פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

תביעה זו עניינה שיעור הפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1996 נפגע, בתאריך 4/12/14, בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובע נפגע, לטענתו, בעיקר בעמוד השדרה ונגרמה לו פריצת דיסק.

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת נושאת באחריות לתשלום הפיצויים לתובע.

3. תאונת הדרכים בה נפגע התובע אינה מהווה תאונת עבודה ולפיכך מונה לבדיקתו מומחה בתחום האורתופדיה. המומחה העמיד את נכותו של התובע על שיעור של 15% נכות.

4. בדיון ההוכחות שנשמע בתיק, העיד התובע. הנתבעת חקרה את המומחה מטעם בית המשפט, הגישה דו"ח חוקר וכן העיד החוקר מטעמה. שני הצדדים הגישו תיקי מוצגים.

5. אקדים ואציין, שהתובע העלה טענות נגד משקל וקבילות דו"ח החקירה שהגישה הנתבעת בטענה שלא הוצגו חקירות קודמות שנעשו בין היתר על ידי חברת חקירות אחרת, כמו גם לא הוצגה הפנייה של חברת הביטוח לחברת החקירות, כאשר החוקר הסביר שזו נמחקה לאחר זמן. איני רואה לקבל טענות אלה. דו"ח החקירה כשלעצמו הכולל הערכות ופרשנויות של החוקר חסר משקל והנתבעת אף הסכימה לותר על הגשתו ולהסתפק בסרט. לעומת זאת, הסרט שצולם שמתעד את התובע ולא נסתר, הוא בעל משקל עצמאי נפרד מן החקירה עצמה וזאת בלא קשר לחקירות אחרות שנעשו. התובע זיהה את עצמו בסרט ואין מחלוקת שהוא זה שצולם, הסרט צולם ברצף ומדבר בעד עצמו. בנסיבות אלה, אין כל מניעה להסתמך עליו.

6. במסגרת הסיכומים, נחלקו הצדדים מחלוקת ממשית ועמוקה בנוגע למצבו התפקודי של התובע ולסכום הפיצוי המגיע לו. אבחן איפוא את מצבו הרפואי והתפקודי של התובע ולאחר מכן את שיעור הנזק.

   הנכות הרפואית

7. התאונה ארעה שעה שעה שהתובע פגע ברכב אחר מאחור.

8. לאחר התאונה הובא התובע על ידי אביו למוקד הרפואי. במכתב השחרור מהמוקד, תועד שהתובע סובל מכאב גב מותני עם הקרנה לרגל ימין. בבדיקתו נמצאה רגישות בעמוד שדרה מותני, מעבר לכך הבדיקה הייתה תקינה.

   בתאריך 21/4/15 פנה התובע לרופאת המשפחה, והתלונן על כאבים בשוק ימין, ירך ימין וגב תחתון מזה "10 חודשים??" (כפי שרשמה הרופאה בתיעוד). תועד שהתובע נוטל תרופות לשיכוך כאבים ללא שיפור. בבדיקתו נמצאו כאבים בירך ימין ללא הגבלה בתנועות וללא סימנים נוירולוגים.

   למחרת נבדק התובע במיון סורוקה, שם תועד שמדובר בכאבים ברגל מזה 10 חודשים בשוק, החמרה ביומיים אחרונים. התובע נבדק ושוחרר עם מרשם למשככי כאבים.

   בתאריך 28/4/15 ביקר התובע במרפאת פגיעות ספורט בבית החולים סורוקה, שם תועד, כי מדובר בכאב בעכוז מזה חודשיים. קרינה לאורך רגל ימין. כאב קבוע. צילום עמוד שדרה פוענח כללא כל ממצא. התובע נשלח לבדיקות נוספות.

   CT עמוד שדרה שנעשה בתאריך 31/5/15 העלה בקע דיסק עם לחץ על השק הטקלי ב- L4-L5 ובלט דיסק מרכזי קל ללא לחץ ב- L5-S1.

   בתאריך 15/6/15 – בעת ביקור במרפאת עמוד שדרה, תועד מפיו של התובע שנפגע בתאונת דרכים ולכאורה ממועד זה נקשר מצב עמוד השדרה של התובע לתאונה.

   בתאריך 6/9/15 תועד אצל רופאת המשפחה, מפי התובע כי היה מעורב בתאונת דרכים, מאז התחילו כאבי גב.

   התובע המשיך להתלונן על כאבים בגב ובירך ימין, טופל במרפאת עמוד שדרה בבית חולים סורוקה, בהזרקות ואולם הדבר לא עזר, משכך עבר בתאריך 3/9/15 ניתוח דיסקוטמיה, לאחריו חלף הנימול ברגל, אך נותר כאב לילי לאורך הרגל. התובע המשיך להתלונן על כאבים לסירוגין לאורך הרגל והגב. במסמך רפואי מתאריך 13/12/15 תועד שאינו לוקח תרופות. בתאריך 24/1/17 עבר התובע ניתוח נוסף של רבזיה ודיסקטומיה נוספת של הבקע ב- L4-L5. לאחר מועד זה לא הומצאו מסמכים רפואיים נוספים.

9. ד"ר עמרמי ברוך מונה כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת התובע. המומחה פרט את תלונותיו של התובע, לפיהן הוא עדיין סובל מכאבי גב מותני, כאבי לילה לאורך רגל ימין, הגבלה בטווח עמוד שדרה מותני לכל כיוון. התובע הגיע לבדיקה שהוא נעזר בקב, טען שהוא מנוע מכל פעילות פיזית וספורטיבית, מתקשה גם בהליכה ועמידה ממושכת, מטופל בתרופות פרקוסט וארקוקסיה ללא הטבה. התובע שלל עבר רפואי בגב מותני טרם התאונה. המומחה בדק את התובע והתרשם מהגבלה קלה בינונית בטווח עמוד שדרה מותני. המומחה לא התרשם מחסר נוירולוגי כלשהו. המומחה ציין שעיין בתיק עברו הרפואי של התובע שהומצא לעיונו אך לא מצא רישומים קודמים אודות כאבי גב מותני. בנסיבות אלה, קבע המומחה, נכות צמיתה בשיעור 15% בגין הגבלה בטווח עמוד שדרה מותני לפי סעיף 37 (7) א-ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי). כן קבע המומחה נכויות זמניות לתקופה שלאחר התאונה ולאחר כל אחד מהניתוחים ועד להתייצבות הנכות.

10. טרם שמיעת הראיות הגישה הנתבעת דו"ח חוקר שכלל תיעוד וידאו מצולם וחומר מאתרי אינטרנט אודות התובע. באתר ההתאחדות לכדורגל, נמצא דף המתייחס לתובע ממנו עלה שהיה שחקן כדורגל פעיל במסגרת הליגה לנוער עד לסוף של עונת המשחקים 2014-2015 ואף הבקיע שער. בתאריך 1/4/15 שוחרר מקבוצת הנוער בשל גילו.

    במעקב שנערך אחרי התובע, הוא תועד מהלך ללא קב הליכה או צליעה. התובע אף נראה מקפץ על מספר מדרגות שמובילות לחנות המשפחתית בקלילות יחסית תוך כדי ריצה קלה וכן נראה יוצא בריצה קלה מהחנות, תוך כדי ניתור לגובה לעבר רמפה של בית עסק סמוך.

11. המומחה נחקר ארוכות ואולם לא ראה לשנות את דעתו גם לאחר שצפה בסרט המתעד את התובע. הנתבעת טוענת שלאור הראיות שהוצגו יש לקבוע שאין קשר סיבתי בין מצבו של התובע לבין התאונה ולחלופין, שהנכות שנקבעה אינה תואמת את מצבו האמיתי של התובע.

    הנתבעת מדגישה שקיים פער זמנים גדול בין מועד התאונה לבין תחילת תלונותיו של התובע (4 חודשים) וכן פער של חודשיים נוספים בהם החל התובע לעשות קישור בין הפגיעה בגב לתאונה.

    לטענת הנתבעת חקירתו של המומחה מעלה שהמומחה הגיע נעול לקביעתו והיה לו קשה להודות שהוא טעה. הנתבעת מוסיפה שהמומחה לא ציין בחוות הדעת שמדידת הטווחים היא פסיבית ואקטיבית, ולא ידע להסביר את המגבלה שמצא והסתמך על נתונים שגויים כאשר קבע שהתובע עבר טיפולי פיזיותרפיה בעוד הייתה רק הפניה לטיפולים כאלה.

    לעמדת הנתבעת, המומחה התקשה להודות שהתאונה אינה הגורם למצבו של התובע תוך שהוא מנסה להמציא תירוצים מדוע בחר לייחס את הנכות לתאונה, כאשר המומחה עצמו העיד שייחס את הנכות לתאונה מבחינה הסתברותית ובלית ברירה. הנתבעת טוענת שהמומחה הושפע מאוד מהעובדה שהתובע עבר שני ניתוחים והתעלם מן הסרטון שהוצג לו.

    הנתבעת מדגישה עוד שעדותו של התובע הייתה מאולצת ולא ישרה, התובע הגיע לבית המשפט עם קב בנסיון ליצור מצג שווא, השיב תשובות לא הגיוניות, לא ידע להצביע על הרופאים אצלם טופל, ולא נתן הסבר לפער הזמנים בין טענותיו אצל הרופאים לבין התאונה. התובע גם התכחש למה שנראה היטב בסרטון. הנתבעת מדגישה שהתחכום של התובע כשלעצמו מביא לכך שיש לדחות את הקשר הסיבתי בין מצבו לבין התאונה.

    לחלופין, טוענת הנתבעת שעל סמך הנראה בסרט, ברור שהנכות שנקבעה אינה תואמת את מצבו של התובע ואף מגדילה ומצרה על כך שלמומחה את היה את האומץ או היושרה לשנות את חוות דעתו. לטענת הנתבעת לתובע לא נשארה כלל נכות רפואית או תפקודית.

12. התובע טוען כמובן שיש לאמץ את קביעת המומחה אשר לא ראה לשנות מחוות דעתו גם לאחר שצפה בסרטים המתעדים את התובע.

13. כפי שנפסק לא פעם, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, שבית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות המצדיקות סטיה כזו (ראו ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ פסקה 7 (28.3.2007)). אכן, כפי שטענה הנתבעת וכפי שעולה גם מפסיקה מבוססת היטב שלחלקה הנתבעת אף הפנתה, במקרים המצדיקים זאת , מקום שבית המשפט מגיע למסקנה שחוות הדעת של המומחה אינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים והראיות הנוספות, אכן ראוי להתערב ולקבוע את הנכות שמתיישבת עם הנתונים.

    במקרה דנן, לאחר שבחנתי את מלוא הראיות אליהן הפנו הצדדים, את המסמכים הרפואיים, את חוות דעת המומחה, את תשובותיו בחקירה הנגדית ואת עדותו של התובע, באתי לידי מסקנה שאין הצדקה להתערב בקביעות המומחה לעניין קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בעמוד השדרה של התובע לבין התאונה ואין גם להתערב בגובה הנכות הרפואית שנקבעה.

14. אשר לסוגיית הקשר הסיבתי – בחינת מכלול הנתונים שהובאו מעלה שסביר יותר לקבוע, באמת המידה הנדרשת בדין האזרחי, כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בעמוד שדרה מותני.

    בתחילת חקירתו, נשאל המומחה האם יהא מוכן לשנות את קביעת הנכות אם יוכח שהתובע הטעה אותו והשיב שיהא קשה לשכנע אותו שאין כלום לאור הנתונים הרפואיים האובייקטיביים ושני הניתוחים שעבר התובע בגב. המומחה הבהיר שבדק את התובע באופן אקטיבי ופסיבי וכך הוא עושה תמיד והבהיר שבבדיקה התובע לא היה מסוגל לעשות כיפוף בכל טווחי התנועה במגבלה קלה עד בינונית.

    המומחה אישר שלפי המסמכים הרפואיים, ישנם כ- 4 חודשים פלוס בין מועד התאונה ותלונות חוזרות של התובע על כאבי גב ואולם הסביר שמדובר בתהליך הדרגתי של נזק לדיסק וניתן לקשור זאת לתאונה על אף חלוף הזמן, ובלשונו:

    "היות ו-4 חודשים הוא לא התלונן וזו תקופת זמן מסוימת, אז אני לא כל כך קושר קשר סיבתי בין בעיית עמוד שידרה מותנית שהתעוררה, חריפה, פריצות דיסק, לבין האירוע התאונתי שקרה 4 חודשים קודם, אבל, מי שיודע קצת אנטומיה ופיזיולוגיה וגם אורתופדיה וגם יש לו ניסיון ברפואה, אני, ברוך השם, בן 75, אני 40 וכמה שנים במקצוע, אנחנו יודעים מצוין, שגם בתאונות מסוג זה, הנזק שנגרם, זה לא כמו שבר, בום נשבר וזהו, מה שקורה, בדיסקים בעמוד השדרה, זה תהליך הרבה יותר ממושך ומסובך, יש לנו, כפי שכולם יודעים, 2 טבעות של דיסק, הדיסק זה מין עיגול, הוא בולם זעזועים בין 2 חוליות, הוא בנוי מ-2 שכבות או 2 אלמנטים, האלמנט החיצוני, טבעת חיצונית מסיבים קשים וחלק מרכזי שהוא כמו ג'לי, יותר רך, הוא משמש כבולם זעזועים. כדי שתגרם פריצת הדיסק, צריך קודם כל להיגרם נזק בטבעת הנעולה, הטבעת החיצונית שהיא קשה יותר. עכשיו, היא לא חייבת לקבל מכה להיפרץ ואז אתה רואה את זה ביום הראשון, יכול לקרות בתאונות מנפילות מגובה וכאלה או שברים, אבל, בתאונות כאלה, של whiplash, חבלת אחור, פנים, פנים, אחור, אתה יכול לראות תהליך שהוא מתמשך. דהיינו, נגרם נזק מסוים בטבעת החיצונית, הטבעת החיצונית מתחילה לאבד את הגמישות שלה או לאבד סיבים, ואז בתהליך של כמה חודשים או אפילו יותר, הדיסק מתחיל לפרוץ, ואז ברגע מסוים הוא יכול לעשות אפצ'י, או לעשות ככה או לרדת במדרגה או לקום בפתאומיות והוא מתחיל לסבול מהחמרה בכאבים. אנחנו הרופאים רואים את זה ביום-יום. כלומר, כדי שתוכיח פריצת דיסק כתוצאה מתאונה, אתה לא חייב שהפריצה הזאת תגרם ברגע התאונה, כי לא מדובר בשבר, מדובר בתהליך הדרגתי של נזק לדיסק". (פרוטוקול מתאריך 19/6/19, שורה 10 ואילך).

    המומחה הוסיף והסביר מדוע הוא מקשר את מצב הגב לתאונה דווקא, בכך שהתובע צעיר מאוד בן 18 בזמן התאונה ולא היו פגיעות אחרות ובלשונו -

    : "....אין לו עבר רפואי, אלא אם כן היה מוכח, אם תוכיח לי שיש עבר רפואי בגב, אני עושה עובר ושב, אבל, היות ולא הוכח שיש עבר רפואי, וזה בן אדם צעיר, ופריצות הדיסק שראינו ב-CT הן פריצות דיסק טריות, לא מסוידות, ישנות, הן טריות, וגם לוחצות מאוד בצורה שקשה להתעלם מהם, אם הם היו קודם, ללא ספק, היה לך נתונים רפואיים, אין ברירה רק לייחס אותם לאירוע תאונתי, כי אין לי אירוע אחר". (שם, עמ' 11, שורה 8 ואילך).

    המומחה שב והסביר שבהעדר כל מסמך רפואי לא טרם התאונה ולא אחרי התאונה, של אירוע חדש או נוסף, הוא לא יכול לקחת בחשבון אירוע כזה כגורם למצבו של התובע. המומחה השיב, שהתובע עצמו לא קישר את הכאבים לתאונה והתנהלותו רק מלמדת על תום הלב שלו, כשהוא מוסר מועדים של תחילת הכאבים שאינם מתיישבים עם מועד התאונה. המומחה גם הסביר שיכול ובביקורים הרפואיים התובע לא נשאל על אירוע חבלתי, וכאשר הגיע למרפאת עמוד שדרה, ונלקחה אנמנזה מסודרת, תועד קיומה של תאונת הדרכים והכאבים לאחר מכן. המומחה חזר והסביר שלא היו אצל התובע ממצאים ניווניים שיכלו להצביע על פגיעה קודמת ולא היה אירוע אחר אליו ניתן היה לשייך את כאבי הגב. המומחה השיב שלא הוצג לו שהתובע היה ספורטאי וכי אם היה נפגע במשחק, בהחלט יכל להפגע בעמוד השדרה.

15. כפי שהדגיש המומחה, התובע נפגע בגיל 18, גיל צעיר מאוד ולא ניתן לצפות שהוא יסבול מפריצת דיסק כה קשה כפי שסבל, ללא כל תסמינים, שינויים ניווניים וללא אירוע חבלתי אחר.

    מן הראיות עלה, שלתובע לא היו פגיעות קודמות בעמוד השדרה והוא לא התלונן על כאבי גב בכלל או כאבי גב שמקרינים לרגל בפרט. למען שלמות התמונה אציין, שהנתבעת צרפה לראיותיה מסמכים רפואיים מהם עלה שבתאריך 25/6/14 כחצי שנה לפני התאונה התלונן התובע על כאבים בירך ימין לאחר משחק ובתאריך 19/3/15 לאחר התאונה התלונן התובע על כאבים ברגל ימין אחרי ספורט ללא סיפור חבלתי, אולם כאב זה אובחן ככאבי שרירים בלבד. לעומת זאת בביקור של 21/4 שנעשה כארבעה חודשים לאחר התאונה, מתלונן התובע על כאבים ממושכים, בשוק ימין, ירך ימין וגב תחתון. כאשר הרופאה תוהה האם מדובר ב"עשרה חודשים?". בניגוד למקרים אחרים בהם התובע התלונן על כאב נקודתי, הרופאה מתרשמת ממצבו וחומרת תלונותיו והוא מופנה הפעם לבדיקות והתייעצות עם רופא מומחה שמעלים את הממצאים של פריצת דיסק.

    מעיון במסמכים הרפואיים, לא עולה שנעשה ניסיון לברר קיומה של חבלה במועד זה או במועדים שלאחריו, שכן לא צוין "ללא סיפור של חבלה" או לא נעשה קישור לחבלה וסביר גם לקבוע שבאותו שלב של התלקחות הכאבים, התובע עצמו לא שייך את הכאבים לתאונה.

    הקישור לתאונה נעשה בתאריך 15/6/15, בעת ביקור במרפאת עמוד שדרה, אז תועד שנפגע בתאונת דרכים. סביר להניח שבמרפאה זו נלקחה אנמנזה מסודרת ומשכך התובע גם נשאל על קיומה של חבלה.

    המומחה הסביר היטב מדוע יש לקשר את מצבו של התובע לתאונה. בניגוד לטענת הנתבעת, לא התרשמתי שהמומחה התבצר בעמדתו, אלא שעמדתו המקצועית, על סמך ניסיונו ארוך השנים היא, שבגדר הנתונים שלפניו, לאור גילו של התובע, העדר חבלה אחרת, העדר שינויים ניווניים וראיה לפגיעה אחרת, בשים לב לתלונה מיידית לאחר התאונה על כאבי גב, סביר יותר לקבוע שהתאונה היא זו שהובילה לפגיעה בעמוד השדרה שסופה באותה פריצת דיסק.

    על אף החקירות שבוצעו על ידי הנתבעת והניסיון המקיף לאסוף נתונים, הנתבעת לא הצליחה לאתר אירוע אחר של פגיעה בעמוד השדרה שיכול להסביר את מצבו של התובע.

    דווקא שעה שהתובע לא העלה בדעתו לקשור את מצבו לתאונה מלכתחילה, מלמד הדבר שאין מדובר במי שמבקש להשליך על התאונה את מצבו. רק בדיעבד נקשרו הדברים.

    הנתבעת אמנם הוכיחה שהתובע היה שחקן כדורגל בקבוצה ואולם לא עלה בידה להביא ראיות שאכן שיחק לאחר התאונה, באיזה תדירות שיחק, ויותר חשוב מכך שנפגע במשחק.

    דווקא הביקור הרפואי בתאריך 19/3/15 בגדרו מתלונן התובע על כאבים בירך לאחר ספורט, מלמד על כך שכאשר התובע יודע לומר מה הסיבה לפגיעתו, הוא מפרט זאת.

    חשוב להבין, שהתובע בחור צעיר מאוד באותה תקופה בן 18 בלבד, מטבע הדברים שקוע בעולמו, המשיך את חייו לאחר התאונה ואף ככל הנראה חזר לספורט (כפי שמלמד הביקור הרפואי ב- 19/3/15). השתלשלות העניינים לאחר מכן, מקורה בהחמרה ההדרגתית במצבו כפי שתאר המומחה, עד לפריצות הדיסק שאובחנו בהמשך.

    מצויים אנו בדין האזרחי, ודי שחוות דעתו של המומחה מסתברת באחוז אחד, כדי לקבוע שהתובע עמד בנטל. במקרה דנן, אף שקיימות תהיות, דעתו של המומחה מסתברת הרבה מעל 51 אחוזים והיא נסמכת על נתונים אובייקטיבים שלא עלה בידי הנתבעת לסתור אותם וזאת גם כאשר עדותו של התובע לא הניחה את הדעת.

    בהקשר זה אדגיש שלא נעלמו מעיני, הקשיים בעדות התובע. ניכר שהתובע ניסה להאדיר את מצבו, שעה שהגיע למומחה וגם לבית המשפט שהוא נתמך בקב למרות שניכר מבדיקת המומחה ומהסרט שהוצג שהוא מסוגל ללכת ללא מגבלות. התובע ניסה להאדיר את מצבו שעה שטען שהוא לא מסוגל לרוץ או לקפוץ ולאחר שנראה בסרט עושה כן, הכחיש את מראה העיניים. התובע גם נתן הסברים בלתי מניחים את הדעת להשתלשלות או למצבו שעה שטען שטופל אצל רופאים פרטיים, טענה שאין לה ראיה כלשהי, טען שהוא משתמש לאורך שנים בתרופות המחייבות מרשם, שעה שלא ניתנו לו מרשמים סדירים כאלו ועוד'. הנתבעת ראתה בכך תחכום מצד התובע, ואולם ניכר שלא מדובר בגרסה מתוחכמת, אלא ברצון שלומיאלי של התובע לשכנע ולהסביר את הקשר בין הפגיעה לתאונה.

    כפי שהסביר המומחה, קביעת הקשר הסיבתי לא נעשתה על סמך גרסת התובע דווקא, אלא על סמך ההשתלשלות הרפואית, מאז התאונה עד גילוי פריצת הדיסק הקשה ובהעדר אירוע אחר שיכול להסביר את שארע.

16. הוא הדין לגבי שיעור הנכות הרפואית – המומחה אישר בעדותו, שבבדיקת התובע לא היו סימנים נוירולוגים וכן לא דלדול שרירים מצא שהכוח הגס שמור, השיב שמבחינתו התובע לא זקוק לקביים ואין לתת לתובע נכות בשל חולשה ברגל. אולם המומחה הסביר שהנכות נקבעה בהינתן שני הניתוחים שעבר התובע, העובדה שנעשה קיבוע שתי חוליות בניתוח השני והשפעתם הרפואית של ניתוחים אלה. המומחה הסביר שקיבוע החוליות בהכרח שולל מן התובע טווח תנועה. ובלשונו:

    "הבן אדם עבר ניתוח אחד בגלל פריצה גדולה של דיסק עם לחץ, היה לחץ, משם מה זה לא צלח, לא הוציאו את כל הדיסק, זה יכול לקרות, ואז היו צריכים אחרי חצי שנה או 9 חודשים, לעשות עוד פעם פעולה, תראו, הגב התחתון מאוד לא אוהב שנכנסים בגישה אחורית, מאוד לא אוהב, מדובר על תקיפה אני קורא לזה, תקיפת הגב, מדובר על פצע, אנחנו לפעמים נותנים אוטומטית לאנשים האלה נכות כי אתה יודע שיש להם נכות, יש להם פגיעה גם ברקמות.... זה לא תיק רגיל, האיש נפתח פעמיים בגב במקום, זה לא בטן, זה גב, אבל אני אוסיף עוד, בניתוח השני, שהם ראו כבר שהייתה להם בעיה, הם כבר הכניסו מין תותבת בין L4 ל-L5, כן? הכניסו מין קיבוע, זה גורם להגבלה בתנועות, הוא לא יוכל אף פעם לעשות תנועה מלאה, גם אם הוא ירצה, כי אנחנו מגבילים אותו..." (שם עמ' 25 שורה 11 ואילך).

    אכן, פגיעות בעמוד השדרה לאחר תאונת דרכים הן לדאבוננו נפוצות מאוד, נדמה שנדירים המקרים בהם בעקבות פגיעה כזו נדרש המטופל לעבור שני ניתוחים, עד כדי קיבוע חוליות.

    הוצג למומחה הסרט בו תועד התובע, והמומחה השיב שהוא ראה בפריים אחד משיכה של רגל ימין, צליעה הגם שהתובע בלי קביים. המומחה השיב שבסרט לא ראה בשום מקום, כיפוף מלא של עמוד השדרה, יחד עם זאת המומחה הסכים, כי יש דיספרופורציה בין התנהלותו של התובע בסרט, לבין התנהלותו באולם בית המשפט, שעה שנכנס עם קב, ויצא בצליעה ובאיטיות מהאולם. המומחה הסביר שהבעיה של התובע היא בטווח הסופי של הכיפוף ותנועות אלה לא נראו בסרט. המומחה השיב שאין צורך בבדיקה חוזרת של התובע, וכאשר נשאל האם על סמך מה שראה יש להפחית מן הנכות השיב: "ממש לא, כי לא הוכח שאין לו הגבלה בתנועות, אתם התרכזתם בצורת ההליכה בלבד. צריך היה להתרכז בטווח תנועות הגב" (שם, עמ' 26, שורות 8,7).

    צפיתי בסרט המתעד את התנהלות התובע. כפי שציין המומחה, בסרט לא תועד התובע שהוא מפעיל את עמוד השדרה באופן שסותר את קביעת המומחה בנוגע למגבלות התנועה, אף שהתובע נראה מתהלך חופשי ואף מסוגל במידה מסויימת לרוץ ולקפוץ.

    משכך, גם בלא לייחס משקל לגרסת התובע, התנהגותו וטענותיו ניתן לקבוע שהשפעתם של הניתוחים שעבר התובע עולה כדי 15% נכות רפואית.

    את טענותיה של הנתבעת בנוגע לאופן בו מתפקד התובע, ניתן וראוי לבחון במישור התפקודי דווקא. בכך אדון להלן.

    מצבו התפקודי של התובע

17. בנוגע לפגיעתו התפקודית של התובע, טוען התובע שבנסיבות יש להעמידה על 20%. הנתבעת טוענת, כי לנוכח הראיות שהובאו בנוגע לאופן תפקודו של התובע והנצפה בסרט יש לקבוע שלא נגרמה לתובע כל פגיעה תפקודית.

18. הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8/6/95); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות  דרום בע''מ (21/12/1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23/08/2010)).

19. בתצהירו טען התובע, שמאז התאונה הוא סובל מכאבים והגבלות בעמוד שדרה מותני, בהליכה ובעמידה ממושכת, מתקשה בעבודה מאומצת ומוגבל מאוד בתנועות הגוף.

    כזכור, התובע הגיע לבדיקתו אצל המומחה וגם לבית המשפט, כשהוא עושה שימוש בקב, באולם בית המשפט הלך התובע באיטיות ובצליעה מסוימת, לעומת זאת, צפיה בסרט בו תועד התובע מעלה, שהתובע מתהלך בחופשיות, והגם שנראה בשלב מסוים שהוא מושך רגל אחת, לא הפריע הדבר לתנועתו. התובע רץ ריצה קלה למרחק קצר ואף דילג על כמה מדרגות. מטבע הדברים נדרש התובע ליתן לדברים אלה ולתהיות האחרות תשובות בעדותו.

    לשאלת בית המשפט אם תמיד הוא הולך עם קב, השיב התובע בשלילה וציין שרק למקומות רחוקים הוא לוקח קב. התובע נשאל על הפער בין התלונות במועד התאונה לבין התלונה הבאה ארבעה חודשים לאחר מכן, והשיב שלקח כדורים משום שהיה עסוק במכינה ללימודים ואת הכדורים נתנו לו רופאים פרטיים אליהם הלך עם אביו. התובע לא זכר איפה הקבלות של הרופאים הפרטיים. התובע לא ידע לומר את שמם של הרופאים הפרטיים וטען שהיו כל מיני רופאים. לדבריו, כאשר סיים את המבחנים במכינה ומצבו החמיר פנה לרופאת קופת החולים. התובע נשאל מדוע אמר לרופאה שהוא סובל 10 חודשים מהכאבים והשיב שלא מדד את זה נכון. התובע הסביר שמצבו החמיר, בימים לפני שהלך לקבל טיפול רפואי שהיה לו כאב קבוע. התובע טען שנטל ארקוקסיה לתקופות ממושכות וגם אופטלגין. התובע טען עוד שרופא המשפחה רושם לו ארקוקסיה ואולם לא ידע להסביר כיצד אין מרשמים כאלה (למען ההגינות יצוין, כי עיון בחומר הרפואי שהמציאה הנתבעת מלמד על מרשם אחד לארקוקוסיה ככל הנראה לאחר הניתוח השני (עמ' 3 לחומר הרפואי בתחתית העמוד).

    כשנאמר לתובע שלרופאיו בהתחלה לא אמר שמצבו עקב התאונה השיב שאולי פספסו את זה, הוא קישר את מצבו לתאונה מלכתחילה. התובע השיב שהוא מוגבל בתנועות ויש לו חסימה עם כמה תנועות ובכלל זה הוא לא יכול לקפוץ ולא יכול לרוץ. הוא יכול לעלות מדרגות אבל אם המצב שלו כאוב לא יעלה מדרגות. לדבריו כל הזמן הוא כאוב בדרגה 6 אם זה עולה ל- 8 הוא לא עושה כלום ואם עולה ל- 10 הוא נשכב במיטה. התובע השיב שלא יכול לראות שראו אותו קופץ, והוא לא יכול לרוץ או ללכת מהר. התובע השיב שהוא לא רוצה להראות לאנשים שהוא חלש, שלא יראו איזה תרופות יש לו בתיק והוא עושה כל מאמץ לא להראות שהוא חלש. התובע צפה בסרט בו תועד והשיב שלא רואים אותו קופץ ורץ, וכי אם יכל היה לרוץ היה משחק כדורגל. התובע טען שהסרט הוא בהילוך מהיר.

20. כמפורט כבר לעיל, התובע יליד 1996, בעת התאונה בחור צעיר בן 18, שחקן כדורגל בנבחרת הצעירה, אשר התלונן בעבר על כאבים ברגל לאחר פעילות ספורטיבית. בעקבות פגיעתו של התובע בתאונה נגרמה לו פריצת דיסק עם לחץ, מה שהוביל לשני ניתוחים, כאשר בניתוח השני שתי חוליות בעמוד השדרה קובעו, דבר שכשלעצמו ובהתאם לחוות דעת המומחה, גורם למגבלות תנועה, בסוף תנועות הכיפוף.

    מצפיה בסרט בו תועד התובע, נראה התובע באותו מועד, הולך בחופשיות, מסוגל להתנועע בקלות, לעלות מדרגות, לרוץ ריצה קלה למרחק קצר ואף לקפוץ, ומכאן שמגבלותיו של התובע הן חלקיות, אף שניתן לקבל שיש תקופות כואבות יותר וכואבות פחות.

    המומחה אישר כאמור, שהכוח הגס של התובע לא נפגע, אין לו פגיעה נוירולוגית, אין דלדול שרירים ומבחינה רפואית התובע לא זקוק לקב.

    עדות התובע לא הניחה את הדעת. הוא ניסה ליתן הסברים מאולצים לתהיות שעלו מן החומר ולהאדיר את מצבו. התובע לא תמך את טענותיו בנוגע למצבו התפקודי בעדויות נוספות, ובכלל זה לא הובאו עדויות הוריו, חברים, מאמן הקבוצה, וזאת חרף העובדה שהתובע נפגע בגיל צעיר, נזקק לליווי וככל שסבל ממגבלות, סביר שסביבתו הקרובה הבחינה בהן.

    סמוך לתאונה, התובע החל ללמוד במכינה ללימודי הנדסת בנין, גם לאחר התאונה המשיך התובע בלימודים אלה, כאשר כעת הוא על סף סיומם. התובע העיד שהוא שוקל ללמוד תואר שני בתחום קצת אחר שכן לטענתו יתקשה לעבוד בעבודה זו, עקב מצבו. כאשר נשאל מדוע בכל זאת המשיך בלימודים כאשר הבין שיתקשה לעבוד בעבודה זו, טען שהרופאים אמרו שלאחר הניתוחים הכל יהיה בסדר וחשב שאכן ישתפר מצבו.

    בהתאם לנתונים שהוצגו, במועד התאונה ועד לעת הזו, התובע לא עבד בעבודה מסודרת. עיון בטופס רציפות ביטוח שהוצג מלמד על עבודה חלקית בלבד. כך בין 9/14 ל- 12/14 – עבד התובע בלהבים פארם בע"מ והרוויח 4,144 ₪ לכל התקופה. לאחר התאונה בין 1/15 – 9/15 עבר בלהבים פארם והרוויח 8,888 ₪. ב- 4/16 עבד חודש אחד במכללה האקדמית להנדסה והרוויח 554 ₪ ובין 1/16 ל- 7/16 ו- 11/16 ל- 12/16 עבד במיני מרקט אלנג'אח והרוויח 9,450 ₪. התובע הציג תלוש שכר לחודש 12/17 במיני מרקט אלנג'אח – המלמד על תחילת עבודה ב- 1/16 ושכר מצטבר לשנת 2017 עד 12/17 של 13,620 ₪. תלוש שכר של מרץ 18, מלמד על שכר מצטבר של 3,570 ₪. דהיינו שכרו החודשי הוא כ- 1,200 ₪. נקל לקבוע כי לא הייתה לתובע הזדמנות להוכיח את עצמו בשוק העבודה כשהוא חופשי ממסגרת לימודים.

21. קביעת מצבו התפקודי של התובע אינה משימה פשוטה. כפי שעולה מן הפסיקה, יש להתאים את הגריעה התפקודית לנסיבותיו של הנפגע ולמכלול נסיבות העניין. אין המדובר בנוסחה מתמטית וגם אין לבוא עם התובע חשבון אך בשל כך שהוא מצליח, לנסות להסתגל וללמוד לתואר ראשון ושני.

    נקל להתרשם שבתאונה נגרמה לתובע פגיעה תפקודית מסויימת, וזאת לאחר שבגיל כה צעיר סבל מפריצת דיסק גדולה נאלץ לעבור שני ניתוחים כאשר בניתוח השני שבהם קובעו שתי חוליות, דבר שעמו צריך התובע לחיות ולהתמודד כל חייו. בעת התאונה היה התובע בחור צעיר שקשת אפשרויות פתוחות בפניו, אפשרויות אלה אולי צומצמו בעקבות התאונה, ואולם ניכר שהתובע מלכתחילה לא ייעד את עצמו לעבודה פיזית או לקריירת ספורט. עוד קודם לתאונה החל התובע בלימודי הנדסת בניין, לימודים בהם הוא מתמיד עד היום, כשהוא חושב גם על לימודי המשך. התובע לא הוכיח, מהן דרישות העבודה בתחומים השונים של הנדסת בניין ולא הוכיח שעקב מגבלותיו לא יוכל לעבוד בתחום. עצם העובדה שהתובע מתמיד בלימודים מדברת בעד עצמה.

    אני מתקשה לקבל את טענת התובע שפגיעתו התפקודית גדולה מזו הרפואית, טענת התובע שהתאונה גרעה הימנו 20% מכושר העבודה שלו לא הוכחה ואינה מתיישבת עם תפקודו של התובע כפי שנצפה בסרט שהוצג. אמנם הסרט מתעד יום אחד בלבד בחיי התובע, ואולם עולה ממנו שלפחות בחלק מהזמן יכול התובע לתפקד כמעט בלא כל מגבלה.

    אמנם כאשר המדובר באנשים צעירים ובנכות אורתופדית, בדרך כלל הנכות הרפואית היא גם זו התפקודית, דא עקא, שכל מקרה לנסיבותיו. בנסיבות המקרה דנן, מתוך הסרט שהוצג והבהרת המומחה בעדותו עולה שהמגבלה של התובע היא בקצה של התנועות בניגוד למצג שניסה התובע להציג. בנסיבות המקרה דנן, גם לא הוכח בכל דרך שהתובע סובל מכאבים מתמשכים המפריעים לתפקודו – אין כל מסמכים רפואיים המלמדים על כך לאחר הניתוח השני, הלכה למעשה, התובע לא הפנה לכל מסמכים רפואיים אחרי שנת 2017 המתעדים תלונות, אין גם ראיות לטיפול רפואי/תרופתי רציף דבר שיכל להצביע על הפגיעה בתפקוד. בנסיבות אלה, נכון לקבוע שהפגיעה התפקודית של התובע קטנה מזו הרפואית ועומדת על 10% נכות.

22. משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות ראשי הנזק.

    שיעור הנזק

23. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד: 6/1/1996.

    מועד התאונה: 4/12/2014.

    גיל התובע בעת התאונה:18 שנים ו- 11 חודשים.

    גיל התובע כיום: 23 ו- 11 חודשים.

    שיעור נכות רפואית: 15%.

    שיעור נכות תפקודית: 10%.

     

     

    הפסד שכר בעבר

24. התובע הפנה בסיכומיו לתחשיב הנזק מטעמו, שם טען להפסדי שכר בעבר, בהתאם לתקופות אי הכושר – סה"כ 185 ימים בהם היה, לטענתו, מרותק למיטתו, לפי 500 ₪ ליום ובסך הכל 92,500 ₪.

25. המומחה קבע בחוות דעתו נכויות זמניות לאחר התאונה ולאחר כל אחד מהניתוחים, כאשר נכותו הצמיתה של התובעת הינה החל מ- 1/1/17. המומחה קבע נכות של 100% ארבעה חודשים לאחר התאונה ושלושה חודשים לאחר כל ניתוח ולאחר מכן נכויות מדורגות של 50% ו- 30% למספר חודשים.

26. הנתבעת טוענת שהתובע לא הוכיח שעבד בעת התאונה ואין לפסוק לו כל פיצוי לתקופת העבר.

27. כמפורט כבר לעיל, מטופס רציפות ביטוח עולה שהתובע עבד מדי פעם, גם בתקופת התאונה ושכרו נע בין 1,000 ל- 1,200 ₪ לחודש.

28. התאונה והניתוחים שעבר התובע ללא ספק גרמו לו לתקופות אי כושר ממושכות והקשו על השתלבותו בעבודות ולו בעבודות זמניות ואולם התובע לא הוכיח ששכרו ליום היה 500 ₪ ולבטח לא ניתן לפסוק לו לגבי כל אחד מהימים בו היה באי כושר שכר זה. ניתן להניח שלכל היותר לולא התאונה יכל התובע לעבוד עבודות סטודנטיאליות זמניות, בשכר נמוך, כפי שעשה לפני התאונה וכפי שעשה גם לאחריה. התובע עצמו העיד שהיה שקוע במכינה ובלימודים ולא היה לו זמן ללכת לרופאים, קל וחומר שלא היה לו זמן לעבוד. בהתאם להנחות אלה, יש להעריך הפסד השתכרותו בתקופה זו.

29. בנסיבות שפורטו, אין כל אפשרות לעשות חישוב אקטוארי בשים לב שהתובע לא עבד בעת התאונה, לא הראה כל פוטנציאל של השתלבות בעבודה מתגמלת במקביל ללימודיו אלא בעבודות זמניות חלקיות בלבד.

    מכלול הנתונים, מצדיק לטעמי פסיקת פיצוי גלובלי על הפסד השכר בעבר, כאשר יש לקחת בחשבון את תקופת אי הכושר בה שהה התובע ובד בבד את העובדה שהתובע ממילא לא עבד תקופות ארוכות, את העובדה שככל הנראה ממילא התובע היה צריך למצוא את דרכו בשוק העבודה, ואת העובדה, שעקב לימודיו היכולת שלו לעבוד מוגבלת.

    אמנם נזק של הפסד השתכרות בעבר הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה, אולם בהתאם לפסיקה, כאשר לא ניתן לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדוייקים וחד משמעיים, למשל, משום שהניזוק היה בתחילת דרכו המקצועית וכשברור שמאז התאונה ועד למתן פסק הדין עשוייה היתה השתכרותו לגדול או שנגרמו לו הפסדים, אין מניעה לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי המתחשב בין היתר בשיעור הנכות ובמכלול הנתונים שהוכחו (השוו: ת.א. (ת"א) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר (18.11.2009) ראה גם: עא (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (5.3.84)).

30. בנסיבות, בשים לב לנתונים שהוכחו ולאלה שלא, יש לפסוק להערכתי לתובע פיצוי גלובלי לעבר בסכום של 10,000 ₪. סכום זה לוקח בחשבון מחד את תקופת אי הכושר בה שהה התובע, את חלוף הזמן מאז הארוע, את שיעור שכרו ואת הפגיעה שנגרמה לו בתאונה. סכום זה כולל את הפסדי הפנסיה.

    גריעה מכושר ההשתכרות

31. מטבע הדברים גם בנושא זה חלוקים הצדדים מחלוקת ממשית ועמוקה. התובע טוען לנכות תפקודית בשיעור 20% ולשכר בגובה 20,000 ₪ ומבקש לחשב את הפסדיו בהתאם לחישוב אקטוארי.

32. הנתבעת טוענת שלא יגרם לתובע כל הפסד.

33. כצפוי, החישוב הסביר הוא בין עמדות הצדדים, רחוק מאוד משתיהן. התובע נפגע כבחור צעיר, בראשית גיבוש דרכו המקצועית. בהתאם לפסיקה מבוססת היטב שיעור השכר לפיו יש לעשות את החישוב הוא שכר ממוצע במשק. אין כל הצדקה לחרוג משיעור זה. התובע לא הוכיח יכולת לימודית או מקצועית יוצאת דופן ולא הרוויח סכומים העולים על שיעור זה לפני התאונה או לאחריה.

    השכר הממוצע במשק, לישראלים ועובדים זרים, בהתאם לפרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עומד על 10,554 ובניכוי מס הכנסה עומד השכר על 9,729 זהו בסיס השכר.

    בנסיבות שפורטו, בשים לב לכך שהנכות התפקודית הותאמה למצבו של התובע ולמכלול נסיבות העניין, אני סבורה שיש לחשב את הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע כחישוב אקטוארי מלא. חישוב זה לוקח בחשבון שבתקופה הסמוכה יש להניח שהתובע ירוויח שכר נמוך מהממוצע במשק ואולם בהמשך חייו סביר שירוויח אף יותר.

    התובע בן 23 ו- 11 חודשים ועד גיל הפנסיה יש לו עוד כ- 43 שנות עבודה (שיעור היוון 289.7143), החישוב מביא לתוצאה של 281,863 ₪. לסכום זה יש להוסיף פנסיה בשיעור של 12.5% ומשכך הגריעה מהשכר העתידי של התובע עומדת על 317,095 ₪.

    עזרת צד שלישי

34. אין חולק שהתובע לא נזקק לעזרה בשכר. התובע טוען, כי קיבל את העזרה לה נזקק מבני משפחתו. התובע הפנה בסיכומיו לתחשיב הנזק שם טען לפיצוי בסכום של 15,000 ₪.

35. הנתבעת טענה שלא הוכח כל נזק בהקשר זה ואין לפסוק פיצוי.

36. מהמסמכים הרפואיים כמו גם חוות דעת המומחה עולה שהתובע שהה באי כושר תקופות ממושכות לאחר הניתוחים והוא לבטח נזקק לעזרה חורגת של הוריו בטיפול בו ובהסעתו לטיפולים.

37. כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין העזרה של צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).

    לעניין שיעורו של הפיצוי, יש לקבוע, שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/90)) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

38. בענייננו לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע נפגע בעמוד שדרה בגיל צעיר יחסית, נזקק לטיפולים ולשני ניתוחים שלאחריהם היה באי כושר ממושך. לאחר החלמתו, ניכר שהתובע מתפקד, אינו זקוק לעזרה בפעולות בסיסיות ויש להניח שהוא מצליח לבצע את מירב הפעולות. כך גם עולה מהתיעוד המצולם שהמציאה הנתבעת.

    נסיבות אלה, מצדיקות מתן פיצוי מתון, בהתחשב בכך שלאורך כל התקופה לא נשכרה עזרה בפועל, שהתובע התרגל למצבו ומתפקד ללא שהוכחה כל מגבלה ספציפית. כמו כן, יש להתחשב באפשרות החמרה של הפגיעה ביד כפי שציין המומחה והיזקקות התובע לעזרה נוספת בתקופה זו וככל שיתבגר.

    בנסיבות העניין, אני מוצאת לנכון להעמיד את שיעור עזרת צד ג' לתקופת העבר והעתיד על סכום של 15,000 ₪.

    הוצאות רפואיות ונסיעות

39. התובע טוען להוצאות רפואיות בשיעור של 10,000 ₪, בין היתר בשים לב שנאלץ לעבור ניתוח במסגרת פרטית ולשאת בהשתתפות עצמית בשיעור של כ- 2,000 ₪. התובע עוד הציג קבלה על עיסוי בסכום של 100 ₪ והתייעצות רפואית בסך 120 ₪.

40. הנתבעת טוענת שאין לפסוק דבר, שכן הוצגו קבלות בודדות בלבד, לא ברור לאיזה חלק בגוף נעשה העיסוי ולמה ובאשר לניתוח על התובע היה לעבור אותו במסגרת ציבורית. לטענת הנתבעת ככל שיזקק התובע לטיפולים הם מצויים בסל הבריאות.

41. בהקשר להוצאות רפואיות נפסק לא פעם, כי עיקרון העל העומד בבסיס תורת הפיצויים בנזיקין הינו העיקרון של השבת המצב לקדמותו, לפיו על המזיק ליתן לנפגע אותו סכום, אשר באמצעותו יועמד הנפגע, ככל האפשר, באותו מצב בו הוא היה נתון, אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין (ראו, ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3), 762, 772-773 (1982)). בהינתן עיקרון זה, נפסק שנפגע זכאי לפיצויים בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות שהוציא לאחר הפגיעה, הנחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו. 

42. בנסיבות העניין, בשים לב לתקופת אי הכושר בה שהה התובע ולקורותיו באותה תקופה, בשים לב לכך שהתובע עבר שני ניתוחים שסביר שנזקק ועוד יזקק למשככי כאבים ובשים לב להוצאות הרפואיות שהוציא עד כה, אני מעמידה את הפיצוי על סך של 6,000 ₪.

    נזק לא ממוני

43. בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשיעור הנכות (הרפואית) (התובע לא טען לימי אשפוז), אני הפיצוי עומד על 27,862 ₪.

    סוף דבר:

44. סך כך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן:

    הפסד שכר בעבר -	10,000 ₪
    גריעה מכושר ההשתכרות -	317,095 ₪
    עזרת צד ג'	15,000 ₪
    הוצאות מכל סוג -	6,000 ₪
    נזק לא ממוני -	27,862 ₪
    סה"כ -	375,957 ₪

45. אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סכום של 375,957 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% וכן אגרה כפי ששולמה. ב"כ התובע עתר לפסיקת שכר טרחה בשיעור של 20% בשל התנהלות הנתבעת, ואולם לא רק שלא ניתן להורות כן כאשר המדובר בתיק תאונת דרכים והשכר נקבע בחוק הפיצויים, אלא שבמקרה דנן בשים לב לעדותו של התובע גם לא ראוי להורות כן. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

     

     

     

    ניתן היום, ח' כסלו תש"פ, 06 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.