פלונית נ' עירית נתניה ואח'

רקע עובדתי

1. התובעת, ילידת 1962, תובעת את הנתבעות בגין נזקים שנגרמו לה עקב נפילה שארעה לה באמפיתאטרון "אמפי על הים" בנתניה. הנתבעת 1 היא עירית נתניה שבשטחה התרחש האירוע. הנתבעת 3 (וצד ג' בהודעה לצד ג' אותה הגישה העיריה) היא חברת הביטחון, "בן בטחון", שהעסיקה את אנשי האבטחה.

    

2. באותו היום, 8.5.2013, התובעת נסעה עם בעלה לאמפיתיאטרון כדי לצפות במופע "עיר פוגשת מוזיקה", שבו השתתף בנה הצעיר במסגרת התזמורת העירונית של נתניה.

   אין מחלוקת בין הצדדים כי באותו הערב, למרבה הצער, נפלה התובעת טרם החל המופע ונפגעה בירך.

    

3. הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות התאונה, חבות הנתבעות לתאונה, ושאלת הנזק.

    

   תחילה אקבע את הנסיבות שבהן ארעה הנפילה, לאחר מכן אתייחס לשאלת חבות הנתבעות לנפילה, ולבסוף לשאלת הנזק.

    

   נסיבות התאונה

    

4. התובעת העידה לעניין נסיבות התאונה. עדותה היתה אמינה סדורה קוהרנטית, ואף מתיישבת עם ראיות נוספות שהובאו בפני בית המשפט.

    

5. בשל המחלוקת בין הצדדים לעניין נסיבות התאונה, מצאתי מקום להפנות לחלקים מתוך העדויות.

   התובעת העידה :

    

   ת: אנחנו הגענו בסביבות השעה 8 בערב, היו מאות אנשים שנכנסו בבת אחת.

   ... בעלי ירד לבמה לפגוש את הבן שלי שניגן שם להגיד לו שהגענו, אני חיפשתי מקום ישיבה, עמדתי במעבר המרכזי בחלק הימני שלו קצת אחרי המדרגות, הסתכלתי לכיוון דרום, וחיפשתי מקום ישיבה.

   ש:את מציינת שמאבטח נפל עלייך נכון ?

   ת:כן, הוא היה לבוש אפוד זוהר.

   ....

   ת:הוא נפל עלי. אני עמדתי בסוג של זווית מול המושבים, כי ניסיתי לראות את כל הקשת ולחפש מקום, וכאשר הוא נפל עלי הוא הפיל אותי על הגב כאשר הרגל שלי פשוטה לצד ימין ולא יכולתי לאסוף אותה, להרים אותה או להזיז אותה, מה שמאוד רציתי לעשות.

    

   ..... אם הייתי רואה אותו ממולי, כנראה הייתי זזה ובורחת ממנו. ראיתי בזווית העין משהו שמתקרב. זה היה עניין של שניות והוא היה עלי. אחרי זה הבנתי מבעלי שהוא רץ במדרגות ונופל עלי. הבנתי שהוא העיד שהוא רץ במדרגות ואיבד את השליטה על הרגליים שלו.

   ש:הצורה שבה את מתארת את המקרה, שמישהו רץ במהירות במדרגות ונכנס בך.

   ת:נכון. הוא נפל עלי. הוא לא רץ לכיווני ליפול עלי. הוא פשוט נפל עלי. איבד שיווי משקל מזה שרץ במדרגות לא מזה שנעמד ופתאום היה לו סחרחורת.

   ש:יכול להיות שמישהו אחר נפל עלי ולא האדם שראינו פה?

   ת:אתם צריכים להוכיח את זה. מאבטח נפל עלי.

   ....

   (בעמ' 25-26 לפרוטוקול)

    

6. בעלה של התובעת ראה את האירוע, וחיזק בעדותו את גרסת התובעת:

   ת:הייתי בחלק התחתון ליד הבמה וניסיתי ליצור איתו קשר עין (עם הילד- לה.) ראיתי שהוא עסוק ובמקביל הייתי בקשר עין עם פלונית לראות אם היא מצאה מקום. הבטתי לסירוגין פעם לפלונית ופעם לבמה.

   ש:כל הסירוגין הזה, אתה מספר שראית מישהו שממש רץ לאורך המדרגות לכיוון פלונית.

   ת:נכון. מהרגע שראיתי אותו זה היה שנייה או שתיים. ראיתי אותו 2-3 מושבים לפני שפגע בפלונית.

   ש:ראית אותו פוגע בפלונית?

   ת:כן. הוא נפל עליה. הוא היה עליה.

   ש:ראית את המאבטח ואת פלונית על הריצפה?

   ת:כן. זה לא היה מרחק כל כך גדול בין החלק התחתון לאמצעי.

   ש:ברגע שראית אותה נופלת, ישר רצת אליה?

   ת:נכון.

   ש:לא איבדת קשר עין באמצע?

   ת:נכון.

   ש:היה מאבטח במקום?

   ת:כן, אותו אחד שנפל עליה.

    

   (בעמ' 30-31 לפרוטוקול)

    

7. מעדויות התובעת ובעלה עולה כי התובעת נפלה כתוצאה מנפילת מאבטח שלבש אפוד צהוב לכיוונה, ופגיעתו בה.

    

8. כפי שיפורט להלן, ביום התאונה הועסק מר ברבירו אליהו כמאבטח ב"בן בטחון", לבש אפוד צהוב והוא זוכר אירוע של נפילה בסמוך לתובעת.

   להלן אביא את גרסתו מתוך חקירתו:

    

   ש: אתה זוכר את האירוע שבגללו אנו פה?

   ת:זוכר הכל. לא היה שם כלום. מישהו דחף אותי למעלה, אז התחלתי לרוץ. פה ישבה מישהי שאני לא יודע מי היא. היתה אישה שבאה עם זוג עקבים גבוהים למעלה על ידי.

   האישה עם העקבים היתה על ידי. היא נכנסה לכיוון הגן. אולי חצי מטר או מטר ממני.

   ש:מציגה לך תמונה של האמפי תיאטרון.

   ת:אני הייתי ליד הקיר. אני הייתי למעלה לגמרי ולמטה היא ישבה. אני הייתי במעבר למעלה. הגברת עם העקב באה בדיוק על ידי במעבר. כנראה שהיא רצתה לרדת. ראיתי שהיא עם העקב גבוהה שלה כמעט נפלה. עצרתי אותה שלא תיפול. היא רצתה לרדת למטה. כנראה שבעלה חשב שנגעתי בה. ראיתי גבר, לא יודע אם זה בעלה. ראיתי אותו בדיוק מאחורי. הוא נתן לי דחיפה. אני במעבר. התחלתי לרוץ. היה לי מזל.

   ש:נפלת מהדחיפה?

   ת:לא נפלתי. זה שקר. רצתי כמו מטורף. מישהו דחף אותי אם לא, לא רצתי. התחלתי לרוץ מהדחיפה לכיוון הבמה. יש שם שביל של מטר ומשהו רוחב וכשהוא דחף אותי בבת אחת, קפצתי כבר מעל הכל. המעבר רצוף עד הבמה. כשנותנים לך דחיפה והגעתי למדרגות מהדחיפה ומהריצה שלא ידעתי איפה אני. לא מהצד של הגברת שהיא טוענת שאני נפלתי עליה.

    

   לשאלת ביהמ"ש איך הגעתי מהמעבר למדרגות אני משיב שהגעתי על המדרגות בצד שמאל וקפצתי כמו תיש. אני רצתי וקפצתי. עוד לא היה כל כך הרבה אנשים עד שקרה המקרה הזה. זה שאומרים שנפלתי עליה, משקר. זה שקר שנפלתי עליה.

   הגעתי לספסל הראשון וכשהגעתי לאחרון למטה, היה לי מזל כי היו שם 2 גברים שתפסו אותי והיה לי מזל. אם לא, אני לא הייתי פה.

   ש:כשאתה אומר שאותו אדם דחף אותך והתחלת לרוץ. יכולת לשלוט בזה?

   ת:לא. כשהגעתי לצד השמאלי וקפצתי מעל כל הספסלים של הבטון, עד שהגעתי לאחרון למטה. כשהגעתי למטה, זה מה שקרה.

   ש:ואז ראית את התובעת שהיא טוענת שנפלת עליה?

   ת:היא שכבה למטה. באותו רגע שעצרו אותי, ראיתי את התובעת והזמינו לה אמבולנס.

   לשאלת ביהמ"ש, אני והתובעת היינו במרחק מטר וחצי.

    

   ש:ראית שהיא נפלה?

   ת:ראיתי אותה על הרצפה. כשהיא נפלה לא ראיתי כלום. זה שקר שנפלתי עליה. לא נפלתי עליה ולא על אף אחד.

    

   (בעמ' 16-17 לפרוטוקול)

    

   בקדם המשפט מיום 28.5.2918 אישר המאבטח כי "אני ראיתי שהיא נפלה. זה בדיוק בזמן שעצרו אותי... אולי מהפחד שאגע בה ואז נפלה". עוד העיד כי "לא שלטתי על רגלים וכי כשעצרו אותי, ראיתי את התובעת על הרצפה"

    

    

    

    

    

    

9. מר אליהו עבד כמאבטח במועד האירוע באמפיתאטרון. מר אליהו זוכר שהוא ראה את התובעת נופלת אולם הכחיש מכל וכל כי הוא נפל על התובעת. חברת הביטחון הצביעה עליו כעד הרלוונטי בנסיבות העניין לשם הצגת פרטי המקרה. מעדותו עולה שפנו אליו רק עם הגשת תביעה. אף גורם מטעם הנתבעות לא פנה אליו לבירור נסיבות המקרה מיד לאחר התרחשותו (בעמ' 22 שורות 1-4).

   מר אליהו תיאר בעדותו אירוע די לא ברור שבמסגרתו הוא נדחף במעלה האצטדיון ככל הנראה על יד אחד המשתתפים ובעקבות הדחיפה הוא רץ ללא הפסקה, קפץ בין הספסלים של הבטון עד שהגיע למטה.

    

10. גרסתו של מר אליהו אינה סבירה. לא ברור כיצד הוא קפץ מלמעלה עד למטה מבלי שפגע באף אחד מהנוכחים במהלך האירוע של הריצה, כאשר העד אישר שבמועד הזה הקהל נכנס לאולם והחל להתיישב. לשאלת בית המשפט, כיצד הדבר מתיישב עם ההיגיון, הוא השיב כי "היה לו מזל". זאת ועוד, מר אליהו לא ניסה לאתר את פרטי המשתתף שדחף אותו על אף שלפי טענתו היה בסכנה ממשית עקב הדחיפה - סכנה כה גדולה עד שלטענתו אלמלא היו עוצרים אותו שני גברים, היה נפגע באופן ממשי. כמו כן, קיים קושי בהבנת הקשר שבין הדחיפה לריצה אותה מתאר העד לכל אורך האצטדיון ובאופן שהוא מתאר את הריצה, ואולם אין ספק כי העצירה של המאבטח הייתה בסמוך למקום הנפילה.

    העד גם סתר את עצמו כאשר תחילה טען שמר מיקי מ"בן בטחון" ראה את הנפילה אולם לאחר מכן חזר בו והעיד שמר מיקי בא רק אחרי האירוע ושוחח עם נציג מהעייריה ( עמ' 22 שורות 33-34, וכן עמ' 20 שורות 12-13).

     

11. כאשר הציגו לתובעת את גרסת מר אליהו, התובעת לא זיהתה את מר אליהו :

    ש:בסע' 5 לתצהירך את מציינת שהעד שהעיד היום הוא בכלל לא היה מעורב במקרה ?

    ת:אני ראיתי אותו לשניות מעטות, אני רק זוכרת שמשקל כבד נפל עלי, קשה לי לתאר כמה הוא שוקל.

    ש:את זוכרת מי נפל עלייך ?

    ת:לא. אני לא ראיתי אותו בפנים.

    ש:האם זה האיש שהעיד היום ?

    ת:נדמה לי שלא.

    ש:אם זה לא מי שהעיד היום ולא ראית בסביבתך מאבטחים נוספים, אז יכול להיות שלא מאבטח נפל עלייך ?

    ת:לשאלת ביהמ"ש אני משוכנעת כי האיש שנפל עלי היה עם אפוד זוהר, והוא נעלם..

    (בעמ' 25 שורות 6-22)

     

    גם בעלה של התובעת נשאל לענין גרסתו של מר אליהו והשיב:

    ש:פלונית סיפרה שהיא לא ראתה סביבה מאבטחים במועד הנפילה ואם זה לא האדם הזה ולא היו עוד מאבטחים סביבה, אז אולי לא באמת מאבטח נפל עליה?

    ת:הכל יכול להיות, אבל אני ראיתי מאבטח. הוא לבש אפוד צהוב.

     

    (בעמ' 31 שורות, שורות 23-25).

     

     

12. אני סבורה שהוכח כי מאבטח שנכח באירוע מטעם "בן ביטחון" נפל על התובעת.

    אכן, קיים קושי בכך שהתובעת לא זיהתה את העד מטעם הנתבעת, אשר היה מאבטח אותו יום, כמי שנפל עליה. עם זאת, התובעת העידה כי המדובר באדם עם אפוד זוהר, וכך גם זכר בעלה. התובעת לא זכרה את פניו של המאבטח, ואולם העד זיהה את התובעת וזכר את הנפילה. העד אישר כי הוא עצר בסמוך אליה. אין עדות נוספת התומכת בגרסתו.

     

13. בעדות של נציג העיריה , מר עופר וסברגר (קבלן עצמאי של העיריה אשר אחראי על האבטחה) העיד כי :

    "פנתה אלי הגב' ציפי ליפשיץ שהיא מנהלת האירוע ותוך כדי שיחה על הא ודא היא אמרה שהתרחש אירוע שבו מאבטח נפל על מישהו"

     

    העד גם העיד כי הוא הופתע שלא נאמר לו דבר על כך במהלך המופע, כמי שאחראי על הבטיחות. עוד הוא העיד כי המאבטחים קיבלו אפוד זוהר בעת התדריך לאירוע.

    (בעמ' 33 שורות 5-7, בעמ' 33 שורות 30-35, בעמ' 33 שורות 22-23).

     

    גם בקדם משפט שהתקיים בפני ביום 28.5.2018 העידה הגב' ליפשיץ "אני זוכרת את המקרה הזה. זה היה מקרה מאד מצער" .

     

    מכאן, הוכח כי ארע אירוע שבמסגרתו מאבטח נפל על התובעת.

     

14. את אי הוודאות ביחס לזהותו של המאבטח יש לייחס לנתבעות. הנתבעות לא ערכו דו"ח מסודר של האירוע שבו מפורטים פרטי האירוע או נסיבותיו. זאת, על אף שגב' ליפשיץ הייתה מודעת לאירוע בזמן אמת, והיא מאשרת כי המדובר באירוע מצער שהצריך הזמנת אמבולנס. העד מטעם העיריה, מר וסרברגר, אשר אחראי על תחום הבטיחות ידע רק כעבור שבוע על המקרה, לא קיבל דיווח בזמן אמת וגם לא הייתה בידו רשימת המאבטחים שעבדו באותו אירוע.

    לפי עדותו, לא שמר את הרשימה לאחר סיום הערב שכן לא היה מודע להתרחשותו של אירוע חריג. העיריה אשר ידעה כי האירוע ארע, היתה צריכה לכל הפחות לשמור על הרשימה של אותו הערב, זאת לא נעשה ולא הובא לכך כל הסבר מניח את הדעת. גם מר וסרברגר העיד כי הופתע שלא עדכנו אותו באותו ערב בדבר קרות האירוע לשם הפקת לקחים. גם לאחר שידע על פרטי המקרה, לא נערך דוח ביקורת ביחס לאירוע הנפילה.

     

15. סיכומו של חלק זה: הוכח כי התובעת נפלה בעקבות ריצתו של מאבטח אשר הועסק על ידי "בן בטחון" אשר פגע בה חזיתית וגרם לנפילתה. המחדל הרישומי של הנתבעות העדר תיעוד האירוע באותו הערב, לרבות נסיבותיו והגורמים לו, והעדר רשימת המאבטחים, מעבירים את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעות להוכיח כי הנסיבות אינן כנטען על ידי התובעת, אולם הנתבעות לא הרימו את הנטל, ולא סתרו את גרסת התובעת.

     

     

    החבות למעשי המאבטח

     

16. יאמר בפתח הדברים, כי מאחר שהעירייה ו"בן בטחון" לא דאגו לערוך דוח אירוע של המקרה שארע, על אף חריגותו, הרי שבכך הם סיכלו למעשה את האפשרות לבחון את שאלת חבותם לאירוע. מחדל זה רובץ לפתחם. המדובר במידע הנמצא בידיהם ובתיעוד שהיה צריך להיעשות על ידם בסמוך למועד האירוע. רק כשבוע לאחר התאונה נודע למר וסרברגר, מנהל הביטחון של האירוע, וקבלן של העיריה, כי מאבטח נפל על התובעת, אולם גם אז לא טרחו הנתבעות לברר את נסיבות האירוע ולא הופקו לקחים.

     

    העד מטעם העיריה העיר מספר פעמים כי הוא היה מופתע ואף פגוע מכך שלא יידעו אותו ביחס לאירוע הנפילה לא בערב עצמו ולא מיד לאחר מכן. אני סבורה כי דרך התנהלות זו מעלה סימני שאלה ותמיהה באשר לאופן התנהלות הנתבעות ביחס לאירוע, תחקורו והסקת מסקנות לגביו.

     

17. מדובר במחדל שיש לייחס הן לעירייה והן ל"בן בטחון". על העיריה הייתה מוטלת האחריות לתחקר את האירוע כמי שאירחה את האירוע בשטחה, כמחזיקה, כאשר עולה כי המאבטחים תודרכו ערב האירוע על ידי קבלן מטעמה. כמו כן, יש לייחס את המחדל ל"בן בטחון" שהייתה צריכה לעשות בירור מקיף כיצד מאבטח מטעמה נופל על אחד המשתתפים ופוצע אותו, וכן לברר את הנסיבות שקדמו וכיצד ניתן היה למנוע את אותו אירוע.

    עוד אציין כי עולה מעדותו של נציג העיריה כי המדובר באירוע חריג של נפילה שלא ארע במהלך כל התקופה שבה הוא מכהן. ככל שאכן מדובר באירוע כה חריג של נפילה שבמהלכו הוזמן אמבולנס לאירוע – הכיצד הדבר לא נבדק ונחקר לעומק?

     

18. ההלכה הפסוקה קבעה :

     

    "הלכה מיוסדת היא מלפנינו, כי מקום שבו נתבע גורם ברשלנותו נזק ראייתי לתובע - כלומר, פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה שלכאורה הינה בעלת פוטנציאל לביסוס איזו מן הטענות העובדתיות שעליהן מבוססת תביעתו - עשוי בית-המשפט להטיל על הנתבע את נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי-נכונה (ראו, למשל, ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, דינים עליון סח 53, בפסקה 13; ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, 551552; ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 126-125). הלכה זו, המבוססת בעיקרה על שיקולי צדק ועל הצורך החברתי בהרתעת נתבעים פוטנציאליים מפני איבוד ראיות, מבטאת את הפן הראייתי-דיוני של דוקטרינת הנזק הראייתי (ראו: א' פורת וא' שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים", עיוני משפט כא (תשנ"ח) 191, 254-241;Porat & Stein, Tort Liability Under Uncertainty (2001) 165-167 ). זאת, להבדיל מהפן הנזיקי-מהותי של הדוקטרינה, שטרם נקלט במפורש בפסיקתנו ואשר אף בענייננו לא מתעורר הצורך לבוחנו ... ההלכה הראייתית-דיונית בדבר הנזק הראייתי משמעה, אפוא, הקמת חזקה עובדתית, כי אלמלא ניזוקו עקב רשלנותו של הנתבע, היו הראיות החסרות תומכות בגרסת התובע ביחס לטענה העובדתית שנשנתה במחלוקת. אף שחזקה זו ניתנת לכאורה לסתירה, הרי שמטבע הדברים - ובדומה לחזקות אחרות המופעלות בסופו של המשפט - נזקקים לה רק כאשר ידוע שאין בנמצא ראיות רלוונטיות אחרות; היינו, כשביחס לטענה העובדתית שהראיות החסרות נדרשו לתובע להוכחתה, מתקיים בין הצדדים "תיקו ראייתי". במצב-דברים זה נמצא הנתבע לוקה בחסר ראייתי לסתירת החזקה. ומכאן שהקמת החזקה מכריעה, למעשה, את המחלוקת העובדתית (פורת ושטיין, שם; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 47).

     בפסיקת בית-המשפט העליון יושמה ההלכה, לא רק בתביעות שעילתן רשלנות רפואית אלא גם במקרים של תביעות רשלנות בעלות אופי שונה, אשר גורמות לכך שנפגעת האפשרות של התובע להוכיח את עילת תביעתו.

    עוד בהקשר זה נפסק:

    התוצאה של העברת הנטל תהא, שהמשיבה, שלא הוכיחה במאזן ההסתברויות הרגיל כי לא קיים קשר סיבתי בין התרשלותה לבין הנזק, תחוייב במלוא נזקה של המערערת (כפי שהייתה התוצאה במקרה ההפוך, שבו הנטל נשאר אצל המערערת והיא איננה עומדת בו), וזאת, למרות שקיימת אי בהירות באשר לגורמי הנזק.

    (ע"א 10766-05 ג'מילה מוחסן נ' מדינת ישראל)

     

19. אי תחקור המקרה על ידי הנתבעת 1 אשר העבירה את המידע למר וסברגר רק כעבור שבוע, והתמשכות המחדל כאשר האירוע לא נחקר גם שבוע לאחר מכן, כאשר מלוא הפרטים והמידע היה מצוי בידי הנתבעות- מעבירים את הנטל אל הנתבעות להוכיח כי לא נפלה רשלנות לא במעשי המאבטח ולא באופן התנהלותן וזיקתן לאירוע, בשים לב כי התובעת הוכיחה כי הנפילה ארעה עקב נפילת מאבטח.

     

20. בהינתן כי לא נערך תיעוד מסודר, ולמצער תיעוד כלשהו לא ניתן לבחון את שאלת החבות לאשורה. בנסיבות אלה לא תתקבל טענה בדבר העדר חבות שכן הנזק הראייתי רובץ על כתפי הנתבעות, ומשהן לא עמדו בנטל זה, יש לקבוע את חבותן לאירוע.

     

21. מעבר לכך, וגם אם מעשה הנפילה היה כפי שנטען על ידי המאבטח - על אף הקשיים שבקבלת הגרסה - הרי שקמה חבות מצד הנתבעות. להלן אבהיר:

    המאבטח הוא עובד של "בן בטחון".

     

    מעדות מר וסרברגר עולה כי באותו היום לא היתה הפרדה בין מאבטחים לסדרנים כאשר תפקידם של הסדרנים היה לדאוג שאנשים לא יעמדו על האבנים בין טורי המדרגות מטעמים ביטחוניים. בכל אופן, הסדרנים לא נדרשו לסייע לאנשים למצוא את מקומם כפי שנעשה על ידי המאבטח:

     

    ש:האירוע היה כניסה חופשית בלי כרטיסים ולא היה צריך כוון אנשים איפה לשבת.

    ת: נכון. תפקיד המאבטחים לא היה לכוון את הציבור למקומות הישיבה.

    (עמ 39, שורה 1) .

     

     

22. המאבטחים לא תודרכו בעניין זה. בהקשר זה העיד מר וסרברגר:

    ש:האם הזהרת את המאבטחים לא לעמוד על המושבים, לא לרוץ עליהם ולא לאפשר לאף אחד מהאורחים מחמת איבוד שיווי משקל.

    ת:לא. יש יועץ בטיחות. בזמנו היה מהנדס בשם גיורא דידיה. הוא לא היה במקום ...

    (עמ' 36 שורות 9-11)

     

    עוד העיד מר וסרברגר:

     

    ת:בתחילת הכינוס של המאבטחים ניתן תדריך ביטחוני לכל המאבטחים,

    ... ניתן תדריך לכל המאבטחים מה תפקידם בכח, מה הייעוד שלהם...

    לאחר מכן, חברת האבטחה מביאה ראש צוות, ראש הצוות מתודרך גם הוא, לובשים אפוד זוהר צהוב שכתוב עליו "אבטחה" וכל אחד מפוזר למקומו על פי הקבוע מראש. אלה עמדות ברזל שאף אחד לא זז מהם, לא לשירותים ולא לשום מקום"

    (בעמ' 33 שורות 19-26).

     

23. מר אליהו העיד כי קיבל תדרוך מנציג העיריה וממיקי נציג הנתבעת 3 , אולם לא נאמר דבר ביחס לכך שלא מוטל עליהם תפקיד של סדרנים וביחס לאיסור לעלות על מושבים:

    ש: האם בתדריך לפני האירוע אמרו לך שאסור בשום פנים ואופן לעלות על המושבים או לעמוד עליהם?

    ת:לא. אנחנו לבד. אנחנו מבוגרים. אף אחד לא אומר כלום. אמרו להסתכל טוב שאין מישהו עם נשק.

    (בעמ' 21 שורות 9-11)

     

    העד אישר בחקירתו כי אם הוא היה רואה מישהו שרץ בין המושבים הוא היה עוצר אותו.

     

24. מכאן, נציג הנתבעת 1 אישר כי הוא ונציג של "בן בטחון" הנחו את המאבטחים שלא לעזוב את העמדות, וכי המטרה שלהם הייתה למנוע מהציבור לשבת על המדרגות לצרכי בטחון. המאבטחים לא נדרשו לסייע בסידור מקומות הישיבה. המאבטחים לא תודרכו בכך לא על ידי נציג העיריה ולא על ידי נציג הנתבעת 3 .

     

25. בענין ריצת המאבטח העיד מר וסרברגר:

    ש:אתה יודע שציפי ליפשיץ אמרה שהיא יודעת שהוא היה מעורב בסיפור. האם זה נראה לך תקין שמאבטח רץ על מושבים?

    ת:לא, אלא אם הוא ראה מחבל חלק מחתירה למגע.

    . ....

    ש:פה מדובר על מישהו שרץ, איבד שיווי משקל ונפל על התובעת. נראה לך הגיוני שמישהו מהמאבטחים ירוץ במושבים?

    ת:אין ריצה. הכל נעשה בנחת. אין סיבה לריצה אלא אם מדובר באירוע של מחבל וחתירה למגע, אלא אם בידי שמיים קיבל החלטה או קיבל מוזה לרוץ.

    (עמ' 39, שורות 9-12).

     

     

26. מכאן, עולה כי המאבטח פעל בניגוד להנחיות, אולם ההנחיות לא הובהרו במלואן על ידי נציגי הנתבעות למאבטחים. לא תידרכו את הסדרנים כי תפקידם לא לכוון את הציבור למקומות הישיבה ולא להמצא באזור זה. יתכן כי ככל שהעד היה מתודרך קודם לכן, לא היה פונה לסייע לגב' עם נעלי העקב כטענתו. בכל אופן מעביד חב גם למעשה רשלנות של עובד מטעמו.

     

    אציין בהקשר זה כי עדי "בן ביטחון" לא התייצבו למועד ההוכחות הקבוע, ועל כן, גרסתם אף לא הובאה בפני. על תפקידו של מר מיקי למדים מעדות נציג העיריה ועדות מר אליהו.

     

     

     

     

     

     

    חלוקת אחריות בין העיריה ובן בטחון - ההודעה לצד ג' 

     

27. אני סבורה כי יש לקבוע שהן חברת "בן בטחון" והן העירייה חבות בשל מחדלם המשותף בתיעוד האירוע. המדובר בחבות משותפת: הנתבעת 1, עיריית נתניה, כמי שמחזיקה במקרקעין, אחראית על האירוע והעסקת קבלן הביטחון שהבהיר בעדותו שהוא היה חייב להיות מעודכן בפרטי האירוע נסיבותיו ותוצאותיו לצורך הסקת מסקנות לעתיד. ונתבעת 3, "בן בטחון", המעסיק הישיר של המאבטח שהיה מחויב לבצע תחקיר לאירוע בנסיבות בהן עובד מטעמה גרם לפגיעה בצד ג' בעת עבודתו כמאבטח. העדר התיעוד יש בו כדי להעביר את הנטל לנתבעות להראות כי לא נפלה רשלנות במעשיהן ו/או במעשי המאבטח, ובהעדר כל תיעוד הרי שהנתבעות לא עמדו בנטל זה.

     

28. מעבר לכך ולעניין החבות הנוגעת למעשיו של מר אליהו, אני סבורה כי קמה חבות משותפת לעירייה ולנתבעת מס' 3.

    העירייה – מכוח היותה מחזיקה ומפקחת כאשר התדרוך העיקרי למאבטחים ניתן על ידי קבלן מטעמה. "בן בטחון"– מכח היותה מעסיקה הנדרשת להנחות את עובדיה.

    כאמור, לא ניתנו הנחיות מפורשות לעניין הימצאות מאבטחים במקום המושבים, ואופן התנהלות המאבטחים לעניין סידור הקהל.

    לנתבעת מס' 3 קמה חבות גם מכח סעיף 13 (א) (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] . חבות זו חלה גם כאשר העובד ביצע את עבודתו באופן לא נאות, ברשלנות ואף ברשלנות-רבתי-ע"א 8027/14 ‏ ‏ ג'ין אלין שורוש נ' סוהיל בן כמאל שליאן.

     

29. אני סבורה כי ל"בן ביטחון" חבות גדולה יותר מזו של העירייה, בשל היותה המעסיק הישיר של המאבטח, וזאת הן ברמת מתן ההנחיות והן באשר לפיקוח.  על כן, אני סבורה כי יש לקבוע כי כלפי התובעת חבה "בן בטחון" ב- 60% והעיריה חבה בשיעור של 40%.

     

30. העיריה הגישה הודעה לצד ג' אשר מסתמכת על ההסכם בין הצדדים מיום 22.4.2012.

     

    ההסכם קובע בהוראות הנוגעות לאחריות וביטוח:

     

    6. " הקבלן יהיה אחראי אחריות מלאה ומוחלטת לכל ובגין כל תאונה, חבלה, או נזק, איזה שהוא, בלי יוצא מן הכלל, שייגרמו לרשות המזמינה ו/או לחברה המנהלת ו/או לעובדיהם ו/או שלוחיהם ו/או למי שבא מטעמם  ו/או לאדם אחר כלשהו, לגוף ו/או לרכוש, בשל מעשה או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו ו/או שלוחיו ו/או כל מי שבא מטעמו בקשר ובכל הנובע, במישרין או בעקיפין, מביצוע השירותים ו/או ממעשה או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו ו/או שלוחיו ו/או מי שבא מטעמו והקשורים במישרין או בעקיפין בביצוע התחייבויות של הקבלן על פי חוזה זה. הקבלן יפצה את הרשות המזמינה ו/או החברה המנהלת ו/או את הניזוק (ים) לפי המקרה, בכל דמי נזק שיגיע לו. הקבלן משחרר לחלוטין ומראש את הרשות המזמינה, החברה המנהלת, עובדיהם, שלוחיהם, ואת מי שבא מטעמם מכל אחריות וחבות לכל ובגין כל תאונה, חבלה או נזק כנל שארעו כתוצאה מהרישא לסעיף זה, לכל אדם, לגוף ו/או לרכוש, בכל עילה שהיא.

     

    עוד קובע ההסכם כי :

     

    "הקבלן מתחייב בזה לפצות ולשפות בשלמות את הרשות המזמינה ואת החברה המנהלת על כל נזק וכנגד כל תביעה או דרישה, מכל עילה שהיא, שתוגש על ידי אדם כלשהוא, נגדן, ו/או נגד מי מעובדיהן ו/או שלוחיהן ו/או מי שבא מטעמן בגין כל תאונה, חבלה, או נזק שמפורט בסעיף 6.1, 6.2, 6.3 לכל אדם , לגוף ו/או לרכוש, לרבות ההוצאות המשפטיות שיגרמו להן . לקבלן תינתן הודעה על כל תביעה ו/או דרישה כאמור,.

     

31. העירייה טוענת כי מכוח הסדר חוזי זה,  על "בן ביטחון" לשפות אותה על כל סכום שתחוב, ככל שתחוב, כלפי התובעת.

     

    "בן ביטחון" טענה בסיכומיה כי העירייה אחראית לנזקים ככל שנגרמו לתובעת עקב מחדליה של העיריה, אולם לא התייחסה להסדר החוזי ביניהם.

     

    אציין כי לא צורפה פוליסת ביטוח על ידי הצדדים.  על כן אני מתייחסת להסכמת הצדדים החוזית בדבר חבות "בן ביטחון" כלפי העיריה בלבד.

     

32. בהתאם להלכה הפסוקה (ר' ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' סמרי יוסף פ"ד מו(4) 421 (1992), בשים לב ללשון התניה, לפיה הקבלן משחרר את הרשות מאחריות בכל עילה שהיא, וכן מתחייב לפצות את הרשות על כל נזק וכנגד כל תביעה מכל עילה שהיא, יש לפרש את התניה באופן שכוונת הצדדים היא כי "בן בטחון" תשפה את העירייה בגין כל חבות שלה כלפי צד ג' כתוצאה ממעשה או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו.

     

    לאור מסקנתי כי "בן ביטחון" אחראית למעשי המאבטח הן מכוח עוולת הרשלנות והן מכוח אחריות שילוחית, ולאור הנזק הראייתי שנגרם בהעדר תיעוד מצידה של "בן ביטחון", הרי ש"בן בטחון" אחראית לשפות את העירייה על כל נזק שהיא חבה בו בשל מעשה המאבטח.

     

    כאמור, לא עלתה מטעם "בן ביטחון" כל טענה בסיכומים בעניין ההסדר החוזי בין הצדדים. למעלה מן הצורך, אציין כי אני סבורה כי מלשון ההתניה החוזית בין הצדדים ואופן ניסוחה באופן מרחיב לפיו הקבלן משחרר את העיריה מאחריות בכל עילה שהיא, משתמע כי היא כוללת נסיבות שבהן "בן בטחון" תהא חבה כלפי העיריה בכל עילה, לרבות רשלנות מצידה של העיריה.

     

33. אשר על כן, אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי וקובעת כי "בן בטחון" תשפה את הנתבעת בגין חבותה בסך 40% מנזקי התובעת.

     

     

    הנזק

     

34. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' נחום הלפרין, הוכרה לתובעת נכות בירך בשיעור של 20%. המומחה קבע כי קיימת הגבלת תנועה במפרק ירך ימין ושייך זאת לחבלה באגן בעקבות התאונה. התובעת ביקשה כי תעשה על ידי המומחה בדיקה נוספת עקב החמרה. ניתנה חוות דעת משלימה שבה קבע המומחה כי לתובעת נכות בירך בשיעור של 30%.

     

35. הנתבעות טענו לנכות עקב תאונה קודמת שארעה לתובעת 3 חודשים טרם הארוע, וכן עקב עברה הרפואי של התובעת כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים. אולם, חוות דעת המומחה לא נסתרה בחקירתו הנגדית. המומחה העיד כי התובעת עברה ניתוח בגב אבל היא לא התלוננה לאחר ניתוח זה על כאבים במפרק הירך. היתה לתובעת חבלה שגרמה לכאבי ראש. לא היה אחרי אותה חבלה תלונות על כאבי ראש. המומחה הסביר בעדותו כי ברגע שאדם לא מתלונן על בעיה, אי אפשר לשייך את המצב שלו למצב היפותטי, אין קשר בין כאבים בכתפיים או כאבי ראש או כאבים בעמוד השדרה כאשר מדברים על חבלה ישירה במפרק הירך. בעקבות אותה חבלה, הבן אדם מתלונן על כאבים במפרק הירך. עושים לו בדיקות ורואים שינויים במפרק הירך שהולכים ומתקדמים. עושים לה MRI 5 חודשים ורואים נזק במפרק הירך. המומחה מבהיר כי : "תראי לי ממצא שקשור למפרק הירך, אפשר יהיה לבדוק את הדברים, אבל לא ראיתי" (בעמ' 42 שורות 5-12 לפרוטוקול).

     

36. אין ספק כי קיימת משמעות תיפקודית לנכות בירך. המומחה מתייחס בחוות הדעת הן לכאבים במפרק ירך ימין, והן להגבלה בתנועות ובתיפקודיות. בחוות דעתו המשלימה מתייחס המומחה להחמרה בהגבלות התנועה ובתיפקודיות. גם התובעת מתייחסת לכך בתצהירה וכך גם בעלה. עדות זו לא נסתרה.

     

37. להלן נבחן את ראשי הנזק הרלוונטיים.

     

     

    הפסד השתכרות לעבר

     

38. התובעת עבדה ערב התאונה בחברת "דשא יצהר" כמנהלת שיווק מכירות ותיפעול מערך האספקות של החברה. התובעת השתכרה 15,000 ש"ח. בנוסף לסכום זה, התובעת טענה לתשלום תוספות של שעות נוספות בסך נוסף של כ8000 שח וכן טענה כי היתה אמורה לקבל בונוס שנתי בגובה של הכנסה חודשית עד שתי הכנסות חודשיות אבל לא הספיקה להנות מההטבה.

     

    התובעת חזרה לעבודה לאחר תאונה. עקב ניתוח בחודש דצמבר 2010, אושרה לתובעת חופשת מחלה למשך 3 חודשים.

     

39. לאחר הניתוח המליצו לתובעת לחזור לעבוד בהיקף של 50% באופן קבוע ולצמיתות . בפועל השכר הבסיסי של התובעת לא נפגע בגלל ההערכה שהיא מקבלת מהמעסיקים אבל לטענתה היא הפסידה בונוסים אותם היא היתה אמורה לקבל בהתאם לחוזה העבודה שלה וגם הקידום שלה בעבודה נפגע. כמו כן התובעת טוענת כי הפסיקה לעבוד מול גופים נוספים.

     

40. בשנת 2016 נערך הסכם עבודה חדש בינה לבין החברה. לפי ההסכם, התובעת לא מקבלת רכב מהחברה ובמקום זה משלמת החברה הוצאות נסיעה בסך של 950 ₪, והשכר שהתקבל הוא 13,500 שח במקום 15000 שח.

     

41. התובעת צרפה טבלה בסעיף 26 לתצהיר העדות הראשית מטעמה. בטבלה התובעת פרטה הכנסות ורווחים לאורך השנים לפני ואחרי התאונה. לא מצאתי מפירוט הטבלה והאסמכתאות שצורפו, כי לתובעת הפסדים ברמת ההכנסות והרווח השנתי לעומת ההכנסה ערב התאונה בשנת 2013.

     

42. על כן, ובשים לב כי המדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה אני קובעת כי הנזק של הפסד העבר לא הוכח.

     

     

    הפסד השתכרות לעתיד

     

43. התובעת המשיכה לעבוד לאחר התאונה, אם כי למדים מתוך המסמכים הרפואיים כי לאחר הניתוח בשנת 2015 הרופאים התעסוקתיים המליצו לתובעת לצמצם את היקף העבודה באופן משמעותי.

     

    בעת דיון ההוכחות, העידה התובעת כי היא נאלצת לעזוב את מקום עבודתה עקב התדרדרות במצבה. כאמור מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה שחלה החמרה במצב התובעת, ועל כן אחוז הנכות שנקבע עומד על שיעור של 30%.

     

    עם זאת, המומחה העיד כי יהיה מקום לשקול בעתיד ניתוח של החלפת המפרק. יש לבחון מה ההשלכה של ניתוח כזה לענין אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת וחישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

     

44. בסעיף 28 לתצהירה הצהירה התובעת כי היא מודעת לכך שלא תהא לה ברירה אלא לעבור ניתוח נוסף במפרק הירך אולם בשלב זה לא ידוע מתי תעבור את הניתוח והיא חוששת מהניתוח ומהשלכותיו . בשלב זה התובעת טרם עברה את הניתוח

     

    מכאן, יש לבחון מהי ההשלכה של הניתוח העתידי שגם לשיטת התובעת היא תידרש לעבור.

     

45. פרופ' הלפרין העיד בהקשר זה :

    ש.מאיזה סיבוכים אנו מפחדים? מזיהום ומפקקת ורידים. הסיבה לגבי הניתוח השני ובגלל זה אנו רוצים לדחות את הניתוחים זה התרופפות של הנשתל. זה לגבי ניתוח שני.

    ברגע שנכנסים לניתוח שני, הסיכון לזיהום יותר גדולים, הסיכויים להתרופפות יותר גדולה, הסיכויים לפגיעה עצבית יותר גדולה. היום הטכניקה יותר טובה ממה שהיתה בעבר אבל עדיין יכולים להיות סיבוכים.

    לגבי ניתוח ראשון, הם אותם סיבוכים רק בשכיחות יותר גבוהה. זיהום, פקקת ורידים, פגיעות עצביות ופגיעות בכלי דם. אנו מציינים למרות שזה נדיר מאוד.

    ש:ציינת בתשובות לשאלות הבהרה שאם היא תעבור ניתוח להחלפת מפרק ירך היא תצטרך לעבור בעתיד ניתוח חוזר ואז הסיבוכים יהיו גדולים יותר. כמה?

    ת:לא יכולים להעריך. אם בעבר היינו אומרים לאנשים בגלל אותן סיבות לדחות את הניתוח, היום מנתחים בגיל יותר צעיר. יש פחות סיבוכים, הטכניקה יותר טובה ומשתמשים בחומרים יותר טובים...

    ת:... החלטה של ניתוח למפרק זו החלטה של המנותח ולא של המנתח. ברגע שאתה מרגיש שאיכות החיים שלך בזבל ולא כיף לך, לך לניתוח. בעולם המערבי, החלפה של מפרק ירך יש 85%-90% אחוזי הצלחה. כשאני רואה אדם שנכנס אלי ואני רואה שהוא מסתדר, אני אומר לו לנסות טיפול שמרניים. ברגע שאני אותו נמרח על הרצפה, אני אומר ללכת לניתוח ואחוזי הצלחה מצדיקים כאלה שזה מה שאעשה.

    ...

    ש:מה אנו מצפים למצוא אחרי שעברה את הניתוח מבחינת הנכות שלה?

    ת:שיפור בנכות. .... הניתוחים של החלפת מפרק הם השכיחים באורטופדיה. היא רק תלך ותגדל עם השנים. הניתוחים של החלפת מפרק ירך יותר מוצלחים ממפרק ברך. אחוזי הצלחה יהיו בין 85%-90%. יש סיכויים ש-10% לא יהיה מרוצה וב-3% יש סיבוכים שעליהם מחתימים לפני הניתוח. מטרת הניתוח להוריד את אחוזי הנכות אך לא יודעים בכמה אחוזים. זה מחייב אותנו לבדוק את החולה לאחר הניתוח ... בגדול, לשאלתך, זה צריך להוריד בצורה משמעותית בניתוח מוצלח את אחוזי הנכות. ... אני לא יודע אם בחצי או 3/4. יש כאלה שיגידו רבע.

    (עמ' 44 שורות 25-36)

     

46. לאור חקירת המומחה, יש להתחשב בניתוח אותו תצטרך לעבור התובעת בעתיד, ולחילופין ככל שתבחר לא לעבור את הניתוח, הרי שיש מקום להתחשב בכך בהתאם לעקרון הקטנת הנזק (ר' ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (פ"ד מה (4) 45, 55), שם נפסק כי השיקולים השונים יוצרים "וקטור" של כוחות, הפועלים לכיוונים שונים, ואשר האיזון ביניהם מצביע על ההתנהגות הראויה. פשיטא, שאם הסיכון הוא קטן, הסבל והכאב נמוכים והסיכוי להצלחה רב, הדין מטיל על הניזוק את הנטל להפחית מסכום הפיצויים בהם יתחייב המזיק בדרך של הסכמה לניתוח. עוד נפסק כי הלכה זו מחייבת בחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית של סירוב הנפגע לעבור ניתוח.

     

    על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, ולאור חקירת המומחה, ממנה עולה כי סיכויי הניתוח גבוהים, הסיכון נמוך ובשים לב לשיעורי הקטנת הנכות בעקבות הניתוח, כפי שעולה מעדות המומחה הרי שלצורך חישוב הפסד השתכרות לעתיד יש לקחת בחשבון שיעור נכות של 20%.

     

47. בהתאם לחוזה העסקה של התובעת ערב התאונה, עולה כי תמורת עבודתה משלם לה המעסיק סך של 15,000 שח לחודש (לרבות שעות נוספות). התובעת טוענת לסכום נוסף של 8000 שח המבטא את הערך של אחזקת הרכב על כל הכרוך בכך. אולם סכום זה לא הוכח.

    התובעת הוסיפה וטענה כי נקבע בונוס שנתי של לפחות משכורת אחת שיינתן לאחר סיכום שנתי.

     

    מצאתי מקום לקבע את השכר הקובע בהתאם לטבלה המפורטת בסעיף 26 לתצהיר התובעת והאסמכתאות שצורפו.

    מעיון בנתונים שהובאו על ידי התובעת לענין השתכרותה, יש לקבע את בסיס השכר על סכום של 15,000 ש"ח.

     

48. אני סבורה כי יש מקום לקבע כי לנכות הרפואית בשיעור של 20% משמעות תפקודית בשיעור זהה - ע"א 3049/93‏ גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ''ד נב(3) 792. כמו כן, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שניזוק זכאי להיות מפוצה בגין עצם הפגיעה בכושר השתכרותו אף אם הוא חזר לעבודתו, ראה ע"א 6553/96 צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון. הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי שאינו אפסי, כי פוטנציאל זה היה מתממש (ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281 31.12.81). בענייננו, התובעת שבה למקום עבודתה לאחר התאונה, אולם כפי שעולה מחקירתה, עזבה את מקום עבודתה לנוכח הגבלתה בירך וקשייה לשבת שעות ממושכות. בהקשר זה יש להפנות לחוות הדעת המשלימה אשר אכן התייחסה להחמרה בהגבלה התיפקודית.

     

49. התובעת ילידת שנת 1962, כיום בת 59. אני מקבלת את טענתה כי לאור אופי עיסוקה והשכלתה, יש להניח כי היתה עובדת עד גיל 70 , ובהתאם יש לבצע את החישוב האקטוארי, כאשר בשים לב לתיפקודיות הנכות, מצאתי מקום לחשב את סכום הפיצוי בשיעור של 80% מהסכום האקטוארי המתקבל.

    15,000*20% * 80%*112.3120 = 269,548 ₪. לסכום הזה יש להוסיף פנסיה בסך של 33,693 ש"ח.

     

50. עזרת זולת –המדובר בנכות תיפקודית בירך אשר מגבילה את התובעת בתנועותיה היומיומיות ובפעולותיה היומיומיות, כאשר יש להתייחס לצורך בעתיד עם התבגרות התובעת לקבלת עזרה משמעותית. כמו כן, ברכיב זה יש להתחשב בתקופת הההחלמה הממושכת כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, וכן הצפי לניתוח אחד בעתיד לפחות, והעזרה הכרוכה בכך.

    המדובר בתובעת בת 59. תוחלת החיים הצפויה היא למשך 27 שנים. תוך הנחה שהתובעת תידרש לעזרה של מספר שעות בשבוע עם התבגרותה, בשים לב לניתוח שעל התובעת לעבור, אני סבורה כי יש מקום לקבע את עזרת הזולת לעתיד בשיעור של 80,000 ש"ח לעתיד.

     

    לא הוכחו הוצאות לעזרת זולת לעבר, אולם בשים לב לשיעור הנכות ולפסיקה לפיה על בית המשפט לפצות גם בהינתן כי המדובר בעזרה של בני משפחה, כאשר המדובר בתאונה שארעה לפני כ-8 שנים, כאשר המומחה מתייחס לפגיעה בתיפקודיות ומשך ההחלמה הארוך, יש מקום לקבע עזרה לעבר בסך של 40,000 ₪.

     

51. כאב וסבל –בשים לב לתקופת ההחלמה הארוכה, לממצאי חוות הדעת מהם עולה כי התובעת סובלת מכאבים והגבלות תנועה לאורך תקופה ארוכה וממושכת ולאופן שהדבר משפיע על התנהלותה בחיי היום יום וההתמודדויות הכרוכות בכך, אני מעריכה ראש נזק זה בסך של 100,000 שח.

     

52. הוצאות רכב וניידות– התובעת טענה כי נגרמו לה אבדן הוצאות של שווי הכנסת רכב צמוד אשר היא העריכה בסכום של 8,000 שח. עוד היא טענה כי בעקבות הפגיעה היא נדרשה לרכוש רכב גבוה שהמעסיק לא סיפק לה, וכי המומחה תמך בטענתה בענין הקושי להכנס לרכב נמוך (עמ' 49 לפרוטוקול, שורות 22-23). .

    התובעת לא הוכיחה את הסכומים הנטענים הן בהבט שוויי הכנסת רכב והן לענין ההוצאה הנדרשת לרכב חדש. על כן, יש מקום לבצע הערכה של ראש הנזק. אני מעריכה ראש נזק זה באופן גלובלי, תוך התחשבות בכך שהמומחה אישר את הצורך ברכב גבוה בשים לב לפגיעה בסך של 40,000 ש"ח.

     

53. הוצאות רפואיות – אין תימוכין בחוות הדעת לטיפולים הנדרשים ו/או נתונים ביחס להחזרים של הוצאות מסל הבריאות. על כן, ולאחר שעיינתי בהוצאות הרפואיות ובשים לב לניתוח הצפוי , יש להעריך את הטיפולים בסך של 30,000 שח .

     

54. סיכומו של דבר לענין הנזק :

    הפסד השתכרות לעתיד – 303,241 ש"ח .

    עזרת זולת עבר עתיד- 120,000 ש"ח.

    הוצאות רכב- 40,000 ש"ח.

    הוצאות רפואיות – 30,000 ש"ח

    כאב וסבל – 100,000 ש"ח.

    סך הכל- 593,241 ש"ח .

     

     

55. לענין חלוקת החבות:

    לאור האמור לעיל, הנתבעת 1 חבה ב-40% מהנזק, ו"בן ביטחון" חבה ב - 60% מהנזק.

    הנתבעות יחובו בפיצוי התובעת בסך של 593,241 שח, בהתאם לחלוקה זו.

    לסכום זה תתווספנה הוצאות משפט, אגרה, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 24%.

     

    אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת 1, ומכוחה מחייבת את "בן ביטחון" לשאת בחבות הנתבעת 1 לנזקי התובעת כמפורט לעיל. כמו כן תשא "בן בטחון" באגרה ושכ"ט ההודעה לצד ג' בסך של 15,000 שח..

     

     

    ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ב, 12 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

     

     

     

    

     

     

     

     

    המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.