פלונית נ' פלוני ואח'

מבוא

1.זוהי תובענה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - חוק הפלת"ד) בגין תאונת דרכים שאירעה לתובעת, ילידת 1955, ביום 4.6.08 בשעות הערב, עת ירדה מרכב שהיה נהוג בידי בעלה, הנתבע 1 (להלן - התאונה).

התובעת טוענת שירידתה מהרכב נעשתה במקום בו נעשו עבודות בנייה ותשתית וכי במהלך הירידה נתקלה באבן, נפלה ונחבלה בברך ימין ונגרם לה נזק גוף בנסיבות שיש לראות בהן תאונת דרכים.

השימוש ברכב היה מבוטח כדין על ידי הנתבעת 2.

הגם שבתחילה טענה הנתבעת 2 לעניין החבות, הרי שלאחר שמיעת ראיות הצדדים ועיון בסיכומיהם נראה כי הצדדים אינם חלוקים עוד בנושא החבות אלא עיקר המחלוקת היא בנושא הנזק.

מטעמי יעילות ייאמר כבר עתה כי מצאתי לתת אמון בגרסת התובעת בכל הנוגע לנסיבות התאונה כך שעיקר הדיון יתייחס לסוגיית הנזק. הדברים יפורטו בקצרה במסגרת ההתייחסות לעדותה.

תמצית תיאור ההליכים בתיק

2.לאחר השלמת ההליכים המקדמיים, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. לאחר שהוגשה חוות דעת ואף נשלחו שאלות הבהרה, עמדה התובעת על זימון המומחה לחקירה על חוות דעתו.

המומחה נחקר על חוות דעתו ביום 12.4.16.

לאחר חקירת המומחה הוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים לצורך שמיעת הצעת פשרה.

משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, נשמעו מלוא הראיות בתיק.

מטעם התובעת הגישה תצהיר והעידה התובעת בלבד.

מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים שונים, לרבות מלוא תיק המל"ל שהתקבל לאחר מועד שמיעת הראיות והוגש בצמוד לסיכומיה. כי בשים לב להיתר שניתן לנתבעת בתום שמיעת הראיות ובשים לב לכך שמדובר במידע רפואי שהיה מצוי בידי התובעת עצמה, שלא נחשף על ידה במהלך ההליך עד מועד חקירתה הנגדית הגם שפנייתה למל" קדמה לכך בהרבה, הרי שלא ברורה לי טרוניית התובעת בסיכומי התשובה לעניין הצגת מסמכי המל"ל הנוגעים לתיק הנכות הכללית.

מפאת כבודו של ב"כ התובעת - אסתפק בכך.

כעולה מהחלטות קודמות שניתנו, שאין צורך לפרטן במסגרת זו, חל עיכוב משמעותי בבירור התיק על רקע הארכות מועד שנתבקשו בשל נסיבות אישיות כאלה ואחרות הקשורות בב"כ. בנסיבות העניין ועל אף העיכוב, נעתרתי לבקשות הנ"ל מהנימוקים שהופיעו בהן.

משהוגש כתב הסיכומים האחרון ביום 1.7.18 - בשל התיק למתן פסק דין.

נכותה הרפואית של התובעת

3.התאונה אירעה בשעות הערב של יום 4.6.08, אולם התובעת פנתה לראשונה לקבלת טיפול רפואי ביום 5.6.08. נמצא כי היא סובלת מנפיחות רבה באזור ברך ימין המלווה בהגבלת תנועות וכן מנפיחות בחלק החיצוני של קרסול ימין.

התובעת הופנתה לחדר מיון.

מגיליון חדר המיון מיום 5.6.08 עולה כי נמצא שקיימת נפיחות ניכרת בברך ימין, תפליט תוך פרקי, כאבים והגבלה בתנועות. עוד צוין כי עקב כאבים לא ניתן היה לבדוק יציבות וסימנים מניסקאליים.

לתובעת בוצעו צילומים של ברך וקרסול ימין ולא נמצאה פתולוגיה גרמית.

התובעת שוחררה לביתה עם חבישה על ברך ימין והמלצה להמשך ביקורת ומעקב.

בהמשך ברך ימין קובעה בגבס.

התובעת נפלה מספר פעמים נוספות בשנים שלאחר התאונה ובבדיקת MRI שבוצעה לתובעת ביום 27.11.08 נמצא קרע מלא כרוני של הרצועה הצולבת הקדמית (ACL) וכן קרע של המיניסקוס הפנימי. עוד הודגמו שינויים ניווניים במיניסקוס הלטרלי ללא עדות לקרע.

עקב כך הוצע לתובעת לבצע ארתרוסקופיה של הברך וזו בוצעה בשנת 2010. באותו הליך רפואי נמצא קרע של מיניסקוס פנימי שעבר כריתה לשוליים יציבים וכן נצפה הקרע ב - ACL.

התובעת הופנתה לביצוע בדיקת MRI נוספת ביום 21.3.12 בה נצפתה החמרה של השינויים השחיקתיים. עוד נותר בעינו הקרע המלא הכרוני של רצועת ACL.

הומלץ לתובעת להתנייד עם מייצב ברך אלסטי ולבצע פיזיותרפיה לחיזוק שרירי ירך.

בהמשך הוצע לה לבצע ניתוח החלפת מפרק ברך מלאכותית שהתובעת בחרה שלא לבצע נכון למועד שמיעת התיק.

4.להערכת מצבה הרפואי של התובעת וקביעת שיעור נכותה בעקבות התאונה מונה ד"ר בצלאל פסקין, מומחה לכירורגיה אורתופדית ומנהל יחידת ברך וארתרוסקופיות במרכז הרפואי רמב"ם, כמומחה בתחום האורתופדי.

התובעת נבדקה על ידי המומחה ביום 16.3.14 וחוות דעתו נערכה ביום 24.3.14.

בבדיקתו מצא דלדול שריר ירך ימין, תפליט בברך ימין וטווח תנועה של 100- 2 מעלות כאשר משמאל נמצא טווח תנועה של 0-135 מעלות.

עוד מצא כי היציבות לכל הכיוונים בברך ימין תקינה. בימין קיימת רגישות בסדק המפרק המדיאלי והלטרלי בעוד שבשמאל קיימת רגישות רק בסדק המפרק המדיאלי.

לא נמצאה הגבלה תנועה במפרקי הירכיים ואין עיוות בכפות הידיים (ובכך נשללה מחלת מפרקים דלקתית).

עוד ציין כי התובעת הולכת בצליעה וחובשת מגן ברך.

בפרק המסקנות ציין המומחה כי לפי התיעוד שהיה בידו, התובעת לא סבלה מתחלואה בברך ימין לפני החבלה הנדונה. עוד עלה מהתיעוד כי נגרמה לתובעת חבלה משמעותית בברך ימין במסגרת התאונה לרבות קרע של המייצב הקדמי בברך (ACL).

ביחס לקרע בקרן האחורית של המיניסקוס הפנימי ציין המומחה כי ייתכן שגם הוא נבע מהתאונה אך בגילה של הנבדקת ייתכן גם כי מדובר בממצא ניווני, אקראי.

עוד ציין כי מבדיקות ה - MRI שביצעה התובעת בהפרש של מספר שנים עולה כי התפתחו אצלה שינויים שחיקתיים מתקדמים בסחוסי הברך. הגם שמדובר בנבדקת בעשור השישי לחייה, מועד בו צפויים להופיע שינויים ניווניים במידה כזו או אחרת, מצא המומחה כי מצבה של ברך ימין נחות משמעותית בהשוואה לברך שמאל. בהעדר הסבר אחר שיש בו כדי להצביע על הבדלים אלה העריך המומחה כי אי היציבות ממנה סבלה התובעת לדבריה לאורך השנים - היא הגורם להבדלים אלה בין שתי הברכיים.

עם זאת המומחה עמד על כך שבבדיקתו הוא עצמו לא מצא אי יציבות קדמית של ברך ימין אך הסביר כי הדבר מתקבל על הדעת בשים לב לכך שברך, שבה מתפתחים שינויים שחיקתיים, הופכת להיות ברך נוקשה וקשיחה כך שייתכן שאי היציבות ממוסכת על ידי נוקשות זו. עוד ציין שנזקי אי היציבות שהיו בברך עובר להיווצרות הנוקשות מתבטאים בבדיקה הגופנית של התובעת ובממצאי ההדמיה שמצביעים על שחיקה סלקטיבית בברך ימין.

בשים לב לכל האמור ד"ר פסקין העריך כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי כדלקמן:

10% - לפי סעיף 35 (1) (ב) (לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 שעניינו השפעה קלה על כושר הפעולה או התנועות.

5.לאחר קבלת חוות דעת המומחה ביקשה התובעת לשלוח שאלות הבהרה למומחה ובהמשך אף ביקשה לזמנו לחקירה נגדית על חוות דעתו. זאת בין היתר בשים לב לטענתה כי יש לראות את הנפילות המאוחרות לחבלה שנגרמה לה בתאונה ככאלה הקשורות סיבתית לתאונה על כל המשתמע מכך והיבטים נוספים שעלו מחוות דעתו עליהם חלקה התובעת לדוגמא: סוגיית יציבות הברך.

6.המומחה התייצב לחקירה נגדית ביום 12.4.16.

המומחה עמד בחקירתו על הערכתו כפי שהועלתה בחוות דעתו ולא שינה או סייג ממנה.

המומחה הסביר יפה בחקירתו את הממצאים השונים שנמצאו בבדיקתו את התובעת ואת נפקותם בשים לב לגילה של התובעת ולשינויים שחיקתיים שונים הנובעים הן מהחבלה שנגרמה בתאונה והן כתוצאה טבעית של התקדמות הגיל.

המומחה עמד על כך שהתובעת נכון למועד בדיקתו אינה סובלת עוד מאי יציבות של הברך או שאי יציבות זו ממוסכת על ידי הקשיחות והנוקשות המתפתחים כפועל יוצא מגיל התובעת (שהייתה בת 59 במועד הבדיקה) ושינויים שחיקתיים הנובעים מהגיל וממצבה הרפואי.

המומחה הסביר כי כמובן מדובר במצבים הסותרים זה את זה - יציבות לעומת קשיחות ונוקשות - וכי דווקא פגיעה בברך בגיל מבוגר מביאה לירידה בטווח התנועה והברך הופכת להיות נוקשה, כפי שככל הנראה התרחש גם אצל התובעת.

לעניין העבר שלאחר התאונה ציין המומחה כי הוא אינו יודע לומר האם הברך הייתה יציבה באותו מועד מאחר והמסמכים שהוצגו אינם מתייחסים לטוות התנועה במועד הנפילות המאוחרות. זאת בשים לב לטענות התובעת ביחס לנפילה מחודש נובמבר 2011 אותה היא מבקשת לקשר לאי יציבות הברך. עם זאת ציין שמבדיקת ההדמיה שנערכה במרץ 2012 עולה כי הברך הייתה כבר אז במצב של קישיון משמעותי וככל הנראה גם חודשים קודם לכן. עמדת המומחה היא כי באותו מועד הברך כבר הייתה נוקשה ועל כן לא נראה שאי יציבות הברך יכולה הייתה לגרום לתאונה מחודש 11/11 (שאינה התאונה נשוא התביעה, א.ז.).

עוד הסביר כי תלונות התובעת המוגדרות על ידה כ"אי יציבות של הברך" אינן ניתנות להסבר במישור האורתופדי על פי הבדיקה וממצאי ההדמיה השונים.

עוד ציין כי מסמכים רפואיים מאוחרים לתאונה שנרשמו ביחס לנפילות מאוחרות של התובעת לא נרשמו על ידי אורתופדים אלא ככל הנראה על ידי רופאי משפחה, והמונחים הרפואיים המצוינים שם אינם כאלה הנהוגים בפי אורתופדים. המומחה העריך שמדובר ברישום שנעשה לדברי החולה או לבקשתה בשים לב לניסוח הדברים ולקישורים שנעשו בין האירועים השונים שלכאורה אין קשר ביניהם ולא נרשמו נתונים שיש בהם כדי להלום את המצב המתואר (לדוגמא פגיעה בגפה עליונה בשים לב לסוגיית אי היציבות הנטענת של הברך, שלא הובא כל נתון ביחס לבחינתה בשים לב למבחנים המקובלים אותם ציין המומחה).

גם לאחר חקירתו הממושכת לא מצא המומחה לשנות מעמדתו הן לעניין שיעור הנכות והן לעניין מצבה של התובעת והקשר הסיבתי בינו ובין אירועים מאוחרים לתאונה.

7.לאחר שמיעת חקירת המומחה ועיון בחוות דעתו אקבע כי לא מצאתי כי עילה לסטות מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

כידוע מומחה מטעם בית המשפט הינו זרועו הארוכה של בית המשפט ולא בנקל יסטה בית המשפט מהערכות המומחה מטעמו. הדברים יפים במיוחד בעת שמדובר בנושא שהינו נושא רפואי הטעון מומחיות ולא מצאתי כי עלה בידי התובעת להצביע על נימוק כלשהוא לסטיית מחוות דעת המומחה הן לעניין שיעור הנכות והן לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה נשוא התביעה ובין אירועים נוספים, מאוחרים לה, בשים לב לעמדת המומחה בעניין זה שהייתה מנומקת ובהירה. ניכר היה כי המומחה מקצועי מאוד בתחום המדובר, תשובותיו היו מפורטות וברורות, המומחה היה בקיא וער לכל המסמכים והנתונים הרפואיים הרלבנטיים הקשורים לתובעת ונתתי בעדותו אמון מלא.

אשר על כן, נכותה הרפואית של התובעת תועמד על 10% וחישוב נזקיה ייעשה בהתייחס לתאונה נשוא התביעה בלבד, ולנכות שהותירה בברכה, וללא התייחסות לאירועים מאוחרים יותר לתאונה דוגמת השבר בשורש כף היד וכו'.

בעניין זה אני מאמצת את דעת המומחה מטעם בית המשפט ודוחה את טענות התובעת.

הראיות שהובאו מטעם הצדדים והשפעתן על מהימנות התביעה במישור הנזק

8.מטעם התביעה הגישה תצהיר והעידה התובעת בלבד.

התובעת תיארה בתצהירה את נסיבות התאונה ואת הנזקים שלטענתה נגרמו לה לאחר מכן.

בחקירתה הנגדית בפניי העידה התובעת הן לעניין נסיבות האירוע והן לעניין הנזק ומצאתי להבחין בין שני חלקי העדות ולא בכדי.

בחלק של עדותה הנוגע לסוגיית החבות - הגם שמדובר בעדות יחידה של בעלת דין - שוכנעתי ברף הדרוש כי פגיעת התובעת נגרמה בנסיבות המהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. התובעת הסבירה את נסיבות האירוע באופן ברור ומפורט גם ממרחק הזמן והדברים נתמכו במסמכים הרפואיים מזמן אמת בשיעור שיש בו כדי לעמוד בנטל ההוכחה בהיבט זה.

לעומת זאת, בכל הנוגע לסוגיית הנזקים עדותה של התובעת הייתה בעייתית במספר מישורים והתקשיתי לתת בה אמון ביחס לכל רכיבי הנזק.

עדותה של התובעת בפניי ניתנה באופן מסויג, זהיר ועמום והתרשמתי במהלכה כי התובעת נמנעת במכוון, ואפשר שגם בתחכום מסוים, מלחשוף את מלוא הנתונים הידועים לה וזאת הן ביחס למגבלות רפואיות שונות מהן סבלה עובר לתאונה והן ביחס לנזקיה הכספיים הנטענים עקב התאונה.

עוד ניכר היה כי התובעת מנסה לגמד באופן משמעותי כל פגימה אחרת ממנה סבלה לפני התאונה נשוא התביעה, ואחריה, וזאת על מנת להאדיר את נזקיה מהתאונה דנן על אף הנכות האורתופדית הנמוכה שזו הותירה.

גרסת התובעת בעניין זה לא רק שניתנה באופן מתחמק, רפה ולא משכנע אלא גם לא נראתה סבירה בעיניי בשים לב למסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי הנתבעת בזמן שמיעת הראיות לרבות ביחס לשחרורה של התובעת מצבא הקבע 18 חודשים לפני התאונה.

בחינה מדוקדקת של תצהיר עדותה הראשית של התובעת (ר' לדוגמא סעיפים 18,23 ) מעלה כי אין בו שום התייחסות ולו המינימאלית ביותר למצבה הרפואי עובר לתאונה או לאחריה, שאינו קשור לתאונה. התובעת אמנם ציינה נפילות שונות שלשיטתה - שנדחתה על ידי המומחה - קשורות סיבתית לתאונה, אך נמנעה מלציין פגימות אחרות לרבות פגימות משמעותיות (לרבות היותה מועמדת להשתלת כליה) בגינן היא עתרה לקבלת קצבת נכות כללית ואף להחמרה במצבה כפי שעלה מחקירתה הנגדית.

זה המקום להזכיר כי תצהירה של התובעת הוגש נערך רק ביום 1.6.17 - חודשים ספורים טרם עדותה - ולא הוברר בחקירתה הנגדית מדוע לא מצאה לציין את הדברים בתצהירה. נדמה כי הימנעות התובעת בעניין זה פגמה במהימנותה שלא לצורך וחבל.

עוד התרשמי בעת שמיעת עדותה כי התובעת מתקנת תשובות שניתנו על ידה לאחר שהיא עומתה עם מסמכים שונים, תוך מתן הסברים מפותלים משהו לשינויים הנ"ל. גם התנהלות זו פגמה במהימנותה וזאת גם נביא בחשבון את מרחק הזמן מהאירועים. הדברים יודגמו בקצרה על מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך.

"ש.אחרי התאונה את מציינת שהייתה תקופה שהיית מאוד מוגבלת ולא יכולת לצאת מהבית ונדרשת לכיסא גלגלים?

ת.כחצי שנה הייתי בכיסא  גלגלים".

ובהמשך :

"ש.אני מציגה לך תצהיר תשובות לשאלון מיום 5/12/13, זוהי חתימתך?

ת.כן.

ש.יכול להיות שהזיכרון שלך היה רענן יותר אז, פה ציינת בתשובה לשאלה מס' 30 : "רגלי גובסה והייתי מרותקת לכיסא גלגלים 3 חודשים" זה לא חצי שנה?

ת.3.5 חודשים הייתי בגבס ואחר כך הייתי בכיסא גלגלים כי לא יכולתי ללכת".

וכן -

"ש.לא היית יכולה להתנייד בקביים למשל?

ת.לא. היה קשה לי להתנייד בקביים.

ש.תאשרי כי בביקורת שנערכה לך ביום 24/6/08 צויין שאת מתניידת עם קביים?

ת.אם הולכים לבית חולים לחדר מיון אי אפשר ללכת עם כיסא גלגלים, אז התניידתי עם קביים".

במסגרת חקירתה הנגדית התייחסה התובעת לראשונה לסוגיית הבעיות הרפואיות האחרות מהן היא סובלת וידעה לציין את קביעת המל"ל לנכות כללית בשיעור של 90% (תשעים אחוזים) שלא פורטו או צוינו באופן כלשהו בתצהירה:

"ת:על הברך קיבלתי 20% נכות לצמיתות, על כף היד קיבלתי 20% לצמיתות ושאר אחוזי הנכות, בגין הגב והברך. הגב זה בעקבות פריצת דיסק שהיה לי בצבא. בגין הגב קיבלתי 10% והשאר זה בגין הכליות.

ש.בסופו של דבר מה הנכות שלך?

ת.90%".

לאחר בחינת עדותה אל מול תצהירה מצאתי את ניסוח הדברים בתצהיר כמטעה במידה מסוימת. עוד התקשתה התובעת להתמודד עם שאלות לעניין מצבה הרפואי עובר לתאונה בשים לב למסמכים הרפואיים שהוצגו במסגרת חקירתה הנגדית (מוצגים נ/6 עד נ/10) והתקשתה להסביר תפקודה הנטען בשים לב לכל המגבלות הנ"ל, לרבות פריצת דיסק, (הקודמות לתאונה) אל מול מצבה לאחרי התאונה נשוא התביעה שפגמה בברכה.

לאחר עיון במסמכים הרפואיים המתארים, בין היתר, כאבי גב וקשיי הליכה על פני שנים לפני התאונה הרי שלא נתתי אמון בהסברים המתוארים והתשובות היו נראות בעיניי פתלתלות ומתחמקות.

לכך מצטרף הנתון כי עדותה לא נתמכה בשום עדות נוספת שתתמוך בה, לרבות של בני משפחה מדרגה ראשונה, שעל פי הטענה הושיטו לה עזרה במישורים שונים, ולא הונח כל הסבר להימנעות זו. התובעת הסבירה כי בעלה נשא במרבית הנטל של עזרת צד ג' במהלך התקופה שלאחר התאונה ואולם לא הונח כל הסבר מדוע לא בעלה של התובעת, שהוא בעצמו בעל דין בהליך, לא זומן ליתן עדות מטעמה.

כך גם לעניין ילדיה של התובעת שלטענתה סייעו לה במישור הנוגע לעבודתה ולא זומנו לעדות מסיבות שלא הניחו את דעתי לפחות ביחס לאחד הילדים. הדבר נכון גם ביחס לבעלה של התובעת ולעובדים אחרים במרכול ובמשק הבית.

גם המסמכים שצורפו על ידי התובעת היו בודדים וחלקיים ולא היה בהם כדי לבסס טענותיה לעניין הפסד השתכרות שנגרם לה לטענתה בכל הנוגע להפעלת המינימרקט שנפתח לאחר שחרורה משירות הקבע 18 חודשים לפני התאונה נשוא התביעה, שיעור עזרת צד ג' בשכר לה נזקקה עד חודשים ספורים לפני מתן עדותה בבית המשפט וכו'.

הימנעות התובעת מלזמן עדים רלבנטיים ולהציג מסמכים המצויים ברשותה מקימים כנגדה את החזקה שנקבעה בפסיקה לפיה הבאת העדות או המסמכים הייתה פועלת לחובתה.

לכך מצטרף הנתון כי לסיכומי הנתבעת צורף מלוא תיק המל"ל בכל הנוגע לתביעות התובעת לנכות כללית וזאת בהתאם לרשות שניתנה לנתבעים בעניין זה עם תום שמיעת הראיות.

מתיק המל"ל שהוגש עלה כי התובעת סובלת מזה מספר שנים מאי ספיקת כליות חמורה ומועמדת להשתלת כליה. עוד נרשם כי היא מוגבלת בתפקודי היום יום בהיבטים שונים החורגים בהרבה מהפגיעה נשוא תביעה זו וכי לשיטתה היא סובלת מהיבטים קרדיולוגיים (וזאת על אף הנטען על ידה בחקירתה הנגדית בהקשר זה), חולשה כללית ועוד. את הפירוט אודות תפקודה המוגבל במישורים אלה פירטה התובעת חודשים ספורים בלבד טרם הגשת התצהיר ועדותה בבית המשפט על כל המשתמע מכך. נכותה הכללית הינה בשיעור של 90% והיא מקבלת קצבה חודשית שנכון למועד עדותה עומדת על גובה קצבת הזיקנה על רקע גילה.

למען הסדר הטוב אזכיר כי ניתנה לתובעת אפשרות להגשת סיכומי תשובה נוכח עתירת הנתבעת להגשת תיק המל"ל והיא אף ניצלה אותה, ואולם לא מצאתי בסיכומי התשובה התמודדות של ממש עם סוגיית הנכות הכללית פרט לטענה כי הנתבעת לכאורה אינה יכולה לטעון לנכויות שנקבעו במל"ל ככל שלא עתרה היא למינוי מומחים בתחומים אלה. בשים לב לנטל המוטל על התובעת להוכחת נזקיה וכימותם ולמהימנות הנמוכה שמצאתי לייחס לה - מצאתי את טענותיה בסיכומי התשובה כמוקשות.

הדברים מדברים בעד עצמם ומחזקים את עמדת הנתבעת באשר למגבלות הרפואיות והתפקודיות של התובעת שאינן קשורות סיבתית לתאונה ואת התרשמותי הקודמת ממהימנות התובעת בהיבטים אלה ללא קשר לתיק המל"ל שהוגש לאחר שמיעת עדותה.

9.לסיכום, לאחר התרשמות בלתי אמצעית מעדותה בכל מישורי הנזק - הן ביחס לתוכנה והן בשים לב לאופן בו ניתנה - ובהיעדרן של ראיות שהיה מצופה כי התובעת תציג ומשלא הונח הסבר לאי הצגתן, ובשים לב לראיות שהוצגו מטעם הנתבעת בכל הנוגע למצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה ולמצבה הרפואי לאחריה בהיבטים שאינם קשורים לנכות האורתופדית בברך ובהיות עדותה בכל הנוגע לרכיבי הנזק עדות יחידה של בעל דין שלא נמצא לה תימוכין בראיות אחרות - אין לי אלא לקבוע כי עדותה של התובעת בכל היבטי הנזק והנכות התפקודית לא עוררה אמון.

הסכומים הנתבעים על ידה בראשי הנזק השונים אשר עומדים על סך כולל של 701,736 ₪ ביחס לנכות אורתופדית המגלמת הגבלה קלה בשיעור של 10% ובשים לב לגיל התובעת במועד התאונה - הינם מופרזים וחסרי בסיס. נראה כי הצגת רכיבי הנזק בכתב הסיכומים הינה זהה לאמור בתחשיב הנזק מטעם התובעת שהוגש מטבע הדברים בטרם הצגת הראיות בתיק ושמיעתן.

משכך, פסיקת הפיצוי ראשי הנזק השונים ייבחנו כסדרם על פי הראיות שהוצגו, עמידת התובעת בנטל ההוכחה, והוראות הדין והפסיקה.

פיצוי בגין נזק לא ממוני

10.הפיצוי המגיע לתובעת בגין נזק לא ממוני לפי 10% נכות רפואית עומד נכון למועד מתן פסק הדין על סך מעוגל של 15,517 ₪

הנכות התפקודית

11.התובעת טוענת כי שיעור נכותה התפקודית עולה בהרבה על שיעור נכותה הרפואית. לעמדתה העובדה כי היא מתהלכת בצליעה, אינה מסוגלת לקפוץ על רגל ימין ובהינתן קיומו של דלדול שרירים באותה רגל כעולה מחוות דעת המומחה הרי שמכלול הדברים מלמד על שימוש מוגבל ברגל ימין האמור לשקף נכות גבוהה יותר מזו הרפואית שנקבעה לה.

התובעת טוענת כי היא מתקשה לעמוד לפרקי זמן ממושכים, אינה מסוגלת לשאת משאות וסובלת מכאבים וכי כל אותן מגבלות החלו רק לאחר התאונה נשוא התביעה.

עוד טענה התובעת כי הנתבעת לא עתרה למינוי מומחים ביתר התחומים ועל כן היא מושתקת מלטעון ביחס למגבלות התובעת בתחומים אלה.

משכך, עותרת התובעת להעמיד נכותה התפקודית על שיעור של 20%.

הנתבעת טוענת כי נכותה הרפואית של התובעת כפי שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט נעדרת השלכה תפקודית, בייחוד על רקע מצבה הרפואי של התובעת שאינו קשור לתאונה.

לעמדתה, מחקירת המומחה עלה שהמגבלה ממנה סובלת התובעת הינה כזו שמאפשרת לא רק תפקוד שגרתי אלא אפילו פעילות ספורטיבית מסוג ריצה ומבקשת ללמוד מכך על העדר המשמעות התפקודית של הגבלת טווח התנועה. עוד הצביעה הנתבעת על קביעת המומחה בדבר יציבות הברך וטענה כי מתן אחוזי הנכות בעניינה של התובעת נעשה בעיקר על רקע תיעוד רפואי קודם ובניגוד לבדיקה הקלינית.

הנתבעת טענה כי מצבה הרפואי הכללי של התובעת, שאינו קשור לתאונה, לרבות בעיית הכליות החמורה הוא - הוא שמגביל את תפקודה ולא הפגיעה המינורית הנטענת ביחס לברך.

12.לאחר בחינת חוות דעת המומחה ושמיעת עדותו בחקירתו ובשים לב למהימנות הנמוכה שמצאתי לייחס לתובעת ביחס לנזקיה עקב התאונה נשוא התביעה, אקבע כי נכותה התפקודית של התובעת הקשורה סיבתית לתאונה אינה עולה על נכותה הרפואית.

לא מצאתי כי יש לחרוג מהכלל המנחה בעניין זה לכאן או לכאן והתרשמתי כי עיקר מגבלותיה התפקודיות של התובעת קשורות להיבטים רפואיים אחרים ולא לפגימה נשוא התאונה. עם כל הכבוד לנושא הקפיצה על רגל אחת הרי שהיבטים תפקודיים יומיומיים אינם מתמצים בפעולה זו דווקא וצריכים להיבחן במכלול התפקוד במישור הרלבנטיים להשתכרות ולעזרה.

גם מחקירת המומחה עלה כי המגבלה הקיימת הינה קלה ולא יותר מכך וכי דווקא קשיחות הברך ממסכת את אי היציבות הקודמת לה טוענת התובעת, אי יציבות שכשלעצמה לא נמצא לה הסבר כלשהוא בבדיקה הקלינית בשנת 2014.

בשים לב לגילה של התובעת במועד התאונה, גילה במועד מתן פסק הדין, מצבה הרפואי עובר לתאונה ולאחריה שאינו קשור סיבתית לתאונה, שיעור הנכות הכללית שאושרה לה על ידי המל"ל, וסוגיית ההשתכרות אליה אדרש בהמשך ויתר הוכחת ראשי הנזק הממוניים הרי שלא מצאתי כי הנכות התפקודית צריכה לבוא לידי ביטוי מלא בהכרח בכל ההיבטים.

בנסיבות התיק ובנתוני התובעת הוערכו ראשי הנזק הממוניים הרלבנטיים לעניינה על בסיס ערכים גלובליים.

הפסד השתכרות

13.התובעת הינה נגדת שפרשה משירות בצבא הקבע בגיל 50 לערך, כשמונה עשר חודשים לפני התאונה ומאז פרישתה מקבלת גמלה מצה"ל.

בנוסף, בשים לב לשיעור הנכות הכללית שנקבעה לתובעת בשנת 2017 היא מקבלת גם קצבת זיקנה וזאת כעולה מעדותה.

התובעת טוענת כי עוד בהיותה בשירות קבע הוקמה על ידה בשנת 1995 חברה בע"מ שעסקה במספר תחומים ובין היתר הקימה וניהלה מרכול בשלומי, אותו הייתה התובעת אמורה לנהל כהגדרתה לאחר שחרורה מקבע (סעיף 4.3 לסיכומי התובעת).

התובעת טוענת כי בשל התאונה נבצר ממנה לעבוד במרכול ולנהלו מאחר ומדובר בעבודה הדורשת מאמצים פיזיים לרבות הרמת משאות, סידור סחורות במחסן או בחנות ופעולות נוספות שהן לטענתה מעבר ליכולתה בשים לב לפגיעה בברך ימין.

התובעת מעריכה את ההפסד שנגרם לה על רקע זה בגובה מלוא השכר הממוצע במשק דהיינו 9,500 ₪ לחודש וזאת עד הגיעה לגיל 70 , כל זאת ללא השפעה של הסכום הנ"ל על הגמלאות אותן היא מקבלת ממשרד הביטחון והמל"ל. התובעת אישרה כי אין בידה להציג נתונים אודות משיכת משכורת וטענה למשיכת מוצרים מהמרכול בשווי כספי המשקף את הפיצוי הנ"ל.

משכך עותרת התובעת לפיצוי בגין תקופת העבר בסך 186,200 ₪ ולעתיד - 179,636 ₪ על בסיס נכות תפקודית של 20%.

עוד עותרת התובעת לפיצוי בגין הפסד זכויות פנסיה בסך של 43,900 ₪ (שהוא 12% מסכום ההפסדים לעבר ולעתיד).

בסך הכול עותרת התובעת לפיצוי בראש נזק זה בסך של 409,736 ₪.

הנתבעת טוענת כי התובעת הינה גימלאית של צה"ל וכי המשיכה להשתכר מגמלתה לפני התאונה ולאחריה ללא כל שינוי. הנתבעת טוענת כי טענת התובעת לפיה השתכרה מעבודתה במרכול שבבעלותה לא הוכחה ועל כן אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר או לעתיד.

לעניין הראיות שהובאו טוענת הנתבעת כי לא הוצגה כל ראייה התומכת בהפסד שכר בשיעור הנתבע שהוא 9,500 ₪ לחודש ואף לא בהפסד ההכנסה בעין שגולם לטענת התובעת במשיכת מצרכים בסך של 5,000 ₪ לחודש. ביחס למשיכת המצרכים הנטענת עמדת הנתבעת היא כי לא הובאה שום ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענה זו של התובעת, לרבות חשבוניות או רישומים כלשהם.

ביחס לאופי העבודה שביצעה התובעת לטענתה עובר לתאונה, ככל שביצעה, עמדת הנתבעת היא כי גרסת התובעת נותרה כעדות יחידה של בעלת דין שלא נתמכה בראיות אחרות לרבות של עובדים אחרים ובני משפחה מדרגה ראשונה ואף לא עלתה בקנה אחד עם הנטען על ידה בתצהיר התשובות לשאלון (נ/5).

לעניין הדוחות שהוצגו טוענת הנתבעת כי מדובר בדוחות שומה לחברה בע"מ ולא ליחיד ועל כן אין בהם כדי לשקף את הכנסותיה האישיות של התובעת. מבלי לגרוע מהטענה הנ"ל נטען עוד כי בחינת הדוחות מעלה שלא ניתן ללמוד מהם דבר על הכנסות התובעת מאותו מרכול עובר לתאונה.

במישור הראייתי התנגדה הנתבעת להגשת הדוחות, המהווים תקצירי שומה, שלא הוגשו באמצעות עורכם ומאחר ונמנעה ממנה הזכות לחקור את עורכי המסמכים על תוכנם.

ביחס לעתיד עמדת הנתבעת היא כי נוכח מצבה הרפואי הכללי, וללא קשר למגבלה הנטענת בברך, איבדה התובעת את כושר השתכרותה וזאת לכל המאוחר משנת 2012 ואינה זכאית לפיצוי בראש נזק זה.

ביחס להפסדי הפנסיה עמדת הנתבעת היא כי בנסיבות העניין משלא הוכחו הפסדי השתכרות לעבר או לעתיד הרי שאין מקום לפסוק פיצוי בגין פנסיה.

14.עם כל הכבוד ובזהירות המתבקשת ייאמר מיד כי לא ברורה התשתית העובדתית והמשפטית מנין שאבה התובעת את הסכומים הנטענים על ידה בראש נזק זה בכל היבטיו העומדים על כחצי מיליון ₪ ונשענים על השכר הממוצע במשק בסך 9,500 ש"ח.

לטעמי תביעות התובעת אינן נעוצות בשום אדן עובדתי או משפטי ואינן עומדות במבחנים המקובלים לעניין זה בפסיקה.

עצם העלאת טענה להפסד שכר לעתיד עד גיל 70 ביחס לתובעת בת 63, ששיעורה נכותה הכללית עומדת כבר מזה זמן מה על 90% , בהתעלם מכל נתון אחר וללא תימוכין כלשהוא בפסיקה הקיימת, נראית יותר מאשר תמוהה וזאת בלשון המעטה.

למותר להזכיר כי חישוב הפסד השתכרות, לעבר או לעתיד, אינו מתמצה בהכפלת הנכות התפקודית של התובע או התובעת בשיעור השכר הממוצע במשק או שכרו הקודם של אותו תובע, שאחרת לכאורה כלל לא היינו נדרשים לשמיעת ראיות. 

הפסד שכר לעבר הינו בגדר נזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות. הדברים ברורים וידועים ואינם מצריכים ביאור מיוחד. על התובע להראות מהו הנזק שנגרם לו בפועל והקשור סיבתית לתאונה.

על התובעת היה להוכיח בראיות מהו הנזק הממוני שנגרם לה במהלך התקופה הרלבנטית והקשור סיבתית לתאונה והכל בשיעור מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי. הדברים הינם בגדר מושכלות ראשונים. ביחס לעתיד היה על התובעת להראות מהי הפגיעה בכושר השתכרותה או בהשתכרותה בפועל הקשורה סיבתית לתאונה ובשים לב למצבה הנוכחי והעתידי.

דבר מהאמור לא נעשה על ידי התובעת במסגרת הבאת הראיות וההליך בכללותו וטענותיה נותרו בהקשר זה טענות בעלמא. ושוב: עם כל הכבוד הראוי, הכפלת חודשי העבר (98 במספר) בנכות התפקודית הנטענת ובשכר הממוצע במשק בסך 9,500 ₪ - שגם ביחס אליו לא הובאו ראיות המייצרות זיקה כלשהיא לעניינה של התובעת - אינו מהווה עמידה בנטל הוכחה ואף לא בצל צלו של נטל הוכחה.

בפן העובדתי - התובעת לא הוכיחה הפסד השתכרות כלשהוא ביחס לעבר מהסיבה הפשוטה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי בכלל השתכרה ערב התאונה מהמרכול המתואר, מה היה שכרה וכיצד שכר זה נפגע.

התובעת עצמה אישרה במסגרת ההליך כי היא לא השתכרה שכר ב"כסף" ואולם הסיבות לכך נותרו עלומות ולא ברורות. את תשובות התובעת בעניין זה ניתן להגדיר לכל הפחות כעמומות ומתחמקות ואפשר ששיקולים שונים שאינם קשורים בניהול הליך זה - כרוכים בכך.

בשים לב לכך שהתובעת עצמה אישרה כי לא השתכרה שכר בכלל, לא כל שכן בגובה השכר הממוצע במשק, לא ברור מדוע חישוב הפסד השכר לעבר על פני פרק זמן של 98 חודשים נעשה על בסיס שכר זה. הדברים חסרי יסוד עובדתי ומשפטי.

התובעת טענה בחקירתה הנגדית כי נהגה למשוך כנגד עבודתה במרכול מוצרים במה שהוגדר על ידה כ"שווה כסף". לא עלה בידי התובעת להוכיח את עצם משיכת המוצרים על ידה ולא עלה בידה להוכיח את שיעור המשיכה וכל הנתונים הנזכרים על ידה נטענו על ידה, כעדות יחידה של בעלת דין ללא כל ראייה או עדות תומכת.

משלא מצאתי ליתן אמון בעדות התובעת בכל הנוגע למגבלות הפיזיות מחד ולסוגיית אופן ההשתכרות מאידך - הרי שאין בידי לקבוע ממצאים עובדתיים מהימנים על בסיס עדותה זו של התובעת במישור הפסד ההשתכרות ואני דוחה אותה.

משכך אקבע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי השתכרה בכסף או בשווה כסף במסגרת עבודתה הנטענת במרכול - שאפשר וגם היא עצמה לא הוכחה כדבעי. לא עלה בידי התובעת להוכיח את הפסד השכר שנגרם לה בעבר וצודקת הנתבעת בטענתה כי המסמכים שהוצגו - שעניינם דוחות של חברה בע"מ (שלשיטת התובעת בעצמה עוסקת או עסקה בתחומים נוספים פרט להפעלת המרכול) אין בהם כדי ללמד דבר וחצי דבר על השתכרות התובעת דווקא או על השפעת התאונה על הכנסותיה.

עיון במסמכים שהוצגו מעלה כי הינם תקצירי שומה שלא ברור על ידי מי נערכו ושנחתמו על ידי רואה החשבון של התובעת. ככל שלעמדת התובעת (שהועלתה בסיכומיה) מדובר ברשומה מוסדית מחייבת של מוסד רשמי הרי שלא הוברר מדוע היה צורך בחתימתו של רואה החשבון של התובעת על גבי המסמכים ולא הובאה ראייה שיש בה כדי לבסס את הטענה בדבר היותם רשומה מוסדית כמשמעה בדין. לא היה במסמכים כדי להציג את הנתונים הנדרשים ולא היה בהם כדי לתמוך בטענות התובעת לעניין השתכרותה או הפגיעה בה מאחר והם מתייחסים להוצאות והכנסות החברה בכללותה ולא של התובעת באופן אישי.

התובעת לא הציגה מסמכים אישיים ביחס להשתכרותה בתקופה הרלבנטית מעבר לגמלה הצבאית שלשיטתה אינה צריכה לבוא בחשבון ולא הוכיחה פגיעה או גריעה כלשהיא בהשתכרותה.

גם הדו"ח המינימאלי שהוצג לעניין העסקת מספר עובדים אין בו כדי לסייע. אזכיר כי לא הוצגו תלושי שכר של עובדים לפני התאונה ואחריה, לא הובאו ראיות או עדויות אחרות לעניין העסקת עובדים מוגברת לאחר התאונה, משך ההעסקה הנטענת, ההפרש שנוצר בגין ההעסקה המוגברת לכאורה וכיו"ב. גם מעיון בדו"ח עולה דווקא כי במחצית הראשונה של שנת 2008 הייתה תנודתיות במספר העובדים (בין 1 ל – 3) ולאחר התאונה התייצב המספר על שני עובדים על פני מרבית המחצית השנייה של אותה שנה. לא צוין כלל מי מהם עובדים אלה, מה היה שכרם, אופי עבודתם וכיו"ב נתונים שהיו יכולים לתמוך בטענות התובעת מעבר להצגת נתונים מספריים ללא כל תוכן בצידם.

עדותה הלאקונית כשלעצמה של התובעת נותרה כעדות יחידה של בעלת דין שבית המשפט יכול להסתמך עליה רק בהינתן נימוקים מתאימים לכך.

מאחר ולא נתתי אמון בעדותה של התובעת הן ביחס להיקף תפקידה לפני התאונה והן ביחס ליכולתה לבצע את אותו תפקיד (ניהול, שיווק, מכירות וכו' לשיטתה) לאחר התאונה ובחלוף תקופת אי הכושר - הרי שלא ניתן להתבסס על עדות התובעת בהקשרים אלה ואני דוחה אותה.

כמו כן לא ניתן הסבר כלשהוא מדוע התובעת סבורה כי אין בידה למשוך מוצרים לאחר שלטענתה חדלה לעבוד במרכול וגם הסבריה בעניין זה לא הניחו את הדעת. אם ממילא עובר לתאונה התובעת לא דיווחה באופן מסודר על משיכת המוצרים כנגד עבודתה במרכול ולא הוצג חישוב כלשהוא המגלם את התמורה הנטענת - מה הנפקות שיש לכך שהיא עצמה חדלה לעבור במרכול?

הדברים מקבלים משנה תוקף לאחר עיון במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי הנתבעת מתקופת שירותה הצבאי של התובעת ממנה עולה כי התובעת פנתה מספר רב של פעמים לקבלת טיפול או הפניות רפואיות עובר לשחרורה מצה"ל בין היתר על רקע כאבי גב, קושי בהליכה עד כדי אי יכולת ללכת, קשיים בנשימה ואף הייתה מטופלת במרפאת כאב. בשים לב לתיאור המגבלות הנ"ל התקשיתי לתת אמון בעדותה של התובעת באשר להיקף עבודתה הנטענת במרכול והדברים כבר פורטו למעלה מן הנדרש.

מסיכומיה עולה עוד כי היא זנחה את טענתה לעניין אי יכולתה לגשת למכרז שעניינו תפקיד קב"ט היישוב ולא היה לדבר תימוכין כלשהוא בראיות פרט לעצם העלאת טענה סתמית בתצהיר העדות הראשית.

אשר על כן אקבע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את שיעורי הפסד ההשתכרות להם היא טוענת לעבר ו/או לעתיד או לקשר בין המגבלות הנטענות ובין התפקוד הנטען במישור ההשתכרות - שכשלעצמו לא הוכח - לכאורה היה מקום לדחות כליל תביעתה בראש נזק זה. לא עלה בידי התובעת להוכיח את שיעור השתכרותה בהיקף הנטען או אפילו בצל צלו של זה וטענותיה לעניין גובה השכר, משך התקופה ושיעור הנכות התפקודית - נדחות.

לגבי העתיד יצוין רק כי משלא הוכח דבר לגבי העבר הרי שיש בכך כדי להשליך על הקביעות ביחס לעתיד. התובעת בעצמה מאשרת כי מזה מספר שנים היא אינה יכולה לעבוד על רקע מצב רפואי שאינו קשור לתאונה ומקבלת גמלת נכות/זיקנה מלאה בגין כך. טענות הנתבעת בסיכומיה לעניין אופן הצגת המוגבלות על ידי התובעת בתביעתה למל"ל (עמ' 5 לסיכומי הנתבעת) מקובלת עליי בכללותה.

בנסיבות העניין הספציפי, ומבלי שהדבר ישליך על מקרים אחרים של תובעים בגילה של התובעת, אקבע כי לא שוכנעתי שהוכח הפסד שכר ביחס לתקופה הנטענת ביחס לעבר או ביחס לעתיד.

כך מאחר וגם בחלוף התקופה הראשונית שלאחר התאונה לא הראתה התובעת כי היא חזרה לעבודתה או להשתכרות כלשהיא וזאת גם ביחס לתקופה של לפני שנת 2012 מועד בו לטענתה חלה החמרה במצבה הרפואי. בשים לב לכך שהתאונה נשוא התביעה הייתה כבר בשנת 2008 היה מצופה כי בחלוף התקופה הראשונית תשוב התובעת ותפעל לקדם תכניותיה ואולם היא לא עשתה כן ויש להניח כי מניעה אחרת, שאינה קשורה בתאונה, היא שהביאה לכך ולא התאונה עצמה.

משלא הוכח פוטנציאל השתכרותה אין מקום לפסוק פיצוי ביחס לעתיד, לא כל שכן עד גיל 70.

הרבה לפנים משורת הדין ובשים לב להלכות הכלליות הנוהגות לעניין ביחס לאפשרות הפגיעה בכושר ההשתכרות בשים לב לפגיעה הנטענת ובהעדר כל הוכחה לפעילות התובעת לפני התאונה במסגרת עבודתה הנטענת וממילא לאחריה, הרי שפיצוי בערכים גלובליים בעבור התקופה הסמוכה שלאחר התאונה במהלכה לא הייתה מסוגלת התובעת לעבוד כלל (מעין תקופת אי כושר) על בסיס השווה לשכר מינימום, יש בו כדי להוות פיצוי ראוי ואף למעלה מכך בנסיבות העניין, מידת המהימנות שיש לייחס לתובעת והעדר ראיות ולו הבסיסיות ביותר.

פיצוי גלובאלי בגין הפסד השתכרות (כולל פנסיה) יועמד על   20,000 ₪ 

עזרת צד ג'

15.התובעת טענה בתצהירה כי לאחר התאונה הייתה מושבתת כהגדרתה למשך תקופה ארוכה וכי בעלה הושיט לה עזרה רבה הן באופן אישי והן בכל נושא עבודות הבית. עוד נטען כי עוזרת הבית שלפני כן עבדה בהיקף של פעם בשבוע החלה לעבוד שלוש פעמים בשבוע עד שחדלה לעבוד כליל מספר חודשים לפני עדות התובעת.

התובעת עותרת בסיכומיה לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בשיעור גלובלי של 150,000 ₪ ללא תמיכת הסכום הנ"ל בתחשיב כלשהוא.

הנתבעת טוענת כי הפיצוי לעבר הוא נזק מיוחד הטעון תמיכה בראיות פוזיטיביות שלא הוצגו במקרה זה לרבות מטעם בני משפחה, קבלות וכיו"ב. לעמדתה, כל עזרה שהושטה, ככל שהושטה, הינה כזו המקובלת בין בני משפחה וכל פיצוי שייפסק צריך לשקף רק את ההפרש שמגלמת עזרה מוגברת. עוד נטען כי פרק הזמן בו הייתה התובעת מוגבלת היה קצר מהנטען על ידה.

לעניין העתיד טוענת הנתבעת כי נכותה הרפואית של התובעת אינה תפקודית במישורים הרלבנטיים לעזרת צד ג' וכי העזרה הדרושה לה קשורה בעיקרה למצבה הרפואי הכללי.

בשים לב לגילה ולמצבה הרפואי של התובעת ללא קשר לפגיעה שהסבה לה התאונה טוענת הנתבעת כי הייתה נדרשת לעזרת צד ג' בהיקף זהה ואף מוגבר.

לחלופין נטען כי הסכומים הנתבעים - מופרזים, וכי הפיצוי הראוי אינו עולה על 3,000 ₪ ביחס לעבר ו - 6,000 ₪ ביחס לעתיד.

16.בשים לב לאופי פגיעותיה של התובעת, ומשך תקופת החלמתה מהפציעה נשואת התאונה ברי כי התובעת נזקקה לעזרת צד ג' בתקופה שלאחר התאונה, אשר לדבריה ניתנה לה בעיקר על ידי בני משפחה. עוד נטען כי עד מספר חודשים לפני מתן עדותה הסתייעה התובעת בעובדת במשק הבית ואולם העסקתה של זו הופסקה. העובדת הנ"ל לא הובאה למתן עדות ולא בוססו הסכומים ששולמו לה, התקופה במהלכה עבדה והיקף שעות עבודתה לפני התאונה ולאחריה.

לכך מצטרף הנתון כי עדות התובעת בכל הנוגע להיקף העזרה שהושטה ומושטת לה על ידי בני משפחתה על רקע הפגיעה בברך (שהיא לבדה הפרמטר הרלבנטי בתיק זה לעמדת התובעת בעצמה), לא נתמכה בשום ראייה או עדות אחרת.

ניכר היה בעדותה של התובעת כי היא מנסה לשים דגש מיוחד על אירוע התאונה כאירוע שגרם למצבה המוגבל תוך התחמקות ממתן מענה ברור לשאלות הנוגעות למצבה הרפואי ומידת תפקודה עובר לתאונה, ולאחריה, והדברים גרעו במידה ניכרת ממהימנות עדותה כפי שכבר צוין לעיל.

עוד עלה מתיק המל"ל כי התובעת טוענת למגבלות ניכרות בתפקודי היום יום על רקע מצבה הרפואי הכללי ללא דגש מיוחד לסוגיית הברך.

בשים לב למכלול הנתונים, המהימנות הנמוכה שמצאתי לייחס לתובעת ובהעדר ראיות כלשהן שיתמכו בגרסת התובעת לעניין היקף ומשך הסיוע לו נדרשה בשכר או שלא בשכר - אקבע כי סכומי הפיצוי הנתבעים על ידי התובעת בגין עזרת צד ג' אינם עולים בקנה אחד עם התשתית שהונחה בתיק ונעדרי פירוט וכימות מינימאליים.

בשקלול הפרמטרים הנ"ל, לרבות שיעור נכותה הרפואית הקשורה סיבתית לתאונה שהינה 10%, העזרה המוגברת שיש להניח לה נדרשה בחודשים שלאחר התאונה הגם שלא הובאו בעניין זה ראיות ולו מטעם בני המשפחה, תיק המל"ל לעניין מידת הסיוע לו היא נדרשת בשים לב להיבטים רפואיים אחרים; ומאחר ואפשר שהייתה ממילא נדרשת לסיוע עם התקדמות הגיל, סכום הפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, יועמד על סך גלובלי של 20,000 ₪

הוצאות ניידות והוצאות רפואיות

17.בגין הוצאות ניידות מוגברת עותרת התובעת לפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך 75,000 ש"ח. התובעת טוענת כי ברכה הימנית אינה מתפקדת וכי היא מנועה מהליכה למרחקים ארוכים, עמידה ממושכת או טיפוס במדרגות.

בגין הוצאות רפואיות שהינן מעבר לכלול בסל הבריאות התובעת עותרת לתשלום גלובאלי בסך 50,000 ₪ לעבר ולעתיד.

התובעת לא הציגה קבלות התומכות באף אחד מראשי הנזק הנ"ל ולא הציגה שום פירוט לסכומים הנטענים על ידה.

הנתבעת טוענת כי הוצאות ניידות והוצאות רפואיות ביחס לעבר הן נזק מיוחד הטעון הוכחה פרטנית ומשלא הוצגו קבלות מתאימות ו/או פירוט מתאים אין מקום לפיצוי ברכיבים אלה.

עוד נטען כי בשים לב לפגיעתה הקלה של התובעת הרי שאין זה המקרה להורות על פסיקת הוצאות ניידות מוגברות לעבר או לעתיד.

הנתבעת מציעה פיצוי לפנים משורת הדין בסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות שהינן מעבר לסל הבריאות.

18.מקובלת עליי עמדת הנתבעת כי שיעור הסכומים הנתבע על ידי התובעת בגין הרכיבים הנ"ל נטען בעלמא ללא פירוט או אסמכתאות מינימאליות. בדרך כלל בקביעת שיעור הפיצוי בגין רכיבים אלה אני נכונה להניח כי באופן טבעי בתקופה הסמוכה לתאונה נגרמות הוצאות שונות הכרוכות בעובדה כי התובעת נפצעה בתאונה והייתה מוגבלת בתנועתה מספר חודשים מבלי שנשמרו קבלות מפורטות עבור כל הוצאה והוצאה שנגרמה.

יחד עם זאת, במקרה זה נתבעים סכומי עתק מבלי להציג ולו קבלה אחת ביחס להוצאות הנטענות ומבלי שהובאו כל ראיות למעט עדות התובעת.

כפי שציינתי לעיל אין באמור כדי לעמוד בנטל הדרוש לנזק מיוחד ובכלל בין היתר בשים לב לראיות שהוצגו ומהימנות התובעת. גם שיעור הסכומים הנטענים אינו הולם את נסיבות התיק דנן ואת הפגיעה נשוא התאונה.

גם לעניין ניידותה של התובעת מתעורר קושי בשים לב לכך שמעבר לתקופה הראשונית לא בוסס כלל קושי בניידות ואף חוות דעת המומחה וחקירתו אינה תומכת בכך. לא ברור מנין שאובה טענת התובעת בסיכומיה כי מדובר בברך שאינה מתפקדת כטענתה ולא הוצגה כל ראייה התומכת בעצם קיומן של הוצאות ניידות מוגברות ביחס לאיזו מבין התקופות.

גם אם יש מקום ליתן פיצוי בגין רכיבים אלה הרי שהפיצוי יעשה גם הוא באופן גלובאלי ובמשורה בשים לב לכך שעיקר ההוצאות הינן מסוג של נזק מיוחד הטעון תמיכה בראיות - שלא הוצגו - וכי ההוצאות הנסיעה או הניידות צריכות לבטא הוצאות עודפות בלבד בשים לב לפגימות הקשורות סיבתית לתאונה אל מול מכלול מצבה הרפואי של התובעת כפי שכבר פורט כדבעי.

עוד מצאתי טעם בעמדת הנתבעת כי מרבית ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי קופת החולים בה חברה התובעת וכי לא הוצגה אף קבלה התומכת בסכומים שהוצאו על ידה מעבר לכך. פסיקת הסכום תיעשה בשים לב לנכות הרפואית והפסיקה הקיימת במקרים דומים.

לאחר שקלול של כל הפרמטרים שצוינו לעיל יועמד הפיצוי בגין הוצאות נסיעה וניידות והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד ביחס לפגיעה נשוא התביעה ואליה בלבד על סך של 5,000 ₪

למען הסר ספק, יתר טענות ותביעות התובעת - נדחות.

סיכום

19.מהמקובץ עולה כי נזקי התובעת הינם כדלקמן:

20.אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 60,517 ₪.

על סכום יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כדין ואגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובעת במועד הגשת התביעה (699 ₪) כשהיא משוערכת להיום.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשא הנתבעת 2 ביתרת האגרה על פי התקנות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים. 

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ח, 23 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.