רקע
1.התובעת- ילידת 1970, נפגעה בתאונת העבודה נשוא התביעה מיום 3.2.11 שפרטיה להלן, במסגרת עבודתה אצל נתבעת 1 (להלן: "התאונה").
נתבעת 1- שהייתה במועדים הרלוונטיים מעבידתה של התובעת, הפעילה מפעל ליצור, בין היתר, של תבניות פלסטיק במכונות ואקום (להלן: "הנתבעת" או "המפעל").
נתבעת 2- היתה במועדים הרלבנטיים המבטחת של הנתבעת 1 בביטוח חבויות.
התביעה כנגד נתבעת 3, חברת אורבומט טכנולוגיה בע"מ- נמחקה בפס"ד חלקי מיום 17.12.17, לנוכח הודעה על הליך פירוק אליו נכנסה, וסיומו.
2.לגרסת התובעת, התאונה אירעה כדלקמן: ביום 3.2.11 היא עבדה במשמרת ערב על מכונה לייצור תבניות פלסטיק. המכונה עובדת, באופן שבתחילה נכנס אליה חומר פלסטיק העובר תהליכים שונים, ובסופם- התבנית המוכנה עוברת חיתוך על ידי סכין, יוצאת אל מסוע שם היא נבדקת, נאספת ונארזת על ידי העובד. עקב לחץ בעבודה, וכדי להספיק להוציא את התבניות ולאסוף אותן, אספה התובעת את כל התבניות על המסוע והמתינה לתבנית האחרונה שהייתה במכונה. התובעת ידעה כי סכין החיתוך במכונה יורדת כל 20 שניות ועל כן לאחר שהסכין עלתה, היא תפסה את קצה התבנית האחרונה כדי למשוך אותה. או אז ירדה הסכין פעם נוספת ונגרמו לה קטיעה ופגיעה קשה באצבעות 1-4 בכף יד ימין (להלן: "התאונה").
3.הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ושאלת הנזק.
4.מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת, של בעלה- מר י.נ
(שעבד במפעל במועד התאונה והוא עובד של הנתבעת גם כיום) ושל ביתה- הגב' ס.נ.
מטעם הנתבעות הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר א.מ- מנהל תפעול אצל הנתבעת ושל מר מר ח.ב- עובד של הנתבעת שעבד ביום התאונה.
המצהירים נחקרו על תצהיריהם.
5.עוד הוגשו מטעם התובעת- חוו"ד של ד"ר משה קמחין בתחום האורתופדי ושל ד"ר ירחמיאל ברבר בתחום הפסיכיאטרי.
מטעם הנתבעות- הוגשו חוו"ד של פרופ' יעקב נרובאי בתחום האורתופדי ושל ד"ר חיים שם-דוד בתחום הפסיכיאטרי.
לנוכח הפערים בין חוות הדעת, מונו כמומחים מטעם בית המשפט: ד"ר יעקב פעילן בתחום האורתופדיה ופרופ' שמואל פניג בתחום הפסיכיאטריה.
תמצית טענות הצדדים
6. לטענת התובעת- במועד התאונה היא עבדה על המכונה בגפה, ותחת מצב של מחסור בכוח אדם. היה עליה לאסוף את התבניות מהמסוע, לבדוק, לספור ולארוז אותן בקרטונים. כאשר שני עובדים שעבדו במכונות נוספות יצאו להפסקה, נתבקשה התובעת לעזור בספירה ואריזה של התבניות גם באותן מכונות. באותו שלב, נשאר עובד אחד על כל מכונה. כדי להספיק לעמוד בקצב, מבלי שתבניות יפלו מהמסוע, ניגשה התובעת אל המכונה "שלה", הורידה את כל התבניות שהצטברו על המסוע, המתינה עד שהסכין שחתכה את התבנית האחרונה עלתה למעלה ורצתה להוציא את התבנית האחרונה המוכנה, כדי להגדיל את פרק הזמן הנותר עד להתמלאות המסוע ולאפשר לה לעזור בעבדה על המכונות האחרות. התובעת ידעה כי הסכין אמורה לרדת בפעם הבאה בעוד 20 שניות, על כן תפסה במהירות את קצה התבנית כדי למשוך אותה, כאשר לפתע ירדה הסכין פעם נוספת, שניה לאחר שעלתה, וידה נפגעה. המכונה לא הייתה מגודרת, ההגנות שהיו עליה הוסרו ע"י הנתבעת 1 או מי מטעמה. הנתבעת 1 לא מבצעת כל פיקוח במפעל לאחר השעה 17:30- במשמרת ערב אין פיקוח. התאונה התרחשה בשל תקלה בסכין המכונה אשר ירדה פעמיים ברציפות. התובעת לא עברה כל הדרכה בנוגע לעבודה במפעל ועל גבי המכונה בפרט. נתבעת 1 נמנעה מלדווח למשרד העבודה אודות התאונה. עוד טוענת להימנעות מהבאת ראיות ועדים והיעדר אשם תורם.
7.לטענת הנתבעת- יש ליחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 100%. התובעת עבדה במפעל יחד עם בעלה ואביה, שעבדו עמה אף ביום התאונה. לאחר פציעת התובעת ולאחר שעזבה את המפעל, הצטרפה בתה של התובעת לעבודה במפעל. אביה המשיך לעבוד במפעל עד לפטירתו ובעלה עובד במפעל עד היום. לו סברה התובעת, כטענתה, כי המפעל רשלן ורודה בעובדיו- לא הייתה שולחת את בתה לעבוד במקום בו היא עצמה נפצעה. התובעת יודעת כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה. התובעת פעלה ביודעין בניגוד לנהלים. אסור היה לתובעת לעזוב את עמדת הישיבה. התובעת קיבלה הדרכה כפי שכל עובד שמתקבל לעבודה מקבל הדרכה. הנתבעת מפנה לעדותם של מר מרמלשטין ומר ביביצ'יב. לשיטתה- עדי התביעה התגלו כלא אמינים, ולא היתה כל הלימה בין עדות התובעת לבין עדות בעלה, בעניינים מהותיים הנוגעים לשורשו של עניין.
דיון והכרעה בשאלת האחריות
8.אין חולק, כי התובעת הייתה עובדת ותיקה ומיומנת שעבדה אצל הנתבעת שלוש שנים קודם לאירוע. בני משפחה נוספים של התובעת עבדו במפעל ובעלה עובד בו עד היום.
9.הצדדים חלוקים בדבר הנסיבות שהובילו לקרות התאונה ובהתאמה- לשיעור אחריותם של כל אחד מהצדדים לעצם התרחשותה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בראי כלל הראיות, הדין והפסיקה, שוכנעתי כי הנתבעת- בהתנהלותה הרשלנית, אחראית לקרות התאונה. אנמק, תוך התייחסות לעיקר הטענות שהועלו בהקשר זה.
עבודה תחת לחץ ומחסור בכוח אדם
10.אין מחלוקת, כי במועד התאונה עבדו במפעל הנתבעת 5 פועלים, כאשר התובעת עבדה לבדה על מכונה אחת, ו- 4 אנשים נוספים עבדו על 2 מכונות אחרים- זוג אנשים על כל מכונה.
11.התובעת העידה כי העבודה במפעל נעשתה בדרך כלל תוך מחסור בכוח אדם, וכך בפרט במשמרות הערב (ס' 4 לתצהירה). במועד התאונה, היא עבדה לבדה על מכונה שלישית- בקצב של 20 שניות לתבנית. במצב אידיאלי, רצוי כי שני אנשים יעבדו על כל מכונה- כאשר אחד מהם בודק את התבניות שיוצאות והשני סופר ואורז אותן בקרטונים. מאחר ולא ניתן היה לעצור את המכונות ולו לרגע והעובדים עבדו במשמרות ארוכות, כאשר עובד יצא להפסקת שירותים, אוכל או מכל סיבה אחרת, נאלצו יתר העובדים להחליפו, ולהמשיך לעבוד בקצב מוגבר, עקב חסרונו של אחד מהם.
12.לטענת הנתבעת, הנתונים שפורטו מעלים שלא היה מצב של מחסור בכוח אדם. שכן, התובעת אישרה כי עבדו 5 אנשים על 3 מכונות. לשיטתה- העבודה על כל מכונה הצריכה עובד אחד בעמדת ישיבה, המקבל את המוצרים, לכן- היה דווקא עודף בכוח האדם, דבר שאפשר הפסקות. ככל שהתובעת חיפתה על בעלה או אביה שעבדו עמה במשמרת אותה עת- הדבר נעשה בניגוד מוחלט לנהלים, שכן איש ממנהלי הנתבעת לא הורה לתובעת לעבוד על מספר מכונות במקביל.
13.התובעת, בחקירתה הנגדית, העידה בעניין זה (עמ' 15- 17 לפרוטוקול) כדלקמן:
"ש.ת: העבודה שלי במפעל הייתה פועלת רגילה. יש מכונות, במכונות צריך מינימום שני אנשים למכונה בצורה אידיאלית. תפקידי היה להוסיף קופסאות, להוסיף אותם ממסוף, לספור אותם, לסגור בקרטון, לסגור ולרשום כמה קופסאות יש בקרטון. שמים את הקרטון על המשטח, כשהמשטח מוכן, שמים מדבקות.
...
ש: האם הייתה עמדה שהיית צריכה לשבת בה.
ת: הייתה עמדה, אבל הלחץ שהיינו בה.. הוא לא מרשה לשבת. הלחץ לא נותן לשבת.
ש: הוא אמור לשלוף את התבניות ומה לעשות איתם
ת: ליד צריך להיות עוד בן אדם. בן אדם שיושב צריך לבדוק איזה איכות סחורה יוצאת ובן אדם שני חייב לעמוד לידו, לספור סחורה.
ש: כמה תבניות מגיעות
ש.ת: כל מוצר מגיע כל 20 שניות. אני מוציאה אותו מהמסוע ושמה בצד, ואז אחרי 20 שניות מגיעה עוד תבנית ואני שמה לידי. זו העבודה. כל התבניות האלה בגלל שזה מוצר שיוצא כל כך לאט הייתי צריכה עוד לספור את המוצרים, לפתוח קרטון, לשים בקרטון, לסגור, לשים על המשטח, לשים מדבקה ובגלל הלחץ אני הייתי צריכה לעזור לעוד אנשים שישבו במכונות אחרות ועבדו לבד, לספור אותם ולשים בקרטונים, הייתי צריכה לעזור להם, המשמרת לא כמו שצריך, בכל מכונה צריכים להיות שני אנשים, היו בקושי אחד וחצי
...
ש: באותו זמן שאת היית, היה לך מכונה שאת עבדת עליה, לכל אדם היה מכונה שהוא עבד עליה.
ת: היתה המכונה שלי שהייתי עובדת עליה ועזרתי לעוד מכונות, הם לא עזרו לי כי המוצר שלי יצא יותר לאט.
ש: את אמרת או מישהו אמר לך
ת: זו שיטת עבודה.
ש: משהו אמר לך שאת צריכה לעבור
ת: כן, מנהל עבודה, א'. אסור לעמוד שתביני, אסור לעמוד על יד המכונה, יש לך 20 שניות שאת עומדת המנהל שואל למה את לא עובדת. תראי קרטונים פתוחים, אין מה לעשות? קחי מטאטא. באותו ערב אף אחד כבר לא היה, התחלתי ב 8
ש: באותו ערב היה מישהו שאמר לך לעזוב את העמדה שלך?
ת: שלוש שנים עבדתי באותה צורה, כל יום המנהל צריך להגיד לי תעזרי פה ותעזרי פה."
עדותה של התובעת הייתה אמינה בעיני ומצאתיה עקבית, תצהירה לא נסתר; התרשמתי כי התובעת הייתה שרויה במצב של עבודה תחת לחץ במועד התאונה.
14.בעלה של התובעת הצהיר בס' 8 לתצהירו כי העבודה במפעל הייתה תמיד בלחץ ותמיד היו חסרים עובדים. בס' 9 לתצהירו, הוסיף כי במועד התאונה התובעת עבדה על מספר מכונות במקביל מכיוון שלא היו מספיק עובדים. בחקירתו בבית המשפט, העיד כי התובעת הייתה צריכה לעבוד על 3 מכונות וכי כאשר לאחד הפועלים הצטברה עבודה התובעת הייתה צריכה "לנקות" גם את שלה, גם את שלו ועוד מכונה. העד הסביר, כי לא הייתה מכונה קבועה שהתובעת עבדה עליה, מכיוון שהיא עשתה אריזות ב- 3 מכונות באותו ערב- כל המכונות פעלו באותו ערב ובזמן התאונה היו שני עובדים בהפסקה. שניים עבדו בישיבה, אחד על מכונה אחת ואחד על מכונה אחרת והיא רצה בין המכונות.
אני ערה למעמדו של הבעל, כעד מעוניין בתוצאות התביעה. עם זאת- התרשמתי ממהימנות עדותו, שלא נסתרה אף היא, ובמשקל שניתן לייחס לה- מצאתי כי היא מחזקת את גרסתה של התובעת בעניין זה.
15.הנתבעת- שגרסה בסיכומיה כי העבודה לא נעשתה בלחץ, כי היה צריך לשבת בזמן העבודה וכי לא היה מחסור מכוח אדם- לא הציגה כל ראיה לתמוך בטענותיה והמצהירים מטעמה לא התייחסו בתצהיריהם לעניינים אלו.
16.עד הנתבעת- מר ח.ב, אישר בחקירתו בבית המשפט, כי 2 אנשים עבדו על מכונה, על אף שטען כי כאשר העובד השני היה יוצא להפסקה, הוא היה מצליח להחליף אותו (ר' עמ' 21 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו, העיד הנ"ל (בעמ' 23 לפרוט') כדלקמן:
"ש.אתה מאשר לי שעם הלחץ הזה בכלל ובאותו לילה 5 עובדים על 3 מכונות כשחלק מהמכונות מהירות וחלק איטיות. אתה מסכים איתי שהעובדים אמורים לעזור אחד לשני?
ת.כן, ככה עובדים."
דהיינו, גם לגרסת העד מטעם הנתבעת, עבדו 2 פועלים על מכונה, כך ש-5 עובדים על 3 מכונות- משמע מחסור בכוח אדם! זאת, עוד קודם ליציאת עובדים להפסקות במהלך העבודה.
17.זאת ועוד. הצבת שני עובדים על מכונה, מחזקת את גרסת התובעת, על פיה עובד אחד יושב ואחד עומד. כלומר- ככל שהתובעת עבדה לבדה על מכונה (ודומה שלמעשה אין מחלוקת על כך), הרי שהיא נאלצה לבצע עבודה של 2 אנשים- וברור שלא יכלה לעבוד בישיבה.
18.עובד הנתבעת מר ח.ב מאשר בעדותו כי לא היה נוכח בזמן התאונה מכיוון שהיה ב'הפסקת סיגריה'. יש בכך כדי לחזק את גרסת התובעת ביחס ללחץ בו הייתה נתונה, כי באותו הזמן היו עובדים שיצאו להפסקה. הנתבעת לא הביאה לעדות את העובד שנשאר לעבוד במקום, כדי להצביע על כך שהצליח לתחזק את המכונה לבדו.
19.טענת עד הנתבעת ח.ב כי כאשר עובד אחד בהפסקה, הסחורה מתאספת על השולחן "וזה לא נורא", כי אחרי זה מסדרים- אינה מתיישבת עם המבנה המתואר של המכונה, על פיו לא היה מקום שבו נצברת הסחורה, וכי ככל שלא היו אוספים אותה היא הייתה נופלת על הרצפה ומתלכלכת.
20.לסיכום נקודה זו, על יסוד הראיות שהוצגו לפני, התרשמתי כי העבודה במפעל הייתה תחת לחץ. לא התרשמתי כי העבודה בוצעה בישיבה וברוגע. שוכנעתי כי לעיתים העבודה בוצעה תחת מחסור בכוח אדם, או תחת ניהול שגוי, בכך שבמקרים מסוימים יצאו העובדים להפסקה בזוגות, למרות שלא היה במשמרת די כוח אדם.
בכל הנוגע למועד התאונה- שוכנעתי כי התובעת עבדה תחת לחץ, וכי ברגע התאונה- היה זה תחת מחסור בכוח אדם, באופן שאילץ אותה לעבוד על מספר מכונות במקביל.
היעדר אמצעי מיגון במכונה במועד התאונה, הסרתם
21.בס' 6-7 לתצהירה, העידה התובעת כי כאשר הגיעה למפעל, היו דלתות המכונה סגורות והיו סנסורים שעצרו את פעולתה עם פתיחת הדלת. כחצי שנה לפני התאונה, נעשו שדרוגים ושינויים במכונה, כשבין היתר נטרלו את הסנסורים והדלתות נשארו פתוחות. כך עבדו במשך כחצי שנה ועד לאירוע התאונה. עבודה עם דלתות פתוחות אפשרה כמובן עבודה מהירה יותר, כי כך יכלו לאסוף את הקופסאות הרבה יותר מהר וניתן היה לעבוד על מספר מכונות. מנהל הנתבעת ראה וידע כי הסנסורים לא הופעלו מחדש.
22.בעלה של התובעת, העיד בס' 3-4 לתצהירו, כי בתחילת דרכה, הייתה המכונה חצי מכאנית חצי אוטומטית. מסוע המכונה היה מגודר בדלתות, עם זכוכית בתוכן, ועליהן היה מותקן סנסור שעצר את פעולתה בזמן פתיחת הדלת. חצי שנה לפני התאונה, חברת אורבומט ביצעה שדרוג למכונה, בין היתר העבירו את הפעילות האוטומטית שלה לאלקטרונית. תוך כדי השינויים הם גם נטרלו את הסנסורים שהיו על דלתות המכונה ולא הפעילו אותם מחדש.
23.עד הנתבעת מר א.מ, לא התייחס בתצהירו לטענת התובעת בדבר הסרת המיגונים מהמכונה, וגרס שבמועד התאונה, התובעת פתחה את דלתות המכונה בעצמה ובניגוד לנהלים. לא למותר לציין כי אין מחלוקת שהעד א.מ לא היה נוכח במועד התאונה ולא היה עד להתרחשותה.
בחקירתו בבית המשפט- העד נשאל בעניין זה והבהיר, כי המכונה תפסיק לעבוד ברגע שיפתחו את הדלתות, אלא אם לפני כן ינטרלו את הסנסורים שלה עם מפתח- ולשיטתו, כך ככל הנראה קרה במועד התאונה.
24.מר ח.ב, שהיה אמנם במשמרת במועד התאונה אך לא היה עד להתרחשותה, לא ציין בתצהירו כי התובעת היא אשר פתחה את דלתות המכונה. בחקירתו, הסביר כי אם הדלת הייתה סגורה, לא הייתה פגיעה וטען שהדלתות חייבות להיות סגורות.
התרשמתי, על סמך עדותו, כי במצב אופטימלי, בו המיגונים אינם מושבתים התאונה לא יכולה הייתה להתרחש. ראו בהקשר זה, בין היתר, בעמ' 23-22 לפרוטוקול:
"ש.תסכים איתי שהדלתות סגורה בצורה מאובטחת כדי שאם הן נפתחות המכונה מפסיקה?
ת.יש דבר כזה נכון להיום. אז לא הבנתי בזה. לפני 4 או 5 שנים הסבירו לי מה אפשר ואיך כדי שאוכל להחליף את יורי.
ש.היום אתה יודע שהדלתות כשהן נפתחות המכונה מפסיקה לפעול?
ת.עכשיו זה כך. מיקרוסוויץ' זה דבר כזה שברגע שאתה פותח את הדלת המכונה צריכה להפסיק.
...
ש.הדלתות מקיפות את המכבשים ומונעות גישה למכונה עצמה?
ת.כן.
ש.הן נעולות באמצעות מפתח פרפר?
ת.כן.
ש.הן מוגנות ע"י מפסקי ביטחון?
ת.יש מפתח שכשאתה מפעיל אותו ברגע שנגעת בדלת המכונה מפסיקה לעבוד. זה לא רק בעמדת חיתוך. זה כולל את העמדה שבה מתחיל המוצר לצאת. אחרי שיוצא המוצר יש עוד תחנה של עמדת חיתוך.
ש.ברגע שהדלתות נפתחות אפילו מס' מ"מ המכונה מושבתת?
ת.נכון. "
25.מר א.מ- בתצהירו ובחקירתו, הפנה אצבע מאשימה כלפי בעלה של התובעת, מר י.נ, בטענה כי הוא שנטרל את הסנסורים ואפשר עבודה עם דלתות פתוחות וללא מיגונים. בהמשך חקירתו, הגדיל העד ו"העלה" את מר י.נ, מדרגת 'מפעיל מכונה' לדרגת 'מפקח על כלל העובדים', כאשר ציין בעדותו "לכל מכונה מצוות אדם, כשעל כולם מפקח אותו יו.נ, שהוא האדם הכשיר...". (ר' עמ' 30 לפרוט').
שוכנעתי כי היו ברשותו של מר י.נ מפתחות של המכונה לצורך תפעולה, הטענת חומר וכדומה. לא הוכח לפני כי המפתח שהחזיק, אפשר לו לבטל סנסורים במכונה או לבצע בה פעולות מהסוג הנטען. כך, גם לא התרשמתי כי הוא זה שהסיר את המגונים. עדותו כאמור הייתה מהימנה בעיני, ומנגד- טענת הנתבעת, כי הוא אשר עשה כן לא הוכחה ע"י הנתבעת והיא נדחית.
מעבר לנדרש, ראיתי להבהיר כי גם לו קיבלתי את הטענה כנגד מר י.נ , הרי שבסופו של דבר, לעניין התובענה כאן, הרי שהוא עובד של הנתבעת, וככל שהיה נמצא כי התרשל, הרי שהיה בכך כדי לטיל על הנתבעת אחריות שילוחית למעשיו, ולפגיעת התובעת.
26.בהזדמנות זו אציין, בעדינות, כי הרושם החיובי שהותירה בי עדות התובעת, עולה על אופן התרשמותי מעדותו של מר א.מ- הן בעניין ספציפי זה והן בכללותה.
27.מכל האמור, מצאתי, כי הוכח שהמכונה נשוא התאונה הייתה במקור מכונה בעלת מיגונים, אשר בתפעול נכון לא ניתן להיפגע ממנה. אני מקבלת את גרסת התובעת, כי לאורך תקופה ממושכת שקדמה לאירוע התאונה, הוסרו ממנה הסנסורים, באופן שניתן היה לעבוד בה עם דלתות פתוחות, במטרה להגדיל ולייעל את היקף העבודה והתפוקה. בהתאם לכך, אני מקבלת את הטענה כי מנהלי הנתבעת ידעו, או לכל הפחות היו צריכים לדעת, כי המכונה פועלת ללא מיגונים, באופן המסכן את בטיחות העובדים.
28.לסיכום עניין זה- הוכח כי הנתבעת אפשרה עבודה על מכונה מסוכנת בהיעדר אמצעי המיגון שלה, ולאחר שאלו הוסרו. הוכח, כי ככל שהמכונה הייתה פועלת במבנה המקורי, כאשר אמצעי המיגון שלה אינם מנוטרלים- התאונה נשוא התובענה לא הייתה יכולה להתרחש.
תקלה במכונה
29.לטענת התובעת, המכונה מבצעת חיתוך כל 20 שניות. היא ידעה אפוא שעומד לרשותה פרק זמן של 20 שניות, למשוך את התבנית תחת הסכין. לטענתה, עקב תקלה במכונה, הסכין ירדה פעמיים. ראו בעניין זה בס' 13-12 לתצהיר התובעת וכן את ס' 10 לתצהירו של מר י.נ. למעשה, גם העד מטעם הנתבעת, מר א.מ, אישר כי במכונה שהתובעת עבדה עליה, אירעה תקלה:
"ש.יש כאן טיעון שאומרת שיש לי את המכונה שלי אבל אני נדרשת לעזור?
ת.היא עבדה על מכונה שבא קרתה התקלה, היא היתה העובדת שהיתה צריכה לשבת ולאסוף את האריזות." (הדגשות שלי ר.ש.)
30.בנסיבות אלו, אני קובעת כי הוכח שבנוסף לכך שהנתבעת אפשרה עבודה במכונה ללא מיגונים, הייתה במכונה גם תקלה. יובהר, כי בנסיבות שהוכחו לפני, הרי שגם אלמלא מצאתי שאירעה תקלה במכונה, הייתי מילא מגיעה לאותה מסקנה, בדבר אחריות הנתבעת להתרחשות התאונה.
31.לטענת הנתבעת, המכונה עצמה נרכשה ממפעל "איליג" הגרמני כשהיא מצוידת מלכתחילה בהגנות ובגידורים כנדרש. המכונה הופצה בארץ ותוחזקה באמצעות חברת "אורבומט", שהייתה נתבעת בהליך זה, ולימים- ההליך כנגדה נמחק. לשיטת הנתבעת, ככל שיתברר כי הייתה בעיה במכונה- הרי שהאחריות לכך מוטלת לפתחה של חברת "אורבומט", ומשהחליטה התובעת למחוק גורם זה מכתב התביעה, עליה לשאת בחלקה.
32.אין בידי לקבל את טענת הנתבעת. ידוע כי מחיקת התביעה כנגד "אורבומט" נעשתה לנוכח מצבה המשפטי, בשל היותה חדלת פירעון ובהליכי פירוק. לא רק זו אף זו. ממילא, האחריות לתקינות פעולת הציוד במפעל, נהלי העבודה עמו, הדרכת העובדים, הפיקוח על עבודתם עם המכונות- על כתפי הנתבעת. לו ביקשה האחרונה לדייק בהליך המשפטי, הרי שפתוחה הייתה בפניה הדרך לשקול הגשת הודעה לצד שלישי (ככל שהמצב המשפטי של האחרונה היה מאפשר זאת). משבחרה שלא לעשות כן, הרי שהתביעה מופנית כלפיה כמעוולת יחידה.
אופן קרות התאונה
33.מכל האמור עד עתה, הרי שגרסת התובעת לאופן קרות התאונה לא נסתרה ונשארה עקבית לאורך ההליך. בחקירתה (עמ' 16 לפרוט') חזרה התובעת על האמור בתצהירה:
"ש: ספרי מה קרה
ת: היה לחץ, הדלתות היו פתוחות כדי שאספיק לעזור לאנשים אז הייתי חייבת לעשות קופסאות עד הסכין בשביל לסחוט זמן לעזור לאנשים. רצתי ממכונה למכונה. ופעם אחת כשהגעתי עד הסכין, הסכין עולה ידעתי שיש לי 20 שניות, שמתי יד 1 2 3 4 , 20 שניות זה הרבה זמן, אני יודעת שיש לי את הזמן לקחת את קופסא מתחת לסכין ובאותו רגע הוא דופק פעמיים."
הנתבעת לא זימנה לעדות את העובד הנוסף שהיה באותו זמן במשמרת והסתפקה בנימוק כי אינו עובד שלה יותר.
אני קובעת איפוא שהתובעת עמדה בנטל להוכיח את אופן קרות התאונה כפי שצוטט לעיל מפיה.
הנתבעת לא ערכה לתובעת הדרכות בטיחות
34.לטענת התובעת בס' 18-17 לתצהירה, היא לא עברה הדרכות או הנחיות לעניין בטיחות העבודה עם המכונה. גם מר י.נ העיד, בס' 6 לתצהירו, כי לא עבר הדכות בטיחות.
35.מר א.מ, ציין בס' 9 לתצהירו כי עובדי הייצור עברו הדרכות בטיחות בעבודה, וכי בין היתר הובהר על איסור פתיחת דלתות. בחקירתו בבית המשפט נשאל בעניין זה (עמ' 31) כדלקמן:
ש.עשיתם איזשהו שינוי רדיקלי מיד אחרי התאונה הזו, נכון, הכנסתם קצין בטיחות – תרחיב טיפה. אתה יכול להראות לי, להוכיח לי, להראות לבית המשפט, הוראות בכתב שנתתם לתובעת לפני התאונה?
ת.אין עובד, אם תשאל אותי אם משהו כתוב, אני לא יודע אם אמצא. אין עובד בואקו פק שלא קיבל הנחיית בטיחות לפני שמתחיל לעבוד, אם זה ביחד עם כל העובדים באולם הישיבות ובאופן אישי ליד המכונה, זה המוטו שמדריך אותנו, אותי לפחות 32 שנה. אין עובד בואקו פק שלא קיבל הדרכה לפני שהוא נכנס לעבוד. זאת אני אומר בוותק של 32 שנה. " (הדגשות שלי ר.ש.)
36.עובד הנתבעת- מר מ.ב , בחקירתו בעמ' 23 לפרוטוקול, העיד כדלקמן:
ש.אתה מדבר על הדרכות. מתי קיבלת הדרכה?
ת.הדרכות עד לפני שקרה המקרה מנהל העבודה שלנו היה מעביר לנו. הוא לא איזה איש בטיחות אבל דברים בסיסיים. אם מישהו היה מגיע לעבודה אז דברים חשובים מאד וכל הזמן יש לנו הדרכות כאלה, אסור להתקרב לדלות, בתור פועל אתה מוציא פסולת. יש תקלה – יש ממונה. מאז המקרה יש לנו קצין בטיחות שהוא ישנו שהוא כל פעם אפילו שאנחנו יודעים עושה לנו רענון, כל פעם יש לנו הדרכות של כיבוי אש, אנחנו נכנסים לתוך האוטו לרבע שעה על פציעות. "
37.התרשמתי מעדותם של שני עדי הנתבעת, כי לא נעשו לעובדים הדרכות העונות להגדרת "הדרכות בטיחות". קודם לתאונה לא היה לנתבעת קצין בטיחות ולא בוצעו ריענונם. התובעת לא הציגה כל ראיה להוכיח כי ביצעה לעובדיה הדרכות בטיחות קודם למועד התאונה.
היעדר פיקוח
38.הנתבעת לא הוכיחה כי במפעל היה פיקוח על שמירה של נהלי עבודה ונהלי בטיחות. חמור מכך, מעדותו של מר א.מ עולה בבירור כי עבודת המפעל בשעות הערב נעשתה ללא כל פיקוח, ראו בעמ' 32 לפרוטוקול כדלקמן:
"ש.תופעה כזו שהם עובדים עם דלתות פתוחות ראית?
ת.לא כשאני בשטח. ייתכן, אחרי שאני הולך בשעה חמש והחבר'ה ממשיכים לעבוד במשמרת שנייה, אין לי מושג. לא יכול לענות על זה. "
הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה להימצאותו של גורם מפקח במפעל למשך משמרת שלמה.
הימנעות הנתבעת מלדווח על התאונה
39.הוכח ע"י התובעת כי הנתבעת לא דיווחה על התאונה למשרד העבודה ומטבע הדברים- זו לא נחקרה (נספח א' לתצהירה) .
40.הימנעות הנתבעת מכך, חמורה בעיני, ולטעמי- יש בה כדי לתמוך בטענת התובעת, כי מטרתה הייתה להסתיר את המתרחש במפעל.
41.אם לא די בכך, נציג הנתבעת מר א.מ הגדיל והצהיר בס' 14 לתצהירו כי משרד העבודה ביקר במפעל לאחר התאונה, בדק את המכונה ואישר את המשך עבודתה. בחקירתו בבית המשפט התבקש להציג אישור בכתב על כך אולם כזה לא היה בידיו. בהמשך אף נחקר ביחס לנספח א' שפורט לעיל והשיב כדלקמן (ר' עמ' 30 לפרוטוקול):
"ש.אני מציג בפניך מכתב של משרד העבודה, נספח א' לתצהיר התובעת, שלא הייתה הודעה על התאונה ושלא נחקרה על ידי מפקח העבודה, ואיך אתה כותב בתצהירך את מה שאתה כותב בסעיף 14? מסעיף 14 אני מבין שהייתה חקירת משרד העבודה ואני מציג לך אישור שלא רק שלא הייתה חקירה, אלא למשרד העבודה לא הודעתם על התאונה. ת.לא זכור לי דבר כזה, ולדעתי אם המשטרה מעורבת, מן הראוי שגם משרד העבודה אבל אני לא זוכר. "
42.הנתבעת הצהירה לבית המשפט כי דיווחה למשרד העבודה אודות התאונה. בפועל הוכח כי משרד העבודה לא קיבל דיווח ולא ידע אודות התאונה.
שאלת החבות- סיכום ביניים
43.מכל האמור- הוכח כי התובעת עבדה במפעל הנתבעת תחת לחץ ובהיעדר כוח אדם מספיק. במסגרת תנאים אלו, נאלצה לעבוד על מספר מכונות במקביל ולייעל את עבודתה תוך הסתכנות בפציעה, כפי שבסופו של דבר אירע בתאונה נשוא התובענה; הוכח כי המכונה עליה עבדה התובעת הייתה ללא מיגונים ופעלה באופן שסיכן את העובדים וזאת בידיעת הנתבעת ובהיעדר פיקוחה על הנעשה במפעל. הוכח כי במכונה הייתה תקלה במועד התאונה, באופן שהסכין ירדה פעמיים ברצף. הוכח כי הנתבעת לא ביצעה הדרכות בטיחות כנדרש ולא דאגה לרענן הנחיות לעובדיה.
הנתבעת התרשלה באופן ניהול המפעל בכלל ובמועד התאונה בפרט. רשלנותה של הנתבעת היא אשר הובילה לעצם קרות התאונה.
אשם תורם
44.ערב שמיעת הראיות, ולבקשת הצדדים, נעשה נסיון לשקול, להעריך, ולשקלל את הסיכונים והסיכויים הקשורים בטענות הצדדים- הן בשאלת החבות והן בשאלת האשם התורם, כמו גם הנזק- על יסוד התצהירים, טרם חקירת העדים ועל בסיס הנחות שונות ועוד. לאחר שנשמעו הראיות, התבררה תמונה שונה, בחלק מעניינים אלו.
45.לטענת הנתבעת-יש לזקוף לחובת התובעת אשם תורם של 100%. התובעת הושיטה את ידה מתחת לסכין וכאשר זו ירדה- פצעה אותה. לשיטתה- לא מקרי הוא, כי התובעת הינה העובדת היחידה שאירעה לה דבר כזה במפעל הנתבעת, בו מועסקים עובדים רבים, משך שנים רבות. מדובר במעשה שאדם סביר לא היה עושה, התובעת ידעה היטב שאסור לה להכניס את ידה מתחת למכבש- ומה התוצאות העלולות להתרחש בביצוע פעולה מסוכנת ובלתי אחראית. התובעת ובעלה מודים בחקירתם כי הדבר אסור. התובעת הסתכנה מרצון. לשיטתה - בחיוב המעביד על מעשה וחסר אחריות יש משום מסר כי לפיו אנשים בוגרים לא צריכים לשאת באחריות על מעשיהם ואינם חבים בחובת זהירות.
לטענת התובעת - מנגד, אין מקום להטיל עליה אשם תורם ויש להטיל אחריות מלאה על הנתבעת. הנתבעת היא אשר נטרלה את הסנסורים במכונות. התובעת נאלצה לעבוד בעומס ובלחץ ולסייע למכונות נוספות. התובעת הייתה בטוחה כי יש לה 20 שניות להספיק ולמשוך את התבנית עד לירידה חוזרת של הסכין. התובעת רצתה לשמור על מקום פרנסתה ופעלה בהתאם להוראות המעביד.
46.כפי שנקבע לעיל בהרחבה, הנתבעת התרשלה כלפי התובעת, וכתוצאה מכך אירעה התאונה. התובעת, כפי שיפורט בהרחבה בפרק העוסק בשאלת הנזק, מדובר בפועלת יצור, במדינה אליה עלתה בגיל 29, ללא מקצוע רלבנטי, ובמשך כ- 12 שנים לא ביססה אופק תעסוקתי אחר מאשר כזה הכרוך במאמץ פיזי, יצרני. כשלוש שנים עובר לתאונה, לראשונה מאז עלייתה- מצאה מקום עבודה שבו עלה בידה לאחוז לאורך תקופה ממושכת, אשר שימש כמקור פרנסה לה ולמשפחתה, שכמה מהם עבדו או עובדים עבורו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהסכנה אותה נטלה על עצמה שעה שהכניסה את ידה תחת סכין המכונה. גם אם חשבה שעומד לרשותה פרק זמן של 20 שניות, או אחר, גם אם חששה שלא תספיק לאסוף את כל התבניות, ובהינתן הנחת המוצא כי פעלה עבור אינטרס המעסיקה לביצוע העבודה במהירות, הרי שאינטרס זה מקפל בתוכו גם את השאיפה לשלום ובטחון העובד. כאישה בוגרת, בעלת תואר בהוראה מארץ מוצאה, כעובדת ותיקה- היה עליה להפעיל שיקול דעת, להבין את גודל הסכנה שהיא נוטלת על עצמה באופן בו פעלה, לנהוג תחת אחריות ולדאוג גם לבטיחותה .
בנסיבות העניין, לאחר איזון בין האינטרסים והשיקולים השונים- ראיתי לפסוק לחובת התובעת אשם תורם בשיעור של עד 10% לעצם קרות התאונה.
דיון והכרעה בשאלת הנזק
כללי:
47. התובעת- ילידת 30.4.1970, עברה תאונת עבודה נשוא התביעה דנן ביום 3.2.11. במועד התאונה היתה התובעת כבת 41 שנים, וכיום היא כבת 47 ושלושה חודשים.
בעקבות התאונה - נפגעה כף היד הימנית שלה, הדומיננטית. עקב כך ובין היתר- נקטעו האגודל ( קטיעה מלאה בגובה הציפורן), אצבע 2 (קטיעה מלאה בגובה גליל מקורב), אצבע 3 (קטיעה מלאה בגובה המפרק הבין גלילי המקורב), אצבע 4 (נגרם חתך אלכסוני בגליל מרוחק והוסרה שארית הציפורן).
הנכות הרפואית :
48. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם. לנוכח הפער בין חוות הדעת, מונו מומחים מטעם ביהמ"ש שקבעו נכות רפואית, כדלקמן:
ד"ר יעקב פעילן- בתחום האורתופדי: פירט בחוות דעתו את הפגיעה, את מהלך הניתוחים שהתובעת נדרשה להם, טיפולי השיקום, בין היתר על ידי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק כולל שימוש בסדים יעודיים .
בהמשך, התייחס המומחה ד"ר פעילן למצבה של התובעת והעריך את נכותה היציבה ביד הימנית השלטת, בגין הפגיעה באצבעות הנ"ל בשיעור משוקלל של 44% נכות יציבה, בהתאם לפירוט שבחוות הדעת. עוד ציין שאין בתקנות המל"ל סעיפים התואמים במדויק למצבה של התובעת, וכי לאור פרטי הפגיעה, יש מקום להעניק נכות לפי סעיף של קטיעת אצבע ללא עצם המסרק.
בנוסף- התייחס ד"ר פעילן לחוות הדעת של מומחי הצדדים, והסביר מדוע לדעתו אין לקבלן.
פרופ' שמואל פניג- בתחום הפסיכיאטרי: ציין בחוות דעתו בפרק המסקנות, כדלקמן:
"יש היסטוריה של הפרעה נפשית קודמת שעברה רמיסיה מלאה ולא עדות לנכות קודמת. האירוע התאונתי היה טראומטי וסביר שהתפתחה הפרעה בתר חבלתית או הפרעה חרדתית מרכיבים פוסט – טראומטיים. יש שיפור מתמיד בסימפטומטולוגיה ובעקבותיה גם שיפור בדרגת הנכות, נכות אם כי נזקקת לטיפול תרופתי קבוע ומפעם לפעם החמרה סימפטומטית שחולפת. אני מעריך את נכותה הזמנית בשנה הראשונה שלאחר התאונה ב – 30% לפי 34 ב' 4 לתקנות הביטוח הלאומי, נכותה בשנתיים שלאחר מכן ב 20% לפי 34 ב' 3 לתקנות הביטוח הלאומי ואת נכותה הצמיתה בעקבות התאונה ב 10% לפי 34 ב' 2 לתקנות הביטוח הלאומי".
49. הצדדים נמנעו מלזמן את המומחים לחקירה ואף לא שלחו אליהם שאלות הבהרה.
לאחר בחינת כל חוו"ד, בראי כל המצוי לפני ובנסיבות העניין, אני קובעת שחוות הדעת לא נסתרו.
בהתאם לכך, נכותה הרפואית של התובעת, על פי חוות דעת המומחים מטעם ביהמ"ש, עומדת על 49.6% ובמעוגל – 50% אחוזים .
הנכות התפקודית:
50. מטעם התובעת העידו בהקשר זה היא עצמה, בעלה, ובתה. לדבריהם- עובר לתאונה, עבדה התובעת בעבודות ניקיון, כעובדת מעדניה, וכפועלת יצור אצל הנתבעת במשך כ 3 שנים עד לתאונה. הנכות האורתופדית כמתואר לעיל, נגרמה בידה הימנית הדומיננטית. התובעת מתארת בתצהיר עדותה הראשית את הקושי הפיזי והנפשי שהיא חווה, מתלוננת על קשיי תפקוד, לנוכח המגבלה הקשה ביד הדומיננטית, מחרדות, דיכאון, קשיי שינה וירידה ביכולת ריכוז וזיכרון בגין ההפרעה הנפשית. נכון למועד עריכת התצהיר, סיפרה התובעת כי היא חוששת שנפלטה לגמרי ממעגל העבודה. מתייחסת למגבלותיה בחיי היומיום ולתלות שלה בזולת בטיפול אישי ובמשק הבית, בתקופת ההחלמה והשיקום ועד היום (סעיפים 26, 27, 32, 33 – 34 ועוד). בכל הנוגע לגיל פרישה, טוענת התובעת כי הייתה ממשיכה לעבוד במפעל עד גיל 70.
51.לקראת מועד שמיעת הראיות, עידכנה התובעת כי בחודש 11/15 היא הצליחה למצוא עבודה ב 40% משרה כמדריכה במועדון חברתי בעמותת "אנוש", אך פוטרה, לטענתה- בנימוק שאינה מתאימה. עוד השלימה התובעת, בישיבת ההוכחות, כי מזה כשבוע וחצי שהיא עובדת כקופאית בסופר, אך טענה שבמהלך שבוע העבודה החולף, כבר נזקקה לחופשת מחלה עקב מצב היד. התובעת העידה בהקשר זה שהיא מבצעת את כל הפעולות היומיומיות עם יד אחת, היד הבריאה, שמתחילה לכאוב גם כן, עקב העומס הכפול שמופעל עליה. לשיטתה- אין להסתמך על כך שתוכל להמשיך בעבודה כקופאית לנוכח מצבה (ראו למשל בעדות התובעת ובעלה, פרוטוקול הדיון מיום 20.2.18, עמ' 4 , ש' 22 - 23, עמ' 6 ש' 3 - 4, עמ' 13 ש' 14 - 24).
52.טוען ב"כ התובעת- כי בשים לב לכך שלא עבדה במשך מספר שנים, השתלבה לאחר מכן ב 40% משרה, בעבור כ 30% משכרה עובר לתאונה (עמ' 14 ש' 35 לפרו') ועוד, הרי שיש לקבוע נכות תפקודית גבוהה מהרפואית וגיל פרישה של 70 שנה ואף מפנה בהקשר זה לעדות מנציג הנתבעת, בעמ' 24 סיפא לפרוטוקול). עוד טוען הוא, כי מדובר באישה חרוצה שאומנם החליפה מספר מקומות עבודה בטרם הגיעה לעבודה אצל הנתבעת 1, אך מפנה לכך שתמיד עבדה בעבודות פיזיות קשות כדי להתפרנס בכבוד וכי גם התמידה בעבודתה אצל הנתבעת 1 במשך 3 שנים עד לתאונה. לשיטתו, יש לקבוע כי הנכות התפקודית עומדת על 75% והוא מפנה בהקשר זה גם להפעלת תקנה 15 על ידי המל"ל (הגם שעובדה זו, יש לציין, אינה מחייבת).
53.ב"כ הנתבעת- מנגד, סבור שבהעדר ראיות מיוחדות- יש לדחות את טענות התובעת בדבר גיל פרישה שונה מהקבוע בדין.
עוד טוען הוא, שאין לראות בנכותה הנפשית של התובעת נכות תפקודית. לשיטתו- ההיפך הוא הנכון, אי עבודה לכשעצמו , הוא שגורם לה לדיכאון, וכך היה גם לפני התאונה. משחזרה לעבוד, שאין לייחס תפקודיות לנכותה הנפשית.
בנוסף, טוען ב"כ התובעת, כי עברה התעסוקתי של התובעת לא היה יציב, כי דווקא הפגיעה בתאונה "פתחה בפני התובעת אפשרויות עבודה חדשות והצניחה אותה לכיוונים חדשים", מקום שעבודתה הקודמת לא הייתה מספקת מבחינתה וכי לנוכח השתלבותה בעבודה, כמתואר לעיל, הרי שיש להסיק שתמשיך ותעבוד כל חייה וכל עוד באפשרותה לעשות כן.
54. אין בידי לקבל את גישת ב"כ המלומד של הנתבעת בשאלת ההשלכות התפקודיות שיש לתאונה על מהלך אפשרויות התעסוקה של התובעת, ובכלל. התובעת העידה (סעיף 27 לתצהירה) כי עובר לעלייתה לישראל בשנת 1999, היא למדה הוראה, אך לא עסקה בכך בישראל, עקב קשיי שפה והעדר ניסיון. שוכנעתי כי התובעת עבדה בכל עבודה שמצאה, בעבודות משק בית, ייצור וכו', תחת קשיי קליטה והשלכות קשיי שפה ותרבות מובנים, כדי להתפרנס בכבוד. אין לזקוף לחובתה, בנסיבות העניין, את חוסר היציבות התעסוקתית. מדובר בפרק זמן של כ- 12 שנה שבהן עבדה בחריצות וקשה להניח שכיום, בגיל 47.5, תצליח להשלים/להמיר תעודת הוראה מארץ מוצאה לכזו המוכרת במדינת ישראל, ולעבוד כמורה. מדובר בנכות משמעותית ביד הדומיננטית, אצל מי שקשת העיסוקים הפתוחה בפניה היא עבודת כפיים ואליה מתווספת נכות נפשית, גם אם לא משמעותית. עם זאת, מבלי חלילה להקל ראש בפגיעות הקשות, הקטיעות שנדרשו ועוד כמתואר בחוו"ד, נתתי את הדעת לכך שכל הנכות האורתופדית מרוכזת בכף היד, ולא על פני כמה איברים.
אני דוחה את הטענה כי התאונה "שיפרה את סיכוייה ומצבה במישור התעסוקתי".
ברי כי תגיע לכל ראיון עבודה מתוך עמדת נחיתות ביחס למי שאינו לוקה בנכות דומה. במאמר מוסגר, אעיר שאני מניחה כי טענת ב"כ הנתבעת בדבר קיומו של תואר בפסיכולוגיה- בטעות יסודה, וממילא אין לכך תשתית בחומר הראיות.
55. מהראיות עולה כי בפועל, לאחר שהתמידה בעבודתה אצל הנתבעת במשך כשלוש שנים עובר לתאונה, הרי שלאחריה- התובעת נפלטה למשך פרק זמן ממושך ממעגל העבודה, וכשהשתלבה בעבודה כמדריכה בעמותת אנוש, רק בחודש 11/15, היה זה בעיסוק אחר לחלוטין, כמדריכה, בשכר נמוך משמעותית, ואף עבודה זו הסתיימה. הנתבעת משליכה יהבה על משרה חדשה של קופאית בסופר, שמצאה לה התובעת ממש ערב ישיבת ההוכחות, ומתייחסת אליה כאילו משכת עד היום, דבר שאין לנו מידע לגביו ואין להתעלם מנכותה האורתופדית המשמעותית ביד הדומיננטית. לא נעלם מעיני כי בתקופות שונות השתכרה התובעת סכום נמוך בכ- 70% משכרה עובר לתאונה. עם זאת, לא שוכנעתי כי נמנע ממנה להשתכר יותר בעבודות אחרות; לא הובאו לפני נתונים ביחס לפנייה מצידה, אם בכלל, לשירות התעסוקה למוגבלים, לשיקום מקצועי ותוצאותיהם וביחס לניסיונות להשתלב במעגל העבודה במהלך השנים; אשר לטענות שעניינן עדויות מעסיקים- אכן, התובעת לא העידה מטעמה את המעסיק במקום העבודה הנ"ל ממנו פוטרה אך לא מצאתי שיש בכך כדי לפגוע בפסיקת הפיצוי המגיע לה, שהרי ממילא מדובר במשרה חלקית, שהשכר בה לא היה גבוה במיוחד. אף אין לזקוף לחובתה את אי זימונו לעדות של נציג משופרסל, שם החלה לעבוד ערב ישיבת ההוכחות. גם אם יסבור מי שיש לה סיכוי להתמיד בעבודה חדשה זו, ברי בעיני שזימון ממונה היה עלול לסכל אפשרות זו. ראיתי להוסיף, כי למרות שאין לדעת מה מצבה התעסוקתי כיום, הרי שאין דרך אחרת להערכת עתידו של נפגע בהליך מהסוג דנן. אומדן סיכוייו לעתיד של אדם ניזון מנתוני עבר, ניסיון חיים, הנחות, חששות ותקוות, ובנסיבות ענייננו, הנתונים מביאים לכך שהנכון יהא לעשותו על דרך האומדן הגלובלי, אך לא במנותק משיעור ומהות הנכות הרפואית , בידה הדומיננטית של התובעת.
56. מכל האמור, לאחר ששקלתי ושקללתי את מכלל המצוי לפני, ראיתי להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על שיעור דומה לנכות הרפואית, בכפוף להערות דלעיל ותוך יישום ההשלכות בכל ראש נזק רלבנטי.
חישוב הנזק
57. נזק לא ממוני בגין כאב וסבל:
בשים לב לשיעור הנכות המשמעותי, מהלך הריפוי וההחלמה, מרכיבי הנכות בכף היד הדומיננטית שלוש מתוך אצבעותיה עברו קטיעה מלאה, והרביעית היא החלקית, כמפורט בחוות דעת המומחה לתחום האורתופדי, הנכות הנפשית והשלכותיה, ולאחר שהתרשמתי מעדות התובעת, ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, על הסך של 280,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.
58. הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות:
לאחר שבחנתי את כלל הנתונים, שוכנעתי כי יש לפסוק בראש הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות, לעבר ולעתיד- פיצוי על דרך האומדן הגלובלי, תוך יישום כמובן של ההשלכות המתבקשות של הנכות הרפואית והתפקודית בענייננו. למעלה מן הדרוש, הגם שלנוכח העובדה שהחישוב אינו אקטוארי- דומה שהדבר מתיתר, ראיתי להתייחס בקליפת אגוז לטיעוני הצדדים בענין ההיוון שיש להשתמש בו לצורך חישוב הפיצוי לעתיד. שיעורו כיום, בהתאם להלכות ביהמ"ש העליון , עומד כיום על 3% , כפי שנקבע בעבר הרחוק, על יסוד הערכה כלכלית בדבר יכולתו של הנפגע להשקיע את כספי הפיצוי. סוגיית חישוב שיעור ריבית ההיוון לעתיד, התעוררה לאחר כניסת התיקון לתקנות המל"ל לתוקפו ביום 1/10/17 והורדת ריבית ההיוון ל- 2% . עלתה השאלה כיצד יש לחשב את שיעור ההיוון לנפגע במסגרת תביעת נזיקין והאם יש צורך לעשות אבחנה במקרה בו בדובר בתאונת עבודה, שבה יתבקש ניכוי גימלאות המל"ל. שאלה חשובה זו מעסיקה את בתי המשפט לאחרונה וקיימת בה מחלוקת פוסקים, אך עניין זה טרם הוכרע ע"י בית המשפט העליון וגם המחוקק טרם אמר את דברו, כך שגם אלמלא מצאתי לפסוק בענייננו על דרך האומדן הגלובלי, איני משוכנעת שהיה מקום, בנסיבות שפורטו ואף בהעדר חוות דעת כלכלית מטעמה של התובעת, לסטות מההלכה המחייבת. לנוכח האמור לעיל, בהתחשב במהלך הרפואי שכלל ניתוחים וטיפולים בתחום האורתופדי, על פי לוח הזמנים המפורט בחוות דעתו של המומחה בתחום האורתופדי ד"ר פעילן, נכות זמנית למשך שנתיים בשיעור של 20% בתחום הנפשי, כמפורט בחוות הדעת של פרופ' פניג, עיסוקה של התובעת, השכלתה, שיעור שכרה עובר לתאונה ומאז, שוויו להיום, לצורך חישובי עבר ועתיד, כלל העדויות והראיות שהובאו ויתר נתונים הצריכים לעניין - ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסדי שכר והפגיעה בכושר ההשתכרות שלה, כדלקמן:
בגין העבר: סך של 463,000 ₪ (במעוגל). הסכום כולל את המגיע בגין רכיב אובדן ההפרשות לפנסיה והוא נכון למועד פסק הדין.
אשר לפגיעה בכושר השתכרות לעתיד: בניגוד לציטוט החלקי שבסיכומי ב"כ התובעת ביחס לכמות העובדים שעברו את גיל פרישה במפעל הנתבעת 1, הרי שבהמשך דבריו של עד הנתבעת 1- הבהיר שמדובר רק בשני עובדים: נהג המפעל שעבר בשנה את גיל הפרישה, ועובד נוסף שעבר את גיל 67 חודש ימים בלבד לפני מועד העדות (עמ' 24 סיפא עד עמ' 25 רישא). לא מצאתי איפוא לסטות בענייננו מגיל הפרישה החוקי.
מכל האמור- אני מעמידה את הפיצוי לתובעת עד סיום תוחלת חיי העבודה שלה, על דרך של אומדן גלובלי, תוך התחשבות במגיע על פי הפסיקה בגין רכיב אובדן ההפרשות לפנסיה- על סכום כולל של 650,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.
59. עזרת הזולת : התובעת זכאית לפיצוי בגין עזרת בני משפחה, הן בתקופת אי הכושר הזמני, הטיפולים וההחלמה עד שנכותה הצמיתה התייצבה, וכן לפיצוי עבור עזרת זולת – משפחה או חיצונית, ככל שתבחר, מאז ולעתיד, עד תוחלת חייה.
לאחר שבחנתי את עדויות התובעת, בעלה ובתה בהקשר זה, את מסגרת הדרישה והתגובה לה, בראי הנכות ומהותה, נתוניה האישיים של התובעת- ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד גם יחד, על סכום גלובלי של 283,000 ₪, נכון למועד פסק הדין.
60. הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים: התאונה הוכרה כתאונת עבודה. התובעת זכאית להחזר הוצאותיה על ידי המל"ל. לא הוכח לפני כי נגרמו הוצאות שלא כוסו, לאחר דרישה למל"ל או בכלל. אשר על כן אני דוחה את הדרישה לפיצוי ברכיב זה.
61. סיכום ביניים וניכוי אשם תורם: סך אומדן עסקה של התובעת בגין התאונה, בהתאם למפורט לעיל, הוא 1,676,000 ₪. מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור של 10%. סך נזקה של התובעת עומד אפוא על 1,508,400 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.
62. ניכוי תקבולי המל"ל: שווי תקבולי המל"ל לניכוי, בהתאם לחוות דעת אקטוארית עדכנית שהגישה הנתבעת, כמפורט בסיכומיה: 1,000,757 ₪. היתרה, לאחר ניכוי הנ"ל: 507,643 ₪.
סוף דבר:
63. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, בגין התאונה נשוא התביעה, סך של 507,643 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין אליו תתווסף השתתפות בשכר טרחת ב"כ התובעת, בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כחוק והשתתפות בהוצאות המשפט של התובעת, בגין חוות הדעת שהוגשו מטעמה, וחוות דעת מומחי ביהמ"ש, וכן החזר בגין אגרה ששולמה בפתיחת התיק. כל זאת – בהתאם לקבלות שתומצאנה לב"כ הנתבעת, בתוך 7 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי ב"כ התובעת. פסק הדין ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלתו במשרד ב"כ הנתבעת, שאם לא כן – יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.
המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ו' אב תשע"ח, 18 יולי 2018, בהעדר הצדדים.
