בן צבי נ' מן

תביעה כספית לתשלום 125,440 ₪ ויסודה בהסכם שכירות לפיו התובע השכיר לנתבעת דירה.

רקע עובדתי

1.התובע הוא בעלים של דירה בבית קרקע ברח' A הכוללת 5 וחצי חדרים וחצר ("הדירה").

2.בתאריך 14.04.13 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות בו הוסכם שהנתבעת תשכור מהתובע את הדירה למשך 4 שנים, החל מיום 15.08.13 וכלה ביום 15.08.17, בתוספת אופציה לשנה נוספת. דמי השכירות לכל התקופה יעמדו על 5,500 ₪ לחודש וישולמו כל שלושה חודשים ("החוזה").

3.במעמד חתימת החוזה מסרה הנתבעת לתובע 4 שיקים בגין שנת השכירות הראשונה. שני השיקים הראשונים, בגין ששת חודשי השכירות הראשונים שולמו, אולם השיק השלישי לתאריך 15.02.14 לא שולם. התובע שלח לנתבעת מכתב התראה, ולאחר שגם עתה לא שולם דבר, שלח התובע מכתב נוסף בו הודיע על ביטול החוזה (מכתבי ב"כ התובע מיום 15.03.14 ומיום 16.04.14, נספחים ד' ה' לתצהיר התובע).

4.למרות הודעת הביטול ואף שדמי השכירות לא שולמו, הנתבעת סירבה לפנות את הדירה, והתובע הגיש נגדה תביעת פינוי (ת.א. 34027-04-14 "תביעת הפינוי"). תביעת הפינוי הסתיימה בהסדר בו נקבע שהנתבעת תפנה את הדירה לא יאוחר מיום 03.12.14, וכי החל ממועד פסק הדין תשלם הנתבעת את דמי השכירות ואת התשלומים השוטפים החלים על המושכר. עוד הוסכם שכל טענות הצדדים, לרבות בדבר חיובים כספיים שמורות.

מכאן התביעה הכספית.

5.התובע טוען שהנתבעת הפרה את חוזה השכירות ועליה לשלם לו את מלוא נזקיו כדלקמן: סכום של 36,240 ₪, בגין יתרת דמי שכירות שלא שולמו; פיצויים מוסכמים בסכום של 50,000 ₪; סכום של 13,750 ₪ בגין אובדן דמי שכירות ממועד הפינוי ועד מועד השכרת הבית לשוכר חלופי; סכום של 1,650 ₪, תשלום למתווך; 7,600 ₪ עלות תיקון נזקים למושכר ונטילת חפצים השייכים לתובע; סכום של 1,200 ₪ בגין חוב לחברת בזק; וסכום של 15,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש.

6.הנתבעת טוענת שהתובע הוא שהפר את החוזה מאחר והבית שהשכיר לא היה ראוי למגורי אדם, והוא גם סירב לכל הבקשות לתיקון הליקויים והנזקים שנתגלו. לאור זאת, לא רק שהיא אינה חבה לתובע דבר, אלא שעל התובע לפצותה על הוצאות הרבות שגרם לה, לרבות בגין הכספים שהיא נאלצה להשקיע בשיפוץ הבית ותיקון הליקויים שהתובע סירב לתקן.

7.זו בתמצית המחלוקת; טעונים נוספים יובאו להלן. העדים שהעידו הם הצדדים עצמם בלבד; אמנם הנתבעת הגישה לתיק חוות דעת מומחים לביסוס טענותיה אודות מצב הבית, אולם העדים לא התייצבו למועד ההוכחות וגובשה הסכמה לפיה חוות הדעת לא יהיו חלק מחומר הראיות, אולם מסמכים שכתבו המומחים וצורפו לתצהיר הנתבעת יהיו קבילים (עמ' 34 לפרוטוקול).

עדויות הצדדים וטענותיהם 

גרסת התובע

8.התובע היא אדם מבוגר מאוד, כבן 94 שנים, במועדים הרלוונטיים הוא התגורר אצל בתו, וכיום הוא מתגורר בדיור מוגן. בניגוד לטענות הנתבעת בדבר היותה הצד החלש בחוזה כשוכרת וכאם חד הורית המטופלת בילדים קטנים, הנתבעת ניצלה את גילו ומצבו של התובע, היא הביאה עמה את חוזה השכירות והיא או מי מטעמה הכינו את החוזה שהיה מוטה לטובתה. וכך, תקופת השכירות היא לא פחות מארבע שנים, ולנתבעת גם ניתנה אופציה לשכור את הדירה לשנה נוספת, כאשר לאורך כל התקופה אין שינוי בגובה דמי השכירות (סעיפים 4 – 7 לחוזה). ועוד נקבע בחוזה שבגין כל יום איחור בפינוי הדירה, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי כספי בסכום של 2 (!) שקלים בלבד (סעיף 23 להסכם).

9.התובע חולק כליל על הטענות לפיהן הדירה לא היתה ראויה למגורים, ומדגיש שקודם לחוזה עם הנתבעת, הדירה שימשה לגן ילדים, מפוקח ומאושר על ידי הרשויות, כך שלא ניתן לטעון ברצינות שהיא היתה מסוכנת למגורים. אכן, הדירה היתה בבית ישן, אולם הנתבעת ידעה בדיוק מה היא שוכרת, והחוזה בין הצדדים נחתם רק לאחר שהנתבעת ביקרה בדירה מספר פעמים, אף בליווי אביה, ועמדה על מצבה (סעיפים 17, 35 לתצהיר התובע). הנתבעת גם הצהירה בחוזה שהיא בדקה את המושכר ומצאה אותו מתאים למטרותיה ולשביעות רצונה המלא (סעיף 3 לחוזה), וגם לכן היא אינה יכולה כיום להישמע בטענות כי הדירה לא היתה ראויה למגורים.

10.התובע טוען שעד מועד פירעון השיק השלישי הוא לא ידע שקיימות בעיות, וכשהודיעו לו מהבנק שהשיק לא כובד, הוא סבר שמדובר בטעות אנוש (סעיף 9 לתצהיר). הוא פנה לנתבעת ולהפתעתו הנתבעת טענה שהיו לה הוצאות רבות והיא אינה רוצה או אינה יכולה לשלם את דמי השכירות. בנסיבות אלו הוא פנה לבא כוחו ששלח לנתבעת מכתב התראה (מכתב מיום 15.03.14), ולאחר שגם לאחר המכתב לא שולמו דמי השכירות, נשלח מכתב על ביטול החוזה (מכתב מיום 16.04.14).

11.ואולם, אף שהחוזה בוטל, הנתבעת סירבה לפנות את המושכר וגם סירבה לשלם את דמי השכירות. לאור זאת, ביום 23.04.14 הוגשה נגדה תביעת הפינוי, וביום 03.09.14 ניתן בתביעה פסק דין לפינוי בהתאם להסכמת הצדדים שפורטה לעיל.

12.בהתאם לפסק הדין, הנתבעת פינתה את הדירה ביום 15.10.14, היינו טרם תום תקופת הארכה שניתנה לה. התובע פנה למתווך לשם השכרת הדירה לדייר אחר, אולם רק ביום 29.12.14 נחתם חוזה חדש (נספח ח' לתצהיר התובע). לאור זאת, התובע הפסיד דמי שכירות למשך כחודשיים וחצי, ובהפסד זה על הנתבעת לפצותו.

13.לאחר שהנתבעת פינתה את הדירה, התובע נוכח לראות שהנתבעת הותירה בדירה נזקים, היא תלשה נברשות מהתקרה והותירה חוטי חשמל חשופים מבלי להתקין מנורה אחרת, והיא גם הותירה בדירה תריסים שבורים. התובע טוען שהעלות הכוללת של תיקון הנזקים היא 1,800 ₪ (סעיפים 26 – 27 לתצהיר). בנוסף הנתבעת לקחה מהדירה כיריים גז, מקרר ומזגן שהיו שייכים לתובע, והוא מעריך עלותם בסכום של 5,800 ₪.

התובע טוען שהנתבעת גרמה לנזקים נוספים לעצי הפרי שהיו בחצר הבית, אולם אלו אינם נתבעים במסגרת תביעה זו.

14.התובע חולק על מכלול טענות הנתבעת לגבי מצב השוכר, ואפרט תשובותיו לטענות לאחר פירוט טענות הנתבעת.

גרסת הנתבעת

15.הנתבעת היא אם חד הורית ומטופלת בשני ילדים קטנים. לטענתה, התובע ניצל מצוקתה והשכיר לה נכס שאינו ראוי למגורים. התובע גם הפר התחייבויותיו לסייד ולתקן הדירה טרם מסירת החזקה בה ומסר נכס במצב נורא.

16.הנתבעת טוענת שלאור מצב הדירה לא ניתן היה להיכנס אליה והיא נאלצה לערוך בה שיפוץ יסודי בעלות של עשרות אלפי שקלים.

ואלו העבודות שבוצעו:

התקנת רצפת פרקט בכל הדירה בעלות של 12,000 ₪; צביעת הקירות והדלתות בדירה בעלות של 3,000 ₪; החלפת מנגנונים בכל הדלתות בעלות של 500 ₪; החלפת צירים בחלונות אלומיניום בדירה בעלות של 500 ₪; תיקון שער הכניסה לבית בעלות של 250 ₪; פירוק אסלה בחדר שירותים מאחר והדירה שימשה קודם לכן לגן ילדים בעלות של 200 ₪; התקנת מושבים באסלות בעלות של 300 ₪; החלפת ניאגרות בחדרי השירות בעלות של 450 ₪; החלפת כיור בחדר הרחצה בעלות של 450 ₪; התקנת נקודת חיבור לנצרת מים למכונת כביסה ולמדיח בעלות של 2,000 ₪; החלפה והתקנה של 3 מזגנים בעלות כוללת של 7,200 ₪; החלפה של ברז פנימי במקלחת בעלות של 450 ₪; החלפת ידיות לכל הברזים בעלות כוללת של 500 ₪; התקנת שני ראשי מקלחת חדשים בעלות של 1,500 ₪; תיקון ארונות מטבח בעלות של 450 ₪; התקנת רשתות לחלונות בעלות של 500 ₪; ניקוי מרזבים בעלות של 450 ₪; צביעת הקירות החיצוניים של הבית מאחר והנכס שימש קודם לכן כגן ילדים והקירות היו צבועים בצבעים עזים, לא פורטה עלות (סעיף 12 לתצהיר הנתבעת).

הנתבעת טוענת שמדובר היה בעבודות הכרחיות כדי שהדירה תהא שמישה, ובכך היא השביחה את המושכר.

17.לטענת הנתבעת מעבר לעבודות האמורות, היו בדירה תקלות חוזרות ונשנות: וכך, המזגן בסלון גרם לקצר בדירה, וחשמלאי שבדק את מקור התקלה קבע שמערכת החשמל בבית מאולתרת ולא תקנית, הותקן שעון אחד לשתי דירות, ויש לבצע תיקונים בעלות מוערכת שבין 10,000 ₪ ל – 15,000 ₪ (נספח ג' לתצהיר הנתבעת).

18.תקלה חמורה נוספת התגלתה בגג הדירה. לטענת הנתבעת התברר שהגג דולף באופן רציני ביותר, בעיקר בחורף, והדליפות גרמו להשחתת ציוד בדירה. עוד התברר שמרבית הגג עשויה אסבסט ויש לפנותו. הנתבעת טוענת שלאור חוסר המעש מצד התובע היא הזמינה גגן, הלה בדק וקבע שמדובר בגג מיושן שאינו עומד בתקנים ומצוי בסכנת קריסה ויש הכרח להחליפו. העלות הכוללת של התיקון הוערכה על ידי הגגן בסכום של 39,000 ₪ בתוספת מע"מ (נספח ד' לתצהיר הנתבעת).

19.תקלות נוספות היו בחלונות חדר השינה, שלטענת הנתבעת לא נסגרו והיו חסרי זגוגיות.

20.תקלה נוספת, חמורה, היתה במערכת האינסטלציה, כאשר התברר ששורשים חדרו תחת הרצפה ופגעו בצנרת הבית. הנתבעת צירפה לתצהירה תמונה וגם הגישה סרטון ווידאו שלטענתה צולם על ידה ובו ניתן לראות את שורשי העץ בתוך מערכת הביוב (נספח ה' לתצהיר).

21.הנתבעת טוענת שהיא פנתה לתובע פעמים רבות אולם הוא התעלם מכל פניותיה, גם פניות לילדיו לא הועילו, והיא נאלצה לתקן בעצמה ועל חשבונה תקלות אינסטלציה וחשמל. בנסיבות אלו כשהתברר לנתבעת שעלות תיקון הליקויים עשויה לעלות עשרות אלפי שקלים ולאחר ששולמו דמי שכירות החל מחודש אוגוסט 2013 אף שבמועד זה לא ניתן היה להתגורר בדירה, היא החליטה לבטל את השיק השלישי עבור הרבעון השלישי של דמי השכירות.

22.הנתבעת מכחישה את הטענות על הותרת נזקים בדירה, היא אכן עקרה את הנברשות אולם מדובר בנברשות שהיא הביאה לדירה, היא לא גרמה כל נזק לתריסים שהיו שבורים עוד קודם לכן, והיא גם לא נטלה מזגן מקרר או כיריים, אלא את רכושה שלה בלבד.

23.הנתבעת שבה ומדגישה כי היא שיפצה את הדירה בסכום של עשרות אלפי שקלים מתוך הבנה כי תתגורר בנכס שנים ארוכות, אך התובע הוא שהפר את החוזה לאור מחדליו המתמשכים לתקן את הליקויים, ולבסוף הודיע על ביטול החוזה כשהוא נהנה מנכס משופץ על חשבונה של הנתבעת.

תשובת התובע

24.כאמור, התובע מכחיש את טענות הנתבעת, הוא כופר במרבית הליקויים הנטענים, וטוען כי פעל לתיקון כל נזק שהובא לידיעתו.

25.אשר לשיפוצים. התובע טוען כי לא ידע על השיפוצים שנעשו, הנתבעת לא ביקשה ולא קיבלה את רשותו לשפץ את המושכר, ולפיכך ככל ובוצעו שיפוצים, הם בוצעו ללא רשות, בניגוד לתנאי החוזה, ועל הנתבעת לשאת בעלות ביצועם. אין גם מקום לטענה כי התובע התעשר על חשבון הנתבעת מאחר ולפי תנאי החוזה, הנתבעת אינה זכאית לשיפוי על עבודות אלו והשיפורים הופכים להיות קניינו של התובע (סעיף 18 לחוזה).

26.ובאשר לליקויים הנטענים.

27.מערכת החשמל. התובע טוען כי מעולם לא היו בנכס בעיות חשמל, עובדה היא כי היה בו גן ילדים פעיל. אחד משקעי החשמל היה נמוך והגננת נדרשה לסתום את השקע לפי דרישות הפיקוח. לבקשת הנתבעת השקע הוחלף כדי שיהא שמיש, והתובע נשא בעלות ההחלפה בסכום של 1,062 ש"ח (נספי י"ב לתצהיר). התובע מודה כי יש שעון חשמל משותף למושכר ולדירה הצמודה, אולם אין בכך כדי להביא לחיוב יתר מאחר וקיים במושכר שעון חשמל נפרד המודד את הצריכה הדירתית, והנתבעת חויבה לשלם רק על הצריכה שלה.

28.ואשר לגג. מעולם לא היו נזילות מהגג, וגם הדיירת היוצאת אישרה שאין בעיית רטיבות. הנתבעת ביקשה להתקין דוד שמש, התובע נעתר לבקשה, ואף שלפי תנאי החוזה הנתבעת אמורה היתה לשאת בעלות (סעיף 47 לחוזה) התובע הסכים שהדוד יותקן על חשבונו בעלות של 3,500 ₪ (נספי י"ג לתצהיר). התברר שהמתקין פגע בגג, וכך נוצר סדק שגרם לנזילה בודדת לתקרת חדר השירותים. נזילה זו תוקנה ומאז לא עלתה כל טענה לנזילות.

29.ואשר לאסבסט. אין שחר לטענה כי הגג בנוי אסבסט, הגג כולו בנוי בטון, יש אסבסט רק בגג החנייה המרוחקת מהמושכר, גגון זה אינו מוסתר והנתבעת ראתה אותו טרם החליטה לשכור את הדירה.

30.ואשר לאינסטלציה. התובע מעולם לא קיבל תלונות על בעיות אינסטלציה. הנתבעת באה בתלונה על תקלה בודדת באחת הניאגרות, הוא אישר להזמין אינסטלטור, וגם שילם את התיקון (נספח י"ד). ובאשר לתמונה שהציגה הנתבעת על שורשים שחדרו למערכת הביוב, הוא אינו מכיר את התמונה ואינו מזהה אותה כתמונה של הבית.

31.עד כאן עיקר הטענות והמחלוקות.

יש לציין שבתצהיר העדות הראשית שהגישה הנתבעת, עלו לראשונה טענות קיזוז. טענות אלו לא עלו בכתב ההגנה וקיבלתי את התנגדות התובע כי מדובר בהרחבת חזית אסורה (עמ' 10 לפרוטוקול). אציין רק שבפתח סיכומיו הודיע התובע כי למחרת דיון ההוכחות הנתבעת הגישה נגדו תביעה כספית לתשלום 122,320 ₪.

דיון והכרעה 

32.לאחר שבחנתי את מכלול הראיות אני מוצאת לדחות את גרסת הנתבעת. מהראיות עולה שהנתבעת ביקשה לשכור נכס ישן, שמצבו אינו מהמשופרים (ועל כך אין מחלוקת), ולאחר מכן לשפצו ולהתאימו לרצונותיה, כל זאת מבלי לבקש ומבלי לקבל את רשותו של התובע, ותוך טענה כי על התובע לשאת בעלות השיפוץ, על כן היא פטורה מתשלום דמי שכירות.

אין לקבל טיעון זה. הנתבעת שכרה נכס לאחר שביקרה בו ובדקה את מצבו מספר פעמים (עמ' 22). אין לה כל זכות לכפות על התובע שיפור, שיפוץ או שידרוג הנכס (בחקירתה הנגדית הודתה הנתבעת כי התובע לא אישר את ביצוע השיפוצים, עמ' 25).

ודאי שאין לנתבעת כל זכות לדרוש להמשיך ולהתגורר בנכס מבלי לשלם את דמי השכירות ואת יתר התשלומים בגין המושכר.

33.דומה כי דווקא השיפוצים שביצעה הנתבעת במושכר, טרם תקופת השכירות, ימחישו יותר מכל מסקנתי זו, ולא בכדי הובא לעיל פירוט מדויק של כל השיפוצים כי נטען שבוצעו (סעיף 16 לעיל). וכך, במסגרת השיפוצים החליטה הנתבעת, על דעת עצמה, להתקין פרקט בכל הדירה, להתקין רשתות בכל החלונות, להתקין נקודות חיבור חדשות לצנרת מים, להחליף ניאגרות וכיורים, להתקין 3 מזגנים חדשים, ועוד ועוד. על פניו אין מדובר בתיקונים הכרחיים וטענת הנתבעת כי בשל הצורך בביצוע תיקונים אלו היא לא יכלה לקבל חזקה בנכס, אינה יכולה להתקבל.

34.זאת ועוד. הנתבעת לא הוכיחה כי היא ביצעה את התיקונים והשיפורים הנטענים, ודאי לא בעלויות להן היא טוענת. ראשית, חלק מהסכומים אינם נתמכים במסמכים. שנית, הקבלות שצורפו כמעט אינן קריאות והן גם אינן אמינות, חלקן ממועדים קודמים לתקופת השכירות, חלקן ממוענות לעסק שבבעלות הנתבעת לא לנתבעת אישית וחלקן נעדרות כל פירוט ולא ברור למה הן מתייחסות.

35.הנתבעת גם לא הוכיחה מכלול טענותיה לעניין היקף הליקויים בדירה, ליקויים שעל פניהם אינם בגדר נזקים למושכר אלא שיפוץ ושדרוג המושכר.

36.אשר לגג. הנתבעת טוענת שגגן שהזמינה קבע שעלות תיקונו היא בסדר גודל של 39,000 ₪. אין בהצעה כדי להוכיח קיומם של ליקויים בגג או של נזילות פעילות. מדובר בהצעת מחיר מחודש יוני 2014, היינו לאחר שהסכם השכירות בוטל ולאחר הגשת תביעה הפינוי. אם אמנם התגלו בגג בעיות רטיבות עוד בחודש אוקטובר 2013, לא ברור מדוע רק בחודש יוני 2014, פנתה הנתבעת לגגן. זאת ועוד. מדובר בהצעת מחיר הכוללת עבודות לשדרוג הגג, לא לתיקון נזילות, והצעת המחיר עצמה אינה מפורטת ומשקלה אפסי (גם אם הוסכם כי תוגש).

לאור האמור, כל שהוכח הוא שבחודש יוני, כחלוף חודשים ארוכים פנתה הנתבעת לגגן לקבלת הצעת מחיר לתיקונים שונים בהם חפצה. לא הוכחו נזילות, לא הוכחו נזקים, ולא הוכחו תיקונים (למעט מה שהתובע הוכיח).

37.ובאשר למערכת החשמל, אף פה התמונה זהה. הוגשה הצעת מחיר מחשמלאי, שאינה נושא תאריך, ולהצהרת ב"כ הנתבעת אף היא מחודש יוני 2014, היינו גם היא מתקופה שלאחר ביטול החוזה. מדובר בהצעה שאינה מתייחסת לקלקול ספציפי אלא לשידרוג כל מערכת החשמל, ההצעה עצמה אינה מפורטת, היא נעה בין 10,000 ₪ לבין 15,000 ₪ ואין בה כל עדות לקלקול ותיקון ספציפיים.

38.ואשר למערכת האינסטלציה. הנתבעת מבססת טענותיה על המלצת אינסטלטור שלא העיד, ועל תמונה וסרט שצורפו לתצהירה וממחישים לטענתה נזק למערכת הביוב. התובע טוען שאינו מזהה את ביתו בתמונה ובסרט.

לא עלה בידי הנתבעת להוכיח טענותיה, ולא ברור אם התמונה שצורפה צולמה בבית התובע. לעניין זה, יש לציין כי בתצהירה טענה הנתבעת שהתמונה והסרט צולמו על ידי אינסטלטור, אך כשזה לא העיד, שינתה הנתבעת טעמה וטענה כי היא זו שצילמה את הסרט והתמונה, וכי חלה טעות בתצהיר. איני מקבלת עדות זו, הנתבעת לא הבהירה פשר הטעות, בחקירתה לא ידעה לומר מתי צולמו הדברים (עמ' 33), ושינוי הגרסה אינו אמין.

לאור זאת, ושעה שבניגוד ליתר התמונות שהוצגו, התובע טען כי אינו מזהה את ביתו בצילום, אין מקום לקבוע כל ממצה על יסוד התמונה או הסרט.

39.המסקנה היא כי טענות הנתבעת לפיהן התובע השכיר לה נכס שאינו ראוי למגורים, לא הוכחו.

ואכן, הנתבעת לא הצביעה על תלונות מזמן אמת, לא תלונות ממועד קבלת החזקה בדירה לפי החוזה, ולא על תלונות ממועד תחילת מגוריה בדירה. המכתב היחידי שהוגש הוא מכתב מיום 10.02.14 (נספח ז' לתצהיר הנתבעת). אלא שלא רק שמדובר במכתב מתקופה מאוחרת, אלא שכתובת התובע בו היא כתובת המושכר לא הכתובת בה התגורר אז התובע, והתובע טוען כי מכתב זה מעולם לא נתקבל על ידו.

40.זאת ועוד. למרות טענותיה, הנתבעת לא ביקשה לעזוב את המושכר מיוזמתה, להיפך, היא התנגדה לתביעת הפינוי. אם אמנם מצב הנכס היה כה גרוע עד שהיה מסוכן למגורי אדם, לא ברור מדוע הנתבעת לא פינתה את הנכס מיוזמתה, והגישה תביעה מטעמה. ולא זאת בלבד, אלא שהנתבעת ביקשה להידבר עם התובע ולמצוא פתרון להמשך מגוריה בנכס. לא כך מתנהל דייר המתגורר בנכס במצב כה חמור כמתואר על ידי הנתבעת.

41.סיכומם של דברים. הנתבעת לא הוכיחה כי הנכס לא היה ראוי למגורים, להבדיל אולי מקלקולים וליקויים. וודאי שלא הוכח כי עמדה לנתבעת הזכות להמשיך ולהתגורר בדירה מבלי לשלם את דמי השכירות.

42. מסקנת הדברים היא כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות, בדין בוטל החוזה, ועל הנתבעת לפצות את התובע על מלוא נזקיו.

גובה הפיצוי

43.דמי שכירות – על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא דמי השכירות כמוסכם בחוזה. לאור זאת התביעה לקבלת יתרת דמי השכירות שלא שולמו, סכום של 36,240 ₪ מתקבלת במלואה.

אובדן דמי שכירות – התובע טוען שהדירה עמדה ריקה חודשיים וחצי ומכאן אובדן דמי השכירות. תקופה של חודשיים וחצי היא סבירה בנסיבות העניין, בעיקר כאשר הנתבעת עזבה את המושכר טרם תום הארכה לפינוי שניתנה לה בפסק הדין. אמנם הנתבעת רשאית היתה לפנות את הדירה במועד בו היא פונתה, אך התובע אינו אמור להפסיד בגין כך דמי שכירות. לאור זאת על הנתבעת לפצות את התובע בגין אובדן דמי שכירות בסכום של 13,750 ₪.

עלות מתווך – התובע נאלץ לפנות למתווך כדי להשכיר את הדירה לדייר חלופי. ברגיל, ולו היה מדובר בחוזה שכירות לשנה, יתכן ולא היה מקום לדרוש פיצוי בגין הוצאה זו שהיתה משולמת ממילא בתום תקופת השכירות. ואולם, החוזה דנן היה חוזה לארבע שנים עם אופציה לשנה נוספת. החוזה הופר כחלוף חצי שנה בלבד. בנסיבות אלו זכאי התובע לשיפוי בגין ההוצאה הנוספת עבור מתווך, בסכום של 1,650 ₪.

44.נזקים נוספים – התובע תובע סכום שך 7,600 ₪ בגין עלות תיקון הנזקים שהותירה הנתבעת לתקרה ולתריסים, וכן עלות מקרר, מזגן וכיריים. הנתבעת הכחישה מכלול נזקים אלו.

נזקים אלו לא הוכחו, טענות התובע בדבר עלויות התיקון או המיטלטלין נסמכות רק על הערכותיו שלו, ללא כל תשתית נוספת, ובנסיבות אלו היקף הנזק לא הוכח.

התובע חזר בו מהתביעה לפיצוי בגין חוב לבזק (סעיף 36 לסיכומי התשובה).

45.פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 15,000 ₪. לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה, איני סבורה כי בנסיבות שהוכחו יש לפסוק סכומים בגין נזק לא ממוני, מעבר לפיצויי אכיפה שנפסקו במלואם כמפורט לעיל.

46.פיצויים מוסכמים בסכום של 50,000 ₪. אין מקום לפסוק לתובע גם פיצוי מוסכם, ואני מקבלת טענת הנתבעת כי בנסיבות בהן התובע תבע את מלוא נזקיו, הממוניים והלא ממוניים, תביעה לקבלת פיצוי מוסכם היא תביעה לכפל פיצוי (ראו ג. שלו ויהודה אדר, דיני חוזים – תרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, עמ' 521 – 523). \

תוצאה

47.בקשת הנתבעת בסיכומים כי בית משפט יערוך עתה ביקור במקום, או יוציא צווים לעיריית הרצליה אינה ברורה. לו סברה הנתבעת כי יש מקום לפעולות אלו, היה עליה להעלות בקשותיה במועד שמיעת הראיות לא בסיכומים.

48.התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנקבעו בסעיף 39 לעיל, סה"כ 51,640 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסכום של 17,550 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, הפגרה במניין.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ח, 25 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.