ת"א 46784-09-12 מתן - החברה לייעוץ משכנתאות בע"מ נ' שלרת בע"מ

המחלוקת שלפניי היא האם זכאית התובעת, חברה הפעילה בתחום ייעוץ למשכנתאות, לתשלום שכר טרחה מאת הנתבעת, חברה הפועלת בתחום ההשקעות והיזמות, בגין ייעוץ לצורך קבלת הלוואה בהתאם להסכם שנחתם ביניהן.

הנתבעת ניהלה חשבון הלוואה בבנק הבינלאומי כאשר להבטחת ההלוואה היא שעבדה נכס מקרקעין, קניון אופק בבית דגן. ביום 3.10.2011 נחתם בין הנתבעת לתובעת הסכם שכותרתו "הסכם להזמנת ייעוץ וליווי משכנתאות על בסיס הצלחה עד החתימה בבנק" (להלן: "ההסכם"). בהסכם הוגדרו תנאי ההתקשרות לרבות שכרה של התובעת בסך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ. על פי ההסכם הנתבעת ביקשה לקבל הלוואה על סך של 7,000,000 ₪ אשר תשמש לפירעון ההלוואה הקיימת לבנק הבינלאומי כאשר הקניון ישועבד להבטחת תשלומה. בהסכם נקבע כי התובעת לא תפנה אל הבנק הבינלאומי בו מתנהלת ההלוואה הקיימת. הנתבעת חתמה על ייפוי כוח לתובעת לפעול לצורך קידום ההסכם. תוקפו של ייפוי הכוח היה עד ליום 25.10.2011.

טענות התובעת הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

התובעת טענה כי הייעוץ שניתן על ידה לנתבעת היה כלכלי ונועד לחסוך לה כספים רבים. הנתבעת הסמיכה את התובעת לפעול בשמה למיחזור משכנתא קיימת לטובת הבנק הבינלאומי על סך של 5,800,000 ₪ ולפעול לקבלת הלוואה נוספת על סך של 1,200,000 ₪, כך שסך האשראי שיינתן לנתבעת על פי דרישתה ובהתאם לצרכיה, יעמוד על סך של 7,000,000 ₪.

התובעת ביצעה את המוטל עליה ופנתה למספר בנקים. אף שתוקפו של ייפוי הכח שניתן לה פג ביום 25.10.2011, היא הוסיפה לפעול בשם התובעת בקשר לבקשת ההלוואה. במהלך החודשים נובמבר 2011 עד ינואר 2012 הוסיפה להתקיים בינה לבין הנתבעת אינטראקציה שכללה פגישות, שיחות טלפון ותכתובות דואר אלקטרוני לצורך קבלת מסמכים שונים מהנתבעת. כראייה להמשך שיתוף הפעולה בינה לבין הנתבעת לאחר המועד בו פג ייפוי הכח, צירפה התובעת לכתב תביעתה נספחים הכוללים תכתובות דואר אלקטרוני, מסמכים ודו"חות כספיים שהועברו לבקשתה בהתאם לדרישות הבנקים וחלקם נמסרו לאותם בנקים אליהם פנתה.

ביום 15.1.2012 יזמה התובעת פגישה עם מנהל סניף בנק מרכנתיל דיסקונט, בעקבותיה נפגשו ביום 17.1.2012 מנהל הנתבעת מר סטפן וייספלר, מנהל סניף הבנק מר יוני שירן וסמנכ"ל תפעול של התובעת מר אייל בילו בקניון בבית דגן. ביום 19.1.2012 עדכנה התובעת את סטפן כי בנק מרכנתיל אישר עקרונית ליתן לנתבעת הלוואה בתנאים טובים מאלה שסוכמו בהסכם ביניהם. היא הודיעה לסטפן כי על מנת לקבל את ההלוואה עליו להגיע לסניף הבנק ולחתום על הסכם הלוואה. למחרת, פנה סטפן טלפונית למר אייל בילו וביקש כי התובעת תתאם פגישה עמו ועם מנהל סניף הבנק, על מנת שיוכל לקבל פרטים אודות פתיחת חשבון בבנק זה. סטפן הוסיף באותה שיחה כי בכוונתו לפנות לבנק הבינלאומי, בו התנהלה כאמור ההלוואה הקיימת לנתבעת, על מנת שזה ישקול אפשרות לשיפור תנאי ההלוואה בהתבסס על האישור העקרוני שהתקבל מבנק מרכנתיל. בהמשך לשיחה זו פנה מנכ"ל התובעת מר ליאור אילון לסטפן כדי לברר מה הייתה תוצאת פנייתו לבנק הבינלאומי. סטפן מסר לו כי הבנק הבינלאומי שיפר את תנאי ההלוואה בהתאם לתמהיל כפי שנבדק על ידי התובעת ואושר על ידי בנק מרכנתיל ומשכך בכוונתו להמשיך עצמאית, ללא מעורבות התובעת, את הטיפול באישור ההלוואה המשופרת מול הבנק הבינלאומי. לטענת התובעת, נודע לה מפי סטפן כי בסופו של יום חתמה הנתבעת על מתן ההלוואה בתנאים המשופרים בבנק הבינלאומי.

התובעת טענה כי עמדה בהתחייבותה על פי ההסכם ותניותיו וסיפקה לנתבעת ייעוץ כלכלי חסכוני ואפקטיבי. לפיכך, עת התקבל אישור בנק מרכנתיל למתן ההלוואה היא זכאית לתשלום שכרה כמוסכם. לטענתה, הנתבעת הוסיפה באמצעות סטפן, לשתף עמה פעולה, לחתום על מסמכים, לקיים פגישות ולשוחח עם נציגיה גם לאחר סיום תוקפו הרשמי של ייפוי הכוח, ולפיכך היא מנועה מלהתכחש להמשך תקפותו וטענה כזו משוללת כל יסוד וחסרת תום לב. לדבריה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק החוזים יש לפרש את ההסכם בינה לבין הנתבעת בהתאם להתנהגות הצדדים המעידה על המשך שיתוף הפעולה ביניהם גם לאחר סיום תוקפו הרשמי של ייפוי הכוח.

התובעת טענה כי רק בשל עבודתה והייעוץ שנתנה הסכים הבנק הבינלאומי לאשר לנתבעת את תנאי ההלוואה. יתרה מכך, בעת כריתת ההסכם הנתבעת עמדה על כך שהתובעת לא תפנה אל הבנק הבינלאומי, ומתוך כוונה ברורה, לה התובעת לא הייתה מודעת, חזרה לבנק הבינלאומי על מנת לקבל את ההלוואה המבוקשת. לטענת התובעת, מעשיה ומחדליה של הנתבעת עולים כדי הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת על פי סעיפים 12(א) ו-39 לחוק החוזים. לטענתה, הנתבעת היא שסיכלה את ההסכם ותניותיו, על מנת למנוע ממנה את שכרה, ומשכך ולאור סעיף 28 לחוק החוזים, אין הנתבעת זכאית להסתמך על אי קיומו של ההסכם והוא תקף לכל דבר ועניין.

טענות הנתבעת הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בבקשת הרשות להגן

הנתבעת טענה כי ייפוי הכח שניתן לתובעת על פי ההסכם פג ביום 25.10.2011 וממועד זה ואילך לא הייתה רשאית התובעת לעשות בשמה כל פעולה. ביום 11.12.2011 שלח סטפן בשם הנתבעת הודעת דואר אלקטרוני לתובעת ובה הודיע על סיום ההתקשרות בין הצדדים. ממועד זה רשאית הייתה הנתבעת להתקשר על דעת עצמה עם כל גורם לצורך קבלת הלוואה. בהקשר זה, טענה הנתבעת כי כל המסמכים שצורפו לכתב התביעה לצורך הוכחת המשך ההתקשרות בין הצדדים לאחר שפג תוקפו של ייפוי הכוח אינם רלוונטיים כיון שהם מתייחסים למועד שקדם להודעה על סיום ההתקשרות.

הנתבעת טענה כי ייפוי הכח ניתן לתובעת לצורך קבלת הלוואה חדשה בבנק אחר ולא לצורך מיחזור המשכנתא הקיימת בבנק הבינלאומי. בהתאם לכך, אף נקבע בהסכם כי התובעת תפעל למציאת בנק אשר יסכים לתת הלוואה בתנאים שהכתיבה הנתבעת או טובים יותר. לדבריה, התנאי הכלול בהסכם האוסר על התובעת לפנות לבנק הבינלאומי אך מדגיש כי כוונתה הייתה לקבל הלוואה בבנק אחר. לטענתה, עוד במעמד החתימה הודיע סטפן לתובעת כי ינהל במקביל משא ומתן עם הבנק הבינלאומי למיחזור ההלוואה הקיימת ומשכך עליה להימנע מפנייה לבנק זה. זאת ועוד, על פי הנתבעת, בסופו של דבר, ההלוואה מוחזרה על ידה בבנק הבינלאומי בתנאים פחות טובים מהתנאים אותם דרשה מהתובעת ונקבעו בהסכם.

לטענת הנתבעת, כותרת ההסכם, אשר נוסח על ידי התובעת, קובעת מפורשות כי הוא "על בסיס הצלחה עד החתימה בבנק". בהתאם להסכם, התובעת תהיה זכאית לשכר טרחה רק אם תינתן לנתבעת הלוואה בפועל על ידי בנק כלשהו, שאינו הבנק הבינלאומי. לכן, מאחר שלא אושרה לנתבעת הלוואה בפועל על ידי בנק כלשהו, התובעת אינה זכאית לשכר טרחה. אשר לבנק מרכנתיל, טענה הנתבעת, כי מעולם לא ניתן אישור עקרוני לקבלת הלוואה ממנו. לדבריה, במסגרת פגישה שהתקיימה בין סטפן למנהל סניף הבנק אמר האחרון כי הוא מוכן לבדוק את הבקשה לקבלת הלוואה אך זה אינו אישור עקרוני לקבלת הלוואה, אלא הסכמה לבדיקה על בסיס התנאים שנדרשו. יתרה מכך, כשביקש סטפן לקבל אישור עקרוני בכתב (הצעה מחייבת) נמסר לו שעדיין אין אישור עקרוני, שכן הנכס שאמור היה להיות משועבד כבטוחה להלוואה טרם נבחן ועוד ארוכה הדרך לקבלת ההלוואה. לפיכך ולאור העובדה שלא הוצג אישור עקרוני שכזה על ידי התובעת, אין לקבל את טענת התובעת בהקשר זה. הנתבעת אף טענה כי סטפן מעולם לא ציין בפני מנכ"ל התובעת כי יפנה לבנק הבינלאומי לשיפור תנאי ההלוואה הקיימת על בסיס האישור העקרוני שלכאורה קיבלה הנתבעת מבנק מרכנתיל, שכן מעולם לא ניתן אישור שכזה. הנתבעת הכחישה כי הביאה לסיכול ההסכם ומנעה את קיום תניותיו וטענה כי התניות הופרו על ידי התובעת ובכך סוכל מימושו.

כללי

בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת אחימן שדנה בשעתו בתיק ניתנה בהסכמת התובעת רשות להגן. באותו דיון נמחקו חלק מסעיפי כתב התביעה. זאת על מנת שלא לסרבל את בירור העובדות הרלוונטיות. תוכנם של סעיפים אלה לא הובא לעיל.

הצדדים הגישו את ראיותיהם. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מנהלה הכללי - מר ליאור אילון ועובד החברה לשעבר - מר אייל בילו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהל הנתבעת – מר סטפן וייספלר.

המצהירים נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית. לבקשת הנתבעת נשמעה עדותו בחקירה ראשית ונגדית של מר אייל ונגר, סגן מנהל סניף בנק מרכנתיל, אשר תמליל שיחה שניהל עם עד התובעת מר אייל בילו הוגש כחלק מראיות התובעת. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

אין מקום להתחשב בטענות אשר לא פורטו בכתב ההגנה ומהוות הרחבת חזית אסורה

בסיכומיה, העלתה הנתבעת טענות אשר לא נכללו או הוזכרו בכתב ההגנה מטעמה ולפיכך מהוות הרחבת חזית אסורה.

בסיכומיה, התייחסה הנתבעת לראשונה לנסיבות שבגינן, לטענתה, קצבה את תוקפו של ייפוי הכח שניתן לתובעת עד ליום 25.10.2011 (סעיפים 51, 55 - 56 ו -139 - 140) היא טענה כי ההלוואות העסקיות אותן נטלה הנתבעת מהבנק הבינלאומי אמורות היו להתחדש או להתעדכן בין החודשים נובמבר 2011 לפברואר 2012 וכי התובעת עודכנה והייתה מודעת לכך עובר לחתימה על ההסכם וייפוי הכח. נסיבות אלו כללו פרטים ועובדות שהיה מקום לפרטם בכתב ההגנה. משאלה לא פורטו בית המשפט יתעלם מהן.

כמו כן בסיכומיה העלתה הנתבעת לראשונה טענה כי פעולות התובעת הרעו את מצבה וגרמו לה לנזקים (סעיפים 183, 196 ו-246 ). מדובר בטענה מהותית אשר היה מקום לפרטה בכתב ההגנה ולפיכך בית המשפט יתעלם ממנה.

תוקפו של יפוי הכוח והודעת הנתבעת על סיום ההתקשרות

כאמור לעיל, הנתבעת טענה כי פג תוקפו של ייפוי הכוח. איני מקבל טענה זו. אין מחלוקת כי לאחר שפג לכאורה תוקפו של ייפוי הכוח המשיכה הנתבעת בהתקשרותה עם התובעת וכי זו המשיכה בטיפול עבורה (ראו לעניין זה עדותו של סטפן עמודים 25 - 26).

טענת הנתבעת כי הודיעה לנתבעת על סיום התקשרותה בתאריך 11.12.11, בעייתית מבחינת התובעת שכן זו לא מצאה להביא לידיעתו של בית המשפט מיוזמתה קיומה של הודעה כאמור והדבר עלה לראשונה רק בבקשת הרשות להגן שהגישה הנתבעת. עם זאת גם לאחר הודעה זו המשיכו הצדדים בהתקשרות ביניהם והתובעת המשיכה לטפל עבור הנתבעת בהשגת הלוואה כאמור (ראו לעניין זה עדותו של סטפן עמודים 29 - 30).

שאלה כבדת משקל היא מה מעמדו של ההסכם לגביו נמסרה הודעת סיום התקשרות כאמור לעיל והאם תוכנו ממשיך להיות שריר וקיים גם לאחר הודעה כזו לאור התנהגות הצדדים. טענה שכזו יוצרת קושי לתובעת. לצורך הדיון בלבד אניח שההסכם שריר וקיים, אולם גם תחת הנחה זו הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות והכל כפי שיפורט להלן.

זכאותה של התובעת לתשלום שכרה כאמור בהסכם

על מנת לעמוד על זכאותה של התובעת לקבלת הסכום הנתבע נחוץ לתאר את תוכן ההסכם בין הצדדים ולהביא דברים ממנו כדלקמן:

כותרת ההסכם: "הסכם להזמנת שירותי ייעוץ וליווי משכנתאות על בסיס הצלחה עד החתימה בבנק (להלן: "יעוץ")".

סעיפים 10 - 19 להסכם מפרטים את תהליך הייעוץ והשירותים הכלולים בו אותם מתחייבת התובעת לספק. בסעיף 19 נכתב כדלקמן:

"מתן תלווה את הלקוח עד לשלב פתיחת התיק בבנק, תוודא תקינות חוזה המשכנתא וחתימה על החוזה המשכנתא כפי שסוכם בין החברה לבין הבנק. חתימת הלקוח על המשכנתא בבנק תחשב כסיום תהליך הייעוץ".

בסעיפים 20 - 21 שכותרתם "התמורה" הוסכם כדלקמן:

"20. בעבור שירותי החברה ישולם על ידי הלקוח שכ"ט של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישולם לחברת מת"ן תוך שבוע מיום קבלת ההלוואה.

21. למען הסר ספק סכום זה לא יגבה באם לא אושרה ההלוואה".

בסעיפים 22-28 להסכם פורטו התניות של ההסכם. להלן הדברים:

"22 . הבקשה הינה על סכום של 7,000,000, כאשר המשכון הינו נכס מסחרי "קניון אופק" ברחוב טרומפלדור 20, בית דגן.

23. פריסת ההלוואה תהיה לתקופה של 12 שנים.

24. הלוואת הפריים תהיה עד מרווח של תוספת של 1.5%

25. הלוואה בריבית קבועה צמודה למדד תהיה עד ריבית של 4.6%.

26. באם החברה לא תעמוד בהתניות אלו חוזה זה יהיה בטל ומבוטל ולא יתקבל תשלום בעבור השירות.

27. החברה לא תפנה לבנק הבינלאומי בו מתנהלת ההלוואה הקיימת של הלקוח.

28. במועד פתיחת התיק יגיע נציג משכנתאות מהחברה, אשר ילווה את הלקוח בחתימת חוזה ההלוואה מול הבנק המלווה".

מהמקובץ עולים הדברים הבאים:

א. מדובר בהסכם שעל פי כותרתו זכאות התובעת לתשלום מבוססת על הצלחה. בנסיבות אלה אין מקום לשמוע טענות של התובעת כי זכאותה לתשלום נובעת בין היתר מהעבודה הרבה שהשקיעה על מנת לקדם את קבלת ההלוואה. התובעת היא שקבעה את העיקרון "לא הצלחת - לא קיבלת".

ב. לצורך קבלת התמורה יש צורך באישור של ההלוואה (סעיף 21 ) וקבלתה בפועל בידי הנתבעת (סעיף 20).

ג. תנאי ההלוואה שתתקבל יהיו בהתאם למפורט בסעיפים 22 עד 25 להסכם, קרי סך של 7,000,000 ₪, פריסה ל-12 שנה ושיעורי ריבית כמפורט שם שאחרת הסכם זה יהיה בטל ומבוטל והתובעת לא תהיה זכאית לתשלום (סעיף 26 להסכם).

ד. התובעת לא תפנה אל הבנק הבינלאומי בו מתנהלת ההלוואה. מכאן שכל פעולתה של התובעת צריכה להתנהל מול בנקים אחרים, כך שעל פניו אין היא זכאית לתשלום שכר אם ההלוואה מועמדת לנתבעת על ידי הבנק הבינלאומי (זאת כמובן בסייגים שהעלתה התובעת אשר לטענת סיכול החוזה והתנהלות בחוסר תום לב של הנתבעת).

ה. נציג התובעת ילווה את הנתבעת במועד חתימת הסכם ההלוואה מול הבנק המלווה.

די באי התקיימות אחד מהתנאים שפורטו לעיל כדי לשלול מהתובעת את זכאותה לתשלום. לענייננו וכפי שיפורט בהמשך, מספר תנאים לא התקיימו ולפיכך נחה דעתי כי אין מקום לתשלום השכר הנתבע.

התובעת לא השיגה לנתבעת הלוואה בפריסה ל- 12 שנה

שוכנעתי כי התובעת לא הצליחה להשיג לנתבעת הלוואה בפריסה של 12 שנה כמבוקש על ידה ובהתאם לתניות בהסכם (סעיף 23). כאמור לעיל בהתאם לסעיף 26, אי עמידה בתנאי זה יוביל לביטול ההסכם ולשלילת זכאותה של התובעת לשכרה. די בכך כדי לקבוע כי דין התביעה להידחות. יש לציין שבכתב התביעה התובעת פירטה את תנאי ההלוואה אשר לשיטתה אושרו על ידי בנק מרכנתיל במפורש אולם נמנעה מלציין את תקופת הפריסה של ההלוואה. יש לציין שגם בתצהירים שהוגשו מטעמה נשמט פרט מהותי זה.

מנהל הנתבעת סטפן הבהיר בתצהירו כי לאחר שהתובעת לא הצליחה להשיג עבור הנתבעת את התנאים שנתבקשו הוא נאלץ בלית ברירה לחתום עם הבנק הבינלאומי על הסכם הלוואה בתנאים גרועים מהתנאים אותם דרשה הנתבעת (ראו סעיפים 42 ו-43 לתצהירו).

על מנת ללמוד על חשיבותו של תנאי זה ראוי להביא מדבריו של מנהל הנתבעת סטפן בעדותו בחקירה נגדית כדלקמן:

"הבדיקה העקרונית של תקופת ההלוואות שהבינלאומי נותן נעשתה עוד הרבה לפני שפניתי לתובעת וזו הסיבה שפניתי לתובעת. אני רוצה להבהיר את הנושא שיהיה ברור. ההבדל בין 10 ל-12 שנים הוא מהותי כי מדובר בהבדל של 8,000 ₪ לחודש כשאני פנסיונר. זאת אומרת, יש לי הכנסה פנויה נוספת של 8,000 ₪. זה לא כמה אני משלם אלא כמה נשאר לי פנוי לצורך שימושים אחרים פרטיים שלי" (עמוד 34 שורות 25 - 29).

בפועל לא נתקבלה הלוואה מבנק אחר

להבנתי, התנאי שנקבע בסעיף 27 להסכם בין הצדדים ולפיו התובעת לא תפנה אל הבנק הבינלאומי משמעותו כי התובעת אינה זכאית לקבל שכר מצב בו הנתבעת קיבלה הלוואה מהבנק הבינלאומי בו התנהל חשבון ההלוואה הקיים. במילים אחרות זכאותה של התובעת לקבל תשלום מותנית בכך שבנק אחר יעמיד לנתבעת הלוואה בתנאים המוסכמים. אין מחלוקת שהלוואה כזו לא הועמדה בפועל על ידי בנק אחר.

יתרה מכך, בהתאם לסעיף 19 להסכם חתימת הנתבעת על המשכנתא בבנק תיחשב כסיום תהליך הייעוץ. בהתאם לסעיף 28 להסכם במעמד זה אמור להיות נוכח גם נציג התובעת אשר אמור היה ללוות את הנתבעת בחתימת חוזה ההלוואה מול הבנק המלווה. מדובר בהסכם המותנה בתוצאה ועל מנת לעמוד בו היה על התובעת להשלים את תהליך הייעוץ ולהגיע לחתימה המיוחלת בבנק. אין ספק שדבר זה לא התרחש.

על אף האמור לעיל עדיין יש מקום לדון בטענת התובעת כי הנתבעת סיכלה את ההסכם וכי פעלה בחוסר תום לב בהתקשרותה עם הבנק הבינלאומי תוך ניצול עבודתה המקצועית של התובעת. על כך יורחב בהמשך.

לא הוכח כי התקבל אישור עקרוני מבנק מרכנתיל

העדר אישור בכתב

התובעת לא הציגה מסמך המוכיח כי ניתן אישור עקרוני מבנק מרכנתיל לקבלת הלוואה בתנאים הנדרשים בהסכם. התובעת הציגה מסמך אותו כינתה "מסמך פרטי המשכנתא המבוקשת – תמהיל" (מוצג ל"ד) וטענה כי הוא כולל את פרטי ההלוואה המבוקשת כפי שדווחו על ידה לבנק מרכנתיל בצירוף תנאי הריבית שאושרו על ידי בנק זה (ראו: סעיף 30 לתצהירו של מר איילון). עיון במסמך זה מגלה כי מדובר במסמך של התובעת בו צוינו פרטיה של ההלוואה המבוקשת כשמתחתם מתואר על ידי התובעת, לכאורה, סיכום בקשתה של הנתבעת להלוואה. לא ברור מהמסמך למי הוא נשלח, אם בכלל, וחשוב יותר, הוא אינו כולל אישור כלשהו מבנק מרכנתיל לפרטי ההלוואה המצוינים בו או לכל הלוואה אחרת. מכאן, שאין במסמך זה כדי להוכיח כי התקבל אישור מבנק מרכנתיל להלוואה הנדרשת.

בעניין זה מנהל הנתבעת סטפן העיד בסעיף 50 לתצהירו כי מעולם לא קיבל לידיו אישור של בנק מרכנתיל למתן הלוואה ולכן לא יכול היה להציג אישור כזה בפני הבנק הבינלאומי.

המשא ומתן מול בנק מרכנתיל לא הבשיל כדי אישור למתן ההלוואה

ממכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפניי לא שוכנעתי כי ניתנה הסכמת בנק מרכנתיל למתן ההלוואה המבוקשת בתנאים המוסכמים וכי כל שנותר היה לחתום על חוזה ההלוואה, כנטען על ידי התובעת.

ראשית, כפי שצוין לעיל לא היה אישור כלל לפריסת ההלוואה ל-12 שנים ומכאן שאין לומר כי היה אישור עקרוני לתנאים המוסכמים.

שנית, הגורם אשר נטען כי נתן אישור להלוואה היה מנהל סניף בנק מרכנתיל מר יוני שירן, אשר לא זומן לעדות. יש לזכור כי הנטל מונח על כתפי התובעת להוכיח את הנטען על ידה. לא הייתה כל מניעה מצד התובעת להזמין את מנהל הסניף על מנת שזה יעיד מה אושר על ידי בנק מרכנתיל. ההימנעות מזימונו פועלת לחובת התובעת.

במקום מר שירן זומן לעדות סגן מנהל הסניף מר אייל ונגר, אשר בפועל לא היה מעורב באישור ההלוואה "אני לא הייתי חלק מהעיסקה ולא ידעתי איפה זה עומד ולא עדכנו אותי ויוני (מנהל הסניף : הערת הח"מ) ניסה להתקדם עם העסקה" (עמוד 20 שורות 29 – 30). יש לציין שמר ונגר זומן על ידי הנתבעת אף שהיה מצופה מהתובעת להזמינו לעדות. מעדותו לא ניתן היה לדעת אם אכן היה אישור כנטען על ידי התובעת. נהפוך הוא עדותו דווקא תמכה בעדותו של סטפן מנהל הנתבעת. כיוון שמדבריו עלה כי לא בהכרח היה אישור למתן הלוואה אלא מדובר היה בהחלטה ראשונית מסוג "הולכים על זה או לא" (עמוד 21 שורה 28) וכי לאחר מכן יש צורך לעבור תהליך שנמשך כחודש ימים עד לאישור הסופי (ראו עמוד 22 שורה 30 וכן ראו עמוד 23 שורות 1 - 3). מעדותו עלה כי אישור הלוואה בגובה של 7,000,000 ₪ אינו בסמכותו של הסניף ומצוי בסמכות דרג אשראי גבוה יותר (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 18 – 19).

סטפן העיד כי ביום 17.1.2012 התקיימה פגישה בינו לבין מנהל סניף בנק מרכנתיל. בתצהירו הוא כתב כי מנהל הסניף אמר לו כי הוא מוכן לבדוק את הבקשה לקבלת הלוואה, כלומר אין המדובר באישור. הוא אף העיד כי לא ייתכן שעניין כזה יאושר על ידי בנק אחר שאינו שלו בתוך יומיים (ראו סעיפים 33 - 39 וכן ראו פרוטוקול הדיון עמודים 32 - 33). דברים אלה מתיישבים עם עדותו של מר ונגר.

לאור האמור לעיל, אף אם הייתי מקבל את טענת התובעת כי די באישור עקרוני בעל פה לקבלת ההלוואה ואין הכרח באישור בכתב לקבלתה, עדיין, לא הוכח כי אישור שכזה אכן ניתן.

בקבלת ההלוואה מהבנק הבינלאומי אין משום סיכול ההסכם

למעלה מהצורך ואף שכאמור לעיל התובעת לא הצליחה להשיג לנתבעת את ההלוואה המבוקשת מבנק מרכנתיל, יש לדחות אף את טענתה לסיכול ההסכם על ידי הנתבעת. התובעת טענה כי ההלוואה אותה קיבלה בסופו של דבר הנתבעת מהבנק הבינלאומי ניתנה בזכות תמהיל ההלוואה שאושר עקרונית על ידי בנק מרכנתיל כפועל יוצא מעבודתה המאומצת. לטענתה, מדובר במהלך מתוכנן מראש של הנתבעת אשר עוד במעמד חתימת ההסכם עמדה על כך שתיכלל בו הוראה האוסרת פנייה מצד התובעת לבנק הבינלאומי. לאחר שכבר הצליחה להשיג עבורה אישור עקרוני להלוואה המבוקשת בבנק מרכנתיל, פנתה הנתבעת לבנק הבינלאומי, הציגה בפניו את נתוני ההלוואה שהשיגה עבורה התובעת בבנק מרכנתיל ועל סמך אלו קיבלה את הסכמת הבנק הבינלאומי למתן הלוואה בתנאים להם לא הסכים בתחילה. לטענת התובעת, בפנייתה של הנתבעת לבנק הבינלאומי, לאחר שכבר הודע לה כי הושג אישור עקרוני למתן הלוואה מצד בנק מרכנתיל, סיכלה הנתבעת במכוון את אפשרות מימושו של ההסכם כדי למנוע ממנה לבוא על שכרה ולזכות בתמורה המובטחת לה על פי ההסכם.

טענה חמורה זו, אשר הוכחשה מכל וכל על ידי הנתבעת, אינה נשענת על בסיס מוצק ועובדות המקרה אינן מתיישבות עמה. סטפן הודה בחקירתו כי טרם ההתקשרות בהסכם עם התובעת בדק אפשרות לשיפור תנאי ההלוואה של הנתבעת בבנק הבינלאומי וסורב (עמ' 34 לפרוטוקול שורות 30 -31). בדיקה זו נעשתה לדבריו, הרבה לפני שפנה לתובעת ובשל סירוב הבנק הבינלאומי החליט לפנות לתובעת (עמ' 34 לפרוטוקול שורות 25 -26). יחד עם זאת, מסעיף 27 להסכם בו נאסר על התובעת לפנות לבנק הבינלאומי ומסעיף 8 לתצהירו של סטפן עולה כי הנתבעת בחרה במוצהר לשמור על זכותה להוסיף ולנהל משא ומתן עם הבנק הבינלאומי בו התנהלה ההלוואה הקיימת. בסעיף 8 לתצהירו, מציין סטפן מפורשות כי: "עוד במעמד החתימה על ההסכם מסרתי במפורש למשיבה, כי אני אנהל במקביל מו"מ עם הבנק הבינלאומי למחזור ההלוואות הקיימות ומשכך, על מנת שלא לפגוע במו"מ עם הבנק הבינלאומי, דרשתי שהתובעת לא תפנה לבנק הבינלאומי". התובעת לא זימנה לעדות את מר דרושה שעבד אצלה באותה תקופה והיה שותף לניסוח ההסכם ולא סתרה בראיות טענה זו. מכאן, שעצם ניהול משא ומתן בין הנתבעת לבנק הבינלאומי בזמן שהתובעת פועלת להשגת הלוואה בתנאים עליהם הוסכם, לא היה מעשה פסול או חסר תום לב והוא חלק מהסכמת הצדדים.

זאת ועוד, פנייתו של סטפן לבנק הבינלאומי נעשתה ביום 23.1.2012, כשלושה ימים לאחר פגישתו עם מנהל סניף בנק מרכנתיל (ראה מוצג ל"ט). בפגישה זו גילה סטפן כי רחוקה הדרך להשגת ההלוואה המבוקשת בבנק מרכנתיל אם בכלל. כך שלאחר שהנתבעת נואשה מלקבל את ההלוואה המבוקשת מבנקים אחרים באמצעות התובעת, פנתה להסדיר ההלוואה בבנק הבינלאומי.

יתרה מכך, התובעת לא סתרה את טענת הנתבעת כי מהבקשה למתן הלוואה שהוגשה לבנק הבינלאומי (מוצג ל"ח) עולה כי תנאי ההלוואה אותה קיבלה הנתבעת בסופו של יום מהבנק הבינלאומי גרועים מהתנאים שנדרשו בהסכם. זאת לנוכח תקופת הפריסה שאושרה לנתבעת. לכן, ככל שהתובעת הייתה מצליחה להשיג מבנק מרכנתיל אישור להלוואה בתנאים שנדרשו בהסכם או אף טובים יותר, יש להניח שהנתבעת לא הייתה מוותרת על הצעה שכזו. אף מסקנה זו שוללת את טענת התובעת לסיכול מכוון של ההסכם על ידי הנתבעת.

התובעת מקצוענית בתחום והיא שניסחה את הסכם ההתקשרות

כפי שעלה מחומר הראיות, הצדדים חתמו על הסכם אשר היה בשימוש התובעת. התובעת לא הכחישה כי הסכם זה נוסח על ידה, אך טענה כי הנתבעת קיבלה את כלל סעיפי ההסכם לאחר שנערכו בו כל השינויים אותם ביקשה. ההסכם, שכאמור נוסח ברובו על ידי התובעת, אינו כולל התייחסות למצב בו לא הושגה ההלוואה הנדרשת חרף מאמצים שהושקעו מצד התובעת ואינו קובע דבר באשר לזכותה של התובעת לקבלת תמורה בגין מאמציה שלא נשאו פרי. חזקה על התובעת, שמתוקף עיסוקה כורתת הסכמים דומים רבים, כי יכלה לצפות מצב שכזה ולהוסיף הוראות מתאימות. בהעדר התייחסות כלשהי למצב מסוג זה ולאור סעיפי ההסכם המתנים את התשלום בהשגת התוצאה הרי שהתובעת אינה זכאית לשכר.

לכל האמור לעיל יש להוסיף גם את הודעת הנתבעת בדבר סיום ההתקשרות. כאמור סטפן הודיע לתובעת באמצעות מייל ביום 11.12.2011 על סיום ההתקשרות ביניהם. אף שמייד בסמוך השיב נציג התובעת מר מיכאל סנדלר להודעה זו ואמר כי הוא אינו מסכים לאמור, הרי ספק ככל שישנו פועל לחובת התובעת. התובעת כמקצוענית בתחום הייתה צריכה להפיג ספק זה טרם תמשיך בטיפול בנתבעת.

חוסר תום לב מצד הנתבעת בהמשך השימוש בשירותי התובעת למרות טענתה כי ההסכם פקע 

על אף מסקנתי כי דין התביעה להידחות איני יכול להתעלם מחוסר תום הלב שנפל בהתנהגות הנתבעת. כאמור לעיל הנתבעת טענה כי ייפוי הכוח שמסרה לתובעת פג ביום 25.10.2011 וכי ההסכם בוטל ביום 11.12.20144. למרות זאת המשיכה הנתבעת להיעזר בשירותי התובעת מתוך מחשבה שאף אם התובעת תשיג עבורה את התוצאה המקווה הנתבעת לא תהיה חייבת בתשלום השכר המוסכם. בעדותו בחקירה נגדית נדרש סטפן להבהיר התנהלות זו. להלן הדברים: "אכן שיתפתי פעולה אבל האחריות לכל הפעילות שנעשתה מעבר לתאריך הזה בעיקר שלא עשו פעולה לחדש את ייפוי הכח, חלה עליהם. זאת אומרת כל התוצאות שיקרו כתוצאה מהפעילות שלהן זה על אחריותם. לשאלת בית המשפט, אם ישיגו לך הלוואה זה אומר שהם לא יהיו זכאים לתשלום, אני אומר שהם יהיו זכאים אבל לא בהתאם להסכם הקיים אלא בהתאם למה שיהיה בהסכמה" (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 20 – 25). מדובר בהתנהלות חסרת תום לב וניסיון לקבל בעורמה מהתובעת שירותים מבלי לשלם תמורתם את המגיע. בהתאם לניתוח שהובא לעיל הגעתי למסקנה שבסופו של דבר ניסיון זה לא צלח ולכן דין התביעה להידחות. הנתבעת במודע המשיכה לקבל שירותים מהתובעת ושיתפה עמה פעולה ולפיכך לא היה מקום כי זו תטען להגנתה טענות אלה. התנהלות זו תקבל ביטוי בפסיקת הוצאות המשפט.

סוף דבר

סוף דבר, לאחר שנחה דעתי כי התובעת לא הייתה זכאית לשכר הנתבע, התביעה נדחית. ככלל כאשר נדחית תביעה זכאי נתבע להוצאותיו. לאור התנהלותה של הנתבעת כמפורט לעיל איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק

ניתן היום, י"ב אב תשע"ה, 28 יולי 2015, בהעדר הצדדים.