פטרוך נ' קארו ואח'

לפניי תביעה ע"ס 95,500 ₪ בטענה להפרת הסכם מכר דירה.

רקע

1. עסקינן בדירת מגורים המצויה ברחוב ביאליק 31 והידועה כגוש 6685 חלקה 142 תת חלקה 29 (להלן: "הדירה"), אותה רכשו הנתבעים מהתובע ומגרושתו ע"פ הסכם מכר מיום ביום 6.9.20 (להלן: "ההסכם").

    

2. ע"פ הוראות סעיף 3.3 להסכם, הדירה נמכרה לנתבעים עם ליקויים ואי התאמות כדלקמן: "(א) על חלק ממרפסת הדיור בוצעה בנייה וקירוי והשטח צורף כחלק משטח הסלון; (ב) שני חדרי השינה אשר בקומה השנייה של הדירה אוחדו לחדר שינה אחד, על חלק ממרפסת הגג בוצעה בנייה ושטח זה צורף כחלק מחדר השינה; (ג) בוצע קירוי של מרפסת גג וכן בוצעה בנייה עם קירוי לטובת חדרון כביסה במרפסת הגג; (ד) המחסן בקומה המפולשת של הבניין...לא בוצעה הצמדה של המחסן לדירה...".

    

3. בסעיף 8.3.2 להסכם נקבע ש"הקונה יישא בתשלום היטל ההשבחה ו/או בכל היבט אחר שיכול בגין חריגות הבנייה שקיימים בדירה וכן יישא בכל ההוצאות הדרושות לשם הכשרת חריגות הבנייה, ככל שיידרשו". כלומר ע"פ הוראות ההסכם הנתבעים הם אלה שהיו אמורים לטפל מול העירייה בהסדרת אי ההתאמות ע"מ שהעירייה תוכל להפיק לתובע ולגרושתו את האישורים הנדרשים להשלמת העסקה.

4. בסעיף 6.2.1 בעמוד 5 להסכם נקבע שבמידה ועד למועד המסירה "לא ימציא המוכר את כל המסמכים הנ"ל, אזי מתוך התשלום השלישי יוותר בחשבון הנאמנות אשר ייפתחו הנאמנות בבנק מזרחי טפחות סניף 477 בר"ג, סך של 100,000 ₪ אשר יועברו לידי הנאמנות (להלן: "הפיקדון"). הפיקדון יוותר בידי הנאמנות עד למסירת כל האישורים לידי הקונה והן תעשנה שימוש בפיקדון לצורך קבלת האישורים, אם וככל שיהיה צורך בכך".

    

5. בסעיף 6.2.1 שבעמוד 4 להסכם נקבע שהנאמנות הן ב"כ המוכר 1 וב"כ המוכר 2, קרי בא כוח התובע בהסכם המכר שהיא גם ב"כ בתביעה דנן, עו"ד עינב לב (להלן: "עו"ד לב"), וכן מי שייצגה את הגרושה בהסכם המכר עוה"ד אפרת ידידיה-שחור. בפועל מי שפעל בשם הגרושה היה עוה"ד יובל שושני ממשרדה של עוה"ד אפרת ידידיה-שחור (להלן: "עוה"ד שושני").

    

6. ביום 22.9.22 הוגשה התביעה שלפניי בטענה שהנתבעים הפרו הפרה יסודית את ההסכם שעה שלא פעלו להסדיר את חריגות הבנייה, מה שמנע את הוצאת האישורים מהעירייה ומה שבתורו מנע מהתובע (ומגרושתו) לקבל לידם את כספי הפיקדון.

    

7. בכתב התביעה התובע עתר לסעדים הבאים: אכיפת ההסכם במובן זה שהנתבעים יישאו בכלל התשלומים בהם חויבו מכוח ההסכם כך שניתן יהיה לשחרר את חלקו של התובע בכספי הנאמנות; וכן להורות על תשלום הפיצוי המוסכם ע"פ ההסכם.

    

8. ביום 29.11.22, יום לפני הגשת כתב ההגנה, שוחררו כספי הנאמנות ועל כן התייתר הסעד בעניין שחרור כספי הנאמנות ונותרנו עם הסעד בנוגע לפיצוי המוסכם.

    

9. במסגרת ההסכמה הדיונית שבין הצדדים נקבע שבתובענה יינתן פסק דין על יסוד החומר הקיים קרי כתבי טענות, תצהירים וראיות הצדדים וכן סיכומים, ללא חקירות המצהירים.

    

   עיקר טענות התובע ע"פ כתב התביעה

10. בכתב התביעה נטען כי ביום 22.10.19 התובע וגרושתו רחל פטרוך חתמו על הסכם גירושין שקיבל ביום 22.10.19 תוקף של פס"ד בביהמ"ש למשפחה, במסגרתו נקבע שהדירה תימכר.

     

11. נטען שעובר לחתימת הצדדים על הסכם המכר התנהל מו"מ ארוך ומייגע בין ב"כ התובע וב"כ הגרושה עו"ד שושני לבין ב"כ הנתבע עו"ד אבישי אוחנה (להלן: "עו"ד אוחנה").

     

12. כפי שנקבע בהסכם מדובר בדירה בה קיימים ליקויים ואי התאמות החורגים מההיתרים התקפים שניתנו לדירה והכל כמפורט בסעיף 3.3. להסכם. בסעיף 4.2 להסכם נקבע מפורשות שהקונה לא הסתמך על הצהרות המוכר אלא על בדיקותיו בלבד וקיבל הנחה משמעותית במחיר הדירה וכנגד זאת ויתר על כל פגם שיתגלה בדירה או שלא פורט בהסכם. בנוסף בהסכם צויין שע"פ הערכות הסכום לתיקון הליקויים הינו 60,000 ₪.

     

13. נטען שבסעיף 8.3.2 להסכם בעניין החבות בהיטל השבחה נקבע שהנתבעים יישאו בתשלום היטל ההשבחה בגין חריגות הבנייה וכן שיישאו בכל ההוצאות הדרושות לשם הכשרת חריגות הבנייה.

     

14. בסעיף 6.2.1 להסכם נקבע שבמידה ועד למועד המסירה לא ימציא המוכר את כל המסמכים המפורטים ובכללם אישורי עירייה, יוותרו בחשבון הנאמנות אשר ייפתח לצורך הליך המכר סך של 100,000 ₪ מתוך התשלום השלישי שיימסר למוכר רק לאחר השלמת כלל האישורים לידי הקונה.

     

15. לטענת התובע, הוא וגרושתו עמדו בכל המחויבות שלהם והעבירו לנתבעים את המסמכים שנדרשו להעביר לרבות אישור עירייה לטאבו בגין היעדר חוב ארנונה. אלא שבעקבות הבקשה לקבל אישור עירייה בדבר היעדר חבות בהיטל השבחה, בוצע ביקור ע"י פקח העירייה שמצא חריגות והוגש שובר לתשלום היטל ל-96 מ"ר בסך 26,520 ₪. לאחר מכן תוקן ל-69 מ"ר בסך 19,061 ₪.

     

16. לפיכך ובהתאם להוראות סעיף 8.3.2 להסכם היה על הנתבעים לשלם את ההיטלים וכן לקבל מידי נציגת הוועד השמאית את טופס הבקשה לאחר תיקונו כאמור ולרשום את ההערה בגין חריגות הבנייה בספרי המקרקעין או לחלופין להתאים את המצב הקיים בדירה להיתר הבנייה לצורך הפקת אישור העירייה.

     

17. נטען שביום 30.11.20 ב"כ הנתבעים עו"ד אוחנה שלח מכתב בו ציין שאין מדובר בחריגות בנייה שצוינו בסעיף 3.3 להסכם ולפיכך החוב לעירייה אינו חל על הנתבעים אלא על התובע וגרושתו.

     

18. נטען שמשהוברר שהנתבעים מושכים זמן יקר, פעל עו"ד שושני מול העירייה ע"מ לקבל את עמדתם בעניין טענות הנתבעים וביום 1.2.21 השיב מהנדס העיר שאכן מדובר בחריגות בנייה ובכך דחה את טענות הנתבעים.

     

19. בכתב התביעה צויין אפוא שעד שהנתבעים לא השלימו את התשלום לעירייה התובע וגרושתו לא יכלו לספק את האישור לעירייה; ומסיבה זו גם לא היה ניתן לשחרר את הכספים שהופקדו בנאמנות.

     

20. משכך התובע עותר לפיצוי המוסכם בהתבסס על סעיף 9.4 להסכם בסך 95,500 ₪.

     

    עיקר טענות הנתבעים ע"פ כתב הגנה

21. ע"פ האמור בכתב ההגנה, אין לקבל את הנחת היסוד שמונחת בתביעה לפיה קיים קשר גורדי בין ההפרה הנטענת לאי תשלום חיובי העירייה בקשר עם חריגות הבניה לבין קבלת אישורי העירייה, שעה שממילא לא יתקבל אישור העירייה שכן דרך המלך היא בהכשרת החריגות. לשם ההגינות צויין שאמנם העירייה מאפשרת חלופה של רישום הערת אי-התאמה אך מדובר במעקף ולא בהכרח.

     

22. ברם הודגש שהתביעה אינה דנה בהפרת ההסכם בכך שהנתבעים אינם פועלים להכשרת החריגות או לחלופין שהם נמנעים מרישום הערת אי התאמה.

     

23. לטענת הנתבעים, ההפרה הנטענת כשלעצמה אינה מהווה הפרה של הוראות סעיף 8.3.2 להסכם אלא טיעון מגמתי שהומצא בהיעדר כל טענה אחרת לטעון נגד הנתבעים. בנוסף נטען שריפוי ההפרה הנטענת אינו מהווה תנאי יחיד, אם בכלל, לקבלת אישור העירייה. וכן נטען שכספי הפיקדון נמנעו מהתובע כתוצאה ישירה של מעשים ומחדלים של התובע ושל הנאמנות כהגדרתן בהסכם המכר.

     

24. נטען שבהודעת דוא"ל של עו"ד שושני מיום 10.3.21 ניתנה הודעה על שחרור כספי הנאמנות ושב"כ הנתבעים רשם תגובה ביום 15.3.21 שנותרה ללא מענה, ומשכך לנתבעים לא היה צל של ספק שהכספים בחשבון הנאמנות שוחררו ונמסרו לתובע וגרושתו כבר באותה עת. עובדה היא שמאז שנתנו את ההוראה לפני 18 חודשים, התובע שמר על דממה ולא פנה אל הנתבעים לא בנוגע לכספים בנאמנות ולא בנוגע לאישור עירייה.

     

25. בנוגע לפיצוי המוסכם נטען שלא מתקיימים תנאי הסף הנדרשים שהם שני תנאים מצטברים: הצד המקיים מסר הודעה בכתב לצד המפר על ההפרה, ובנוסף, הצד המפר לא תיקן את ההפרה בתוך 7 ימי עסקים.

     

26. נטען שדווקא התובע, בעצם הגשת התביעה, מפר הפרה יסודית את ההסכם שכן הוא אינו עומד בתנאי הסף ומשכך זכאותו לפיצוי המוסכם כלל לא התגבשה כך שכל תביעתו לכספי הפיצוי המוסכם אינה אלא תביעת סרק.

     

27. לגופו של עניין נטען שביום 27.12.20 הוציאה עיריית יהוד מונסון, הועדה המקומית לתכנון והבניה (להלן: "העירייה") בקשה לרישום הערה על אי התאמה וביום 15.3.21 הוציאה העירייה בקשה מתוקנת לרישום הערה כאמור. בבקשת הרישום הראשונה פורטו אי התאמות בהיקף כולל של 96 מ"ר כדלקמן: תוספת בניה 12 מ"ר בקומה רביעית; סככה 27 מ"ר בקומה חמישית; 30 מ"ר מרפסת פתוחה בקומה רביעית. 27 מ"ר מרפסת מקורה בקומה חמישית.

     

28. בבקשת הרישום העדכנית פורטו אי התאמות בהיקף כולל של 64 מ"ר: בקומה רביעית תוספת בניה בשטח 12 מ"ר. בקומה חמישית סככה בשטח 27 מ"ר. בקומה רביעית שימוש בגג המרפסת בשטח של 25 מ"ר.

     

29. התיקון של העירייה תואם את מה שהצדדים ראו לנגד עיניהם במועד כריתת ההסכם כפי שגם קיבל ביטוי בחוו"ד שמאי אריה ארז אותה הציג התובע לנתבעים (להלן: "השמאי ארז אריה"). כלומר למעט מהנדס העיר, כל הגורמים הרלוונטיים שבחנו את הדירה הגיעו למסקנה לפיה המרפסות בנויות בהיתר כדין והן אינן מהוות חריגות בניה. ממילא נותרנו עם השובר העדכני לתשלום בהתאם לבקשת הרישום העדכנית שלא כוללות את המרפסות כחריגות בניה.

     

30. בנוגע לטיפול בחריגות הבניה כאמור דרך המלך היא הכשרה והוצאה של היתר בניה חדש בו כלולות כל תוספות הבניה, ואגב כך יידרשו הנתבעים לשלם גם את כל ההיטלים אותן תדרוש העירייה לקראת סיום ההליך בגין תוספות הבניה שתוכשרנה במסגרתו, כשמנגד תבוטל דרישת העירייה בגין תוספות הבניה שתיהרסנה. סעיף 8.3.2 להסכם קובע ש"... מובהר כי הקונה יישא בתשלום היטל השבחה ו/או בכל היטל אחר שיחול בגין חריגות הבנייה הקיימים בדירה וכן יישא בכל ההוצאות הדרושות לשם חריגות הבנייה, ככל שיידרשו". כלומר אפילו בהסכם דרך המלך היא בהכשרתן.

     

31. לפיכך הדרישה לתשלום ההיטלים מהווה פעולה אגבית להכשרת החריגות והיא אינה עומדת בפני עצמה, ולכן, רק בסיום ההליך להכשרת החריגות ניתן יהיה לקבוע מהם ההיטלים הסופיים שיידרשו.

     

32. נטען שלאור האמור לעיל, דרישת התובע לתיקון ההפרה הנטענת מבוססת על חוסר הבנה. התובע הציג מצג שווא לפיו לו רק היו הנתבעים משלמים את שובר התשלום העדכני היה מתקבל באחת אישור העירייה. מדובר במציאות כוזבת המגלה טפח ומסתירה טפחיים – התובע בחר להסתיר באופן מודע טענות הנוגעות להתנהלות הנתבעים בכל הקשור להכשרת החריגות או לחלופת רישום אי התאימה, שכן עם טענות אלה הוא מתקשה להתמודד ללא בירור מינימלי של העובדות.

     

33. הודגש שהנתבעים קיימו את כל התחייבויותיהם לפי סעיף 8.3.2 להסכם בכך שהם פעלו ועודם פועלים להכשרת החריגות במסגרת אחת עם כלל דיירי הבניין וכחלק מעבודות השיפוץ.

     

34. ע"פ האמור בכתב ההגנה, הפגיעה היחידה לה טוען התובע נוגעת לכך שכספי הפיקדון נמענו ממנו, אלא שהם נמנעו ממנו רק בשל מחדליו ומחדלי הנאמנות – בא כוחו ובא כוחה של גרושתו, שלא מצאו לנכון לפנות לנתבעים מיוזמתם כדי לקיים דיון בעניין, שהרי באת כוחו הגדילה לעשות ובחרה להתעלם במופגן מהפניות לנאמנות ומכך סברו הנתבעים שפעלה כפי שפעל עו"ד שושני.

     

35. נטען שלו התובע או באי כוחו היו פונים בזמן אמת בבקשה ברורה לשחרר את כספי הפיקדון, הנתבעים וודאי היו מסכימים, והעובדה שהתובע המתין שנה וחצי מבלי לומר דבר רק כדי להגיש תביעה על סכום של 95,000 ₪ מהווה חוסר תום לב מובהק.

     

    עיקר טענות התובע בכתב התשובה

36. ע"פ האמור בכתב התשובה, כתב ההגנה למעשה מאשש את זכות התובע לפיצוי, שהרי הנתבעים אינם חולקים שעל התובע וגרושתו הייתה חובה להמציא להם אישור עירייה בדבר היעדר חוב בגין היטל השבחה, זאת לאחר שהנתבעים יכשירו את חריגות הבנייה ויישאו בכלל ההיטלים לרבות היטל השבחה נשוא החריגות כמפורט היטב בהסכם המכר.

     

37. יחד עם זאת הנתבעים טוענים כי הם פועלים לשם הכשרת חריגות הבנייה אך בשורה התחתונה מצהירים כי נכון למועד כתב ההגנה אין להם אי האישור הנדרש לצורך הפקת אישור העירייה לטאבו.

     

38. הודגש לכן שמדובר בהפרה של ההסכם ושהנתבעים נמנעים מלשלם את ההיטל ובכך מונעים את ההשלמה של ההסכם וברי שמדובר בהפרה של ההסכם ושהדבר מצמיח לתובע עילת תביעה.

     

39. כן נטען שהנאמנות פעלו לשם ריפוי ההפרה כפי שתואר בכתב התביעה ובנוסף הודגש שגם לאחר הגשת התביעה, ב"כ הנתבע לא נתן תשובה ברורה באשר להסכמת הנתבעים לשחרור כספי הפיקדון.

     

40. נטען שגם התובע בעצמו פנה טלפונית מספר פעמים לנתבע 1 ע"מ שיואיל ויקדם את הטיפול הכרוך בהכשרת חריגות הבנייה לרבות תשלום שובר היטל ההשבחה ע"מ שיהיה בידו להפיק את אישור העירייה לטאבו ובכך לשחרר את כספי הנאמנות.

     

     

    דיון והכרעה

41. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה שלאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהונחו לפניי, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

     

42. עסקינן בהסכם מכר דירה שמטרתו העיקרית היא מצד אחד שהזכויות בדירה תועברנה לידי הקונים ומהצד השני שהמוכרים יקבלו את התמורה המוסכמת. זוהי מטרתו המרכזית של ההסכם ויתר סעיפי ההסכם אינם אלא סעיפים הבאים לעגן את המטרה הנ"ל ואשר באים לפתור בעיות קונקרטיות שיכול ותעלינה במסגרת קיום ההסכם.

     

43. לא בכדי הצדדים ראו לנכון לציין במסגרת סעיף 9.3 כי במקרה של איחור של למעלה מ-7 ימי עסקים במסירת החזקה בדירה לקונה תחשב הפרה יסודית; ולא בכדי בסעיף 9.2 הצדדים ראו לנכון לקבוע שאיחור בביצוע תשלום כלשהו העולה על 7 ימי עסקים ייחשב הפרה יסודית. אלה ורק אלה נחשבו הפרה יסודית של ההסכם.

     

44. בסעיף 9.7 להסכם נקבע ש"תנאי לקיומה של הפרה יסודית ו/או חיוב בפיצוי המוסכם הינו משלוח התראה בכתב ובדואר רשום לצד המפר ומתן אפשרות לתיקון ההפרה בתוך 7 ימים ממועד קבלת המכתב". לטענת התובע, העובדה שנשלחו מיילים בנוגע להפרה של החובה לתקן את הליקויים בדירה ע"מ שיוצאו אישורי העירייה מספיקים כדי לקיים את חובת משלוח.

     

45. יש לדחות טענה זו.

     

     

46. הצדדים ראו לנכון לקבוע בהסכם הוראות מיוחדות ודווקניות ע"מ שיוכלו להפעיל את סעיף הפיצוי המוסכם, ובין היתר החובה לשלוח את ההתראה בכתב ובדואר רשום. בכך הצדדים ביקשו לשוות להפעלת הסנקציה מעמד מיוחד שלא יכול להתמלא במשלוח מייל, וכפי שנראה בעניינו, מייל מיני רבים שהוחלפו בין הצדדים.

     

47. אך מעבר לדרישה הצורנית שלא מולאה, גם המיילים שנשלחו לא נשאו אופי של התראה על הפרה יסודית של ההסכם וכפי שנראה להלן אף לא התייחסו במישרין לסוגייה היחידה שעמדה לתובע בקשר עם הפעלת הסנקציה של הפיצוי המוסכם – אי קבלת התמורה.

     

48. מאחר ובדירה שנמכרה הייתה בנייה ללא היתר, הצדדים התייחסו לעניין זה במפורש בהסכם, מתוך כוונה שהנתבעים יוכלו לטפל בעניין זה. ההסכם משקף את ציפיית הצדדים שהטיפול בעניין הבנייה ללא היתר עלול להיות מורכב.

     

49. ביום 27.10.20 נשלחה מטעם העירייה החלטה בנוגע לאי התאמות בדירה בסך כולל של 96 מ"ר ובהתאם יצא שובר לתשלום היטל בסך 26,520 ₪ (מוצגים 2,4 לתצהיר הנתבעים).

     

50. אין מחלוקת בין הצדדים שכ-5 חודשים לאחר מכן, ביום 15.3.21, נשלחה מטעם העירייה החלטה מתקנת בנוגע לאי ההתאמות בדירה והשטח האמור קטן ל-69 מ"ר ובהתאם יצא שובר לתשלום היטל בסך 18,175 ₪ בלבד (מוצגים 3,5 לתצהיר הנתבעים).

     

51. בין לבין התקיימה התכתבות במייל בין באי כוח הצדדים, ובמסגרתה כתב ב"כ הנתבעים ביום 30.11.20, קרי מספר ימים לאחר קבלת השומה הראשונה, כי השומה הראשונה כללה שלא בצדק את המרפסת הפתוחה בקומה הרביעית וכן סככה בנויה של 27 מ"ר בקומה החמישית. ב"כ הנתבעים דרש אפוא שהתובע וגרושתו "יפעלו באופן מידי לדיוק רשימת חריגות הבניה בגינן מבקשת הרשות לרשום הערת אזהרה בטרם יפעלו לרישומה וכי במקביל יסדירו מול הרשות את החיוב היטלי הפיתוח בגין כל שטח המרפסות שנבנו בהיתר..." (נספח 7 לתצהיר התובע).

     

52. התובע טען שהנתבעים העלו בעיות "פיקטיביות" שהומצאו על ידם "שמקורן בהתחכמות מיותרת ובהתיימרות להבין בנושאים שאין להם כל הבנה בהם". כן טענו ש"משום מה, הנתבעים בחרו להתנהל בצורה מתחכמת, ווכחנית ומתפלספת, עם כל הגורמים המעורבים, המוכרים והעירייה, ללא שום סיבה טובה ותוך שבכך הם מעכבים את המשך ביצוע הסכם המכר וגרומים להפרתו" (סעיפים 23-24 לסיכומים).

     

53. מחומר הראיות לא עולה, כטענת התובע, שהתנהלות הנתבעים או בא כוחם הייתה מיותרת. עובדה היא שהשומה השניה תוקנה והפחיתה את המ"ר של הבניה ללא היתר, גם אם היא התייחסה רק לרישום כפול של שימוש חורג במרפסת הקומה החמישית ולא תיקון מהותי כפי שדרש ב"כ הנתבעים. התובע צירף את ההתייחסות של מהנדס העיר אך אין בה כדי לקבוע שהתנהלות הנתבעים הייתה לא עניינית או שגויה.

     

54. חשוב מכך; בזמן אמת התובע וגרושתו אף לא ראו בהתנהלות הנתבעים או בא כוחם כהפרה של ההסכם. גם אם נייחס את הפניות של עו"ד שושני מטעם הגרושה כפניות שבאות בשם התובע, לא היו בחליפת המיילים כל התייחסות להפרה של ההסכם, אלא רק התכתבות בנוגע לחריגות הבניה ומשמעותן. הוויכוח לא נתפס ככזה שמפר את ההסכם.

     

55. תשלום התמורה הוא העיקר בהסכם וקבלת אישור העירייה הוא רק שלב שצריך לעבור כדי להבטיח את שחרור כספי הפיקדון לטובת תשלום יתרת התמורה. הנגיעה של התובע ביחס לטיפול בחריגות הבנייה הייתה רק בנוגע לקיום ההוראות הנדרשות כדי לשחרר את כספי הפיקדון.

     

56. עו"ד שושני ידע בשלב מסוים "לחתוך" ולסיים את הוויכוח עם ב"כ הנתבעים בכך שהואדיע ש"מרשתי סיימה בזה למלא את כל התחייבויותיה ע"פ חוזה המכר וכל נזק שיגרם למרשיך בגין אי העברת הדירה על שמם, אם יגרם, יחול על מרשיך בלבד". לאחר מכן הודיע עו"ד שושני ש"לפיכך, הנני משחרר למרשתי את הפיקדון שבידי" (עמ' 41 למוצגי הנתבעים).

     

57. הוויכוח עם ב"כ הנתבעים לא הסתיים בזאת וב"כ הנתבעים השיב לעו"ד שושני ש"ככל שהדבר נוגע למרשיי, הרי שמרשיך לא מילאו את חובתם ע"פ ההסכם ומשכך אין לשחרר את כספי הפיקדון" (עמ' 40 למוצגי הנתבעים".

     

58. עו"ד שושני השיב לב"כ הנתבעים ש"אני דוחה את כל הנטען על ידך. אינני נאמן עבור מרשיך ומעולם לא הסכמת לכך. הכספים שבידי משוחררים למרשתי".

     

59. מייל זה לא נענה ע"י ב"כ הנתבעים, ועל כן יש ממש בטענה של הנתבעים שמבחינתם הסיפור הסתיים בנקודה זו ושהם חשבו באמת ובתמים שכספי הפיקדון שוחררו לתובע ולגרושתו.

     

60. נזכיר שהנאמנות הן באות כוח התובע וגרושתו ועל כן הן עם השליטה על החשבון והנעשה בו. הנתבעים ובא כוחם אך ניזונו ממה שבאי כוח התובע וגרושתו מסרו להם ואם השיחה הסתיימה בהצהרה שכספי הפיקדון יושבו ללקוחות, לבא כוח הנתבעים לא היה הרבה מה לעשות מלבד לקבל את המוגמר או להגיש תביעה לערכאות כדי שיעצרו את המעשה, והוא בחר שלא לעשות כן.

     

61. הנתבעים לא מנעו מהתובע את משיכת כספי הפיקדון ועל כן לא ניתן לומר שהם הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו את יתרת התמורה.

     

62. התכתובת הבאה בין הצדדים התקיימה כעבור כ-4 וחצי חודשים, ביום 16.3.21, בסמוך לאחר קבלת השומה השניה, ועסקה בתשלום השומה. גם בהתכתבות זו אין כל אזכור להפרה נטענת של ההסכם וגם בשלב זה הנתבעים לא מנעו מהתובע ומגרושתו את משיכת כספי הפיקדון, שכלל לא עלתה על הפרק. הנתבעים אף לא העלו התנגדות כלשהי לסכום השומה המתוקנת.

     

63. שנה וחצי לאחר מכן הוגשה התביעה, ללא שום סימן מקדים וללא משלוח מכתב התראה.

     

64. סיכומו של עניין הוא שהתביעה מבוססת על התכתבויות של ב"כ הגרושה בעניין חריגות הבנייה, מבלי שאלה כללו טענה להפרת הסכם, מבלי שאלה כללו התראה על הפרה יסודית של ההסכם, מבלי שנשלחה התראה בכתב בדואר רשום כמתחייב בהסכם, כאשר כל העת "עמד על המדף" פתרון פשוט של שחרור כספי הפיקדון חרף המחלוקת הנקודתית בעניין חריגות הבנייה, כאשר ב"כ הגרושה בעצמו מודיע שהוא משחרר את כספי הפיקדון וכאשר חשבון הפיקדון מצוי בשליטה מלאה של ב"כ התובע וב"כ הגרושה.

     

65. נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

     

    סוף דבר

66. התביעה נדחית.

     

67. התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 12,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.

     

    ניתן היום, ט' טבת תשפ"ה, 09 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.