-
בפני בית המשפט תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 (להלן: "התובעת") עקב תאונה שנגרמה לה ביום 4.4.13, וכן תביעת שיבוב שהגיש התובע 2 (להלן: "התובע"), בגין התשלומים אותם שילם לתובעת.
טענות התובעת
-
ביום 4.4.13 התובעת נסעה באוטובוס בקו מס' 332. כאשר ביקשה לרדת בתחנה, נהג האוטובוס עצר במרחק של כמטר מהמדרכה. התובעת ניסתה להגיע עם רגלה עד למדרכה, אולם היא לא הצליחה. התובעת איבדה שיווי משקל ונפלה ארצה (להלן: "התאונה"). מאחר והתאונה אירעה כאשר התובעת ירדה מהאוטובוס, יש לקבוע שהיא תאונת דרכים בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
-
לאחר התאונה התובעת עלתה על אוטובוס אחר שהסיע אותה לתחנת "מרכזית לב המפרץ". שם ניגשה לסדרן חברת האוטובוסים, דיווחה לו על נסיבות התאונה והראתה לו את החבלות שבגופה. לאחר מכן היא הגיעה למרפאה שנמצאת במת"מ, בסמוך למקום עבודתה, ונבדקה ע"י ד"ר דן גבעון, כאשר היא סובלת מחבלות בפלג גופה הימני ובברך ימין. התובעת נחבשה והותקן לה קיבוע בברך ימין. לאחר מכן התובעת נבדקה ע"י מומחית באורתופדיה בקופת החולים "מכבי", כשהיא סובלת מנפיחות באגודל ושורש כף יד ימין ושפשופים בברך ימין.
-
ביום 7.4.13 התובעת נבדקה שוב ע"י המומחית לאורתופדיה בקופת החולים "מכבי", עקב החמרת הכאבים בברך ימין ובכתף שמאל. נמצא שהתובעת סובלת מנפיחות בברך ימין וסימני דלקת באיזור השפשוף וכן מרגישות בכתף שמאל.
-
ביום 15.4.13 התובעת ביצעה בדיקת אולטראסאונד בברך ימין ובכתף שמאל. בבדיקות נמצא שיש לה טנדיניטיס, תפליט בברך ושינויים ניווניים בכתף.
-
ביום 18.4.13 התובעת נבדקה, שוב, במרפאת קופת החולים ונמצא שהיא סובלת מרגישות באמה ביד ימין ומהגבלה בתנועות ברך ימין. בבדיקה חוזרת שנערכה לתובעת ביום 21.4.13, נמצא שעדיין סובלת מכאבים ולכן הורו לה להשתמש במייצב אגודל לכף יד ימין ובמגן לברך ימין.
-
ביום 17.11.13 התובעת ביצעה בדיקת MRI, בה התגלה שהיא סובלת מקרע ברצועה הפיבולרית ונוזל בברך ימין. ביום 28.11.13 התובעת טופלה ע"י זריקה לברך ימין ושוחררה עם המלצות להמשך טיפול שמרני באמצעות זריקות ולבחון אם עליה לעבור ארתרוסקופיה בברך.
-
התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי, כתאונת עבודה. לתובעת נקבעו נכויות זמניות עד ליום 31.8.14 ומיום 1.9.14 נקבעה לה נכות צמיתה של 10%, בגין המגבלה בברך ימין לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").
-
קביעת המוסד לביטוח לאומי הינה קביעה על פי דין בהתאם לסעיף 6ב' לחוק.
-
יש לפסוק לתובעת פיצוי עבור נזקיה בגין התאונה.
טענות התובע
-
בעקבות התאונה התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה. התובע הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לה דמי פגיעה.
-
בנוסף, התובע קבע לתובעת נכויות זמניות ונכות קבועה ושילם לה גמלאות בסכומים שונים.
-
סעיף 328 לחוק לביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע שהתובע זכאי לשיפוי עבור נזקיו מהנתבעת. בהתאם להסכם שנחתם בין התובע לנתבעת, הנתבעת חייבת לשפות את התובע בשיעור של 80% מסכום הגמלאות ששילם וישלם לנתבעת, בתוספת הפרשי הצמדה מיום התשלום לנתבעת ועד לקבלת התשלום מהתובע, בתוספת ריבית הסכמית מיום שהתובע הגיש את תביעתו.
-
יש לפסוק לתובע שיפוי הוצאותיו בהתאם לתנאי ההסכם בין התובע לנתבעת.
טענות הנתבעת
-
טענות הנתבעת כוללות גם את טענות חברת האוטובוסים המבוטחת על ידה. ההתייחסות לנתבעת תהיה, או לחברת הביטוח או לחברת האוטובוסים, או לשניהם, לפי ההקשר.
-
הנתבעת מכחישה את התביעה.
-
התובעת ירדה מהאוטובוס ורק לאחר מכן איבדה את שיווי משקלה ונפלה. יש ניתוק קשר סיבתי בין הירידה מהאוטובוס לנפילה. לכן התאונה לא צריכה להיות מוכרת כתאונת דרכים בהתאם לחוק.
-
גם אם יקבע שהתאונה הינה תאונת דרכים, הנתבעת מכחישה את הקשר בין הנפילה לנזקים הנטענים של התובעת.
-
למרות שלפי סעיף 6ב' לחוק קביעת המוסד לביטוח לאומי מחייבת, בית המשפט מתבקש לקבוע שאין לתובעת נכות תפקודית כתוצאה מהנפילה. זאת בהתאם למסמכים הרפואיים שהתובעת הגישה לפיהם היא סבלה מדלקת בגיד וכן משינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונה.
-
אין קשר בין התאונה לבין פיטוריה של התובעת. מה גם שכעת היא מרוויחה, לדבריה, יותר מאשר בזמן התאונה.
-
מאחר ולא מדובר בתאונת דרכים, התאונה לא נכללת בהסכם שנחתם בין התובע והנתבעת. לפיכך יש לדחות גם את תביעת השיבוב שהגיש התובע. לחילופין, ההסכם לא צורף לתיק בית המשפט ולכן אין לחייב את הנתבעת בריבית חריגה.
-
יש לדחות את התביעה שהגישה התובעת, מאחר ולא מדובר בתאונת דרכים, ובהתאם לדחות את תביעת התובע בהעדר כיסוי ביטוחי לתאונה.
דיון
עניין החבות
-
אני מוצא שעדות התובעת מהימנה וקוהרנטית. התובעת העידה שמייד לאחר שהגיעה לתחנת "מרכזית לב המפרץ" היא הודיעה על התאונה לסדרן התחנה. נהג האוטובוס (להלן: "הנהג"), העיד שהסדרן פנה אליו בעניין זה. עובדה זו מחזקת את טענת התובעת שהודיעה בהזדמנות הראשונה על התאונה שאירעה לה.
-
התובעת צירפה תעודה רפואית החתומה ע"י ד"ר דן גבעון ממרפאת מת"ם. אני דוחה את טענת הנתבעת שאין לקבל תעודה רפואית זו. תעודה זו נחזית להיות אותנטית ואמינה. אין בעובדה שכתוב בה שהיא מופנית לרופא המטפל במרפאת מת"מ, כדי להוות פגם חמור שיש בו להצביע שמדובר בתעודה רפואית לא אותנטית. נראה שזו טעות קולמוס של הרופא, והדבר נתמך בכך שבצד שמאל של המסמך נכתב שמדובר במרפאת מת"מ.
-
התעודה הרפואית ממרפאת מת"מ היא המסמך הרפואי הראשון שנעשה לאחר התאונה. מסמך זה מחזק את גרסת התובעת שנפלה בירידה מהאוטובוס.
-
לאור העובדה שהרופא במת"מ נתן לתובעת תרופה במקום, אולם לא נתן לה מרשם לתרופות נוספות, התובעת הגיעה, באותו יום, למרפאה בקופת חולים "מכבי". התובעת קיבלה מהרופאה מרשם למשככי כאבים וכן חופש מחלה. התובעת חזרה לביקור אצל רופאה זו ביום 7.4.13. בביקור זה נכתב שהתובעת "מוסיפה שנפלה תוך כדי שיצאה מאוטובוס...". אני לא מוצא בתוספת זו חוסר מהימנות מצד התובעת. סביר להניח שמדובר בתוספת של התובעת ולא בהערה שהרופאה כתבה מיוזמתה. אבל, לאור העובדה שעניין הנפילה מהאוטובוס נכתב כבר במסמך הרפואי הראשון שקיבלה מד"ר גבעון, אין בכך כדי להצביע על אי-נכונות גרסת התובעת.
-
עדות התובעת הינה עדות יחידה במובן של סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971. עם זאת עדות זו נתמכת במסמך הרפואי מד"ר גבעון ובעדות נהג הנתבעת, לגבי תוכן השיחה שנערכה בין התובעת לסדרן בתחנה המרכזית. יש בתמיכה זו הצדקה לקבל את גרסת התובעת, הגם שזו עדות יחידה.
-
הנתבעת לא הזמינה לעדות את הסדרן שהיה בתחנה המרכזית. בכך יש כדי להקים נגדה את החזקה של אי-הבאת עד רלוונטי לעדות (ראו: ע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן (26.8.2012)). אמנם עד זה לא ראה את התאונה, אך עדותו הייתה יכולה לשפוך אור על ההתרחשות מייד לאחריה, ועל השיחה שניהל עם נהג האוטובוס באותו מעמד, והייתה יכולה לתרום לגילוי האמת. אי זימונו של הסדרן לעדות, מחליש את גרסת הנתבעת.
-
אני לא מוצא בפגמים שנפלו בעדות התובעת, לעניין מיקום הנפילה המדוייק, צבע האוטובוס וכד', בכדי לקעקע את עדותה. התובעת זכרה את הפרטים העיקריים מהאירוע, לרבות מספר הקו שבו נסעה ומיקום התאונה. אי-דיוק בפרטים אחרים ושוליים, לא מוריד מעדותה שהייתה עקבית ואמינה על פניה.
-
האוטובוס חנה במרחק רב מהמדרכה. התובעת נאלצה לרדת מגובה מדרגת האוטובוס עד לכביש, במקום עד לגובה המדרכה. הפרש גובה זה הינו גורם סיכון מיוחד. גם אם הנפילה לא אירעה באותו שבריר שניה של היציאה מהאוטובוס, אלא לאחר צעד אחד ואפילו שניים, מדובר באירוע של איבוד שיווי משקל כתוצאה מהירידה מהאוטובוס. אירוע זה קשור בטבורו ביציאה מהאוטובוס ומהווה מכלול אחד. תחילת אירוע הנפילה היה ביציאה מהאוטובוס למרות שנפלה במרחק מסויים ממנו. סיכון נפילה זה נובע מהשימוש בכלי התחבורה – האוטובוס.
-
הנהג היה טרוד בהשגחה על התנועה בכביש שכן לא חנה בצמוד למדרכה, ובהשגחה על מספר האנשים היורדים מהדלת האחורית של אוטובוס, ולכן לא שם לב בהכרח לכל המתרחש באזור הדלת הקדמית. העובדה שמדובר בתחנה בה יורדים הרבה אנשים, מחזקת את המסקנה שהנהג היה טרוד בדברים רבים. במצב זה הנהג לא הבחין בכך שהתובעת נפלה. עדות הנהג, שאחרי התובעת ירדו עוד שניים-שלושה אנשים, מחזקת את המסקנה שהוא לא יכל לראות את התובעת נופלת, מאחר ויתכן ונוסעים אחרים הסתירו לו את שדה הראיה. אני דוחה את טענת הנתבעת, שנפילת התובעת הייתה מונעת משאר האנשים לרדת מהאוטובוס, מאחר והיא נפלה לאחר שצעדה צעד אחד או שניים.
-
בנסיבות הנ"ל אני מוצא שיש מקום לתת לעדות נהג האוטובוס משקל מופחת. אין מחלוקת שהאוטובוס עצר במרחק גדול מהמדרכה. עצירת האוטובוס להורדת נוסעים במרחק מהמדרכה, מגבירה את הסיכון בירידה ממנו.
-
התובעת טוענת שהנתבעת הייתה צריכה להציג את דו"ח התאונה שהכין הסדרן. הנתבעת טוענת שהסדרן לא הכין דו"ח תאונה על תלונתה. ניתן לצפות מחברת האוטובוסים שתכין דו"ח מסודר כגון דו"ח תאונה, במקרה של פניה לסדרן כפי שאירע. העדר הגשת דו"ח תאונה ע"י הנתבעת נזקפת לחובתה ומחלישה את גרסתה.
-
אני קובע שהתאונה היא תאונת דרכים בהתאם לחוק.
שאלת הנזק
-
התובע קבע נכויות זמניות לתובעת עד ליום 31.8.14. התובע קבע שלתובעת 10% נכות צמיתה מיום 1.9.14 לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל. בהתאם לסעיף 6ב' לחוק, נכות זו הינה נכות על פי דין. לא מצאתי לנכון להתערב במסקנות הוועדה הרפואית של המל"ל. בנסיבות העניין אני קובע שהנכות התפקודית של התובעת זהה לנכות הרפואית.
-
שכרה של התובעת עובר לתאונה (משוערך להיום) הוא 9,068 ₪.
כאב וסבל
-
הפיצוי בגין כאב וסבל של התובעת הוא 16,155 ₪.
הפסדי שכר בעבר
-
לאחר התאונה, התובעת המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה עד ליום 30.6.13. לאחר מכן, לא עבדה למשך תקופה של כחצי שנה ובחודש 1/2014 התחילה לעבוד בשכר של כ-4,700 ₪ ברוטו עד חודש 2/15. לאחר מכן, התובעת שוב לא עבדה כחצי שנה והחל מחודש 8/2015 היא עובדת בשכר גבוה של כ-12,900 ₪ לחודש.
-
לתובעת נקבעה תקופת אי כושר מלאה מיום 4.4.13 ועד ליום 28.4.13. לאחר מכן, נקבעו לה הנכויות הבאות:
20% נכות זמנית מיום 29.4.13 ועד ליום 31.1.14
10% נכות זמנית מיום 1.2.14 ועד ליום 31.8.14
10% נכות צמיתה מיום 1.9.14.
-
נראה שיש לקבוע לתובעת הפסדי שכר בעבר לפי התקופות הבאות:
1. מיום 4.4.13 ועד ליום 30.4.13 – לפי 100% אי-כושר –
7,254 ₪ = 0.8 חודשים x 9,068 ₪
בתוספת ריבית מאמצע התקופה: 7,497 ₪.
2. מיום 1.5.13 ועד ליום 30.6.13 התובעת עבדה ולא נגרמו לה הפסדי שכר.
3. מיום 1.7.13 ועד 31.1.14 (7 חודשים) – לפי 20% נכות זמנית. אמנם בחודש 1/2014 התובעת עבדה בשכר של 4,700 ₪, אולם שכר זה היה נמוך מהשכר עובר לתאונה לפיכך מגיע לה פיצוי גם עבור חודש זה בהתאם לאחוזי הנכות הזמנית.
12,691 ₪ = 7 חודשים x 20% x 9,068 ₪
בתוספת ריבית מאמצע התקופה: 13,056 ₪.
4. מיום 1.2.14 ועד ליום 31.7.15 (18 חודשים) – לפי 10% נכות צמיתה.
16,326 ₪ = 18 חודשים x 10% x 9,068 ₪
בתוספת ריבית מאמצע התקופה: 16,614 ₪.
5. התובעת לא זכאית להפסדי שכר בעבר לתקופה שמחודש 8/2015 ועד היום, שכן החל מחודש 8/215 היא עובדת בשכר של כ-12,900 ₪ בחודש ולא נגרמו לה הפסדי שכר.
-
לפיכך, הפיצוי בגין הפסדי השכר בעבר של התובעת הוא בסך 37,167 ₪.
הפסדי שכר לעתיד
-
התובעת ילידת 23.6.1973. חישוב אקטוארי של 10% נכות צמיתה משכר התובעת עובר לתאונה ועד לגיל 67, בהיוון של 3% (מקדם היוון 205.124) הוא 186,006 ₪.
-
התובעת עובדת כיום בשכר חודשי של כ-12,900 ₪, העולה על השכר שהיה לה עובר לתאונה. בהתחשב בעובדה ששכרה הנוכחי של התובעת גבוה מהשכר שהיה לה עובר לתאונה, שהמגבלה שנגרמה לה כתוצאה מהתאונה לא פוגעת באופן מובהק בכושר ההשתכרות שלה ולאור גילה הצעיר, יחסית, מצאתי לפסוק לה פיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד על בסיס 75% מהחישוב האקטוארי. זאת מאחר והיא עובדת במקום עבודה פרטי בו הבטחון התעסוקתי נמוך יחסית.
-
לפיכך הפיצוי לתובעת בגין הפסדי השתכרות לעתיד יעמוד על 139,504 ₪.
עזרת הזולת בעבר ולעתיד
-
הפיצוי עבור עזרת הזולת בעבר ולעתיד יהיה 4,000 ₪ (גלובאלי).
הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ולעתיד
-
הפיצוי עבר הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ולעתיד יהיה 3,000 ₪ (גלובאלי).
הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות
-
בהתאם לפסיקה יש לפסוק בראש נזק זה 12% מהפסדי השכר בעבר ולעתיד. לפיכך הפיצוי בראש נזק של הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות יהיה 21,200 ₪.
-
לאור העובדה שהתאונה הוכרה גם כתאונת עבודה, התובע שילם לתובעת 52,109 ₪. יש להפחית סכום זה מהפיצוי המגיע לתובעת.
-
סך כל הפיצוי המגיע לתובעת הוא:
כאב וסבל16,155₪
הפסדי שכר בעבר 37,167 ₪
הפסדי השתכרות לעתיד139,504 ₪
עזרת הזולת בעבר ולעתיד4,000₪
הוצאות רפואיות ונסיעות3,000₪
הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות21,200₪
=======
סך הכל221,026₪
ניכוי תקבולי מל"ל(52,109₪)
=======
סך הכל לפיצוי168,917₪
-
לאור העובדה שהתאונה הוכרה כתאונת דרכים, הנתבעת צריכה לשפות את התובע בגין התגמולים ששילם לתובעת בסך 52,109 ₪. בהתאם להסכם שנחתם בין התובע והנתבעת, על הנתבעת לשפות את התובע בסכום של 80% מסכום זה. קרי, בסך של 41,687 ₪.
תוצאה
-
הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 168,917 ₪. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שיפוי האגרה ששלמה (משוערך), וכן שכ"ט עו"ד בסך 13% מסכום הפיצוי בצירוף מע"מ.
-
הנתבעת תשלם שיפוי לתובע בסך 41,687 ₪. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום זה, בצירוף מע"מ.
-
התשלומים המפורטים לעיל ייעשו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ו, 30 יוני 2016.
