א' נ' עירית ראשון לציון ואח'

התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שאירעה ביום 9.12.2010 באתר סינון פסולת "ארגמן" בראשון לציון (להלן: "האתר") עת נתפסה כפפה שהייתה על ידו השמאלית בסרט מסוע של מכונת נפה לסינון פסולת וכתוצאה מכך ידו נמשכה ונקטעה.

התביעה הוגשה נגד עיריית ראשון לציון, הבעלים, המפעילה והמחזיקה של האתר (להלן: "העירייה"); ל.ד. עבודות עפר ותשתית בע"מ (להלן: "ל.ד.") שנשכרה על-ידי העירייה כקבלן ראשי לצורך ביצוע פרויקט יישור שטח ופינוי פסולת באתר; האחים חלאווה א.ח. בע"מ (להלן: "חלאווה") שנשכרה על-ידי ל.ד. לצורך ביצוע העבודות באתר והעסיקה את התובע כפועל; ומנורה חברה לביטוח בע"מ המבטחת את חלאווה ול.ד.

ביום 10.4.2016 ניתן פסק-דין (להלן: "פסק הדין") בתובענה במסגרתו דחיתי את התביעה כנגד העירייה וקבעתי בין היתר, כי ל.ד. וחלאווה התרשלו כלפי התובע והן אחראיות לקרות התאונה ביחד ולחוד בהיותן מעוולות במשותף.

נוכח העובדה של.ד וחלאווה ניהלו הגנתן יחד והנתבעת 4 (להלן: "מנורה") ביטחה את שתיהן, לא מצאתי להידרש לשאלת חלוקת האחריות בין השתיים.

הפיצוי בגין נזקי התובע הועמד על סך כולל של 2,489,710 ₪.

הואיל ותביעת התובע נבלעה בתגמולי המל"ל, נדחתה התביעה נגד חלאווה.

אשר לתביעה נגד ל.ד. ומנורה קבעתי כי התובע זכאי לפיצוי בשיעור של 25% מסך נזקיו, דהיינו סך של 622,427 ₪.

ביום 25.5.2016 הגישו ל.ד. ומנורה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי מרכז (ע"א 54086-05-16).

ביום 23.11.2016, ועל יסוד הסכמת הצדדים, הורה בית-המשפט שלערעור על החזרת התיק לדיון בשאלת חלוקת האחריות בין ל.ד. לחלאווה ובהתאמה לכך בשאלת זכאותו של התובע ל-25% מהנזק.

אדון אפוא בסוגיות הנ"ל.

כבר נפסק, כי המבחן לקביעת שיעור ההשתתפות בין מעוולים במשותף, לפי סעיף 84 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הוא "מידת האחריות" של כל אחד מהמעוולים לנזק אשר נבחנת בהתאם למידת אשמו המוסרי של כל מעוול (ראו רע"א 8848/11 פרישמן נ' פרופורציה פי אם סי בע"מ (פורסם במאגרים, 26.6.2012), ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו (2) 344 (16.12.2001); ת"א (מחוזי - י-ם) 9107/07 פסקו נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ (פורסם במאגרים, 9.1.2012)).

בהתאם לכך, ובמכלול הנסיבות אני סבור כי ל.ד. וחלאווה נושאות באחריות הנזיקית כלפי התובע בחלקים שווים.