זאת ועוד, העד מר קורין, אף ציין כי לעובדים ניתן ציוד מגן (עמ' 93 ש' 19-32) עקב סכנת נפילות, אך לא הובאה בדל ראיה לכך שאכן סופק ציוד כזה, ולראיה התובע עבד באותו היום ללא קסדה, ועל כך אין חולק.
אפילו אכן סופק ציוד מגן, הרי אין די בכך, אלא על הנתבעת להראות כי לתובע נתנו הנחיות להשתמש בציוד המגן, כי הוראה זו נאכפה ויושמה על ידי העובדים וכי התבצע במקום פיקוח לוודא יישומן.
העד, מר קורין, העיד כי אי אפשר לאכוף שימוש בציוד המגן בכל רגע נתון (עמ' 97 ש' 7-14), אולם בהיעדר עדות מנהל העבודה וממונה בטיחות או למצער עובדים נוספים, לא ניתן לדעת האם התובע הסיר את קסדתו באופן חד פעמי או כלל הוראות אלו לא נאכפו במקום, עת לגרסת התובע כלל לא סופק לו ציוד כזה.
דבריו של התובע מקבלים תימוכין בעדות מר קורין שהעיד כי בעבודה אצל הנתבעת לא היה חשש לנפילה (עמ' 94 ש' 12-14 עמ' 96 ש' 28-32), ואומנם ציוד מגן סופק כי משרד העבודה חייב זאת, אך כאמור במפעל הספציפי הזה הסיכון לנפילה היה נמוך, ואין סכנה מיוחדת מנפילה (עמ' 95 ש' 20). נתונים אלו מתיישבים היטב עם טענתו של התובע כי לא סופק לו ציוד מגן או למצער כי לא נאכפה כל הוראה להשתמש בציוד מגן ואף את הטענה כי הדרכות בטיחות הועברו כדבעי בנושא זה, שכן הלך הרוח בחברה היה כי סכנת נפילה אינה ממשית.
אומנם התובע הודה כי עמד תחת לוח מתנדנד ויכול היה לעמוד רחוק יותר (עמ' 54 ש' 1-8 55 ש' 1-8, אולם עמד על כך כי לא הוזהר מפני הסיכון שבדבר (עמ' 53 ש' 17-29, וכפי שפורט, טענתו לא נסתרה, ולא הוכח כי הועברו הדרכות בטיחות ראויות.
אף לא הוצג כל תחקיר לאחר האירוע לוודא שלא יישנה, באופן המצביע כי תחקיר כזה לא נעשה. גם העובדה כי לא הוצגו ראיות כי נערכה במקום בחינה מחודשת של נהלי בטיחות או תחקיר לוודא את אשר אירע ולמנוע הישנות המקרה, יש בה לכשעצמה להצביע על התרשלות ועל סדרי התנהלות כושלים. עצם ההימנעות מלבצע בדיקה, כאמור, מעלה את החשש שמא ביקשה הנתבעת להסתיר את הטעמים לפגיעת התובע (ראה גם: ת.א. (י-ם) 10149/06 רות רבינוביץ' נ' קניון מעלה אדומים פורסם בנבו 1.7.10).
41. יש עוד לציין כי מר קורין ניסה להשחיר את פניו של התובע ולהציגו ללא בדל ראיה כאדם אשר נחשד בגניבה מן החברה, ועל כן פוטר (ס' 8 לתצהירו). הנתבעת לא הציגה עדים אשר ראו את התובע גונב לכאורה, לא הוצגה תלונה במשטרה על אודות גניבה. מר קורין הודה בחקירתו כי לא היה עד מכלי ראשון לגניבות (עמ' 92 ש' 1-16) ועל כן מדובר בעדות שמיעה, עת כאמור עדים אשר כביכול מסרו לו מידע זה לא הובאו לעדות.
42. אף לא הוצג פרוטוקול שימוע שמטבע הדברים ודאי נערך לתובע ובו מופיעה האשמה מעין זו, במיוחד עת חובת עריכת שימוע מתחדדת כשמדובר בהאשמות פליליות (ראה לעניין זה ע"ע 415/06 דני מלכה נגד שופרסל מיום 15.7.07).
ברי, כי נתבעת אשר מתיימרת להציג עצמה כמעסיקה אשר נוהגת לפי הדין, אכן ערכה שימוע, ואם לא נערך שימוע, הרי שיש בכך חיזוק נוסף לזלזולה של הנתבעת בדין ובכלל זה בהוראות בטיחות בעבודה.
43. ועוד אציין בניסיון להתנער מאחריות אף נתפס כאמור מר קורין בסתירה משמעותית עת העיד בתצהירו כי היה עד מכלי ראשון לבעיות השמיעה של התובע, כפי שפורט בס' 7 שם טען כי הוא עצמו דיבר אל התובע בהזדמנויות שונות, והתובע ביקש ממנו לחזור על דבריו כי לא שמעם כראוי, אולם בחקירתו הודה כי רק שמע על בעיות אלו מגורם אחר ונדמה לו, כי היה רישום במקום כלשהו וכי דיברו בחברה על בעיות אלו (עמ' 92 ש' 8-16, עמ' 93 ש' 1-11). כל אלו מותירים רושם של ניסיון התנערות מאחריות למצבו של התובע. הניסיון פועל לרעתה של הנתבעת ומכרסם באמינות שניתן לייחס לגרסתה.
44. ומשכך אין מנוס אלא לקבל את טענות התובע בהקשר זה, ואני קובע כי הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובע.
ואף אדגיש כי גם בעובדה כי התובע ביצע את אותה עבודה פעמים רבות בעבר (עמ' 52 ש' 26-32) אין להעיד כי הנתבעת לא התרשלה, כי לא בכל רגע נתון מתממשים סיכונים מפניהם היה על הנתבעת להגן על התובע
45. נוכח מסקנתי לעניין ההתרשלות לא מצאתי להידרש לטענה החלופית של התובע כי התנהלות הנתבעת מהווה אף הפרת חובה חקוקה, אך דומה כי גם מנימוק זה היה מקום להטיל על הנתבעת אחריות, שכן הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי קוימו למשל ההוראות של תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט – 1999. 30).
"סטנדרט ההתנהגות אשר נקבע על-ידי המחוקק בחיקוק עשוי לשמש אינדיקציה לרמת התנהגות הנדרשת על-ידי האדם הסביר" (ראה עניין ועקנין הנ"ל בעמ' 137; כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 4114/90 בן שושן נ' ריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח (1) 415, 429 30.11.93. ההוראות המובאות לעיל מהוות אינדיקציה ברורה לסטנדרט הזהירות שהיה מצופה מהנתבעת 1 במקרה זה אשר בחרה לסטות ממנו.
אשם תורם
46. בע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לו (2) 592, 603-604 21.4.82 נקבע:
"מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מצבע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו".
באשר לייחוס אשם תורם לעובד, נקבע כי:
"נטיית הפסיקה היא להקל עם עובד בייחוס רשלנות להתנהגותו. יסודה של נטיה זו היא בעובדה שעל המעביד, אשר לו השליטה באמצעי הייצור, לדאוג לקיומם של תנאי ושיטות עבודה נאותים תוך נקיטת אמצעי הדרכה ופיקוח שיהיה בהם, ככל האפשר, למנוע נזק מעובדיו, גם כשאלה עלולים במהלך העבודה לחטא ברשלנות" [ראה: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון פ"ד מה (2) 593 21.3.91].
47. בענייננו, התובע נפגע במהלך נפילת לוח מתכת על ראשו ועל פניו מה שהביא לפגיעתו. במקרה זה נקבע לעיל כי היה על המעביד, כפי שנקבע, לנקוט צעדים כדי להקטין את הסיכון לעובדים, אך הוא לא עשה כן. לא הוכח כי לתובע ניתנו הדרכות בטיחות, ולא הוכח כי הנחיות אלו יושמו.
48. הנתבעת ניסתה לטעון כי התובע היה מודע לסיכון לעמוד תחת המנוף, והיה עליו לעמוד בצד, מה שהיה מונע את הפגיעה. התובע אכן הודה כאמור כי לו עמד בצד לא היה נפגע (עמ'54 ש' 1-8, עמ' 55 ש' 1-8) וכי לא מעסיקו הורה לו לעמוד שם (עמ' 57 ש' 22-24). עם זאת עמד על כך כי עמד תחת המנוף כדי לאזנו, ולא הוזהר מסיכון של נפילה (עמ' 53 ש' 17-29, עמ' 54 1-8, 24-32) .
49. אי לכך בנסיבות העניין ואף לאור האמור לעיל ולנוכח המגמה להקל עם העובד בייחוס רשלנות להתנהגותו הגעתי למסקנה כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 20% לקרות התאונה.
הנזק
50. ד"ר קרוננברג, מומחה אף אוזן גרון מטעם התובע, העריך את נכותו בשיעור 20% בשל חרשות באוזן שמאל לפי סעיף 72 (1) (ג), 15% בגין פגיעה וסטבולרית לפי סעיף 72 (4) ב ו-10% בגין טנטון לפי סעיף 72 (4) ד. ד”ר אנגלנדר מטעם הנתבעות העריך כי לתובע לא נותרה כל נכות בתחום האף אוזן גרון עקב התאונה.
51. זאת ועוד, מומחית מטעם התובע בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' קוט, העריכה את נכותו הנפשית בשיעור של 50% לפי סעיף 34 (ה), ואילו ד"ר פלד מטעם הנתבעות קבע כי לתובע לא נותרה כל נכות בתחום הפסיכיאטריה עקב התאונה. מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה ד"ר גרופר קבע כי התובע התאפיין במגמתיות בבדיקתו, אולם לדבריו נותרה לתובע תוך שקלול נתון זה ל- 7.5%, נכות לפי סעיף 34 ב (1-2) לתקנות המל"ל בגין הפרעה פוסט טראומתית, כאשר רק מחצית מנכות זו הוא תוצר של התאונה מושא תיק זה, קרי 3.75%.
52. מומחה מטעם בית המשפט בתחום אף אוזן גרון פרופ' יואכימס קבע כי אכן לתובע נכות בתחום אף אוזן גרון כדלקמן: 15% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72 (1) ב, 10% בגין טנטון לפי סעיף 72 (4)ד ו-20% בגין סחרחורות לפי סעיף 72 (4) ב. אולם קבע כי אין קשר סיבתי בין נכויות אלו לתאונה.
המומחה נחקר על חוות דעת אולם לא מצא לשנות מממצאיו.
53. כך, המומחה עומת עם טענת התובע כי לפני התאונה לא היו בנמצא ממצאים רפואיים התואמים הפרעות בתחום אף אוזן גרון, אובדן שמיעה, סחרור, ואף טנטון לא היו בנמצא קודם לכן, אלא לאחר התאונה, מה שלטענת התובע, מחזק את הקשר להיות התאונה מקור הפגיעה בתחום זה.
המומחה הסביר כי אין בנמצא כל תיעוד על חבלה של שבר בגולגולת במועד הרלוונטי לתאונה לא כל שכן באזור האוזן הרלוונטית, ועל כן אינו יכול לקשור ממצאים אלו אותם מצא בבדיקתו לתאונה (עמ' 16 ש' 6-17). המומחה אף הסביר כי תיעוד ממסמכים שמועדם 11 שנה לאחר התאונה ומתארים חבלה מוחית אינו מצביע כי מדובר בממצאים הקשורים לתאונה מושא תיק זה, אלא לחבלה אחרת מאוחרת יותר, שכן ייתכן כי אדם ייחבל במהלך השנים מבלי שהדבר ייתן בו אותות ויהיה מודע לכך (עמ' 16 ש' 12-18).
54. המומחה הסביר כי אכן תמוה כי לא נעשה לתובע סי.טי לאחר התאונה, ושאלה זו יש להפנות לרופאי חדר המיון, אולם רופאי חדר המיון הם שהיו אמונים לקביעת מצבו של התובע בזמן אמת, והצוות לא התרשם כי מדובר בחבלה קשה (עמ' 17 ש' 18-19).
המומחה אף ציין כי אף אם היה מוכח שהתובע סבל עקב התאונה מושא תיק זה מדמם במוח אפילו ללא שבר, לא היה בזה הכרח להוביל אותו לקבוע כי הממצאים בתחום האף אוזן גרון נובעים מן התאונה (עמ' 25 ש' 25-32). המומחה הסביר כי לא כל דמם מוביל לתוצאה כזו, והדבר תלוי בשאלה היכן נמצא הדמם, שאלת איבוד הכרה וגורמים נוספים (עמ' 23 ש' 1-10).
55. אומנם במקרה דנן, הגם כי התובע בחקירתו ציין כי איבד את הכרתו (עמ' 59 ש' 18-31), הרי הדבר נשלל במסמכים הרפואיים שצורפו לתצהירו, וממילא דבריו של התובע לא היו ברורים עת טען מחד כי איבד במקצת את הכרתו וכי התכוון כי נרדם (עמ' 59 ש' 21-23).
56. עוד עומת המומחה עם הסוגיה כי לצד הממצאים האובייקטיבים בתחום גם תלונות התובע על אודות חירשות, טנטון וסחרחורת לא הופיעו לפני התאונה, אלא באופן עקבי רק לאחריה. המומחה ציין כי תלונות לבד אינן מספיקות שכן ממצאים של חירשות ובעיות אחרות באוזן יכולות להיות פרי של מחלות אחרות לאו דווקא טראומה (עמ' 24 ש' 5-8).
57. עוד עומת המומחה עם הטענה כי השכל הישר מוביל למסקנה כי עת תלונות מתחילות לאחר התאונה ולא היו בנמצא לפניה, הרי ברי כי תלונות אלו מקורן בתאונה. המומחה הסביר כי כמומחה אינו פועל עפ"י השכל הישר, אלא עפ"י תיעוד (עמ' 26 ש' 17-27).
58. כן נשאל המומחה על אודות טענת פרופ' קרוננברג שהציג אסכולה לפיה גם חבלות קלות עלולות להוביל לאובדן שמיעה והסביר כי אומנם הדבר ייתכן, אך אסכולה זו היא חריג לכלל שנדרשת חבלה קשה לשם כך (עמ' 28 ש' 10-32).
59. המומחה חזר שוב על דבריו כי מחלות רבות ללא קשר לטראומה עלולות להוביל לנכויות מהן סובל התובע (עמ' 30 ש' 16-32, עמ' 31 ש' 1-20).
60. גם מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו, אולם לא מצא לשנות מממצאיו. הוא הסביר כי מצא אצל התובע מגמתיות מסוימת (עמ' 8 ש' 9-13) וחזר על דבריו כי מדובר בהפרעה קלה (עמ' 9 ש' 1-17 ועמ' 10 ש' 17-23). המומחה אף לא שינה קביעתו כי לנוכח היעדר קשר סיבתי בין הנכות בתחום האף אוזן גרון לתאונה רק מחצית מהנכות הנפשית שהעניק לתובע הינה פועל יוצא של התאונה (עמ' 10 ש' 17-26).
עם זאת המומחה ציין כי ככל שהמומחה בתחום אף אוזן גרון יחזור בו מקביעתו השוללת קשר בין התאונה לנכותו של התובע בתחום האף אוזן גרון או ככל שבית המשפט יבחר לקבוע קשר בין התאונה לנכות בתחום זה, הרי שיש לייחס את מלוא הנכות הנפשית ממנה סובל התובע,7.5%, לתאונה מושא תיק זה (עמ' 10 ש'31-32, עמ' 11 ש'1-11).
61. המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובע, מונו ע"י בית המשפט, ולפיכך אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.
בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט".
עם זאת,יש לזכור כי מומחה מטעם ביהמ"ש, מתמנה על מנת לעזור לביהמ"ש להבין מטריה בתחום מקצועיותו של המומחה, אולם ביהמ"ש איננו בבחינת "חותמת גומי" ואינו מאמץ באופן אוטומטי את קביעות המומחה. ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון והוא שמחליט אם לקבל את חוות דעת המומחה, כולה או חלקה.
בבר"ע 201098/98 אברהם כהן נגד אורן סבינה ואח` פסק ביהמ"ש המחוזי: "מומחה שנתמנה מטעם ביהמ"ש פועל כידו הארוכה של ביהמ"ש, אך אינו נכנס בנעליו וביהמ"ש הוא הפוסק האחרון. ביהמ"ש רשאי לאמץ את חוות-דעת המומחה, לא לאמצה או לאמץ חלקים שבה"
62. אציין כי חרף קביעתו של מומחה בית המשפט כי לא הוכח כי הנכות בתחום אף אוזן גרון הינה פועל יוצא של התאונה, אני מוצא לנכון לקבוע כי יש לייחס נכות כלשהי בתחום לתאונה מושא תיק זה ואסביר:
מומחה בית המשפט קבע כי אין ספק כי התובע סובל מנכויות בתחום אף אוזן גרון. כן ציין כי ממצאים אלו כאמור יכולים להיגרם גם ממחלה, אולם קבע כי סביר יותר כי נגמרו מחבלה, אולם אין תיעוד הקושר אותם כאמור לתאונה מושא תיק זה (עמ' 31 ש' 24-32).
63. ד"ר קרוננברג מטעם התובע נחקר אף הוא על חוות דעתו והודה כי לפי המסמכים שבנמצא התובע לא סבל מחבלה קשה (עמ' 35 ש' 1-9) ולא מצא כל תיעוד לשבר בגולגולת (עמ' 36 ש' 1-6).
עם זאת ד"ר קרוננברג אף אמר שבמקרה זה חובה היה לערוך סי.טי (עמ' 37 ש' 1-17). המומחה טען כי אומנם התובע תואר כמתחזה, אולם התלונות החלו מיד לאחר התאונה, לרבות ממצאים של חירשות (עמ' 38 ש' 1-13) ותלונות קוהרנטיות ועקביות תואמות תלונה אותנטית. ד"ר קרוננברג אף ציין כי לו התובע היה סובל קודם לכן מחירשות, סביר כי היו נמצאים תיעודים על היזקקות למכשיר שמיעה וכו', אולם אין כאמור שום ממצאים בתחום ושום בדל רמז כי התובע סבל מבעיות במישור אף אוזן גרון או הקשורות לממצאים בתחום זה (עמ' 40 ש' 1-6 עמ' 41 ש' 1-10).
64. אומנם כל תלונה על נזק ראייתי באי עריכת סי.טי או חוסר תיעוד תקין או ביצוע בדיקות נאותות היה ראוי להפנות לבית החולים בתלונה על רשלנות רפואית, אולם לאור העובדה כי אין בנמצא כל תיעוד עובר לתאונה על חירשות או ליקוי שמיעה או כל תיעוד מסוג אחר התואם את הממצאים שלאחר התאונה, כפי שציין ד"ר קרוננברג שחייבים היו להימצא במצב של חירשות קודמת, סביר בעיני כי לתאונה היה למצער חלק בהיווצרות ממצאים אלו.
65. חיזוק נוסף למסקנה זו ניתן למצוא לטעמי דווקא בדברי מר קורין אשר העיד כי התובע היה ידוע כאדם בעל בעיות שמיעה (ס' 7 לתצהירו). במצב זה היה מצופה כי תוצג ראיה לטענה זו בדמות אישור רפואי שמסר התובע או לכל הפחות כי יוזמנו עובדים שעבדו לצד התובע ומטבע הדברים היו עדים מכלי ראשון לבעיה כזו שמשפיעה על כל סובביו של האדם הלוקה בה. עצם העובדה כי הנתבעת לא מצאה לנכון להציג ולו ראשית ראיה לטענה זו מדברת בעד עצמה ומחזקת אף היא את המסקנה כי בעברו של התובע אין כל ממצא בתחום זה, מה שמחזק את המסקנה כי הפגיעה נגרמה עקב התאונה.
למעשה העד קורין אף חזר בו מדבריו הנחרצים בתצהירו על אודות בעיות שמיעה מהן סבל כביכול התובע והודה כי למעשה אינו בטוח וחושב שכן כאמור היו "דיבורים בנושא" (עמ' 93 ש' 5-9).
העד הודה בחקירה חוזרת כי למעשה שמע על בעיות השמיעה ממנהל העבודה, מר אריק אגו (עמ' 100 ש' 17-27), כך שלשיטתו לא היה עד לבעיות אלו מכלי ראשון, מה שסותר את דבריו בתצהירו שם העיד כי הוא עצמו נאלץ לדבר לתובע בקול רם עקב בעיות השמיעה שלו, וכי התובע ביקש שיגביר את קולו כי אינו שומע היטב, קרי היה עד להם בעצמו (ס' 7 לתצהיר).
66. יש לזכור כי לצד העובדה כי אין בנמצא כל תיעוד רפואי על בעיות שמיעה עובר לתאונה, התובע כבר בהיותו בית החולים ביום התאונה החל להלין על חירשות ופגיעה בשמיעה וחבלה באוזן (ראה נספח ד' לתצהירו לעיל). אינני סבור כי התובע כבר ביום התאונה החליט לבדות מליבו פגיעות ותלונות מעין אלו בהיותו נתון מכאבים וטראומת הפגיעה במטרה לקשור ממצאים קודמים לכאורה לתאונה זו, במיוחד כאמור עת אין בנמצא כל תלונה או ממצא על חירשות או פגיעות מעין אלו בעברו לתאונה. לא סביר בעיני כי התובע בחר להטעות כך את רופאיו אשר לאופי הפגיעה, ועל כן לטעמי מדובר בתלונה אותנטית.
67. לצד נתונים אלו ולאור דברי מומחה בית המשפט כי סביר יותר כי ממצאים אלו נגרמו עקב חבלה ולא מחלה, אני מוצא לנכון לייחס מחצית מהנכות הכוללת בתחום אף אוזן גרון לתאונה קרי 22.5%.
68. אי לכך אני אף מקבל את חוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה כי אם תוכר הנכות בתחום אף אוזן גרון יש להכיר אף בפגיעה בתחום הפסיכיאטריה בשיעור 7.5%. על כן נכותו הכוללת של התובע היא 28.31%.
דיון:
נכות תפקודית
69. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.
קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.
בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792, 800-801 8.6.95 נקבע כדלהלן:
"ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."
70. הנכות שנקבעה לתובע אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודו וכושר השתכרותו. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) 25/07/10. פסקה 8, אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות.
71. התובע טען כי לאחר התאונה שב לעבודתו, אולם פוטר ממה זמן קצר לאחר מכן, וכיום ולאורך השנים עבד לסירוגין בעבודות אשר הניבו שכר נמוך יותר משכרו עובר לתאונה.
72. מנגד הנתבעת שוללת טענות התובע בהקשר זה כאשר לטענתה, התובע לא הוכיח כדבעי כי התקשה במציאת עבודה לנוכח הפגיעה, ולא הוכח כי עבד באופן לא רציף עקב מגבלתו. להפך, התובע. כפי שהוכח, נוטה לעזוב מקומות עבודה עקב מאיסתו בעבודה ללא קשר לנכויותיו, ואף שב לעבודה כמנופאי לאחר התאונה ללא פגיעה בשכרו, מה שמצביע כי יכולת השתכרותו לא נפגעה. הנתבעת מוסיפה כי ממילא לתובע עבר רפואי של כאבים בברכו ללא קשר לעבודה כך שככל שהתקשה בעבודתו אין הדבר נעוץ בתאונה מושא תיק זה.
73. מחד גיסא אין ספק אם כך כי פגיעה בתחום אף אוזן גרון וכן פגיעה פסיכיאטרית יש להן השפעה על כל עבודה פיזית בה יעסוק התובע, ואין גם מחלוקת כי התובע חסר השכלה פורמלית או הכשרה בתחום מקצועי כלשהו, כך שטיב העבודות הפתוחות בפניו הן עבודות פיזיות.
74. מאידך גיסא לא הוכח כי במקרה הספציפי מושא תביעה זו נכותו של התובע נתנה אותותיה על כושר השתכרותו באופן אותו מתאר.
75. ראשית, התובע שב לעבודתו בתפקיד דומה לזה עבד בו קודם זמן מה לאחר התאונה (ס'10-11 לתצהירו, עמ' 64 ש' 17-22) ובאותו היקף משרה (ס' 8 לתצהיר מר קורין) ופוטר גם לשיטתו לא עקב נכויותיו אלא עקב העובדה כי הסתכסך עם מעסיקו על רקע העובדה כי הגיש תביעה משפטית כנגד החברה. הוא אף הודה כי עסק עת שב לעבודה בעבודה פיזית בתליית חלקים על השטנגה (עמ' 65 ש' 1-5), ולא שלל טענת הנתבעת כי שב לאותו היקף משרה.
76. התובע אף העיד כי לאחר התאונה ופיטוריו הועסק בעבודות פיזיות של ניקיון (ראה ס' 10-11 כאמור), אולם התקשה בעבודה זו עקב אבק שהפריע לו (עמ' 72 ש' 16-31) כאשר אין מחלוקת כי אין מדובר בקושי הנעוץ בתאונה מושא תביעה זו. התובע העיד כי עזב עקב שינוי בבעלות על החברה וללא קשר לתאונה מושא תביעה זו (עמ' 73 ש' 1-5).
77. זאת ועוד, התובע הודה כי עבד לאחר מכן כסדרן, אולם פוטר כי החלו להופיע לו סחרחורות (עמ' 74 ש' 15-30). תשובתו כי החלו להופיע אצלו סחרחורות לא תואמות את ממצאי מומחה אף אוזן גרון כי סבל מסחרחורות כבר מיום התאונה באופן תדיר עת התובע מתאר כי לפתע החל לסבול מסחרחורת במקום עבודה זה. כך שהקשר בין סחרחורות אלו לנכותו של התובע אינו ברור או מוכח כדבעי.
78. התובע אף לא הציג מסמכים מרופא תעסוקתי לפיהם עליו לעבוד משרה חלקית בלבד כפי שטוען היום, והודה כי כלל לא טרח לבקר אצל רופא תעסוקתי (עמ' 82 ש' 16-19).
79. היה אף בהחלט מצופה כי התובע יזמן לעדות מעסיקים פוטנציאלים או כאלו אצלם ניסה התובע לעבוד על מנת שיעידו כי התובע לא התקבל לעבודתו, לא יכול היה לעבוד במשרה מלאה או לא יכול היה להתמיד בה מחמת מצבו, ולמעשה הודה כי נוהג להחליף מקומות עבודה רבים כי מואס בהם (עמ' 78 ש' 27-32) וכך אף מסר לד"ר גרופר (עמ' 2 לחוות הדעת בחלק "תולדות העבר").
80. לתובע אף עבר רפואי של כאבים בברך בעטיים נזקק לכדורים, מה שברי כי משפיע אף הוא על תפקודו (עמ' 82 ש' 1-15).
81. יש לציין כי במקרה של התובע אך לא הופעלה תקנה 15, מה שמעיד כי הנכות לא הסבה לתובע פגיעה תפקודית כנטען על ידו (מסמכי המל"ל נספח ח לתצהיר התובע).
82. עם זאת כאמור אין ספק כי מכלול פגיעותיו של התובע נותנים בו אותותיהם, ולדבריו מתקשה כאמור בעבודתו עקב סחרחורות, שלמרות הנאמר לעיל הן למצער באופן מסוים פועל יוצא של התאונה. התובע העיד כי היום עובד חצי משרה עקב תרופות שנוטל בשל סחרחורות מהן סובל, ולא ניתן לשלול כי נכותו היא שתרמה למצער ולו חלקית למצבו לצד קשיי שינה וקשיים בתחום הנפש, כאשר אין מחלוקת באשר לנכותו זו (עמ' 80 ש' 1-20)
83. לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים הנ"ל מצאתי כי יש מקום, לטעמי, להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 15%.
הפסד השתכרות לעבר:
84. לטענת התובע, יש לחשב את הפסדיו על בסיס הפער בין ממוצע שכרו לאחר התאונה 2,500 ₪ לשכרו הממוצע עובר לתאונה משוערך להיום 7,410 ₪ לשכרו עובר לתאונה, פער שעומד על 4,910 ₪.
85. מנגד, הנתבעת טוענת כאמור כי ממילא התובע לא עבד באופן רציף אף לפני התאונה וחזר לעבודתו לאחר התאונה ללא כל הפסד שכר, מה שמצביע כי יכולת השתכרותו לא נפגעה, כך שככל שספג הפסדים הם אינם פרי תאונה מושא תיק זה. זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על 4,658 ₪ בלבד. הנתבעת מציעה פיצוי בסך 6,987 ₪ המשקף היעדרות מהעבודה למשך חודש וחצי.
86. מחד גיסא התובע כאמור שב לעבודתו עובר לתאונה באותו היקף ועבד שם בתפקיד פיזי עד לפיטוריו ללא קשר לנכויותיו, מה שמצביע כי אכן תפקודו לא נפגע. גם לאחר מכן עבד עבודות פיזיות, ולא הובא שום עד לתמוך בטענותיו אלו על קשיים בעבודתו. התובע אף לא התמיד בעבודה זו או אחרת עובר לתאונה ולתאונה, ואף לא הוכיח כי מצבו לא מאפשר לו לעבוד משרה מלאה. כך שברי כי כל ששכרו נפגע לאחר התאונה הרי שלא הוכח כדבעי הקשר בין שכרו זה למצבו בעקבות התאונה.
87. מנגד כאמור לתובע נכות בתחום הא.א.ג ונכות נפשית. אין ספק כי לאור פגיעתו התקשה התובע במציאת עבודה הולמת יותר מבעבר, ואין ספק כי לתאונה חלק שאינו זניח בהפסד השתכרותו.
88. אי לכך אני מוצא לנכון לחשב הפסדי התובע עד היום לעבר על בסיס שכרו עובר לתאונה בסך 5300 ₪ משוערך להיום 6778 ₪ . למשך חודש וחצי כטענת הנתבעת וכטענתו הפרש של 4910X1.5= 7365 ₪ בתוספת ריבית מאמצע התקופה = 7954 ₪. ואח"כ לפי נכותו התפקודית של 15% מיום פיטוריו 1.3.2008 ועד היום. 169X15%X 6778= 171,822 ₪ בתוספת ריבית מאמצע התקופה= 184,479 ₪
סה"כ לעבר: 192,433 ₪
הפסד השתכרות לעתיד:
89. "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" בע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י פ"ד מז (ח) 802, 822 01/03/93).
90. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.
91. התובע מציע לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס דומה לחישוב שכרו בעבר על בסיס הפער בין שכרו בעבר עובר לתאונה לבין שכרו כיום.
92. מנגד הנתבעת טוענת כי התובע שב לעבודתו ללא מגבלה ומציעה לכל היותר חישוב של מחצית אקטוארי על בסיס שכרו עובר לתאונה ונכותו בשיעור 3.75%.
93. כאמור, אני סבור כי התובע הפסיד משכרו עקב התאונה וכי פגיעתו הסבה לו נזקים, וכי אין מדובר בפגיעה חסרת משמעות תפקודית. גם אם כיום אינו מפסיד משכרו עקב התאונה ושכרו נמוך עקב טעמים שאינם נעוצים בתאונה, הרי אין ספק כי התובע סבל פגיעה הן בתחום אף אוזן גרון והן בתחום הפסיכיאטריה. המשמעות היא שקיימת פגיעה בכושר השתכרותו, במיוחד שלפניו עוד שנות עבודה. פגיעה זו תבוא לידי ביטוי כשיתור אחר עבודה, אם וכאשר יפוטר מעבודתו או שיעזוב אותה מכל סיבה שהיא מעבר לנושא הגיל והמצב במשק. יש לזכור כי עפ"י הפסיקה, יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23.11.94) .
94. עוד ראוי לציין כי הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי שאינו אפסי, כי פוטנציאל זה היה מתממש |(ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281 31.12.81).
זאת ועוד, חזרתו של הנפגע למעגל העבודה לאחר הפגיעה אינו בהכרח מהווה סיבה לשלול ממנו את הפיצוי בשל הפסד כושר השתכרות, שכן גישה כזו אף תהייה תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית (2003)) (להלן: "קציר"), בעמ' 207).
-
לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות העניין על בסיס חישוב אקטוארי לפי משכורתו של התובע ערב התאונה משוערכת בסך 6778 ₪ ונכות תפקודית בשיעור 15% לאור זאת אני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך כולל של 102,266 ₪.
הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות פנסיה:
96. אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שייגרמו לתובע בעתיד ייגרמו לו גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד יימנע מלהפריש. נראה לי כסביר והוגן לפסוק לתובע פיצוי המהווה 12.5% מהפסדי שכרו בעבר ובעתיד, בסך 36,837 ₪ (ראה ת"א (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13)
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה:
97.לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע:
"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."
98. התובע לא הציג את מלוא הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים באופן התואם את הסכום לו עותר בתביעתו, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו, אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.
-
בנוסף, התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאי התובע לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995).
על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 5296/96. הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 05/02/95).
עוד אציין כי בע"א 570/75 דוד סייג ואח' נ' נתן לוי ואח' פד"י ל (2) 541 31/03/76, קבע השופט ברנזון כי "שיכול התובע לקבל טיפול רפואי מלא מן המוסד לא נגרם לו נזק בר פיצוי בגין טיפול רפואי".
בנסיבות אלו אין הצדקה לגלגל את ההוצאה על הנתבעות.
-
יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה מסוימות לטיפולים אלו. כמו כן מן הספק שמא בכל זאת יזקק התובע להוצאות בגין טיפולים שאינם נכללים בסל הבריאות מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 5000 ₪.
עזרת צד ג' בעבר ולעתיד
101. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ''אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29.10.90).
-
בנוגע לעבר במקרה דנן התובע אף לא השכיל לצרף את מלוא הראיות הרלוונטיות לתמיכה בטענתו לגבי עזרת הזולת. היה מצופה כי התובע יביא לעדות את בני משפחתו אשר תמכו בו לאחר התאונה.
-
עם זאת, אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר כל תאונה נזקק התובע לסיוע מוגבר מסוים, במיוחד לאור טיב הפגיעה בה נפגע.
-
עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829.
ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05)
אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 6000 ₪ בגין התאונה.
כאב וסבל
-
בענייננו מדובר בתובע יליד 1964 אשר נפגע בתאונה שהסבה לו נכות בגין אובדן שמיעה, טנטון ופגיעה וסטיבולרית וכן עקב נכויות בתחום הנפש. עסקינן בנכות לא קלה אשר הסבה לתובע מטבע הדברים כאב וסבל ניכרים שעולים על אחוזי הנכויות שנפסקו לו. בהתחשב בסבל ובמוגבלות שנגרמו לתובע ובהתחשב בגילו ובנכות רפואית של 28.31% אני פוסק סך של 144,000 ₪
ניכויים:
-
אין מחלוקת כי מכל סכום שיפסק יש לנכות את דמי הפגיעה ששולמו לתובע מאת המל"ל בסך 26,228 ₪ משוערך להיום בסך 33,544 ₪.
-
סיכום ראשי הנזק:
בגין הפסד השתכרות לעבר: 192,433 ₪
בגין הוצאות רפואיות ונסיעות: 5000 ₪
בגין עזרת צד ג': 6000 ₪
בגין הפסד השתכרות לעתיד: 102,266 ₪
בגין הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות: 36,837 ₪
בגין כאב וסבל: 144,000 ₪
סה"כ: 486,536 ₪ בניכוי האשם התורם בשיעור של 20% = 389,228.8 ₪ בניכוי מל"ל של 33,544 ₪ = 356,000 ₪ (במעוגל).
סוף דבר
108. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 356,000 ₪
-
הנתבעת תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 83,300 ₪.
כמו כן תישא הנתבעת בשכ"ט המומחים הרפואיים והוצאות העדים.
-
התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ג' ניסן תשפ"ב, 04 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
