פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

האם האירוע שהתרחש ביום 27.11.18 ובמסגרתו נטען כי התובע נפגע בידו ממאוורר (של המנוע או המזגן) כאשר ביקש להוסיף מים למיכל המים של המגב, חוסה תחת כנפיו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- חוק הפיצויים)?.

התנהלה ישיבת הוכחות בשאלת סיווג האירוע ובשאלת עצם התרחשות האירוע. התובע העיד במסגרת ההליך.

וכך העיד התובע אודות האירוע בגינו הוגשה התביעה:

" נכנסתי לאוטו, הפעלתי את האוטו פתחתי סוויץ', הסתכלתי על הזכוכית של האוטו קדימה על המסך של האוטו כוונתי לזכוכית שמקדימה. התחלתי לנגב את הזכוכית. פתחתי את הסוויץ של הרכב רציתי להפעיל את הוישר ראיתי שאין מים בווישר ירדתי מהרכב מילאתי לוישר מים עם בקבוק של מים. פתחתי את המכסה של המכונית ומילאתי מים עם בקבוק איפה שצריך. הסתכלתי על המנוע ראיתי חוט חשמל לא מחובר תיקנתי את החוט חשמל והחוט נתן לי מכת חשמל. החזרתי את היד אחורה קיבלתי מכה מהמאוורר. " 

(עמוד 1 ש' 21-26 )

וכן:

"במקרה ראיתי את החוט לא מחובר אחרי שאני מילאתי את המים. ואז אני נגעתי בחוט והוא נתן לי מכת חשמל. החזקתי את היד מהמכה והיד עפה אחורה על המאוורר ואז פגעתי במאוורר."

(עמוד 2 ש' 30-32 )

התובע אינו יודע אם נפגע ממאוורר המנוע או ממאוורר המזגן (עמוד 4 ש' 5-6 ). התובע גם לא ידע אם המזגן עבד ( שם, ש' 9 ), למרות שהוא העיד כי תמיד המזגן פתוח "על שתיים" וכאשר הוא פותח את הסוויץ' המזגן מתחיל לעבוד (שם, ש' 11-12 ).

"אני פותח את הסוויץ והמזגן מיד עובד." (שם, ש' 14 ).

התובע שלל כי רצה לבדוק שמן (שם, ש' 21 ).

התובע נפגע מאצבע 3 עד אצבע 5 ( עמוד 2 ש' 3 ).

התאונה התרחשה אחרי יום העבודה, בין השעות 16:00 עד 17:00 ( שם ש' 13 ).

" אני גמרתי עבודה חזרתי עם האוטו הביתה ואחר כך רציתי לצאת עוד פעם מהבית. האירוע התרחש על יד הבית." (שם, ש' 16-17 ).

חוות דעת מהנדס

הנתבעת הגישה את חוות דעתו של מהנדס הרכב מר דוד נמרי (להלן- נמרי).

על פי חוות הדעת, לא יכול להיות מצב שבו התובע יקבל מכת חשמל מחוט חשוף שתגרום להסטת ידו לעבר המאוורר.

נמרי בדק אפשרות כי התובע נגע בחוט של 12 וולט המוזן ע"י מצבר הרכב. נמרי הגיע למסקנה כי המתח בחוט מסוג זה הוא נמוך.

נמרי גם בדק אפשרות לפיה נגע התובע בחוט המוביל מתח גבוה מסלילי ההצתה למצתים. אך גם אפשרות זו נדחתה ע"י נמרי, מכיוון שחוטים אלו נמצאים על ראש המנוע ולא במקום שבו התובע הצביע בעת השחזור שערך בפני נמרי, בין המנוע לרדיאטור.

עוד כתב נמרי:

" גם אם נניח לצורך בעניין כי המנוע פעל, מתאר התובע מצב שבו יצא סמוך להנעת הרכב כדי לנקות את השמשה. גם אם נניח כי מאוורר המזגן פעל ברכב ורכב מונע, פגיעת התובע לא תתכן גם במקרה זה, משום שמניסיוני בעבודה, ברגע שמקבלים "מכת חשמל", היד מונפת למעלה ולא למטה, שהרי המאווררים נמצאים יותר נמוך".

לסיכום כתב נמרי:

"כך או כך, אני סבור שגרסת התובע ולפיה נפגע בעת הטיפול ברכבו, בין אם על פי המתואר בכתב התביעה, ובין על פי התיאור שמסר בשחזור המוסרט, איננה מתיישבת עם ההגיון והמבנה ההנדסי של ההרכב".

התובע הודיע כי לא יגיש חוות דעת מטעמו וגם לא יחקור את נמרי.

מסמך סיכום אשפוז

בסיכום האשפוז מבי"ח הלל יפה בחדרה מיום 29.11.18 נכתב:

" ביום קבלתו בדק מים במנוע הרכב ונחבל ביד שמאל מהמאוורר במנוע".

דיון והכרעה

שאלת קרות האירוע

ראשית אכריע בשאלה האם האירוע הנטען ע"י התובע אכן התרחש.

תשובתי לכך היא: חיובית.

התובע מסר בפניי גרסה ועל פיה הוא נכנס לרכב, פתח את הסוויץ', הבחין בשמשה מלוכלכת, רצה לנקותה עם המגב, אך הבחין שאין מים במיכל המים שמתיז מים על השמשה, לכן יצא מהרכב, פתח את מכסה המנוע ומילא את מיכל המים המספקים מים למגב במים מתוך בקבוק מים. בשלב זה הבחין בחוט חשמל שאינו מחובר, כאשר רצה לתקן אותו הוא קיבל מעין מכת חשמל, ידו השמאלית הוטחה במאוורר ונפצעה.

הגרסה לפיה נחבל ממאוורר בעת שבדק מים ברכב נאמרה גם בחדר המיון לשם פונה התובע.

אכן בחדר המיון נכתב כי בדק מים במנוע הרכב, פעולה שלא התבצעה על פי הגרסה שנמסרה בפניי, ואולם אין בכך בכדי לפגוע בגרסת התובע.

הנכתב ברשומה הרפואית נכתב ע"י הגורם הרפואי שלקח אנמנזה מהתובע. תכלית האנמנזה היא לתת טיפול רפואי מיטבי למטופל. מבחינת הגורם המטפל אין הבדל אם התובע ביקש למלא מים במנוע הרכב או במיכל המים של המגב, הטיפול בכל מקרה יהיה זהה בשני המקרים.

אין לדעת האם הגורם הטיפולי כתב בדיוק את מה ששמע מהתובע, או שעשה פראפרזה לדבריו, החשוב הוא שנמסרה גרסה כי התובע נפגע בעת שפתח את מכסה המנוע ורצה למלא מים. זו היא הגרסה שמסר התובע מיד בסמוך לאירוע וגרסה זו מתיישבת במסגרת שלה אם הנאמר בפניי ומחזקת אותה.

התובע מסר גרסה דומה גם בעת השחזור בסרטון שערך נמרי.

איני מקבל את האבחנה שהנתבעת מבקשת לעשות בין הנטען בכתב התביעה (סעיף 4 ) לפיה התובע הניע את הרכב, לבין הנטען בפניי ובשחזור לפיה התובע רק פתח את הסוויץ'. פתיחת סוויץ', כמוה כהנעת הרכב ואין הפרש בין שתי גרסאות אלו.

לא מצאתי לקבל את מסקנות נמרי.

לא ניתן לומר כי המנוע כלל לא פעל לאחר הדלקת הרכב. התובע טען כי תמיד לאחר שהוא מדליק את הרכב המאוורר המכוון על "מצב 2 " פועל, כך שיש לומר כי מאוורר המזגן הסתובב אותה עת.

עדות התובע כי הבחין בחוט חשוף לא נסתרה.

נמרי טען כי גם אם המנוע היה פועל והמאוורר גם כן, רתיעת היד לא יכולה להיות למטה אלא רק למעלה, והמאווררים נמצאים בחלק הנמוך ברכב. נמרי קבע זאת מ"ניסיונו". איני מקבל זאת. ייתכן כי ידו של התובעת נרתעה למעלה ומיד ירדה למטה ופגעה במאוורר המסתובב, ייתכן כי מיד התובע הסיט את ידו וזו פגעה במאוורר. אלו הן פעולות הנעשות כהרף עין. המדובר במקום קטן, כך שטענת התובע לדרך קרות האירוע היא אפשרית לחלוטין.

מסגרת גרסת התובע לא נסתרה.

קבעתי שהתובע נפגע בידו בעת שהוא פתח את מכסה המנוע. גם אם המתח שהיה מאותו חוט חשוף היה נמוך, או אפילו הוא כלל לא נגע בחוט חשוף (איני קובע זאת), עובדה היא שבסופו של דבר ידו של התובע הגיעה למאוורר ושם היא נפגעה. גרסת הפגיעה ממאוורר ברכב נמסרה גם בבית החולים.

התובע אינו מכונאי והוא לא יודע לדייק איזה מאוורר פגע בו.

נסכם: התובע נפגע בידו שנכנסה למאוורר ברכב כאשר הרכב מונע והמזגן פועל. כתוצאה מכך הוא נפגע באצבעות יד שמאל.

נעבור עתה לשאלה האם אירוע זה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים.

סיווג האירוע  

האם האירוע אותו קבעתי כי התרחש, נכנס לתחולת חוק הפיצויים?

בעניין ת.א (ש' הרצליה) 7136-02-16 פלוני נ' הפניקס ( נבו), דנתי במקרה דומה, אביא את עיקרי הדברים בסוגיה זו.

וכך קובע הדיבר "שימוש ברכב מנועי" אשר בהגדרה הבסיסית של חוק הפיצויים.

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר כך:

"שימוש ברכב מנועי"- ...טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו...".

אעבור עתה לבחינת פרשנות הפסיקה למושג "טיפול דרך".

המושג "טיפול דרך" פורש בפסיקה ככולל מספר מבחנים מצטברים (המבחנים שיפורטו להלן, סוכמו בעניין רע"א 5099/08 נביל נ' הדר (נבו 4.2.09 ) להלן- עניין נביל ) .

המבחן הראשון- "המבחן הגיאוגרפי"- היכן אירע הטיפול? נקבע כי הטיפול צריך להיות בדרך במובנה הגיאוגרפי, ולא בבית או בחצרים על-פי מבחן זה "טיפול דרך" חייב להיעשות ב"דרך" במובנה הגיאוגרפי, ומשום כך טיפול הנעשה בבית או בחצרים של מקום העבודה לא ייחשב "טיפול דרך".

ובענייננו: הטיפול נעשה סמוך לביתו של התובע, בשעות אחר הצהריים לקראת נסיעה חדשה.

"אני גמרתי עבודה חזרתי עם האוטו הביתה ואחר כך רציתי לצאת עוד פעם מהבית. האירוע התרחש על יד הבית." ( עמוד 2 ש' 16-17 ), אין המדובר בטיפול שנעשה בתוך חצרים פנימיים, אלא בסמוך לבית לקראת נסיעה חדשה, כך שהתנאי הראשון מתקיים.

המבחן השני- "מבחן הזמן". על פי מבחן זה רק טיפולים הנעשים בסמיכות לפעולת הנסיעה ייחשבו כ"טיפול דרך". נקבע גם המבחן לפעולת טיפול אשר נועדה "למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית".

"אגב הנסיעה" פורש בפסיקה לא רק כטיפולים במהלך הנסיעה אלא גם טיפולים המתרחשים בסמוך לתחילת הנסיעה (כגון: בת"א 2741/05 (שלום חדרה) מצארווה נ' הכשרת הישוב ( נבו 9.11.08 ), שם נקבע כי טיפול הנעשה בסמוך לפני תחילת הנסיעה – גם אם הוא נעשה בבית – יחשב טיפול דרך, אך טיפול זהה הנעשה שלא בסמוך לנסיעה לא יחשב כ"טיפול דרך").

גם מבחן זה מתקיים בענייננו. התובע ניגש לבדוק האם יש מים במיכל המים שמספק מים למגב, המדובר בפעולה שנועדה להקטין את "הסיכון התעבורתי", שכן נסיעה עם שמשה מלוכלכת יכולה להיות מסוכנת.

המבחן השלישי- "מבחן המהות". במבחן זה אנו בודקים את סוג הטיפול שנעשה בדרך, האם זה טיפול או תיקון שנוהגים לעשות בדרך, או שמא נזקקים לסיוע מקצועי של בעל מקצוע.

ישנן פעולות פשוטות שוודאי הוא שאין צורך להיעזר בשירותיו של מוסכניק מקצועי. כגון: החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה וכיו"ב. פעולות כאלו יחשבו כ"טיפול דרך". מבחן זה מתקיים בענייננו.המדובר בפעולה פשוטה שאינה מצריכה סיוע מקצועי.

מבחן רביעי- היכן התבצע הטיפול האם ברכב עצמו או באחד מרכיביו. מבחן זה אומץ בדעת הרוב בע"א (מחוזי חיפה) 242/08 אליהו נ' שביט (נבו 13.11.08 ). תנאי זה קובע כי "טיפול דרך" חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו.

מבחן זה מתקיים בענייננו. התובע ביקש לטפל ברכיב שאחראי על התזת המים על השימשה, בדרך של הוספת מים למיכל.

בעניין נביל בית המשפט ציין מבחן נוסף: מבחן הפתאומיות. צריך שהאירוע שבו התקלקל הרכב יהיה אירוע פתאומי. הפתאומיות הופכת את הטיפול ברכב כחלק המשולב בתוך הנסיעה, שכן אם היה מדובר בטיפול מתוכנן ברכב, הרי שזה לא יהיה חלק ממהלך הנסיעה, אלא מטיפול ברכב, המרחיק אותנו מתוך תחולת החוק (בית המשפט בעניין נביל, אימץ את המבחנים הראשון, השלישי ומבחן הפתאומיות).

התובע הבחין רק בנסיעה החדשה כי יש בעיה של חוסר מים למגב. בנסיעות שבתחילת היום הוא לא שם לב לכך. מצב זה שנגלה לו בתחילת הנסיעה החדשה הפתיע אותו, הוא לא ציפה לו ולכן ביקש לפעול ולסדר מצב זה.

המדובר, איפה, באירוע פתאומי, ולכן גם מבחן זה מתקיים בענייננו.

גם בעניין ת.א 167828-09 סטמבולסקי נ' איילון (נבו 19.2.19 ), התובעת נכנסה לתחנת דלק בכדי לתדלק את רכבה.בזמן שהרכב תודלק ע"י המתדלק, התובעת ירדה מרכבה ולקחה מגב לניקוי שמשות והחלה בניקוי שמשת חלון רכבה. באותה עת רכב בתחנה שסיים לתדלק, פגעה ברגלה של התובעת.

בית המשפט שם ראה, בדומה לנדון שבפנינו, בתובעת "משתמשת" ברכבה בעת ניקוי השמשה מסוג "טיפול דרך" שכן יש בפעולה זו " רכיב של הרכב שלולא "תיקונו" עשוי היה להוות סיכון תחבורתי." מבטחת רכב התובעת חוייבה בפיצוי ולא מבטחת הרכב הפוגע.

כך גם בדומה למקרה שבפנינו ואף ביתר שאת, הפעולות שנקט התובע בכדי לנקות את השמשה נחשבים כחלק מ"טיפול דרך", ולפיכך האירוע נשוא התובענה נחשב, על פי המבחנים שהותוו בפסיקה, כחלק מהדיבר "שימוש ברכב מנועי" המהווה חלק מההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" האמורה בחוק הפיצויים.

נציין כי בנדון שבפנינו התובע נפגע מרכיב של הרכב (מאוורר) אשר פעל מכח הצתת הרכב (קשור לתחילת פעולת ה"נסיעה ברכב", האפשרות הראשונה של "שימוש ברכב מנועי") בניגוד לדוגמא למקרה שנדון בעניין ת"א (שלום חי') 13834-01-12שומינוב נ' כלל (נבו 11.3.13 ) שם התובע עלה על גלגל רכב כדי לנקות את השמשה ונפל ללא קשר לפריט כלשהוא של הרכב שעבד מכח הפעלת הרכב לקראת פעולת ה"שימוש". במקרה שם ניקיון השמשה היה לאחר ההגעה ליעד:

" התאונה אירעה אפוא לאחר ההגעה ליעד, כשתמה הנסיעה, ולפני ראשית היציאה לדרך, היינו לפני הנסיעה הבאה"., בנדון שלפנינו הנזק אירע לקראת תחילת הנסיעה החדשה.

בנסיבות אלו, על הנתבעת יהיה לפצות את התובע בהתאם לנזקיו כפי שיוכחו.

החלטה בעניין מינוי מומחה תינתן בנפרד.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בגין ניהול הליך זה, בסך כולל של 2,500 ₪.

רשות ערעור בהתאם לדין

ניתנה היום, כ"ד אב תשפ"ג, 11 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.