נוכח כפירת הנתבעת בנסיבות, בחבות על פי חוק הפלת"ד וכן בנזק הנטען - נשמעו ראיות הצדדים בכל חזית המחלוקת. מטעם התביעה העידו 2 עדים: התובע בעצמו ואשתו גב' ע.מ. (להלן: "ע'" או "אשת התובע"). מטעם מנורה לא הובאו עדים. הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך מתן פסק דין.
נכות עפ"י דין:
3.אציין בפתח הדברים כי בתיק קיימת קביעה על פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), ולפיה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה האמורה.
טיעוני התביעה:
4.התובע טוען בתביעתו, כי ביום 29.1.14 בשעה 16:30 לערך, תוך כדי נסיעה ברכב חזרה הביתה אירע תקר באחד מגלגלי הרכב. הרכב שהיה נהוג בידי אשתו של התובע עצר בצד הדרך לצורך החלפת הגלגל הפגום בגלגל רזרבי לשם המשך הנסיעה. התובע עסק ביחד עם אשתו בהחלפת הגלגל הפגום. תוך כדי כך סגרה אשתו של התובע, מבלי לשים לב, את הדלת האחורית של הרכב על ידו של התובע וכתוצאה מכך נפגע התובע בכף ידו השמאלית ובפרט באצבע 2 (להלן: "התאונה").
בעקבות התאונה, פנה התובע לבית החולים נהריה כשהוא מתלונן על כאבים חזקים בכף ידו הפגועה, שם אובחן כסובל משבר רוחבי של הגליל האמצעי של אצבע 2 בכף יד שמאל. התובע אושפז במחלה האורתופדית עד ליום 31.1.14 לצורך ניתוח, במהלכו בוצע שחזור סגור וקיבוע ע"י 2 ברגי KW. לאחר מכן, שוחרר התובע לביתו להמשך מעקב וטיפול במסגרת קופת החולים. התובע שהה באי כושר (חופשת מחלה) למשך 90 ימים במצטבר.
התובע טוען כי מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים, ועתר לפיצויים בגין נזקיו.
הגנת מנורה:
5.מנורה כפרה בעצם האירוע הנטען, בנסיבותיו הנטענות, ובחבות שלה לפצות את התובע בגין נזקיו הנטענים והמוכחשים. כן נטען כי אם התובע נפגע, הרי שלא נפגע, ב"תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.
עוד נטען כי כיסוי ביטוחי כפוף להוכחת קיומה של תעודת ביטוח חובה בת תוקף במועד התאונה וכן בקיומו של רישיון נהיגה תקף ליום אירוע התאונה.
מנורה הוסיפה וטענה כי מכל סכום שייפסק לתובע (אם ייפסק) יש לנכות כל סכום ו/או גמלה ו/או קצבה ו/או תגמול ו/או מענק שהתובע קיבל ו/או זכאי לקבל מאת המוסד לביטוח לאומי ו/או קופת החולים בה הוא חבר ו/או כל מיטיב אחר.
המחלוקת הדרושה להכרעה:
6.בפתח הדברים אציין כי בכתב הגנתה (ס' 6) טענה מנורה באופן סתמי כי האירוע כפי שמתואר בכתב התביעה אינו מהווה "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. טענה זו נזנחה על ידה בסיכומיה, וטוב שעשתה כן. האירוע הנטען (ככל שיוכח עובדתית) מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפלת"ד.
בתמצית אציין כי התיבה "שימוש ברכב מנועי" בחוק הפיצויים כולל "....טיפול –דרך או תיקון- דרך ברכב שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו...".
אי לכך, ניתן לומר כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים הנה מחלוקת עובדתית. מנורה העלתה בסיכומיה טענות בנוגע להעדר חבות מצידה לפיצוי התובע, אליהן אתייחס פרטנית בהמשך במסגרת ההכרעה בשאלת החבות.
נסיבות התאונה:
7.התובע תיאר בס' 3 א לכתב התביעה וכן בס' 5-7 לתצהיר עדותו הראשית את הנסיבות שקדמו לפציעתו בתאונה. גרסה זו נתמכה בעדות אשת התובע כמפורט בס' 5-6 לתצהירה.
8.במסגרת חקירתו הנגדית נחקר התובע לגבי הנסיבות שקדמו לפציעתו בתאונה ובסמוך לאחריה והשיב כדלקמן (פ' עמ' 2 ש' 18-26):
"ש. אחרי התאונה מה עשית?
ת. קיבלתי את המכה באצבע. סיימתי את כל מה שהייתי עושה בפנצ'ר וחזרתי הביתה.
ש. יש לך שבר באצבע, ואתה עדיין החלפת את הגלגל של האוטו?
ת. זה כבר היה בשלב סיום.
ש. בתצהירך בסעיף 7 ניתן לראות שעמדת עם המשקל של גופך על הלום שמשחרר את הברגים ושחררת את הברגים. ז"א שהיית בהתחלה ולא בשלב סיום.
ת. לא נכון. החזקתי את הברגים גם בכוח הרגל החזקתי את הלום ודחפתי את הבורג.
ש. אני חוזר על השאלה.
ת. חיזקתי את הברגים ואשתי שאלה אותי אם סיימתי ואמרתי לה תכף.
ש. אתה אומר בסעיף 7 שהתחלת בפעולות של החלפת גלגל. שחרור ברגים נעשה לפני שמחליפים את הגלגל.
ת. שחררתי את הברגים אבל אני צריך לחזק זה אוטו גדול ולא קטן.
ש. עכשיו אתה אומר שהתאונה היתה אחרי שכבר שמת את הרגלגל (צ.ל הגלגל ג'.נ) הרזרבי?
ת. כבר בשלב סיום.
ש. ז"א הספקת לשחרר את הברגים, להוריד את הגלגל עם הפנצ'ר, לשים אותו בחזרה בבגז' ולשים את הגלגל הרזרבי ואז התאונה היתה כשחיזקת את הברגים בחזרה?
ת. כן".
לגבי הנסיבות שאירעו בסמוך לאחר התאונה העיד התובע כך (פ' עמ' 3 ש' 1-20):
"ש. סיימת להחליף את הגלגל וחזרת עם אשתך הביתה?
ת. כן.
ש. כמה זמן הייתם בבית?
ת. חשבתי שזה יעבור ולא חשבתי שיש לו משהו באצבע. התקלתי (צ.ל התקלחתי ג'.נ) החלפתי בגדים ולא יכולתי לסבול את הכאבים ואמרתי לאשתי שנלך לבית החולים כי אין רופא בשעה כזאת. הרופא שם בבית החולים אמר שאני צריך לעבור ניתוח ואמרתי לו על מה? הוא אמר שבצילום רואים עצם מעוכה.
ש. בתצהיר שלך ושל אשתך אתם מספרים שאחרי התאונה נסעתם לבית החולים. לא הזכרתם שחזרת הביתה התקלחת וכו'.
ת. אני חוזר על כל מה שאמרתי שעשיתי אחרי מה שקרה.
ש. למה לא כתבת זאת בתצהירך?
ת. לא יודע. אני לא מבין בזה".
9.גם אשת התובע נחקרה על האמור בתצהירה בכל הקשור לנסיבות שקדמו לתאונה (פ' עמ' 10 ש' 4-25):
"ש. הגעת, לקחת את בעלך. איפה שמתם לב שיש לכם פנצ'ר?
ת. הגעתי לקחת אותו מהמוסך. כמה דקות אחרי הנסיעה בקטע כביש בין לוחמי הגטאות לשומרת הוא אמר לי להחנות בצד כי הוא שומע קול וכנראה שיש פנצ'ר. הוא פתח את המכסה של הבגז, הוציא גלגל ספייר ועשה כל מיני פעולות שהוא עושה, אני לא מבינה בזה.
ש. מתי סגרת את הדלת של הבגז? מה הוא עשה באותו זמן?
ת. הייתי מאחוריו. היו רוחות חזקות. פחדתי מתאונות שקורות כל הזמן בכבישים. שאלתי אותו אם הוא סיים והוא אמר שכן. הרגל שלו הפעילה לחץ. הוא אמר שסיימנו והסתכלתי שמאלה והורדתי את המכסה.
ש. ז"א שהוא הספיק להוריד את הגלגל עם הפנצ'ר לשים בבגז' ולשים את הרזרבי, נכון?
ת. כן. זה היה לקראת הסוף.
ש. אני מפנה אותך לסעיף 6 לתצהירך (מקריא). ז"א שמה שאמרת היום זה שכבר הייתם לקראת סיום החלפת הגלגל לעומת מה שכתוב בתצהירך.
ת. אם הוא התחיל בהחלפת הגלגל איני מבינה מה הוא עושה כי אני לא מבינה בזה בכלל. היינו כבר כמה דקות אחרי שעצרנו ואחרי שהוא ירד ועשה כל מיני פעולות. זה היה אחרי שהוא התחיל את הפעולות עצמן.
ש. אז לא כותבים בתצהיר "ר' התחיל בפעולות החלפת הגלגל" אלא אומרים "ר' החליף גלגל" מספרי את כל הסיפור שסיפרת עכשיו ואז אומרים שקרתה התאונה.
ת. עברית לא שפת האם שלי ועל אף שאני שולטת בה היום לא יכולה לומר שזה נכון או לא נכון. עורך הדין קרא לנו, הגעתי אליו, שאל אותי מה קרה ועניתי לו. גם לא נעים לי מה עשיתי לבעלי. גרמתי לו נזק".
לעניין נסיבות ועיתוי פינוי בעלה לבית החולים נהריה, העידה אשת התובע כך (פ' עמ' 11 ש' 5-11):
"ש. אחרי התאונה מה עשיתם?
ת. עלינו לרכב ובעלי אמר שנלך הביתה. כאב לו. הגענו קרוב לחמש הביתה. עלינו הביתה, התקלח. התעסקתי במטבח. הבאתי לו בגדים. אולי שעה אחרי כן הוא אמר שהוא לא יכול לסבול יותר את הכאבים ושאקח אותו לבית החולים ונסענו ישירות לחדר המיון נהריה.
ש. בתצהירך בסעיף 7 לא כתוב שחזרתם הביתה אלא כתוב שנסעתם לבית החולים.
ת. הכוונה לאחר מכן. עורך הדין לא שאל אותי תוך כדה (צ.ל כמה ג'.נ) זמן נסענו לבית החולים. אם היה שואל הייתי עונה. אמרתי לעורך הדין שחזרנו הביתה אחרי התאונה".
הכרעה בסוגיית הוכחת נסיבות התאונה:
10.גרסת התובע בכל הקשור לנסיבות פציעתו בתאונה נמצאה מהימנה עלי. שוכנעתי באמיתות גרסתו כי במהלך נסיעה משותפת עם אשתו ברכב ממקום עבודתו לביתו במועד הנטען נפגע הוא באצבע 2 של כף ידו השמאלית במהלך החלפת גלגל אחורי ימני ברכב, עת סגרה אשתו את הדלת האחורית של הרכב, מבלי לשים לב כי ידו השמאלית של בעלה עדיין אוחזת במשקוף דלת תא המטען.
גרסה זו נתמכה בעדות אשת התובע בביהמ"ש, בדו"ח חדר המיון ובדו"ח סיכום אשפוז, וכן "בבקשה למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה".
11.מנורה מצביעה בסיכומיה על קיומה של סתירה מהותית בין גרסת התובע ואשתו בתצהיריהם לפיה התאונה אירעה בשלב של התחלת החלפת הגלגל התקור, לעומת עדויות התובע ואשתו בביהמ"ש לפיהן התאונה אירעה לקראת סיום החלפת הגלגל התקור.
12.לכאורה לפי האמור בתצהירי התובע ואשתו התאונה אירעה בשלב של שחרור הברגים של הגלגל האחורי ימני (בשלב של פירוק הגלגל התקור), אולם לא מן הנמנע כי מדובר בניסוח לא מוצלח של התצהירים, ולא בהכרח בסתירה (השוו: ס' 3 א. לכתב התביעה). גם אם נניח שמדובר בסתירה, הרי לטעמי לא מדובר בסתירה היורדת לשורשו של עניין, ואין בה כדי לשנות את מסקנתי דלעיל, בכל הקשור להוכחת נסיבות התאונה ע"י התובע.
13.זאת ועוד, איני סבור כי אי אזכור הנתון בתצהירי התובע ואשתו לפיו לאחר התאונה חזרו לביתם ורק כשעה לאחר מכן הוסע התובע לבית החולים נהריה, מהווה קושי ממשי. גרסת התובע בעניין זה בביהמ"ש נתמכה בעדות אשתו בביהמ"ש ואף בדוח חדר המיון לפיו התובע התייצב בחדר המיון בי"ח נהריה ביום התאונה בשעה 18:38.
הטענות לעניין העדר כיסוי ביטוחי:
14.מנורה מעלה בסיכומיה (ס' 5- 24) שני טיעונים, שיש בהם, לטענתה, כדי לפטור אותה מחבותה לשלם פיצויים לפי הפוליסה. הטיעון הראשון, קשור לאי צירוף אשת התובע (נהגת הרכב) כנתבעת נוספת לכתב התביעה, ואילו הטיעון השני, קשור למחדל של אי צירוף אסמכתא לכתב התביעה/לתצהירי התביעה, בדבר קיומו של רישיון נהיגה תקף לאשת התובע, עובר לתאונה. שני טיעונים אלה דינם להידחות.
ביחס לטענה הראשונה אציין, באופן כללי, כי אכן היה על התובע לצרף את אשתו כנתבעת נוספת כתנאי לחבות מנורה לשלם פיצויים לפי הפוליסה וזאת בהתאם להוראת ס' 19 לפקודת רכב מנועי ולפסיקה הנוהגת בעניין זה. עם זאת, סוגיה זו לא הועמדה לדיון ע"י מנורה באף שלב של ניהול המשפט עד אשר אוזכרה לראשונה בסיכומיה. בנסיבות אלה, אני רואה בשתיקת מנורה כהסכמה מכללא לתיקון כתבי הטענות ומעין ויתור על טענה זו.
15.ביחס לטענה השנייה, לאור טענת מנורה בכתב הגנתה (ס' 5) כי כיסוי ביטוחי כפוף בין היתר, להוכחת קיומו של רישיון נהיגה תקף ליום התאונה, היה על התובע לצרף לכתב התביעה/לתצהיריו אסמכתא המעידה כי עובר לתאונה נהגה אשתו ברכב כשברשותה רישיון נהיגה בר תוקף. מחדל זה, 'נרפא' במהלך החקירה הנגדית של אשת התובע, עת הוגש פלט מחשב ממשרד הרישוי (סומן מוצג ת/2) לפיו עובר לתאונה היה לאשת התובע רישיון בתוקף לדרגה B (עם הגבלת נהיגה על רכב אוטומטי, חובת הרכבת משקפיים, ו-"נהג חדש"). איני סבור כי לעצם הצגת אסמכתא זו רק בשלב ההוכחות ע"י התביעה "יש חשיבות בעת הערכה של מהימנות עדויות התובע ואשתו", כטענת מנורה (ס' 15 לסיכומים), ואף איני סבור כי יש קושי מיוחד לגבי טענת מנורה כי אשת התובע הצהירה בתצהירה כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה לא החזיקה רישיון נהיגה בתוקף, ונראה כי סעיף זה "הועתק" בטעות מתצהיר עדות ראשית התובע, אשר אין חולק כי עובר לתאונה לא החזיק רישיון נהיגה בתוקף.
סוגיית הנזק והפיצויים:
16.כאמור, התובע יליד 2.1.75. היה בן 39 שנים במועד אירוע התאונה, וכיום הינו בן 43. התובע עבד כשכיר והשתכרותו החודשית הממוצעת בהתאם לנתוני המל"ל (ואשר על פיו חושבו דמי הפגיעה) עמד ע"ס 4,400 ₪ (קרן).
התובע סבל מפגיעה באצבעות יד שמאל ובעיקר באצבע מספר 2. נגרם לו שבר שבגינו אושפז ועבר ניתוח. לאחר מכן, היה במעקב רפואי תקופה יחסית ארוכה.
לתובע אושרה תקופת אי כושר של 3 חודשים אשר בגינה שולמו דמי פגיעה. לאחר מכן, נקבעו לתובע נכות רפואיות כדלקמן: 20% נכות זמנית למשך 6 חודשים, 10% נכות זמנית למשך 4 חודשים ולבסוף נקבעה נכותו הצמיתה בשיעור 10%, החל מיום 1/3/15.
17.להלן אתייחס לראשי הנזק הרלוונטיים שלגביהם טענו הצדדים בסיכומיהם.
א.הפסד שכר מלא בעבר: אני קובע את שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצויים הן לעבר והן לעתיד על סך 5,000 ₪. עיון במסמכים שהוגשו לעניין נתוני השכר הביאו אותי למסקנה כי זהו סכום מידתי אשר מבטא את השתכרותו של התובע. לתובע אושרו 3 חודשי אי כושר מלאים ואשר בגינם מגיע לו סך של 15,000 ₪.
ב.הפסד שכר חלקי בעבר: בגין התקופה הראשונה שנקבעה נכות זמנית בשיעור 20% ולמשך 6 חודשים אני פוסק לתובע סך 6,000 ₪. בגין התקופה השנייה מאז תום התקופה הנ"ל ועד היום, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בסך 7,500 ₪.
ג.הפסד השתכרות לעתיד: מכלול הנתונים של התובע, מהות פגיעתו והנכות האורתופדית שנקבעה וכן עיסוקו ורמת השתכרותו, אני מחליט לבצע את החישוב על פי השיטה האריתמטית ולפיה יש להכפיל את שכרו של התובע בסך 5,000 ₪ בנכות תפקודית בשיעור 10% ובמקדם ההיוון המתאים 209.45: סכום המתקבל הינו 104,750 ₪.
ד.פגיעה בפנסיה עתידית: על פי הפסיקה יש לפסוק לתובע 12% מסכום הפיצוי בגין השתכרות לעתיד ועל כן אני פוסק לתובע 12,570 ₪ (בעיגול).
ה.נזק לא ממוני: מוסכם על הצדדים כי יש לפסוק לתובע את הסך 17,250 ₪.
ו.פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: נחה דעתי לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בסך 15,000 ₪.
סה"כ הפיצויים שפסקתי הם: 178,070 ₪.
מסכום זה יש לנכות תקבולי המל"ל בסך 35,000 ₪. היתרה הינה 143,000 ₪ (בעיגול קטן).
סוף דבר:
18.אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 143,000 ₪ בצירוף החזר אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בהתאם לתקנות.
הנתבעת תישא ביתרת אגרה שתחול.
הסכומים שפסקתי ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.
המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ח, 08 יולי 2018, בהעדר הצדדים.
