ת"א 5153-02-13 מוניות פיתוח - הרצליה בע"מ ואח' נ' בן ציון ואח'

1.לאחר עיון בטענות שהוגשו, מסקנתי היא כי דין בקשת התובעת מיום 16.2.2017 להידחות. נוכח הזמן הקצר שנותר עד לישיבת ההוכחות הקבועה מחרתיים, אנמק את דבריי בקצרה.

2.אשר לראש הבקשה המתייחס למחיקת חלקים מתצהירו של הנתבע 1, ניתן לחלק את הסעיפים שמחיקתם מבוקשת לשני נושאים (אף שאלו קשורים זה לזה). הנושא הראשון, עניינו בטענה בתצהיר הנתבע 1 כי הוא פרע הלוואה שחבה התובעת כלפי מר נחום נחום (סעיפים 18 ו-25 לתצהיר הנתבע 1). הנושא השני הוא כי הנתבע 1 העביר ישירות לידי התובעת כספים (סעיפים 48-27 לתצהיר הנתבע 1).

3.אפתח בנושא השני דווקא – זה העוסק בטענת הנתבע 1 כי העביר ישירות לידי התובעת כספים, ובכך השיב לה את שלקח ממנה. עניין זה נזכר, באופן כוללני, בסעיפים 24-23 לכתב ההגנה של הנתבע 1. אכן, ניתן לסבור כי ראוי היה שבכתב ההגנה יובא פירוט רב יותר של טענות הנתבע 1 בהקשר זה. עם זאת, לטעמי אין הדבר עולה לכדי "הרחבת חזית" המצדיקה את מחיקת חלקים אלו מהתצהיר.

4.לגבי הנושא הראשון, זה העוסק בפירעון הלוואה בשם התובעת שניתנה לידי מר נחום נחום, אודה כי התלבטתי בעניין. הנתבע 1 לא הפנה למקום שבו הדבר הועלה בכתב ההגנה מטעמו. בכתב ההגנה של הנתבע 1 ישנו אזכור בדבר הלוואה שניתנה למר נחום נחום (סעיפים 20 ו-22 לכתב ההגנה), אולם אין בו טענה כי הנתבע 1 פרע את החוב עבור התובעת. גם הסכומים המופיעים באותם סעיפים בכתב ההגנה אינם תואמים לאלו המופיעים בתצהיר. עם זאת – וכאמור, לאחר התלבטות – דעתי היא שאין מקום להורות על מחיקת חלקים מהתצהיר. ראשית, ניתן לראות בדוחק רב את טענת הנתבע 1 בדבר פירעון החוב בשם התובעת כנובעת מהאמור בסעיף 24 לכתב ההגנה, שם נטען באופן כללי כי הנתבע 1 "נתן הלוואות לחברה ועד היום החברה עדיין חייבת לו כספים שטרם הוחזרו לו". שנית, יש ליתן משקל לכך שבהחלטתי מיום 12.2.2017 ניתן לתובעת היתר להגיש תצהיר משלים בסוגיה, כך למעשה לא קיימת פגיעה בזכויותיה הדיוניות. שלישית, יש לקחת בחשבון את הפגיעה הרבה שתתכן בנתבע 1 אם חלקים אלו בתצהירו יימחקו, כך שלמעשה תמנע ממנו האפשרות להעלות טענה המקטינה את חובו לתובעת בשיעור של 90,000 ש"ח. באיזון בין הפגיעה שתגרם לנתבע 1 במחיקת חלקים אלו מתצהירו לבין הצורך שייגרם לתובעת להגיש ראיות מפריכות בקשר לטענה זו, אני מעדיף את עמדת הנתבע 1. לעניין זה גם לקחתי בחשבון שיתכן שהיה כשל בייצוגו של הנתבע 1 בעת שהוגש כתב הגנתו.

5.אשר על כן, דין הבקשה למחיקת חלקים מתצהירו של הנתבע 1 להידחות.

6.אשר לראש הבקשה העוסק בחיוב עורכת-הדין מפרקליטות מחוז תל-אביב ליתן תעודה ציבורית או תעודת עובד ציבור או להורות לה ליתן עדות ללא תצהיר, דין הבקשה להידחות. בהחלטתי מיום 12.2.2017 נדחתה בקשת התובעת לזמן את הפרקליטה לעדות, לא רק מן הטעם שאין מקום להורות על זימון עובד ציבור לעדות כשניתן להסתפק בעדותו באמצעות תעודת עובד ציבור או תעודה ציבורית, אלא גם לגופו של עניין. בהחלטתי האמורה קבעתי שלא הוצגה הצדקה מספקת לשמיעת עדות הפרקליטה. עוד קבעתי, כי אין זה ברור מן הבקשה מדוע חלק מן הנושאים שבקשר אליהם מבוקשת העדות רלוונטיים לגדרי המחלוקת, בעוד שלגבי אחרים אין זה ברור מן הבקשה מדוע לא ניתן לבררם על בסיס הליכי גילוי ללא עדות הפרקליטה. הנימוקים שצוינו בהחלטתי האמורה יפים גם באשר לבקשה הנוכחית של התובעת.

7.התוצאה היא שהבקשה נדחית. הראיות המשלימות שהתרתי את הגשתן בהחלטתי מיום 12.2.2017 יוגשו לבית המשפט ולצדדים עד מחר בשעה 10:00.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.