בהליך אשר התנהל בבית המשפט המחוזי-מרכז, התקבלה תביעה לחיוב בפיצויים ליורשי מנוח, אשר מצא את מותו בתאונה לאחר שנפל לבור במערות לוזית, כאשר הן רשות מקרקעי ישראל (בשמה דאז – מנהל מקרקעי ישראל), והן הקרן הקיימת לישראל נתבעו באותו הליך וגם חויבו בתשלום פיצויים בפסק הדין שניתן בסופו של יום. רשות מקרקעי ישראל חויבה בפסק הדין לשלם ליורשי המנוח פיצויים בסך שהסתכם ב- 622,062.19 ₪.
הנתבעת בתיק זה, מגדל חברה לביטוח בע"מ, הייתה בעצמה נתבעת באותה תביעת פיצויים וזאת בהיותה המבטחת של הקרן הקיימת לישראל. פוליסת הביטוח הרלוונטית הופקה לבקשת הקרן הקיימת לישראל והורחבה כך ששמות המבוטחים יכללו גופים רבים שבהם גם "משרדי ממשלה".
לפי טענת התובעת, אותו כיסוי ביטוחי שלפי פוליסת הביטוח חל גם על רשות מקרקעי ישראל, שלכן על הנתבעת לשלם לה את הכספים ששילמה לפי אותו פסק דין; בעוד שלפי טענת הנתבעת רשות מקרקעי ישראל כלל לא נזכרת בפוליסת הביטוח וממילא שאין היא מבוטחת במסגרתה. מחלוקת זו על פרשנות פוליסת הביטוח ושאלת תחולתה על רשות מקרקעי ישראל היא העומדת להכרעה בפסק דין זה.
-
הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, שנת 2008, ביטחה את הקרן הקיימת לישראל (להלן: "קק"ל"), בפוליסת ביטוח הכוללת גם כיסוי חבות כלפי צד שלישי (להלן: "פוליסת הביטוח").
-
בפוליסת הביטוח, תחת הביטוי "שם המבוטח" מפורטים גופים רבים הקשורים לקק"ל, או נמצאים בשליטת או באחריות קק"ל, ואשר חוסים אף הם תחת הכיסוי בפוליסת הביטוח. מעבר לפירוט זה של "שם המבוטח", ביחס לכיסוי המתייחס לחבות כלפי צד שלישי, מפרטת פוליסת הביטוח הרחבה נוספת של הכיסוי הביטוחי כך שיכלול כמבוטח גופים נוספים כגון משרדי ממשלה.
-
ביום 26.6.08 ארעה תאונה (להלן: "התאונה"), כאשר המנוח, ג' ש' ז"ל (להלן: "המנוח"), נפל לבור באזור המכונה "מערות לוזית" ומצא כך את מותו. כשנתיים לאחר התאונה הגישו יורשי המנוח לבית המשפט המחוזי-מרכז תביעה לפיצויים כנגד מספר נתבעים (ת.א. 13666-04-10 עיזבון המנוח ג.ש. ז"ל ואח' נ' מועצה אזורית מטה יהודה ואח'; להלן: "התביעה") , כאשר הם מייחסים לנתבעים השונים, בין היתר, רשלנות ואי נקיטת אמצעי זהירות מתאימים למניעת סכנת נפילה לבורות באזור התאונה.
התביעה הוגשה כנגד 6 נתבעים ובהם גם מנהל מקרקעי ישראל (אשר בינתיים שונה שמו לשם 'רשות מקרקעי ישראל'; להלן: "רמ"י"), קק"ל והנתבעת בתיק זה, מגדל חברה לביטוח בע"מ.
-
בירור התביעה נמשך כשנתיים ובמסגרתו גם נשמעו סיכומים בעל-פה. במהלך שמיעת הסיכומים, טען ב"כ רמ"י כי למעשה אף רמ"י, בנוסף לקק"ל, מכוסה כמבוטחת בפוליסת הביטוח, שלכן יש לחייב את הנתבעת בכל תשלום בו תחויב רמ"י בגין התביעה. הנתבעת התנגדה לטענה זו בטענה להרחבת חזית.
-
ביום 25.3.12 ניתן פסק דין בתביעה (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין קבל בית המשפט את טענת יורשי המנוח שלפיה התרשלו הנתבעים השונים ולאחר דיון מפורט בטענות השונות חייב את הנתבעים בתשלום פיצויים ליורשי המנוח. ביחס לחלוקת החבות בפיצויים בין הנתבעים השונים, לצורך הדיון נשוא תביעה זו, חויבה רמ"י בתשלום פיצויים ליורשי המנוח בשיעור 25% מהסכום שנפסק.
באשר לטענה לכיסוי ביטוחי של רמ"י עצמה על בסיס פוליסת הביטוח, נקבע בפסק הדין כי מדובר בהרחבת חזית שאין להתירה נוכח השלב המאוחר בו הועלתה הטענה וכי "במידת הצורך תלובן שאלה זו בהליך נפרד" (פסקה 5 בפסק הדין).
-
על בסיס פסק הדין שילמה רמ"י ליורשי המנוח ביום 6.6.12 סכום כולל של 622,062.19 ₪. נוכח טענת רמ"י לכיסוי ביטוחי של הנתבעת לתשלום זה ובהיעדר הסכמה, הוגשה תביעה זו ביום 30.1.13.
תמצית טענות הצדדים ההליך והראיות
-
לטענת התובעת פוליסת הביטוח העניקה כיסוי ביטוחי בגין התאונה גם לרמ"י, שלכן על הנתבעת לשאת בתשלומים ששילמה רמ"י כפיצויים ליורשי המנוח לפי פסק הדין.
התובעת מבססת את טענתה על הרחבת "שם המבוטח" בפרק הכיסוי בפני תביעות צד ג' בפוליסת הביטוח, וטוענת כי הרחבה זו הכילה את הכיסוי הביטוחי על גופים נוספים הכוללים משרדי ממשלה, כולל "משרד הבינוי והשיכון" וכך גם לרמ"י. התובעת מדגישה כי רמ"י הינו אורגן של המדינה ויחידת סמך משרדית של משרד השיכון, כך שלשון פוליסת הביטוח כוללת אף אותו. עוד מדגישה התובעת כי ממילא לפי החוק והפסיקה רמ"י והמדינה הינם היינו הך ולו הייתה לצדדים כוונה לסטות מעיקרון זה שומה היה עליהם לציין זאת מפורשות בפוליסת הביטוח וזאת הרי לא עשו. התובעת אף פונה להגיונם של דברים וטוענת כי אך טבעי הדבר שקק"ל תבקש להחיל את פוליסת הביטוח על רמ"י בהיותו הגוף שמנהל את קרקעות קק"ל.
-
לטענת הנתבעת אין בסיס לתביעה ופוליסת הביטוח כלל איננה מכסה את רמ"י.
לשיטת הנתבעת, מדינת ישראל לחוד ורמ"י לחוד. רמ"י הינו גוף עצמאי אשר איננו אורגן פנימי של מדינת ישראל ואיננו חלק אינטגראלי של משרדי הממשלה. הכיסוי בפוליסת הביטוח בהתייחס לחבות כלפי צדדי ג' אכן הורחב, אך ההרחבה כוללת משרדי ממשלה שונים ולא את רמ"י, שכאמור איננו בגדר "משרד ממשלתי" ופוליסת הביטוח לא הורחבה לכסות את חבותו הוא.
הנתבעת מציינת כי רמ"י גובה מע"מ בשונה ממשרדי ממשלה אחרים. הנתבעת אף מציינת כי היות רמ"י גוף הכפוף לביקורת של משרד הבינוי והשיכון לא הופך אותו ליחידת סמך, כפי שבנקים מצויים בפיקוחו של משרד האוצר אך אינם נחשבים ליחידת סמך שלו.
-
בעקבות קדם המשפט הגישה התובעת הודעה לפיה היא מוותרת על הגשת תצהירים ומבקשת לקצוב מועדים להגשת סיכומים. הנתבעת הודיעה על הסכמתה להצעה זו ובהחלטה מיום 20.5.14 נקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים. לאחר הגשת סיכומי הצדדים הגישה הנתבעת בקשה לצירוף פסק הדין שניתן ביום 2.11.14 בעע"מ 7752/12 א' ישראל אסל ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, כאסמכתא מטעמה, והתובעת הגישה את התייחסותה לאותה אסמכתא.
דיון
-
בטרם התייחסות למחלוקות העומדות להכרעה, מן הראוי להבהיר את זהות הצדדים לבירור התביעה.
כתב התביעה הוגש כאשר זהות התובעת בכותרתו כתובה כך:
"מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל".
בלא קשר לשאלת הקשר שבין רמ"י למדינת ישראל, חדשות לבקרים מוגשות לבתי המשפט תביעות על ידי או בענייני רמ"י ובהן מוגדרת רמ"י עצמה כבעלת הדין, גם בשמה הקודם: מנהל מקרקעי ישראל. כך גם באותה אסמכתא שהוגשה בעניין עע"מ 7752/12 כאשר הנתבע הינו "מינהל מקרקעי ישראל" וכך גם בתביעה בגין התאונה שהוגשה נגד "מינהל מקרקעי ישראל".
לא ברור, גם לא הוסבר, מדוע דווקא בתביעה זו בחרה התובעת לכנות עצמה כאמור, ונראה שכך נעשה כדי לחזק את הטענה כי רמ"י והמדינה חד המה ונוכח לשון פוליסת הביטוח.
על כל פנים, כאשר החיוב בפסק הדין מתייחס לרמ"י הרי שכך גם בירור הטענות בתביעה זו יתייחס לרמ"י.
-
המחלוקת היחידה אשר עומדת להכרעה בתובענה זו הינה שאלת תחולתה של פוליסת הביטוח על רמ"י, כמבוטחת נוספת.
כאמור, החבות בתשלום הפיצויים ליורשי המנוח נפסקה בפסק הדין ובתום הליך שכלל הצדדים, רמ"י והנתבעת, היו צד לו כנתבעים. באותו פסק דין נקבעה החבות בפיצויים והסכום שישולם כפיצוי ליורשי המנוח, בחלוקה בין הנתבעים השונים. אין מחלוקת על כך שבפסק הדין חויבה רמ"י, ושילמה, ליורשי המנוח פיצויים בסך של 622,062.19 ₪. סכום זה מבקשת כעת רמ"י להשית על הנתבעת.
-
טענת רמ"י מתבססת על פרשנותה את פוליסת הביטוח.
בהתאם לסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, מבוטח הוא מי שכורת את חוזה הביטוח עם המבטח. עם זאת, חדשות לבקרים מבקש המבוטח לצרף לפוליסה מבוטחים נוספים ואפשרות שכזו קיימת לו ובלבד שיש הסכמה בין הצדדים הישירים לחוזה הביטוח, המבוטח והמבטחת, להרחיב את מסגרת הכיסוי ולהחילה על מבוטחים נוספים (י. אליאס, דיני ביטוח, עמ' 124- 125, מהדורה שנייה (2009)).
המבוטחת הישירה בפוליסת הביטוח דנא הינה קק"ל. לפי טענת רמ"י הוסכם בין קק"ל לבין הנתבעת על הרחבת הכיסוי בפוליסת הביטוח כך שתחול גם על רמ"י, בעוד שלפי טענת הנתבעת לא הייתה הסכמה שכזו והכיסוי בפוליסת הביטוח איננו מכסה כלל את רמ"י.
-
ההכרעה במחלוקת מחייבת איפוא לפרש את פוליסת הביטוח ולהתחקות אחר אומד דעת הצדדים בכריתת חוזה הביטוח, דהיינו: המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר בקשו במשותף להגשים.
בהתאם לסעיף 25 (א) בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין...". בשים לב לאפשרות להיעזר "בנסיבות העניין" בהליך פרשנות החוזה, יש לזכור שבתביעה זו ויתרו הצדדים על הבאת ראיות כלשהן וכך לא הוגשו תצהירים, לא התקיימו חקירות ולא הובאו ראיות באשר לנסיבות בהן נכרתה פוליסת הביטוח. לשונה של פוליסת הביטוח ותוכנה נותרו לפיכך המקור המרכזי לבחינת אומד דעת הצדדים בהליך הפרשני.
-
התניה עליה מתבססת התביעה הינה זו אשר מופיעה בעמוד 2 בפוליסת הביטוח כך:
"עבור פרק צד שלישי שם המבוטח מורחב לכלול - משרד הביטחון ו/או משרד הבינוי והשיכון ו/או משרדי ממשלה אחרים ו/או עיריות ו/או מועצות מקומיות ו/או מועצות אזוריות ו/או עמותת חוגי סיור של הקק"ל על שם אורי מיימון ז"ל ו/או עמותת חוגי הסיירות ע"ש אורי מיימון ז"ל בהשתתפות הקק"ל ו/או כל חברה אחרת ועמותה שתחת אחריות קרן קיימת לישראל ו/או חברות בנות ו/או חברות ו/או הסוכנות היהודית לא"י כפוף לאישור עריכת ביטוח מיום 23.7.06...."
עיון ברשימת הגופים המפורטים בהרחבת פוליסת הביטוח כאמור אכן מראה, כטענת הנתבעת, שאין כל אזכור לרמ"י, גם לא בשמה דאז – מנהל מקרקעי ישראל.
עם זאת, יש לזכור מה מהותו של רמ"י. רמ"י הינו גוף סטטוטורי אשר פועל לפי חוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960. רמ"י נחשב להיות מוסד של המדינה, אך אין הוא תאגיד ואין לו אישיות משפטית משל עצמו.
כך גם נקבע בחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960, בין היתר, כי הממשלה תמנה את מועצת מקרקעי ישראל והממשלה תגיש לוועדת הכלכלה של הכנסת דין וחשבון על פעולות הרשות, שעל רקע זה גם נקבע עוד בקדמת דנא:
הוראות אלו מראות, לדעתי, בעליל כי המדובר כאן אינו בתאגיד, כלומר באישיות משפטית אוטונומית אלא במנגנון מינהלי המתמנה על-ידי הממשלה וכפוף לה והפועל כאורגן של המדינה וכשלוחה. )ע"א 570/66 בלעום נ' מינהל מקרקעי ישראל, פד"י כא(1) 109, 111)
במסגרת חוק מנהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), תשס"ט-2009, שונה שמו של מנהל מקרקעי ישראל לרמ"י, וגוף זה אף הפך לרשות פנים ממשלתית (הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט-2009, הצעות חוק 436, עמ' 514). תיקון זה חוקק לאחר מועד הפקת פוליסת הביטוח ביולי 2007, ומשמע בטרם הפך רמ"י להיות "רשות פנים ממשלתית". עם זאת, כאמור, גם בטרם אותו שינוי ארגוני היה רמ"י אורגן של המדינה, מנגנון ניהולי הכפוף לממשלה שאיננו אישיות משפטית נפרדת. מהות זו של רמ"י כמנגנון ניהולי הכפוף לממשלה מתיישבת עם פרשנות רמ"י שלפיה יש לראותו, לצורך תחולת פוליסת הביטוח, כחלק מאותם "משרדי ממשלה אחרים" עליהם התכוונו הצדדים להחיל את הכיסוי הביטוחי.
אם כך, כאשר למרות הפירוט אין בפוליסת הביטוח התייחסות מפורשת לרמ"י; ומאידך מהותו של רמ"י מתיישבת עם הטענה שהוא חלק מאותם "משרדי ממשלה אחרים" עליהם חל הביטוח, לא ניתן להסתפק בתניה זו כדי להכריע במחלוקת לעניין פרשנות פוליסת הביטוח.
-
כידוע, פרשנותו של חוזה והליך ההתחקות אחר אומד דעת הצדדים אינם נעצרים בבחינתה של פסקה אחת ויחידה בחוזה. הליך הפרשנות מחייב את בחינתו של החוזה בשלמותו.
"לשון החוזה היא כמובן אינדיקציה חזקה לגבי משמעות המסמך. עם זאת, אין לשים את הדגש כולו במשפט או בסעיף אחד. את המסמך צריך לקרוא כחטיבה אחת. לא ניתן לבחון הוראות בודדות במנותק מההקשר הכללי. את החוזה יש לפרש כמכלול, תוך התחשבות במערכת האיזונים הפנימית שלו" (דנ"א 1792/00 מדינת ישראל נ' עטרה שדמון ואח', פ"ד מו(5) 643).
לאחר שהסתבר שלא ניתן להכריע במחלוקת על יסוד תניית הרחבת הכיסוי לבדה, יש לבחון את פוליסת הביטוח כולה ולראות אם יש בה אינדיקציות אשר לתחולתה לפי אומד דעת הצדדים.
כאמור, פוליסת הביטוח הוצאה לבקשת קק"ל וכך גם מוגדר "שם המבוטח" בראש העמוד הראשון של פוליסת הביטוח, אלא שבהמשך אותו עמוד ראשון של פוליסת הביטוח מוגדר "שם המבוטח" כך:
"הקרן הקיימת לישראל ו/או הימנותא בע"מ ו/או חברת המעזק בע"מ ו/או המכון לחקר שימושי קרקע ו/או התחנה לחקר היער באילנות ו/או כל גוף אחר הנמצא בשליטת קרן קיימת לישראל ו/או כל גוף פועל בשרות ו/או למען ו/או בשמה ו/או מטעם קרן קיימת לישראל ו/או עמותת חוגי סיור של הקק"ל על שם אורי מיימון ז"ל ו/או עמותת חוגי סיירות ע"ש אורי מיימון ז"ל בהשתתפות הקק"ל ו/או כל חברה אחרת ועמותה שתחת אחריות קרן קיימת לישראל ו/או חברות בנות ו/או חברות שלובות" [ההדגשה הוספה – הח"מ]
ובהמשך פוליסת הביטוח, בעמוד השני, נכתב כך:
"מוסכם ומוצהר כי בניגוד לכתוב בסעיף "מספר אתרים", הכיסוי הינו בכל שטח מדינת ישראל והשטחים המוחזקים"
הלשון הרחבה בה נקטו הצדדים הן ביחס להיקף הגופים המבוטחים והן בשים לב להיקף השטח נשוא הכיסוי הביטוחי מצביעים בבירור על הכוונה להרחיב את הכיסוי הביטוחי ולהחילו "על כל גוף" הפועל בשמה או מטעמה של קק"ל. למעלה מכך, כאשר נוקטים הצדדים לשון כה כוללנית, ברי הדבר שאין הם מסתפקים באותם גופים ששמם המפורש מפורט בפוליסת הביטוח אלא מכוונים דעתם גם לגופים שכלל לא מוזכרים בפוליסת הביטוח. לא שמו של הגוף קובע לעניין תחולת פוליסת הביטוח, אלא מהות פעילותו וקשריו עם קק"ל. לכך כיוונו קק"ל והנתבעת בעריכת פוליסת הביטוח ומכך בחרו בהגדרה כה רחבה זו לזהות המבוטחים.
-
הקשר בין רמ"י לבין קק"ל בא לידי ביטוי באמנה שבין מדינת ישראל לבין קק"ל מיום 28.11.61 (אשר פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 1456 מיום יא' סיון תשכ"ח, עמוד 1597), ואשר מסדירה את ניהול קרקעות קק"ל על ידי רמ"י. הקשר ההדוק שבין רמ"י לקק"ל בא לכדי ביטוי גם בחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960, שכך נאמר בהצעת החוק:
מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) הוא הגוף אשר על פי חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960 (להלן - חוק מינהל מקרקעי ישראל), מופקד על ניהול הקרקעות שבבעלות מדינת ישראל, הקרן הקיימת לישראל (להלן - הקק"ל) ורשות הפיתוח - קרקעות המהוות כ- 93% מכלל הקרקעות במדינה. (הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט-2009, הצעות חוק 436, עמ' 514)
רמ"י איפוא היא זו שמנהלת את המקרקעין שבבעלות קק"ל בכלל, וכפי שנקבע בפסק הדין היא גם זו שהייתה המפקחת על אותם מקרקעין בהן ארעה התאונה (פסקה 3 בפסק הדין).
ואם כך, אם רמ"י מופקד על ניהול ופיקוח המקרקעין שבבעלות קק"ל, ואם בפוליסת הביטוח הרחיבו הצדדים את הכיסוי הביטוחי והחילו אותו על כל גוף הנותן שירות או פועל למען קק"ל, אך הגיוני וברור שהתכוונו להחילו גם על רמ"י. על אותו גוף שמלכתחילה הוקם לניהול קרקעות קק"ל.
למעשה, נוכח הלשון הרחבה בה בחרו הצדדים והקביעה המפורשת שלפיה תחול פוליסת הביטוח "על כל גוף" הנותן שירות לקק"ל, ניתן היה לטעון לתחולת פוליסת הביטוח על רמ"י גם בהתעלם מתניית ההרחבה שבהמשך. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שיש לקבל פרשנות זו כשבמפורש נקבו הצדדים להחילה על "משרדי ממשלה אחרים".
לטענת הנתבעת אין בנמצא משרד ממשלתי בשם "מקרקעי ישראל" אולם לא שאלת קיומו או אי קיומו של "משרד מנהל מקרקעי ישראל", או מינויו של "שר למנהל מקרקעי ישראל" עמדה לנגד עיני הצדדים בניסוח וכריתת פוליסת הביטוח, אלא הרצון להרחיב את הכיסוי על הגופים שמעניקים שירותים לקק"ל, כולל אלו שתחת משרדי הממשלה, וודאי כולל רמ"י.
כך מלשון פוליסת הביטוח וכך גם במבחן השכל הישר. אין כל היגיון בטענה שלפיה בקשו קק"ל והנתבעת להחיל את הכיסוי הביטוחי על כל גוף שמעניק שירותים לקק"ל בשטחי מדינת ישראל, כולל כל משרדי הממשלה, ודווקא את רמ"י, אותו גוף שמנהל את קרקעות קק"ל, בקשו להוציא מגדר זה. לו בקשה הנתבעת להראות שדווקא לכך כיוונו הצדדים שומה היה עליה להביא ראיות לביסוס הטענה ובהיעדר ראיות שכאלו אין היגיון בטענת הנתבעת ולא ניתן לקבל את פרשנותה.
-
לטענת הנתבעת, במקרה הנדון רמ"י מכהנת בכובעה כגוף מסחרי עסקי הנתון לפיקוח וביקורת של משרד השיכון, שלכן אין לראותו כחלק ממשרדי הממשלה לצורך בחינת היקף הכיסוי. טענה זו איננה ברורה. אכן, רמ"י פועלת גם במישור המנהלי וגם במישור העסקי, אלא שלא מישור פעילותה של רמ"י עמד לנגד עיני הצדדים בהסכמה על הפקת פוליסת הביטוח, אלא מעמדה ככזו הפועלת לניהול קרקעות קק"ל.
עוד טוענת הנתבעת כי הפיצויים ששולמו ליורשי המנוח לפי פסק הדין שולמו על ידי רמ"י מתקציבו הנפרד ולא על ידי מדינת ישראל, אלא שכפי שהובהר לעיל מדינת ישראל ורמ"י הינן ישות אחת ואין כל משמעות לשאלה מאיזה כיס בדיוק נעשו התשלומים לפי פסק הדין, אם מתקציב רמ"י או ממקור אחר.
-
לסיכום, פרשנותה של פוליסת הביטוח, כפי שהיא נלמדת מלשון החוזה בכללותו ומהגיונם של דברים, בשים לב למערכת היחסים שבין רמ"י לקק"ל, מביאה למסקנה שהצדדים מראש התכוונו להחיל את הכיסוי הביטוי גם על רמ"י, בכובעה ככזו המנהלת את אדמות קק"ל ומפקחת עליהן. ככל שסבורה הייתה הנתבעת שלא זו הייתה הכוונה בכריתת פוליסת הביטוח, שומה היה עליה להביא לכך ראיות אולם ראיות שכאלו לא הובאו.
-
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
-
לא ניתן לסיים את פסק הדין בלא לתמוה על הצורך בקיומו של בירור נפרד של המחלוקת. ברי הדבר שלו הקפידה התובעת להעלות את הטענה במועד, עוד במהלך בירור התביעה שהגישו יורשי המנוח ולא רק בשלב הסיכומים, ניתן היה להכריע בה זה מכבר. השתהות התובעת בהעלאת הטענה הביאה לצורך בהשקעת משאבים בהליך נוסף זה.
-
אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 638,319 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.
בנסיבות העניין ונוכח התנהלות התובעת כאמור, אינני מוצא מקום לחייב את מי מהצדדים בהוצאות.
ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ה, 18 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
