ח.א. נ' ד"ר לואי אלקתנאני ואח'

רקע

בפני תביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית (שיניים) מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התובעת, ילידת 1963, פנתה לד"ר לואי אלקתנאני (להלן: "נתבע 1") במטרה לעבור טיפול רחב היקף בשיניה.

לטענת התובעת, הטיפול שקיבלה מנתבע 1 היה טיפול רשלני (להלן: "הטיפול") שתוצאותיו התבטאו בנזקי גוף ודלקות כרוניות. כלל הנזקים שהתובעת טוענת לגביהם מפורטים בסעיפים 18, 26 לכתב התביעה ומגובים בחוות דעת מומחה מטעם ד"ר עופר כהן, רופא שיניים, המצביע על כך שהטיפול היה רשלני.

ההגנה הגישה את חוות הדעת שערך ד"ר יואב גרוסמן מומחה בשיקום הפה אשר קבע כי לא נפל כל דופי בטיפול בתובעת וכי עלות השלמת הטיפול שהתובעת לא השלימה יעלה 25,000 ש"ח.

לנוכח הפער בין חוות הדעת הראשיות והמשלימות מטעם הצדדים, מיניתי בהחלטתי מיום 18.11.20 את פרופ' אוריאל בן עמר כמומחה מטעם בית המשפט.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק ובית המשפט נתן הצעה, הצדדים ניהלו מו"מ אך הוא לא השתכלל לכדי הסכם פשרה והתיק נקבע להוכחות. דיוני ההוכחות התקיימו ביום 12.09.22 בו העידו התובעת והנתבע וביום 02.02.23 בו נחקר המומחה מטעם בית המשפט.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, התובעת ביום 06.06.23, והנתבע ביום 06.08.23.

פסק דיני זה יהיה תמציתי כהנחיית תקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשס"ח – 2018.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, היא פנתה לנתבע בשנת 2017 וביקשה לבצע שיקום בפה לצורך שיפור אסתטי. הנתבע הציע לה לטפל בכל הפה תמורה 40,000 ₪. התובעת שילמה לו 5,000 ₪ וסוכם ביניהם על העברת היתרה בתשלומים חודשיים של 1,000 ₪. נאמר לתובעת שהיא תזדקק לניתוח להרמת הסינוס בעלות של 5,000 ₪ נוספים אולם הם סיכמו שיסתדרו ביניהם ולא קבעו הסדר לתשלום.

הנתבע עקר את השיניים בפיה של התובעת, החדיר 16 שתלים בלסתות ונתן לתובעת תותבות זמניות שלא התאימו ולכן הוחלפו בזוג תותבות זמניות אחרות. הנתבע חדל מלטפל בתובעת בשלב השיקום הזמני, כאשר לתובעת נותר לשלם 20,000 ₪ ולא הסכים להמשיך בטיפול אלא אם ישולם לו מלא הסכום ובכך הפר את הסיכום הכספי שלו עם התובעת.

התובעת שבאותה עת התקיימה מקצבת הבטחת הכנסה, לא יכלה לעמוד בשינוי החד צדדי שביצע הנתבע בהסדר התשלומים שסוכם מראש ובעקבות זאת נותרה עם תותבות זמניות במשך שנתיים וזאת מבלי שהנתבע הסביר לתובעת שהדבר עלול לגרום לכישלון השתלים.

במהלך הטיפול הנתבעת סבלה מדלקות סביב השתלים בעמדות 11,21,24 אולם הנתבע לא התייחס לתלונותיה. רק לאחר שהדלקות החריפו שלח אותה הנתבע לחטא את כיפות השתלים אצל רופא שיניים שהכיר ולאחר שכיפות הריפוי חוטאו חלפה הדלקת.

הנתבע נהג לצעוק על התובעת והתייחס אליה בגסות ומספר פעמים הגיעה התובעת למרפאתו אולם הנתבע סירב לטפל בה. בחודש אפריל 2019, לאחר שכל ההמחאות שנתנה התובעת נפרעו, הפנה אותה הנתבע לצילום סי.טי. ולאחריו אמר לה הנתבע כי עליו לעקור את השתלים שנכשלו.

בשלב זה שתובעת היתה תחת השפעת תרופות הרגעה, החתים הנתבע את התובעת על מסמך בו נאמר כי העסקה ביניהם מבוטלת, ושהתובעת קבלה החזר של 10,000 ₪ והנתבע נתן לתובעת המחאות פרטיות שלו על סך של 10,000 ₪. כששאלה התובעת כיצד עליה להמשיך עם השתלים הכושלים בפיה, נענתה על ידי הנתבע שעליו לבצע זוג תותבות בסך 3,000 ₪ וריפוד לתותבות בסך 600 ₪.

לטענת ב"כ התובעת המלומד מעשיו של הנתבע עולים לכדי הטעיה ועושק לפי סעיפים 15,18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 ושבהתאם לקביעת המומחה, עלות תיקון הנזקים שנגרם לה על ידי הנתבע עלול להגיע לסכום שבין 204,000 ₪ ל-224,000 ₪ כך שכתב הויתור עליו החתים הנתבע את התובעת מהווה חוזה שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל ולכן בדין ביטלה התובעת אותו ההסכם על ידי ב"כ ביום 01.05.19.

כן טוען ב"כ התובעת כי נסיונו של הנתבע, לראשונה על דוכן העדים לנמק את הפסקת הטיפול בכך שהסיכום היה שהתובעת תשלם לו את היתרה מכספי הביטוח אותם היא אמורה לקבל הינה הרחבת חזית וסתירה בין גרסאות שונות.

התובעת מחשבת את נזקיה בסך 342,000 ₪.

ההגנה כופרת בחבות והגישה חוות דעת מטעמה, של ד"ר יואב גרוסמן, ממנה עולה כי הרשומה הרפואית תקינה ומפורטת דיה ולא נפל כל דופי בטיפול שקיבלה התובעת. המומחה מטעם התובעת אינו חולק בדבר הצורך בביצוע עקירת השיניים וביצוע שיקום קבוע. לתובעת נקבעה תוכנית טיפול לפיה יעקור לה הנתבע את כל השיניים שבפיה, יחדיר שתלים ויתקין גשר הנתמך בשתלים. לאחר שהתובעת לא הייתה מרוצה מהגשר הזמני, שהתקין הנתבע, הוחלף לה הגשר. כשלון השתלים נבע מאי שמירה על הגיינת הפה והיות התובעת מעשנת כבדה וכן הפסקת הטיפול והשארת התותבת הזמנית במשך זמן רב.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי התובעת הייתה מודעת היטב לאפשרויות השונות לטיפול בפיה כולל האפשרות להותיר בפיה שיניים בריאות ולא לעקור את כל השיניים בפה אך בחרה באפשרות זו אצל הנתבע בשל השיקול הכלכלי.

התובעת הפסיקה את הטיפול מיוזמתה תוך כדי הבנה מה משמעות הרפואית של הפסקה בשלב זה וחתמה על מסמך שנכתב בכתב ידה על ביטול העיסקה.

התובעת הסתירה מבית המשפט את העובדה שהיא למדה סייעות שיניים בעבר. הסיבה לכשל השתלים התיה בעיית העישון הכבד, היגיינה הירודה והמצב הפריודונטלי המתקדם ואלו הגורמים העיקריים לכישלון הטיפול. משכך, יש לתלות את האשם בתובעת ולא בנתבע.

כן טוען ב"כ הנתבע כי התובעת נחשפה כלא דוברת אמת בחקירתה הנגדית כמפורט בסעיפים 103-114 בסיכומי ההגנה.

דיון והכרעה

עוולת הרשלנות

לשם הטלתה של חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי מטופל, יש להוכיח קיומם של יסודות העוולה, לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין: חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של החובה ונזק הנוצר כתוצאה מההפרה האמורה. יסודות העוולה שזורים זה בזה:

"35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות — הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

"36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".

בקביעת אחריות בעוולת הרשלנות מתעוררות שלוש שאלות: האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, האם הפר את אותה חובת זהירות, והאם הפרת החובה היא זו שגרמה נזק? התשובה לשאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הכולל בחובו שני היבטים: ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית. וההיבט הספציפי, בו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לניזוק פלוני בנסיבותיו של אירוע קיימת חובת זהירות קונקרטית. קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על-פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר "צריך היה" לצפות את התרחשות הנזק (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית) בעניינו האם הרופא הסביר היה צריך לצפות את קרות הנזק. 

חובת הזהירות וההתרשלות

במסגרת השיקולים להם נזקק ביהמ"ש כעניין של מדיניות שיפוטית עליו לאזן בין האינטרסים השונים ובהם הצורך להבטיח חופש פעולה לבין הצורך להגן על הרכוש והגוף. יש אף להתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו, ואת השפעת ההכרעה על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. כמו כן, יש לשקול את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים בעקבות הטלתה או אי הטלתה של האחריות. (ראה למשל עקרונות שבכלכלה ומשפט שהותוו על ידי השופט הנד במשפט האמריקאי).

בענייננו, ביהמ"ש העליון קבע בפסיקה ענפה ועקבית, כי קיימת חובת זהירות מושגית של רופא ומוסד רפואי כלפי חולה המצוי בטיפולו (ראה: ע"א 552/66 לויט נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית פ"ד כב (2)480; ע"א 744/76 שרתיאל ואח' נ' קפלר ואח' פד לב(1)114; ע"א 705/78 רמון נ' מאוטנר , פד ל"ד(1)550; ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרול, פד נ' (3) 784).

בעוד ששאלת חובת הזהירות המושגית נבחנת במנותק מעובדותיו של המקרה, הרי ששאלת הזהירות הקונקרטית מתייחסת לנסיבות נשוא הדיון. המבחן לקיומה של חובת זהירות הינו מבחן הצפיות. גם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות וכפי שצויין בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש היא האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק.

במקרה דנן הנתבע חב גם בחובת זהירות קונקרטית. הנתבע יכול לצפות או צריך היה לצפות את התרחשות הנזק בנסיבות הספציפיות של המקרה, דהיינו להיות ער לסיכונים הכרוכים בניסיון ליישם שתלים, בנסיבות המקרה.

חשוב לציין, שלא בכל מקרה תוטל אחריות על המזיק, אף אם בית המשפט הגיע למסקנה כי חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית. חובתו של המזיק היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים, והאחריות מוטלת רק באם לא נקט אמצעים אלה.

בית משפט אמור לשקול מה הם האמצעים הדרושים למניעתה של אותה סכנה, בהתחשב בטיבה, וזאת על רקע האינטרס הציבורי תוך איזון בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה. בענייננו, נשאלת השאלה מה הם אותם אמצעי זהירות, שהיה על הרופא הסביר לנקוט על מנת להבטיח את הטיפול הראוי, שמהווה את הסיכון המועט ביותר במקסימום טיפול רפואי כנדרש.

חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת

בעניין הרשומה הרפואית כתב המומחה בחוות הדעת כי אינה עומדת באמות המידה הרפואיות המקובלות, אינה עומדת בדרישות חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, והנחיות משרד הבריאות ויוצרת חוסר במידע רפואי הרלוונטי להערכת המקרה הנדון.

הרופא פעל בניגוד לאמות המידה הרפואיות ובניגוד לחוק זכויות החולה כשביצע את הטיפול בנבדקת בלי לקבל את הסכמתה מדעת של הנבדקת.

הרופא בצע את ההשתלות באופן בלתי מקצועי העומד בניגוד לאמות המידה המקובלות של רפואה סבירה. זוג תותבות זמניות כושל, שהוחלף בזוג נוסף לא תקין אשר גרמו ללחצים על השתלים ותרמו לכישלון השתלים.

הטיפול המאוחר בזיהום שהתפתח סביב כיפות השתלים והפסקת הטיפול בשל המחלוקת הכספית תרמו לכישלון השתלים.

הרופא החדיר את השתלים לפה מזוהם: שארית שרש שן 16 המזוהם והדלקתי מתועדת בפה גם בצילום הפנורמי מתאריך 6.6.18 . החדרת שתלים לפה שיש בו מזהמים מבלי שהושגה שליטה על הזיהום ועל מחוללים פתוגניים גרמה אף היא לכישלונם.

חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבע

התובעת טופלה אצל הנתבע שביצע עקירות שיניים אבודות והתקנת שתלים דנטליים בשתי לסתות. הטיפול השיקומי הופסק על ידי התובעת.

בהתייחסו לחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת כתב המומחה כי לגבי הרשומה הרפואית היא עומדת בהגדרת מטרות הרשומה. הטיפולים שבוצעו נרשמו, בוצעו צילומים עובר לטיפול ובמהלך הטיפול, הרשומה מפרטת את המהלך הטיפולי, ומעידה על ההשתלשלות הטיפול בתובעת, וצילומי הרנטגן של התובעת מדגימים את מצבה של התובעת לפני הטיפול ואת הצורך בביצוע הטיפולים.

לעניין ההסכמה מדעת ציין המומחה כי התובעת לא התלוננה בפניו שלא הסכימה לטיפול, וכי הסכמה מדעת יכולה גם להיעשות בעל פה ומאחר וד"ר כהן לא היה בעת הטיפול הוא אינו יכול לדעת מה נאמר בשיחה בין התובעת לנתבע ולכן אינו מוסמך להביע דעה בעניין.

תכנית הטיפול שהוכנה לתובעת הגיונית ומוצדקת וגם לד"ר כהן אין השגות לגבי הצורך בעקירת השיניים הנרחבת שבוצעה לתובעת.

לעניין הסיבה לכישלון השתלים כתב המומחה מטעם הנתבעת כי למרות סיכויי הצלחה גבוהים שבטיפול זה אין מדובר בהצלחה אבסולוטית וישנם גורמי סיכון הקשורים במתרפא, המעלים את הסיכוי לכישלון שתלים ואצל התובעת התקיימו: עישון, היגיינה אורלית לקויה, היסטוריה של מחלה פרויודונטלית.

סיבה נוספת לנסיגת העצם סביב השתלים ולכישלון השתלים הינה העובדה שהתובעת הפסיקה את השיקום ונשארה עם התותבות הנשלפות זמן רב מבלי ליישם תותבות קבועות על השתלים. ד"ר גרוסמן חולק על דעתו של ד"ר כהן בעניין התאמת התותבות הנשלפות ומציין כי גם תותבות מותאמות ביותר שנשארות זמן כה רב היו גורמות לספיגת העצם בשל היותן ניידות ולא קבועות ולא מידת התאמתן היא שתרמה לנסיגת העצם.

חוות הדעת המשלימה של המומחה מטעם התובעת

ד"ר כהן ציין בחוות דעתו המשלימה את הנושאים בהם לדעתו יש הסכמה בינו ובין ד"ר גרוסמן וציין כי התובעת סיפרה לו כי הפסקת הטיפולים נכפתה עליה בכך שהנתבע שינה את מסלול התשלומים עליו סיכמו.

הרשומה הרפואית לא נועדה רק לסייע לרופא, אינה נתונה לשיקול דעתו של הרופא ועליו לציית להוראות משרד הבריאות ולפרט בה את כל מהלך הטיפול, דבר שלא נעשה וחסר בה פרטי מידע רבים.

לעניין ההסכמה מדעת ציין המומחה כי אם הנתבע היה מחתים את התובעת על טפסים ומתעד ברשומה היה אפשר לדעת לגבי ההסכמה מדעת. ולעניין הסדר התשלומים היה על הנתבע לדעת שלפי הסדר זה התובעת אמורה להמשיך לשלם גם לאחר סיום הטיפול ולא להעמיד את התובעת בפני מצב בלתי אפשרי.

לעניין הטיפול הכירורגי ציין ד"ר כהן כי אי אפשר לתלות את האשם בגורמי הסיכון כמו עישון ומצב החניכיים כשהטיפול הכירורגי שהעניק היה לקוי ו100% מהשתלים נכשלו, הנתבע לא התייחס לממצאי הסי.טי בטרם ההשתלה, לא השתמש בסד כנדרש על פי הספרות, השתלים הוחדרו כשהם בעמדה בוקאלית מדי ולפיכך אינם מכוסים בעצם, שתלים אחרים הושתלו כשהם קרובים מידי אחד לשני ללא די עצם הדרושה לקליטה ואחיזה של השתלים.

הרופא לא בדק מדוע נכשלו השתלים ולא הקדיש תשומת לב לבריאות החניכיים אף שהתובעת הגיע אליו במצב של דלקת חניכיים ואובדן שיניים. הרופא החדיר את השתלים לפה מזוהם ושאריות שורשים עששתיות ומזוהמות לא נעקרו מהפה לקראת ההשתלות ולא הושגה שליטה על רמת הזיהום בפה לפני שהוחל בטיפול הכירורגי המשקם.

הנתבע גם לא התייחס לבעיית העישון ולכן לא יכול לטעון כי זוהי בעיית מטופל.

לעניין הטיפול המשקם ציין המומחה מטעם התובעת כי הוא חולק על דעתו של המומחה מטעם הנתבע וקבע כי אמנם התותבות הזמניות נשענות על רקמה רכה אך כשהם לא מדוייקות נוצרים לחצים לא מאוזנים על השתלים הגורמים להרס העצם התומכת מסביב לשתל.

חוות הדעת המשלימה של המומחה מטעם הנתבע

ד"ר גרוסמן חזר על קביעותיו מחוות הדעת המקורית וציין כי אמנם טען כי להישארות התותבות הזמניות במשך זמן רב חלק חשוב לכישלון השתלים אך לא הגורם אלא כפי שציין בהרחבה בסעיף ו'4 לחוות הדעת בין השאר ההיגיינה הלקויה והיות התובעת מעשנת כבדה.

הפסקת הטיפול נעשתה לא ממניעים רפואיים אלא על רקע הסכסוך הכספי שידון בבית המשפט, ולגבי הסיבה לכישלון השתלים קבע כי דווקא כישלון השתלים כולם מלמד על כך שגורמי הסיכון של התובעת אינם גורמים מופשטים כלשונו של ד"ר כהן אלא הם הגורמים שהביאו לכישלונם של השתלים ובפרקטיקה המקובלת רק מיעוט של מקרי התקנת שתלים מחייבים שימוש בסד כירורגי מנחה עליו המליץ ד"ר כהן.

עיקר הבעיה בשימוש ממושך בתותבות זמניות על גבי שתלים אינה מידת האיזון הסגרי אלא עצם הישענותה על הרקמה הרכה והיא שגורמת לתנודתיות הרבה.

חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט

מומחה בית המשפט עבר על חוות הדעת של הצדדים, על מלוא החומר הרפואי ובדק את התובעת ואלו ממצאיו העיקריים:

1. הרשומה הרפואית שערך הנתבע לתובעת מתחילה ביום 06.08.17 ומסתיימת ביום 12.11.17 וחסרים בה פרטים רבים:

   1. תלונות התובעת עם הגעתה למרפאה.

   2. איסוף ממצאים חלקי בלבד.

   3. אין אבחנה סופית ומדויקת ואין רישום של תכנית טיפול.

   4. חסר מתן אופציות טיפול חלופיות עם יתרונות וחסרונות.

   5. לא נלקחו מטבעי לימוד טרם תחילת הטיפול.

   6. אין ביצוע צילומים קליניים לפני תחילת טיפול.

   7. אין רישום כשלונות השתלים בעמדות 23 ו- 33.

   8. אין רישום על הפניה לשיננית במהלך הטיפול.

   9. אין החתמת התובעת על טפסי הסכמה לעקירות וביצוע שתלים כנדרש.

   10. אין רישום מלא של הסכם התשלומים והטיפולים על כל שלביו דבר שגרם למחלוקת ולהפסקת הטיפול בנתבעת.

   11. לצורך החלטה על מצב השיניים של התובעת לא הסתייע הנתבע בצילום המיטבי לניתוח מצב שיניים – סטטוס מקבילית.

   12. אין הסבר מדוע שלח הנתבע את הנתבעת לחיטוי במרפאה אחרת.

   13. ברשומה אין רישום של חומרי המטבע והריפוד בהם השתמש הנתבע.

   14. למרות שהתובעת רשמה בשאלון שהיא מעשנת לא נשאלה לגבי כמות הסיגריות ואין התייחסות לבעיית העישון.

   15. הנתבע רשם שמצב ההיגיינה בינוני וקיימת בעיית חניכיים אך לא התייחס לכך במהלך הטיפול. היה צורך לטפל בבעיות אלו ורק לאחר מכן לבצע את השתלים.

        

       מחוות הדעת של המומחים עולה כי מצבה הרפואי של התובעת היו חוסר בשיניים, מחלת חניכיים ולפיכך היה צורך לעקור את כל השיניים.

       עוד נראה שאין מחלוקת שכל השתלים נכשלו ויש צורך להחליפם.

        

       עיקר המחלוקת היא בשאלות:

       1. האם התובעת הייתה מודעת להשפעת העישון והיגיינת הפה על סיכויי הצלחת הטיפול, האם הנתבע התייחס לכך במהלך הטיפול והאם היה נכון להמשיך בטיפול ולהתקין את השתלים לפני שהושגה רמת הגיינה ושליטה בזיהומים הקיימים.

       2. מידת השפעת הפסקת הטיפול והשימוש הממושך בתותבות הזמניות על כשלון שאר השתלים שנותרו בפי התובעת.

           

          לעניין המודעות העיד הנתבע שגם הסייעת שלו אינה יודעת דברים כאלה ( עמ' 71 ש' 23 בפרוט' הדיון מיום 12.09.22) כך שאני דוחה טענה זו ומאחר ולא נמצא ברשומה הרפואית כי הנתבע הסביר לתובעת את השפעתם השלילית של הגיינה לקויה ועישון על סיכויי הצלחת הטיפול וכן לא התייחס לכך במהלך הטיפול והתחיל בהתקנת השתלים ברמת הגיינה לקויה וכשקיים זיהום עששתי בשניים וכן שאר הכשלים בסטנדרט הטיפול המקובל כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט. אני מקבל את חוות דעתו בעניין זה.

           

          אני דוחה גם את טענת ההגנה כי אילו ידע פרופ' בן עמר כי התובעת למדה סייעות שיניים היתה חוות דעתו שונה.

           

          המומחה מטעם בית המשפט נחקר על חוות דעתו ותשובותיו היו מהימנות ומקצועיות בעיני חוות דעתו מקצועית וקוהרנטית ולפיכך אני מקבל את חוות דעתו לעניין הרישום החסר, הרשלנות, אחריות הנתבע והעלויות.

           

          אני דוחה את טענת ההגנה כי התובעת היא שהפסיקה את הטיפול. הנתבע לא יכול לטעון כי הסדר התשלומים דורש תשלום מראש כשהתשלום החודשי הינו 1,000 ₪. גם לעניין הצורך שהתגלה לטענת הנתבע בעיצומו של הטיפול בדבר ניתוח הרמת הסינוס היה על הנתבע לקחת בחשבון אפשרות זאת ולוודא עם התובעת את אפשרויות התשלום שלה. לא ייתכן שרופא יתחיל טיפול כה מורכב בפיו של מטופל ויעצור אותו בשל כושר החזר של הלקוח. בתיק הרפואי לא מופיעה תוכנית הטיפולים, החלופות והעלויות ולפיכך אני דוחה את טענות הנתבע בעניין זה.

           

          על רופא שיניים שלוקח על עצמו טיפול מורכב ויקר בפי החולה לעשות בירור עם החולה לגביי יכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום וככל שיש הוצאות אופציונליות שעלולות לצוץ בהמשך יש לוודא את יכולתו של המטופל לעמוד בהם וכל זאת בכדי שלא לסכן את הצלחת הטיפול כולו כפי שאכן אירע.

           

          התובעת נדרשה לשלם 5,000 ₪ במזומן בשל הרמת סינוס. התובעת השיבה בהגינותה כי ידעה על האפשרות שתצטרך לעשות ניתוח להרמת סינוס אך טענה שאמרה לנתבע שאין לה תקציב לכך. אני מקבל את גרסתה של התובעת שהנתבע הרגיע אותה ואמר לה שיהיה בסדר גם לגבי ה20,000 ₪ הנותרים עליהם אפילו עוד לא מסרה צ'קים.

           

          בין התובעת והנתבע התגלעה מחלוקת כספית שבעטיה נפסק הטיפול ולא קיבלתי נימוק משכנע מדוע הפסיק הנתבע את הטיפול האם בשל סירובה של התובעת לבצע את הרמת הסינוס או בשל דרישתו להשלמת התשלום כולו במזומן.

           

          בתיק הרפואי חסרים פרטים גם לגבי עניין הרמת הסינוס וגם לגבי הכרעה בשאלת הפסקת הטיפול. בשל החוסר בתיעוד על הנתבע להוכיח כי הפסקת הטיפול הייתה באשמת התובעת אך הנתבע כשל בכך ונסיונו במהלך עדותו לומר כי התובעת מסרה לו שהיא אמורה לקבל כסף מהביטוח והיא התחייבה לשלם לו לפני סוף הטיפול בכל מקרה, לא נשמעה לי אמינה והגיונית ואני דוחה אותה.

           

          למעלה מן הצורך אציין שאין צורך להשתמש בדוקרינת הנזק הראייתי בתיק זה וזאת כאשר הכף נוטה בבירור לטובת התובעת, בעוד הנתבע התקשה להוכיח את טענותיו. השימוש בדוקטרינה מוגבל בדרך-כלל למקרים של ״תיקו ראייתי״, קרי כאשר לא ניתן לייחס עדיפות ראייתית למי מבעלי הדין (ראו ע"א 2809/03 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, [פורסם בנבו] פסקה 19 (7.2.2005) וע"א 10218/08 אברמובסקי נ' ד"ר אפרים (פורסם בנבו, 23.08.2012)).

          לסיכום שאלת האחריות אני סבור שהנתבע לא ניהל רשומה רפואית כנדרש, לא יידע את התובעת בדבר בעיית החניכיים והעישון וחשיבותם להפחתת סיכויי הצלחת הטיפול, לא יידע את התובעת בדבר החלופות האפשריות לטיפול והעלויות שלהם ולא תיעד את תוכנית הטיפול המתוכננת ועלותה כולל הסדרי התשלומים, ולא התייחס לעלויות אפשריות שעלולות להידרש בהמשך אל מול יכולותיה הכלכליות של התובעת, חדל מלטפל בתובעת בשל המחלוקת הכספית מבלי להגיע עם התובעת להסדר כספי שיאפשר לסיים את הטיפול ולא לדרדר את מצבה ולגרום לכשל השתלים כולם.

          דיון בעניין הנזק

           

          כאב וסבל 

           

          הלכה פסוקה מימים ימימה היא ש:

           

          "שום כסף שבעולם אינו מפצה על ייסורי גוף ונפש, על הפחתת הסיכויים להקים קן משפחתי, או על אבדן הנאות חיים נורמליים. ברם, כיון שמה שנלקח – נלקח, ומה שאבד – אבד, ואין להחזיר את המצב לקדמותו, והפיצוי צריך להתבטא בכסף, הרי שהכסף צריך איך שהוא לענות על השאלה " (ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג, פ"ד יח(2) 120, 126).

           

          ויפים למקרה דנן גם דבריו של פרופ' אהרון ברק:

           

          " השבת המצב לקדמות" – כך נכתב – "אינה אפשרית במובן זה שהסבל שנסבל אין למחקו, ותוחלת החיים שקוצרה אין להאריכה. אך דבר זה אינו שולל השבת המצב לקדמותו במובן מסוים".

           

          (א' ברק, דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית (בעריכת ג' טדסקי, מהדורה שניה).

           

          התביעה דרשה פיצוי בגין ראש נזק זה סך 150,000 ₪, בהתאם לסעיף 95 לסיכומי התביעה. ההגנה כפרה בחבות אך חישבה פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 50,000 ₪ .

          מאחר וקבלתי את טענות התביעה כי לא התקיים דיון בדבר הסיכונים והסיכויים הכרוכים בטיפול, וכי הנתבע התרשל, על הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגין ראשי נזק אלו בסך של 100,000 ₪.

           

          עלות טיפולים

           

          לאור האמור לעיל, יש לקבל את חוות דעת התביעה ולהעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 197,011 ₪.

          הפסדי השתכרות ונסיעות

           

          התביעה דורשת סכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות ונסיעות בסך 5,000 ₪ (סעיפים 97+98 לסיכומי התביעה) . מדובר בנזק שיש להוכיחו והתובעת לא הגישה כל אסמכתא בעניין. משכך אני סבור כי אין לשלם בגין ראשי נזק אלו.

           

          סוף דבר

           

          לדידי, לא נהג הנתבע לפי הפרקטיקה הנהוגה המקובלת ולא הסביר לתובעת את סיכויי וסיכוני הטיפול. התובעת הוכיחה התרשלות, קשר סיבתי ואת הנזקים הנטענים.

          משכך ולאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בסכומים שצויינו לעיל, ובנוסף הנני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהסכומים דלעיל.

           

          המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

           

           

           

           

           

          ניתן היום, ח' אלול תשפ"ג, 25 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.