פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

1.זו תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. הנתבע 2 (להלן: הנהג) פגע בתובעת בעת שנסע אחורנית (על העדר מחלוקת בענין עצם הפגיעה בתובעת ראו עת עמדתו של הנהג, פרוטוקול ע' 118 ש' 4; ואת עמדת הנתבעת 1 בע' 119 ש' 8). המחלוקת בין הצדדים – כיום – בכך, שהנתבעת 1 – שהיא המבטח של הנהג בביטוח חובה (להלן: המבטח) – טוענת כי אין מדובר בתאונת דרכים, שכן מתקיימת החזקה הממעטת החלוטה להגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק לפיה "...לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

ראיות אובייקטיביות

2.התובעת ביקשה להגיש סרטון שבו, כך נטען, רואים את האירוע מושא התביעה. אין רואים בסרטון את התובעת (ת/1). המבטח לא התנגד להגשת הסרטון; הנהג התנגד להגשתו (פרוטוקול ע' 77). מאחר וממילא הגעתי למסקנה כי החזקה הממעטת אינה מתקיימת וכי המבטח חייב בפיצוי התובעת, ובהעדר התנגדות המבטח להגשת הסרטון, הסרטון הוא בגדר ראיה קבילה למצער ביחסים בין התובעת לבין המבטח.

3.בקדמת התמונה בסרטון (קובץ 15-03-21-12-58-00-02) רואים כביש התחום משני צדדיו בחומות. בהמשך החומה הרחוקה מן הצופה, נגמרת החומה, וישנו מרווח של מספר מטרים והכביש מתרחב. אחרי המרווח, ופחות או יותר באותו הקו של החומה שנגמרה, עומד עץ. סמוך לעץ, חודרים מעט לנתיב הכביש שולחן וכסאות. בשלב מסוים מגיח טנדר גדול בנתיב, מהצד הרחוק מהצופה, וחונה מעט לפני שהוא מגיע לקו העץ, השולחן והכסאות. הצופה רואה לפניו כביש, בהמשכו העץ עם השולחן וכסאות הסמוכים לו, ומעט אחריהם, את הטנדר החונה, עם חזיתו לכיוון הצופה.

4.מהטנדר יוצאים שניים: הנהג מכסא הנהג, ונוסע מכיסא הנוסע ליד הנהג (להלן: הנוסע). הנוסע הולך לכיוון החומה בצד הקרוב לצופה (להלן: החומה הקרובה) ונעלם מהתמונה. הנהג יוצא מהטנדר, משתהה ליד הרכב במשך כ-50 שניות (מ-2:04 עד 2:53) ואז נעלם מן התמונה כפי שעשה הנוסע קודם לכן. כדקה לאחר מכן רואים שני ילדים ובהמשך, שתי נשים, מגיעים דרך הכביש ומשתהים מעט ליד הטנדר. כ-45 שניות נוספות לאחר מכן (4:47), בתווך בין הטנדר לבין הנקודה בחומה הקרובה בה נעלמו קודם לכן הנהג והנוסע, מגיח הנהג, ולצדו, הנוסע המוחזק בידי אדם נוסף (להלן: המלווה). הנהג עובר את חזית הטנדר ומגיע במישרין לדלת הנהג. בכניסת הנוסע לדלת הנוסע, ניכר מעט מאבק: דלת הנוסע נפתחת מעט, נדחפת במגמת סגירה שוב, ושוב נפתחת תוך שהנוסע נכנס לדלת הנוסע. דלת הנוסע נותרת פתוחה והמלווה עומד בין דלת הנהג הפתוחה וכסא הנוסע. לאחר מספר שניות, הנהג יוצא שוב מהטנדר, עוקף את הטנדר מאחורה, מגיע לאזור כסא הנהג (ואולי מסייע להכניס את הנוסע למקומו בכסא), עוקף את הטנדר בחזרה, ונכנס חזרה לטנדר דרך דלת הנהג.

5.בשלב זה דלת הנהג סגורה, אך דלת הנוסע עדיין פתוחה, והמלווה עומד בין דלת הנוסע לבין כיסא הנוסע. בשלב זה הטנדר נוסע אחורנית, כאשר דלת הנהג עדיין פתוחה. הטנדר נוסע ישר אחורנית כשלושה מטרים, או אז דלת הנוסע נסגרת והטנדר מגיע לעצירה מלאה. קצב הנסיעה אחורה עד לסגירת הדלת מעט מהיר עבור נסיעה אחורנית, אולם לא מאד מהיר. אציין כבר כאן כי התובעת, אותה לא רואים בסרטון כאמור, נפצעה מהדלת הפתוחה, כך שהתאונה אירעה לפני סגירת הדלת.

6.לאחר סגירת הדלת ועצירה מלאה, ממשיך הטנדר בנסיעה אחורנית, בקצב סביר. הוא מבצע שני תמרונים קטנים לשינוי כיוון הנסיעה ביחס לכיוון בו עמד בעת שחנה, ונוסע מהמקום.

7.בעת סגירת הדלת רואים בסביבת הטנדר כ-5 אנשים לפני חזית הטנדר ובאזור החומה הקרובה. לאחר סגירת הדלת נכנסים לתמונה עוד כ-4 אנשים. לאחר שהטנדר נוסע מהמקום, נכנסים אנשים נוספים לתמונה.

8.בסרטון נוסף בתקליטור (קובץ 15-03-21-12-58-00-03), הצופה אך על הכביש שדרכו מגיע הטנדר לזירה ועוזב אותה, רואים את הטנדר מגיע (ונעלם בפינה ימנית תחתונה של התמונה), ובהמשך מגיח משם (4:05), מבצע את התמרונים הקטנים הנזכרים לשינוי כיוון, ונוסע מהמקום על הכביש. במהלך תחילת נסיעתו של הטנדר מחוץ לזירה לאחר תמרוני שינוי הכיוון, רואים עציץ נזרק לכיוון הטנדר, אשר אינו פוגע בו (4:19).

קטטה

9.אין מחלוקת בין הצדדים, כי לפחות בקומה השניה של הבית לידו חנה הטנדר – אליה הגיעו הנוסע והנהג דרך הנקודה בה נעלמו מהתמונה ודרכה חזרו אליה – התרחשה קטטה. הנוסע היה שותף עסקי של מר ס' אדביה המתגורר באותה קומה, והיה סכסוך כספי ביניהם.

הגרסאות במשטרה ביום האירוע

10.הנהג מסר במשטרה כי כאשר ראה את אחיו הנוסע מדמם בקטטה בקומה השניה, הוא החל להימלט; כי מישהו תפס את אחיו המדמם ואנשים החלו לרוץ אחריהם כדי להרביץ להם (נ/14 גיליון 2 ש' 12-13). הנהג מסר כי הוא העלה את אחיו לרכב, הכניס את הרכב להילוך אחורי "במהירות מתוך לחץ שחשבתי שאחי הולך למות כי נהיה לו סחרחורת". הוא מסר "בא מישהו רצה לפתוח את הדלת ..שמו מוניר אני נתתי גז כדי לברוח משם כי התחלתו לזרוק עליי ועל האוטו כל מיני דברים חזרתי בריוורס מהר (שם, ש' 14-16). ובהמשך:

"שאלה: איך נפגעה... [התובעת]?

תשובה: אני לא יודע רק עכשיו שמעתי שהיא פצועה

שאלה: האם כשחזרת רווירס ברכב היום לא הרגשת שפגעת במישהי?

תשובה: רק זה מוניר [המלווה] שתפס את הידית של הדלת כי הוא עף אני לא יודע אך הוא עף או לא כי אני הייתי בלחץ לא רואה[,] אח שלי פצוע ואני אתחיל להסתכל

שאלה: אני אומר לך שע"פ חומר החקירה שיש בתיק מצביע עליך שאתה כמאל נהגת... וכשהדלת רכבך פתוחה וכשחזרת ברווירס פגעת ב[תובעת] יחד עם מוניר

תשובה: לא אני לא פגעתי ב[תובעת] ובשום בחורה כי אני לא מכיר מי זו [התובעת] ואם כן אני פגעתי במוניר כי הוא פתח את הדלת כי הוא היה מנסה לפתוח את הדלת כדי לתת מכות" (גיליון 2 ש' 33 – גיליון 3 ש' 40).

אציין כבר כאן לגבי הודעה ראשונה זו של הנהג: מצד אחד, אין מדובר בנחקר במשטרה אשר מכחיש באופן גורף כי פגע באדם כלשהו עם הדלת הפתוחה של רכבו. הנהג מוסר מפורשות כי הוא יודע כי הוא פגע בנסיעתו אחורנית במלווה עם דלת הרכב. הנהג גם לא התכחש למודעותו לכך שהוא פוגע במלווה, אלא מאשר זאת מפורשות, ואף מסביר שעשה זאת כי, לטענתו, המלווה ניסה לפתוח את דלת הרכב כדי לתת מכות. בהמשך חקירת המשטרה ובמשפט, יטען הנהג כי אם פגע בתובעת, לא ראה אותה. את ההכחשה החד משמעית של הנהג בענין פגיעה בתובעת בהודעתו הראשונה, ואת דבריו בהמשך לפיהם למצער לא ראה אותה, יש לבחון על רקע העובדה שכבר בהודעתו הראשונה, הוא לא הכחיש כלל שהוא פגע באדם באותה נסיעה אחורנית ועם אותה דלת (במלווה).

11.התובעת בהודעתה במשטרה – אינה מדברת על פגיעה מכוונת בה. היא מוסרת כי אחד מבניה של ס' (שהוא בן משפחתה) הגיעה לביתה וביקש עזרה כי תוקפים את אביו (ת/4 ש' 6). היא מסרה:

"...מיד ביציאתי מחוץ לבית במקום היה אנשים והיה בחור שעמד ליד רכבו והיה צועק ובמקום היה עוד אחד שהיה פצוע והיה לו דם. אני לא מכירה מי אלה אחד מהם התחלתי לבקש ממנו להכנס לרכב ואז שהוא נכנס לרכב כשהוא היה הנהג וחזר אחורה עם רכבו במהירות ואז פגע בי" (שם, ש' 7-12).

ובהמשך:

"שאלה: הנהג שדרס אותך ופגע בך אמר משהו לפני שנכנס לרכב

תשובה: הכל היה מהר אני מבולבלת ועדיין לא מבינה מדוע עשה [כנראה 'זה את', צ"ל 'את זה']" (ש' 22-25).

12.הנוסע מסר בהודעתו הראשונה (נ/8), בנוגע לאירועים בביתו של ס', כי לאחר שס' הכה בו בראשו עם ברזל של מנגל גחלים של נרגילה, הוא הרגיש שחור בעיניים. הוא מסר כי הנהג ראה שהתחיל לרדת לו המון דם על הפנים, תפס אותו, הוריד אותו למטה לחצר והעלה אותו לטנדר (גיליון 2 ש' 25-27). הנוסע טען כי היו שם "30 איש לפחות והם התאספו ליד הטנדר ורצו לתת לי מכות ומישהו תפס גארה שזה עציץ גדול ממלט ומישהו פתח את ה[]דלת של הטנדר ורצה לתת לי מכות וכמאל אחי [הנהג] שם רוורס כי הבין שהם רוצים לעשות לי לינץ שמה ונסע למרכז רפואי אל זהרא...."" (ש' 27-30). בהמשך, כאשר נאמר לנוסע בחקירה כי על פי חומר החקירה מי שהעלה אותו למושב שליד הנהג היה מוניר [המלווה], הוא השיב "אני לא ראיתי את מוניר הזה אני הייתי מכוסה בדם בפנים שלי והייתי מסוחרר מהמכה ואני זוכר שהייתי עם אחי כמאל [הנהג]" (ש' 62-65). כאשר נאמר לנוסע כי על פי חומר החקירה הנהג נסע רוורס כאשר הדלת של המושב הימני קדמי פתוחה הוא השיב "כן זה נכון מישהו פתח את הדלת וניסו לתת לנו מכות היו שם הרבה אנשים מהמשפחה של סהאר ולא הבנתי מאיפה הם צצו בכלל" (ש' 68-71). בהמשך נשאל:

"ש. למה אחיך כמאל [הנהג] נסע רוורס עם הרכב שברולט ולא ישר?

"ת. כי הפנים של הרכב היו לכוון הבית של האני בכללי.

....

ש. האם היתה סכנה לך או לאחיך שהיה נדרש לנסוע רוורס?

ת. כן ראיתי שבאו אלינו אנשים והיה מישהו עם גארה" (גיליון 4 ש' 77-82).

ראו דברי הנוסע באותה הודעה בנוגע לתובעת:

"ש. האם אתה מכיר אישה בשם [התובעת]?

ת. לא

ש. האם אתה מסוכסך עם [התובעת]?

ת. בכלל אני לא מכיר אותה.

ובהמשך:

"ש. ע"פ חומר החקירה אחיך כמאל [הנהג] נסע רוורס ופגע שני אנשים מוניר אבועיטה [המלווה] ו[התובעת] מה תגובתך?

ת. אני הייתי עם דם על הפנים שלי ראיתי רק שדלת הנוסע שליד הנהג ששם ישבתי הייתה פתוחה ואנחנו לא הרגשנו שפגענו במישהו או במשהו" (גיליון 4 ש' 83-86).

13.המלווה, מוניר, שכאמור ליווה את הנוסע לטנדר, טען בחקירתו במשטרה כי הוא ניסה להרגיע את הנוסע, וביקש מהנהג לקחת אותו מהמקום. בשונה מהנהג, המלווה לא מסר כי הוא פתח את דלת הרכב כדי לתת מכות, אלא טען כי הוא הכניס את הנוסע לכיסא שלו בטנדר וביקש מהנהג לקחת אותו "ואז הוא שם רוורס והתחיל לנסוע רוורס" (נ/4 ש' 22-23). אולם, אף המלווה אינו מתאר בחקירתו במשטרה נסיעה אחורנית שתכליתה פגיעה בו או בתובעת: הוא עצמו מסר כי "הוא חייב לנסוע רוורס ואז לצאת מהחצר של הבית אבל הוא נהג כשהוא לא שומר על הזהירות ועם דלת פתוחה ובגלל זה הוא פגע בי וב[תובעת] עם הדלת של הרכב שלו" (גיליון 3 ש' 55-56).

14.ס', היריב המרכזי של הנוסע והנהג בקטטה, מסר בחקירתו במשטרה ביום האירוע כי דלת הרכב לא היתה סגורה "כי כאמל [הנהג] ואחיו מוחמד ברחו מהמקום..." (נ/1 גיליון 3 ש' 66).

15.הגב' לובנא אדביה והגב' פאוזיה אדביה מסרו הודעות במשטרה ביום 23.3.2015, יומיים לאחר האירוע. התובעת לא ביקשה לזמן אותן לעדות בתביעתה שבפניי. נוכח זאת, ביקש המבטח לזמנן לעדות. הן לא התייצבו לדיון, ובנסיבות אלה הסכימו הצדדים כי הודעותיהן במשטרה יוגשו בהסכמה. נוכח המסקנה אליה הגעתי לפיה יש לדחות את טענת המבטח בענין קיום החזקה הממעטת בסעיף 1 לחוק בענין מעשה מכוון, אתייחס כבר כאן להודעותיהן – באופן שהוא נוח למבטח כמי שמייחס להן חשיבות –לצד הראיות האובייקטיביות (הסרטונים) והגרסאות מיום האירוע, למרות ששהודעותיהן ניתנו יומיים לאחר האירוע.

16.לובנא אדביה מסרה במשטרה שכאשר היא ראתה את הנוסע עם דם על פניו היא נבהלה מאד והתחילה לצרוח; הנהג והנוסע עלו לרכב; התובעת ששמעה את הצעקות הגיעה מאחורה ותוך שהיא מגיעה הרכב התחיל בנסיעה אחורה ופגע בה (נ/6 ש' 2-6). עוד מסרה לובנא אדביה בהודעתה כי היא היתה בצד שמאל של הרכב והתובעת היתה בצד ימין שלו, היא היתה לידה, "ואז שראיתי אותו עולה לרכב הבנתי כי הוא הולך לעשות משהו לא בסדר ברכב ברחתי משם אך היא לא [ה]ספיקה ונפגעה".

17.פאוזיה אדבייה מסרה במשטרה, יומיים לאחר האירוע, כי התובעת נפגעה מדלת הרכב לא בנסיעת הרכב אלא לפני שהרכב החל בנסיעה – היא מסרה כי אחד משני האחים (קרי, הנהג והנוסע) דחף אותה, ניגש לרכב, פתח את דלת הרכב בחוזקה "ותוך כדי שהוא פותח את הדלת הוא פגע בת דודה שלי ...[התובעת]..." (נ/5, גיליון 1 ש' 4-6); "היא נפגעה לפני שהרכב החל בנסיעה" (ש' 14). לפי גרסתה של פאוזיה, לאחר שהתובעת כבר נפגעה, היא ונשים אחרות פנו אל הנהג והנוסע כדי "לומר להם איך אתם מתנפלים עליו בביתו שלו", ולאחר דברים אלה החלו בנסיעה אחורה, עשו "פוררה ברכב" ותוך שהם נוסעים אמרו "אנחנו נחורר אתכם" (ש' 5-9).

18.בסרטונים משקל ראייתי בלתי מבוטל נוכח אופיים האובייקטיבי; וגרסאות ראשונות במשטרה הניתנות באותו היום שבו מתרחש אירוע, נגבות כאשר הזמן העומד לרשות מוסר ההודעה לשנות את גרסתו קצר מהזמן החולף לאחר מכן, לא כל שכן בתקופה הארוכה עד למתן עדות בבית המשפט. לאור זאת, אני רואה טעם בסיכום ביניים של העולה מהסרטונים ומהגרסאות במשטרה מיום האירוע (יחד עם ההודעות של פאוזיה ולובנא, וזאת נוכח החשיבות שראה המבטח בגרסאותן). וזו – לכאורה – התמונה העולה מראיות אלה: הנהג והנוסע הגיעו בטנדר לביתו של ס'. התרחשה קטטה בקומה השניה של הבית. האלימות לא פסקה כליל בהגיעם של הנהג והנוסע בחזרה לאזור הטנדר עם המלווה: התנהל למצער מאבק קטן בענין פתיחת דלת הנוסע, ולאחר שהתובעת כבר נפגעה ודלת הרכב כבר נסגרה, נזרק עציץ לכיוון הטנדר, כפי שרואים בסרטון. המבטח טען כי ברור שנחקר במשטרה יטען שלא פגע, אולם ראינו כי הנהג אישר באופן מיידי בחקירתו במשטרה כי הוא ראה שהוא פגע במלווה עם דלת הרכב, שכן לטענתו המלווה רצה לתת מכות; אולם הוא הכחיש שהוא פגע בתובעת "או שום בחורה" וכי הוא אינו מכיר את התובעת. הנוסע, אשר טען כבר בחקירתו הראשונה כי ראה שחור והיה מסוחרר, מסר כי הנהג חשש שייעשו בנוסע לינץ', כי הוא נסע עם הדלת פתוחה שכן מישהו פתח את הדלת ורצה לתת מכות, וכיוון נסיעה היה לאחור כי הטנדר עמד לכיוון הבית. התובעת אמנם מסרה על חילופי דברים בינה לבין הנהג, אולם היא לא תיארה את הפגיעה בה כפגיעה מכוונת. לובנא, שבהודעתה ראה המבטח חשיבות, מסרה כי ראתה בפניו של הנהג כי הוא הולך לעשות משהו לא בסדר עם הרכב; אך לא עולה מהודעתה כי הנהג שם לב כלל לנוכחותה של התובעת: היא מתארת הגעת התובעת מאחורי הרכב, ומסרה כי הנסיעה אחורנית אירעה תוך כדי כך שהתובעת הגיעה מאחורי הרכב. המעורבים מסרו כי הנסיעה אחורנית עם הדלת פתוחה היתה מהירה; אולם כפי שכבר ציינתי, עיון בסרטון אינו מעלה כי נסיעה זו היתה מאד מהירה. ההסבר של הנוסע לפיו הנהג נסע אחורה דווקא כי הטנדר עמד לכיוון הבית, מסתדר עם הסרטונים, בהם רואים כי הטנדר הסתובב ונסע מהמקום באותה דרך בה הגיע תחילה. ועוד: רואים בסרטון ובתמונות שהוגשו כי אולי נסיעה קדימה היתה אפשרית, אך היתה מחייבת פניה מאד חדה שמאלה בין השולחן והכסאות שליד העץ מזה והחומה הרחוקה הרצה לצדו של המשך הנתיב מזה. פאוזיה טענה כי התובעת נפגעה מהדלת עוד לפני שהרכב החל לנסוע, אולם המבטחת אינה טוענת בתביעה זו כי אין מדובר בתאונת דרכים כי הרכב לא היה בנסיעה.

בעיני התמונה הלכאורית מהסרטונים ומהגרסאות מהיום הראשון (בנוסף להודעות לובנא ופאוזיה) היא כדלקמן: נוכח העובדה שאינה במחלוקת שהנוסע, אחי הנהג, דימם באופן ממשי בראשו בעקבות קטטה בקומה השניה, ונוכח התקהלות ליד הטנדר, הנהג היה לחוץ להוציא את אחיו מהזירה. נוכח הכיוון ממנו הגיע הטנדר תחילה, נוכח תחושת הסכנה, והתמרון הנדרש כדי לצאת קדימה (אם בכלל), בחירתו בנסיעה של מספר מטרים אחורנית, בקצב בו נסע שאינו מאד מהר, אף מתוך מודעות לאפשרות שהדלת הפתוחה תדחוף את המלווה, לא היתה בחירה חסרת כל הגיון בנסיבות הענין. איני רואה סתירה פנימית בין תחושת לחץ של ממש של הנהג לחלץ את אחיו המדמם מראשו והסחרחר מהזירה, והשמעת צעקות על ידי הנהג לקראת נסיעתו אחורנית (ודוק, עדותה של פאוזיה לפיה הנהג אמר "נחורר אתכם" אינה עדות לגבי מה שאמר לפני הנסיעה אחורנית והפגיעה בתובעת, אלא בפירוש לגבי שלב אחרי שהתובעת כבר נפגעה ותוך שהנהג מוציא את הרכב מחוץ לזירה). אף בפי התובעת, כבר ביום האירוע ולפני שהיה לה זמן רב להרהר בהשלכות במישור הדין האזרחי בדבר טענה עתידית שיעלה מבטח לחזקה ממעטת בהגדרת תאונת דרכים, היא לא תיארה את פגיעת הנהג בה כמעשה מכוון דווקא. המלווה מוניר אשר נפגע לפני התובעת מדלת הרכב, שאף הוא נחקר ביום האירוע, מסר כי הנהג היה חייב לצאת אחורנית וכי הוא פגע בו ובתובעת "כשהוא לא שומר על הזהירות". הפגיעה בתובעת לא היתה פגיעה באדם העומד מול השמשה הקדמית של הרכב מול פניו של הנהג. הפגיעה בתובעת לא היתה פגיעה באדם העומד מול השמשה האחורית. מדובר בפגיעה באישה שעמדה בדופן הרכב, מאחורי האדם שראה הנהג שם (המלווה מוניר). הנהג היה מוכן לאשר באופן מיידי שהוא ראה שהוא פגע במלווה עם דלת הרכב, ולצד זאת מסר באופן חד משמעי שלא פגע בתובעת ואינו מכיר אותה. הרושם הלכאורי מכל האמור, הוא שגם אם היה לנהג מבט בפנים ממנו ניתן להבין שהוא הולך לעשות "משהו לא בסדר" עם הרכב, אין בכך כדי להצביע על הכוונה לפגוע בתובעת (להבדיל למשל מפגיעה במלווה שלדבריו בא לתת מכות), והנהג אכן לא היה מודע כלל לנוכחות התובעת וממילא לא התכוון לפגוע בה.

19. המבטח מפנה להלכה לפיה, כאשר נהג ביקש לפגוע בקבוצה של אנשים עם רכבו, גם אם לא ביקש ספציפית לפגוע באדם בו פגע בסופו של דבר, מתקיימת החזקה ההממעטת בענין פגיעה מכוונת בהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. ב"כ המבטחת מפנה לדבריו של ריבלין (אשר מפנה לענין זה לאנגלרד), לפיהם "...מי שמכוון לציבור מסוים ופגע באחד מבני הציבור – 'השיג את מטרתו' – וכוונתו מוציאה את ההתרחשות מגדר תאונת דרכים" (אליעזר ריבלין תאונות דרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 336 (מהדורה רביעית 2012)). המבטחת, וריבלין, מפנים לענין זה ל-רע"א 9384/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עסאם (4.4.2007). אולם לפי התמונה הלכאורית העולה מהסרטונים והגרסאות במשטרה ביום האירוע (בנוסף לאלה של פאוזיה ולובנא), הנהג – שיסוד נפשו הוא הרלוונטי לשאלת התקיימות החזקה הממעטת בענין מעשה מכוון – אישר מודעות לפגיעה במלווה (במוניר) שלטענתו בא ליתן מכות. אולם בדברים אלה אין כל בסיס לקבוע את מודעותו של הנהג לצפי לפגיעה בקבוצה של אנשים שלצד הרכב ומאחור. וכפי שהנהג אישר שהיה מודע לכך שהוא פוגע במלווה, הוא הכחיש שפגע בתובעת. התובעת לא תיארה מעשה מכוון של פגיעה בציבור שעמד מאחורי הרכב. המלווה, אשר נפגע אף הוא מהרכב, טען כבר בחקירתו במשטרה ביום האירוע שהסיבה לפגיעה בו ובתובעת היתה חוסר זהירות מצדו של הנהג. אפילו דבריה של לובנא, אשר טענה שראתה בפניו של הנהג שהוא הולך לעשות משהו לא בסדר עם הרכב – ואף אם נקבל דברים אלה כאמת לאמיתה – אין בהם כדי לקדם את הדיון בענין ההבחנה בין מודעות הנהג לאפשרות שיפגע במוניר דווקא, לבין מודעותו לאפשרות שיפגע בקבוצה של אנשים. גם הנסיבות העולות מראיות עליהן עמדתי עד כה – כיוון הגעת הטנדר, כיוון ומקום עמידת הטנדר שלאורם התבקשה דווקא נסיעה אחורנית; אווירה לחוצה עקב פציעתו של הנוסע בקטטה (ובמידה מסוימת אף המשך האלימות בחצר); קצב הנסיעה אחורנית שעל-פי הסרטון שאינו מאד מהיר; והעובדה שהתובעת נפגעה בדופן הרכב (ולא ישר לפניו או ישר מאחוריו), אינן מצביעות על נסיעה אחורנית מתוך כוונה לפגוע בקבוצה של אנשים. ודוק: הכוונה בחזקה הממעטת היא כוונה במובן הצר, ולא מודעות להסתברות קרובה לוודאי (ריבלין בע' 336-337); אולם אף לפי מבחן מודעות להסתברות קרובה לוודאי, הראיות עליהן עמדתי עד כה אינן מצביעות על מודעות הנהג לציבור של אנשים בצד הרכב ומאחור, לא כל שכן כוונה או מודעות להסתברות קרובה לוודאי לפגיעה בציבור כזה.

20.יודגש: אף אם יש לייחס לנהג כוונה להביא את הרכב במגע עם המלווה מוניר, בכך שנהג מבקש לפגוע באדם ספציפי (להבדיל מכוונה לפגוע בקהל מסוים) ותוך כדי כך פגע גם באדם נוסף, לא מתקיימת החזקה הממעטת בה עסקינן. ראו והשוו דבריו של ריבלין בעניין כוונה מועברת:

"...לענין סעיף 1 לחוק הפיצויים – אין לגרוס קיומה של 'כוונה מועברת.' כך, למשל, כאשר א' מתכוון לפגוע ב-ג', הוא מכוון פגיעתו אל ב' מחמת שהוא סובר, בטעות, כי ב' אינו אלא ג'- ופוגע בו, על ידי גרימת 'תאונה'. לאמור, נפגע האדם שא' כיוון אליו אך לא נתכוון לו. כיוון שאין לגרוס קיומה של 'כוונה מועברת', יש לקבוע כי המעשה לא כוון ל'אותו אדם', ולפיכך אינו יוצא מכלל תאונת דרכים. ב' יבוא, אפוא, בגדר 'נפגע' הזכאי לפיצויים מכוח החוק" (שם, ע' 335-336).

בענייננו, אם נניח שהנהג פגע במלווה בכוונה ובנוסף פגע בטעות בתובעת, אמנם אין מדובר בכוונה מועברת – הנהג הרי לא חשב שהתובעת היא המלווה. אולם על דרך קל וחומר נידע כי אם הנהג פגע בטעות בתובעת תוך כדי פגיעה מכוונת במלווה, ואף מבלי שהוא סבר שהתובעת היא המלווה, אין לומר כי הפגיעה בתובעת היא מעשה שנעשה בכוונה כד לגרום נזק "לאותו אדם" כלשון החזקה הממעטת (ראו לענין זה גם ריבלין ה"ש 48 בע' 351); אין לומר כי מדובר במעשה שנעשה בכוונה כדי לגרום נזק לתובעת.

הודעות מאוחרות יותר של המעורבים במשטרה

21.כעת אעבור לדיון בהודעותיהם המאוחרות יותר של המעורבים במשטרה.

22.בהודעתו מיום 24.3.2015 חזר הנהג על עיקר גרסתו. בענין התובעת מסר "אני לא דרסתי אישה אמרו לי שפגעתי באישה אני אין לי שום דבר נגד האישה הזו" (נ/15 גיליון 2 ש' 3). הוא מסר "אני ראיתי בנסיעתי אחורה ברכב הדלת פגעה בבחור שנפל וראיתי אותו אחרי זה עומד אך לא ראיתי את האישה האחרת שטוענים שפגעתי בה" (ש' 6-7). בהמשך מסר "אני התנעתי את הרכב שלי שמתי ריוורס ונסעתי אחורה, איפה האישה שאני פגעתי בה אני לא יודע איך האישה נפגעה מהרכב שלי אני לא ראיתי, היה שם רק מוניר [המלווה] שעף מהדלת בעת שנסעתי אחורה אני ראיתי אותו קם על רגליו אחרי זה לא קרה לו כלום" (ש' 13-16).

23.בהודעה מאוחרת של התובעת, הודעה על תאונת דרכים (ת/3), היא לא הוסיפה פרטים שיש בהם כדי להצביע על כוונתו של הנהג לפגוע בה, או לפגוע בציבור של אנשים. היא אמנם מסרה כי הנהג לא עצר כדי להחליף פרטים, אולם ראו לעיל גרסת הנהג לפיה ראה שפגע רק במלווה, וכי המלווה קם על רגליו ולא קרה לו כלום. אין בכך כדי להצדיק כמובן אי-עצירה להחלפת פרטים, אולם עסקינן כאן בשאלה אם היתה לנהג כוונה לפגוע בציבור של אנשים אם לאו.

24.הנוסע מסר בהודעתו השניה, מיום 24.3.2015, כי כאשר "אחי ראה אותי כולי דם היה שם אנשים לא רואים אותם במצלמות אחד היה לו עציץ מאדמה רצה לזרוק את זה עלינו ואז שאחי כמאל [הנהג] ראה זאת אותי עם דם על הפנים שלי ומישהו רוצה לזרוק עלינו עציץ הוא נסע מהר ברכב אחורה והדלת איפה שישבתי פתוחה אני לא רואה את הדלת פגעה במישהו היה מישהו לידי שפתח את הדלת לא רואים את זה במצלמה שפתח את הדלת ומהדף הוא נפל אך ראיתי אותו אחרי זה קם ולא קרה לו כלום ואנחנו נסענו מהמקום" (נ/ 9 גיליון 2 ש' 11-15). כאשר נשאל אם ראה אישה נוספת שנפגעה מהדלת של הרכב, מסר "אני לא ראיתי אותה" (ש' 16-17).

25.בהודעתו השניה של ס' (היריב העיקרי בקטטה) (נ/2) אין פרטים חשובים חדשים, למעט הודעתו לפיה הנהג איים לאחר שירד במדרגות (אולם "היו שם נשים ששמעו אני לא שמעתי אותו מה הוא איים תשאל את הנשים" (גיליון 3 ש' 63),) ואישורו כי הוא זרק את העציץ לכיוון הרכב.

26.בשוליים: המשטרה החליטה שלא להעמיד את הנהג לדיון (נ/10); כן נטען כי הנהג לא הועמד לדין תעבורתי; אולם הרף בדין הפלילי (לרבות דין פלילי תעבורתי) הוא העדר כל ספק סביר, שלא כמו הנטל להוכיח את החזקה הממעטת, שהוא מאזן ההסתברויות ובהתחשב בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן (ראו ע"א 2976/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' לידאווי (21.10.2002) – להלן: ענין הפניקס). וממילא, בהעדר פסק דין פלילי (ומבלי שאני נדרש להיכנס לשאלת כוחם של ממצאים "מזכים" בפסק דין פלילי), אין מדובר במעשה בית דין, ומעריך משקל הראיות בתביעה זו הוא בית משפט זה).

הקלטות של חוקר ביטוח

27.המבטח ביקש להגיש הקלטות, באמצעות חוקר מטעמו. הנהג והתובעת התנגדו להגשת ההקלטות לפני בחינת עמידתן בתנאים שנקבעו לקבילות הקלטות בפסיקה (פרוטוקול ע' 100). נוכח ההתנגדות, קבעתי כי ההקלטות יתקבלו כראיה כפוף להכרעה בטענות אלה (שם); כן סומנו ההקלטות והוכנסו למעטפה סגורה אשר לא תיפתח אלא עם הכרעה בטענות אלה (ע' 110). הנהג טוען כי ההקלטות אינן קבילות (והתובעת הצטרפה לטיעוניו בענין זה). הנהג מפנה לתנאים שנקבעו פסיקה לקבילות הקלטה כראיה. ב-ע"פ 28/59 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י"ג 1205, 1209 (1959) הפנה בית המשפט העליון לכללים לקבילות החלטה במשפט האמריקאי, כדלקמן:

"כדי שיהיה בידו של בית-המשפט להחליט על קבלת סרטי הקלטה, או התקליט, יש להוכיח או להראות תחילה קיומם של כמה תנאים מוקדמים, היינו: (1) כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט דברים שנאמרו; (2) שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; (3) שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; (4) שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; (5) זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו; (6) שהדברים נאמרו והעדות הוגדה מרצונו הטוב של המדבר ללא כפיה וללא פיתוי".

ב-ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 194, 197 (1984) עמד בית המשפט העליון על כך שמאז פסק הדין בענין פלוני, קבילותה של הקלטה נבחנת לפי כללים אלו, בנוסף לכללים בחוק האזנת סתר (ראו והשוו הערותיה, בדעת יחיד, של כבוד השופטת ד' ברק-ארז ב-ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת ישראל (16.11.2016) בענין הגשמתם של חלקי מתנאי הקבילות להקלטה).

ב-ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 186 (2000) עמד בית המשפט העליון על כך ש"על פי דיני הראיות, המבקש להגיש כראיה סליל הקלטה או אמצעי אחר להוכחת תוכנה של שיחה שהתקיימה, מוטל עליו הנטל להוכיח את תנאי הקבילות של אותו מוצג שיוכל להציגו כראיה"

28.הנטל להוכיח את התנאים הנזכרים רבץ בענייננו על כתפיו של המבטח אשר ביקש להגיש את ההקלטות. בחקירתו הראשית של החוקר מטעמה – למעט, אולי, בענין זהות הדוברים הנטענים בהקלטות – הוא לא העיד דבר וחצי דבר בענין התקיימותם של התנאים לקבילות ההקלטות. בא כוח המבטח אף לא ביקש ממנו כל עדות בנושאים אלה (ע' 99-102). ודוק: ב"כ המבטח אף לא עימת את הדוברים הנטענים בהקלטות, בחקירתם הנגדית, לשם הוכחת זיהוי הדוברים בהן. לאור הנטל הרובץ על כתפי המבקש להגיש הקלטה, יוכלו הנהג והתובעת להסתפק בהעדר כל עדות בענין התנאים לקבילות ההקלטות ולטעון לאי-קבילותן בסיכומים. בא כוח הנהג לא הסתפק כאמור, וחקר את חוקר הביטוח בחקירה נגדית בענין תנאי הקבילות. חוקר הביטוח טען כי המכשיר שבו הקליט היה תקין לחלוטין (ע' 102 ש' 30), אולם לא היה בידיו להציג ראיה לענין תקינות המכשיר (שם, ש' 31-32); עוד העיד חוקר הביטוח כי הוא הוריד את קבצי ההקלטה למחשב במשרד וכי יש עשרות עובדים במשרד; כאשר נשאל איך נדע שהעובדים לא ניגשו לתכנים וביצעו בהם שינויים, הוא העיד כי לא ניתן לבצע בהם שינויים (ע' 104 ש' 5-8, ע' 105 ש' 2-5), אולם אין בפני כל עדות מומחה בנושא זה.

29.בנסיבות אלה, לא הטה המבטח את מאזן ההסתברויות כדי להראות שההקלטות שהוא ביקש להגיש, קבילות. המעטפה אליה הוכנסו התקליטור וכונן האצבע שהוגשו בידי המבטח (הנתבעת 1) נשארת סגורה, בית המשפט לא האזין להקלטות, ולאחר שיהיה בפרשה זו פסק דין חלוט, היא תהא רשאית ליטול את המעטפה מן המזכירות.

30.אציין בשולי הדברים כי בסיכומים טען ב"כ המבטח כי בהקלטות טוען הנהג "שלא פגע ולא ראה שפגע" (ע' 119 ש' 15-17); אם זה מה ששומעים בהקלטה, ממילא אין שוני בין זה לבין גרסתו הראשונית של הנהג במשטרה, עליה כבר עמדתי לעיל.

העדות בבית המשפט

31.עתה אעבור לדיון בעדויות בפניי בבית המשפט. אקדים ואומר: חלק ניכר מהעדים, מטעם התובעת ומטעם הנהג כאחד, סתרו באופן חד משמעי את גרסאותיהם הראשוניות. והמגמה הכללית של השינוי היא, טענה שהקטטה הסתיימה בקומה השניה ולא המשיכה למטה; והרחקת כל עדות ממנה ניתן ללמוד על איבה בין הנהג והנוסע מזה והמלווה מוניר מזה, וכל עדות ממנה ניתן ללמוד שהתובעת ידעה, כאשר יצאה מביתה, כי מתרחשת אלימות. עדים מטעם התובעת ומטעם הנהג, שלכל אחד מהם אינטרס בכך שייקבע שהפגיעה בתובעת היתה תאונת דרכים המקימה חבות ביטוחית למבטח, העידו עדות שאינה אמת בבית המשפט. נוכח האינטרס המשותף לתובעת ולנהג בהכרה בכיסוי הביטוחי, החקירה הנגדית של עדי התובעת בידי בא כוחו של הנהג התאפיינו, נוכח האינטרס המשותף, בשאלות המזמינות עדות המרחיקה מסקנה של פגיעה מכוונת בתובעת. אולם באלה אין כדי להוות תחליף להרמת הנטל בידי המבטח להראות כי הנהג התכוון בנסיעתו אחורנית לפגוע בתובעת או בציבור של אנשים. עדים העידו עדות שאינה אמת בכוונה להרחיק מסקנה אפשרית שהנהג התכוון לפגוע בקהל של אנשים; אולם הנכון הוא, מעבר לפסול שבעדות שאינה אמת, שלאור ניתוח הראיות האובייקטיביות (הסרטונים) וההודעות במשטרה, לא היה כל צורך בהרחקה מלאכותית נוספת של נסיבות הענין ממסקנה בדבר כוונת הנהג לפגוע בתובעת או בציבור של אנשים. אילו הראיות ה"ראשוניות" היו מצביעות באופן ממשי לכיוון מסקנה שהנהג התכוון לפגוע בתובעת או בציבור של אנשים, העדות הבלתי מהימנה של עדים מטעם התובעת ומטעם הנהג היתה עלולה להכריע את הכף נגד קביעת חבות ביטוחית למבטחת. אולם כאשר הראיות "הראשוניות" הללו אינן מצביעות על כיוון כזה, הניסיון של העדים להרחיק מסקנה כזו באופן מלאכותי, אמנם פסול, אולם אינו מוכיח, כשלעצמו, עבור המבטח, את מה שממילא אינו עולה באופן ממשי מהראיות ה"ראשוניות". אפרט באופן כללי את הניסיון המלאכותי בעדויות בבית המשפט להרחיק מסקנה של פגיעה מכוונת בתובעת או בציבור של אנשים.

32.התובעת שינתה את גרסתה המקורית, החד-משמעית לפיה בנו של ס' קרא לה מביתה כי תוקפים את אביו, לגרסה לפיה צעק "תראו [את] אבי", כי מדי פעם ס' בולע את לשונו (ע' 64 ש' 20-21). היא מסרה בבית המשפט תחילה, בניגוד גמור להודעתה במשטרה, כי היא לא ראתה את הנהג, ורק לאחר שעומתה עם הודעתה במשטרה אישרה כי ראתה אותו (ע' 68). היא העידה, בניגוד גמור להודעתה במשטרה, כי היא לא דיברה עם אף אחד מהאחים, ורק לאחר שעומתה עם הודעתה במשטרה אישרה כי דיברה (ע' 69 ש' 1-6).

33.הנהג, למרות שמסר מפורשות כבר בתחילת חקירתו במשטרה כי ראה שפגע במלווה מוניר, העיד בחקירה ראשית בבית המשפט כי "יכול להיות, זה בזמן לחץ לא יודע מה קרה שם" (ע' 91 ש' 22; בחקירה נגדית של ב"כ המבטחת הוא חזר לאשר כי הוא "העיף" את מוניר – ע' 96 ש' 13-16). למרות שרואים בסרטונים מאבק מסוים בהכנסת הנוסע לדלת ולאחר מכן עציץ מושלך לכיוון הרכב בבריחתו, ולמרות שהנהג עצמו מסר בהודעתו הראשונית במשטרה כי הוא נסע אחורה כי המלווה בא להרביץ לו וכי התחילו לזרוק על הרכב כל מיני דברים, הוא העיד בבית המשפט כי "הקטטה הסתיימה למעלה, למטה לא היה כלום" (ע' 91 ש' 25). למרות שהנהג מסר מפורשות במשטרה שנסע אחורנית כדי לברוח, בבית המשפט מסר כי לא ברח אלא יצא יציאה רגילה (ע' 92 ש' 5). בהודעה במשטרה מסר כאמור כי המלווה מוניר בא כדי לתת מכות; בעדותו בבית המשפט העיד כי הוא לא יודע אם הכוונה של מוניר היתה לעזור לנוסע הפצוע לעלות לרכב או לא (ש' 11); הוא העיד כי מוניר לא בא בתקיפה אל אחיו הנוסע (ע' 32). על-פי עדותו של הנהג בבית המשפט, תפקידו של המלווה מוניר, כבר למעלה בקטטה, היה להפריד בין הניצים, וכי למטה הוא ביקש כי הוא והנוסע ייצאו מהמקום (ש' 23-26).

34.גם הנוסע העיד כי "הכל הסתיים למעלה" (ע' 83 ש' 14), למרות שהוא העיד במשטרה כאמור כי הנהג נסע רוורס כי חשש שייעשו לו לינץ'. בהמשך עדותו מציע הנוסע פרשנות לפיה הניח שבאים לתקוף אותם אך בפועל לא תקפו אותם (ע' 88 ש' 6-15).

35.ס', היריב המרכזי של הנוסע והנהג בקטטה, הוסיף בבית המשפט לגרסתו עדות לפיה המלווה מוניר פתח את דלת הרכב כדי להעלות את הנוסע (ע' 14 ש' 27), והצטרף למקהלת העדים אשר נידבו את המשפט "הקטטה הסתיימה למעלה" (ע' 17 ש' 30).

36.לא אאריך יותר בסקירת העדויות הנוספות בבית המשפט של עדים מטעם התובעת שהעידו כעדי ראיה. העיקר לענייננו הוא, שהמבטח לא חילץ מעדים נוספים אלה תשובות שיש בהן כדי להוסיף משקל לטענתה לפיה הנהג התכוון בנסיעתו אחורנית לפגוע בתובעת או בקהל של אנשים.

37.המסקנה היא, שהמבטח לא הטה את מאזן ההסתברויות (לא כל שכן בהתחשב בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן) להוכיח כי הנהג התכוון לפגוע בתובעת, או בציבור אנשים. ועל כן, לא הוכיח המבטח, בענין הפגיעה בתובעת מושא התביעה, את התנאים לתחולת החזקה הממעטת בהגדרת "תאונת דרכים" בנוגע למעשה מכוון.

38.הנהג הגיש העתק רשיון רכב (נ/13), רשיון נהיגה (נ/12) ופוליסת ביטוח (נ/11); ממילא לא היתה מחלוקת של ממש בענין תנאי הכיסוי, למעט טענות המבטח לגבי נסיבות האירוע.

39.המסקנה היא, שהנתבעים חבים יחד ולחוד בפיצוייה של התובעת, וביחסים בין המבטח (הנתבעת 1) והנהג (הנתבע 2) – המבטח חב במלוא הפיצויים.

הנזק

נכות

40.ד"ר שי פריימן מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. הוא קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%. כמו כן קבע ד"ר פריימן לתובעת נכויות זמניות (3 חודשים בשיעור 100%, 3 חודשים בשיעור 50%, 6 חודשים בשיעור 30%, וחודש נוסף מיום 15.3.2017 בשיעור 100%). כן חווה ד"ר פריימן דעתו לפיה אין מקום למינוי מומחה בתחום השיקום.

41.איש מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה, וחוות דעתו מתקבלת.

בסיס השכר

42.התובעת הגישה תעודות על פי תקנות מס הכנסה (במקום טופס 106; ת/6), המצביעים על כך ששכרה ברוטו בניכוי מס הכנסה בשלוש השנים לפני שנת התאונה עמד על סך ממוצע של 7498 ₪ לחודש (לשנת 2012: 90,205 – 2412 = 87,793, ובתוספת הפרשי הצמדה 89,099 ש"ח; לשנת 2013: 91,828 – 2535 = 89,293 ובתוספת הפרשי הצמדה 90,533 ₪ ; לשנת 2014: 93,634 – 2775 = 90,856 ₪ ובהורדת הפרשי הצמדה 90,305 ₪; ממוצע השכר בניכוי מס הכנסה, לאחר הצמדה = 89,979 ₪ לשנה, קרי- 7498 ₪ לחודש).

הפסדי שכר בעבר

43.התובעת עתרה לסך של 80,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר (פס' 18 לכתב התביעה). דא עקא, היא העידה כי היא קיבלה משכורת מלאה במשך כל התקופה החל מהתאונה. אמנם היא טענה שהיה זאת על חשבון ימי מחלה, אולם היא העידה כי היו לה כ-1000 ימי מחלה וטענה שהיא לא יודעת כמה ימי מחלה נותרו לה (פרוטוקול ע' 73 ש' 10-17). הנטל להוכיח, באמצעות ההוראות הרלוונטיות בהסכם העבודה של התובעת בענין היקף צבירת ימי מחלה, כי בנסיבות אלה נגרם לה נזק כספי כלשהו ואם כן, באיזה שיעור, רבץ לפתחה. התובעת לא עשתה כן, ולכן היא אינה זכאית לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר.

הפסד שכר בעתיד

44.הנכות שנקבעה לתובעת, לפי פריט 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, התשט"ז-1956) היא בגין הגבלה קלה בתנועות ברך שמאל, בפגיעה אשר הותירה שינויים ניווניים.

45.התובעת עובדת מזה 42 שנים כמזכירה בבית ספר (ע' 73 ש' 4-5), אצל הרשות המקומית. היא העידה כי שכרה היום הוא כפי שהיה לפני התאונה (ע' 73 ש' 8-9).

46.התובעת ילידת XX.XX.XXXX. נותרו לה כשנתיים וחצי עד לגיל הפרישה.

47.הנתונים אינם מצביעים על כך שנכות התובעת פוגעת כיום בדרך כלשהי בהשתכרותה, ונוכח הסיכויים הגבוהים להמשך ההעסקה באותו תפקיד ללא פגיעה בשכר בתקופה הקצרה מאד עד לגיל הפרישה, הנני רואה לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין הפסד השתכרות בעתיד (לרבות פנסיה זכויות סוציאליות) בסך של 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

48.התובעת עתרה לפיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר בסך של 40,000 ₪. התובעת לא הגישה קבלות על תשלום הוצאות רפואיות, למעט קבלה אחת על סך 900 ₪ בבית מרקחת ואורתופדיה מיום 15.4.2015; מאחר ומדובר בתאונת דרכים, ההוצאות הרפואיות ממילא מכוסות בידי קופת החולים. לאור עיון במסמכים הרפואיים שהגישה התובעת, המצביעים, למעט שני אשפוזים, על ביקורים בעיקר בקופת חולים במקום מגוריה בכפר כנא, הנני פוסק לתובעת סך של 700 ₪ בגין נסיעות בעבר.

49.בענין הוצאות רפואיות ונסיעות בעתיד: ההוצאות הרפואיות, ככל שיהיו, מכוסות בידי קופת החולים. בהתאם לחוות הדעת מטעם בית המשפט הנכות היא בגין הגבלה קלה בתנועות ברך שמאל, פגיעה שהותירה שינוים ניווניים. המומחה לא קבע כי התובעת תידרש להמשך טיפול רפואי בגין הפגיעה. אני פוסק לתובעת סך של 1000 ₪ עבור נסיעות בעתיד.

עזרת הזולת

50.התובעת עותרת לסך של 40,000 ₪ בגין עזרת הזולת בעבר. עדים מטעם התובעת העידו על שורה של בנות משפחה אשר סעדו אותה במשך כחצי שנה לאחר התאונה (ע' 69 ש' 29-30; ע' 9 ש' 4; ע' 35 ש' 21). אחות התובעת נאדיה העידה כי עזרה לתובעת מהבוקר ועד לשעות אחר הצהריים (ע' 48 ש' 22-25). התובעת היתה מגובסת בגבס מלא מעל רגל שמאל במשך שלושה חודשים. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובעת, לגבי התקופה הסמוכה לאחר התאונה, נכות זמנית בשיעור 100% במשך שלושה חודשים, שלאחריה אחוזי הנכות הזמנית ירדו ל-50% (ובהמשך ל-30%). המומחה מטעם בית המשפט קבע גם חודש אחד של נכות זמנית בשיעור 100% בתקופה מאוחרת יותר בגין ניתוח נוסף (ראו עדות התובעת בענין העזרה בתקופה זו, ע' 52 ש' 25-31). לאור האמור הנני פוסק לתובעת בגין עזרת הזולת בעבר, סך של 7500 ₪ בגין שלושת החודשים הראשונים אחרי התאונה; סך של 3000 ₪ בגין שלושת החודשים העוקבים, וסך נוסף של 2500 ₪ בגין החודש לאחר הניתוח השני, ובסך הכל סך של 13,000 ₪.

עזרת הזולת בעתיד

51.בענין עזרת הזולת בעתיד, נוכח האפשרות שהגבלת התנועה בברך שמאל עם ניוון תקשה עליה בעתיד באופן שיצריך סיוע בביצוע פעולות וסידורים שונים מבלי שתהא זכאית לסיוע סיעודי, הנני פוסק לתובעת סכום גלובלי בסך של 10,000 ₪.

כאב וסבל

52.התובעת ילידת 19.10.1958, מועד התאונה היה 21.3.2015, לתובעת נכות רפואית בסך 10%, והיא היתה מאושפזת במשך 8 ימים בשתי הזדמנויות. התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 16,175 ₪.

סיכום הפיצויים

53.להלן סיכום הפיצויים המגיעים לתובעת:

הפסד שכר בעתיד (לרבות פנסיה וזכויות סוציאליות)10,000 ₪

הוצאות רפואיות בעבר900

נסיעות בעבר700

נסיעות בעתיד1000

עזרת הזולת בעבר13,000

עזרת הזולת בעתיד10,000

כאב וסבל16,175

_____

סה"כ51,175 ש"ח

סיכום

54.הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 51,775 ₪.

55.כן ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעת בגין אגרה סך של 705 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 26.5.2016 ועד לפרעון בפועל;

56.עוד ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 7874 ₪.

57.הנתבעת 1 תשלם לנתבע 2 שכר טרחת עורך דין בסך של 7874 ₪.

58.כפי שכבר צוין לעיל, ביחסים בין הנתבעת 1 והנתבע 2, על הנתבעת 1 לשאת במלוא הסכומים שנפסקו בפסק דין זה.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ח, 30 מאי 2018, בהעדר הצדדים.