ת"א 48072-12-13 אוריה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

1. לפני בקשה מטעם הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: הוועדה הרפואית או הוועדה) בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975. לצורך הנוחות, תכונה להלן המבקשת – נתבעת, והמשיבה – תובעת.

2. התובעת, ילידת 1.4.56, נפגעה בתאונת דרכים ביום 26.6.12 כאשר רכב התנגש ברכבה מאחור (להלן: התאונה). התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והתובעת נבדקה על ידי הוועדה הרפואית. הוועדה קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי וכן נכות צמיתה בשיעור 10% בגין סחרחורות.

3. לטענת הנתבעת, הוועדה לא התייחסה לעברה של התובעת הן בתחום הנוירולוגי הן בתחום האורתופדי. התובעת עברה שתי תאונות קודמות. אחת ביום 1.5.12, אף היא במנגנון אחורי (להלן: התאונה הקודמת), במסגרתה נפגעה בצווארה ולאחריה התלוננה על סחרחורות וכאבי צוואר. השנייה, בשנת 2005, כאשר לאחריה התלוננה התובעת על כאבי צוואר. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הוועדה לא התייחסה גם לכך שהתובעת התלוננה על כאבי צוואר כבר בשנת 1999. לטענת הנתבעת, בנסיבות אלה הוועדה לא נתנה דעתה לאפשרות שיש לייחס את הנכויות שנקבעו לתובעת, כולן או חלקן, לתאונות קודמות או למצבה הרפואי הקודם.

4. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הוועדה היתה מודעת לעברה הרפואי, כולל לתאונת הדרכים הקודמת. התובעת מפנה בעניין זה לטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה שהוגשה על ידה למוסד לביטוח לאומי, שם צוין דבר אירוע התאונה. לפי הנטען, לטופס התביעה צורף תיעוד רפואי הקשור לתאונה זו ונרשמו תלונותיה. כמו כן, תיקה הרפואי של התובעת הוזמן על ידי המוסד לביטוח לאומי ועמד לפני הוועדה הרפואית. עוד טוענת התובעת, כי התיעוד הרפואי שצורף לבקשת הנתבעת ביחס לתאונות קודמות בהן היתה מעורבת הוא דל וחסר משמעות.

5. היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות יינתן במקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. אחד המקרים בהם יתכן שבית המשפט ייאות ליתן היתר כאמור, הוא כאשר לא היו בפני הוועדה הרפואית מלוא החומר הרפואי המתייחס לעברו הרפואי של התובע קודם לתאונה, ואשר לו היו בפניה בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. כמו כן, יתכן שינתן היתר כאמור מקום בו נמצא כי החלטת הוועדה הרפואית לוקה בחסר משמעותי, כגון העדר התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לנכותו של הנפגע. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה הרפואית ובמכלול החומר שצורף לבקשת הנתבעת ולתגובת התובעת הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות ההעניין דין הבקשה להתקבל.

6. הטעם לקבלת הבקשה הוא שבנסיבות העניין ניתן היה לצפות שהוועדה הרפואית תבהיר מדוע ראתה לנכון לייחס את מלוא הנכות לתאונה ולא לייחס, ולו חלק ממנה, לתאונה הקודמת. זאת, בשים לב לעובדה שהתאונה הקודמת אירעה כחודשיים בלבד לפני התאונה ומהתיעוד הרפואי עולה כי שתי התאונות הנ"ל התרחשו במנגנון אחורי; בשתיהן נפגעה התובעת מצליפת שוט ולאחר שתיהן התלוננה תלונות דומות על כאבי צוואר ועל סחרחורות (ראו מסמכים רפואיים מיום 10.10.12, 3.7.13 ו-24.9.13). העדרו של הסבר, ולו תמציתי, לקביעת הוועדה, בולט על רקע העובדה כי במסמכים רפואיים רבים (שצורפו לכתב התביעה) ישנה התייחסות לשתי התאונות גם יחד כגורם לתלונותיה ולמצבה הרפואי. כך, לדוגמא, במעקב מרפאה נוירולוגית מיום 22.7.12 נרשם על ידי ד"ר יצחיאק אייל: "בחודשים האחרונים נפגעה בתאונות דרכים. שתי התאונות במנגנון אחורי...לדעתי סובלת מתוצאות של חבלות חוזרות במנגנון של צליפת שוט". במסמך רפואי מיום 3.7.13 שניתן על ידי מומחית אף אוזו גרון ד"ר אבנת תמיר שרון נכתב: "לציין שיתוק של העצב הוסטיבולרי מצד ימין (קרוב לודאי כתוצאה משתי התאונות שהיתה מעורבת) משום שהתלונות החלו רק לאחר מכן". במסמך מיום 24.9.13 נרשם על ידי הנוירולוג ד"ר אלגום אבי אשר: "עברה 2 תאונות. רכב פגע בפגוש אחורי עם חבלת whiplash ללא איבוד הכרה ב1.5.2012 וב 26.6.2012. מתלוננת על כאבי צוואר המקרינים לראש...מתלוננת על סחרחורות...". במעקב מרפאה אורתופדית מיום 6.10.13 נרשם על ידי ד"ר אירי ליברגל: "שנה וחצי אחרי ת.ד*2 עם פעמיים חבלת צליפת שוט בצוואר".

7. חרף האמור, בפרוטוקול של הוועדה הרפואית שבדקה את התובעת ביחס לתלונותיה לגבי הצוואר נכתב כי "אין מסמכים שמדברים על רקע קליני" (פרוטוקול מיום 10.10.13 בפרק "סיכום ומסקנות"). ובפרוטוקול של הוועדה שבדקה את התובעת ביחס לנכות בגין סחרחורות נכתב "הפוסק עיין בתיק הרפואי ולא נמצא מצב קודם או עדות לסחרחורות" (פרוטוקול הוועדה מיום 8.8.13). יתכן כי חלק מהמסמכים לא היו לפני הוועדה, שכן תאריך הוצאתם סמוך לדיון האחרון. מכל מקום, אף אם אניח, לצורך הבקשה שלפני, כי מלוא התיעוד הרפואי הונח לפני הוועדה, עדיין קיים חשש שלא נתנה דעתה לעברה הרפואי הרלבנטי של התובעת במסגרת הקביעה. נוכח פער הזמנים הקטן בין התאונות, מנגנון הפגיעה הדומה, תלונות התובעת, והמסמכים הרפואיים הנ"ל, ניתן היה לצפות כי הוועדה תציין, ולו בתמצית, שנתנה דעתה להיבטים אלה ולא מצאה שיש לייחס חלק מהנכות לתאונה הקודמת (השוו: רע"א 28452-12-12 אבוחצירה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (27.1.2013)). ברם הוועדה לא התייחסה כלל לתאונה הקודמת ובמצב דברים זה, ראוי כי מומחה מטעם בית המשפט יחווה דעתו בעניין.

8. למען הסר ספק יצוין, כי איני מתעלמת מכך שהתובעת לא הסתירה מהוועדה את העובדה שעברה תאונה קודמת ולכך שבחוות דעת הרפואית מטעם מומחה אף אוזן גרון נרשם כי "התובעת עברה תאונה נוספת כחודש לפני האירוע הנדון" (חוות דעת מיום 25.7.13, אם כי בשלב זה טרם היה לפניו תיקה הרפואי של התובעת). ברם בכך לא סגי. כאמור, מהנימוקים המפורטים לעיל, היה על הוועדה להבהיר מדוע יש לייחס את הנכות במלואה לתאונה.

9. בהמשך לאמור, אני מתירה לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי. בהתחשב בראיות שהובאו אני קובעת כי קביעת המוסד לביטוח לאומי נסתרה ולפיכך יש למנות מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה ואף אוזן גרון. החלטות המינוי יינתנו בנפרד.