ב' ואח' נ' החברה להגנת הטבע ואח'

הצדדים השלישיים 1. הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים

2. הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עינבל פז

1. מונחת לפניי תביעת התובע לחייב את הנתבעים לפצות אותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך טיול מאורגן מטעם החברה להגנת הטבע (להלן: "חל"ט" או "הנתבעת") בנחל עורבים שברמת הגולן. הנתבעים אשר כופרים בחבותם לנזק, סבורים כי ככל שיש מקום לחייבם, יש להטיל אשם תורם על התובע וכן יש להטיל את האחריות בנזיקין וחובת הפיצוי על רשות הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "רט"ג") והמבטחת שלה.

    

2. כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות הן באומדן הנזק.

    

   עיקר העובדות הרלבנטיות

    

3. מחומר הראיות עולה כי התובע, יליד 3.4.1944, נפגע בגופו במהלך טיול במסלול הליכה של קבוצת מטיילים (להלן: "הטיול" או "המסלול"), אשר נערך בנחל עורבים שברמת הגולן ביום 12.3.2011 (להלן: "התאונה").

4. אין מחלוקת כי הטיול אורגן והודרך על-ידי חל"ט.

    

5. עוד עולה מחומר הראיות, כי הימים שקדמו ליום הטיול, היו גשומים. לפי עדות העד מטעם הנתבעת בתצהירו (המדריך שהדריך את הטיול), ימים אלה היו גשומים מאוד (סעיף 10).

    

6. עקב האירוע שהתרחש נפגע התובע בגופו, בכלל זה, בכתפו השמאלית וברגלו הימנית בגינם אושפז בבית החולים איכילוב.

    

   תמצית טענות התובע

    

7. התובע טוען, בין השאר, כי תוך כדי ההליכה עם הקבוצה, הוא הסתייע במקל מטיילים. בשלב מסוים שבו הגיע למעבר צר, הוא הניח את המקל בצד, נאחז בסלע שהיה מחובר לצלע ההר בכדי לעבור את המעבר הצר. אולם, בשל הגשמים המרובים שהיו במקום בימים שקדמו לטיול, התנתק הסלע ממקומו ונפל (התובע) לתוך נהר מגובה של 2.5 מטרים ביחד עם הסלע. כתוצאה מהתנתקות הסלע התרחשה דרדרת של אבנים, כאשר אחת מהן פגעה בכף רגלו הימנית. ביום הטיול עצמו, המסלול היה חלק מאוד ובחלק מהיום ירד גשם במקום, וכתוצאה מכך החליקו מספר מטיילים במהלך הטיול.

    

8. התובע נחשף לסיכונים מיותרים אותם ניתן היה למזער או למנוע באמצעים פשוטים. לכן, האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים שמהווים ביחד מונעי הנזק הפוטנציאלי הטובים ביותר. בכל מקרה, למרות שהאירוע הסתיים בפגיעה קשה של התובע, לא בוצע תחקיר על-ידי הנתבעת או הופקו לקחים.

    

9. כתוצאה מהתאונה אושפז התובע בבית החולים איכילוב, מיום 12.3.2011 ועד יום 11.4.2011, בשל פגיעה ברקמה רכה ושברים בצוואר עצמות מסרק 1-2-3-5, בסיס גליל מקורב של הבוהן וגליל מקורב אצבע 2. במהלך האשפוז עבר הטריות עור בפצעים בכף רגלו. מאז התאונה, הוא סובל מפגיעה תפקודית. עיקר הכאבים הם בכף רגל ימין עם הגבלת תנועה, והגבלה בתנועה בכתף שמאל. הכאבים בכף הרגל קיימים במנוחה ומקשים על שנתו, לעיתים מתעורר התובע באמצע הלילה מכאבים. הכאבים מתגברים בבקרים, ולכן לוקח זמן כדי לדרוך על הרגל; מתקשה לנעול נעליים סגורות; הכאבים מתגברים כאשר התובע עומד או מתהלך. התובע טוען כי מגבלות אלו פגעו גם בכושר השתכרותו.

    

   תמצית טענות הנתבעים

    

10. הנתבעים טוענים מנגד, בין השאר, כי אין מקום להטיל עליהם חבות בדין. התובע מנוסה בטיולי הליכה, כך שהיה ברור לו כי הליכה בטבע כרוכה בסיכונים. התובע טייל במסלול מוכר ומטויל, מסומן במפות שבילים והטיול התקיים לפי ההנחיות המקובלות.

     

11. חל"ט נהגה בזהירות, באופן סביר ועל-פי כללי הבטיחות בארגון והדרכת הטיול שכלל קבוצה כבת ארבעים משתתפים המוגדרים כמטיבי לכת, בליווי שני מדריכים ומאבטח. שלושה ימים לפני הטיול, נערך סיור מקדים לבחינת המסלול, תנאי המסלול נבחנו על-ידי המדריך באופן שוטף, כאשר הוא הקדים וירד את המסלול לפני ירידת חברי הקבוצה. על כן, ההחלטה לטייל במסלול נעשתה בהתאם לנהלים, ולאחר שהמסלול קוצר והותאם לתנאי מזג האוויר ותנאי השטח בפועל.

     

12. לעניין נסיבות התרחשות התאונה, גרסת התובע היא גרסה יחידה ואינה נתמכת בראיות או עדים. לעומת זאת, בהתבסס על התחקיר היסודי שערך המדריך מיד לאחר התאונה, נמצא כי התובע אשר רצה לעקוף את קבוצת המטיילים, סטה בחוסר זהירות ממסלול ההליכה של הקבוצה שעקבה אחר המדריך וכי אז התרחשה התאונה. מכאן, אין כל מקום להטיל אחריות בנזיקין עליה. בכל מקרה, התאונה שאירעה לתובע היא בגרד הסיכון הרגיל ואינה מקימה חבות בנזיקין.

     

13. לא הוכח על-ידי התובע קיומו של קשר סיבתי בין התנתקות הסלע ונפילתו לבין הגשמים שירדו עובר ליום הטיול. סלע שנשען עליו אדם יכול להתנתק ממקומו בכל זמן ובכל רגע וזה אחד הסיכונים הכרוכים בטיול בטבע. על כן, מהרגע שבו ניסה התובע לעקוף את הסלע תוך שהוא נשען עליו, פעולה זו היא שגרמה לסלע להתנתק ממקומו. הסלע התנתק כיוון שהתובע בחר לעבור בשטח לא מסומן, ובנסיבות אלה, הסלע היה מתנתק ומתדרדר ללא קשר לתנאי מזג האוויר.

     

14. הנתבעים סבורים כי ככל שיש מקום לחייבם בנזיקין, מן הדין להטיל על התובע אשם תורם באופן משמעותי, שכן כאמור, הוא מטייל מנוסה והיה מצופה ממנו לנהוג בזהירות בעת הליכתו בשבילים, בעיקר לאחר שקיבל תדריך מהמדריך בתחילת הטיול ובמהלכו על כך שאין לסטות מהשביל ויש לצעוד לאט ובזהירות.

     

15. בנוסף, האחריות מוטלת על רט"ג, שכן היא הרשות שמופקדת, בין היתר, על אחזקת שמורת הטבע בה אירעה התאונה והיא אחראית על תחזוקתו השוטפת של האתר, על סילוק מפגעים מהשבילים, ובכלל זה איתור וסילוק סלעים רופפים ממסלול ההליכה של המטיילים או גידור השביל. על רט"ג מוטלת חובת זהירות כלפי כל מי שמטייל בשמורות שבתחום אחריותה, ועליה לפעול על מנת להקטין את הסכנה במקום התאונה.

     

16. הנתבעים חולקים גם על אומדן נזקיו הנטענים של התובע.

     

    תמצית טענות הצדדים השלישיים

     

17. הצדדים השלישיים טוענים, בין השאר, כי אין מקום לחייבם בנזיקין משכן לא הוכחה כל עילה נזיקית נגדם.

     

18. רט"ג טוענת כי לא הופנתה נגדה כל טענה לעניין התנהלותה בסימון המסלולים, הצבת שלטי אזהרה וכו'. מכאן, שאין כל רשלנות מצדה. רק בסיכומי הנתבעים עלתה לראשונה טענה כנגד הרשות, לפיה היה עליה לפעול לסילוק סלעים רופפים ממסלול ההליכה של המטיילים. מדובר בהרחבת חזית אסורה.

     

19. בשמורה הוצב שלט שמזהיר מהחלקה בימי חורף ובעונות מעבר. בחירת מסלול הטיול והתאמתו למטיילים מוטלת על המטיילים עצמם או על מארגני הטיולים. אין לצפות מרט"ג להעמיד במקום אדם אשר יבחן בכל רגע נתון אם ישנה רטיבות ויבדוק כל סלע. מדובר בשמורת טבע, ולכן הסיכון כי תהיה התנתקות של סלע או החלקה בימי גשם הוא סיכון רגיל, סביר ואינהרנטי לפעילות של טיול בשמורת טבע, שאינה שטח סטרילי.

     

20. אף גורם בנתבעת לא פנה לרט"ג לצורך התייעצות או קבלת מידע אודות המסלול או התאמת הטיול ביום האירוע לתנאי מזג האוויר. הוכח כי הנתבעת לבדה ארגנה את הטיול והוציאה אותו אל הפועל, תוך שהיא אחראית על בטיחות המטיילים וביצוע הטיול מתחילתו ועד סופו.

     

21. בכל הנוגע לאשמו התורם של התובע, הצדדים השלישיים מצטרפים לטענות הנתבעים בנדון, שכן לדעתם התובע השתתף בטיול מאורגן של קבוצת מטיבי לכת, הוא היה מודע לסכנות הטמונות במסלול, ומכאן מדובר בהסתכנות מרצון. הצדדים השלישיים, ובדומה לנתבעים, גם הם חולקים על אומדן נזקיו של התובע.

     

    ראיות הצדדים 

     

22. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית שלו, של אשתו (להלן: "גב' ב'") ושל חברו מר מ' מצ'וש. בנוסף, הוגשו מטעם התובע חוות דעת של מורה דרך, מר מ' מעוז (להלן: "מר מעוז") וגם חוות דעת רפואית בתחום האורתופדיה, של ד"ר מ' יצחקי, מיום 7.2.2012 (להלן: "המומחה מטעם התובע"). התובע, אשתו, מר מצ'וש ומר מעוז העידו במשפט. המומחה הרפואי מטעם התובע לא נחקר על חוות דעתו.

     

23. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של מדריך הטיול, מר ג' בן צבי (להלן: "המדריך"), ושל קב"ט חל"ט, מר י' יעקובי (להלן: "מר יעקובי"). בנוסף, הוגשו חוות דעת של מורה דרך, מר ז' ארליך (להלן: "מר ארליך") וגם חוות דעת רפואית של מומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר ש' וייס, מיום 17.2.2013, אליה הצטרפו גם הצדדים השלישיים (להלן: "המומחה מטעם הנתבעים והצדדים השלישיים"). המדריך, מר יעקובי ומר ארליך, העידו בדיון. המומחה הרפואי מטעם הנתבעים לא נחקר על חוות דעתו.

     

24. מטעם הצדדים השלישיים, הוגש תיק מוצגים שכלל, בין השאר, שאלון לתובע ותצהיר תשובות על שאלון וגם צילום תיקים של המוסד לביטוח לאומי, בענפי נפגעי עבודה, סיעוד ועוד.

     

     

    המומחה מטעם בית המשפט וקביעת הנכות הרפואית

     

25. המומחה הרפואי מטעם התובע, קבע בחוות דעתו מיום 7.2.2012, כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה ברגל ימין, נכות בשיעור 15% בגין ההגבלה בתנועות כתף שמאל וכן נכות בשיעור 10% בגין צלקת מכאיבה.

     

26. המומחה הרפואי מטעם הנתבעים והצדדים השלישיים, קבע בחוות דעתו מיום 17.2.2013, כי נגרמה לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה ברגל ימין. אשר לכתף שמאל, הגם שנמצא כי התובע סובל מנכות בשיעור 15%, אולם נכות זו מקורה מעברו של התובע ואין קשר סיבתי בינה לבין התאונה הנטענת.

     

27. נוכח הפערים בין חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים, מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה כמומחה מטעם בית המשפט, פרופ' ר' מושיוב (להלן: "המומחה מטעם בית המשפט").

     

28. המומחה מטעם בית המשפט בדק את התובע ביום 18.7.2013 ונתן את חוות דעתו ביום 6.11.2013 (להלן: "חוות הדעת הרפואית").

     

29. כעולה מחוות דעתו הרפואית של המומחה מטעם בית המשפט, בבדיקה של התובע נמצא כי נותרו קיצור ועיוות זוויתי בעיקר של ראשי מטטרזוס 1,2,3. כמו כן, ניתן היה להתרשם בבדיקה מצליעה קלה, דלדול שרירים קל ונפיחות ורגישות. המומחה מטעם בית המשפט, סיכם בחוות דעתו כי יש להעמיד את הנכות של התובע, לצמיתות, על שיעור 10% בגין הפגיעה בכף רגל ימין, זאת בהתאם להוראת סעיף 49(4) או הוראת סעיף 35(1) בתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. לפי סעיף 35(1)(ב): "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות".

     

30. לעניין תלונות התובע שעניינן הגבלת תנועות כתף שמאל, מצא המומחה בחוות דעתו כי קיימת רגישות סוב-אקורמיאלית וסימנים אופייניים לנזק השרוול המסובב. עוד מצא קרע בעובי מלא של גיד הסופרה-ספינטוס עם מרווח בין הקצוות, וקרע חלקי של הגיד האינפרה ספינטוס. המומחה סבור כי ההגבלות בכתף שמאל של התובע מקורן מעברו, אולם מתקבל הרושם שהתאונה מושא התובענה, גרמה להחמרת המצב הקיים. על כן, לדידו, יש להעמיד את הנכות הרפואית הצמיתה בגין המגבלה בכתף, על 15% בהתאם להוראת סעיף 41(4)(ב) שבתוספת בתקנות המוזכרות, כאשר מחצית מהנכות בלבד (7.5%) היא עקב התאונה.

     

31. לעניין הצלקת שנותרה בכף רגלו של התובע, מצא המומחה בחוות דעתו, כי לתובע נותר אזור מעט בהיר על-פני הדורזום של כף רגל ימין בממדים של 3 ס"מ X 5 ס"מ. המומחה העמיד את נכותו הקוסמטית של התובע בגובה 5% לפי מחצית סעיף 75(1)(ב) שבתוספת בתקנות המוזכרות; לפיו הסעיף המוזכר, מדובר בצלקות "מכאיבות או מכערות".

     

32. כאמור, המומחים הרפואיים מטעם הצדדים לא נחקרו על חוות הדעת שלהם, וכך גם המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. אם כן, נקבע בזאת כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, היא בשיעור 21%.

     

    דיון והכרעה

     

33. לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את עדויות עדי הצדדים, וכן לאחר שנתתי את דעתי למכלול טיעוניהם בהליך, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל וכי דין ההודעה לצדדים שלישיים להידחות, כפי שיפורט להלן.

     

    שאלת החבות

     

34. כפי שניתן להתרשם מחומר הראיות, חל״ט (באמצעות המדריך מטעמה) הייתה המתכננת, המארגנת והמוציאה אל הפועל של הטיול, לרבות העיתוי שלו ומיקומו, ולא רק. בכוחה היה לבטלו או לשנות את היעד. מהחומר שהציג התובע (ולא נסתר על-ידי בעלי הדין שכנגד) חל״ט ידעה להזהיר ולהתריע את המשתתפים בטיול, מבעוד מועד, מפני החשש שיהיה מזג אוויר סוער, ובפרט, האפשרות לשנות את המסלול (הודעת דואר אלקטרוני של המדריך, מיום 6.3.2011).

     

35. בכובעה האמור, מלבד חובת הזהירות המושגית המוטלת עליה כלפי כלל הנהנים משירותיה, בכללם התובע, אלא שגם, לדידי, היא חבה גם בחובת זהירות קונקרטית כלפי קבוצת המטיילים הספציפית מיום התאונה, ובה התובע. על חל״ט היה לצפות כי אחד המטיילים עלול להיפגע מדרדרת אבנים או סלעים רופפות, וכבענייננו, נפילת סלע בשל התרופפות אחיזה באדמה אשר בסבירות גבוהה מקורה הימים הגשומים (מאד) שקדמו ליום הטיול.

     

36. בהקשר אחרון זה, לא מצאתי בהתייחסות הנתבעת שקדמה לטיול, לרבות האזהרות שהיא מפרסמת ובהתראותיה הכלליות, התייחסות מניחה את הדעת למנגנון פגיעה כגון זה שאירע לתובע. אזכיר, התובע לא נפגע מהחלקה או נפילה כשלעצמן, כי אם מהתרופפות אחיזה של סלע, נפילתה ודרדרת אבנים עקב זאת, שאחת מהן פגעה בו.

     

37. כפי שניתן להתרשם גם מהתדפיס שצירף התובע לראיותיו [נספח ג' בכרך הנספחים לתצהירו (להלן: "התדפיס")], מתוך אתר המרשתת של הנתבעת, שכותרתו: "מסלולים בעייתיים בצפון" וביניהם נחל עורבים, חל"ט מזהירה את הציבור הרחב ממספר מסלולים, כאשר מציינת את הסיכונים הנובעים "בזמן גשם ואחריו", והם: חשש להחלקה במסלולים, להצפות ולסחף. חל"ט מציינת באזהרותיה דלעיל כי ככלל, טיול במסלול רטוב ובוצי אינו מומלץ. בתדפיס האמור, צוין נחל עורבים כמסלול שאסור לטייל בו "בעת גשם או כאשר המסלול רטוב".

     

38. התדפיס האמור הוצג עובר להגשת ראיות בעלי הדין שכנגד ולא נסתר על-ידי מי מהם. בכל מקרה, גם אם אניח כי לא מדובר במסמך מחייב של הנתבעת, לטעמי, די בכך שהנתבעת לא התייחסה באזהרותיה לכלל הציבור באופן מפורש לסיכון של דרדרת אבנים או סלעים עקב גשמים ורטיבות, כדי להסיק כי הנתבעת לא נתנה את דעתה באופן סביר ומניח את הדעת לסיכון זה.

     

39. טענת הנתבעים לפיה דרדרת אבנים או התרופפות סלעים (טענה שנראה לכאורה כי התחדדה רק בסיכומיה) הוא סיכון טבעי ורגיל בחיק הטבע וכי סיכון זה קיים בכל יום מימות השנה ולכן אין מקום להטיל חבות - בכל הכבוד, אין בידי לקבל. הגם ניתן להניח כי סיכון זה קיים ויכול חלילה להתממש גם בימי הקיץ ובימים בהירים, אולם סבורני, כי לפי מבחני ההיגיון והשכל הישר, נראה כי רף הסיכון של התרופפות אחיזת אבנים באדמה ונפילתן עולה באופן ניכר בהינתן תנאי מזג האוויר החורפי, הגשם וסחף המים.

    מר מעוז העיד בדיון, בין השאר: "סלע יכול להיות רופף בכל מצב. תרומה של 3 ימי גשם רצופים שהיו פלוס סוג כזה של קרקע לרפיפותו של הסלע הסתברותית יכולה להיות גבוהה, ההסתברות שהסלע יהיה רופף מהנתונים שציינתי, חוסר יציבות של הקרקע עקב גשמים, הסבירות שהסלע יהיה רופף" (שורות 23-20, עמוד 11), ובהמשך העיד: "הסבירות שסלע יתנתק ביום גשום והיא גבוהה יותר מיום בהיר כי הקרקע היתה בוצית וחלקה ולא יציבה עקב הגשמים" (שורות 2-1, עמוד 12).

     

40. על כן, יש בסיס של ממש להנחה לפיה גוף מנוסה ורב פונקציות בתחום ארגון והדרכת טיולים בטבע, כמו חל"ט, היה צריך לצפות התממשות סיכון זה ופגיעה במי מהמטיילים עת ארגן את הטיול הספציפי והיה מודע למצב הגשמים שקדמו ליום התאונה.

     

41. בנוסף, לטעמי, לא היה די בכך שהמדריך בדק את המסלול לפני שהוביל את הקבוצה ואף בחר לקצרו (במובן זה, להוציא ממנו את החלק המורכב). מצופה היה כי המדריך ייתן את דעתו לאפשרות של התרופפות אבנים וסלעים עקב הגשמים שירדו עד יום לפני הטיול. בנדון דנן, לא התרשמתי כי נעשתה הערכת מצב מניחה את הדעת או נקיטת אמצעי זהירות סבירים כדי להקהות סיכון ספציפי זה עובר צאת הקבוצה להליכה. בכל מקרה, לא ברורה מהות ההיוועצות שערך המדריך כפי שנטען על-ידי הנתבעים, עם מי הוא שוחח ומה תוכן ההתייעצות, ובכל מקרה, לא הוצגו ראיות משכנעות בנדון דנן.

     

    המדריך העיד בדיון, בין השאר, כלהלן (שורות 18-15, עמוד 42):

     

    "לשאלת ביהמ"ש, אני אומר להם לרדת בזהירות, לא לעקוף, כי זה שביל צר. הסברתי להם שיש להם סכנה להחלקה, לא אמרתי לגבי מפולת אבנים כי זה שביל שירדתי בו ועליתי כמה דקות לפני. לשאלת ביהמ"ש, סטייה ממסלול יכולה להעמיד סיכון של נפילה ממצוק. יכול להיות מצב דריכה במקום לא יציב, ואז קורה מה שקרה. בכל מקרה לא הנחתי שתהיה סטייה מן המסלול"

     

42. טענת הנתבעים לפיה יום הטיול היה יום בהיר (סעיף 5(ג) בתצהיר תשובות על שאלון [מוצג ת/8]; סעיף 10 בתצהיר של המדריך), אינה מתיישבת עם התמונות הברורות שהציג התובע במסגרת ראיותיו ובדיון, ומהן ניתן להתרשם כי ירד גשם באותו יום ומטיילים הסתייעו במטריות (מקבץ תמונות שהוגש ביום 26.6.2016). לא מצאתי כי האבחנה שעורכת הנתבעת בין ממטרים לבין גשם (ראו עדות מר ארליך: שורות 27-20, עמוד 31), יש בה להשפיע, שכן רמת הסיכון מפני התרופפות סלעים, נובעת מימי הגשם שקדמו ליום התאונה, כך שאם ביום הטיול היו ממטרים בלבד, ברי כי אין בכך כדי להפחית את רמת הסיכון שהייתה קיימת.

     

43. על כן, משלא מצאתי התמודדות עניינית ומשכנעת עם מנגנון הפגיעה האמור, בפרט הסיכון הסביר הנצפה ממנגנון זה עקב התרופפות אחיזה של סלעים או אבנים בשל רטיבות או סחפי מים טריים, סבירה בעיניי הנחת היסוד שלפיה מקור התנתקות הסלע ונפילתו הם הגשמים שקדמו ליום הטיול.

     

44. כאמור, טוענים הנתבעים, בין השאר, כי התובע סטה ממסלול ההליכה (רצה לעקוף את חבריו) וכי אז הוא נשען או נאחז בסלע, דבר שהביא להינתקותו והפלתו. מכאן לדידם, אין קשר סיבתי בין תנאי מזג האוויר לבין התרחשות התאונה. עד הנתבעים, מר יעקובי, העיד בדיון: "שהולכים על נתיב ההליכה, סלעים לא נופלים" (שורות 32-30, עמוד 13). מר יעקובי העיד גם כי ידוע לו שביום הטיול "מישהו החליק ונפגע" אך אינו מכיר את הפרטים (שורות 5-2, עמוד 13). העד הנוסף מטעם הנתבעים, מר ארליך, כאשר נשאל: "איך הגעת למסקנה שהוא סטה מנתיב ההליכה שלו ?", השיב: "אמרו לי. שנינו לא היינו שם אלא אנו נסמכים על מה שאמרו לנו" (שורות 22-21, עמוד 35). מר ארליך העיד כי אינפורמציה זאת הגיעה אליו מהמדריך (שורות 26-23, עמוד 35).

     

45. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפלוגתה עובדתית זו, אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעים, בפרט, התיאור העובדתי שבגרסתם. מלבד זאת שעדות התובע ותיאורו להתרחשות אירוע התאונה ומיקומה, הותירה רושם אמין (ראו בין השאר: עמודים 22-20 בפרוטוקול), אלא שגם לתיאור הגרסה הנוגדת של הנתבעים אין כל תימוכין בחומר הראיות. מעדות המדריך ניתן להבין שהוא התהלך בקדמת הקבוצה (ראו גם עדות התובע: שורות 21-20, עמוד 24), ולכן לא ראה את הנפילה (שורות 17-16, עמוד 36) וגם לא ראה את התובע שהלך מאחוריו סוטה ממסלול ההליכה (שורות 23-19, עמוד 36) אלא הוא "תחקר" זאת בדיעבד עם אנשים שהיו שם (שורות 32-23, עמוד 42). עוד העיד המדריך כי שני מדריכים ליוו את הקבוצה וגם מאבטח וחובש. חרף האמור, לא הובאה על-ידי הנתבעים כל עדות שתתמוך בטענתם לפיה התובע סטה ממסלול ההליכה. מכאן, עדיפה בעיניי גרסת התובע שידע לתאר היטב את התרחשות התאונה וגם להצביע על מיקומה באמצעות תמונות, על הגרסה הנוגדת.

     

46. ברי כי לא בכל אירוע שבונגרם נזק לאדם קמה אחריות של גורם אחר לקרות הנזק. כל מקרה נבחן לגופו. בית המשפט מניח, ומשיקולי מדיניות שיפוטית, כי יש לנקוט בקפידה רבה עת נבחנת הטלת אחריות בנזיקין על חל״ט (או על רט״ג) במקרה שבו מתרחש אירוע נזק בגנים הלאומיים או שמורות הטבע, כבמקרה לפנינו.

     

47. לטעמי, יש מקום לעודד טיולים רגליים, ליהנות מנופי הארץ, מהטבע ונפלאותיו. בנוסף, טיול רגלי בחיק הטבע, מעצם טבעו, כרוך בסיכונים רגילים וטבעיים שכל בר דעת, כל שכן מטייל מנוסה או ״מיטיב לכת״, צריך לצפות. מכאן, לא נראה (ולטעמי לא רצוי) כי הרשויות המופקדות על ארגון טיולים בחיק הטבע, תחזוקה של שמורות טבע ושמירה על בטיחות ציבור המטיילים, כי יחובו בכל אירוע נזק למטייל שמתרחש בשטחיהן [ראו פסק דינה של כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן בעניין ת.א. (שלום - י-ם) 18755-12-13 צביה כהן נ' איגוד המדרשות ליהדות וללימודי ארץ ישראל, מיום 18.4.2016 (סעיף 29 והאזכורים שבו)]. כאמור, כל מקרה נבחן לגופו.

     

48. בענייננו, מטריד הוא חוסר ההתייחסות של חל"ט מבעוד מועד לסיכון של התרופפות סלעים ואבנים עקב גשמים. חל״ט, שהיא כאמור גוף מנוסה בארגון טיולים בחיק הטבע, הייתה צריכה לצפות סיכון זה ולהתמודד עמו מראש. בין השאר, יכלה הנתבעת לבטל את הטיול בנסיבות העניין או לשנות את המסלול.

     

    אחריות הצד השלישי (רט"ג)

     

49. ״בתחרות״ שבין חל״ט לבין רט״ג בשאלת החבות (הגם שכזכור, רט״ג אינה נתבעת ישירה בתיק אלא היא צורפה כצד שלישי בלבד), לטעמי, בהעדר תשתית מבוססת שמצביעה על הפרת חובת הזהירות הקונקרטית מצד רט״ג, חל״ט היא החייבת בנזיקין, והיא בלבד (למעט שאלת האשם התורם שבה אדון בהמשך). לעומת רט״ג, חל״ט היא הגוף המתכנן, המארגן והמוציא אל הפועל של הטיול.

50. בהקשר דנן אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה התממש סיכון החלקה שהוא סיכון טבעי ואינו מקים חבות. כאמור, הוכח כי פגיעתו של התובע הייתה עקב נפילה או דרדרת אבנים ולא ההחלקה כשלעצמה. לא הוכח כי המסלול לא סומן כיאות, לא הוכח כי לא היו שלטי אזהרה ברורים, ובכל מקרה, לא הוכח כי הייתה חובה על רט״ג לצפות אירוע כזה.

     

51. טענת הנתבעים לפיה היה על רט"ג להסיר אבנים מתרופפות או לגדר את המסלול נוכח זאת, אין בידי לקבל. בשים לב להיקפי שטחי שמורות הטבע והגנים הלאומיים, וכן בשים לב לטיב הסיכון שהתממש, אין זה סביר כי ברט"ג יתחילו לבדוק, לאחר כל יום גשום, מידת האחיזה של כל אבן ואבן, סלע וסלע, בכל מסלולי הטיולים ברחבי הארץ בהם ירדו גשמים. נראה כי היה ניתן לנקוט באמצעי זהירות סבירים נוכח סיכון זה, באמצעות ביטול הטיול או שינוי המסלול.

     

52. כפי שהוכח במשפט, פגיעתו של התובע לא נבעה מתוואי שטח חריג, חוסר סימון או מפגע שניתן היה להסרה על-ידי מחזיק או מפעיל המקום, אלא מדובר בפגיעה שנבעה כתוצאה ממזג אוויר גשום אשר יצר תנאי שטח מסוכנים להליכה. המומחה (מורה הדרך) מטעם התובע העיד בדיון כי אין כל טענה כלפי תוואי המסלול (שורות 30-28, עמוד 10) אלא הטעות היא בשיקול הדעת שהופעל, בפרט, אם לצאת למסלול ביום התאונה (שורות 27-25, עמוד 10; ראו גם עדות התובע: שורות 25-22, עמוד 25).

     

53. חל"ט, אם כן, שהוציאה את הטיול אל הפועל מבלי ליתן את דעתה מראש לסיכון שהתממש בפועל, ובהתאם, להזהיר מראש את המטיילים מסכנת דרדרת או מפולת סלעים, מלבד ההתרשלות שבהתנהגות זו, אלא שהיא גם יצרה למעשה, מצג שהמסלול בטוח ואין בו סיכונים חריגים זולת אלה הנובעים מרטיבות, ובעיקר, הסיכון להחליק.

     

    אשם תורם

     

54. הן הנתבעים הן הצדדים השלישיים טוענים כי יש להטיל על התובע אשם תורם, באופן מלא. הנתבעים מבססים את טענתם האמורה, בין השאר ובעיקר, על הטענה לפיה התובע סטה ממסלול ההליכה של הקבוצה, ובכך למעשה, העמיד את עצמו בפני סיכון ממשי.

     

55. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון דנן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להטיל על התובע אשם תורם, כי אם בשיעור מתון ועל הרף הנמוך.

     

56. מצד אחד, כפי שדנתי בכך לעיל, טענת הנתבעים לפיה התובע סטה ממסלול ההליכה לא הוכחה. כמו כן, יש בסיס של ממש להניח כי התובע בקבלו את ההחלטה לצאת לטיול חרף התנאים הסביבתיים ומזג האוויר, הסתמך על שיקול דעתה המקצועי של חל"ט שאפשרה לטיול לצאת אל הפועל במתכונתו חרף התנאים הסביבתיים ותנאי מזג האוויר כאמור. התובע רשאי היה לראות בחל"ט ובמדריך מטעמה כבר-סמכא בנדון. התובע העיד בדיון: "הוא בעל הסמכות ולכן לא שאלתי ולא חקרתי" (שורות 29-26, עמוד 24). לכך יש להוסיף כי התובע יצא לטיולים נוספים שאורגנו על-ידי חל"ט (שורות 17-16, עמוד 18). הדברים יפים שבעתיים, כאשר ביום האירוע, המדריך בדק את תוואי המסלול ואפשר לקבוצת המטיילים לצעוד אחריו.

     

57. מצד שני, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כפי שעולה מחומר הראיות, כי גם התובע מיטיב לכת ומנוסה בטיולי הליכה בחיק הטבע (שורות 25-24, עמוד 18). כמו כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה לפיה ההשתתפות בטיול היא רצונית וולונטרית. מכאן, מצופה היה כי גם התובע, וללא קשר לשיקולי חל"ט, ייתן את דעתו לסיכונים הנשקפים מטיול כאמור אשר עתיד להתקיים סמוך לאחר מספר ימים גשומים.

     

58. לאחר שקלול האמור, סביר בעיניי להעמיד את אשמו התורם של התובע בשיעור של 10% מכל שיעור נזק שייפסק בעניינו.

     

    סיכום ביניים

     

59. על-יסוד האמור, התביעה נגד הנתבעים - מתקבלת, כאשר מכל סכום שייפסק לתובע ינוכו 10% בגין אשם תורם. ההודעה לצדדים שלישיים - נדחית.

     

    אומדן הנזק

     

    כאב וסבל

     

60. התובע עותר לפסיקת פיצוי ברכיב זה, בגובה 200,000 ₪, זאת לעומת הנתבעים אשר סבורים כי גובה הפיצוי המרבי בראש נזק זה הוא 30,000 ₪.

     

61. בשים לב לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובע (21%), טיב הפגיעה (פגיעה באיברים מרכזיים בגוף), גילו של התובע (בן 73 כיום), משך תקופת אשפוזו בבית החולים עקב התאונה (כחודש ימים) ומשך תקופת ההחלמה לאחר מכן, לאחר ששקלתי את כל אלה, סביר בעיניי להעמיד את הפיצוי הלא-ממוני בנסיבות העניין על סך 80,000 ₪.

     

    הפסד שכר ורכיב פנסיוני

     

62. לטענת התובע הוא לא עבד מספר חודשים ובעקבות כך איבד לקוחות רבים. במהלך התקופה בה העסק היה סגור הוא הפסיד הכנסה. עקב הקושי לשמר לקוחות ולהביא לקוחות חדשים הוא הפסיק לעבוד וכיום העסק מנוהל על-ידי עובד שלו לשעבר והוא אינו זכאי לרווחים כלשהם. התובע עותר לפיצוי בגובה 30,000 ₪ עד מועד שובו לעסקו, ומאותו מועד עד המועד שהפסיק לעבוד (התובע העיד כי העסק מושכר מיום 1.5.2015 - שורות 15-14, עמוד 24), עותר לפיצוי בגובה 80,000 ₪.

     

63. עיקר עתירתו של התובע בהקשר דנן, מבוסס על הפסדי העבר שקדמו למועד הגשת ראיותיו וסיכומיו. מדובר בנזק מיוחד, ובהיותו כך, הוא טעון הוכחה ברורה. מחומר הראיות שצירף התובע, לא ברור אם נגרמו לו ירידה בהכנסה או הפסדים אחרים, ובעיקר, באיזה שיעור. בנדון לא צורפו ראיות משכנעות. צרופות נספח ח' לתצהירו של התובע (נתוני הכנסה והוצאות עבור השנים 2010-2008) אין בהם כדי ללמד על פגיעה בהכנסותיו לאחר התאונה משנת 2011. לזאת יש להוסיף כי התובע העיד שהיו לו הכנסות "מחוץ לספרי חשבונות" (שרות 21-16, עמוד 23). גם הכנסות כאלו, לא הוכחו במשפט.

     

64. עם זאת, לאחר ששמעתי את עדויות התובע ואשתו, מוכן אני להניח כי סמוך לאחר התאונה ואשפוזו של התובע, נבצר ממנו לפתוח את עסקו למשך תקופה מסוימת, עוד מקובלת עליי הטענה לפיה הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע, במיוחד הנכות בכף הרגל (10%) ובכתף (7.5%), ובשים לב לכך שמדובר באיברים מרכזיים בגוף ונחוצים ביותר לתנועות בחיי היום-יום, הן בעלות השלכות תפקודיות [ראו גם הגדרת הסעיפים הרלבנטיים שבתוספת בתקנות המוסד לביטוח לאומי המוזכרות לעיל].

     

65. בהקשר דנן, לא אחת נפסק כי יש לדייק במינוחים ולהבחין בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מכושר ההשתכרות [רע"א 8532/11 שוש כהן נ' עידו קרקובסקי, מיום 25.3.2012, פסקה 7], כאשר אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מכושר ההשתכרות של הניזוק וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה [ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 11.1.2015, פסקה 6].

     

66. מצד אחד, אין כימות ברור, מסודר ומוכח של נזקו של התובע בראש נזק זה. מצד שני, ככל שלא ייפסק נזק נוכח האמור, דומה כי תקופח זכותו של התובע לפיצויים. בנסיבות העניין, ולאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, דרך האומדנה, נקבע בזאת פיצוי לתובע בגין נזקו הממוני בצירוף הרכיב הפנסיוני לפי שיעור 12%, בסך כולל של 20,000 ₪.

     

    עזרת הזולת וסיעוד

     

67. התובע טוען כי עובר לתאונה הוא תפקד בצורה מלאה. בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה הוא נזקק בתקופה של כשלושה חודשים לעזרה מלאה של בני משפחתו בדגש על אשתו. לטענתו, במשך כחודש ימים שבו היה מאושפז בבית החולים ולאחר מכן במשך כחודשיים שהה בביתו, נעזר בזולת. התובע עותר לפיצוי של כ-50,000 ₪ בגין תקופת העבר ולסך כמעט דומה לעתיד.

     

68. הנתבעים והצדדים השלישיים טוענים מנגד כי הנכות הקלה ממנה סובל התובע לא מצריכה עזרה בבית. לא מדובר בנכות שמגבילה בצורה ממשית, או מפריעה בביצוע עבודות משק בית. בכל מקרה, אם התובע זקוק לעזרה זאת בשל גילו המתקדם.

     

69. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, וכן לאחר ששמעתי את עדות התובע וגם עדות אשתו (עמודים 28-26 בפרוטוקול), נחה דעתי כי התובע נזקק לעזרה מוגברת סמוך לאחר התאונה ולמשך כשלושה חודשים, זאת בשים לב לטיב הפגיעה האורתופדית ולשיעור הנכות. העובדה לפיה העזרה ניתנה על-ידי בן משפחה, אינה משנה את סיווגה כרכיב בר-פיצוי. על כן, ביחס לתקופת העבר, סמוך לאחר התאונה ולמשך שלושה חודשים, נפסק בזאת פיצוי בגובה 5,000 ₪ (שמשקף שעה יומית למשך שלושה חודשים).

     

70. לאחר מכן ועד מתן פסק הדין, בהתחשב בעדות אשתו ממנה ניתן להתרשם בצורך המועט בעזרת הזולת (לפי העדות: התובע אינו מתפקד כבעבר, אולם הוא אוכל לבד, מתרחץ לבד וגם מסוגל להתלבש לבד למעט היזקקותו לעזרה כדי ללבוש מעיל - שורות 29-24, עמוד 27), נפסק בזאת פיצוי בגובה 10,000 ₪ (שמשקף שלוש שעות חודשיות).

     

71. ביחס לתקופת העתיד, בשים לב לגילו של התובע ולטיב פגיעתו, כמו גם להנחה שימשיך להזדקק לעזרת הזולת בעתיד, נפסק בזאת פיצוי בגובה 10,000 ₪ (שמשקף פיצוי עד גיל 82).

     

72. סכום הפיצוי בגין רכבי זה, אפוא, הוא 25,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות וניידות

     

73. התובע עותר לפסיקת פיצוי כולל בגין רכב זה, בסך 20,000 ₪. לטענתו, היו לו הוצאות בגין השתתפויות עצמיות, הוצאות לטיפולים ועלויות נסיעה במונית.

     

74. ברם, לא הוצגו ראיות משכנעות בנדון דנן, כל שכן, בחלקו המיוחד של רכיב זה. הגם שמוכן אני להניח כי לתובע היו הוצאות לשם טיפוליו, זאת בשים לב למשך תקופת החלמתו, אולם מלאכת האומדן קשה היא, במיוחד כאשר זה לא הובהר כדבעי על-ידי התובע. לאחר שקלול האמור, בנסיבות העניין, על מנת שלא תקופח זכותו של התובע לפיצוי ברכיב זה, נפסק בזאת פיצוי בסך 3,000 ₪.

     

    סיכום

     

75. על-יסוד האמור, התובענה - מתקבלת וההודעה לצדדים שלישיים - נדחית.

     

76. הנתבעים יפצו את התובע בגין נזקיו בסכומים הבאים:

    • כאב וסבל - 80,000 ₪

    • הפסד שכר - 20,000 ₪

    • עזרת הזולת - 25,000 ₪

    • הוצאות רפואיות וניידות - 3,000 ₪

    • ניכוי אשם תורם (10%)

      ___________________________

      סך-הכל - 115,200 ₪

       

77. לסך האמור יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בשיעור 20% בצירוף מע"מ כדין.

     

78. במישור היחסים בין הנתבעים לבין רט"ג, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל של 10,000 ₪.

     

79. הסכומים האמורים ישולמו לתובע ולצדדים השלישיים, תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלומים בפועל.

     

    זכות ערעור כקבוע בדין.

     

    המזכירות - לשלוח לצדדים באמצעות דואר רשום.

     

    ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ז, 13 יוני 2017, בהעדר הצדדים.