייה).

16.נשוב ונתבונן בסעיף 1(ב) לפוליסה, שהינו הסעיף העומד בלב המחלוקת, שכן דרכו צועדים מושגים חדשים שהוגדרו בפרק ההגדרות שבפוליסה, ואף מושגים חדשים שלא הוגדרו בפוליסה. המושגים הברורים ואשר הוגדרו בפוליסה הינם: 800,000 ₪, "הלוואה קיימת" ויתרה משוערכת של ההלוואה הקיימת, שהינם רכיביו של "סכום ההגבלה". המושגים החדשים שלא הוגדרו הינם "הקרן המקורית" של "ההלוואה כולה". נאתר את "סכום הביטוח", כהגדרתו בסעיף 1(ב) לפוליסה, על-פי ארבע הדוגמאות הבאות:

(1)הלוואה אחת בלבד בסכום קרן של 900,000 ₪, ואין "הלוואה קיימת":

סכום ההגבלה הינו 800,000 ₪ (ללא כל ניכוי). הקרן המקורית של ההלוואה הינה "הסכום המקורי", אשר יחולק לשניים: הסכום המבוטח יהא 800,000 ₪ (סכום ההגבלה), וההפרש בין 900,000 ₪ (הסכום המקורי) לבין 800,000 ₪, שהינו 100,000 ₪, יהא הסכום שאינו מבוטח.

(2)הלוואה חדשה בסכום קרן של 900,000 ₪, מתוכה 50,000 ₪ כמענק, ו"הלוואה קיימת" קודמת שיתרתה המשוערכת 500,000 ₪:

סכום ההגבלה הינו 800,000 ₪ בהפחתת 500,000 ₪. דהיינו, סכום ההגבלה הינו 300,000 ₪ בלבד. הקרן המקורית של ההלוואה החדשה היא 850,000 ₪ בלבד (מאחר והגדרת סכום "ההלוואה" אינה כוללת מענק). סכום זה יחולק לשניים: הסכום המבוטח יהא 300,000 ₪ (סכום ההגבלה), ואילו הסכום הלא-מבוטח יהא 550,000 ₪, שהינו ההפרש בין 850,000 ₪ (הסכום המקורי) לבין סכום ההגבלה שהינו 300,000 ₪. נשים לב כי בנקודת זמן זו (של נטילת ההלוואה החדשה) סך התחייבותה הביטוחית של המבוטחת בגין שתי ההלוואות גם יחד מסתכמת ב-800,000 ₪.

(3)הלוואה חדשה בסכום קרן של 600,000 ₪, מתוכה 50,000 ₪ כמענק, ושתי "הלוואות קיימות" שיתרותיהן המשוערכות הן בסך כולל של 500,000 ₪: דוגמא זו שונה מקודמתה. גם הפעם סכום ההגבלה הינו 300,000 ₪ (800,000 ₪ בהפחתת סך היתרות המשוערכות של "ההלוואות הקודמות"). אולם הפעם קרן ההלוואה "החדשה" נמוכה מ-800,000 ₪. סעיף 1(ב) קובע שהוראותיו יחולו רק אם סכום הקרן המקורית של ההלוואה כולה גדול מסכום ההגבלה. ואכן, 550,000 ₪ (סכום ההלוואה החדשה, ממנו הופחת סכום המענק) גבוה מ-300,000 ₪. נכנסנו, איפוא, בשעריו של סעיף 1(ב). הסכום המבוטח יהא סכום ההגבלה, דהיינו - 300,000 ₪. הסכום הלא-מבוטח הינו ההפרש בן הסכום המקורי (550,000 ₪) לבין 300,000 ₪, דהיינו - הסכום הלא-מבוטח הוא 250,000 ₪. נשים לב כי אף הפעם, בנקודת זמן זו (של נטילת ההלוואה החדשה) התחייבותה הביטוחית של המבוטחת בגין שלוש ההלוואות מסתכמת ב-800,000 ₪.

(4)הלוואה חדשה בסכום קרן של 620,653 ₪, מתוכה 62,134 ₪ כמענק, ו"הלוואה קודמת" שיתרתה המשוערכת 416,058 ₪: סכום ההגבלה הינו 800,000 ₪ בהפחתת 416,058 ₪, דהיינו - 383,942 ₪. שוב אנו בשעריו של סעיף 1(ב), מאחר וקרן הלוואה החדשה (ללא המענק), בסך 558,519 ₪, גדולה מסכום ההגבלה. סכום קרן ההלוואה החדשה יחולק לסך 383,942 ₪ שהינו הסכום המבוטח, ולסך 174,577 ₪ (ההפרש בין סכום ההלוואה, ללא המענק, לבין סכום ההגבלה) שהינו הסכום הלא מבוטח. גם הפעם

בנקודת זמן זו התחייבותה הביטוחית של המבוטחת בגין שתי ההלוואות הינה 416,058 ₪ בצירוף 383,942 ₪, ובסך הכל - 800,000 ₪.

17.הדוגמא הרביעית לעיל היא המקרה נשוא התביעה שבפנינו. ראינו כי במועד נטילת ההלוואה השנייה עמדה חבותה של הראל בגין שתי ההלוואות על סך כולל של 800,000 ₪. הכיצד ב"יום פקודה", עם פטירתו של מוריס, שילמה הראל סך כולל של 644,975 ₪ בלבד - מתוכם 324,144 ₪ לסילוק יתרת החוב בהלוואה הראשונה ו-320,831 ₪ בלבד כ"סכום המובטח" במסגרת ההלוואה השנייה ?

בכתבי ההגנה של הנתבעים לא הוסבר אופן החישוב של הסכומים ששילמה הראל. רק בסיכומים בכתב הוצע הסבר. בא-כוח הראל אישר בסעיף 14 לסיכומיו כי הסכום המבוטח של ההלוואה השנייה במועד נתינתה הינו 383,942 ₪ (כפי שפרטנו בדוגמה הרביעית לעיל), אולם נימק את העובדה שהראל שילמה בגינה סכום נמוך יותר מגובה יתרתה במועד הפטירה (444,102 ₪ = 31,521 ₪ (יתרת המענק) - 445,623 ₪ (יתרת ההלוואה השנייה)) בכך שהסכום המבוטח (383,942 ₪) במועד מתן ההלוואה השנייה היווה 68% מקרן ההלוואה השנייה (ללא המענק). הסבר זה נשען על האמור במכתב הבנק אל בא-כוח התובעת מיום 12.8.2014, אולם אין לו כל עיגון בתנאי הפוליסה השנייה, ואף הגיונו לוטה בערפל. בסעיף 72 לסיכומיו הצטרף בא-כוח הבנק וסוכנות הביטוח להסבר שהוצע על-ידי בא-כוח הראל.

18.לא ניתן לאמץ את ההסבר שהוצע על-ידי בא-כוח הראל, הן מאחר ואין לו עיגון בלשון הפוליסה והן מאחר ואינו עולה בקנה אחד עם תכליתה. לא הוכח (ולא נטען) כי הוסבר למוריס ולתובעת שחלקיות הביטוח מחושבת על פי חלקו היחסי של הסכום המבוטח מתוך סכום ההלוואה הנלקחת. הסבר זה אף מנוגד לכתוב בהודעת הבנק שנשלחה לתובעת בנוגע להלוואה השנייה, וכותרתה "מצב חשבון לשנת 2013", ולפיו "סכום הכיסוי הביטוחי (של ההלוואה השנייה - א"ג) לדצמבר 2013" הינו 533,573 ₪. להסבר שהוצע אף אין אחיזה בדברים הבאים שנכתבו בהודעת הבנק לתובעת על "מצב חשבון לשנת 2013" (ההדגשה הוספה - א"ג):

"סכום הביטוח שווה ליתרת חוב ההלוואה שלא נפרעה ביום מותו של המבוטח ... אם הסכום המקורי של ההלוואה או סכום ההלוואה כולל הלוואות קודמות המבוטחות באמצעות הסוכנות עלה על 800,000 ₪ שהוא הסכום המקסימלי שנקבע בפוליסה ... הביטוח הוא חלקי וחל רק על אותו חלק מההלוואות שאינו עולה על הסכום הנ"ל ...".

19.ההסבר האמור של הבנק בהודעה על "מצב חשבון לשנת 2013" מתיישב עם לשון הפוליסה ועם תכליתה. מארבע הדוגמאות שהבאנו לעיל עולה כי בכל נקודת זמן הוגבל סכום הביטוח הכולל בגין כל ההלוואות (ההלוואות הקודמות בצירוף ההלוואה האחרונה) שלגביהן הוצאו פוליסות מסוג 'ריזיקו' עד לסך של 800,000 ₪. המבטחים הגבילו את התחייבותם הביטוחית הכוללת בסכום זה, בין אם מקורו בהלוואה אחת ובין אם מקורו במספר הלוואות של אותו מבוטח. פרשנות זו מהווה פרשנות מילולית נכונה של סעיפי הפוליסה, והיא משתלבת בצורה טובה עם הגיונה, עם תכליתה ועם הציפיות הסבירות של המבוטחים על-פיה.

התוצאה

20.הגענו למסקנה כי על-פי פרשנות סעיפי הפוליסה, אשר תואמת את תכליתה, במועד נטילת ההלוואה השנייה התחייבותה הביטוחית של הראל בגין שתי ההלוואות הסתכמה ב-800,000 ₪. ראינו כי במועד פטירתו של מוריס היתרות המשוערכות של שתי ההלוואות עמדו על סכום נמוך מ-800,000 ₪. על אף שיתרת ההלוואה השנייה (בהפחתת יתרת המענק) הייתה 444,102 ₪, שילמה הראל בגינה סך 320,831 ₪ בלבד. מכאן נובע שעל הראל לשלם לתובעת את יתרת הסכום - 123,271 ₪.

21.אשר על כן, הנני מקבל את התביעה נגד הנתבעת מס' 1, ומחייב אותה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

(1)123,271 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 12.8.2013 (מועד פטירת מוריס) ועד לתשלום המלא בפועל;

(2)אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 27.1.2016 (מועד הגשת התביעה) ועד לתשלום המלא בפועל;

(3)שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 11,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

22.התביעה נגד נתבעים מס' 3-2 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ח, 12 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.