מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פ' ד'

לפניי תביעה של חברת ביטוח הטוענת כי הנתבע, מי שהיה מבוטחה, הוליכה שולל וגרם לה לשלם תגמולי ביטוח לעובדו בגין תאונת עבודה שלא הייתה ולא נבראה. להלן תקציר עובדתי.

ביום 20.4.2006 הגיש ע' ח' (להלן:" ע'") תביעת נזיקין לבית המשפט השלום בחיפה כנגד התובעת והנתבע כאן.

בכתב התביעה טען ע' כי ביום 3.3.2004 נפגע בידו מדיסק, עת עבד בשרותו של הנתבע באתר בנייה, בעיר יבנה.

מדוח חקירה של "שירם" מיום 26.6.2006 שהוצא לבקשת התובעת עולה שהנתבע מסר לחוקר פרטי, כי לא נכח בעת אירוע התאונה וכי שמע עליה ממנהל העבודה שלו. בשיחה עם מנהל העבודה אישר המנהל לחוקר את התאונה. החוקר התרשם כי המדובר באירוע אמין וכי מגן הדיסק הוסר ממנו על מנת לייעל את העבודה עמו.

לימים הגיעו הצדדים לתובענה לפשרה וע' חתם ביום 20.9.2006 על שטר סילוק ע"ס 147,000 ₪. הנתבע חויב בתשלום השתתפות עצמית בגובה של 4,621 ₪.

האירוע הנטען הוכר כתאנ"ע על ידי המוסד לביטוח לאומי וועדה רפואית קבעה כי לע' נותרה נכות בשיעור 16.6% החל מיום 2.5.2004. ע' קיבל מענק נכות.

בין לבין נתפס ע' עת שהה ללא אישור כחוק בישראל ונחקר על ידי המשטרה.

א.ביום 26.4.2006 נחקר ע' לראשונה, ומסר שעובד בעבור הנתבע מזה 20 שנה וכי יש לו אישור כניסה לישראל. עוד מסר שהסכים לבצע פיגוע מיקוח בישראל, לרצוח יהודי ולהסתירו בבור, אולם ביקש "למרוח" את הביצוע כי לא הייתה לו כוונת אמתית לבצע הפיגוע המבוקש.

ע' סיפר כי ביום בו נפצע בידו, הביא לו בנו נפץ שמצא וזה התפוצץ בידו. הנתבע פנה לדרוש בשלומו, או אז סיפר לו ע' על המקרה והנתבע הציע לשלוח לו טופס תאונ"ע "ויטען שאני נפגעתי אצלו בעבודה". לאחר מכן הוגשה תביעה לביטוח לאומי אותה מילא הנתבע.

ביום 25.2.2009 נחקר ע' בשנית ובחקירתו סיפר שנפגע "אצל בעל הבית. זה היה מאוחר בלילה, בעל הבית לא היה במקום איפה שנפצעתי, טיפלתי בעצמי והלכתי לעזה". ע' סיפר כי נפגע מדיסק שקפץ ופגע בו. כשהגיע הביתה בנו היה עסוק בעבודה עם דיסק, ע' ניסה לעזור לו ואז הדיסק התפוצץ. לאחר שהחוקר הקשה עליו, הסביר ע' כי נפצע קל אצל הנתבע ושוב באותן אצבעות קשה יותר בביתו בעזה מדיסק. את עניין הנפץ הכחיש בתוקף וטען ששיקר. עוד טען ששיקר כאשר מסר בחקירתו הראשונה שסיפר לנתבע על שנפצע מנפץ וכי האחרון הסכים לאשר שנפגע בעבודה. ע' סיפר כי הנתבע ביקש ממנו להכחיש כל פציעה אצלו בעבודה.

ביום 15.5.2007 נחקר הנתבע ומסר כי ע' נפגע באצבעותיו "בתקופה שאני לא הייתי בעבודה ונסע הביתה". עוד מסר שסיפר לחוקרי התובעת שחקרוהו שלא נכח בעת המקרה וכי נודע לו שע' נחבל באצבעותיו מדיסק. הנתבע סיפר כי עורך דינו של ע' סיפר לו לימים ובמסגרת ההליך הפלילי שנוהל כנגדו, שע' לא נפגע בעבודה, או אז נדהם. הנתבע הכביר לספר כי מנהל העבודה מסר לו על פגיעתו של הנתבע באתר הבנייה ומכאן כי ע' משקר בגרסתו לעיל. עוד סיפר הנתבע כי בבוקר "המקרה" ראה את ע' אולם משבא לאסוף את הפועלים בצהריים, ע' כבר לא נכח והפועלים בשטח סיפרו לו כי נפצע. בהמשך חיווה דעתו כי "לא מאמין בדיוק" לסיפור הפציעה של ע' באתר העבודה וכי "הגיוני" שנפצע בביתו בעזה. הנתבע הסביר כי נתן בידי ע' את טופס הב.ל. 250 על מנת שיקבל טיפול רפואי בישראל ולא חשב כי הדבר יתפתח לתביעה. הנתבע אישר כי לפחות חלק מטופס התביעה לדמי פגיעה מולא על ידו ואף חתם עליו. הנתבע אף אישר בשיחת טלפון לפקיד המל"ל כי הפרטים נכונים.