ת"א 50676-01-13 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' וועקנין

1.בפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה שארעה ביום 13.07.11 ברח' וולפסון באשדוד כתוצאה מפגיעת רכב בו נהגה נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ושהיה מבוטח על ידי נתבעת 2.

2.לטענת התובעת, הנתבעת עמדה במפרץ תחנת אוטובוס מימין לכביש בו נסע רכב התובעת כשלפתע יצא רכב הנתבעת מהמפרץ ללא מתן זכות קדימה ופגע בדלת ימנית אחורית של רכב התובעת בעוצמה. כתוצאה מפגיעה זו הסתובב רכב התובעת, עלה על מדרכה סמוכה ובסופו של דבר נעצר בתוך עץ שהיה במקום. לרכב התובעת נגרמו נזקים הן בציד הימני של הרכב במוקד פגיעת רכב הנתבעת והן בחזית הקדמית כתוצאה מהפגיעה בעץ. נתבעת 2 שיפתה את התובעת אך על הנזקים בחלק הימני של הרכב ולא על הנזקים בחזית הקדמית. בגין נזקים אלו הוגשה התביעה שהועמדה על סך של 92,198 ₪ לפי חוות דעת שמאית.

3.הנתבעות טענו כי אכן רכב הנתבעת עמד במפרץ תחנת אוטובוס והנתבעת החלה "לגלוש" לתוך נתיב הנסיעה. לפתע, הגיח רכב התובעת במהירות מופרזת פגע ברכב הנתבעת והמשיך בנסיעה פרועה תוך כדי שהנהגת ברכב התובעת מאיצה במקום לבלום ולפיכך האחריות לפגיעה בחלק הקדמי של רכב התובעת כתוצאה מהפגיעה בעץ רובצת אך לפתחה של נהגת רכב התובעת. הנתבעות הודו כי האחריות לנזק בצד הימני של רכב התובעת רובץ לפתחה של הנתבעת, וכאמור, נתבעת 2 אכן שיפתה את התובעת בגין נזקים אלו.

בדיון שהתקיים ביום 31.05.15 העידו שתי הנהגות.

4.נהגת רכב התובעת סיפרה כי הבחינה ברכב הנתבעת רק כאשר חלפה על פניו כשלפתע חשה מכה בצד הימני של רכבה וכתוצאה מכך הרכב הועף אל המדרכה ופגע בעץ. היא שללה את הטענה כי לחצה על דוושת הגז, לאחר המכה שקיבל הרכב מרכב הנתבעת, וטענה כי היא ניסתה לבלום אך המכה שקיבל הרכב הייתה חזקה ולא עלה בידה למנוע את הפגיעה בעץ.

5.הנתבעת סיפרה כי ביקשה לבצע פניית פרסה מתוך מפרץ תחנת האוטובוס ועמדה כאשר החלק הקדמי של רכבה בתוך נתיב הנסיעה של רכב התובעת. לפתע, פגע בה רכב התובעת והתובעת האיצה, עלתה על המדרכה ופגעה בעץ. בחקירתה הנגדית אישרה כי לא הבחינה ברכב התובעת עובר לפגיעה, ולמעשה עלה כי היא כלל לא הסתכלה לראות אם נוסעים כלי רכב בנתיב אליו היא ביקשה לסטות. כשנשאלה כיצד אפוא, היא יודעת שנהגת רכב התובעת נסעה במהירות שאינה הולמת את תנאי השטח, השיבה כי רק במהירות המופרזת של נהגת רכב התובעת יש להסביר את הפגיעה בעץ.

6.ברי כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת אשר למעשה כפי שעלה מעדותה, סטתה ממפרץ תחנת האוטובוס בכוונה לבצע פניית פרסה מבלי שהסתכלה אל עבר נתיב הנסיעה אליו היא ביקשה לסטות. גרסתה כאילו כבר עמדה עם חלק מרכבה בתוך הנתיב בו נסע רכב התובעת אינו עולה בקנה אחד עם אופן הפגיעה בדלת האחורית ימנית והגלגל האחורי ימני של רכב התובעת. מה גם, שאין כל הגיון כי נהגת רכב התובעת הייתה פוגעת ברכב הנתבעת, שעה שמהתמונות שהוצגו לבית המשפט (ת/3) עולה כי מדובר בכביש ישר עם שדה ראייה למרחוק. כמו כן, לוּ אכן, כגרסת הנתבעת, הנהגת ברכב התובעת ביקשה לעקוף משמאל במהירות את רכב הנתבעת שחסם חלק מנתיב נסיעתה, אך כשלה ופגעה בה, הרכב לא היה נהדף למדרכה בצד הימני של הדרך. על כל אלו יש להוסיף כי הטענה בדבר הרצון לבצע פרסה תוך חתימת הנתיב לא בא זכרה, לא בהודעה שמסרה הנתבעת במשטרה (נ/1) ולא בהודעה שמסרה לנתבעת 2 (נ/2). הטענה כי נהגת רכב התובעת נסעה במהירות מופרזת נטענה בעלמא, אחר שהנתבעת הודתה כאמור, כי כלל לא הבחינה ברכב התובעת עובר לתאונה. כך גם לטענה כי נהגת רכב התובעת האיצה לאחר התאונה לא נמצאו תימוכין כלשהן.

7.כמו כן, אין מקום להסיק מתוצאות התאונה, ובכלל זה עליית רכב התובעת על המדרכה והפגיעה בעץ, כי נהגת רכב התובעת נהגה בחוסר זהירות. לא זו בלבד שככלל אין לדרוש מנהג רכב הנמצא במצוקה, כשהוא נקלע לתוך מצב שאותו לא יכול היה לצפות מראש, כאשר הכול התרחש תוך שניה אחת, את אותו סטנדרט של זהירות המצופה מנהג בנסיבות רגילות (ע"א 315/70 אטיאס נ' פורת, פ"ד כה(1) 365, 371 (1971)), אלא שבצדק טענה ב"כ התובעת, כי המכה שקיבל רכב התובעת מרכב הנתבעת אינה מכה של מה בכך, שכן הנזק במוקד הימני של רכב התובעת נאמד על ידי השמאי בסך של כ-16,000 ₪, ויתכן בהחלט כי כמכה מעין זו בנקודה מסוימת ברכב תגרום לרכב לעלות על המדרכה ולהיעצר רק לאחר מספר מטרים (במאמר מוסגר יצוין כי פסק הדין עליו ביקשה ב"כ הנתבעת לסמוך (ת"ק (חי') 14095-04-10 טויטו נ' נישטט (פורסם בנבו, 12.01.11)) אינו דומה כלל לנסיבות מקרה זה, שכן שם נקבע באופן ברור כי הנהגת האיצה לאחר התאונה ונסעה בנסיעה מהירה למעלה מ-20 מטר, בעוד במקרה זה מרחק העץ מקום פגיעת רכב הנתבעת ברכב התובעת הינו מטרים בודדים בלבד).

8.בשים לב לאמור, האחריות לתאונה כולה רובצת לפתחה של הנתבעת, ואני מחייב אפוא את הנתבעות לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 92,198 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן את אגרת ביהמ"ש ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 10,880 ₪.