ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
46935-05-14
10/02/2015
|
בפני השופטת:
תמר בר-אשר צבן
|
| - נגד - |
התובע:
1. התובעת – נ'
2. התובע – נ'
עו"ד אסף פוזנר
עו"ד אילת שוורץ-אסף
|
הנתבע:
1. מרכז רפואי שערי צדק
2. משיבה: מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט (המרכז לגביית קנסות
3. אגרות והוצאות)
ירון בן-דן (זילכוב – בן-דן עו"ד)
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד עוזי לוי
עו"ד מל רוזן
|
| החלטה |
בתביעה הנדונה נתבע פיצוי כספי בשל נזקים שעל-פי הנטען, נגרמו לתובעים על רקע רשלנות נטענת בייעוץ גנטי, שהובילה להפסקת היריון. על-פי הנטען בכתב התביעה, בעת שהתובעת הייתה בהיריון, פנו היא ובן-זוגה (התובעים) אל הנתבע לקבלת ייעוץ גנטי ועל-פי המידע שקיבלו ממומחה מטעמו, העוּבָּר שנשאה התובעת סבל מפגם גנטי חמור. בשל ייעוץ זה החליטו התובעים להפסיק את ההיריון וכך היה. בדיעבד, כך על-פי הנטען, התברר שהתובעת נשאה עוּבָּר נקבה שלכל היותר סבל מתסמינים קלים ולטענת התובעים, לא הייתה הצדקה להפסקת ההיריון. על רקע זה הוגשה התביעה הנדונה, שבמסגרתה נתבעו פיצויים שכללו את הוצאות התובעים בעבר (הוצאות רפואיות, עזרת הזולת, אובדן השתכרות והוצאות משפט) וכן נתבע פיצוי עבור נזק כללי, אשר כלל פיצוי עבור נזק לא ממוני (כאב וסבל), פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה ופיצויים עונשיים.
עניינה של החלטה זו בשאלה כיצד תסווג התביעה לעניין אגרת המשפט שעל התובעים לשלם בשל הפיצויים הנתבעים עבור הפגיעה הנטענת באוטונומיה ועבור הפיצויים העונשיים הנתבעים.
א.רקע – ההליכים בעניין ההחלטה הנדונה והצדדים להליך זה
2.התביעה הנדונה הוגשה ביום 26.5.2014 (כתב תביעה מתוקן הוגש ברשות בית המשפט ביום 1.6.2014) ובאותו יום ניתנה החלטתי שבה נקבע כי על התובעים לנמק על שום מה לטענתם, מדובר בתביעה שכל הסעדים הנתבעים במסגרתה באים בגדרה של תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף, כמשמעותה של תביעה זו בתקנה 5 בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות האגרות) ומדוע לטענתם, אין לומר כי סעדים הנתבעים במסגרתה, הם בגדר תביעה לסכום קצוב כמשמעותה בתקנות אלו.
באותה החלטה, הופנו התובעים בין השאר, אל פסק הדין שניתן בעניין רע"א 5237/06 מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות נ' ראלב מנסור (2007) (כבוד השופט י' אֵלון, בהסכמת כבוד השופטת (כתוארה אז) מ' נאור וכבוד השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין) (להלן – עניין מנסור) וכן אל ההחלטה בת"א (מחוזי ירושלים) 3031/09 אייזן דניס נ' פרופ' יהודה היס (12.9.2013) (כבוד סגן הנשיא, השופט אהרן פרקש) (להלן – עניין דניס).
מאחר שמדובר בקביעה בעניין חיוב בתשלום אגרת משפט, התבקשה גם תגובת המדינה (הנהלת בתי המשפט).
3.תגובה ראשונה מטעם התובעים הוגשה ביום 9.7.2014 ותגובה נוספת מטעמם, שלמעט תוספות מעטות מהווה חזרה על האמור בתגובה הראשונה, הוגשה ביום 7.9.2014.
4.תגובות הנהלת בתי המשפט הוגשו באמצעות מתמחים מפרקליטות מחוז ירושלים בשלבים ובאופן חסר. התגובה הראשונה הוגשה ביום 8.7.2014 וכללה ציטוטים מפסקי הדין בעניין רע"א 7644/09 תרכובות ברום בע"מ נ' פרופ' שאול לדני (11.4.2010) (כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס) (להלן – עניין תרכובות ברום), לעניין אגרת המשפט המשולמת לגבי תביעת פיצויים עונשיים וכן ציטוטים מההחלטה בעניין דניס, בתוספת הערה כי "על התובעים לכמת את תביעתם ביחס לפגיעה באוטונומיה ולשלם אגרה על-פי הסעד בגינו מחושב סכום האגרה הגבוה ביותר".
בעקבות החלטה מיום 9.7.2014, שבה נאמר שתגובת המדינה חסרה ואינה כוללת התייחסות לכל אשר התבקשה להתייחס, הוגשו מטעמה שתי בקשות ארכה להשלמת תגובתה (ביום 20.7.2014 וביום 17.8.2014). בסופו של דבר השלים מתמחה את תגובתו הקצרצרה שבה נאמר כי מדובר "בתביעת נזקי גוף" שכך יש לסווגה (אין כל הסבר מדוע כך הדבר), כי "הנזק בגין פגיעה באוטונומיה אינו 'נזק גוף" (לא הובהר מדוע), כך שיש לשלם אגרה על-פי תקנה 2(ב) בתקנות האגרות. עוד נאמר, כי אם ירצו התובעים לתקן את תביעתם, כך שלא יתבעו פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה במובחן מכאב וסבל, כי אז ניתן יהיה לראות את התביעה כולה כתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף. זאת למעט הפיצויים העונשיים.